אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"א סימן לד

ח"א סימן לג

תשובה לוואשילקאווא פלך הוראדנא להרה"ג החריף העצום ערוגת הבושם וכו' מו"ה יונה קאסאווסקי. בענין שאלה בצדקה היכא דמעט מהצדקה לא בא עוד ליד הגבאי וכמה פלפולים בדברי הרמב"ם בהלכות אלו. בדבר שאלתו באחד שנדר לצדקה מאה רו"כ ונתן ע"ז חמשים רו"כ ליד הגבאי אי יכול לשאול על נדרו לפי המבואר ביז"ד (סי' רנח ס"ו) דאם בא ליד הגבאי לא מהני שאלה אי נימא בנ"ז כיון דיכול לשאול על הך מקצת שלא בא עוד ליד הגבאי מהני שאלה על כל הנדר או לא, ומקור ההלכה דלא מהני שאלה בבא ליד גזבר בהררי קודש יסודתו ה"ה דברי מרן הרשב"א בתשובה תרנ"ו שכתב וכל מה שכבר מסר ביד הזוכה או ביד אחר שיזכה בשביל העניים אינו יכול לחזור בו דה"ל כתרומה ביד כהן דאינו נשאל עליו וכמו שאמרו (בנדרים נט) וכ"כ הריטב"א פ' הזהב (הו"ד ג"כ בשטמ"ק שם (נז א') ד"ה מר בשם ר' אלחנן) וכ"כ הנומ"י ר"פ הא"ר וכ"כ התוס' פסחים (מו פ"ב) ד"ה הואיל ולא נעלם זאת מרו"מ ויעוין ג"כ בריטב"א מכות (כב א') ובחידושי הרשב"א פ"ק דגיטין (ח' ע"ב) ד"ה הא דאמר:

א והנה הרמב"ם ז"ל (פ"ח מהלכות מתנות עניים ה"ד) הביא הדין דאם הגיע ליד גבאי אסור לשנותה מש"ס (ערכין ו') ולא הביא בשום מקום מימרא דרב יוסף בב"ק (לו ע"ב) דאמר אנן יד עניים אנן ונראה קצת משום דלא נ"מ מזה לדינא לשטתו יעו' בפכ"ב (מהלכות מכירה הט"ו) ובהשגת הראב"ד ותוס' ב"ק שם ד"ה יד ומוכח לכאורה דס"ל להרמב"ם דלא כשטת הראשונים אלו ולא מהני הך סברא דיד עניים אנן גם לענין שאלה ויכול השואל להתיר נדרו גם משבא ליד גבאי דאל"כ לא ה"ל להשמיט דברי רב יוסף אי איכא נ"מ עכ"פ לענין שאלה וכמ"ש ג"כ הכי הגאון נוב"י חיו"ד מה"ת (סימן קנד) ולפע"ד יש מקום לומר בזה דהרמב"ם לשטתו אזל במ"ש (פ"ז מהלכות ערכין וחרמין הי"ז) ואין אומרים אילו רצה היה אומר בטעות הקדשתי וישאול על הקדשו לחכם יעו"ש בהקדם לזה דהנה עיקר הדבר דגם בהקדש לא מהני שאלה כשבא ליד גזבר י"ל דלא מצינו הכרח מבואר בש"ס אלא במה שאמרו פסחים (ה' ב') אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ולא אמרינן דחשיב כשלו מטעם הואיל ואי בעי מחשיל כדאמרינן הכי גבי חלה (שם מו ע"ב) ומשום זה הכריחו התוס' שם דהיכא דאתי ההקדש ליד גזבר ל"ש בו שאלה א"כ י"ל דהתוספות לשיטתם במה שכתבו בערכין (כג א') ד"ה בשאלה לפרש טעמא דר' יהושע דלא חייש לקינוניא בהקדש דבידו הוא לאיתשולי אנדרי' ולמה לו לעשות קינוניא יעו"ש ודקדק בדבריהם הרב מחנה אפרים הלכות צדקה (סי' ה') דס"ל דיש שאלה בהקדש בחרטה בלבד דאי ס"ד דצריך שימצא פתח לנדרו א"כ עדיין יש ליחוש לשמא אינו מוצא פתת על נדרו ומשו"ה עושה קינוניא וא"כ התוס' לשיטתם דשאלה בהקדש ג"כ הוי בידו הקשו שפיר והכריחו מזה דמיירי בבא ליד גזבר ול"מ בו שאלה אכן לשטת הרמב"ם בהלכות ערכין וחרמין שם דס"ל דבהקדש לא סגי בחרטה לחודיה אלא בעינן פתח לנדרו שיאמר בטעות הקדשתי כלומר דאדעתא דהכי לא הקדיש וכמ"ש הרב מחנה אפרים שם בשטת הרמב"ם וא"כ ל"ק כלל מה דאמרינן בפסחים דאינו עובר בשל גבוה ולא אמרינן הואיל כיון דבאמת בהקדש לא הוי בידו ליתשל משום דצריך פתח ודלמא לא ימצא פתח לנדרו ושוב אין הכרח לומר דהקדש שבא ליד גזבר לא מהני שאלה משא"כ גבי תלה דהוי כתרומה (יעו' פ"ד דב"מ מ"ח ורש"י ורע"ב שם) שפיר אמרינן הואיל כיון דסגי בחרטה לחודיה הוי בידו ליחשל ואף דהא דיש שאלה בהקדש ילפינן מנדרים כדאיתא בש"ס נדרים (עח א') ואיך נחלק ביניהם דבהקדש אין שאלה בחרטה בלבד כבר פריש לה הרמב"ם סוף הלכות נדרים (פי"ג הכ"ה) שכתב נדרי הקדש אין נשאלין עליהן אלא מדוחק דמצוה לקיימן שנאמר נדרי לה' אשלם ומהאי טעמא דאין נשאלין אלא מדוחק לא סגי בחרטה לחוד וצריך שימצא פתח ג"כ יעו"ש במח"א והא דבתרומה אמרינן (שם נט) דהוי דשיל"מ משום דבידו לאיתשולי ומוכח דסגי בחרטה לחוד (דאי בפתח שמא לא ימצא פתח של תרטה) כבר כתב בזה ג"כ הרב מחנה אפרים שם דבתרומה כיון שאינו רוצה להפקיע המצוה שדעתו הוא לחזור ולתרום אח"כ ע"כ אפילו בחרטה בלבד יש לו שאלה יעו"ש ועפ"ז יש מקום ליישב דברי הש"ס פסחים שם (מו ע"ב) דאמרינן דטעמא דר"א גבי חלה משום הואיל ואי בעי מתשיל דלכאורה תמוה מאד דהא ר"א מתלמידי ב"ש היא וס"ל בערכין (כג א') כב"ש דאין נשאלין על ההקדש דהקדש בטעות הוי הקדש והתוי"ט בפסחים שם (פ"ג מ"ג) עמד בזה וכתב על הרע"ב דמ"ש הוי הקדש טעות ואינו הקדש אגב ריהטא לא דק דהא בהדיא שמעינן לר"א דס"ל דהקדש טעות הוי הקדש כמ"ש הרע"ב עצמו רפ"ו דערכין וכתב הוא דחלה אינה הקדש וכי אמרינן הואיל הוי כאלו איתשל עליו ושלו הוא יעו"ש בתוי"ט, והדבר מחוסר תבלין להבין החילוק בין חלה להקדש והגאון בעל מצפה איתן הביא בשם תשובת רמ"ע מפאנו (סימן סב) לחלק בזה דחלה ממון בעלים היא ואי בעי יהיב לה לב"ב כהן לפיכך אמר אי בעי מתשיל אם לב"ש ול"ד להקדש דהוי בי גזא דרחמנא יעו"ש ויעו' בש"כ חושן משפט (סי' רנה ס"ק ה) שהוכיח מזה דהקדש חמור מתרומה) אבל לפי הנ"ל איש ומובן החילוק כחומר דבאמת יש להבין מה שאמרו בערכין שם (ובנזיר ל' ע"ב וב"ב קכ ע"ב) דלב"ש אין שאלה בהקדש משום דהקדש בטעות הוי הקרש והא שאלה לא הוי דוקא בכלל שם טעות דהיכא דניתר בחרטה לא מקרי טעות ורק היכא דניתר בפתח הוי משום טעית דאדעתא דהכי לא הקדיש וכמ"ש הרמב"ם שם יעו' ג"כ מ"ש הר"ן בשם הרמב"ן (נדרים כז א') לענין נדר שהותר מקצתו דדוקא נדר שהותר ע"י פתח דומה לנדרי טעות ויעי' ג"כ בשער המלך פ"ו מהלכות שבועות הלכה ח"י) ולפמש"ל א"ש ע"פ שטת הרמב"ם דבהקדש לא מהני חרטה רק על ידי פתח דהתירו משום דהקדש בטעות הוא וע"כ לב"ש לא מהני שאלה דס"ל הקדש בטעות הוי הקדש משא"כ היכא דניתר בחרטה לחודא ולאו משום טעות הוא אלא משם שאלה היא שהתירה התורה שפיר י"ל דמהני לכ"ע אף לב"ש כבנדרים וא"כ כמו שכתב המח"א דמש"ה מהני בתרומה שאלה ע"י חרטה לחוד כיון שאינו רוצה להפקיע המצוה דיחזור ויתרום חלה אחרת מהני שאלה בחרטה לחוד וכיון דאין היתרו משום פתח דמשוי ליה לטעות אלא משם שאלה דחרטה לחודא מהני לכ"ע א לב"ש ושפיר אמר ר"א הואיל ואי בעי מיתשל גבי תלה ויש עוד לפלפל בזה אכמ"ל:

ב והנה ע"פ מש"ל היה מקום להביא ראיה לשטת הרמב"ם מדברי הירושלמי פסחים (פ"ב ה"ב) דגרסי' שם אית תניי תני לא יראה לך לך אין את רואה אבל רואה את של גבוה אית תניי תני אפילו לגביה מ"ד כו' רואה אח לגבה בשהקדישו קודם לביעורו מ"ד אפילו לגבוה כשהקדישו לאחר ביעורו (שאז אינו ברשותו להקדישו הלכך עובר עליו) א"ר בון בר חייא קומי ר' זעירא תפתר בקדשים שחייב באחרותן כר"ש (דסובר בב"ק קדשים שחייב באחרותן כגון דאמר הרי עלי כדידיה דמיין ותרווייהו בהקדישן קודם ביעורן) עכ"ל הירושלמי, והקשו בזה דלפי דברי התוס' פסחים הנ"ל אמאי לא תירצו בירושלמי בפשיטות דהא דתני עובר מיירי בלא בא ליד גזבר ומטעם הואיל ואי בעי מתשיל ולא עוד דלפי מה דמשני בקדשים שחייב באחרותן א"כ בודאי כשלא בא ליד גזבר הוא (דכשהוא ביד גזבר שוב אינו חייב באחריותו) ושוב אין הכרח לומר כר"ש דבלא"ה עובר מטעם הואיל יעו"ש בהגהת הירושלמי מ"ש בזה הגאון מלבוב (ובספרי מנחת משה חאו"ח לסי' יג) כתבתי בדרך הפלפול קצת ויש לי לסתור ולבנות בדברי שם אכמ"ל) אבל לפי שיטת הרמב"ם שכתבתי לעיל א"ש דבקדשים ל"ש לומר הואיל ואי בעי מתשיל כיון דאינו בידו הוא משום דצריך פתת ג"כ ואולי לא ימצאנו (ול"ד לחלה דסגי בחרטה לחוד) ושוב אין חילוק בין כשבא ליד גזבר או לא (ואדרבא לפמש"ל בשטת הרמב"ם מהני שאלה גם בבא ליד גזבר אלא דהואיל ל"ש בשניהם כיון דאינו בידו למצוא פתת) וע"כ קמתרץ הירושלמי דמיירי דוקא בהקדישו לאחר ביעורו או בקדשים שחייב באחריותן וכר"ש [ובהחפשי מצאתי להגאון מהרי"ט אלגזי בהלכות תלה להרמב"ן (אות י) שכתב ג"כ דלשיטת הר"מ דהקדש בעי פתת מיושב קושית התוס' ונהניתי] ולכאורה היה מקום קצת לומר בדברי התוס' דפסחים דמ"ש היכא דאתי הקדש ליד גזבר לא אמרינן הואיל כו' אין כונתם ג"כ דלא יוכל שוב ליתשל אח"כ אלא דלא אמרינן בזה הואיל כיון דלא שכיח ליתשל אחר שבא כבר ליד גזבר לא אמרינן בזה הואיל (יעו"ש בתוס' ד"ה רבה) וכעין שכתב הרא"ש בשם הר"א ממיץ נדרים (שם נט) גבי תרומה ביד כהן דלא שכיח כלל שישאל עליה יעו"ש (אבל אי אירע דאיתשל מהני באמת אף כשבא ליד גזבר) ועפ"ז היה מיושב דברי התוס' (סוטה ו ע"ב) ד"ה כי שהקשו אמאי נשרפת כיון דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין יעו"ש דלכאורה דבריהם תמוהים דאיך יהיה נשאל אחר שהובאת כבר המנחה ליד כהן שוב לא מהני שאלה לפי פשטות התוס' דפסחים וכבר העיר בזה המשנה למלך פי"א מהלכות מעשה הקרבנות ה"ד אבל אי נימא כמש"ל דהתוס' דפסחים לא כתבו רק דלא אמרינן הואיל אבל שאלה מהני הוי א"ש אכן באמת פשטות לשון התוס' דפסחים נראה יותר דכשבא ליד גזבר אין נשאלין עליו דאי משום דלא שכיח שיתשל הא גם בלא בא עדיין ליד גזבר ג"כ לא שכיח שישאל על החמץ של גבוה ויעבור על ב"י ויהיה חייב לשרפו (ודוחק לומר דבבא לגזבר מקרי לא שכיח כלל כמ"ש התוס' ד"ה רבה דז"א כונת התוס') א"ו כיון דעכ"פ יכול לשאול עליו שיך בו הואיל ובבא ליד גזבר לא אמרינן הואיל כיון דל"מ בו שאלה ועוד כיון דכמה מגדולי ראשונים כתבו להדיא דל"מ שאלה כשבא לגזבר גם בדה"ת לא נעמיס ביאור רחוק נגד דברי הראשונים [ודברי התוס' דסוטה יש לתרץ בפשיטות עפמ"ש הרב מהר"י ששון בס' בני יעקב (דף קסז ע"א) דכלל מסור בידינו דכל היכא דכותבים התוס' תימא ואינם כותבים וצ"ע התירוץ פשוט יעו"ש א"כ י"ל ה"נ שכתבו התוס' קשיא ולא העלו בצ"ע משום דהתירוץ פשוט דל"ש בו שאלה אחרי שהובא לכהן וגם בשני קושיות הראשונות שהקשו התוס' יש למצוא תירוץ פשוט ואכמ"ל וצ"ע לחלק בין תימא לקשיא] ולא עוד דגם מש"ל בשיטת הרמב"ם ג"כ אינו אלא לפלפולא בעלמא ויש בזה לסלסל ולפלפל אכמ"ל אבל לדינא נלפע"ד העיקר דגם הר"מ מודה לדברי הראשונים דדין זה דאין שאלה בהקדש כשבא ליד גזבר לא מתלי תלי וקאי דוקא בסוגיא דאתה רואה של גבוה ע"פ קושית התוס' אלא כמו שבארו הראשונים ודימו זאת לתרומה ביד כהן דמבואר להדיא בנדרים (נט א') דלא מצי מיתשל עלה ואף דלכאורה גם דין זה השמיט הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהלכות תרומות הי"ז) שסתם וכתב ה"ז נשאל לחכם ומתיר לו ולא חילק דדוקא אם לא מסרה עדיין ליד הכהן מכל מקום לדינא נראה עיקר כתירוץ השני של הכסף משנה שם שמאחר שכתב הר"מ המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהם משמע שפיר דמיירי שלא היה אלא הפרשה לבד ועדיין לא באה ליד כהן ודלא כמו שתפס הנוב"י שם (סימן קנד) לעיקר כתירוץ הראשון של הכ"מ דהר"מ מפרש כפי' הר"א ממיץ המובא ברא"ש שם דכ"ז גרם לו להנוב"י שלא ראה דברי הראשונים מה שכתבו גבי הקדש ביד גזבר ומדמי ליה לתרומה ביד כהן דאי הוי רואה אותם לא הוי דחיק אנפשיה להעמיס דוקא בדברי הרמב"ם שלא כדעת הראשונים ויעו' גם כן תוס' עירובין (ל' ע"ב) ד"ה תרומה במ"ש ולא מצי לאוקמה בתרומה ביד כהן כו' דמבואר בדבריהם דלא קמפרשי בדברי הש"ס (נדרים נט) כפי' הר"א ממיץ דאי כפירושו לא הקשו מידי (וכמ"ש הגאון ר"ב רש"ב בהגהותיו שם ליישב קושיתם שם ע"פ פי' הר"א ממיץ יעו"ש) וממילא גם מה שכתבו התוס' פסחים דל"ש הואיל כשבא ליד גזבר כונתם ודאי דלא יכול למיתשל עלה וכמש"ל דהא קמדמי הראשונים הקדש לתרומה ועפ"ז גם בהקדש ודאי ס"ל להרמב"ם ג"כ דלא מהני שאלה כשהוא ביד גזבר והא דלא כתב כן להדיא בסוף הלכות נדרים דאין נשאלין בהקדש כשבא ליד גזבר הוא משום דאין דרכו של הרמב"ם להזכיר, אלא מה שהוזכר בגמרא בפירוש וכן מה שלא הביא מימרא דרב יוסף (ב"ק לו בפ"ת מה' מ"ע ה"ד) לאשמעינן בזה הנ"מ לענין שאלה גם כן מהאי טעמא הוא כיון דדין זה אינו מוזכר להדיא בגמ' רק יהיה מוכת דרך שקלא וטריא דרכו של הרמב"ם להשמיטו (יעוין במשנה למלך (פי"ח מהלכות מעשה הקרבנות ה"ד סוד"ה הכלל) ובפר"ח יו"ד (סימן פג סס"ק ז') ובב"י יו"ד (ריש סימן קצו) סוד"ה בדקה ובב"ח (סו"ס מת) ד"ה כתב ב"י ודוק ויש להאריך אכמ"ל) ועכ"פ בזה שפיר י"ל שסמך עצמי על מ"ש בהלכות תרומות דשאלה מהני היכא דהיה הפרשה לבד והיינו כשלא בא עדיין ליד כהן (ויעוין בתוי"ט פ"ק דערלה (מ"ז) ופ"ג דגיטין (מ"ד) וסופי"א דפרה ויעו' בכסף משנה (פ"ג מהלכות נדרים סוף הלכה ט' ופ"ד מהלכות תרומות ה"י) וצ"ע ודוק) וה"ה בהקדש דוקא כשלא בא ליד גזבר כמו שבארו הראשונים דדמי להדדי ואדרבא לפמש"ל א' בשטת הרמב"ם דהקדש בעי גם פתת לשאלתי א"כ יש ללמוד מתרומה דרך כש"כ אם בתרומה דקילא שאלתו וסגי בחרטה לחוד עכ"ז לא מהני בבא ליד כהן א"כ בהקדש דחמור ואין נשאלין עליהם אלא מדוחק ולא סגי בחרטה לחוד מכש"כ דל"מ השאלה כשבא ליד גזבר (וכעין שכתב הש"כ תו"מ (סימן רנה ס"ק ה) אליבא דב"ש אלמא דהקדש תמור מתרומה לענין שאלה ואם כן כיין דבתרומה ביד כהן לא מצי למיתשל עליה כש"כ בהקדש ביד גזבר יעו"ש) סוף דבר דהלכה זו ברורה ובפרט שכן איפסקי הלכתא בש"ע יו"ד (סי רנח ס"ו) בלי שום חולק: (ג) ומעתה נעמוד על דברי הרב נוב"י מה"ת שם (סימן קנד) שהאריך בטעמו של הרשב"א והוליד בזה חדשות וכת"ר מפלפל בזה בחכמה כיד חכמתו הגדולה ולפע"ד תמוהין מאד דברי הנוב"י בענין זה דהנה מ"ש בטעמו של הרשב"א ע"פ דברי הר"ן נדרים (פ"ה א') ד"ה ואני שכתב דמשעה שאסרו הפקירו וכל שזכה בו אחר קנה מן הפקר כו' יעו"ש כן ה"נ בתרומה ביד כהן משעה שנתנה לכהן כבר הסיח דעתו ממנה שכבר אינו שלו ואף שנשאל אח"כ מ"מ כבר זכה בה הכהן אף אם אינו תרומה הרי זכה מן ההפקר דל מהכא נתינתו של זה נשאר זכותו של כהן מצד עצמו (וכמ"ש הר"ן שם דקנין ממונו של זה אינו בטל דאינו מוצא שאלה בהפקר) ואף דקי"ל כב"ה דאינו הפקר עד שיופקר לכל כשמטה היינו בהפקירו לכל העניים ולא לעשירים שאז שום עני לא יוכל לזכות בו אבל במפקיר זכותו נגד אחד או שנים לנוכח מהני שהם יכולים לזכות בו ולפ"ז דהטעם משום זכיה מן ההפקר חידש דבהקדש דצדקה לעניים דאמרינן דלא מהני שאלה כשבא ליד גזבר היינו דוקא בגבאי הממונה מן הצבור יעו"ש באורך וזת"ד (ויעוין ג"כ בסמ"ע (סימן קכה ס"ק כה) וש"כ שם (ס"ק ז) ותומים שם (ס"ק ח) ובנוב"י מה"ת חחו"מ (סימן נ) ותימה איך כתב דהפקר לנוכח מהני אף שלא היה הפקר לכל ומדוע לא ראה דברי הירושלמי פאה פ"ו ה"א (כ ע"א) דגרסינן שם לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת פלוגתא דר"י ורשב"ל ע"ד דר' יוחנן הפקרו הפקר וע"ד דרשב"ל אין הפקרו הפקר ורצה לומר דר"י ורשב"ל פליגי שם בטעמא דב"ה דר"י סובר מתעזוב יש לך עזיבה אחרת אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירים אבל מה שאמר במקום אחר בין לעניים ובין לעשירים ור"ל אמר מתשמטנה מה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת שהיא כזו מה שמטה בין לעניים ובין לעשירים כו' יעו"ש בירושלמי דקאמרינן מתניתין מסייע לרשב"ל מדתני כשמטה הרי מבואר דלאו דוקא כשהפקיר לכל העניים ולא לעשירים בעינן כשמטה אלא אפילו כשהפקיר לנוכח לעניי אותה עיר ולא לעניי עיר אחרת (דדוחק לחלק בין הפקיר זכותו נגד אחד או שנים לבין הפקיר נגד עניי אותה העיר דמה נ"מ בזה הא סוף סוף לנוכח הוא והפקיר בפרטיות רק בפני כמה עניים שבאותה העיר) ג"כ לא הוי הפקר דבעינן כשמטה ממש שיהיה הפקר לכל א"כ גבי קרא עליו שם תרומה איך נוכל לכנותו בשם הפקר כיון דלא הוי הפקר רק לכהנים (ובדברי הר"נ דנדרים (פה א') שהביא הנוב"י שם י"ל בנקל ואכמ"ל ויותר תגדל הפליאה על הנוב"י שהוא בעצמו במה"ק חאה"ע ל נט) כתב שם על הרמב"ם (פ"ה מהלכות אישות ה"ח) בדין המקדש אשה בדבר שאין בע"ב מקפיד דהוי ספק מקודשת דהיינו דוקא באם אינו מקפיד על שום אדם דדינו כהפקר שאינו אלא אם כן הפקירו לכל כשמטה ושם הביא ג"כ דברי הירושלמי פאה שהבאתי והוכיח דהלכה כרשב"ל דהפקר לעניי אותה העיר לא הוי הפקר יעו"ש והאיך ניחא ליה כאן בתרומה דזכה מטעם הפקר כיון שהוא לנוכח אתמהה) וכן הטעם השני שכתב הרב נוב"י דמשו"ה לא מהני שאלה כשבא ליד הכהן משום דכל שאלה ופתח הוא שהנודר אומר אלמלי הייתי יודע דבר זה לא הייתי נודר או שמתחרט בעיקר הנדר וא"כ נהי דלענין איסור החכם צריך להאמינו ושומע דבריו ומתיר לו אבל לענין ממונא הכהן אינו מחויב להאמינו ויכול לומר לו אולי אתה משקר ואינו מחויב להחזיר לו יעו"ש שהוליד עפ"ז חדשות לדינא ודאי יפה תמה הדר"ג דאיך יפרנס דברי הש"ס נדרים (שם נט) במה דמתרץ דלהכי תרומה בטלה ברוב ולא הוי דשיל"מ משום דמיירי בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשל עלה ולפי סברת הנוב"י אכתי קשה כיון דלענין הפקעת איסור מהני השאלה (אף דלענין ממונא אינו מחויב להחזיר לו הכהן) עכ"פ לענין איסורא שפיר מקרי דשיל"מ, וגם אנכי כתבתי מאז על גליון הנוב"י לתמוה כן ובזה נדחה גם התירוץ הראשון של הנוב"י דמטעם הפקר זכה הכהן דקנין ממונו לא נפקע בשאלה (וכסברת הר"נ נדרים פ"ה גבי איסור שאסר הנאת פירות על עצמו) דעכ"פ לענין האיסור איך נתבטל כיון דלענין הפקעת איסור מהראוי שתועיל השאלה (ורק קנין ממונו של הכהן לא נפקע) א"כ הוי דשיל"מ, ורו"מ כתב לתרץ דברי הנוב"י בדרך הפלפול מה דלא הוי דשיל"מ ויש בזה לסתור ולבנות אכן שערי פלפולים לא ננעלו ועל גליון הנוב"י כתבתי בפשיטות דלענין דשיל"מ י"ל דיהיה לו הפסד אם ישאל דהדרא לטבלא ויצטרך להפריש שנית והכהן אינו מחויב להחזיר מה שנתן לו ובכג"ז דיש הפסד כתב הרשב"א בעצמו מובא בטוש"ע יו"ד (סימן קב) דלא מקרי דישל"מ אבל באמת עיקר סברת הנוב"י תמוה ולפלא שלא ראה דברי התוס' עירובין (ל ע"ב) ד"ה תרומה שהקשו ולא מצי לאוקמא בתרומה ביד כהן דתו לא מצי לאתשולי עליה כו' ואי כסברת הנוב"י מה הקשו התוס' כיון דאף בבא ליד כהן עכ"פ לענין איסור מהני השאלה להפקיע שם תרומה ושפיר מערבין ויעוין ג"כ בתוספות ערכין (ד ע"א) ד"ה והך במ"ש דג' בני אדם המודרין אינה ראיה ברורה דשאני תרומה שאין לה היתר לזר אפילו בשאלה וכונתם בודאי היינו ביד כהן לא מהני שאלה כדאיתא (בנדרים נט) יעו"ש בהגהות הגאון מהר"ב פרענקיל (ויעו' בב"י או"ח (סימן קצו) ובפרישה שם (ס"ק ה) וט"ז ומג"א ומחה"ש ולפלא שלא הביאו מדברי התוס') ולדברי הנוב"י קשה דהא עכ"פ לענין איסור מהני השאלה להפקיע איסורא ובפרט היכא שהכהן מוחל הקנין ממון ומהדר לבעלים בודאי הל"ל דמהני השאלה להפקיע איסורא לסברת הנוב"י) א"ו מוכח מהתוספות דאף לענין הפקעת שם איסור תרומה ג"כ לא מהני שאלה כשבא ליד כהן [ויש לפלפל בזה היכא דאיכא בענין אחד איסורא וממונא אי נימא איסורא בתר ממונא גריר יעו' בעצמות יוסף קידושין עט) מ"ש בשם הריטב"א והמהר"י בן לב ח"ג סימן צח) ויעו' מ"ש בספר מנחת משה חיו"ד (סימן כה אות ד) ובספרי ברכת משה בקוה"ת (סימן כו אות ב) ואכמ"ל] ובפרט מה שרצה הנוב"י להעמיס סברתו גם בדברי הרשב"א לענין הקדש ביד גזבר ע"פ דברי הר"ן (נדרים פה) יפה תמה כת"ר דהא הרשב"א בעצמו (הו"ד ג"כ בר"ן שם) כתב שם דאף מי שאסר נכסיו בקונם כל הקודם זכה אף שיכול לשאול על נדרו מיהו היכא דאיתשל חייבין לשלם יעו"ש ולא אמרינן דהזוכה יטעון שאינו מאמינו שמתחרט (יעוין מ"ש בספרי ברכת משה בקוה"ת סימן יד אות ד) וכן רשום אצלי מאז על גליון הנוב"י ולא עוד דאף הר"ן שחולק על הרשב"א לא קאמר אלא משום דקנין ממונו אינו בטל שאינו מוצא שאלה בהפקר אבל לא מטעם שאינו נאמן והטעם בזה מה דלא אמרינן באמת שלא יהיה נאמן להוציא ממון במה שאומר שמתחרט מעיקרא (או דאדעתא דהכי לא נדר) נלפע"ד פשוט כיון דלהזוכים בתרומה או בהקדש וקונם ליכא חזקת מרא קמא ויש ספק על הממון שבא לידם אי זכו בהם והבע"ב הראשון אומר ברי שמתחרט מעיקרא והזוכה אומר שמא בכג"ז אמרינן ברי ושמא ברי עדיף ובפרט כיון דלענין איסור נאמן ומהני השאלה שפיר יש לנו לומר אף לענין ממון ברי ושמא ברי עדיף וכדאמרינן בש"ס (ב"מ סג) גבי טעה בכדי שאין הדעת טועה דמתנה בעלמא הוא דיהיב ליה וכתב ע"ז הרא"ש (אות יב) דאי אתי איהו ואמר טעיתי חייב להחזיר לו (ויעוין בסמ"ע סימן רלב ס"ק ח וש"כ שם ס"ק ב) והיינו ודאי כמש"ל משום דאמרינן ברי ושמא ברי עדיף ולא הוי להוציא כיון דגם הוא מסופק אם בא לידו כדין וכן ה"נ בנ"ד, סוף דבר דדברי הנוב"י אינם מובנים כלל לפע"ד במחילת כת"ר כי רב הוא ודבריו צ"ע רב:

ד ומ"ש הדר"ג בטעמו של הרשב"א (לענין הקדש ביד גזבר) ע"פ דברי הש"ס (שבועות כז) אכלו כולו אין נשאלין עליה והטעם כיון דהוי קיום הנדר וכבר נגמר ואין מחוסר שום דבר והתורה לא נתנה רשות לשאול על הנדר רק בעת שיש מקום עוד לחלוח הנדר ועל מה ישאל דהוי כאלו לא נדר מעולם ולפ"ז בנדון שאלתינו דלא נתן עדיין כל הכסף וא"כ עדיין איכא מקום חלות הנדר שפיר יכול לשאול אפילו על הך מקצת שנתן ליד הגבאי זת"ד, ואף שדבר מושכל אמר (אלא שבמכתבו הועתק דאמר אמימר אכלה כולה אין נשאלין ובאמת רבא הוא דאמר הכי אבל אמימר אמר (שם כח א) אפי' אכלה כולה נשאל עליה אי בשוגג מחוסר קרבן כו' וכ"פ הרמב"ם (פרק ו' מהלכות שבועות הלכה ח"י) וש"ע יו"ד (סימן רלח ס"כ) מכל מקום לדינא לא נראה כן דמלבד דיש לחלק בין הפרקים דהתם משום שכבר גמר הנדר באיסור שכבר אכל משום הכי אין נשאלין עליו לרבא יעוין בשער המלך (פ"ו מהלכות שבועות שם הלכה ח"י) במ"ש דלאמימר דאמר אפילו אכלה כולה נשאלין משום דמחוסר קרבן כו' היינו דוקא שיהיה פטור מדיני אדם לקרבן ולמלקות אבל עונש בידי שמים מיהו איכא מכיון שעבר על השבועה קודם שנשאל עליו יעוין ג"כ בשו"ת שער אפרים (סימן עב) ויש לפלפל אכמ"ל ודוק) משא"כ בצדקה ליד גזבר שנתינתו היה בהיתר לשם הקדשו אם כן כשמתחרט ונשאל ע"ז מדוע לא נימא דנתינתו למפרע כהלואה בעלמא אלא אף אם נתפוס כסברת כת"ר דשניהן שוין בטעמא דאחרי כלות גמר נדרו אין מקום לחול השאלה מ"מ מי מכריח לתלות את כל סכום הכסף מנדרו זה בזה דהא שפיר י"ל (אף לסברתו) דהכסף שכבר נתן כבר נגמר נדרו בסכום זה (דהא כל פרוטה מצוה בפ"ע היא) ואין מקום לחול ע"ז שם שאלה ומה שלא נתן עדיין שיש עוד מקום חלות הנדר יכול ליתשל עליו (וצע"ק מדברי הש"ס שבועות (כח שם) מיגו דמהני ליה שאלה אכזית בתרא וכו' וי"ל כמובן) ובפרט שכן מבואר להדיא בתשובת הרמב"ן (שהוא מקור הך דינא דלא מהני שאלה ביד גזבר) הובא בש"ע יו"ד (סי' רכח סעיף מב) דאם נתן מקצת יכול הוא להשאל על השאר ומ"ש רו"מ דיש לחלק בנקל בין נ"ד להך דתשו' הרמב"ן ולא כתב טעם לזה הנה לפע"ד נ"ד הוא ממש האי דינא דתשובת הרמב"ן ואף דהיה מקום לחלק דהתם בתשובת הרמב"ן (סימן ער"ה) מיירי דהתנדב ליתן בכל שנה כל ימי חייו כך וכך ונתן כדי נדבות לבו השנים שעברו ועכשיו בא לחזור וא"כ י"ל דכל שנה ושנה נדר בפ"ע הוא וע"כ פסק דיכול לשאול על מה שלא נתן עדיין משא"כ בנדר ליתן מאה רו"כ דהכל נדר אחד הוא, אבל לדינא נלפע"ד דאין לחלק כן דאף בנדר ליתן מאה רו"כ אם שלם לצדקה מעט מעט ג"כ יצא ידי נדרו וא"כ שפיר על המעט שכבר נתן נוכל לומר דהוי קיום וגמר נדרו ולא שייך שאלה ועל מה שלא נתן יכול לחזור בשאלה כמבואר בתשו' הרמב"ן, וכ"ז כתבתי אף לפי סברתו אבל העיקר נלפע"ד בטעמא דהך דינא דל"מ שאלה כשבא ליד גזבר הוא כמ"ש הראשונים הובא בשו"ת ר' בצלאל (סימן טו) והש"כ חושן משפט (סי' רנה ס"ק ה) הוסיף נופך מדיליה דדוקא באמירה לגבוה נהי דהוי כקנין גמור מ"מ כיון דלא קנה אלא מצד האמירה אתי דבור ומבטל דבור דגלי לן קרא דיש שאלה בנדרים אבל כשמסרו לגזבר אמרינן דל אמירה מהכא דלא יהיה כח הדיוט מור מכח הקדש והא בהדיוט גופא כשהקנהו במשיכה תו לא מהני שאלה א"כ בהקדש נמי כיון שמסרו ליד הגזבר קנהו ההקדש במשיכה ופשיטא דלא אתי דבור ומבטל משיכה כו' והמעיין בדברי הש"ך בהתבוננות יראה דלאו משום לתא דלא אתי דבור ומבטל מעשה לקידושין נט) קאתי עלה (דבזה שפיר תמה כת"ר דמה שייכות הוא כיון דהתורה נתנה רשות שהדבור יכול לבטל מה חילוק בין עשה מעשה או לא עשה) אלא כונת הש"כ הוא דמה דאמרה התורה דמהני שאלה הוא רק במה דעדיף כח הקדש מכח הדיוט דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט בזה גילתה התורה לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין אבל בבא לגזבר דקנהו במשיכה דגם בהדיוט מהני פשיטא דאין אחר הקנין כלום וה"ה בקנין חליפין וכדומה: דלא גרע כח הקדש מכח הדיוט וז"פ וברור, אם כן לפ"ד אף בלא נתן כל מעות הצדקה להגזבר פשוט דעכ"פ מה שנתן אינו יכול לחזור כיון דכבר קנהו במשיכה ולא מהני שאלה אלא על מה שלא נתן עדיין וכמבואר בתשובת הרמב"ן וכן מצאתי ראיתי בשו"ת חתם סופר חיו"ד (סי' רמג) שבתוך דברי תשובתו העיר בנ"ז ממש וכתב ואפי' למאי דקי"ל כאמימר דישנו בשאלה מפני שעדיין מחוסר קרבן או מלקות אבל הכא דקיים נדרו ולא תכר כלל אין לו שאלה, אמנם לפ"ז בנודר לצדקה ונתן פלגא לגזבר ופלגא חייב עדיין הל"ל מגו דחייל שאלה אפלגא שלא מסר יועיל שאלה אאידך פלגא אך התם טעמא אחרינא הוא כמבואר למעיין בלשון חשובה הנ"ל (הוא תשובת הרמב"ן) כיון שכבר מסר לכהן התרומה או המעות לעני או לגזבר ה"ה כנותן מחנה להדיוט וכי יכול לחזור אחר שכבר זכה במתנתו יעו"ש בסוף תשובתו שתמה גם כן על מי שאמר טעם לא אתי דבור ומבטל מעשה מסירה לגזבר (כמו שתמה כת"ר) דאין מקום לדבר זה כלל דדוקא דבור של עצמו לא יבטל מעשה עצמו אבל הקב"ה נתן כח לבעל שדבורו יבטל נדר אשתו או יחיד מומחה או ג' הדיוטות אפשר אמיץ כח דבורם של אלו נגד מעשיהם של הנודרים יעו"ש, ולפמש"ל גם כונת הש"כ אינו מטעם זה עכ"פ לדינא גם הגאון חת"ס קולע אל המטרה בנ"ד למ"ש דפלגא שכבר נתן לגזבר לא יכול ליתשל עליו דכבר זכה הגזבר בקנין המשיכה ורק על השאר שעדיין לא נתן מהני שאלה, ומ"ש רו"מ מדברי התוס' כריתות (יג ע"ב) ד"ה ארבע שכתבו דדוקא אחר שנשחט ונזרק דמן כהלכתן ל"מ שאלה (הנה בדברי תשו' חת"ס שם מיושבין דה"ח) כבר העיר בזה המשנה למלך (פי"א מה' מעשה הקרבנות ה"ד) (וגם הרב חת"ס שם לא הביא מדברי המל"מ) ויעו' בשבועות (כד ע"ב) ובמהרש"א שם ובשער המלך (פ"א מהלכות שבועות ה"ח) ובטורי אבן ר"ה (כח ע"ב) ד"ה ה"ה עובר ובקצוה"ח (סימן ר ס"ק א) ויש בזה אריכות דברים אין עת האסף פה, ומ"ש רו"מ לחלק דבקדשי בה"ב וקדשי מזבח דגם קודם שבאו ליד גזבר כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ע"כ אין בו יפוי כת במה שבא ליד גזבר ומהני בהם שאלה גם אחרי כן, כעין זה כתב ג"כ הגאון מלבוב בהגהות יד שאול (סימן רנח ס"ו) שם והוא מחלק שם בין קדשי בדק הבית לקדשי מזבח ויעוין ג"כ בש"ס (חולין קלט) ולפלא דהא בנומ"י ר"פ הא"ר מבואר להדיא גם גבי קדשי מזבח דל"מ שאלה כשבא ליד גזבר ואכמ"ל: (ה) והנה ע"פ דברי שו"ת רב"צ והש"כ שהבאתי לעיל יש להוסיף נופך בטעמו של הרמב"ם (שהבאתי לעיל אות א) דפוסק דהקדש לא סגי בחרטה ובעינן פתח ג"כ דהא הקשו כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט א"כ הל"ל דל"מ שאלה כמו דלא מהני במסירה לגזבר ונראה להסביר דברי הש"כ במה שכתב כיון דלא קנה אלא מצד אמירה א"כ אתי דבור ומבטל דבור כיון דגלי לן קרא דיש שאלה בנדרים עכ"ד, ויש מקום לומר בכונתו דר"ל דאף דהאמירה הוי כמסירה מ"מ כיון דגילתה התורה דאמירה דשאלה מבטל דבר הנדר וחכם עוקר הנדר למפרע הוי כאלו לא נמסר מעולם להקדש ואם כן הא כתב הרב שער המלך (פ"ו מה"ש שם הח"י) דדוקא נדר הניתר ע"י פתח נעקר למפרע והוי כאלו אינו (וכמש"ל אות א דזה דוקא מקרי נדרי טעות) משא"כ כשניתר ע"י חרטה ניתר מכאן ולהבא ולא הוי כאלו אינו ובזה מובן טעמו של הרמב"ם דבהקדש לא מהני חרטה דכיון דלא נעקר מעיקרא הוי כנמסר מתחלה להקדש ושוב לא מהני שאלה כמו בבא ליד גזבר ונמצא דמוכרח משיטת הרמב"ם דכש"כ בנמסר ממש לגזבר דל"מ שאלה דלא כמו שרציתי להעמיס לעיל אות א בשטתו דס"ל אפי' בבא ליד גזבר מהני שאלה דז"א וכמש"ל אות ב ונראה פשוט דגם בצדקה לעניים אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט יעוין בר"ה (דף ו) בפיך זו צדקה וברי"ף רפ"ד דב"ק ובש"ע יו"ד שם (סי' רנח ס"ו) ובאחרונים וכ"כ הסמ"ע (סימן קכה ס"ק כה) וא"כ לפמש"ל גם בזה לא מהני חרטה לחוד דמשום דלא נעקר למפרע הוי כנמסר מעיקרא ול"מ שאלה, ועפ"ז יש לומר דבר נחמד במה דבחלה ותרומה מהני שאלה דחרטה לחוד (כמש"ל אות א) לפי מה דמבואר בשו"ת רמ"ע מפאנו (הו"ד באחרונים) דבחלה לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט [ויש לומר הטעם בזה דכיון דאין שום נ"מ והפסד להקדש בזה שיתשל כיון דיצטרך לחזור ולהפריש התרומה או החלה (כעין שכתבתי לעיל אות א בשם המח"א) ע"כ לא אמרינן בזה אמירה כמסירה יעו' תוס' קידושין (כט א) ד"ה משכו ותוס' ב"ק (לג ע"ב) ד"ה ולא ודוק] אם כן סגי בחרטה לחוד דאף דלא נעקר מעיקרא ולא הוי כאלו אינו הא גם מעיקרא בשעת האמירה. לא הוי כמסירה ושפיר מהני שאלה ויש בזה לסלסל ולפלפל אכמ"ל, ומדי רעיוני משוטטין בסוגיות הלכה זו ראיתי דבר תמוה בדברי הגאון מאור הגולה בעל טורי אבן בקונטרס אחרון שלו לחדושי מגילה (כג ע"ב) שרצה לחדש בדברי התוס' דמנחות (עא ב') ד"ה ומתירין שכתבו דמה דהקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל היינו דוקא היכא שמחללין הבעלים עצמן אבל אם חללו אחר אינו פדוי כ"א בשוויו והסביר הוא טעמם משום דקי"ל נשאלין על ההקדשות הלכך הבעלים הואיל ובידם לשאול אכתי לא יצאו. מרשותם משו"ה יש להם כח לפדות בדיעבד שוה מנה על שוה פרוטה משא"כ באחר, ולפ"ז חידש דאם בא ההקדש ליד גזבר דאין נשאלין עליו שוב אפילו הבעלים אין פודין אלא בשויו יעו"ש דלפ"ז יש להבין למה הצריכו התוס' במנחות (גבי גמזיות של הקדש) לתרץ משום דאחרים אין יכולין לפדות דהא התם דכבר בא ההקדש ליד הגזבר מאבותיהם א"כ אפילו בעלים אינם יכולים לפדות בשוה פרוטה (ואפשר דלדברי הט"א אחר שחידשו התוס' בתירוצם דאחרים אינם יכולים לפדות ממילא מיושב דהתם גם הבעלים לא היו יכולים לפדות) ויותר תמוה עליו מדברי הש"ס בכורות (כה א') דפריך התם גבי פרה אדומה דשתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר כו' וליתלה ולפקה לחולין כו' כדשמואל כו' על שוה פרוטה מחולל יעו"ש ואי כהנחת הטורי אבן בדברי התוס' מאי קושיא הא התם כבר בא ליד הגזבר יעו' (פ"ד דשקלים מ"ב) וברמב"ם (פ"א מה' פרה אדומה הלכה ח) דהיתה ניקנית מתרומת הלשכה (ויעו' ג"כ בר"ש פ"ב דפרה מ"ג והעיר בזה המשנה למלך שם) וא"כ הא לא מהני בזה חילול שוה מנה על שוה פרוטה כיון דל"מ שאלה א"ו דס"ל להתוס' דהבעלים יכולים לחלל על שו"פ אף בבא ליד גזבר ולא תלוי כלל בדין שאלה (והא דפריך וליתלה הא רק הבעלים יש להם זכות זה לדה"ת דמנחות י"ל דהש"ס פריך והב"ד יחללו והוי כאלו הבעלים מחללין ויש אריכות דברים בענין זה ואכמ"ל) וכן מבואר להדיא בשיטה מקובצת בב"מ (נז א') ד"ה מר דהקדש שבא ליד גזבר ג"כ מהני דיעבד אם חילל שוה מנה על שוה פרוטה יעוין מ"ש בשם הרשב"א והריטב"א:

דברי הדו"ש משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא וכעת אבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה