אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"א סימן לה

ח"א סימן לד

תשובה לעיר קאריץ להרב המאוה"ג הישיש וו"ח וכו' מוהר"ר יוסף נ"י המורה לצדקה שם:

בדין ס"ת שנמצא בו שגיאות רבות וכדין עופות שיש על ראשם הטוטרת: (א) ע"ד שאלתו הנחוצה נדיב אחד ממח"ק השיא בתו לאיש אחד מסמאליענסק ובעת הגיעה עת לילד פרי בטנה ותקש בלידתה ומתה והתנדב הבעל לשמה ולזכרה ספר תורת משה שנכתב שמה ונשלח מידו על הפאצט למח"ק שיהיה לזכרון בהיכל ה' אח"ז מצא הקורא בס"ת שגיאות רבות אשר לא יאותו לספרי דוקנא ואלה המה (א) והשכמתם לדרככם נחסר כ' השניה (ב) יאסף אהרן אל עמו נכתב על במקום אל (ג) ואשר הנחלים ארנון נכתב חסר וא"ו (ד) ובאו הר האמורי ואל כל שכינו נכתב ואת כל שכינו (ה) עלתה על כולם בפרשה נח יש כמה פעמים ויאמר אלקים אל נח אך בפעם אחד צריך לכתוב ויאמר ה' אל נח וטעה וכתב שם אלקים במקום ה' אולי מחמת הרגל לשונו שלא מפי הכתב כתב ככה אך אחר זאת ראה כי טעה מחק שם אלקים וכתב שם ה' במקומו וזה נראה כי עוד רושם חטאתו ניכר בהס"ת שנשאר צואר הלמ"ד משם אלקים וגם מן המ"ם סתומה נשאר רושם ושלח כת"ר מכתב להרב דשם והשיב כי הסופר דמתא אמר שהוא לא כתב הס"ת רק פועליו עושי דברו והפועל איננו כעת בעיר שהלך בדרך מרחוק והסופר לא יאמין שהפועל שלו ימחוק שם קדוש וישאיר רושם אבל עיני כל רואים כי כן הוא וע"כ הס"ת עומדת בהיכל ה' ואין קורא בה כי חושש כת"ר לדברי רבותינו הקדמונים אשר על טעות בהרשאה חששו על המסדר אולי אינו בקי בטיב גיטין והנער אשר עשה בלי שאלת חכם אולי לא קידש הגוילים והשמות הקדושים ודבר זה צריכה רבה כי לא אתמחי גברא וגם רוב הכתב בין אות לאות יותר ממלא האות והעיקר חושש על הפועל אשר אין פעלו תמים, זה תוכן שאלתו ולשונו והנני להשיבו בעזר החונן דעה בקצרה במה שנוגע לקדושת ס"ת דהנה מה שחשש רו"מ ע"י ריבוי הטעותים לגרוע חזקת הסופר שלא ידע לכתוב כראוי כמו דחוששין בגט (כמבואר בש"ע אהע"ז (סי' קמא ס"ל וסימן קמב ס"ט) מלבד דגם התם יש מקום עיון ולא בכל מקום החמירו דהיכא דמורין הדברים שרק ט"ס הוא אין חוששין (יעוין שו"ת צ"צ (סי' קי) ושו"ת עה"ג (סימן לח) ובמ"ש הריב"ש בעצמו (סימן רעא) וכתבתי מזה בחבורי מנחת משה חאה"ע סי' יא אות ג) בלא"ה לא דמי נ"ד להתם דיש בו הלכות רבות וחמורות וגם קודם שתקבל הגט איכא חזקת א"א משא"כ הכא דאדרבא ס"ת שקורין בו הוחזק לפנינו בחזקת כשרות דכל הסופרים כותבים ספריהם לשמו ומה"ט אמרינן בש"ס גיטין (נד ע"ב) דהסופר בעצמו אינו נאמן לומר דלא כתב האזכרות לשמן היכא דהס"ת כבר ביד לוקח והיינו משום דהס"ת הוחזק לפנינו בחזקת קדושתו יעו"ש בראשונים (ויעו' בחדושי הרשב"א שם ד"ה ולענין במ"ש דאלו היה ביד סופר היה בידו לאסור שיכול ליטול האזכרות ולגרור ולחזור ולכתוב יעו"ש) וכתבתי מזה ג"כ בחבורי ברכת משה קוה"ת (סימן יב אות ב) דחזקה זו אלימא טובא ולא מהני הכחשת העד אף דלדבריו מעולם. לא היתה ס"ת כשר (יעו' תשובת מיימוני להלכות אישות סימן ג) וכ"כ הרב שב שמעתתא שמעתא ו' פ"ז דחזקה זו (הוי כחזקה דפי"י דסוקלין ושורפין) שהס"ת הוחזק לפנינו בחזקת כשרות אלימא טפי מחזקת קמא ואף שכתבתי שם דנעלם מהש"ש דברי הרש"ל בתשו' (כא) אבל כתבתי שם (באות ג) דחזקת הס"ת הוי חזקה מכת סברא דודאי עשה הכל כהוגן וכתב הס"ת בקדושתו יעו"ש ועכ"פ אין זה ענין לטעות בגט דכל זמן שלא קבלה הגט איכא חזקת א"א משא"כ בזה דאדרבא איכא חזקת קדושת ס"ת (דכיון דקראו בה בצבור היתה בחזקת מוגה וכשרות) א"כ אף דנמצא כמה טעיות השכיחים בכל סופרים כי שגיאות מי יבין (וכמ"ש ג"כ להדיא בשו"ת שב יעקב חיו"ד (סי' נט) כי זה מעשים בכל יום דאפילו סופרי דוקנא כותבים כמה טעיות בספריהם שוגגים ואפילו לאחר הגה"ה כמה פעמים מוצאים כמה טעותים יעו"ש דאין השופר צריך לשלם בשביל זה הס"ת רק אפשר שכר הג"ה צריך לשלם) די לנו לומר דצריכין להגיהו פעם אחרת אבל חלילה לנו להוציא הס"ת מקדושתו ולחשוב מחשבת פיגול על הסופר שלא כתב הס"ת והאזכרות בקדושתם, וממקומו הוא מוכרע מתשו' הרשב"א המובא בש"ע יו"ד (סי' רעט ס"ג) דש"ת שיש בו ג' טעיות אסור לקרות בו עד שיגיהנו כי הוא מוחזק במוטעה (יעו"ש ג"כ בס"ד מדין הש"ס מנחות (כט ע"ב) ס"ת שיש בו ג' טעיות בכל דף ודף יתקן כו' ויעו' בירושלמי שבת (פט"ז ה"א) וירושלמי מגילה פ"א ה"ט) הרי מבואר דאין חוששין רק לטעות השכיח (דמהני בו תיקון) כמ"ש הרשב"א בעצמו בתשו' דטעיות הנמצאות בכתב שכיחי ואין לך סופר שידקדק בכתיבתו כ"כ שלא יטעה (ויעוין ברמ"א חו"מ (סימן מג ס"ח) דעת הר"ן דאף עדים נאמנים לומר שטעו בדבר שמצוים לטעות בו יעו"ש) והיינו אף אם היה בחזקת מוגה אם נמצא ג' טעיות הרי היא עכשיו בחזקת מוטעה שיש עוד טעיות אחרות הנראים לעין באופן שיש תקנה בהגה"ה שנית ע"י מומחה מוחזק אבל אין גורעין חזקת הס"ת לפסלו לחלוטין לחשוש עי"ז שלא נכתב כראוי בחק תוכות וכדומה או שלא נכתבו האזכרות בקדושתן זה ודאי לא ניתן להאמר כלל כדמוכרע הדבר ממקומו מהאי דספר תורה שיש בו ג' טעיות וכמש"ל:

ב והנה באמת גוף הדין דנמצא ג' טעיות בס"ת יש בזה מקום עיון לפמ"ש היש"ש פא"ט (סי' ק) (הו"ד ג"כ בט"ז יו"ד (סי' פד ס"ק טו"ב) יעוין ג"כ בט"ז סו"ס נז) דחזקה דג' לא הוי אלא בתולעים דמיניה קא רבו אבל במלתא דאתי מעלמא לא וכ"כ המג"א (סימן תסז ס"ק יב) דמשו"ה השמיטו שם בש"ע דברי הכל בו והראב"ד המובא בב"י יעו"ש וא"כ הא בס"ת לא שייך לומר דהטעיות מיניה קא רבו ודומה לדבר דאתו מעלמא ואיך מחזיקין אותו למוטעה ע"י ג' טעיות וכבר העיר קצת בזה הפרמ"ג בשפ"ד שם (סימן פד ס"ק לב) אלא דמדבריו שם נראה דדוקא אם אין הספר כתיבת יד סופר אחד הוי הטעותים כדבר דאתי מעלמא ונאמר זה הסופר מוחזק לכתוב בטעות ולא אחר משא"כ כשהכל כת"י סופר אחד יעו"ש בדבריו הקצרים אבל לבבי לא כן ידמה דודאי אף אם כולו כתב אחד לא שייך לומר לגבי הספר דהטעיות מיניה קא רבו וגם אי נימא שהסופר שכתבו מוח ק לטועה א"כ נחזיק כל ספריו שכתב למוטעים ומדברי הרשב"א משמע דרק ספר זה צריך הג"ה אחרת ועכ"פ לגבי הספר עצמו נראה יותר דהג' טעיות דומים לדבר דאתי מעלמא וגם מה שכתב הפרמ"ג שם דגבי ספר תורה ליכא חזקה להיתרא ואף שהיה מוחזק תחלה בכשרות הרי ראינו שחזקה בטעות היתה יעו"ש דגם הוא סיים בצ"ע ולפע"ד לא נראה כן כמש"ל] ובהחפשי באוצר ספרי מצאתי שכבר עמד בזה ג"כ בשו"ת מקום שמואל (סי' סד) שפירש דברי הרש"ל בדרך אחר (דלא כדעת הט"ז והש"כ והמג"א) דרק כל המין אין אוסרין אלא על ידי דבר דמיניה קא רבו אבל אותו התבשיל נאסר כולו אפילו ע"י דבר דאתי מעלמא (כדעת הכל בו והראב"ד גבי נמצא בתבשיל תלתא שערי) והביא ראיה מתשובת הרשב"א הנ"ל זה לשונו ובודאי אי איכא לדמויה ס"ת לדבר דאתי מעלמא מדמינן לה דלא שייך לומר גבי ס"ת דהטעיות מיניה קא רבו וא"ת שהסופר שכתבן הוא מוחזק לטועה א"כ כל הס"ת שכתב נחזיק למוטעים כיון דלא איתמחי גברא אלא ודאי דלאו אסופר שכתבן קאי אלא דלכל ס"ת יש לה חזקה באנפי נפשה והנה היא מוחזקת במוטעה בתלת זימני וע"כ דלדבר דאתי מעלמא מדמינן לה ואפ"ה אסור לקרות בה עד שיגיהנה עכ"ד שם, הרי מבואר כמש"ל דטעיות דס"ת הוי כדבר דאתי מעלמא, אכן שלא יהיה סתירה מדין זה למ"ש א"ז הט"ז והש"כ והמג"א בדברי הרש"ל יש לומר ע"פ דברי המקור חיים (שם סי' תסז ס"ק ה) שכתב לישב קושית הח"י שם משכונת קברות דלא אמרינן חזקת ג"פ כ"א בדאיכא דבר הגורם דמסתבר שיהיה כך וההקש השכל מחייבהו שיהיה כך אבל בדבר שנופל במקרה וליכא דבר הגורם המסתבר כ"כ אין חזקה למקריים וא"כ ל"ק מהאי דנזיר דשם מסתבר הוא שנתייחד לשכונת קברות כיון שמונחים משש ועד שמנה אבל בחטים שנפלו לתבשיל דרך מקרה לא אמרינן חזקת ג"פ וכדעת המג"א ולכן גם בחטים שנמצאו ג' חטים שצמחו לא חיישינן דאיכא טובא דאין ראיה מהמקרה שירדו גשמים על אלו שירדו ג"כ על המותר יעו"ש, מבואר מדבריו דרק חזקה למקריים לא אמרינן בדבר דאתי מעלמא משא"כ בדאיכא דבר המסתבר לזה, ולפ"ז יש ליישב ג"כ הא דס"ת שנמצא בו ג' טעיות משום דהוי גורם המסתבר והקש השכל מחייב ע"ז דבשעה שהגיה הס"ת הזה היה מוטרד ולבו בל עמו להשגיח בעיון ולכן בודאי היה לו עוד כמה טעותים השכיחים שלא תיקנם וע"כ צריך תיקון והג"ה שנית ועפ"ז יש מקום לומר דשוב אין ליחוש על ידי הג' טעותים אלו שקרה לו עוד בכתיבה גופיה טעות בחק תוכות וכדומה או שלא כתב האזכרות כראוי דכיון דאין לזה היקש השכל ודבר המסתבר לומר שהיה כן אלא דניחוש בדרך מקרה שקרה לו כן א"כ הא אין חזקה למקריים והבן ויש בזה לסלסל ולפלפל אכמ"ל, ובפרט דאף אם אירע לו הפסול דחק תוכות וכדומה אין ודאי שלא ידע הדין ולא תקנו כראוי וא"כ הוי כעין ס"ס דלמא ידע הדין דחק תוכות וכדומה ואת"ל דלא ידע דלמא לא אירע לו פסול כזה וכעין שכתב אבי זקני הט"ז יו"ד (סימן א ס"ק ו) גבי שוחט דיש ס"ס ספק ידע ההלכות ואת"ל לא ידע דלמא שחט שפיר יעו"ש, והנה אף שדחיתי דברי כת"ר במה שחשש לפסול בנ"ז כמו דחוששין בטעות של הרשאה בגט כדרכה של תורה זה סותר וזה בונה בהחפשי ראיתי שרו"מ כיון בזה לדעת גדול הדור ה"ה הגאון בעל שבות יעקב נדפסה תשובתו בתשו' שב יעקב חיו"ד (סימן נג) זה לשונו מ"מ היכא דאיכא תרתי או תלתא ריעותא יש לפסלו כדמצינו בדיני בדיקת הריאה כו' ובנ"ד שיש כמה ריעותא יש ליחוש שהסופר לא היה בקי בדיני כתיבת ס"ת ויש לפוסלה וכה"ג קיי"ל גבי גט שאם יש ליחוש שב"ד של הדיוטות סדרו אותו יש לפוסלו כמוזכר בשו"ת הריב"ש ובתשו' ר"א מזרחי וכו' עכ"ל, אכן הגאון שב יעקב כתב ע"ז דלא דמי דגבי גט יש ליחוש לכמה טעיות שאין נראה בכתיבת הגט כגון בדיני פסולי עדות או במסירות מודעות כו' משא"כ בס"ת שיש בידינו לעיין בס"ת מתחלה ועד סוף אחר כל טעות כו' ומה שאינו ניכר מתוך הכתב זה פשוט לכל הסופרים כו' ועכ"פ הוי ס"ס שמא ידע הדין דחק תוכות ואת"ל דשכח שמא לא אירע לו פסול כזה וכמ"ש הט"ז (סימן א ס"ק ו) יעו"ש הרי דעת תורה של הגאון שב יעקב כמש"ל, ולפלא שלא העיר במ"ש דמהך דס"ת שנמצא ב' טעיות מבואר דאין חוששין לפסולים שאינם נראים מתוך הכתב והוספתי בזה נופך ע"פ סברת המק"ח דליחוש על פסול שקרה לו ואין שום הוכחה מסתברת לזה שוב אמרינן אין חזקה למקריים וכמש"ל:

ג ובעיקר סברת המק"ח יש להעיר מדברי הש"ס ש בבא מציעא (קו ע"ב) תני חדא פעם ראשונה ושניה זורעה ושלישית אינו זורעה ותניא אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה לא קשיא כו' הא כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה הא כרשב"ג דאמר בתלת זימני הוי חזקה אמר ריש לקיש לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב כו' ואם כן הא הכא אין שום גורם המסתבר לזה והוי רק דבר התלוי במקרה שאכלה חגב ואיך אזלינן בתר חזקה זו בתרי זימני לרבי ובתלתא לרשב"ג הא אין חזקה למקריים, אכן יש ליישב זה ע"פ דברי הירושלמי שם (ב"מ פ"ט ה"ט כז ע"ב) דגרסינן תני המקבל שדה מחבירו זרעה שנה אחת ולא צמחה כופין אותו לזורעה שניה שניה ולא צמחה אין כופין אותו לזורעה שלישית אמר ר"ל הדא דתימא בשדה שאינה בדוקה אבל בשדה שהיא בדוקה כופין אותו וזורעה שלישית וכתב שם הרב מראה הפנים ד"ה אין דשלישית לאו דוקא קאמר אלא מכיון דשדה בדוקה היא זורעה כל זמן שראוי' לזריעה יעו"ש. נמצא דלשטת הירושלמי אדרבא ראיה לסברת המק"ח והיינו דבשדה שאינה בדוקה (שלא נזרע בה עדיין) דיש גורם המסתבר והיקש השכל דהיא ארעא שאינה ראויה לכך ולא עבדה פירין ומשו"ה מהני בה חזקה דתרי ותלתא משא"כ בשדה בדוקה דעבדי פירין אלא שבמקרה בעלמא לא. הוציאה פירין לא מהני חזקה דאין חזקה למקריים ואף לפי שטת הש"ס דידן דלא מחלק כן וריש לקיש מוקי לה בהדיא באכלה חגב דמקרה היא אף אי נימא דמיירי גם בשדה בדוקה גם כן יש מקום לומר דיש הקש השכל לומר דמזלא דהאי גברא גרים שלא תצליח הזרע וכמו דאמרינן שם בסוגיא (ע"א) האי משום לתא דידך הוא יעו"ש ויעוין גם כן ברא"ש שם (סימן יד) ובהרב המגיד (פ"ח מהלכות שכירות ה"ה) ובלח"מ שם ובב"י חו"מ (סימן שכב) וסמ"ע שם (ס"ק ז) וט"ז שם וע"פ מש"ל יש מקום לפלפל בשיטת הרי"ף והרמב"ם שם ואכמ"ל דלדינא הדברים פשוטים דמחמת הטעותים שנמצאו לא מגרע רק חזקת הגהתו וצריכין להגיהו פ"ש אבל אין גורעין חזקת הסופר והס"ת שיהיה נשאר בפסולו חלילה ובודאי אחר הג"ה פעם שנית בקדושתה עומדת:

ד אמנם על רושם המחיקה שנראה לעין שמחק שם הקדוש בודאי יפה כתב רו"מ דכגון דא צריכה רבה ולחשוש על קדושת הספר תורה אולי לא קידש הגוילים והאזכרות כראוי וכבר כתב כזאת הגאון שב יעקב חיו"ד שאלה ס' זה לשונו הזהב אשר נפשו בשאלתו לידע על מה שנכרז על הסופר הידוע שהוא פסול לכתוב סת"ם מלבד שהוא קל ועבר איזה פעמים על תק"כ והאחרון הכביד שלקח יריעות ס"ת אשר נגנזו מחמת איזה פסול שא"א לתקן ומחק כל מה שכתב על אותן היריעות עם כל האזכרות וכתב עליהם מגילות למכור והביאו לפני אותה מגילה ולא נמחק לגמרי ועדיין היה רישומו ניכר מצד אחד מן האותיות ומן השמות שאינן נמחקין שמחק אותו רשע וגרע יותר ממעשה מנשה שקדר את האזכרות וא"כ אם קל בעיניו בדין כזה האיך יתן לו הנאמנות שקדש האזכרות וזה פסול מדינא דש"ס עכ"ל. ואף דמדבריו אלו יש לומר דמיירי רק מלכתחלה דפסול לכתוב מ"מ הא מפלפל שם אי מהני העברת קולמוס מסופר כשר על האזכרות מס"ת שלו ומסיק דאין התיר ס"ת זו יעו"ש, אכן באמת דברי השב יעקב צריכין עיון דאף שמחק השמות הא לא עשה כן להכעיס אלא להרווחת ממון והוי כמומר לתיאבון והא בזה כתב הב"י או"ח (סימן לט) ויו"ד (סימן רפא) דלא הוי כפורק עול וכשר לכתיבת תפילין וכ"ד הר"ן (גיטין פ"ד) יעוין ג"כ במג"א (סימן לט ס"ק ג') דמה שסיים דמדברי התוספות משמע דגם לתיאבון פסול לכתיבת ס"ת צ"ע ועכ"פ מדברי הר"ן וב"י מבואר דאין חוששין במומר לתיאבון שלא קידש הגוילין והאזכרות (דדוחק לומר דמיירי דוקא שראה אחד ושמע שקידש הכל כדינו) וכן מצאתי בשו"ת נוב"י חיו"ד (סו"ס עז) שכתב זה לשונו אלא שנימא כיון שהסופר עשה עבירה כזו למחוק אזכרות חשוד הוא לאותו דבר ואולי לא קידש השמות כמו כן שאר דברים שיש לחשוב שעשה שלא כדין מ"מ יש להקל ודי לחשבו בעובר לתיאבון אבל לא לעבור להכעיס במה שאין לו הנאה ולומר דהסופר הוי מומר וממילא פסול מטעם ספר שכתבו מומר, הא ליתא דטעם מומר הוא משום שאינו בקשירה וזה דוקא במומר לכל התורה או בשביק היתרא ואכיל איסורא עכ"ד הנוב"י, הרי מבואר להדיא דעתו כפוסקים המקילין בלתיאבון וגם דאין חוששין עי"ז שלא יקדש השמות וגם הגאון רעק"א זצ"ל בתשובה ס"ט השיב בענין סופר שמכר תפילין שהיה מונח בתוך הבתים חתיכות קלף בלא פרשיות ובימים שבנתיים כתב ב' ספרי תורות והאריך בדברי הר"ן והב"י ובמ"ש המג"א בשם התוספות דיש מקום לומר כונה אחרת בדברי התוספות דמיירי בלהכעיס וכיון דהמג"א עצמו לא כתב דרך הכרעה לפסוק כתוס' וגם בדעת התוספות לא הכריע כן לודאי ואפשר שדעתו ליחוש לדברי התוס' רק לכתחלה שלא ליתן למומר לתיאבון לכתוב סת"ם אבל לא לפסול דיעבד) ובפרט דלא הוי רק פסול דרבנן וע"כ שומעין להקל בדרבנן להנך פוסקים שהקילו במומר לתיאבון והביא שם גם כן מה שכתב על גליון השב יעקב (הנ"ל במה שחשש בסופר שמחק שמות שלא יהיה נאמן על קדושת אזכרות) דדבריו אינם מוכרחים דמה שעבר ומחק היה לתיאבון להרויח ממון ובמומר לתיאבון הא אמרינן בודק סכין מכת חזקה דלא שביק היתרא וה"נ בקידש שמות דאינו טורח רק דיבור בעלמא עדיף מהאי דחמץ של עו"ע דאמרינן דטרח קצת להחליף, גם יש סניף דלחד תירוצא בתוס' (מנחות מב) סתמא לשמה קאי ואינו פסול רק במפרש שלא לשמה ובזה בודאי אמרינן לא שביק היתרא עכ"ד שם, ועכ"פ הוא קולע אל המטרה למ"ש [ואגב יש להעיר בתחלת דבריו שם שחשש בנדון דידיה מחמת פסול בגופו הא י"ל דהתוספות ומג"א לא מיירי אלא שהוא מומר לתיאבון שלא להניח בעצמו תפילין ובזה אפשר דלא הוי בר קשירה משא"כ בנדון דהגרעק"א שרק הכשיל אחרים במצות תפילין להנאת ממונו אפשר דמקרי בר קשירה גם לדעת התוס' והמג"א וכ"נ מדברי הגאון חתם סופר חאו"ח (סו"ס ז) ואכמ"ל]:

ה אמנם כן עדיין יש חשש לפמ"ש הגאון רעק"א בסוף תשובתו שם להחמיר מטעם דחזינן דכשמגיהים ס"ת מוצאים בהם הרבה טעיות ונכתב חתי"ן במקום ההי"ן ומ' סתומה במקום מ"ם פתוחה וכדומה דמצוי ע"י נגיעה ודומה לאות אחרת לך למחוק כל הרגל (ול"ד לשחיטה דמי שהוא אומן יד אינו בא לידי קלקול שהייה ודרסה) ואולי לא רצה לטרוח וגרר הנגיעה ופסול משום חק תוכות וראוי לידע אם הסופר ההוא הוחזק שלא למצוא טעות אחר כתיבתו יעו"ש אבל באמת מסתימת הפוסקים שהכשירו במומר לתיאבון נראה דלא חשו לזה שלא טרח לתקן הטעות מחק תוכות וכדומה (ודברי הגרעק"א שם ד"ה ואף שכתב דכל דבריהם לענין שאינו פסול בגופו אבל בנ"ד דכתב בלא אחרים רואין אותו מזה לא דברו כלום יעו"ש, דבריו אינם מובנים דסתימת הפוסקים לא משמע הכי דדוחק לומר דמיירי באחרים רואין כתיבתו מתחלה ועד סוף) וגם הנוב"י שהבאתי לעיל (אות ד) נראה שלא חשש לזה והטעם נלפע"ד פשוט ע"פ דברי הרשב"א בתורת הבית (ה ע"א) גבי מומר לתיאבון שכתב דהא תניא חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין אלמא טרח ואזיל ומחליף ולא שביק היתרא בטורח כזה ואכיל איסורא וכש"כ בבדיקת סימנים בשעת שחיטה שהוא טורח קל יותר מטורח החליפין עכ"ל הזהב יעו"ש ג"כ בבדה"ב ומה"ב וא"כ הדבר פשוט דבטעותים השכיחים כחק תוכות וכדומה הנה למחוק חצי האות וכדומה ולתקנו הוי טורח קל יותר מטורח החליפין כמובן ואמרינן בזה לא שביק היתרא וכמ"ש הרשב"א להדיא ונפלאתי על הגרעק"א שבאמצע תשובתו הזכיר מדברי הרשב"א ולא הרגיש בזה שכתבתי וכפי הנראה לא ראה דברי הרשב"א בתוה"ב אלא דבריו בחדושיו לחולין ויותר נפלא דבהגהתו על רש"י לענין קידוש שמות קמדמה טרחא זו לטרחא דחליפין ומדוע לא נימא כן גם לענין טרחא דתיקון חק תוכות וכדומה שהוא טורח קל יותר מטורח החליפין ויעו' ג"כ בשו"ת הרדב"ז (סו"ס כד) לענין טרחה דמשחזת ובפת"ש (סי' רפא ס"ק ח)] הן אמת דמדברי הפרמ"ג בפתיחה לאו"ח (סו"ס לב) בא"א ד"ה ומומר לתיאבון בתפילין נראה כדעת הגרעק"א דמטרח לא טרח מ"מ המעיין שם יראה דיש מקום לומר דלא כתב כן אלא בתפילין משום דשלא כסדרן פסול בו ואם נמצא טעות אחר הכתיבה איכא טורח לכתוב פרשה אחרת אבל בס"ת דכשר שלכ"ס אפשר דגם הפרמ"ג מודה בפרט שכן נראה מבואר מדברי הרשב"א וכמש"ל, ואפי' אי נימא דגם בס"ת ספיקא היא אי מטרח טרח בתיקונו מ"מ לפמש"ל (אות ב) דעכ"פ ספיקא היא אי קרה לו טעותים כאלו שאינם נראים לעין ושכ"כ השב יעקב (סימן ג"ן) א"כ הוי ס"ס דלמא לא אירע לו פסול כזה ואת"ל דאירע לו דלמא טרח לתקן כיון דלא הוי טרחה מרובה וכל מ"ש בזה אפילו אם נתפוס לודאי בנ"ד כמ"ש רו"מ שמחק השם שנכתב בקדושה [ואף אם ראינו להדיא שמחק אזכרה היה מקום לפלפל היכא שכבר יצא הס"ת מידו שאינו נוגע לממונו ובפרט בפועל שלא מכר הס"ת כיון דבפ"א לא נעשה מומר שיהיה נאמן על הכשרו ע"פ דברי הש"כ יו"ד (סימן ב ס"ק כ) בשם הח"ח דנאמן בשל אחרים ויעוין בפרמ"ג שם ובתב"ש (ס"ק ו) ובכור שור בחדושיו ליבמות (דף פז) ובתשו' נוב"י חיו"ד (סימן א) ותשובת חת"ס חיו"ד (סימן כב) ותשו' ברכת יוסף (מסימן א עד סוף סימן ג) ואכמ"ל]: (ו) אמנם כן באמת בנ"ד אף שרישומו ניכר שמחק שם אלקים מ"מ אין להוציא אותו מחזקת כשרות לומר שמחקו באיסור היכא שיש אופן לומר שמחיקתו היתה בהיתר וכעין שכתב הריב"ש בתשובה תי"ג מובא בש"ע (סי' לד סי"ב) דאם העידו על אדם שמוחזק בכשרות שהלוה בריבית לא נפסל שתולים לומר בדרך שאין בו איסור הלוה כו' יעו' ג"כ שם (סעיף כג) ברמ"א (בשם הריב"ש סי' רסו) דמוקמינן גברא אחזקתו אם כן גם בנ"ד (אף אי נימא דמה שנשאר רושם מצואר הלמ"ד וגם מן המ"ם סתומה הוי כודאי שמחק שם אלקים יעו' ג"כ בשו"ת חתם סופר חחו"מ (סי' ט"ל) ודוק) הא משכחת לה בכמה אנפין שמתק בהיתר ולא באיסור, הפן הא' ששכח וכתב שם אלקים שלא בקדושה ובזה כתב בהגהות מיימוני (פ"ו מהלכות יסודי התורה אות א) בשם הרא"ם דאם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדש בכתיבתן אין בהם קדושה וכו' יעו"ש דמשמע דמותר למחוק מדכתב זאת על לשון הרמב"ם דמיירי במוחק השם ויעוין בט"ז יו"ד (סימן רעו ס"ק ב) וכ"כ הש"כ שם (ס"ק יב) דשם של קודש שלא נכתב לשם קדושה מותר למחקו לצורך תיקון ויעוין בב"י (סו"ס רעו) בשם הרשב"ץ על הא דס"ת שאין אזכרות שלו כתובין לשמן דהא אפשר בתיקון יעו"ש, הפן הב' שכתב השם אלקים בטעות שדילג בו איזה אות (דמה שכתב שם אלקים במקום שם הוי' לא הוי הקדושה כ"כ בטעות גמור יעו' בשו"ת שיבת ציון (סימן מג) מ"ש לענין קדירת שם כזה ויש לחלק קצת דהתם הקריאה ג"כ אלקים ודוק) דיש מקום לומר שמותר למחקו ויש בזה אריכות דברים יעו' במסכת סופרים (פ"ה ה"א וה"ג) (דהגרסא מוחקו וכותב את השם ויעו' בש"ס שבת (קד ב) וגיטין כ ע"א) ובשו"ת משאת בנימין (סימן נז) ושו"ת מהר"מ מלובלין (סימן קיב) ובט"ז שם (ס"ק ז) ושו"ת עבודת הגרשוני (סי' צה) ובשו"ת חתם סופר לסי' רעג) ויעוין ג"כ באליהו רבה (סימן קנב ס"ק ז) במ"ש דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום די"ל בענין שיש צורך למחוק ואכמ"ל דהמעיין יבין דיש למצוא אופן שכתב בטעות כזה שהיה היתר למחוק, הפן הג' שהשם הא' נכתב ע"י חק תוכות דמבואר בתשו' שב יעקב (סימן נה) תשובת הגאון מהר"א ברודא זצ"ל דכיון דלאו כתב הוא אין בו קדושה כלל ויעו' ג"כ בשו"ת משאת בנימין (סימן צט), הפן הד' אולי כשראה שכתב אלקים במקום ה' קלף את שם אלקים (אך מפני שלא אימן ידיו כראוי נשאר קצת רושם מצואר הלמ"ד והמ"ם) וכתב במקומו שם ה' דכעין זה מבואר בשו"ת שיבת ציון (סו"ס מד) (בס"ת שטעה הסופר בפרשת לך בפסוק אד' ה' מה תתן לי שכתב שם השני אלקים כקריאתו והתם חלה הקדושה יותר מנ"ד כיון ששם ה' הזה בקריאתו הוא אלקים) שכתב שאם הסופר הוא אומן ויכול לקלוף השם שלם טוב יותר מלקדור השם (כמ"ש המג"א (סי' לב ס"ק כו) בשם המהרי"ל) ואפילו לדעת התוס' שאסור לכתוב דבר במקומו הכא שטעה וכתב אלקים במקום שם הוי' מותר לכתוב במקומו הוי' כשנקלף שם אלקים דטעם התוס' דמקומו הוא קדוש מעבר לעבר היינו לכתוב בו דבר שאין בו קדושה כ"כ משא"כ שם ה' במקום שהיה כתוב אלקים דאין בזה ירידה מקדושה יעו"ש ועכ"פ כיון דמשכחת לה בכמה גווני שלא עבר על מחיקת השם אין להוציאו מחזקת כשרותו ולגרוע חלילה על ידי זה קדושת הספר תורה כמש"ל: (ז) הן אמת דלדינא יש מקום עיון בכל מראה האופן שכתבנו דהיכא ששכח לקדש את האזכרות כאופן א' אינו מחליט בזה היתר המחיקה לא מבעיא לתירוץ הא' בתוס' מנחות (מב א') ד"ה וא"ל גם גבי אזכרות סתמא לשמה קאי והא דאמרינן גיטין (נד ב') אזכרות שבו לא כתבתי לשמן (דמשמע אלא סתמא כתבן) לא דק ובעי למימר שלא לשמן כעין דאמרינן שם (כד א') יעו"ש א"כ לפ"ז ודאי דאסור במחיקה אף בלא קדשו אלא אף לפי תירוץ השני שם דסתמא לאו לשמה קאי [יעו"ש שכתבו בסוה"ד דאזכרות לבד בעינן כולי האי יעוין ג"כ בתוס' ע"ז (כז א') ד"ה וכי שתפסו כן לעיקר, ובזה יש ליישב קושית התוס' גיטין זה ע"ב) ד"ה עיבוד שהקשו דלמא כתיבה לשמה ודאי לא בעי דמסתמא לשמן קאי יעו"ש די"ל דקושית הש"ס הוא דאיך לוקחין ספרים מן העכו"ם דנהי דסתמן לשמה קאי הא עכ"פ בכתיבת האזכרות בעינן מפורש לשמה כדמוכח מהאי דאזכרות לא כתבתי לשמן וע"ז הוא דקמתמה הש"ס כתיבה לשמה לא בעי בתמיה והיינו משום האזכרות] וכן דעת רוב הפוסקים ה"ה הסמ"ג וסה"ת והרא"ש והמרדכי יעוין ברא"ש הלכות קטנות שם (סי' ת) ובמרדכי שם (סימן תתקמט) ובב"י יו"ד (סימן רעד ורעו) דבעינן שיכתוב להדיא לשם קדושת השם מ"מ (מלבד דיש מקום עיון גדול בלא נתקדש אף דפסול הוא אי שרי למוחקו ואכמ"ל) הא כתב הסמ"ג מצות עשה כ"ה (דפוס קאפוסט ח"ב דף ט ע"א) דצריך שיאמר בפירוש בתחילת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ואזכרות שלו לשם קדושה וכתב ע"ז הט"ז יו"ד (סימן רעד ס"ק א) שנכון לעשות כן שמא ישכח אח"כ לקדש השם במקומו יעו"ש דמבואר דמהני דיעבד האמירה בתחלת הכתיבה אף שלא קידש השם במקומו אפי' במחשבה וכן מצאתי תנא דמסייע לאבי זקני הט"ז את אחד המיוחד מגדולי הראשונים בספר האשכול הלכות ס"ת (סימן יג) שכתב להדיא אבל באזכרות צריך למימר דכותב לשמן ובכה"ג אי לא אמר פסול אבל אם בתחלת הכתיבה אמר הריני כותב לשם קדושת ס"ת ולקדושת כל שמות הקדושים שבו ושכח אח"כ לקדש שמות לא מיפסל עכ"ל הזהב, הן אמת דלדינא צ"ע אם להכשיר בכג"ז את השמות שלא קידשם כלל במקומם אף במחשבה דמדברי הרמ"א או"ת סימן לב סי"ט) נראה קצת דלא הכשיר בכג"ז דיעבד אלא כשמחשב עכ"פ שכותב אזכרות לשמן ויעו' בא"ר שם (ס"ק לו) דהעלה דברי הט"ז בצ"ע והביא מדברי התשו' מ"ב (סימן צט) ויעוין באשל אברהם שם ס"ק לב) ואכמ"ל דעכ"פ מחיקה בודאי יש לאסור בכג"ז דיש מקום גדול לומר דהשם נתקדש, אכן לפע"ד יש עוד למצוא מקום בזה שיהיה באופן דלא עבר על איסור מחיקה דיש מקום גדול לחלק דדוקא כשידוע עכ"פ שכותב השם ואז אע"פ שלא קדשו אפילו במחשבה עכ"ז י"ל דממילא נתקדש באמירתו לגבוה בתחלת הכתיבה ובפרט לענין איסור מחיקה משא"כ כשכותב השם בלא כונה כלל י"ל דאין בו שום קדושה לכ"ע אף לענין מחיקה וא"כ אפשר דשכח וכתב שם אלקים בלא כונה כלל והיה מחיקתו בהיתר וכעין זה כתב מרן המחנה אפרים הלכות ס"ת (בחדושיו על הטיו"ד דף שכה) לענין דין זה שכתב את השם שלא בקדושה אי שרי למוחקו שהביא דברי הגמיי' ודברי הר"מ וגם דברי הפר"ח וסיים דנראה לדעתו דכל שכתב השם שלא בכונת ה' שלא היה מכוון לכתוב את השם בהא מותר למוחקו וכמ"ש הסמ"ק והרשב"ץ אבל בכתב את השם בכונה ויודע שהוא כותב את השם אפילו תימא דלענין ס"ת לא מהני עד שיכוון להקדיש לענין מחיקה אסור דכיון שכתבו בכונה ה"ז מקודש יעו"ש וכ"כ המשנת חכמים ריש לאו ג' (הו"ד ג"כ בפת"ש סי' רעו ס"ק ט) דאף דדעת רוב הפוסקים דסתמא פסול בס"ת מ"מ אסור למוחקו כו' אבל שלא מדעת כו' גרע מסתמא דסתמא היינו שיודע עכ"פ שכותב אותיות השם רק שלא היה במחשבתו לשם קדושת השם ושלא מדעת היינו שאין יודע אם כותב אותיות השם כלל והוי כמתעסק דגרע מסתמא והוי כאלו כתב בפירוש שלא לשמה דאז אינו קדוש ומותר למחוק לצורך יעו"ש:

ח וגם בפן הב' שנפל טפת דיו על שם אלקים יש מקום לספק אולי ניכר מהרשימות שנשארו שלא נפל הטפת דיו על כל השם ובזה הא כתב הרב בני יונה מובא בפת"ש (סי' רעו ס"ק טו) דשם קדוש שנמחק מקצתו מאליו או ע"י אדם שוגג או מזיד אפ"ה אסור למחוק הנשאר ממנו יעו"ש ויעו' ג"כ בשו"ת מאיר נתיבים (סי' יד) מיש באורך בענין שם א' שנמחק הה' לגמרי אכן גם בכג"ז יש לנו עמוד גדול לסמוך בהיתר המחיקה ה"ה הכהן הגדול מאחיו בשו"ת רבינו חיים כהן חיו"ד (סימן מג) בענין שם אלקים שנמחק רק הא' מחמת הדיו ושאר אותיות נכרין היטב וכתב דאף דאיתא במסכת סופרים ובפוסקים דהמוחק אות אחת עובר בלאו יעוין בש"ע סימן רעו ס"ט) היינו דוקא אם השם שלם א אם אות א' נמחק שוב אין קדושה בשלשה אותיות הנשארים אע"ג שהיה בהם קדושה כשהיו ביחד עם האלף יעו"ש מ"ש בסוגיא דשבועות (לה ב') כתב אלף למד כו' ויש לפלפל בדבריו (וגם בענין דאם לא נתקן רק מה שנמחק והאותיות שניכרים היטב ישארו בהווייתן אין זה תקנה כיון דבשם צריך שיהיה כסדרן כמ"ש הנוב"י (סימן עו) ובמק"א בתשובה לאומען כתבתי בזה באורך על מ"ש האחרונים בזה מדברי הש"ס יומא (לח ב') גבי בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב והוספתי נופך בזה ע"פ דברי הירושלמי דמאי פרק ז' ודברי הש"ס דידן יומא (נז א') וגם מה דיש לחלק בין שם הוי' לשם אחר יעוין ג"כ שו"ת רבינו חיים כהן חיו"ד (סימן מח) שם לענין נקב שנמצא בל' שבאלקים בס"ת במ"ש אבל בנ"ד בס"ת דלא צריך לכתוב כסדרן כו' ואכמ"ל) עכ"פ דעתו הגדולה היא דאף אם לא נמחק כל השם (אם הנשאר לא הוי שם בפ"ע יעו"ש בש"ע ס"י) מותר למתוק גם מה שנשאר תמים, ומה שתמה שם נכדו המגי"ה דמחמת תומר דלא תעשון יש לדון דכיון שעלו שוב לא ירדו מקדושתן כמו דמחלקינן בקדשים בין קדם מומן להקדשן ובין קדם הקדשן למומן ובעלמא נמי אמרינן וכי קדושה שבהן להיכן הלכה יעו"ש ולפע"ד יש לחלק דלא דמי לקדשי מזבח שנפל בהם מום שעדיין יש קדושה עליהם ומצות עשה לפדותן שיצאו לחולין וכמ"ש הרמב"ם (פ"א מהלכות איסורי מזבח ה"י) ומצות עשה הוא לפדות קדשים שנולד בהם מום ויצאו לחולין כו' יעו"ש ובש"ס בכורות (טו א') ועוד דכיון דהבהמה היא של הקדש א"כ אף דע"י נפילת המום אינה ראויה עוד למזבח אבל הממון הקדש הוא לבדק הבית ואין הקדש יוצא לחולין בלא פדיה משא"כ בשם שנפסל על ידי מחיקה וכדומה (היכא דלא נשאר אותיות דהוי שם לעצמו) שפיר י"ל כמ"ש הרח"כ דאין איסור למחוק הנשאר כיון דכבר אזיל קדושת השם הוי כאלו לא היה קדוש מעיקרא ויש לפלפל עפ"ז בדין מוחק אחר מוחק בסוגיא דמטיל מום בבעל מום יעו' בשלטי הגבורים (סוף פ' שבועות העדות אות ב) ובכתבי מהרא"י (סי' עב) ובשו"ת מ"ב (סי' נז) ואכמ"ל, וכן בפן הג' שדלג איזה אות יש בזה אריכות דברים בדברי הפוסקים כמש"ל אות ו (ואגב יש להעיר בדברי הט"ז שם (ס"ק ז) שכתב דאותיות הנטפלין לאחריו אף שנכתבו בטעות אינו נמחק מטעם דכבר קדשו השם יעו"ש ויש לדון בזה מדברי הש"ס זבחים (ט ע"א) מי איכא מידי דפסח גופי' לא בעי לחם ומותרו בעי לחם כו' ולא אמרינן בזה כיון שכבר נקרב מזה פסח יש להמותר קדושה טפי אלא דאמרינן ק"ו יעו"ש בסוגיא אם כן גם בנ"ד אין סברא שמותר השם יהיה חמור מן השם עצמו ושפיר יש לדון ק"ו בזה מי איכא מידי דהשם גופיה לא נתקדש כשנכתב בטעות ומותר השם קדוש אפילו כשנכתב בטעות ויש לחלק בזה ואכמ"ל) ועכ"פ המעיין בדברי הט"ז שם יראה דגם לדבריו יש אופן לומר שדילגו בו ונכתב בטעות כזה שהיה היתר למחקו, וכן בפן הד' שנכתב ע"י חק תוכות יש מקום עיון להרואה בדברי השב יעקב שם (סימן נה) במה שהביא תשו' מנחם עזרי' (סי' צג) וגם הפר"ח בליקוטיו אוסר המחיקה בשם שע"י חק תוכות יעוין גם כן בב"ש (סימן קכה ס"ק ג) ופר"ח שם וט"ז יו"ד (סימן רעא ס"ק ח) אכן הרב תורת גיטין בחידושיו לגיטין (דף כ) ד"ה הא החליט דלית ביה משום קדושה כשנכתב ע"י חק תוכות יעו"ש גם בענין קליפת השם יש להאריך ואכמ"ל דאף אי נימא שאינו מוחלט להיתר כל מראה אופן שכתבתי עכ"פ לא איגרע חזקת הסופר אם הוא טעה וסבר שמותר למחוק בזה וכמש"ל (ס"ק ו) מדברי הש"ע חושן משפט (סימן לד סי"ב) והא מבואר שם דגם היכא די"ל שהיה טועה וסבור שאין איסור בדרך ההוא אין מוציאין אותו מחזקת כשרותו יעו"ש (בסמ"ע (ס"ק ל) ויש להאריך בזה יעו' ג"כ מ"ש בספרי ברכת משה בקוה"ת (סי' כה אות ג) ויעו' בספרי מנחת משה חיו"ד (סימן כא) מה שכתבתי באורך לענין טועה בדין ויעו' במג"א (סימן שיח ס"ק ג) ואכמ"ל) וכן גם בנ"ד כיון שיש כמה אופנים שלא היה אסור למחוק ועכ"פ הוא סבור שאין איסור במחיקתו שוב אין להוציאו מספק מחזקת כשרותו כמש"ל:

א הן אמת דהיה מקום. להסתפק כיון דהסופר אינו לפנינו א"כ כיון שאין אנו דנין על איש פרט לא שייך בזה חזקת כשרות ע"פ דברי התוס' בבא מציעא (קטז ע"א) ד"ה והא והרא"ש פרק כל הנשבעין (סי' ד) והש"כ חושן משפט (סי' קלג ס"ק ג) דמבואר מדבריהם דבדבר שאינו לפנינו ואינו דבר פרטי לא שייך בזה חזקה דכמה איכא בשוקא שיצאו מחזקתם יעו' ג"כ בבית שמואל (סי' יז ס"ק פד) (ויעו' מ"ש בספרי מנחת משה חיו"ו סימן ד אות ב) אכן ז"א דמה בכך שלא נודע לנו שם הסופר ועתה אינו עומד לפנינו הא עכ"פ ידוע שם בסמאלענסק מי הוא פועלו של הסופר שכתב הס"ת ויוכל לבוא לפעמים גם לפנינו ובודאי דמספק אין להוציאו מחזקת כשרות לומר עליו שעבר על איסור מחיקה וקידוש אזכרות וכדומה וכמש"ל (ואף אם הוא בעצמו יבוא ויאמר שכתב באיסור אינו נאמן לעשות עצמו רשע יעו' גם כן במרדכי הלכות קטנות (סימן תתקמ"ט) מ"ש בשם הר"ש די"ל דנקט שמות משום דלא משוי איניש רשיעא ובאזכרות יכול לומר שכחתי לכותבם לשמה לומר בפירוש יעו"ש ובפרט היכא דנוגע ג"כ להוציא ממון דבלא"ה אינו נאמן אף לענין עיבוד עורות דמפסיד שכרו וכמ"ש השבות יעקב ח"ב (סי' עא) לענין אם נמכר מלוקח ראשון לשני יעו"ש שפירש בזה סוגיא דגיטין (נד ע"ב) ס"ת ביד מי ואכמ"ל) ועוד דהכא מלבד חזקת הסופר הא גם הספר תורה שהיא לפנינו וכבר קראו בה הוחזק לפנינו בחזקת כשרות וקדושה (וכמש"ל א' דחזקה זו אלימא טובא) ויעוין ג"כ בט"ז יו"ד (סימן ת"י ס"ק י) דיצא בהיתר הוי כחזקה ובתב"ש שם (ס"ק כט) מה שהאריך בזה א"כ פשוט דמספיקא אין להוציא הס"ת מחזקת כשרות והדברים ברורים דאמרינן דודאי עשה הכל כהוגן וכתב הס"ת בקדושתה:

י אמנם כן בענין חזקת הספר תורה יש להעיר עוד דמלבד דברי הפמ"ג בשפ"ד (סימן פד ס"ק לב) דסיים בצ"ע דגבי ס"ת ליכא חזקה להיתרא ואף שהי' מוחזק תחלה בכשרות הרי ראינו עתה (שנמצא הטעות) שחזקה בטעות היתה יעו"ש הנה גם מדברי א"ז הט"ז יו"ד (סי' קכז ס"ק ד) נראה דס"ת אין לה חזקה תחלה להתיר בבירור יעו"ש אבל כבר כתבתי לעיל (אות ב) על דברי הפרמ"ג דלפע"ד לא נראה כן וכדמוכרח מסוגיא דגיטין (נד) דחזקה דכשרות הס"ת אלימא טובא (וגם בדברי א"ז הט"ז (דסי' קכז) נראה דאין כונתו דגבי ס"ת ליכא חזקה כלל אלא דמחלק מהאי דקידושין דגבי ס"ת ליכא חזקה ברורה כ"כ כבקידושין יעו"ש ועכ"פ אף לדברי הט"ז י"ל דגם גבי ס"ת מקרי חזקה לענין זה דלא מגרעינן אותה מספק אחר שיצא בהיתר אלא דלפמ"ש חזקה דס"ת אלימא טובא משאר חזקות) דאף דבשאר חזקות נאמן ע"א לעוקרה היכא דלדבריו מעיקרא חזקה בטעות היתה (כמבואר בתשובת מיימוני להלכות אישות סימן ג) אבל בזה אינו נאמן לפסול הס"ת והטעם כמ"ש בספרי ברכת משה קונטרס התשובות (סימן יב אות ג) דהוי חזקה מכת סברא דאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן והוי כודאי יעו"ש, ולפ"ז י"ל דמה דאמרינן בגיטין שם (נד ע"ב) אי אומר גוילין לא עבדתי לשמן דנאמן מתוך שבא להפסיד שכרו והיינו כיון דמפסיד שכרו נתבטל לגביה סברא זו דלא הוציא מת"י דבר שאינו מתוקן דכן קבלו חז"ל דחזקה זו מכת סברא דבודאי לא מפסיד שכרו חנם וקושטא קאמר עדיפא טפי (יעו' בש"כ חושן משפט (סימן פד בכללי מיגו אות י) במ"ש דאין החזקות דומות זו לזו ועפ"ז היה מקום קצת לישב גם דברי הט"ז (דסימן קכז ס"ק ד) ואכמ"ל משא"כ היכא דליכא הפסד שכרו אז שפיר אמרינן דחזקת כשרות הס"ת הוי כודאי דעשה הכל כהוגן וכמש"ל ואף דאיתרע לפנינו חזקת קדושת הס"ת דהא נמצאו כמה טעותים הנראים לנו וכבר כתב הריב"ש בתשובה (סו"ס רפה) דנראה לו להתיר הלכה למעשה למכור הס"ת שנמצא בו איזה טעות כו' דכיון שפסול אין בו קדושת ס"ת יעו"ש ובב"י או"ת (סי' קנג) ובש"ע שם (ס"ג) וברמ"א יו"ד (סימן רפב סת"י) וט"ז שם (ס"ק יב) מ"מ (אף דאין בו קדושת ס"ת לענין מכירה) הא עכ"פ טעותים אלו הנראים לנו יש להם תיקון (יעו' בט"ז (סי' קכז ס"ק ו) ונה"כ שם ודוק) וא"כ לא מיגרע על ידם עיקר חזקת קדושת הס"ת לומר עי"ז שהס"ת נכתב חלילה באופן שאין לו תקנה (ובפרט קדושת השמות דאף קודם שתקנו הטעות ופסול לקרות בו אבל השמות בקדושתן הם לענין איסור מחיקה וכדומה) סוף דבר הכל נשמע דהדברים ברורים דלא נגרע עיקר חזקת קדושתו ודינו רק כס"ת שנמצא בה ג' טעיות דצריך הגה"ה אחרת לתקן הטעיות הנראים על ידי מגי"ה מומחה אבל אח"כ בחזקת קדושתו קאי ואמרינן דעיקר כתיבת הס"ת והאזכרות נכתבו לשם קדושתן מחמת כל הנך טעמי שכתבתי וכשר לקרות בו בצבור ככל ס"ת הקדושים והאל הטוב יאיר עינינו בתורתו הטהורה והקדושה:

יא וע"ד הבועות בריאות של עופות השכיחים במח"ק ודורש חו"ד איך להורות בזה למעשה כבר כתבתי בזה ת"ל באורך בספרי מנחת משה חיו"ד מסימן עד סימן ח ואין לכפול הדברים שנדפסו בספר ובפרט שכבר הביאו דברי אלו להלכה כמה גדולי אחרונים בספריהם שנדפסו מחדש, וע"ד שדרש מנהגי בהוראה בענין התרנגולים ובר אחות שיש על ראשם חטוטרות ובהסרת העור נמצאו נקבים דקים או נקבים עגולים גדולים כבר כתבו בזה באורך כל גדולי האחרונים יעוין ג"כ בבית מאיר (סימן ל) שהאריך בזה בדברים נעימים ומסקנתו להקל וכעדותו של הפר"ת בעצמו (אף שהוא מחמיר) על מנהג ירושלים שהיו נוהגין בו היתר יעו"ש ואף כי מנעתי לאוכלם בתוך ביתי אבל לאחרים אני משיב להקל כי רבו המקילים וכנלפע"ד לקולא והתורה חסה על ממונם של ישראל וכ"כ הגאון בעל נודע בשערים במה"ת חיו"ד (סימן י) כי מיום שישב על כסא הוראה ראה שמקילים בזה ולא עלה על לבו לשנות המנהג כי רבו המקילים בזה ה"ה הגאון בעל צ"צ ובתשו' חב"י בשם הגאון בעל בה"ז והגאון ר' נפתלי כ"ץ ז"ל ג"כ להקל בזה גם הגאון שבו"י הקיל בזה והעיד כן בשם חמיו הגאון מהר"ש וגם בתשו' שתי הלחם למהר"מ חאגיז התרעם על הפר"ח שיצא להחמיר נגד הגאון הקדוש מהר"א אמיגו שהיה שר וגדול בישראל סוע"ה והסכימו עמו להתיר כל גדולי ירושלים שהיו בזמנו וכי גם אביו הגאון נהג להתיר בזה וכן העיד בשם המהרי"ט א"כ מי זה אשר יערב לבו לגשת להפסיד ממון של ישראל ולשנות מקום שנהגו להתיר יעו"ש וכ"כ ידיד החכמים הגאון מהרי"ש מלבוב בספרו שו"מ מה"ק (סימן צח) יעו"ש שהאריך לחזק דעת הנוב"י מה"ק (סי' ה) ושאר הגדולים שהקילו בדין זה והביא שכתבו לו ממאגענצא שכמעט כל האוזות שאוכלים שם יש להם נקב בעצם גלגולתם ועפ"ז כתב דגם במדינתנו יש להשיב הלכה ברורה דהאוזות הם כשרים כאשר כן הוא דעת הגאון שבות יעקב ח"ב (סי' סה) אשר כבר נודע מעשה תקפו וגבורתו בהוראה יעו"ש. וע"ד כבד נפוחה ושנמצאו בו צמחים לבנים שדורש חו"ד בהוראה זו הנה הגאון מהרש"ק מבראדי הפריז על המדה בטוטו"ד מה"ת (סי' קכ) שכתב דמורה בזה תמיד להטריף ואינו רואה שום צד להכשיר כי מאין יאמר דזה הוי בתולדה כו' אולי הוי אח"כ ע"י חולי והוי ניטל הכבד דטרפה וכו' יעו"ש אבל דבריו תמוהים ולא נהגו כותי' כל המורים המובהקים דהעיקר הוא כדעת הגאון שאילת יעב"ץ ח"ב (סימן נח) שתמה על המורה שאסר בכבד גדולה וגסה כפלים מפני שבדק מבפנים ומצאה נפוחה (גשוואלין) דהיכן מצא זה שנפיחה פוסלת בכבד וכי להוסיף על הטרפות יש ואין זה בכלל בשר רע ונרקב או נתמסמס דדינו בכל מקום כנקוב משא"כ נפיחה והבשר קיים אלא שתפח בכמות יעו"ש (וגם בסי' נט שם שהקיל בצמחים לבנים וקשים דבאים רק מרוב שמנונית שנדחה המותר ונתקשה אבל בשר הכבד רובו קיים וטוב ובריא יעו"ש) שהאריך בדברים נכונים והגאון מהרש"ק לא ראה גוף דברי השאילת יעב"ץ רק במה שהובא בב"א וע"כ גמגם בו ואלו היה מעיין בשאילת יעב"ץ היה רואה כי דבריו ברורים ובאמת גם על השאילת יעב"ץ יש לתמוה במה שלא הביא סייעתא לדבריו (דאין נפיחה פוסל בכבד וכדומה) מדברי רבן של ישראל הבה"ג פא"ט (הו"ד בר"ן שם וברבינו ירוחם ספר אדם נתיב טו חלק ה' אות ח' ובב"י וב"ח) שכתב והיכא דעביא לה כבדא חזינן לריאה דידה כו' ויעוין בראש אפרים (סימן לח ס"ק כב כג) מה שהאריך בביאור דברי הבה"ג על מה קאי לריאה דידה יעו"ש דעכ"פ מבואר דמצד הנפיחות בעצמו אין שום טרפות (זולת אם נתמסמס הבשר אז בלא"ה טרפה בלא הנפיחה) והדברים פשוטים: כ"ד ידידו הדו"ש ושלום כל נושאי דגל התורה הצעיר משה נחום במו"ה בגימין ירושלימסקי החופ"ק וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה