אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"א סימן כא

ח"א סימן כ

תשובה לכבוד הרב המופלג בתו"י חו"ש וו"ח הישיש מוהר"ר אהרן נ"י אבד"ק שפיצעניץ. בענין עדות קידושין בכתב שאינו מקוים:

בדבר שאלתו ע"י בנו הרב מו"ה דובער נ"י שנסע ביחוד כמה וכמה פרסאות אודת ענין נחוץ לדרוש דעתי דעת תורה בענין שבא לפניו כי בחולה אחת נסעה יחד עם בחור א' לאדעס ובהשתדלות אבי הבתולה חזרה לבית אביה אח"כ הביא אבי הבחור לפניו כתב על נייר קטן שהיה כתוב בו ליהוי ידוע שהנער הנ"ל קידש הבתולה בפנינו באדעס והיה חתום על הכתב ששה עדים שאינם ידועים ואחר שקרא הכתב כמעט שלא הספיק לעיין היטב בגוף הכתב והחתימות לקח אבי הנער את הכתב בחזרה ואינו רוצה להחזירו בשום אופן אחר כמה איומים שאיים עליו הרב מעירו והבחור הוציא קול שקידש אותה והנערה מכחשת לגמרי וזאת אינו זוכר כבודו אם היה כתוב שם זמן הקידושין אבל ברור לו שלא היה כתוב שנכתב בריצוי הצדדים זת"ד השאלה והנערה הגיעה לפרק הנושא בשבת הבע"ל אם מותר לסדר לה קידושין, הנה בענינים אלו כמה קולמוסין נשתברו ויש ת"ל להאריך בעומק ים התלמוד והפוסקים בהלכות אלו אבל מרוב הטרדות וחולשת כחי ל"ע (כאשר ראה בנו שפניתי רק על שעתא חדא) אכתוב בקיצור נמרץ דהנה ידוע דעת הגהות מרדכי דקידושין דמצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונים ועדיו תחומים דאין ליחוש לקידושין כ"ז שאין השטר מקויים (וכ"פ הרמ"א (סי' מב ס"ד) דלא כדעת המהרי"ק שורש ע"ד שהחמיר בזה יעו' בד"מ שם (אות ז') שכתב על המהרי"ק שאם היה רואה דברי הראשונים היה חוזר בו) ויעו' בחמ"ח (ס"ק י') שכתב דלדעת הג"מ אף כשכתבו בידיעת האשה אינו כלום דשטר זה לא ניתן לכתב וכו' ולפע"ד נראה דיש מקום לומר דלא כדעת קצת אחרונים שכתבו דזה קאי רק לשטת הסוברים דעדות שבשטר לאו דאורייתא וע"כ אמרינן מה דתקון תיקן (יעו' ג"כ במקנה) אלא אפילו לפי השטה דעדות שנכתב בלשון שטר כשר מדאוריי' והוא דעת הרמב"ן בספר המצות סוף שורש הב' (יעוין בכסף משנה (פ"ג מהלכות עדות ה"ד) ובש"כ חושן משפט (סי' כח ס"ק יד וסי' מו ס"ק לב) ואכמ"ל) מ"מ י"ל בזה דדוקא בשטר שניתן לכתוב כגון שטר קידושין עצמן יעוין ש"ס יבמות (לא ע"ב) ותוס' שם בזה אמרה הלמ"מ דהוי עדות משא"כ שטר ראיית קידושין שלא ניתן לכתוב כלל ס"ל להגהות מרדכי דלא הוי עדות כלל [וכ"נ מלשון הג"מ שם במ"ש בשם ר' אבגדור ודוקא שטר קידושין שהאשה נקנית וכו'] ויש להביא ראיה לזה מדברי הש"ס קידושין (סה ע"ב) גבי שנים שבאו ממד"ה ואשה עמהם וחבילה עמהם כו' דקבעי למיפשט דמיירי בע"א וקידושי ע"א הוי קידושין דקמקשי היכי דמי אי דאית ליה סהדי להאי ואית ליה סהדי להאי כו' מי מצי אמרה כו' ואי כדעת המהרי"ק דכשכתוב בשטר שנתקדשה צריכה גט משום דמה"ת א"צ קיום לקמי דמיירי שיש לכל אחד שטר כחוב שקדשה וע"כ צריכה כאו"א גט משום דמה"ת א"צ קיום אבל לענין החבילה הוי המותר בספק כיון שלא נתקיים השטר ולענין ממון אין מוציאין בלא קיום א"ו כדעת הג"מ דבלא נתקיים א"צ גט כלל ולא מקרי שטר כיון שלא ניתן לכתוב וי"ל כמובן ואכמ"ל [ובפרט היכא דאחד טוען מזויף הא דעת כמה מהראשונים דצריך קיום מדאורייתא אף דלא כן דעת הש"כ חושן משפט (סי' מו ס"ק ט) ויעו"ש בקצוה"ח (ס"ק ד) ונה"מ (ס"ק א) מ"מ יעו' בב"ש (סימן קמא ס"ק ע') שהוכיח מהר"מ ושאר פוסקים דכשטוען מזויף בעי קיום מה"ת וכ"ד התומים (סי' מו ס"ק ד') דבדשב"ע דבעינן עדות ברורה צריך קיום מה"ת כשטוען מזויף ולפ"ז צ"ע במ"ש הב"ש (סי' מב ס"ק טו) ול"ד למ"ש (בסימן ת) מצאו כתוב וכו' דבלא"ה אין דמיון להתם דא"צ עדות ומתירין ע"פ ב"ק וע"א ואשה וקרוב משים דדייקא משא"כ הכא דצריך עדות ברורה ואכמ"ל] ועוד דלדעת הרשב"א בתשו' אפילו בנתקיים הכתב אין ליחוש כ"ז שלא. נכתב בפירוש שנכתב בריצוי הצדדים ויעוין ג"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ב (סימן תשסה) (הובא ג"כ בפת"ש) מ"ש על דברי הרשב"א ויעו' בשו"ת ר"י אדרבי (סי' רכז) (הו"ד שם בכנה"ג אות קיד שם) שכתב דדוקא שמעידים העדים בפיהם שאמרו להם שיכתבו וכו' ויעו' ג"כ באבני מלואים (ס"ק יא) שתמה עליו בזה ואף דלדברי הב"ש (ס"ק עו) גם להרשב"א יש חשש שמא יבואו עדים ויעידו ע"ז ומיישב בזה קושית הב"י בסתירת דברי הרשב"א בתשובותיו הנה מלבד דדברי הב"ש אינם מוכרחים כ"כ (ויש לתמוה ג"כ במ"ש ליישב דהתשו' (סי' רי) דחשש לכתב הקידושין הוא משום שמא יבואו עדים ויעידו אתמהה דהא התם מיירי שהעדים הכחישו חתימתם ורוצת האשה שיתנו לה הב"ד בכתב ענין זה משום שמא יראה לאחר מיתת עדים חתימתן וא"כ שוב אין חשש שמא יבואו עדים ויעידו ובישוב דברי הרשב"א בתשו' יש אריכות דברים לא עת האסף פה) גם לדבריו אין להחמיר אלא בנתקיים חתימתם עכ"פ וע"כ אף שאינו כתוב שכתבו בריצוי הצדדים יש ליחוש שמא יעידו כן אח"כ בע"פ משא"כ בלא נתקיים דלא מיקרי שטר כלל (וכ"נ מדברי הרדב"ז שם בסוף תשובתו שכתב ואם אין כתוב בשטר רק בפנינו נתקדשה כו' ואם אין כתב ידם יוצא ממקום אחר אין חוששין דאיהו זייף וחתם יעו"ש דמשמע, ג"כ דדוקא בנודע כתבם חוששין שמא יבואו ויעידו אף שלא נכתב מדעת הצדדים) וכ"נ להמעיין בדברי הב"ש שם לקמן במ"ש ועיין תשו' הרשב"א שהביא הב"י כו' ונ"מ למ"ש לעיל ור"ל דאף דיש חשש שמא יבואו ויעידו בעדות מפ"כ מ"מ היינו דוקא היכא דגוף הדבר אמת כיון שמקוים רק דהוי מפיהם ולא מפ"כ כיון שלא נכתב מדעת הצדדין לכך חיישנן שיעידו בעצמם אבל בזה דאין לקיים השטר ע"פ עדים דעלמא ומחזיקינן למזוייף משום שבקש לזייף לכן לא חיישינן שמא יבואו עדים ויגידו בפיהם וכ"כ הרב צרור המור בביאורו על הב"ש, עכ"פ נראה פשוט דבאינו נודע חתימתם כלל אין חשש דיבואו ויעידו כיון דלא מקרי שטר כלל ואמרינן דזיופא הוא, הן אמת דהגאון נוב"י קמא (סנ"ח) כ' דהיכא שחתומים בו שלשה נעשים ב"ד משום דלא תהיה שמיעה גדולה מראיה יעו"ש מ"מ הא לא מיירי התם אלא לענין שיכולים לכתוב בלא שאלת הבעלי דברים ומהני אף בלא ריצוי הצדדים אבל עכ"פ מיירי דניכר חתימתם והם עצמם העידו על חת"י יעו"ש בתשובה משא"כ בנ"ד דלא נודע מי המה הכותבים אף אם נתפוס כדברי הנוב"י דהוי כמעשה ב"ד (דדבריו אינם מוכרחים כ"כ) מ"מ הא במעשה ב"ד גופי' אפסקא הלכתא בש"ע חושן משפט (סי' מו ס"ו) (יעו' תוס' כתובות כ"א א' ד"ה עד) דצריך קיום ואף לדעת הפוסקים דא"צ קיום יעו' בב"י אה"ע (סי' קמא) ובב"ש (סי' קמב ס"ק מב) מ"מ י"ל דהיינו דוקא כשנכתב בלשון מעב"ד במותב תלתא וכדומה משא"כ בזה שנכתב דרך עדות אף שהיו שלשה י"ל דכ"ע מודים דצריך קיום (יעו' בתשו' הרשב"א המובא בב"י במ"ש וה"ל כאידך אודיתא כו' דלא היה כתוב בה במותב כו') ויעו' בשו"ת נוב"י מה"ת (כי' קלו) מ"ש לענין מעשה ב"ד של חליצה שאין כאן חתימת עדים ואין כאן רק המעשה ב"ד צריך קיום דוקא אף במקום עיגון יעו"ש וכל מ"ש הוא אפילו בשטר ממש שראו הב"ד וקראו אותו כתיקונו משא"כ בזה שקרא את הכתב רק רו"מ ולא הספיק שיקראו אותו ב"ד גמור כדרך קבלת עדות בע"פ ותיכף לקחו איתו בחזרה (מלבד דיש להעיר אם נאמן רו"מ להחזיק כתב זה כיון דהיא בחזקת פנויה יעו' מ"ש בספרי ברכת משה בקוה"ת (סי' יג אות ג) לפלפל בענין דשב"ע אי נאמן ע"א בדבר שלא אתחזיק איסורא אף לאסור) י"ל דגם המהרי"ק מודה בזה דלא הוי אלא כחספא בעלמא (יעו' בהג"מ דקידושין שם (סו"ס תקסט) במ"ש שהרי לא בא ליד ב"ד) דמצינו בכמה מקומות א"מ דלמעט בפלוגתא עדיף ולדוגמא יעו' בב"י יו"ד (סימן קצד) ד"ה ומאימתי ובב"י אה"ע (סי' קכא) ד"ה היה בריא ובש"כ חושן משפט (סי' פא ס"ק נו) ובשו"ת באר שבע (סי' כ) ועוד בכמה דוכתי ועוד הא כתב בתשו' מהר"מ אלשיך (סי' מ) דבמקום שיש אמתלאות ונהיר כשמשא דשטרא זיופא הוא אפילו המהרי"ק מודה דשטרא חספא בעלמא הוא (הו"ד גם כן בכנה"ג אות קה) ובנ"ז אין לך אומדנא והוכחה יותר מזו דכונתם רק להעליל על בת ישראל מדלקחו הכתב בחזרה ואינם רוצים להחזיר דיראים דלמא יתברר הדבר מאדעס כי שקר בימינם ועוד הא סיפר ע"א בתו"ע שאבי הנער התלחש עם אחד לכתוב כך וכך והבין שכותבין מענין קידושין ורצה לראות מה שכתבו ולא הראו לו אח"כ בבוקר ראה הכתב שכתוב למעלה להרב משפיצענעץ ובענין קידושין והכיר שזהו הכתב שראה אתמול מרחוק וא"כ יש אומדנא שזייף הוא ופשוט דכ"ע מודים דאין חשש כלל, ועוד נלפע"ד דהפוסקים לא מיירי אלא היכא דכתוב בשטר שקידש בפניהם כדת משה וישראל ואז הם מעידין על קידושי ודאי משא"כ כשכתוב סתם שקידש אותה א"כ אצל רוב בני אדם אף שלא אמר לי או שאר פרטי הקידושין שמרובים ומעכבים ג"כ מיקרי אצל ההמון בשם קידושין ועכ"פ עדות השטר לא הוי על קידושי ודאי והוי כעין ס"ש וכמ"ש הכנה"ג אות צט) בשם כמה חכמי ספרדים דכשיש עוד ספק פשוט דאין להחמיר כמהרי"ק יעו"ש (ולפ"ז יש לדחות ג"כ מש"ל בשם הנוב"י דכשחתומין שלשה הוי כב"ד דהא יש עוד ספק דלמא היה בלילה דל"ש ל"ת שמיעה גדולה מראי' ואף שהנוב"י שם החמיר ליחוש לדעת הרשב"ם דבדיעבד דיניהם דין הא הקצוה"ת (סימן רנג ס"ק ג') תמה עליו דאחז החבל בתרי ראשין ודבריו מוכרחים וא"כ כשיש עוד צד להקל יש לצרף ג"כ הספק דלמא היה אז בלילה דאז לא מקרי ב"ד (ובעיקר ס"ס אי מהני בקידושין ידוע מ"ש בזה הגאון שר התורה בעל שאגת אריה הובא תשובתו הרמתה בשו"ת בית אפרים חאה"ע (סימן מב) ע"פ סוגית הש"ס קידושין (נ ע"ב) גבי סבלונות ומתלי תלוי דין זה בשיטת התוס' והרא"ש ושיטות הרשב"א והריטב"א יעו"ש בב"א ושו"ת צמח צדק אה"ע ח"ב (סי' צד) ובתשו' הארכתי בזה ת"ל) עוד יש צד ספק לקולא דהא בדבר שנראה שיש בו רמאות לכ"ע צריך דרישה וחקירה כמ"ש הרמ"א בשם הרשב"א (יעו' בשו"ת צ"צ שם (סי' קכג) שהאריך בדין זה) וא"כ יש לספק דלמא לא היה כתוב בו זמן דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה אף דהנוב"י (סימן נח שם) כתב דבעידי קידושין לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה לא כן הוא דעת הראשונים יעו' בנומ"י פאד"מ ובריב"ש (סימן קצג וסי' רסו) וכבר תמה עליו החת"ס (סי' קג) שבחר לו דרך לעצמו ובמק"א כתבתי ת"ל באורך על דברי הנוב"י ועוד הרבה דיו נשאר בקולמוס לפלפל בכל ענינים אלו שכתבתי ואכמ"ל ועכ"פ מכל הנך צדדי היתר נראה דמותרת להנשא ואין בזה שום חשש כלל:

הקטן משה נחום ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה