אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"א סימן מה

ח"א סימן מד

תשובה בדברי הרא"ש פ' יוה"כ (סימן ח) בענין תוס' יוה"כ:

לכבוד הרב החריף ובקי זית רענן כש"ת מו"ה מרדכי לוריא נ"י בגראסווארדין מדינת אונגערין וכעת הוא בעיה"ק צפת תוב"ב מח"ס כנסת מרדכי דברי מרדכי. ע"ד קושיתו במ"ש הרא"ש פ' יוה"כ (סימן ח) דהא דיליף הש"ס תוס' יוה"כ מקרא צריך שיהיה קודם בין השמשות דאלו בה"ש הוי ספק יום או לילה ובלאו ריבוי דקרא צריך לפרוש מספק ואם כן הא תינח לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא אבל להרמב"ם ז"ל (פ"ט מהט"מ הי"ב) דכל הספיקות אינם אסורין אלא מד"ס אם כן ניחא דקאי אבה"ש ועכ"ז פסק הרמב"ם בהלכות שביתת עשור פ"א הא דצריך להוסיף מחול על הקודש זת"ד, וע"ז באתי להשיבו בקצרה כי לא ראה שהר"ן ברפ"ד דביצה הו"ד גם בב"י או"ח (סימן תרח) כתב כך להדיא זה לשונו, ולי נראה כיון שצותה התורה צריך להוסיף מחול על הקודש איזה זמן חוץ מן הזמן שהוא נזהר בו מן הספק שאל"כ לא היה צריך להזהיר על תוס' וזהו על דעת מי שסובר דמאי דאמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא דאורייתא הוא עכ"ד, וכתב ע"ז הפר"ח שם דלדברי הר"ן אם כן לדעת הר"מ בהט"מ כו' יש לומר דהתוס' נכלל בזמן בה"ש אלא דהפר"ח בעצמו חולק ע"ז וכתב דהכא ע"כ לכ"ע זמן תוס' הוי מקודם בה"ש משום דכתיב ועניתם את נפשותיכם בט' לחודש בערב דהיינו שנתחיל מבעו"י כדאמרינן סוף יומא וכן הרמב"ם עצמו הזכיר תוספת בהלכות שביתת עשור יעו"ש בפר"ח ויעוין תוס' (ר"ה ט) ד"ה ורע"ק ובאמת בלא"ה ניחא שטת הר"מ שפסק תוס' חול על הקודש לפי שטת הפר"ח בעצמו ביו"ד (סו"ס קי) דבה"ש הוי כב' חתיכות שהרי יום חול ויום שבת לפניו (יעו' רש"י שבת לה א' ד"ה בשלמא) ובאיקבע איסורא גם הר"מ מודה דמה"ת לחומרא יעוין רמב"ם הלכות שגגות מהרי"ט יו"ד (סי' א) (וכבר קדמו בסברא זו הלחם משנה שם (פ"ח ה"ב) לפרש כן דעת הר"מ דבין השמשות של ערב שבת מקרי גם כן איקבע איסורא) ואם כן גם לשטת הרמב"ם בע"כ צ"ל דהתוס' קאי אקודם בין השמשות כיון דבה"ש בלא"ה אסור מה"ת ורו"מ תפס בפשיטות דלא הוי אתחזיק איסורא כיון דעדיין יום האיסור לא בא וכמו שביאר בעל חקרי לב (והספר הזה אינו מצוי אצלי וכאשר באמת כן דפת הר"ן) אבל לפי דברי הלח"מ הנ"ל ניחא שטת הר"מ ובפרט הפר"ח או"ח ה"ל לבאר כן דעת הר"מ לפי שטתו בעצמו ביו"ד (סימן קי) ויעו' גם כן בשו"ת מהרי"ט יו"ד (סי' א) ולא עוד דאפילו אי נימא דבין השמשות של הכנסת יום לא מקרי אתחזיק איסורא גם כן ניחא שטת הר"מ כיון דבין השמשות של סוף יום בודאי מקרי אתחזיק איסורא וכמ"ש התוס' לכריתות יז) ד"ה מדסיפא יעו"ש ובמג"א (כי' שמב) (ובענין ספיקא דבה"ש כתבתי בספרי ברכת משה קוה"ת (סימן כג אות ט וסימן כד שם) ובקונטרס משחת שמן הטוב (שבת לד א') ד"ה מה נפשך ואחר הדפסת ספרי כתבתי בענין זה תשובה ארוכה לבערשיד ואכמ"ל יעוין מש"ל סימן) ואם כן יש לומר כיון דאמרינן שם בש"ס יומא (פא ע"ב) אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ס"ל מערב עד ערב יעו"ש אם כן מקשינן כניסה ליציאה מה יציאתו קאי התוס' חוץ מבה"ש כיון דבה"ש בלא"ה אסור מה"ת דאיקבע איסורא כמו כן בכניסתו מוסיפין מחול על הקודש, עוד י"ל בשיטת הר"ן דאי ספיקא דאורייתא מדרבנן אסור קאי תוס' אבה"ש גופיה ואפילו באפוקי יומא דהוי אתחזיק מ"מ י"ל על פי מה דיש להסתפק בקטן שנעשה גדול במוצאי שבת ויוה"כ בתחלת הלילה יעוין יבמות (לד א') בשופעות כו' ובמשל"מ (פ"ב מה' אישות הלכה כא) ובש"כ חו"מ (סי' לה ס"ק א) ובמג"א (סי' נג ס"ק יג) וא"ר שם ס"ק יב) אי חייב בתוס' ואם נחליט דחייב בתוס' אף דבעיקר שבת לא היה חייב זה משום שלא היה גדול עדיין (אכן זה פשוט דיש מקום לומר כן דוקא לענין איסור מלאכה משא"כ לענין עינוי דיוה"כ לא שייך לומר כן כמובן ויש בענין זה אריכות דברים לא עת האסף פה) אם כן נ"מ בכג"ז דמשום ספיקא לא היה חייב אפילו באפוקי דהא לא אתחזיק איסורא כיון דבעיקר השבת ויוה"כ לא היה חייב ואפ"ה חייב מה"ת משום תוספות ויש לפלפל ולסלסל אכמ"ל ובדרך החידוד קצת י"ל בשטת הר"ן דדייק מתוס' שלפניו דקאי אקודם בין השמשות ורק לדעת מי שסובר ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ואמאי לא דייק מתוס' שלאחריו דקאי אחוץ מבה"ש דבזה ספיקא דבה"ש לכ"ע לחומרא באתחזיק משום די"ל דמתוס' שלאחריו גם כן אינו מוכח לכ"ע דהיינו למ"ד יבמות (דף עב) דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום ובין בלילה (יעו' תוספות (שם ע"ב) ד"ה אין ותוס' מגילה ק ע"א) ד"ה דכתיב וקידושין (כט א') ד"ה אותו דהדרש אותו ולא אותה אתיא גם כן למ"ד זה) אם כן שפיר יש לומר דהתוס' שאסרה התורה בלאחריו בה"ש דוקא הוא ואף דבלא"ה אסור מספיקא באתחזיק איסורא הא איכא נ"מ בתינוק שתל שמיני שלו בשבת ולא מלו אותו כל היום עד בה"ש דמצד ספיקא שריא ממ"נ למולו בה"ש דאי יום הוא מילה בזמנה דוחה שבת ואי לילה היא לית ביה משום שבת וגם משום מילה בלילה כיון דשלא בזמנה היא משא"כ משום חיובא דתוס' שבת או יוה"כ אסור למול בה"ש דדלמא לילה היא (והוי שלא בזמנה לענין מילה) ואינו דותה תוס' שבת ויוה"כ דהיא דאורייתא דמשום דהוי שבת ויוה"כ משום תוספות לענין איסורא לא יהיה מקרי זמנו לענין מילה כמובן ויש לדחות ולפקפק בזה ואכמ"ל] גם מה שכתב רו"מ דלגרסת הכסף משנה (שם פ"ט מהט"מ הי"ב) דבדבר שזדונו כרת גם הרמב"ם מודה דספק מה"ת לחומרא אם כן ניחא דגם לשטת הר"מ איכא איסור תוס' חוץ מבה"ש דבלא"ה אסור כיון דהוי איסור כרת הנה מלבד דהעירו על גרסא זו מדברי הש"ס (יבמות קיט) יעו' תשו' מהרי"ט יו"ד (סי' א) ובמ"ש בספרי מנ"מ חיו"ד (סימן א') ויעו' במלמ"ל (פ"א מה' יו"ט הי"ז) יש לסתור זה ע"פ דברי הש"ס (יומא עג) יוה"כ אסור כו' אסור ענוש כרת הוא כו' לא נצרכה אלא לחצי שיעור יעו"ש א"כ שפיר איכא נ"מ לענין חצי שיעור דליכא איסור כרת ומשום ספיקא אינו אסור מה"ת ואסרה התורה משום תוס' ושפיר כתב הר"ן וזה על דעת מי שסובר כו' ולפמש"ל בדעת הר"מ דיש להקיש כניסה ליציאה אם כן יש מקום קצת לומר בדעת הר"מ באופן כזה דכיון דביציאה ליכא למימר דקאי התוס' אבה"ש ובחצי שיעור כיון דעיקר טעם חצי שיעור דאסור מה"ת הוא משום דחזי לאיצטרופי ואז ביציאת היום היכא דליכא רק זמן חצי שיעור דשוב לא חזי לאצטרופי דזמן האיסור לא יהיה עד שנה אחרת וכיון דביציאה ע"כ מיירי בשיעור שלם וכמו כן בכניסתו (דנאמר בפסוק א') דבבין השמשות בלא"ה אסור מה"ת משום ספק כרת ובע"כ דקאי התוס' חוץ מבה"ש ויעו' ברמב"ם (פ"א מהלכות חמץ ומצה ה"ז) ובכ"מ שם שהקשה על הרמב"ם דלמה צריך קרא דלא יאכל גבי חמץ לענין חצי שיעור הא בכל האיסורים קי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ובמה שכתבתי שם בחבורי הקטן לשד השמן (נדפס ברמב"ם דפוס ווארשא תרמ"א) בשם הצל"ח והחת"ס כסברא הנ"ל דבחמץ התלוי בזמן צריך קרא דלא יאכל לסוף הפסח דלא חזי לאצטרופי עוד יעו"ש ואם כן אחר דגלי קרא גבי חמץ יש לומר דה"ה ביוה"כ ונסתרו דברינו אלה ויש לפלפל יעו' גם כן בשו"ת נוב"י מה"ת או"ח (סי' ג"ן) ואכמ"ל וכל זה לפלפולא בעלמא בדברי הר"ן המאיר עינינו בסברותיו אבל פשטות הדברים נראין יותר כמ"ש הפר"ח דלכ"ע זמן תוס' הוי מקודם בה"ש משום דכתיב ועניתם כו' בט' לחודש בערב דהיינו שיתחיל מבעוד יום וכמש"ל:

הדו"ש משה נחום ירושלימסקי החופ"ק וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה