שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן מב
תשובה לכבוד שארי הרב הגאון המפורסם סוע"ה שלשלת דיוחסין מוהר"ר יוסף לעווינשטיין שליט"א הגאבד"ק סעראצק פלך ווארשא. בנדון הלאטיריעס מווארשא באופן להתאים דברינו עם חקי הממשלה הרוממה: (א) בדבר הד"ת שבא לפניו שהנגיד ר"פ רו"ב לקח צעטיל מהלאטיריע פולינשע ואח"כ קנה רש"ז עם שני בניו חלק אצלו בהצעטיל בעד ג' רו"כ ובניו שלמו תיכף שני רו"כ והוא לא היה לו אז מעות ועכ"ז העמיד ר"פ על הצעטיל שם רש"ז הנ"ל ועתה עלה הגורל על הצעטיל הלז בריוח עשרת אלפים רו"כ ואינו רוצה ר"פ ליתן החלק של הרש"ז כיון שלא נתן מעות ורש"ז מעולם לא שינה דבריו מהן ללאו ומצד זה בא עוד ד"ת לפני הדר"ג ששני אנשים רא"ז ורח"ד לקחו אצל הקאלעקטיר רצ"י צעטיל פולינשע וזאק' ובקלאססע הרביעית הרויחו סטאווקא ושילם להם מעט כסף ובעד המותר יקחו צעטיל מהקלאססע חמישית יחד עם ריד"י ואח"כ זכה גם צעטיל זה בריות עשרת אלפים רו"כ ועתה טוען הקאלעקטער רצ"י כי הריד"י לא רצה להיות שותף עמהם ע"כ כתב שם הרז"א ורח"ד על צעטיל אחר והנה מלבד שהוא דבר בלי טעם דמה נ"מ להקונה אם יהי' הקאלעקער בעצמו שותף עמו או איש אחר אף גם הגיע מכתב מהרב המו"ץ דמאקאווא שבעת יצא הגורל על הלאסס הזכיה מארבעים אלפים רו"כ מיהר הקאלעקטער רצ"י להודיע לחותנו במאקאווא כי הגורל יצא במ' אלף רו"כ על הלאסס שלו ויותר לא הודיעו ואחר ג' ימים הודיע לחותנו כי בעצמו הרויח ה' אלפים רו"כ עם הרי"ד ומדוע לא הודיע זאת בפעם הראשון:
זת"ד השאלה. והנה בקניני הלאססען אין יסוד ברור וקשה לדון בזה ע"פ האומדנא כמבואר בחו"מ (סימן טו) וכמ"ש גם כת"ר במכתבו הנכבד: (ב) ומעיקר הדין הי' נראה לכאורה דשטרי הלאטיריע לא עדיפי ממכירת שאר שטרות שאין גופן ממון ואין נקנין אלא בכתיבה ומסירה כמבואר (בסי' סו) (ואפשר דגרע דבשאר שטרות הוי החוב ברור משא"כ בזה דהזכיה הוי דשלב"ל ועומד בספק) אכן לפי דעת התה"ד (סי' שלא) (מובא ברמ"א שם ס"א) דשטר שכתוב בו לכל מי שמוציאו נקנה במסירה לחודיה א"כ ה"ה בשטרי הלאטיריע שכל מי שמוציא השטר יש לו הכת לגבות התמורה נקנה ג"כ במסירה ואף דהש"כ שם (ס"ק י) האריך לחלוק על התה"ד הנה מלבד דדבריו אינם מוחלטים (יעוין תומים (ס"ק ז) ונתיבות המשפט (ס"ק ט) שהעלו כדעת התה"ד) היכא שלא נכתב שם המלוה כלל רק פלוני נתחייב לכל מי שמוציא גם הש"כ מודה דנקנה במסירה לבד ובפרט בנ"ז דגם הקאלעקטער הראשון שמוכרם אין לו זכות רק מכת זה שנמסר לידו מהקאלעקציא למסרו מיד ליד יעוין ש"כ (ס"ק צט) ודוק וכן הוא דינא דמלכותא שכל מי שהנומער בידו גובה הזכיה (יעוין בש"ע חו"מ (סימן שנו ושס"ט) ויעוין בשו"ת חת"ס חיו"ד (סו"ס שיד) שכתב דבעניני הקנינים דינא דמלכותא דינא מה"ת הוא בלי ספק ויעו' בש"ס גיטין (י ע"ב) וברא"ש שם (סי' י) וב"ק (קיג) וב"ב (נד) ונדרים (כת) ובש"כ חו"מ (סימן עג ס"ק לט) ובש"כ יו"ד (סי' קסה ס"ק ת) ואכמ"ל) ועל הרוב כן הוא ממילא שמי שקונה צעטיל לוקח אותו לרשותו (שאינו מאמין בזה להמוכר) ופשוט דקונה במסירה לבד מעיקר הדין, ובהחפשי בספרי אחרונים הנמצאים במחיצתי ראיתי לכבוד ידידי הרב הגאון מו"ה יחיאל מיכל נ"י עפשטיין אבד"ק נאווהרדק בספרו ערוך השלחן (על חו"מ שנדפס מחדש ושלחו לי למנה מספ"ב) שביאר כן להדיא בענינים אלו (שם סי' סו ס"ט) דשטרות מהמלוכה שאינם יוצאים במדינה כמטבעות (כגון בילעטין וכדומה) אם זה השטר נכתב על שמו ומוכרו לאחר צריך כו"מ ככל השטרות ואם נכתב לכל מוכ"ז נקנה במסירה לבד כו' ושטרי זכיות שנקרא לאטירענע צעטלין נ"ל דאינם בגדר מכירה כלל שה"ה דשלב"ל וספק אם יבואו בעולם ולכן אינם נקנים בקנין חליפין רק שטרי זכיות כשמוסר לו השטר בתורת מכירה או מתנה קונה את הנייר ככל מטלטלין וממילא כשיהיה איזה זכיה על הנומער הזה יגבנו כיון דהשטר בידו דכן הוא נימוס המדינה דמי שהנומער בידו גובה כו' פכ"ד שם ויעו' בש"כ שם (ס"ק ט וע"ו) וחומים (ס"ק ול"ט) וקצות החושן (ס"ק כז) ונתיבות המשפט (ס"ק לא) ואכמ"ל:
ג וכ"ז מעיקר הדין אבל מצד המנהג אפילו היכא דלא בא הצעטיל ליד הקונה כגון שקנו אותו כמה שותפים ומניחין אותו ביד אמצעי ולפעמים נשאר אצל המוכר אי מהימן להו כמדומה שדרכי הקנין בזה בכל ערי ישראל שהקונה משלם הכסף מעט או כולו והמוכר רושם על הצעטיל מעל"ד שם הקונה וזוכה בזה בהריוח ואין פוצה פה לחזור אח"כ וא"כ במקום שמבורר שכן דרכי הקניה בזה (ולכת"ר בטח נודע מנהגי הקנין בזה במדינת פולין) קונה מדינא מטעם סטומתא כמבואר (בסימן רא) ואף דהכא הוי דשלב"ל ומבואר במרדכי שבת פ' הבונה דבדשלב"ל לא מהני גם קנין סטומתא (הו"ד ג"כ בקצוה"ח שם (ס"ק א) וכ"כ בשו"ת רבינו עקיבא איגר (סי' קלד) בשם היש"ש ב"ק פ"ח סי' ס) מ"מ הא הרא"ש בתשובה כלל יג (סימן כ) כתב להדיא דמהני קנין סטומתא אף בדשלב"ל וכן הסכימו כמה מגדולי אחרונים ובראשם בשו"ת חתם סופר חחו"מ (סימן סו אות ב) אמנם אי שטרי הזכיה הוי אותיות כשאר שטרות א"כ י"ל לכאורה דלא מהני בו קנין סטומתא וכמ"ש הנתיבות המשפט שם (סימן רא ס"ק א) לענין מטבע דלא מהני בו קנין סיטומתא ע"פ דברי הר"ן המובא בב"י (סי' קצה) שכתב דצורת מטבע דמי לאותיות דאין להם קנין והא באותיות לא מצינו קנין סיטומתא אפילו במקום מסירה ובעינן דוקא כו"מ ממש יעו"ש אבל באמת אין דבריו מוכרחים דהוא לשטתו שפסק שם כדעת המרדכי דבדשלב"ל לא מהני אף ק סיטומתא וע"כ לא מהני גם במכירת אותיות משא"כ לדידן דנוהגין כדעת הרא"ש בתשובה דסיטומתא מהני אף בדשלב"ל א"כ י"ל דמהני גם למכירת אותיות בשטר, ויש להמתיק הדבר ע"פ דברי התוס' ב"ב (עו ע"ב) ד"ה קני שכתבו הא דמכירת שטרות לא מהני דאורייתא הוא משום דמעות החוב והקרקע עדיין אינו ברשותו וכמו דאינו יכול להקדישו (פסחים לא) כך אינו יכול להקנותו מה"ת יעו"ש. והנה להמעיין בסוגיא נראה דמה דשטרות צריך כתיבה ומסירה תלוי בזה דקנין שטרות לא הוי אלא דרבנן וכן כתב להדיא הגאון פנ"י בחדושיו לקידושין (מח) בתוס' ד"ה המוכר דמאן דס"ל אותיות נקנין במסירה לחוד משום דס"ל קנין שטרות דאוריי' והוי בכלל שאר מטלטלין משא"כ לרבנן דסברי קנין שטרות דרבנן ומשו"ה בעינן כתיבה ומסירה דאלים טובא כיון דמדאוריי' לא מיקני כלל יעו"ש בפנ"י (ויעוין בשטמ"ק ב"ב שם (עז א') ד"ה אמר ליה ויעו' בתומים (סימן סו ס"ק א) שנחית גם כן לסברא זו ויש לפלפל אכמ"ל) נמצא דמה דבעינן בשטרות כו"מ הוא משום דהוא דבר שאינו ברשותו (דמשו"ה הוי רק קנין דרבנן כנ"ל) ולפ"ז קנין סטומתא דאלים כחו טובא ומהני גם לדשלב"ל שפיר מהני גם למכירת שטרות (דדבר שאינו ברשותו הוא ולא גרע מדשלב"ל ויעו' בש"ס ב"מ (טז) וברמב"ם (פכ"ד מהלכות מכירה ה"ה) וש"ע וריש סימן ריא) במ"ש דדבר שאינו ברשותו הוי כדשלב"ל) ודלא כדעת הנתיבות המשפט שכתב דצריך דוקא כו"מ ולא מהני קנין סטומתא:
ד ובפרט הנך שטרות שלא נכתבו ע"ש אחד מהן ודמי לשטר שכתוב בו לכל מי שמוציאו (ואפשר דעדיף טפי כמש"ל) ובשטר כזה הא כתב התומים דמכירתו דבר תורה וקנינו כשאר כל המטלטלין יעו"ש א"כ פשוט דמהני בו ג"כ קנין סטומתא כמו בכל דבר המטלטל [ובסברא זו היה מיושב קושית התוס' ב"מ (נו ע"ב) ד"ה יצאו דלמה צריך למעט שטרות מאונאה אי מכירתם דרבנן דנ"מ לשטר כזה דמכירתו דאורייתא הוא אבל באמת התומים בעצמו שם כתב דלכן הקשו התוספות מהך דהונאה דהרמב"ן כתב דשטר לכל המוציאו למ"ד אין ברירה לא מהני וא"כ הקושיא למ"ד אין ברירה ל"ל קרא ובפרט דבמשנה ר' יהודה אומר אף המוכר וכו' והא ר"י ס"ל אין ברירה יעו"ש ויש לפלפל אכמ"ל עכ"פ מדברי התומים אלו נראה דאף שטר שכל המוציאו גובה בו מ"מ לא מיקרי גופו ממון לענין דיני שומרים וכדומה וכמ"ש ג"כ הגאון חתם סופר חיו"ד (סימן קלד) ד"ה ותו כבר יעו"ש דאי כדעת השואל שם שנשבעין גם כן על שטר כזה א"כ בלא"ה לא נוכל לאוקים קרא דאונאה בשטר כזה כיון דלא מקרי שטר כלל גם לענין שומרים ושבועה ואונאה כמובן ולפלא הוא על התומים שהקשה מהא דבכורות (נו א') דממעט שטרות וכתב ע"פ דרכו הנ"ל מה דהתוס' לא הקשו מהך דבכורות יעו"ש ואיך לא זכר שר התורה שהתוס' הקשו כן שבועות (ד ע"ב) ד"ה יצאו] ולא עוד דבלא קנין הסטומתא לפי דברי התומים שם יש מקום לקנין כסף לחודא מדינא בשטר כזה שכל המוציאו גובה שיצא מכלל שאר שטרות וא"צ כומ"ס אי אתה יכול לדון בו קנין חדש משארי מטלטלין וכיון דמכירת שטר כזה לא שכיח אוקמינן אשל תורה דמעות לחוד קונה כדאמרינן בב"מ (מו ע"ב) ויש לזה שורש בדברי הש"ס ב"ק (יד ע"ב) לפי גירסא א' עבדים ושטרות נקנין בכסף והיינו שטר כה"ג יעו"ש בתומים ואף דשטרי הלאטיריע שכיחי בזה"ז למכרם מיד ליד ובאמת מה"ט דהוי דברים הנקנים מיד ליד נלפע"ד דעדיפי משאר שטרות וכן מצאתי בשו"ת חתם סופר חיו"ד (סו"ס קלד) שם שהביא כן בשם השאילת יעבץ ח"א (סו"ס פה) דשטרי לאטיריע לאססען עדיפי משאר שטרות שאינן שוין להמכר לכל אדם משא"כ באלו הפתקאות שדמיהן קצובים ויש להם שער בשוק וחריפי זבינא יעו"ש] מ"מ לפע"ד יש מקום לומר דקאלעקטער המוכר לקונים שלו מהני קנין כסף לחוד מדינא כיון דכל עיקר הטעם דמעות אינו קונה במטלטלין משום שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליי' לא שייך במכירת קאלעקטער דודאי טרח ומציל כיון שלוקח חלק בזכיות הלאטיריע כנודע וכעין שפסק הש"ע בשם הנמו"י (סימן קצח ס"ו) לענין שכירת מטלטלין שנקנה בכסף דכיון שהגוף שלו טרח ומציל יעו"ש [ואף שהאחרונים שדו נרגא שם יעו' ברש"י ב"ק (עט ע"ב) ד"ה שכירות ובב"י (סו"ס שז) ובשטמ"ק ב"מ (צט ע"ב) ד"ה שכירות מ"ש בשם הרמב"ן ואכמ"ל דבנ"ז פשוט דיש מקום גדול לומר (דקאלעקטער המוכר לקונים שלו) דהוי בכלל מה דאוקמיה אדאורייתא ובפרט לפמ"ש המקנה לקידושין כז א') ד"ה ומקומו בטעם החולקין שם דשכירות מטלטלין ג"כ אינו נקנה בכסף הוא משום דס"ל דשייך בזה נשרפו חטיך בעליי' כיון דקי"ל שוכר כש"ש אם כן אם יקנה השכירות בכסף נעשה עליו השוכר מיד ש"ש אף שלא משך והוא בביתו של משכיר ה"ל כחזר והפקידו אצלו והמשכיר אינו אלא ש"ח עליו אף אם ישרף יצטרך השוכר לשלם ולא יטרח המשכיר להציל יעו"ש באורך ולפ"ז אף החולקין התם מודו הכא בנ"ד ודוק):
ה אמנם כן אם נחליט בזה דמהני קנין כסף לחוד (מטעם אוקמוהו אדאורייתא) יש בזה ריעותא לקנין אחר והוא למשיכה לחודא בלא כסף דיש מקום להסתפק דהיכא דאוקמוה אד"ת דמעות קונות לא תקנו בו קנין משיכה וכן היה נראה לדקדק מלשון הרמב"ם (פ"ג מהלכות מכירה ה"ו) במ"ש לפיכך אם היה ביתו של לוקח כו' מושכר למוכר לא תקנו לו חכמים משיכה כו' יעו"ש אולם לדינא צ"ע בזה והגאון נתיבות המשפט (סי' קצו ס"ק א) (בתירוצו על קושית הפני יהושע) כתב להדיא דאף במקום דל"ש הטעם דנשרפו חטיך מ"מ לא עקרו רבנן קנין משיכה ולא פלוג רבנן יעו"ש ולפלא שלא עמד בדקדוק לשון הרמב"ם ולדבריו יש לדחוק דמ"ש לא תקנו כו' היינו שלא תקנו לו שיצטרך דוקא משיכה כבכל מטלטלין אבל מ"מ משיכה לחוד ג"כ קנה וכ"נ מסתימת לשון הש"ע (סימן קצח) שם ס"ה שהביא לשון הרמב"ם (ולא העתיק הנך תיבות לא תקנו לו חכמים משיכה) ונראה שדעתו דעת תורה היא שמהני קנין כסף כדין התורה כיון דל"ש הגזרה דנשרפו כו' אבל קנין משיכה גם כן מהני וכ"נ מדברי הטוש"ע (סימן טז ס"ב) שכתב יכולין המשכיר והשוכר לחזור בהם עד שימשוך או שיעשה אחד מדרכי הקנין אם כן מבואר דמשיכה ג"כ מהני בשכירות מטלטלין לכ"ע (אף שהביא (סימן קצח ס"ו) דעת י"א דשכירות מטלטלין ניקנין בכסף כו') כמובן והיינו כסברת הנה"מ משום דלא פלוג אולם בס' החינוך להרא"ה פ' בהר (סי' שלו) כתב להדיא בלשונו הזהב ואמרו ז"ל בגמרא ד"ת מעות קונות וכו' על זה אמרו ז"ל שאם היו המטלטלין ברשותו של לוקח אע"פ שנשכר אותו מקום למוכר מכיון שהרשות הוא של לוקח ועיניו תמיד עליו ואם יארע שם מקרה באותן מטלטלין גם הוא יכול להרגיש בענין כמו המוכר וישתדל בהצלה שבצד זה לא יקנה במשיכה אלא בכסף כדין תורה עכ"ל הטהור, אם כן מבואר להדיא בדבריו דאין בזה קנין משיכה וכאשר דקדקתי בלשון הרמב"ם וצ"ע בזה לדינא כי פשטות לשון הש"ע שהעתיק דברי הרמב"ם ודילג תיבות לא תקנו לו חכמים משיכה וכתב במקומם העמידוהו על דין תורה נראה יותר לומר דכונתו דהדרא לדאורייתא דמעות קונות אבל לא בטלה התקנה דקנין משיכה דהוי קנין כללי וכמש"ל, ואדאתאן להכי יש לחזק קצת קנין הלאטעריע מדינא אף דהוי כדשלב"ל ע"פ דברי תשובת רבינו משולם בהגהות מרדכי דב"ב (סי' תרסג) (הו"ר ברמ"א סימן רט ס"ח) דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אם הוא ג"כ רוצה לקנות מקני ג"כ יעו"ש בסמ"ע (סק"ל) א"כ כעין זה נמי בנ"ד שהקאלעקטער יש לו ג"כ חלק הפריצענטין בהזכיה ואם תהני החזרה מטעם דשלב"ל גם הקאלעקטער לא זכה מד"ת ושייך הכל להקאלעקציע הראשונה ע"כ פשוט כיון דהוא רוצה בזכות זה דדשלב"ל מקני ג"כ ויש בזה לפלפל יעו' ג"כ בשו"ת חתם סופר חחו"מ (סימן קפו) ואכמ"ל דעכ"פ פשוט דיש חיזוק מזה לקניני הלאטיריעס שיהני הקנין מדינא לכאו"א מטעם דגמר ומקני (ויש להעיר דקנין זה לא הוי אלא דרבנן יעוין נוב"י מה"ק חחו"מ (סימן כת) ומה"ת (סימן מב) ויש לפלפל בדברי תשובת מה"ק במ"ש ג"כ (סימן כו כז) לדברים הנוגעים לנ"ד אלא שאין הזמן מסכים להאריך):
ו והנה לפמש"ל יש ליישב מה שקשה קצת בסוגיא דב"ב (קכז ע"ב) דאמרינן אלא לרבנן יכיר למה לי כו' אילו בעי למיתבא ליה במתנה מי לא יהיב לי' כו' ולפי מה דשלחו מתם (שם קכד ע"ב) דבמלוה בשטר בכור נוטל פי שנים דכמאן דגביא דמי יעו"ש ל"ק יכיר למה לי דנ"מ לשטרות דאינו יכול להקנותם מן התורה וליכא מיגו אי בעי למיתבא ליה ולזה אצטריך יכיר אבל לפמש"ל (אות ג) ע"פ דה"ת דטעם קנין שטרות דרבנן הוא משום דאינו יכול להקנות מה שאינו ברשותו אם כן א"ש דהא הש"ס בלא"ה קאמר לא צריכא בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן אלא דמקשה ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל יכיר למה לי ואם כן דהקושיא קאי לר"מ לדידיה שוב ליכא נ"מ גם לשטרות דהוא ודאי ס"ל מכירת שטרות מה"ת כיון דיכול להקנות גם מה שאינו בידו (ואם כן גם בשטרות איכא מיגו דאי הוי בעי למיתבא ליה כו') וכ"כ להדיא הכו"פ (סימן פד ס"ק ב) אליבא דרבי דס"ל כר"מ (יבמות צג א') דאדם מקנה דשלב"ל יתכן שפיר מכירת שטרות דאוריי' ומיישב בזה קושית רבותינו הראשונים גבי מכירת שטרות (יעו"ש שהזכיר ג"כ מדברי התוס' שבועות שלא זכר שר בתומים) ועוד י"ל דבלא"ה א"ש כיון דקושיתנו רק ע"פ מה דשלחו מתם והא טעמם דבכור נוטל בו הוא משום דכגביא דמי (יעוין בש"ס סוטה (כה) שבועות (מח) דלב"ש דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי פרש"י דהנכסים בחזקת בעל השטר עומדין ובאים להוציא מאתו יעוין ג"כ רש"י יבמות (לח) ד"ה כגבוי וגיטין (לז) ד"ה אינו שכתב דכגבוי ממש ואין כאן חוב ולא מקרי מחוסר גוביינא יעו"ש) ואם כן לפ"ז גם מכירת שטרות דאורייתא לדידהו דלא שייך לומר הברת התוספות כיון דהחוב הוי כגבוי וברשותו שפיר יכול להקנות מה"ת וליכא נ"מ גם לשטרות ועפ"ז היה נראה לדון דלב"ש מכירת שטרות מה"ת וממילא גם לנ"ד לפמ"ש הקצוה"ח (סימן יב ס"ק א) בשם הכנה"ג דרק שטר ספק לא הוי כגבוי אבל שטר ברור הוי כגבוי יעו"ש [ולפע"ד מ"ש הקצוה"ח דמוכר שט"ח לא הוי כגבוי אצל המוכר וכו' יעו"ש עדיין צריך להעלותו בכור הבחינה וצ"ע וגם לפלא על הקצוה"ח שלא זכר דחילוק זה כבר כתבו התוספות סוטה (כה ע"ב) ד"ה ב"ה ובפתחי דברי הכנה"ג ראיתי (בסימן פב אות נז) שגם הוא הביא דברי התוס' סוטה וכתב עפ"ז כמה חילוקים בדיני מיגו ואכמ"ל] אם כן יש מקום לחלק דבשטר שחובו ברור שכבר הודה הלוה וכדומה כ"ע מודים דמכירת שטרות דאורייתא כיון דהוי כגבוי וברשותו ועפ"ז היה מקום ליישב קושית הראשונים מאונאה ופדיון בכור ואם היה מקום לומר כן היה נסתר מה שכתבתי לעיל (אות ב) צד לגרוע כח מכירת שטרי הלאטיריעס מבשאר שטרות כיון דהזכיה היא בספק ואינו ברור אבל לפ"ז גם שאר שטרות שהצריכו כתיבה ומסירה (מטעם דקנינם רק דרבנן היא) מיירי בחוב שאינו ברור כ"כ ויש בזה לפלפל לסתור ולבנות יעו' גם כן תוס' ב"ב (עט ע"ב) ד"ה אימור ובקצוה"ת (סימן רט ס"ק ד) ונתיבות המשפט שם ואכמ"ל דכל מה שכתבתי הוא רק לפלפולא בעלמא:
ז ועתה נבוא לעמק יהושפט דהרש"ז שלא נתן מעות עבור חלקו בהצעטיל וגם לא קבלו במסירה רק מה שרשם ר"פ שמו אז אם במדינת פולין המנהג להקנות בזה הלאטיריע אזי ודאי קנה כמש"ל (אות ג) דמהני בזה ג"כ קנין סיטומתא (יעו' בש"ס ב"ק (קטז ע"ב) ולא ישנה ממנהג כו' ובש"ע (סימן ער"ב סי"ז) ובשו"ת חתם סופר (סימן צו) חחו"מ ד"ה אמנם כו' דמה שהוא ממנהג הסוחרים אין לשנות כו' ומנהגם תורה היא ויעוין בספרי ברכת משה בקונטרס התשובות סימן כו) אבל צריך שיהיה הקנין ברור בזה וכמ"ש הש"כ (סי' רא) לענין קנין סטומתא בקרקעות ובש"ע לא מצינו רק רשימת הלוקח, אולם אם א המנהג לקנות בזה נמצא דלא היה שום קנין לא כסף ולא מסירה, ומ"ש רו"מ שיש מקום לזכותו ע"פ המבואר בחו"מ (סי' קעו סעיף מא) דבאמר הריני משלם אע"ג שדחה אותו קצת כיון דלא אטרחיה לב"ד קני רווחא אם כן כש"כ בזה שידוע שאינו משנה מדיבורו רק שלא היה לו מעות בשעת מעשה והוא לא תבעו כלל (והביא גם כן מדברי הש"כ סי' עג ס"ק יט) הנה לפע"ד יש להבין שם דבמאי קנה רווחא אי לא הה שום קנין כלל אבל המעיין במרדכי שם (פ"י דכתובות רלז רלח) ובב"י (מחודשים לט) יבין דמיירי שנשתתפו מעיקרא יחד על פי קנינים המועילים בשותפות ואז אף שאחד לא נתן מעות ודחה אותו קצת מ"מ קנה רווחא דמי שנתן המעות שליחות דכולהו שותפי עביד (וכ"כ גם להדיא בס' ערוך השלחן שם (ס"כ) יעוין ג"כ בנה"מ שם (ס"ק נא) וברמ"א (סו"ס ג) ובשו"ת חתם סופר סימן צו) וא"כ אין זה ענין לנ"ד ועפ"ז יש לעמוד על דברי הגאון הצ' דברי חיים חחו"מ ת"ב (סי' כא) דדבריו בענין זה קצרים מאד וצריכין עיון יעו"ש ע"כ בדין הראשון הדר"ג יבצע תמימים ע"פ היושר והטוב והנה לכאורה בזה אף אם היה נותן הרש"ז הכסף לא שייך הסברא שכתבתי לעיל (אות ד) דמהני קנין כסף לחודיה מדינא דהא הכא המקנה איש פרטי הוא ואינו קאלעקטער (וגם אפילו בקאלעקטער נחוץ לידע החק אם הקאלעקטער מקבל הזכיה גם בלא הצעטיל כשנאבד דאז לא שייך טרח ומציל כמובן) אכן מ"מ הא ר"פ השאיר לעצמו גם כן חלק בהצעטיל ושוב שייך גם כן הסברא דטרח ומציל שלא להפסיד חלקו אבל צ"ע שלא חילקו הפוסקים במכירת מטלטלין שאם מקנה רק חלק לחבירו שפיר מהני קנין כסף כיון דודאי טרח להציל חלקו אולם באלו המטלטלין הראויין לחלוקה אפשר שיציל רק חלקו ולא יטריח על חלק חבירו המותר יעוין ברמ"א (סימן קעו ס"ח) משא"כ בנדון כזה וצ"ע אי נימא בזה לא פלוג ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין יעו' ש"כ (סימן קצח ס"ק ט) ובנה"מ שם (ס"ק ד) ובירושלמי בבא מציעא (פ"ד ה"ב) מה בין כרם כו' צריך להעמיד לו מקחו ובפ"מ שם ד"ה צריך ומאה"פ ד"ה מכיון, עוד הבריק לנגד עיני לחזק קנין הכסף בשטרי הלאססען על פי דברי התוס' עירובין (פא ע"ב) ד"ה שמא שהקשו דאם כן יאמר המוכר נשרפו מעותיך בעליה ותירצו דמעות נח לשמרן ואין טורח בהצלתם כמו פירות דאין יכול להציל אלא בטורח גדול יעו"ש מה שתירצו עוד ועכ"פ לפי תירוץ זה נראה דבפתקאות אלו שאין בהם טרחה יותר מבמעות ל"ש בזה הגזרה דנשרפו כו' ואכמ"ל דלא כתבתי זאת אלא דרך הערה ויעוין בסמ"ע (סי' רג ס"ק טו) ובנה"מ (סי' רד ס"ק א) ויעוין גם כן בסמ"ע (סי' נה ס"ק ו) וש"כ שם ודוק בכל מ"ש:
ח אמנם הדין השני של רא"ז ורח"ד עם הקאלעקטער מהריד"י ודאי יפה כתב רו"מ שבעלילתו אשר מצא אחרי יצא גורל הזכיה בנומער זה אין בו דברי טעם וכיון שהיה קנין המועיל בזה לא יוכל לחזור ואף שקנו רק במעות המלוה שמגיע לו מהסטאווקא מ"מ בקנין מלוה מדינא יש גם כן דעת הרמב"ם (פ"ז מהלכות מכירה) דקונה כמו שנותן דמים ואף דבש"ע (סימן רד) הביא מקודם דעת הרמב"ם ואח"כ דעת הרא"ש וסייעתו ולפי דברי הכנה"ג בכלליו לאו"ח (אות מו) לישנא בתרא עיקר אף בפוסקים ונקטינן כדבריהם שבאחרונה מ"מ כלל זה אינו מוחלט דהיכא דהמחבר הביא שני הדעות בשם י"א וי"א דאזיל בתר בתרא דייקא ויש בזה אריכות דברים לא עת האסף פה דיעוין בב"ח או"ח (סימן כז) שכתב על דברי הש"ע (ס"ו שם) שלא הכריע בדין איטר וכ"נ מדברי הרמ"א שהצריך להכריע שם והכי נהוג) ולא עוד דהכנה"ג בעצמו סותר דבריו וכתב בחחו"מ (סי' עה) (על דברי הש"ע שם (סכ"א) שכתב יש אומרים שפטור כו' וי"א כו') בהגהות הטור (אות פו) שהמחבר מרן הביא שתי הסברות ולא הכריע עכ"פ לדעת הרמב"ם קנין מלוה הוי כקנין כסף וא"כ לפמש"ל (אות ד) בנ"ז הוי קנין גמור כיון דלא שייך הגזרה דנשרפו חטיך בעלי' הן אמת דהגאון חתם סופר חחו"מ (סימן קע) כתב דקנין מלוה להרמב"ם לא הוי ככסף ממש ואף בכל האופנים דכסף קונה קנין גמור במלוה אינו קונה קנין גמור רק למי שפרע יעו"ש מה שהביא מדברי הה"מ אבל אין דבריו מוכרחין ותמוהים דאיך יפרנס דברי הר"מ גבי קרקע שפסק דקונה עי"ז קנין גמור וכ"כ הטור משמו (סימן רד ס"ז) יעו"ש ובסמ"ע (ס"ק טו) וכבר תמה עליו בזה גם הרב פת"ש בנת"צ שם (סימן קצט) ועוד הא נ"ז יש לדמותו לחוב הבא מחמת מכר [שהקונים מכרו להקאלעקטער את הצעטיל מסטאווקא והוא חייב להם מעות הצעטיל שמסרו לו (זכות הסטאווקא) ועבור חוב זה מכר להם צעטיל אחר כמובן] ובזה הא אמרינן מדינא דש"ס ב"מ (מו מז) דמלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בה רבנן גזרה דנשרפו חטיך, ואף דלפמ"ש הרב המגיד (פ"ה מה"מ ה"ד) הטעם בזה דהוי כאלו החליפו פרה בשור (ויעוין בספרי מנחת משה חיו"ד (סי' כה אות ג) ד"ה אבל שהבאתי דברי הב"ח והשמטתי דברי הה"מ וכן מ"ש שם לחדש דבמקנה אותו מטלטלין עצמן ל"מ כיון דלא שייך לומר דהוי כאלו החליפו חפץ בחפץ, לא ראיתי אז דברי השבות יעקב ת"ג (סימן קע) המובא גם כן בפת"ש (סימן קצט ס"ק א) ועמד עליו מדברי הה"מ) אם כן לא שייך טעם זה בשטרות דלא מהני קנין חליפין מ"מ הא בשטר המועיל לכל מי שיוציאו מהני קנין חליפין לדעת התה"ד והרמ"א (סימן סו) והתומים ונה"מ כמש"ל (אות ב) וכ"ז לדעת הרמב"ם והרי"ף אכן לדעת הרא"ש וסייעתו הא מלוה לא הוי ככסף רק אם אמר לו בהנאת מחילת מלוה (יעוין קידושין ע"ב) וש"ע סימן רד ס"י) וא בחוב הבא מחמת מכר הביא הרמ"א שם (סימן קצט דעה זו דדוקא באמר לו מכור לי בהנאת מחילת הדמים כו' (ויעוין בב"י (סימן קצט סוס"א) במ"ש דבחוב מחמת מכר אפילו לא אמר בהנאת מחילת מלוה סובר הרא"ש דקנה כו' ועשו כאלו אין הדמים מלוה והד"מ (אות א) כתב ע"ז דאין בדברי הרא"ש הכרע דאפשר לפרשם דבהנאת דמים אלו קאמר ויעו"ש בהגהת דו"פ שכתב דהטור הבין גם כן דברי הרא"ש כמו שכתב הב"י דלא חילק כאן ש"מ דבלא מחילת דמים נמי ס"ל דקנה יעו"ש והדבר צ"ע ויעו' בסמ"ע (ס"ק ה ובסימן רד ס"ק טו) ודוק) מ"מ בנ"ז דהמנהג פשוט בכל ערי ישראל לקנות עבור סטאווקא צעטיל אחר וכמעט רוב הקונים שזוכין בסטאווקא לוקחין צעטל אחר ואין פוצה פה אם כן הא הרא"ש בעצמו פסק בתשובה דקנין סיטומתא מהני אף בדשלב"ל וכמש"ל וע"כ פשוט דרא"ז ורח"ד זכו בזכות הלאטיריע לכ"ע:
כ"ד הכו"ח בנחיצה רבה ג' בא שנת תרפ"ו ידידו ש"ב הדורש שלומו באה"ר וא"ע מכבדו ומוקירו משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל: