שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן נו
דברי הגאון הגדול הנ"ל וכו' כקש"ת מו"ה שלום מרדכי הכהן שליט"א. דברים הנוגעים לספרי ברכת משה בקו' התשו' (סימן ד וסימן כד) ומענין לענין למלאות רצון קדשו שיודפסו הדברים במלואים. בעה"י יום ו' עש"ק לסדר. והארכת ימים יו"ד אלול תרחם ציון לפ"ק ברעזאן. השומע קול שופר יחוק לחיים טובים בספר את כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם גן הדסים ערוגת הבושם איש האשכולות סיני ועוקר הרים כקש"ת וכו' וכו' מו"ה משה נחום ירושלימסקי נ"י הגאבד"ק קאמינקא. כן הגיע עדי באמצעות המדפיס מלבוב. חבורו הנכבד ברכת משה ובו שלשה ספרים נפתחים וברכתי ברכת הנהנין ובצאת השנה אברכהו מקרב ולב עמוק אשר בעת יפתחו ג' ספרים יכתב ויחתם בספרן של צדיקים גמורים בחיים נעימים לאור באור פני מלך מלכו ש"ע ותורתו ויפיצו מעינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה ויראה נחת בעמלו בזה ובבא אכי"ר:
א ולמען תת אות כי ד"ת חביבים עלי עד לאחת (ומצאתי את שאהבה נפשי חדושי תורתו היקרים וגי"ק הנעים ומאד נפשי שוקקה לסבב ביאת חבורי משפט שלום לידו הטהורה ואולם אין אתי מספרי כי כבר נמכרו כולם וכו' אשלחהו להדר"ג באהבה וחבה יתירה ולעת כזאת אין אתי ספרו מנחת משה ולא ראיתיו מעולם ויאבה. נא בחסדו לכבדני במנחתו העריבה עלי כמנחת ירושלים כחפץ ידידו ואוהבו מרחוק בלב קרוב מוקירו ומכבדו כערכו הרם) אכתוב לכת"ר מה שהעירוני רעיוני בפתחי את ספרו הנכבד (וברוב חסדו ידפיס דברי כשימצאו חן בעיניו בתוך חבורו שיוציא לאור אח"כ) ראיתי (בסימן ד) האריך בדין ק"ס של פסח נשלח בלא חותם תמהני שלא הביא מדברי הפרמ"ג באו"ח במש"ז (סי' תמה ס"ק ד) ובענין ט"ע יעוין בשו"ת ב"ח החדשות (סו"ס כד) ומ"ש אי בעינן ט"ע וסימן תמהני שלא הביא מאה"ע (סי' קלב ס"ד) וגם יעוין בענין זה בשו"ת ב"ש הנדפס מחדש חיו"ד (סי' קפז קפח) באורך, ובסימן כד האריך כת"ר בענין ספק שאינו שקול אם מצטרף לס"ס תמהני שלא הביא הדר"ג דברי הריב"ש (סימן שעז) שחילק בין ספק מחצה על מחצה בטבע העולם או לא ועיין בש"ש ש"א פי"ח אבל בסד"ט (סי' קפז ס"ק טו) הוכיח מתוס' נדה להיפוך ואני הבאתי ראיה מהרשב"א גיטין (דף פט) ועיין באב"מ (סי' מו סס"ק ד) בזה ועכ"פ מוכת מהרשב"א דבכל גוני ספק שאינו שקול מצטרף, ומ"ש הדר"ג לצדד דלשיטת רמב"ם נהי דבכה"ג אין מצטרף לס"ס מ"מ הרי לרמב"ם גופיה ס"ל דאפשר לפהמ"ק בלא דם תמהני דסברא זו שייך רק בדרבנן ולא בדאורייתא וכמ"ש הש"כ (סו"ס רמב) בהנהגת או"ה מדברי הב"י (סימן צב) בדין חנ"נ בלח בשאר איסורים דדוקא בדרבנן יש להקל בכה"ג ודברי הד"מ (סימן נד) כבר תמהו עליו באמת האחרונים ובמק"א הבאתי מדברי הה"מ (פ"ז מאישות הלכה יב) ודברי הכ"מ (פ"ה מהלכות קרבן פסח) ועיין בג"פ (סימן קכב ס"ק ח) בשם כמה פוסקים בענין זה באריכות ומצאתי בשו"ת שער אפרים (סימן סח) שהאריך להשיג ע"ד הש"ך וקיים דברי הרמ"א ולא באתי אלא להעיר את הדר"ג: (ב) ומ"ש כת"ר בענין ס"ס וסד"ר דסתרי והעיר מזה מדין ק"ד בביצים תמהני שלא הביא דברי המנחת יעקב כללי הספיקות ומדברי פסקי מהרא"י שהובא בש"כ דיני ס"ס (דין יא) ובט"ז (סי' שטז ס"ק ה) ותשו' רעק"א (סימן מט) שהעיר מדין ספק אחד בגוף וס"א בתערובות והעלה ב' חילוקים ומדברי הפרמ"ג או"ח (סימן שעט) בא"א (ס"ק ב) ומהא דשבת (לד) יעוין בפי' שם בזה ובנדון פלוגתא דרבוותא בספק אחד מוכת מדברי הב"י א נט) גבי גלודה דמהני ס"ס אף דיזדמן לפעמים גם להיפוך ועיין פר"ח ותב"ש (סי' ל וסי' מא) ואם כן ה"נ בדין חלבון וחלמון ואיננו בגדר ס"ס דסתרי וגם מהמלמ"ל פי"ג משגגות שרמז הדג"מ (סימן סד) מבואר ס"ס כזה בדין חלב של האמה בכרכשתא ועיין שו"ת בר"א (סי' כח) ובבינ"א (אות לו) והארכתי בכל זה בתשו' להרב המו"צ דק מאלמיטש. ומ"ש מדברי הראב"ד בדין רוב דמים המעיין בסד"ט (סו"ס קפח) ימצא דלהראב"ד בע"כ רוב גמור הוא ואינו מצטרף לס"ס ורק להרז"ה רצה הס"ט שם לצרף לס"ס דהא בנדה ח"י ותוספות שם מוכח דדין פהמ"ק הוי ודאי וכ"ה להדיא ברשב"א נדה שם יעו"ש דאל"כ תיקשי אמאי לא מנה ר"י שם גם דין פהמ"ק וע"ש ברשב"א דלר"י רק רוב ולדידן ודאי ואכמ"ל ועיין בשו"ת רעק"א (סימן קנח) שהעלה דאם ראתה מראה טהור בשעת פהמ"ק יש להקל להראב"ד ועפ"ז יש צד בנ"ד לפעמים ובתשו' אחד לביטשאטש הארכתי בענין זה והבאתי מהתפל"מ שדוחה באמת דברי הב"י בענין שפופרת ומסיק דלא כהב"י ואין חשש כלל ופלפלתי מכמה מקומות בזה:
והנה ראיתי בתשובות ידידינו הגאון אבד"ק הריטלוב שהעיר בדין סד"א ודרבנן מהא דטומאה דרבנן חוצץ מהא דלבינה בביה"פ וז"ל דשא"ה דהוי סד"א תמהני מדוע לא הביא דברי המשנה למלך פי"ב מטו"מ שהביא כן מפורש בשם הר"ש והרשב"א דטומאה דרבנן חוצץ וסד"א אינו חוצץ ובאס"ז ב"ב בשם הר"נ הקשה גם כן מהא דלבינה בביה"פ ותי' דשא"ה דהוי סד"א וכיון דיש לו עיקר בדאורייתא חמור טפי ע"ש, ומ"ש הרה"ג הנ"ל די"ל דשא"ה דהא דדבר טמא אינו חוצץ הוי מדאורייתא תמהני שלא הביא מדברי הפנ"י (ברכות יט) שהעלה דהוי רק מדרבנן, ובתשובה אחד לק' דאלינא הארכתי ליישב הא דקשה לדבריו מש"ס (דב"ב יט) בהא דרקיק דפריך ותיפוק ליה דדבר המקב"ט אינו חוצץ וגם הבאתי מרש"י ותוס' סוכה (יג ע"ב) דמפורש דלא כהפנ"י ולזה העירני ח"א ופלפלתי שם בזה ואכמ"ל בזה, אגב אכתוב להדר"ג מה שהקשיתי בענין זה ע"ד התוס' שבת (סו ע"א) ד"ה כוורת ודף פד ע"א ד"ה מפץ שכתבו דכוורת קש וקנים מקב"ט רק מדרבנן והרי (בפ"ח דאהלות מ"ג) מפורש דאין חוצצין וכל שהוא רק טומאה דרבנן חוצץ וכדמוכח מש"ס דב"ב הנ"ל ובענין זה הבאתי מדברי הרמב"ן (חולין עד) ותוס' (נזיר לו) ורשב"א (שבת צא) ועוד מכמה מקומות:
ג ובהיותי בזה אציע לפני הדר"ג מה שאמרתי דבר נחמד בענין ס"ט ברה"י ורה"ר היכא דאי אפשר שיהיו שניהם טהורים שפלפל בזה הג' הנ"ל והוא בספרי פרשת בהעלותך ויאמרו האנשים וכו' אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע וכו' מגיד שהיו אנשים כשרים ויראים וכו' ובעט"ח תמה מה נ"מ בזה וגם אם חששו להקרבת פסח דבכרת וגם היו נכלמים משאר הקהל מנ"ל שהיו כשרים ויראים, ונראה דהנה הפי"פ שם הקשה לשיטת רע"ק דמישאל ואלצפן היו ולחד מ"ד נשרף גופן של נדב ואביהוא והא אפר המת אינו מטמא כמו שהקשו התוספות ותירצו דשלדן קיימת הוי ובמק"א הבאתי מהירושלמי פ"ג דנדה דשלדן קיימת רק דרבנן ועיין במאה"פ שם בשיטת רמב"ם דהוי מה"ת וכ"ה דעת תוס' הנ"ל] וע"ז הקשה כיון דקי"ל דא"א לצמצם אפילו ביד"א וא"א שיגעו שניהם יחד ואם נגע אחד נתקלקל השלדא ושוב אין השני טמא ובפרט שנגעו מרחוק על ידי חניתות ברזל כמ"ש בתו"כ וכיון דהעזרה הוי רה"ר הוי ס"ט ברה"ר דטהור, ותירצו דכיון דבאו בב"א שניהם טמאין כדין ב' שבילין ע"ש, ואני תמה דמבואר בתוספות פסחים (דף י) דזהו רק מדרבנן וכבר ביאר מהרש"א דס"ט ברה"ר לא ילפינן מסוטה וגם היכא דא"א שיהיו שניהם טהורים מ"מ מטהרין אך דיש לדון לפמ"ש הר"ש פ"ו דטהרות מתוספתא גבי בסילקי דבשעה שפתוחה דינה כרה"ר ובשעה שנעולה דינה כרה"י ע"ש ונודע דט"מ אסור לכנוס למקדש ואם כן כשמתו נו"א היה אסור לשום א' להיות במקדש כיון דנטמאו בהמשכחת טומאה דהוי מה"ת לשיטת מג"א ואם כן באותה שעה היה לעזרה דין רה"י דדמי לנעולה ועיין בהראב"ד רפ"ג דכלים דאם על פי הדין אסור לטלטל הוי טפי עשוי לנחת מהיכא דקשה לטלטל על ידי כובד וכ"ה בש"ע או"ת (סימן שע ס"ב) ומג"א (ס"ק ג) בשם הה"מ וה"נ בזה ולא הותר רק למישאל ואלצפן לכנוס להוציא המתים עיין עירובין (קד) ולכן דינה כרה"י וספיקו טמא ואף דא"א להיות שניהם טמאים מ"מ ס"ט ברה"י טמא מספק עכ"פ ועיין במהרמ"ל (חולין יו"ד) היטב בזה ואולם יש לדון לפמ"ש הרשב"א (נדה ה) בטעמא דס"ט ברה"ר טהור דכל דין ס"ט ברה"י מסוטה ילפינן ובעינן דומיא דסוטה שאסור להסתתר משום יחוד ולכן בג' אנשים דשרי להתייחד הוי רה"ר אבל בנשים דאסור אפילו עם מאה נשים הוי רה"י לעולם ע"ש (והא דקשה מנזיר נז עיין חת"ס אה"ע ח"ב סימן קב) והנה בקידושין פ"א מבואר דבאנשים כשרים גם בשנים שרי להתייחד ואם כן יוצא דבר חדש דבכשרים גם בשנים הוי רה"ר ואם כן כיון דמישאל ואלצפן כשרים היו הדק"ל דהוי ס"ט ברה"ר ואולם הנה בר"ש רפ"ה דטהרות הוכיח מתוס' דלרע"ק כל ס"ט ברה"ר באדם וכלים טמא כיון דאפשר להזות ולטבול ולדידן בכה"ג אין מורין כן (בע"ז לז) ולרע"ק הוי מדינא כן (ובמק"א העירותי בזה מפסחים יט ועי' בפ"י שם ואכ"מ) וכיון דכל הקושיא לרע"ק אם כן י"ל דלשיטתו הרי באדם ס"ט ברה"ר טמא ולק"מ, ובזה י"ל מה שהקשה הריטב"א (בסוכה כה) בהא דאמרו למה נגרע הרי תשובתם בצדם מפני שהם טמאים ולפי מ"ש ניחא דהא בתוס' פסחים (יא ע"א) ומנחות (כת) בהא דלא גודשין תי' דמשום מצות ביעור יש להתיר כמו משום פסידא ע"ש ואם כן ה"נ הרי כל טעמו דרע"ק משום דאפשר להזות ולכן באוכלין מודה דס"ט ברה"ר טהור וכמ"ש הר"ש להדיא כן דמשום הפסד מודה דטהור וא"כ הכא דיפסידו מצות ק"פ דמי לפסידא וז"ש אנחנו טמאים וכו' מספק למה נגרע וכו' דהא נפסיד עי"ז מצות ק"פ וע"ז השיב להם מרע"ה דלא יפסידו דיקריבו פסח ב' וזהו כונת הספרי דהוקשה לו מה זה שאמרו למה נגרע הרי תשובתם בצדם בשביל שנטמאו וצ"ל כמ"ש דהיה ס"ט ברה"ר ומשום פסידא טהור וקשה הא באותה שעה היה להעזרה דין רה"י דאסור לכנוס ולזה דייק שהיו כשרים ויראים ואם כן גם בשנים יש דין רה"ר וכמש"ל ושפיר הקשו למה נגרע ודוק כי הוא כפתור פרח בס"ד, וע"פ הנ"ל הארכתי בסוגיא דסוכה וסוגיא דפסחים (וא"ו) בפלפול עצום ואין עת האסף פה וגם זה המעט כתבתי להראות להדר"ג חביבותיה גבן וכו': (ד) והנה במה שכתבתי ליישב דברי הספרי ע"פ דברי הרשב"א ריש נדה שוב את"ז עיינתי שנית ברשב"א (דברים אלו כתב לי הגאון הגדול שליט"א את"ז בסוף קונטרסו מכ"א טבת תרמ"ט) וראיתי דהרשב"א סובר דסתם אנשים כשרים ומותרים שנים להתייחד עם אשה אחת וכדעת הר"ן וסייעתו אלא דכיון דהם שנים והסוטה היא השלישית לכן בשלשה הוי רה"ר ומבואר דגם בכשרים דוקא בשלשה הוי רה"ר ונסתרו דברי שכתבתי לעיל (בקונטרס זה הראשון) וזה זמן כביר תמהתי על שיטת הר"ן הנ"ל דס"ל דסתם אנשים כשרים הם מש"ס דסוטה (ז ע"א) ומוסרין לו ב' ת"ת וכו' ת"ת אין כ"ע לא לימא מסייע ליה לאידך דרב וכו' ל"ש אלא כשרים וכו' ומפורש דסתם בנ"א אינם בכלל כשרים ואחר זמן רב מצאתי בשו"ת הרשב"א ת"א (סי' אלף קעח) שהעיר בזה ונדחק ליישבו וגם דברי הרשב"א נדה הנ"ל צע"ג מירושלמי פ"א דסוטה ורמב"ם פ"א ה"ג דבקינא לה משנים ואפילו ממאה אסורה עד שתשתה ועיין במלמ"ל שם דמבואר דגם היכא דבלא קינוי ליכא איסור יחוד מ"מ כיון שקינא לה אסורה ואם כן גם בשנים איכא איסור סוטה האמנם בישוב דברי הספרי אמינא כעת על פי קושית הפי"פ (שהבאתי לעיל בקונטרסי הקדום) שהקשה דבעזרה הוי ס"ט ברה"ר ואולם כבר בארתי שם די"ל דהא כל הקושיא הוא לרע"ק דסובר דמישאל ואלצפן היו והנה הר"ש רפ"ה דטהרות הביא מתוספתא דרע"ק לית ליה ס"ט ברה"ר טהור מיהו תימא דבכל הש"ס קים לן ס"ט ברה"ר טהור וכו' ויש לומר דבעשה טהרות מודו רע"ק ור"י דברה"ר ספיקו טהור אפי' בחדא ספיקא כיון דאין להם תקנה אלא בגברי הוא דפליגי וס"ל להצריכו טהרה והזאה שמא היום ולמחר יתברר הדבר וכו' וע"ש שהביא מש"ס (דע"ז לז) הלכה ואין מורין כן גם לרבנן ולרע"ק הוי מדינא הכי ואם כן לרע"ק לשיטתו יש לומר דס"ל דבכה"ג מדאורייתא טמא כיון דאפשר בהזאה וטבילה (ובמק"א תמהתי ע"ד הר"ש ממשנה פ"ב דעדיות ומייתי לה בפסחים (יט ע"ב) ומפרש משום דעזרה רה"ר וס"ט ברה"ר טהור והתם גם רע"ק נזכר במשנה ומצאתי אח"כ בפנ"י שהעיר בזה בסוגיא שם וע"ש מ"ש בזה) אך לפמ"ש התוס' (פסחים יא) שהבאתי (בקונטרסי הקדום) לעיל דבמקום הפסד מצוה הוי כהפסד ממון אם כן שוב דמי להפסד טהרות דס"ט ברה"ר טהור גם לרע"ק אם כן שוב הכא דיפסידו מצות הפסח הדק"ל דיהיה ס"ט ברה"ר טהור, ובזה מיושב קושית הריטב"א שתמה בהא דאמרו למה נגרע דהא תשובתם בצדם לפי שהם טמאים לנפש אדם ולפמ"ש א"ש דהם אמרו אנחנו טמאים וכו' לפי דאפשר בהזאה למה נגרע וכו' וכיון שיהיה הפסד מצוה שוב ס"ט ברה"ר טהור ולזה השיב להם מרע"ה דלא יפסידו כלום דהא יקריבו פסח שני וכ"ז נתבאר למעלה בקונטרס הקדום:
והנה בתשובת רד"ך (בית ט' חדר יא) כתב להוכיח (מכתובות יא) דהא דזכין לאדם שלא בפניו אינו תלוי בזכות הנפש דמי שאינו חפץ במצות איננו זכות אצלו ולכן במומר וכדומה ל"ש דין זה אלא בתר רצונו אזלינן והכל לפי מה שהוא אדם יעו"ש וא"כ זהו שהוכיח הספרי מלמד שהיו כשרים וחרדים על המצות כיון דכל טענתם היה על ידי הפסד מצוה דמיחשב כהפסד ממון והתינח אם היו תרדים על המצות ונחשב אצלם כהפסד ממון ולכן מהראוי להיות ס"ט ברה"ר טהור משא"כ אם לא היו כשרים וחרדים שוב לא היה נקרא הפסד וראוי שיהיו טמאים והדק"ל מהו שאלתם למה נגרע הרי תשובתם בצדם ובע"כ שהיו כשרים וא"ש דברי הספרי:
ה והנה לפמש"ל (בקונטרסי הקדום) ליישב קושית הפי"פ דבשעה שמתו נו"א והיה אסור לכל אדם לכנוס למשכן משום טמא במקדש ממילא היה באותה שעה גם בעזרה דין רה"י נראה ליישב בזה דברי רמב"ם פ"ו מהק"פ שפסק דהיכא דהנזיר מגלת אין שו"ז עליו גם ביום ז' אע"פ שטבל והזה משא"כ בטומאה שאין הנזיר מגלת עליו והראב"ד תמה מנ"ל זאת ונראה ליישב דהנה התוס' (בסוכה כה) הביאו גירסא דלרע"ק דאמר מישאל ואלצפן היו שעסקו בנו"א שחל ז' שלהן להיות בע"פ ובאמת שגירסא זו מוכרחת בש"ס פסחים (צג א') דלא תיקשי קושית תוס' שם ד"ה רע"ק ע"ש ותבין אך דהתוס' תמהו ע"ז דאם כן איך אמר ר' יצחק אם מישאל ואלצפן היו יכולין ליטהר אלא עסוקין במת מצוה שחל ז' בע"פ והא גם לרע"ק ניחא מה"ט ואולם ע"פ דברינו הנ"ל מתיישב בטוב טעם בס"ד דלפ"מ שנתבאר גבי נדב ואביהוא היה רק ספק טומאה לגבי כל תד אלא דהוי ס"ט ברה"י ועיין תוס' (חולין ט) ומהרמ"ל שם דגם היכא דא"א שיהיו שניהם טמאים מכל מקום ס"ט ברה"י טמא והנה בירושלמי סופ"ת דפסחים מייתי פלוגתא בס"ט ברה"י אם הנזיר מגלת עליו ובמראה הפנים פ"ת דנזיר העלה דלשטת רמב"ם דס"ל דסד"א לחומרא רק מדרבנן ודאי דאין הנזיר מגלת ע"ש ובמק"א בארתי דגם אי נימא דס"ט ברה"י טמא מה"ת גם להרמב"ם מ"מ י"ל דהוי רק ספיקא ואין הנזיר מגלח אבל להרשב"א דסד"א להחמיר מה"ת אם כן הלכתא דס"ט ברה"י טמא קמ"ל דהוי ודאי טמא וכמ"ש הפר"ת (סו"ס קי) והא דמבואר ברמב"ם (פ"ו מק"פ ה"ז) דיחיד שנטמא בס"ט ברה"י נדחה לפסח שני כבר ביאר מהריט"א פרק ה' דבכורות דהיינו בדאיכא רגל"ד יעו"ש בשם מהרמב"ח בזה ומעתה לפי זה שפיר הקשה ר' יצחק אם מישאל ואלצפן היו יכולים לטהר אף שחל ז' בע"פ כיון דכל טומאתם רק מספק ואין הנזיר מגלח ובכה"ג הא שו"ז על ט"מ ומזה הכרית ר' יצחק דמיירי במת מצוה דעלמא שתל ז' בע"פ דהתם בטומאה ודאית דנזיר מגלת אין שו"ז על טו"מ ולכן לא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ומכאן למד הרמב"ם דין זה לחלק כן אבל רע"ק לשיטתו דסובר סד"א לחומרא מה"ת כיון דחייש למיעוטא וכמו שכתוב בקונטרס תפי"ש שבכרו"פ (סוף סימן קי) דלמאן דחייש למיעוטא גם הרמב"ם מודה דסד"א לחומרא מה"ת ואם כן לדידיה ס"ט ברה"י ודאי טמא ומגלת הנזיר עליו ושוב לא היו יכולים ליטהר וא"ש ודוק:
ושלום תורתו יגדל כנפשו ונפש אוהבו וידידו הקטן שלום מרדכי הכהן אבד"ק ברעזאן בעהמ"ח ספר "משפט שלום". והנה על שני קונטרסים הנ"ל מהגאון הגדול מתבר ספר משפט שלום ודעת תורה וגילוי דעת יש לי ת"ל הרבה לפלפל אשר יכיל כמה גליונות ואכ"מ כי קנו מקומם בספרי כליל תפארת [שהוא ספר גדול ורחב ידים מה שפלפלתי בעומק ים התלמוד והפוסקים בדברים הנוגעים לחבורי הקטנים ומענין לענין לכמה הלכות קלות וחמורות בענינים כוללים יעוין גם כן בספר ברכת משה בקוה"ת סו"ס מא] אכן כאשר הבטחתי להגאון הנ"ל למלאות בקשתו ולהדפיס דבריו בשלימות בחבורי שיצא ראשונה (אחרי מו"מ הנ"ל בהלכה) לאור עולם לעשות רצון הדר"ג ורצון כל נושאי דגל התורה והיראה הנני מוכן למלאות בכל כחי בכל עת מצוא ועוד חזון למועד כשאזכה בחיים ושלום להוציא לאור עולם חבורי כליל תפארת כלול בהדרו אשלים בל"נ את כל הדברים שיש ת"ל אתי לסלסל ולפלפל בענינים אלו בעזר החונן דעת לעני ממעש:
הקטן משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל: