שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"ב סימן א
קונטרס כבוד חכמים:
בעזה"י ספר זה קראתיו כבוד חכמים מפני שבכמה ענינים לא נתגלו השמות רק ההלכה היוצאת מתשובתי ע"ד כבור חכמים הסתר דבר ובקונטרס זה ג' שערים שער הראשון שער היראה בו יבואר יקרת ערך כבוד החכמים שברור שלא לפגוע בכבודם וזכותם הלילה הן בדבר הנוגע לממון והן בדבר הנוגע לכבוד "נושאי רגל התורה והיראה" שהוא בכלל יראה ד' כמו שדרש ר' עקיבא (פסחים כב ע"ב קידושין ב"ק סא) את ה' אלהיך תירא (דברים י ב) לרבות תלמידי חכמים וגם דמצוה זו דכבוד והידור ת"ח מביא ליראת ד' בכתוב בתורה (קדושים יט לב) מפני שיכה תקום והדרת פני זקן [אין זקן אלא מי שקנה חכמה, קידושין לב ע"ב] ויראת מאלקיך אני ד' ומבואר בזוה"ק על וה מאן קא חמי דיקנא יקירתא ולא קא איכסוף מקמיה ונראה דהזוה"ק מפרש הכתוב דשכר המקיים הידור פני זקן הוא שיהיה לו יראת ד' וכן הוא במד"ר ובירושלמי הביאם ג"כ הריטב"א שם פ"ק דקידושין וכ"כ החרדים פרק ששי סוף אות ו' והרגיל במצות אלו יובה ליראת שמים דכתיב מפני שיבה וכו' ויראת. שער השני שער קדושת ישראל (אשר הוכו נכלל גם כן בבור חכמים בכוכן) בו יבואר עניני תקנה בעניני הבדיקה וגדר לשמירת הפה ממאכלות אסורות אשר בזה הלוי קדושתן של ישראל כמ"ש בספר חובת הלבבות שהחסידים היו פורשים משבעים שערים שערי המותר מיראתם משער א' האסור והאריך בזה השל"ה הקדוש בשער האותיות בסוד קדושת המאכל וכמבואר גם כן בירושלמי הו"ר בתוס' ובל הפו' עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה בתוך מעיך התפלל שלא יכנסו מ"א בתוך מעיך עיין תוספות כתובות (קד ע"א) ד"ה לא בשם המדרש שם הגרסא יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו] יעו' ג"ב בתוספתא פ"ג דסוטה ובספרי דברים (לב מו) ובמד"ר בראשית (פ' לח) א"ר לוי בב"מ שאתה מוצא אכילה ושתיה השטן מקטרג ובש"ס סנהדרין (קח וקט). שער השלישי שער התפלה (אשר תוכו נכלל גם בן כבוד חכמים כמובן) בו יבואר פרטי המדות השייכים לשלוחי צבור כין ישראל לאבינו שבשמים בדבר העומר ברומו של עולם והאל הטוב יתן בלבנו אהבתו ויראתו לעבוד אותו בלב שלם, ונזכה במהרה לראות בבנין ירושלים עיה"ק עת עמוד הכהן לאורים וישיב שופטינו כבראשונה כחפץ המצפה לישועה ה' משה נחום במוהר"ר בנימין ז"ל ירושלימסקי האב"ד דק"ק אסטראלענקא והגליל. שער הראשון שער היראה ובו י"א סימנים:
תשובה לכבוד הרב המאה"ג חריף ובקי אור הברקי שלשלת היוחסין פע"ח מוהר"ר זאב אלטר הורוויץ אבד"ק מטריזוב בגבול אונגערין. בענין כבוד וחזקת הרבנות והש"ג בענין זה:
מכתבו הגיעני והגם כי כבר השיבו לו בענין זה ידידי הגאונים המובהקים ממדינת אוסטרייך ואונגערין בכל זאת לכבוד התורה ונושאי דגלה הנני להשיב בעה"י בקצרה לגדור גדר (באופן שלא יהיה נגד חקי הקיר"ה) ולהיות נמנה ג"כ לדבר מצוה:
א בדבר אשר זה ששה שנים שנתמנה כת"ר לרב אב"ד ע"י רוב מנין ובנין וקודם ר"ה הדבר בא לעירו הרב ר' משה ליב מסאסוב אחרי השרפה שהיה שם ואמר שלא להשתקע בא רק עד שתתמלא העיר סאסוב מחורבנה ועתה נראה ערמתו שקבץ אליו כמה המונים ונתנו לו כתב רבנות והוא משיג גבול כת"ר ושופך דמו כמים אהה למשמע אוזן דאבה נפשינו על גודל חה"ש שאיש שישב על כסאות למשפט יבוא בגבול רעהו ויפרוץ גדר התורה אוי לדור שכך עלתה בימיו דרב שהחזיק בשררה כבר כתב מרן הריב"ש (סימן רעא) באורך דזכה בה ואין נוטלין אותה ממנו לתתה לאחר אף לגדול ממנו כיון שכבר זכה במצוה דפרנסי ישראל (וכתבתי מזה בתשובתי בענין חזקת מצוה) ויסודתו בהררי קודש בדברי הירושלמי הוריות סופ"ק (טו ב') אילין דבר פזי ודבר הושעיה הוו עלין ושאלין בשלמא דנשייא בכל יום והוון אילין דר' הושעיה עלין קדמאי אזלין אילין דבר פזי ואתחתנין בנשיאותא אתון בעין מיעול קדמי אתון ושאלין לר' אימי (והשיב. להם) והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא איזה קרש זכה לינתן בצפון ינתן בצפון בדרום יאן בדרום וכן הוא בירושלמי שבת (פי"ב ה"ג מ ע"א) וכן מבואר בתשו' המבי"ט (סימן ר) (ראיתיו זה כמה שנים וכעת אינו לפני) דאין שום כח ביד הקהל לקבל שום רב על הרב הקודם אפילו לשתף עמו מטעם דכיון שעלה שוב לא ירד (וזה מבואר גם כן בתשו' הריב"ש שם והוא ע"פ דברי הש"ס ברכות (כת א') ומנחות (קט ע"ב) ויעוין בירושלמי כתובות (פי"ב ה"ג נח ע"ב) ברבי דהוי עינוון סגין והוה אמר כל מה דאמר לי בר נשא אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירה כו' יעו"ש) ואפילו לא היו כותבין לו המינוי ולא היה בא מכת האב אלא שיש לו שני חזקה אין שום אדם יכול להעבירו שגדולה חזקה מן התורה בכל מקום ומכש"כ בדבר שררה של מצוה אפילו בלא כתיבת הסכמתם ואפילו יש אחר ראוי יותר ממנו שבכל הדורות שעברו היו מלכי ישראל וכהנים גדולים בקצתם היו כמה אנשים ראוים יותר למלכות מן השבט הנבחר ולא היו רשאים להעביר מי שהיה כבר מלך וכהן גדול זת"ד המבי"ט, ויעו' גם כן בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סימן יא), בתוך דברי תשובתו לענין חזקה במצוה כתב ולא זו בלבד אלא כל מי שהחזיק בשום מינוי בקהל אין יכולין לסלקו אא"כ אינו מתנהג כשורה במינויו יעו"ש ויעוין ג"כ בס' עק"ד חיו"ד (סימן כו אות טו"ב) שהביא בשם הרב בעי חיי שתמה על החכם הבא מחדש איך מעלה בדעתו ליטול שררה מעצמו ע"י בעלי אגרופין העומדים על ימינו לעזרו ולהקימו על ידי הורדת הא' יזהרו שלא יכוו בגחלתו שאם בכח יעמדו עליו במסתרים תבכה נפשו ושערי דמעה לא ננעלו יעו"ש ועכ"פ זה פשוט דאפילו רוב הקהל אינם יכולים לדחות הא' מכש"כ בזה דהשני אסף אליו רק יחידי המונים ונוטל שררה לעצמו הלא יש ע"ז א"ח מגדולי הראשונים ה"ה הרשב"ם והריב"ם והראב"ן ועוד ק"נ מרבותינו הקדמונים (נדפס בסוף תשובת מהר"מ מרוטינבארג) שלא יהיה אדם רשאי ליטול שררה על חבירו כו' אם לא שימנו אותם רוב הקהל מפני חשיבותם והעובר על גזירותם יהיה באונו"ש כו' ופתו פ"כ ויינו י"נ כו' והשומר תקנתם ינוחו ברכות על ראשו יעו"ש והובא גם כן באורים (סימן ג ס"ק יג) וכ"ז בדורות הקודמים שלא קבלו את הרב כשוכר את הפועל אלא כל ת"ח הנהיג את בני עירו שהיה דר שם וממילא היה מקבל שכר מגיטין וקידושין ובזה הוא דיש מקום עיון בפוסקים אם יש חזקה בכתר תורה (יעוין ברמ"א יו"ד סימן רמה סכ"ב) וש"כ שם (ס"ק יד טו) ובפסקי מהרא"י (סימן קכו קכח) ועו"פ) אבל עתה שמקבלים רב ליתן לו פרנסתו ופעמים מקבלים אותו ממק"א א"כ פשוט לכ"ע דזה שבא בגבולו אפילו יחניף לצבור ויתרצו לו רשע מקרי ככל היורד לאומנות חבירו וכמ"ש בשו"ת חת"ס חחו"מ (סו"ס כא) ובחיו"ד (סימן רל) וכ"נ גם מדברי התה"ד להמעיין בדבריו שם וכ"כ בשו"ת בית שלמה חיו"ד (סימן כ) וכ"כ בספרי ברכת משה קוה"ת (סימן י) לענין שו"ב המשיג גבול רעהו בשחיטות דשחיטתו אסורה כנו"ט) ע"כ פשוט דאסור לסמוך על הוראת הבא להשיג גבולו והוא פסול לדון ולהורות באתרא דמר (וכ"כ בתשובה א' בארוכה לעיר לאנדאן המעוטרה בעת שפגעו לנגוע בזכות כבוד הרב הכולל שיחיה ועמדו אז לימינו כל גאוני הדור וגם אנכי הצעיר בתוכם נדרשתי להשיב דעתי ומלאתי רצונם):
ב ומה שנתן המשי"ג טעם לפגם כיון שנתן אביו הרה"צ שליט"א מעות לאנשי העיר בעת שנתקבל כת"ר לאב"ד א"כ הוי דינו כנתמנה בשביל כסף המבואר בש"ע חו"מ (סימן ח ס"ב) והב"ח שם החמיר בזה אפילו בדליכא עדיף מיניה הנה מלבד דדברי הב"ח צריכין עיון מדברי התוס' ישנים יומא (ת"י ע"א) ד"ה מרתא שכתבו דהיו בעלי תורה וחשובים ממנו וראוים למנות יותר (ועמד בזה החת"ס חחו"מ סי' קס) ומדברי התוס' ב"ב (כא) ד"ה זכור שכתבו דהיו אחרים חשובים ממנו וכמ"ש גם המהרש"א בסנהדרין (שם ז ע"ב) בת"א ד"ה בשביל וזה שנתמנה בכסף ואין לו ריח תורה כו' יעו"ש דמבואר דדוקא כשאינו ראוי לכך ולדעתי העניה נראה כן מבואר מדברי הירושלמי בכורים (פ"ג ה"ג ת פ"ב) שהוא מקור דין זה דאין עומדין מפניו דאחר שאמרו זה שהוא מתמנה בכסף אין עומדין מפניו כו' הביאו מה דתירגם יעקב איש כפר נבוריא הוי אומר לעץ הקיצה כו' לא בכספייא איתמני וכל רוח אין בקרבו לא חכים כלום כו' (יעוין ג"כ בש"ס סנהדרין (ז' ע"ב) שהביאו זאת על האי דבי נשיאה אוקמי דיינא דלא גמיר) מבואר כדברי המהרש"א דמיירי דוקא כשנתמנה רק בשביל צל הכסף ואינו בצל החכמה כלל מדסמכו ענין זה להאי דנתמנה בכסף וכעין זה כתב הרבינו יונה פ"ז דברכות (לח ע"ב) ד"ה קטן יעו"ש בא"ד (לט א') במ"ש וממה שהביא בגמ' זה המעשה סמוך לדברי ר"נ כו' ויעוין ג"כ ברבינו יונה שם פ"ח (מד א') ד"ה ולענין פסקא ויעוין בר"ן מגילה פ"ק (רס ע"א) ד"ה מיחייב (יעו' מ"ש בחבורי מנחת משה חיו"ד סימן ח אות א), הנה מלבד כל הנ"ל בלא"ה ל"ד כלל נ"ז להך דנתמנה בשביל כסף [דלפי דברי המשיג היה לו לערער על כמה גדולי רבני גאליציאן אשר למשמע אוזן נותנים סכום הגון קודם שיתקבלו דאף דמנהג זה אינו מהודר ונוכל לומר כמ"ש השל"ה הקדוש על אותיות "מנהג" אבל חלילה לדמותו להך דמתמני בכסף] ושפיר כתב רו"מ דזה דוקא שנתמנה שלא ברצון העיר אלא בפקודת איזה מושל שנתן לו ממון שימנהו בפקודתו אבל היכא שנתקבל ברצון אנשי העיר רק שרצו ממון עבור זה (ולאיש שאינו מרוצה ועטרת הרבנות אינו הולמתו לא היו מקבלים אותו אף אם היה נותן סכום רב יותר מזה) פשיטא דאינו בסוג דנתמנה בכסף וקבלתם קבלה וחייבים בכבודו וכל מי שפגע בכבודו דינו כמבזה כל רב כשר בישראל ולא יהיה נקי מעונש החמור וד"ז פשוט וא"צ לפנים וכן יש לדקדק מלשון רש"י סנהדרין (שם ז ע"ב) ד"ה אלוה הבא בשביל כסף שכתב דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך דל"ל לרש"י להוסיף הנך תיבות למלך על כך [דדי לפרש שהעמידוהו ע"י שנתן ממון לאפוקי שלא נפרש שהעמידוהו מחמת עשרו בלא נתינת ממון (יעוין בב"ת סימן ח מ"ש בדברי הרמב"ם) וגם שלא נפרש דדיניו באים בשביל כסף היינו שנוטל שכר לדון ואל תתמה בזה דבאמת כן הוא שיטת א' מרבותינו הראשונים ה"ה רבינו טוביה בר' אליעזר בפסיקתא זוטרתא פרשת יתרו (סי' כ) זה לשונו רבותינו אמרו מדרש בפסוק הזה אלהי כסף ואלהי זהב דיין שנוטל ממון לדון נקרא אלוה הבא בשביל כסף ואלהי זהב הבא בשביל זהב מיכן אמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין יעו"ש ודוק, ולפי דבריו יש מקום לפרש גם דברי הירושלמי בכורים דאילין דמתמניי בכסף היינו דשררותם להוציא דבר חק ומשפט הוא ע"י כסף שמקבלים ואינם דנים בחנם ולפי שטה זו פשוט דהנותן מעות עבור הרבנות אינו בסוג זה דמתמניי בכסף ועפ"ז היה מקום קצת לומר דהרי"ף אית ליה גם כן כשיטה זו ומדלא הביא שם בפ"ק דסנהדרין הא דאלוה הבא בשביל כסף ואי מפרש כהפסיקתא יש לומר דסמך אהא דהביא שם הא דכתובות (קה) דבטלה דלא מוכת אסור ואכמ"ל בזה] ובע"כ דכונת רש"י לפרש דדוקא שנתן ממון למלך (או למושל אחר) לכוף את הקהל שיקבלוהו לדיין הוא דהוי אלהי כסף משא"כ אם היה נתינת ממון בלא כפיה שפיר דמי: (ג) ולפע"ד יש מקום קצת לדקדק כן בדברי הרמב"ם (פ"ג מהלכות סנהדרין דבסוף הלכה ח) כתב וכן אמרו חכמים לא תעשון אחי כו' זה הדיין שמינוהו מפני עשרו בלבד ואח"כ בהלכה ט' כתב כל. דיין שנתן ממון כדי שיתמנה אסור לעמוד מפניו דאף דפשטות לשון הר"מ נראה יותר דבהלכה ת מיירי שלא נתן ממון אלא מפני כבוד עשרו וגדולתו מינוהו (וכמ"ש הב"ח (ריש ס"ח) וכ"נ מדברי הריב"ש (סוף סימן רעא) דהר"מ אינו מפרש כפרש"י) מ"מ לפע"ד יש מקום לומר דגם הר"מ מפרש כפרש"י ומ"ש בה"ח מפני עשרו ר"ל מפני ממונו שנתן ובה"ט הביא דברי הירושלמי דאין עומדין מפניו כדרכו בקודש בכל מקום ואי נימא דמפני עשרו כונתו מפני נתינת הממון יש לדקדק בלשונו דרק עשרו בלבד (היינו נתינת הממון בלבד) היה הסיבה להתמנותו (היינו ע"י כפיה מהמושל וכדומה) וזה דוקא נקרא נתמנה בכסף אבל אם היה גם רצון הקהל בנפש תפיצה לזה אלא שקבלו ג"כ ממון (כמו שנוהגין בגאליציאן וכדומה) אין קפידא (והב"ח שם דקדק בלשון בלבד דר"ל דאינו חכם בחכמת התורה ולפע"ד יש מקום לדקדק גם כן כמ"ש) ויעוין בש"ס נדה (סה א) במאי דקאמרינן וכי תימא כו' הא טפי איכא הא בלבד קאמר יעו"ש דמבואר דלשון בלבד ממעט לגמרי ענין אחר וכ"ז לרוחא דמלחא אבל באמת אף דפשטות לשון הר"מ הוא כפי' הב"ח מ"מ לדינא פשוט כמש"ל דאם היה ברצון הטוב מכל ראשי העיר אינו מזיק נתינת המעות וכעין זה כתב מרן הריב"ש (סו"ס רעא) לענין הא דנטילת רשות מהמלך לא מהני מ"מ הרב מהרר"י נתמנה מן המ' ברצון הקהלות וכולם חפצים ושמחים בגדולתו כו' ובכג"ז הורמנתא דמלכא מלתא רבתי הוא יעו"ש ויעוין גם כן ברמ"א (סימן ג ס"ד) וכן י"ל בנתינת מעות דדוקא כשלא היה רצון מקרי נתמנה בכסף אבל אם כולם חפצים בו רק שהיה ג"כ נתינת מעות לא מפסיד כלום כמש"ל:
ד עוד נלפע"ד ללמד זכות על כמה גדולי רבני גאליציאן שנתנו מעות לקהל עבור הרבנות דכיון דכבר נהגו להחזיק הרבנים בחזקת הרבנות שיוכלו למכרו לרב אחר גם כן אם יסכימו עליו הקהל יעוין ברמב"ם (פט"ו מהלכות מכירה ה"ה) ובש"ע חו"מ (סי' רלב סי"ט) ופשיטא דאין בזה שום איסור כשרב א' נוטל ממון מהשני עבור חזקתו א"כ בעיר שאין שם רב מוחזק י"ל דמה שאנשי העיר נוטלים מעות מרב שנתקבל בעירם (ובטח מוציאים המעות על צרכי צבור או לדבר שבצדקה וכדומה) הוא שמוכרים לו חזקת הרבנות שיזכה בזה בכל תוקף ועוז באופן שיוכל לקבל הממון שנתן או יותר בעת שימכור הוא חזקת הרבנות לרב אחר (אשר יסכימו עליו הקהל):
ואדאתאן להכי עדיף טפי כח חזקת הרבנות בנתינת ממון (אפילו לדעת הפוסקים שפקפקו בחזקה דכתר תורה כמש"ל (יעוין גם כן בשו"ת חת"ס חאו"ח סימן יב) דא"כ כשמשלמין ממון עבור החזקה מדוע יגרע כח החזקה מכל מיני חזקות המבוארים בחושן משפט ח"ב (יעו"ש (סימן קט) ובש"כ (סימן רלה ס"ק ב) לענין חזקת חנות ובשו"ת מהרי"ט חחו"מ (סי' ל) ובתשו' באר שבע (סימן לט) בשאלה הד') יעוין גם כן בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סו"ס תרכח) לענין הא דאין חזקה למקומות דהנ"מ במקומות שאין מוכרין המקומות אבל במקומות שרגילין למכור הרי הוא כשאר דיני החזקות יעו"ש וגם התה"ד שפקפק בחזקה דכתר תורה הא כתב שם (סימן קכח) דכל חד וחד בעי למזכי בשכר פרנסי ישראל שהוא שכר שאין לו שיעור ולא דמי למי שהוחזק במצוה כמה שנים דאית ליה בה חזקה דשאני התם דרגילין לקנות חזקה כה"ג מן הצבור וליהנות צדקות והקדשות על ככה להניח להם וליורשיהם לחזקה אבל כתר תורה ושררתה דידה הרי היא מונחת ומופקרת לכל מי שהוא רוצה לזכות בה עכ"ד (ויעוין מ"ש בספרי ברכת משה קוה"ת (סימן א אות ב) לענין חזקת המצוה שאדם מחזיק בחנם דלפמ"ש שם צע"ק בדברי התה"ד) א"כ יש מקום ללמוד מדברי התה"ד דבמקום שקונין חזקת הרבנות מהצבור בתשלומי ממון אדרבא עוד עדיף כת וזכות החזקה להניחה לו וליורשיו ויש בזה לפלפל ת"ל אכמ"ל עכ"פ נתתי טעם לשבת למנהג רבני גאליציאן ולכת"ר ג"כ מעליותא הוא מה שנתן אביו הרה"צ שליט"א מעות להצבור עבור חזקת הרבנות וזכה בו בהכשר בהסכם כל אנשי העיר: (ה) ומה שטען המשי"ג שיש לו זכות מכח חזקת אביו שהיה רב בסטריזוב ג"כ אין ממש בדבריו לפמ"ש רו"מ שעוד בשנים שעברו היה יוצא ונכנס בכל עת למצוא עיר אחרת ונסע כמה פעמים לעיירות אחרות עד שעזב לגמרי העיר סטריזוב זה רבות בשנים ונתקבל לראב"ד בק' מונקאטש (אחר שעקר דירתו משם הרב הגאון הצ' ר' חיים סופר זצ"ל לעיר פעסט קמ"ר) ולא הועיל מאומה בקשת עדת סטריזוב שלא לעזוב אותם וברח אביו אז משם בלילה אם כן זה פשוט דרב שעוזב עירו (בלא אונס רק שרצה בעיר היותר גדולה) ונתקבל בעיר אחרת אבד חזקתו בעיר הראשונה יעוין תוספות יומא (יג ע"א) ד"ה הלכה ובש"ע או"ת (סוף סימן קנג) וכ"כ להדיא בשו"ת מחנה חיים חחו"מ (סימן י) דאם ילך הרב ויעזוב עבודתו ומשמרתו ויבקש לו עדה אחרת דמיום שהשכיר עצמו לקהלה השניה וקבל מהם פרס ועבד שם עבודת קהלתם אין לו על קהלתו הראשונה כלום (וכת"ר הביא במכתבו עוד מספרי אחרונים שכתבו כן ואינם נמצאים במחיצתו (והדברים פשוטים ויש עוד מקום לפלפל היכא דידע דבעירו הראשונה נתנו כתב רבנות לרב אחר ושתק אי נימא דשתיקה הוי כמחילה יעוין ברמ"א חו"מ (סימן פא ס"ב) וש"כ שם (ס"ק ם) (ובסימן קלח ס"ו וסימן רכג ס"ג וס"ה וסי' רמה סי"א) ובשו"ת מהרי"ט ח"א (סימן קו) ובשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' תכז) ובמחנה אפרים הלכות שומרים (סימן ב) ובנ"ד אפשר יש לדמות יותר להך דנזקי שכנים דלאלתר הוי שחיקה כמחילה יעוין ש"ס ב"ב (ם ע"א) שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק וברמב"ם (פ"ו מהלכות שכנים ה"ז) ובש"ע חו"מ (סימן קנד סי"ב) ובסמ"ע שם (ס"ק כז) ויעוין ג"כ בשו"ת מהרי"ט (סימן קיד) ויעוין ג"כ בשו"ת מהר"מ פאדאוואה (סימן מ) במ"ש וכן בנ"ד הרב שראה שהקהל הקציבו לו שכר להבא וכבשו שכרו לשעבר ונשתמשו במעותיו היה לו לקרא בקול גדול אומדנא דמוכת הוא שמחל והוא עדיף משתיקה בעלמא יעו"ש באורך ויש בעלין זה לפלפל ולסתור ולבנות (וצע"ק בלשון הש"ע או"ח שם (סימן קנג סכ"ב) במ"ש ונתרצה) ואכמ"ל דבנ"ד בלא"ה הא מחל בפירוש שכתב אז ממונקאטש במכתבו לאנשי סטריזוב שא"צ לסטריזוב לא הוא ולא בנו יכולים ליקח להם רב איזה שירצו ומחילה א"ל קנין יעוין בש"ע חו"מ (סי' יב ס"ח וסי' רמא ס"ב) (ויש לפלפל בדין אם תפס שטר די"ל דכתב הרבנות לא הוי כשטר דעלמא יעוין בש"ס גיטין (לז א') ובקצוה"ח (סימן יב ס"ק א) ודוק) ובפרט לרבים הא כתב הדרכי משה (סימן שלג אות ה) דכל דבר הנעשה ברבים א"צ קנין וכ"כ בב"י שם (סי' שלד) יעוין ג"כ בתשו' הרמ"א (סימן נ) ועכ"פ הדבר פשוט דאבד חזקתו ע"כ כאשר אלו הימים יחשוב האדם עם קונהו אעיר למוסר אוזן הרב ר' משה ליב מסאסוב יעזוב נא דרכו כי איך ישא פניו ביום הדין הבא לקראתנו ומובטח אנכי שאם ישמע לקול התורה יזמין לו ה' עיר אחרת בהיתר ולא באיסור ואליכם עדת ישורון עיר סטריזוב אקרא ממעמקי הלב כל איש אשר יראת ה' נגע בלבבו חזקו ואמצו לשמוע בקול הרה"ג מהרז"א שליט"א שנתקבל לאב"ד זה שש שנים בהיתר והיו עיניכם רואות את מוריכם וחייבים אתם בכבודו ולפרנס אותו ואת ביתו וכמבואר ברמב"ם (פ"ד מהלכות שקלים ה"ז) יעוין ג"כ בחת"ס חחו"מ (סי' קכו) וה' יברך אתכם בכל הטוב ושלום על ישראל ורבנן:
הכותב וחותם לכבוד התורה ולומדיה הקטן משה נחום במוהר"ר בנימין ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל. תשובה זו השבתי לגבול אונגערין להצדיק את הצדיק שנתקבל מכבר ע"פ השתדלות אביו הרה"צ מגזע תרשישים שנתן ג"כ מעות להקהל ואגב באחי ללמוד זכות על מנהג גדולי ישראל בגאליציאן ואונגערין וכ"ז במקומות שנהגו ליתן סכום כסף להקהל בגלוי על הצטרכות איזה דבר שבקדושה בזה יש צדדי היתר שכתבתי בתשו' (וגם בזה יותר טוב לבטל המנהג ולקבל רב בלי שום סיוע וגרמא דממון רק בשביל גדולתו ותורתו תהיה בחירתו בקדושה וכמש"ל) אכן במקומות שפשתה המספחת בערי פולין וחו"ל שהרבנים נותנים ממון ליחידי סגולה בחשאי והמה הבוחרים בו אשר ידוע כי רק על ידי שוחד ממון נוטים הבוחרים לטובתו זה בודאי מקרי מתמני בכסף המבואר דינו בש"ס ופוסקים דרבנתו פסולה ואסור לנהוג בו כבוד כמש"ל ע"כ מהראוי שיקומו כל גדולי הדור כולם כאיש אחד ולבטל המנהג הרע הזה אשר גיהנם פתוחה מתחתיו ולעמוד בפרץ ולהודיע בשער כי כל רב שיבחר באופן זה הוסרה עטה"ר ממנו ואין לו דין רב כי אסור הוא ע"פ חקי הממשלה הרוממה וע"פ התורה: הקטן משה נחום ירושלימסקי אב"ד דק"ק אסטראלענקא והגליל: