אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"א סימן כ

ח"א סימן יט

תשובה לכבוד י"נ ש"ב הרב הגאון המובהק פאר הדור מגזע תרשישים וכו' מוהר"ר יוסף לעווינשטיין שליט"א הגאבד"ק סעראצק. בענין מגרש שהוא עתים חלים עתים שוטה ואין לי משך זמן לחלימתו. (א) בדבר שאלתו באשה אחת שנשתגע בעלה ולפרקים הוא חלים אבל לא משך זמן רב רק בערך ב' שעות רצופים אם מה שאמרו עתים חלים ה"ה כפקח אפשר צריך דוקא משך זמן יום אחד שיהיה חלים או עכ"פ משך ששה שעות ומפני שקשה לצמצם כי חצי שעה לפניו ולאחריו אפשר הוא תחלת שטותו ע"כ יחשוב הדר"ג לסדר גט מאוחר כדעת הב"ש הגם כי בשעה"מ (פ"א מה"ג ה"ג הכ"ה) פוסל גט מאוחר אף אם נתאחר נתינתו ליום הנכתב בגט עכ"ז בשעת הדחק כזה אפשר יש לסמוך על הב"ש זת"ד הדר"ג, הנה כבר הארכתי בזה בספרי מנחת משה חאה"ע (סי' ח) להתיר בנדון כזה בשעת הדחק אף היכא דאין לו וסת קבוע לחלימתו הגם כי שם הי' לו יום שלם (שאינו קבוע) שעזב מעשה שטותו מ"מ כל הנך טעמי שכתבתי שם שייכים ג"כ באם הוא חלים שני שעות דהוא שיעור גדול לכתיבת ונתינת גט ובפרט לפמ"ש שם לסמוך על דעת הרשב"א ורבינו ירוחם והגהות מיימוני בשטת הרי"ף דאלם צריך בדיקה דלפ"ז גם לעתים תלים מהני בדיקה וכמו שהאריך בזה ג"כ הגאון מהרי"מ פאדאווא בתשו' ל' וא"כ מה לנו יום א' או שעה ובלבד דאנו רואין ע"י בדיקה שהוא חלים באותה שעה וכמו שמדייק שם (בתשו' מהרי"מ) בדברי הרמב"ם (פ"ט מה"ע ה"ט) ונמצא דעתו משובשת תמיד ע"פ כונת התב"ש (סימן א' ס"ק מו) דאף דאין לו זמן קבוע מ"מ השעה דראינו בו שהוא חלים ל"ח יעו"ש אם כן מבואר דאף בשעה אחת סגי:

ב ובאמת מקום הספק של הדר"ג הוא רק לפי מה שאמרו בש"ס (ר"ה כח א') עתים חלים כו' כשהוא חלים דלשון עת אפשר שייך יותר לומר על עת המשכיות (יעו' ג"כ מגלה עמוקות אופן רמ"ז שכתב דקבלת התורה ע"י משרע"ה במ' יום שכמו בכל סאה ו' קבין ובכל קב ד' לוגין כן ג"כ היום נחלק לד' עתים ובכל עת יש בו ו' שעות יעו"ש דהחשבון ע"פ שיעור מקוה וע"פ דברי פר"א דהלוחות משקלם מ' סאה) אבל בתוספתא תרומות (פ"א ה"ג) הגירסא פעמים שוטה פעמים חלים כו' א"כ לשון פעמים אינו מורה על עת מרובה רק אפילו זמן מועט וכן בירושלמי תרומות שם (פ"א ה"א) וגיטין (פ"ז ה"א) מסיים על הא דפעמים שוטה כו' ובשעה שהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו א"כ שטחת הלשון מבאר יותר דבשעה אחת סגי ויעו' תוס' סוטה (יא א') ד"ה מרים דמה שאמרו מרים המתינה למשה שעה אחת לאו דוקא נקט שעה אלא שליש שעה או רביע ויעו' בתשו' מהרי"ט שניות (סימן כו) לענין שיעור טביעה מ"ש ג"כ ע"פ דברי התוס' סוטה ויש לחלק בענינים אלו כמובן אבל הדבר פשוט דמצד הבדיקה מהני כשראו אותו חלים אפילו בשעה קטנה ובלבד שיספיק לנתינת הגט והדר"ג קיצר בזה ולא ביאר מצב שטותו וכבר כתב הרמב"ם הלכות עדות שם שאי אפשר לכוין הדעת בכתב ורו"מ מבפנים אולי יש בו ג"כ לצדד דאף בעת שטותו אין בו סימנים המבוארים בש"ס חגיגה אשר כבר עמדו בזה ארזי הלבנון בס' אור הישר כידוע:

ג וראיתי בשו"ת מהרי"מ שם שהביא בשם גאון אחד שכתב בספר הישר שם דאף לדעת הרמב"ם דהני סימני שוטה לאו דוקא מ"מ היינו דוקא כשעושה מעשה שטות בידים אבל אם הוא רק מדבר דברים של שטות ואינו עושה מעשה בידים אף לדעת הרמב"ם לא יחשב לשוטה ולפע"ד יש להעיר קצת מדברי הש"ס סנהדרין (סח א') גבי כשחלה ר"א כו' גער בו ויצא בנזיפה אמר להן לחבריו כמדומה שדעתו של אבא נטרפה וכו' אף שלא עשה שום מעשה שטות חלילה רק בדיבור שגער בו יעו"ש, אבל ז"א דהתם מה שמנע לחלוץ התפילין הוי כמעשה וגם מפני שהיה חולה מאד ע"כ היה סגי ליה באומדן דעת זה שמנע לחלוץ התפילין לחשבו שהוא קרוב למות וגם אין ראיה משם דבאמת טעה בו בנו וכאשר השיב ר"א דעתו ודעת אמו נטרפה יעו"ש ואין להאריך בזה כיון דבלא"ה פשוט בשעת הדחק כבנ"ד יש לסמוך על הבדיקה בעת סדר הגט וסגי שהוא תלים אפילו שעתא חדא כמש"ל וכ"נ קצת מהמבי"ט ח"ב סו"ס כ' (הו"ד בג"פ (סי' קיט ס"ק לא וכנה"ג הגה"ט אות מא) ואינו לפני לעיין בו דעיקר חידושו דבחלומה זמן כמה ימים אין חשש גרירה צ"ע מדברי הראשונים יעו' ג"כ בתשו' א"ז סי' תשע"ח) שכתב דאיסור גרירה גבי אשה הוא דוקא כשהיא ע"ש וע"ח ביום א' אבל כשהיא חלומה כמה ימים לא יעו"ש א"כ משמע דגבי איש דליכא טעמא דגרירה מותר לגרש בעת חלימתו אפילו כשהוא ביום א' ע"ח וע"ש:

ד ומ"ש הדר"ג לסדר גט מאוחר הנה לפמ"ש בספרי מנ"מ שם א' לצדד בהיתר הבדיקה דלא ניחוש שמא יתקלקל אח"כ בעת הכתיבה כיון דלשטת הרמב"ם (פ"ב מה"ג הט"ו) נשתטה בעת הכתיבה לא הוי רק פסולא דרבנן וכמ"ש הב"ש שם ס"ק ג' לענין שחט בו רוב סימנים יעו"ש ועפ"ז האיך נוכל להתיר לסדר לה גט מאוחר כיון דלשיטת הרמב"ם עצמו (פ"א מה"ג הכ"ה) גט מאוחר פסול נמצא דממ"נ יש חשש בזה כמובן (יעו' בד"מ יו"ד (סי' נד) הו"ד בש"כ (שם ס"ק ט) ויש בפרט זה אריכות דברים יעו' בש"כ חו"מ (סי' כה ס"ק יט) ובב"י או"ח בדברי תשו' הרשב"א ובב"י יו"ד (סי' קצו) וס"ט (סי' קפד ס"ק יא) ובשו"ת נוב"י חאה"ע לסי' מג) ויעו' ג"כ בד"מ אה"ע (סי' מה ס"ק ד) ויעו' ג"כ בנאות דשא (סי' ס') ובלבושי שרד חדושי דינים (סי' כב ס"ק סו) והעירותי בענין זה גם בספרי ואכמ"ל) אמת דכונת הדר"ג בטח לסמוך על דעת הג"פ שם (סימן קכז ס"ק כט) דאפילו נכתב ונחתם בתשרי וכתב בו במרחשון שלאחריו אלא שלא נתנו ביד האשה עד שהגיע זמן הכתוב בגט כשר גם לדעת הרמב"ם יעו"ש מה שתמה בדברי הה"מ אכן השער המלך (פ"א מה"ג הכ"ה) כתב לפסול בכל ענין (וגם הדר"ג עמד בזה) ומלבד כי ראיית השעה"מ קכה כברזל שמכל הראשונים הרמב"ן והר"ן והכ"מ שהביאו ראיה לדעת הרמב"ם מסוגיא דיבמות קט"ז גבי ואתו סהדי ואמרו דההוא יומא כי איכתב האי גיטא כו' גבן הוי וכו' דהו"ל ליחוש שמא איחרוהו וכתבוהו אי אתא דגט מאוחר כשר יעו"ש בכ"מ א"כ מוכרת דבכל ענין פסול גט מאוחר לדעת הרמב"ם יעו"ש בשעה"מ הנה גם ממרן הרשב"א מוכח ומבואר כן כי בסוגיא דכתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה (גיטין כו ע"ב) כתב הרשב"א (שם ד"ה אמר רב עמרם) דשטח ר"ת שכתב דמיירי בכתבו זמן של עכשיו אתי שפיר אי גט מאוחר כשר אבל לשיטת הרמב"ם דגט מאוחר פסול יש לתרץ דהאי בשצוה לכתוב לה גט לכשיכנסה וכו' א"כ מבואר דלהרמב"ם אין שום אופן דזמן מאוחר יהיה כשר אף אם נתנו להאשה בזמן הכתוב בגט יעו"ש ודוק, וגם הב"ש בעצמו (סימן קלב ס"ק א') כתב דמדברי התוס' גיטין (פ' ע"א) ד"ה כי משמע דאף בכה"ג שאינו נותן לה הגט עד אותו יום ג"כ הוי גט מאוחר יעו"ש ע"כ קשה לחדש היתר בזה למעשה ובפרט כי לא אבין התועלת מזמן המאוחר כיון דאין לו וסת קבוע לשעת חלימתו א"כ האיך יוכלו לצמצם כי ביום הנכתב בגט שיתנהו אז להאשה יהיה יהיה אצלו שעה חלומה ומי יודע מה יולד יום ע"כ לפע"ד טוב יותר לכוון השעה או שתים מחלומתו ע"י הבדיקה בעת עסק סדר כו"נ שיתן לה הגט ג"כ תיכף והשי"ת יהיה בעזרתם למצוא שעת הכושר היא שפה טובה להתיר העלובתא מכבלי העיגון ושכרם יהיה כפול מן השמים: (ה) והנה מיש הדר"ג בקצרה שיש גב"ע שהיה מטורף שעה אחת קודם הקידושין עד שהיה הכחשה אז אם אמר הא"מ לי, אם באמת יש ג"כ ספק על עיקר הקידושין יש בנ"ד גם מה שפלפלתי שם בספרי מנחת משה (אות ב') ואין לכפול הדברים יעו"ש ג"כ באות ד' פלפלתי ג"כ בסברת הב"י דאם היה שפוי בינתיים במשך הזמן שדר אתה איכא למיחוש דבעל אותה ולשם קידושין אף אם לא היה שפוי בעת הקידושין יעו"ש מה שכתבתי ועתה יש להעיר לכאורה על דברי הב"י מדברי הש"ס יבמות שם (קיג ע"ב) גבי אשת חרש לר"א דקאמר למאי נ"מ להוציא אשתו בגט וכו' ואמאי לא קאמר נ"מ כשבעל (דהא דר אתה משך זמן) דאי משום דעתא קלישתא הוי ספק קידושין משא"כ אם הוא עתים מלים ועתים שוטה ובעל ודאי בעת חלימתו הוי א"א גמורה מה"ת אכן מלבד דיש בזה לפלפל לסתור ולבנות אכמ"ל י"ל בפשיטות דהא הסוגיא אזלה שם אליבא דשמואל יעו"ש עמוד א' ארחב"א אמר שמואל כו' והא לשיטתו אין נ"מ כשבעל דשמואל לא ס"ל א"א עושה בב"ז אלא כל הבועל על דעת קידושין הראשונים בועל יעו' יבמות שם (קי ע"א) וכתובות (עג) אבל אנן דקי"ל כרב דא"א עושה בב"ז יעו' רמב"ם (פ"ג ה"א הכ"ג) שפיר דברי הב"י מוכרחים, סוף דבר ש"ב הדר"ג מבפנים ומי כמוהו מורה כשיהיה בעת כו"נ הגט ויראה שהוא חלים באותה שעה (וידועים דברי הרשב"א בתשו' דאע"פ שאינו חלים לגמרי ומקורו מדברי הירושלמי) הנני מסכים ג"כ לדעתו דעת תורה להתיר האשה מכבלי העיגון (ויש בענין זה אריכות יעו' בחת"ס חיו"ד (סי ז') אשר דבריו צ"ע וגם בשו"ת ב"א חאה"ע (סי' קיא) האריך בפרטים אלו) ומרוב הטרדה קצרתי:

ידידו ש"ב הדורש שלומי משה נחום ירושלימסקי החופ"ק ובעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה