שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן מד
תשובה בדברי המרדכי פא"ט (סימן תרלה) וסנסן א' באגדה יום ד' שושן פורים תרנ"א. דברי שלום ואמת לכבוד י"נ הרב החריף ובקי אשכול הכופר וכו' מוהר"ר אברהם מתתיה חלפן שו"ב ביאליסאוועטגראד מח"ס בית האוצר וק' טל אורות ועוד. ע"ד שדרש ממני במכתבו לבאר לו דברי המרדכי פא"ט (סימן תרלה) לענין חזקה שלא נתבררה כתב כדמוכח פ"ק דאמר מנ"ל דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דרחמנא אמר קטליה וכן מעדים זוממין ומפרה אדומה ודלמא טרפה נינהו אלא משום דאזלינן בתר רובא ואמאי דלמא משום דמוקמינן אחזקתייהו שאינה טרפה דפרה בת שתים וגם האב יש לו יותר על שנה כיון שיש לו בן כו' אלא ש"מ דלא מקרי חזקה עכ"ד, וכל הלומד דברי המרדכי אלו עומד משתומם דפליאה נשגבה היא דגבי מכה אביו לא אמרינן ודלמא טרפה הוא אלא ודלמא לאו אביו ולחומר הנושא י"ל בדרך החידוד קצת ע"פ מה שהקשיתי מאז בדברי הש"ס סנהדרין (פד ע"ב) דאצטריך קרא או באיבה הכהו בידו וימות ללמד דסתם הכאה בלא מיתה דלא נימא ומכה אביו היינו דקטיל ליה והחילוק הוא דקטיל אחר בסייף וקטיל אביו בחנק למ"ד דחנק חמור יעו"ש בסוגיא וקשה מאד דאיך ס"ד לומר כן הא בש"ס חולין שם (יא ב') יליף ממכה אביו דאזלינן בתר רובא דאל"ה הוי אמרינן דלמא לאו אביו הוא והתוס' כתבו שם בשם ר"ת ד"ה ליחוש דהיכא דממ"נ הוא נהרג לענין באיזה מיתה יהיה נהרג לא אזלינן בתר רובא וא"כ בשלמא אם מכה אביו הוא הכאה לחודיה אי נימא דלאו אביו פטור לגמרי שפיר אזלינן בתר רובא אבל אי נימא דמכה אביו היינו קטליה א"כ קשה דנימא דלמא לאו אביו כיון דקטל אחר גם כן נידון עכ"פ במיתת סייף וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא (והיא כעין קושיא המפורסמת בשם הגאון מהר"צ ז"ל מהאלברשטאט מבת כהן שזינתה) ואמרתי בישוב קושיא זו ת"ל בכמה דרכים כד הוינא טליא וקשה עתיקא מחדתא אחר זמן מצאתי להגאון בעל פרמ"ג שרמז לקושיא זו בחאו"ת (סי' שכח ס"ק לג) באשל אברהם יעו"ש ונלפע"ד כעת דכונת המרדכי ליישב קושיא זו דהא דאמרינן ממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא היינו דוקא היכא דחיוב המיתה קלה ודאית היא לא מטעם רובא (יעו' בשטה מקובצת ב"מ (ו ע"ב) ד"ה קפץ גבי עשירי ודאי דגם רוב מקרי ספק אלא דהתורה התירה ספק זה) משא"כ בנ"ד אי נימא דלאו אביו ונחייביה מטעם מכה איש גם כן יש לומר דלמא טרפה היא (וכדיליף באמת שם בש"ס גם מהורג את הנפש) ולא נוכל לחייבו במיחה קלה אי לאו משום רובא אם כן אף דרוב אחר הוא עכ"פ כיון דבע"כ אזלת אחר רובא שוב אזלינן בתר רובא דרוב בעילות ואמרינן דאביו הוא וחייב במיתה החמורה והבן (ואף דשם גבי נסקלין יש למצוא ג"כ ספק המיעוט שלא לחייבם ג"כ במיתה זו כמובן מ"מ התם הרובים אינם דומים זה לזה דזה רוב תערובות וזה רוב אחר יעוין בר"נ פ"ק דביצה משא"כ בזה דשני הרובים המה על סגנון אחד ודוק) והנה הש"ס דידן דיליף ממכה אביו דאזלינן בתר רובא ולא קיליף מזה דאזלינן בתר חזקה כדאמרינן בירושלמי קידושין (פ"ד ה"י) (יעו' בב"ש (סימן יט ס"ק א) ובמ"ש בספרי מנחת משה חיו"ד סימן ד אות ט) בע"כ דס"ל להש"ס דבמכה אביו ליכא חזקה דאיתרע חזקתו כיון שהכהו (יעו' שו"ת חות יאיר סי' צב) ואם כן יש מקום לומר דמה דהוי מוחזק לן לאביו בטעות היה והחזקה אינה מתנגדת לנו כן שכתב בתשובת מיימוני להלכות אישות (סימן ג') ענין ע"א נגד חזקה יעו' מ"ש בק' חה"ש (דין י) ובס' ברכת משה קוה"ת סימן יב אות ב) משא"כ רוב בעילות אחר הבעל דמתנגדת לזה שנאמר דלאו אביו הוא ודוק עכ"פ ודאי מוכרח דלהש"ס דילן במכה אביו ליכא רק רובא (יעו' גם כן בבכור שור קידושין (דף פ) ד"ה מלקין דהחזקה גם כן מטעם רובא יעו"ש) ולפי זה שפיר מכריח המרדכי גם ממכה אביו סברתו דחזקה שלא נתבררה לא מקרי חזקה דהא ודאי כדאמרינן דלמא לאו אביו בע"כ הא דס"ד דמכה אביו היינו דקטליה אי לאו קרא דאו באיבה וחייב מיתה חמורה הוא משום דגם אי נימא דאחר הוא דלמא טרפה הוא וכמש"ל א"כ אכתי קשה דבאחר דלמא משום דמוקמינן אחזקתיה שאינו טרפה ואם כן הוי רובא וחזקה דהוי כודאי (יעוין בר"ן פ"ק דחולין ובראש יוסף שם (יא א') ד"ה אתיא מפרה שכן כונת התוספות דלמא טעמא משום רובא וחזקה ודוק) משא"כ באביו דליכא רק רובא דרוב בעילות אחר הבעל א"כ אפילו אי אזלינן רובא נימא דלמא לאו אביו כיון דקטל אחר גם כן ל וחיוב המיתה קלה היא ודאית כיון דאיכא רובא קה דהוי כודאי נגד רוב לחודיה) א"ו דחזקה שלא מבררה לא הוי חזקה כלל ומשו"ה כלל המרדכי הך דמכה וביו עם עדים זוממין ופרה אדומה ולא הביא מהך דהורג הנפש דהא נפש הפחות מי"ב חודש גם כן חייב משא"כ במכה אביו דיש לו יתר על שנה ודוק, כן יש מקום להעמיס בדברי המרדכי דרך החידוד, ועתה הנני לתת לו תודה וברכה על מנחתו משלוח מנות ספרו בית האוצר וכו' ולא אמנע לשלוח אליו מנחה קטנה מה שאני חושב כעת בהמשך דברי המגלה (סי' ט) וישלח וגו' דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם וכו' דמה המשך דברי שלום ואמת לקיום ימי הפורים אכן ההמשך מובן ע"פ דברי הש"ס מגילה (ז ע"א) שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות וכו' הלא כתבתי לך שלישים ולא רבעים עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה, כתנאי כתוב זאת מה שכתוב כאן זכרון מה שכתוב במשנה תורה בספר מה שכתוב בנביאים דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה, וא"כ מובן למעיין ישר דהמשך דברי הש"ס הוא דלר' יהושע דשמות ודברים נחשב לשנים ונביאים לשלישית אין לכתוב המגילה משום שלישים ולא רבעים ואיכא גם כן טעמא שלא לעורר קנאה בין האומות משא"כ לר' אלעזר המודעי דכל התורה שמות ודברים נחשב לאחד וזכרון לנביאים אם כן יש לכתוב המגילה משום בספר דליכא ג"כ חשש דקנאה אתה מעורר בין האומות כיון שמצאו מקרא בתורה שומר מצוה לא ידע דבר רע דבתורה כתיב בה וכל נתיבותיה שלום אלא דלפ"ז תקשי אם מ"ש בשמות ודברים נחשב לאחד (ולא נמנה בפ"ע מה שכתוב במשנה תורה) למאי נ"מ נכתב פעם שנית במשנה תורה דאף דכמה דברים נכפלו במשנה תורה היינו משום דבר שנתחדש במשנה תורה ומאי חידוש יש בזה אם נחשב לאחד ובע"כ צ"ל דהחידוש הוא מה שנסמכה פרשת עמלק במשנה תורה למשקלות וכמ"ש רש"י סוף פרשת תצא דאם שקרת במדות ומשקלות הוי דואג מגרוי האויב (וכמו שמבואר בספרים דתתן אמת ליעקב והוא מסטרא דקדושה ועשו איש ציד ומרמה ואם כן כשתופסים אומנתו ומדתו לשקר במשקלות בא ונוטל את שלו) וזה המשך דברי המגילה כי מרדכי כתב אליהם לקיים ימי הפורים ושלא יאמרו דיהיה על ידי זה קנאה בין האומות דליכא למימר שומר מצוה מה דכתוב בספר דאי בספר אתי למגילה ע"כ כתוב זאת אתי למה שכתוב כאן ובמשנה תורה אם כן לאיזה טעם נכפל כיון דנחשב רק לאחד ואין תירוץ לזה רק אי נאמר דמורה שנתפוס מדת תתן אמת ליעקב וע"כ הקדים מרדכי דברי שלום ואמת היינו שיהיה שלום בין האומות משום דהשנות הדבר בכאן ובמשנה תורה מורה למדת יעקב אבינו אמת וצדק וכדפרישנא וע"כ לקיים את ימי הפורים האלה דאתי זכירה של בספר למגילה וכל נתיבותיה שלום: כ"ד ידידו הדו"ש ושלום כל ההוגים בתורה הקטן משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל: