אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"א סימן יט

ח"א סימן יח

תשובה לכבוד שארי הרב הגאון המפורסם מגזע תרשישים וכו' מוהר"ר צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א הגאבד"ק פלונסק פלך פלאצק. בענין מניקת חברו:

בדבר שאלתו אחד מעירו נשא אשה מניקת חבירו ותומ"י אחר החופה (שהיתה בכפר כנהוג אשר הכל יודעין בטיב קידושין לאלמנה) נודע הדבר כי אמת שבעלה מת זה יותר מכ"ד חדש אבל הניחה מעוברת והילד הניקה כמה חדשים ואח"כ נתנה בנה למניקת (והיא היתה מניקה בבית גביר אחד בווארשא וכבר נגמל הילד והוא בן ת"י חדשים והבעל והאשה היו שוגגים בחשבם כיון שעברו כ"ד חדשים ממיתת בעלה מותרת להנשא ועבור זאת לא עשו שאלת חכם והבעל הוא איש פשוט ומבורר שהיה שוגג ולא היה עושה ח"ו כזאת במזיד ועכ"ז כעת אינו רוצה בשום אופן לגרשה כי ירא לנפשו שלא תתרצה עוד להנשא לו אתרי שנתודע לה כעת מצבו ועבורו הצלחה היא לדור אתה ע"כ בוכה במר נפשו למצוא לו היתר שלא יגרשה והדר"ג דורש חו"ד אם יגרשה דוקא או די להפרישם והיא תסע ממקומו לעירה זת"ד והנני להשיבו בקצרה בעזה"י כי אם יבין כת"ר שהוא מבפנים שיש בזה שעת הדחק ויוכל להיות פירוד גמור ע"י הגט יש לנו עמוד גדול לסמוך להיתר ה"ה א' מרבותינו הראשונים האור זרוע לצדיק בתשובותיו (סימן תשמ) ותשובת ר' משה בר' חסדאי) דבשוגג דלא ידע שהיא מניקת או ע"ה שאינו יודע שמניקת חבירו אסורה קודם כד"ח כו' איכא תקנתא בהפרשה בלא גט יעו"ש ובתה"ד (סי' רטז) וברמ"א (סי' יג ס"י) וכפי שכתב שם בב"ש (ס"ק טו"ב) דצ"ל יש לסמוך אמאן דמקיל בשוגג יעו' גם כן בט"ז (ס"ק ג') ובב"ש שם (ס"ק לד) דכמו שמבואר להקל בשוגג תוך ג"ח כן יש להקל כאן בנשא תוך כד"ח אכן מכבר רשמתי על גליון הב"ש בש"ע שלי זה לשוני שם לפע"ד לכאורה יש לומר דמשום זה לא הביא הרמ"א דין שוגג רק לעיל גבי הבחנה ולא גבי מניקת משום דלא נראה לו לסמוך על הא"ז רק גבי הבחנה ולא גבי מניקת משום דבמניקת מבואר להדיא בש"ס (יבמות מ"ב א') דאם כנס מוציא משא"כ בהבתנה (דמה"ט באמת ס"ל להרמב"ם (פ"א מה"ג הכ"ד) דכנס בתוך תשעים מפרישין אותם לבד יעו"ש במגיד משנה) וגם יש חילוק דבמניקת שהוא זמן רב יש יותר חשש מזמן קצר דג"ת וכמ"ש הנומ"י הביאו הב"ש בעצמו לעיל (ס"ק כח) חילוק זה לענין היתר הברחה וגם המ"מ שם כתב כן בטעמו של הרמב"ם וגם מרן הריב"ש (סימן תס"ג) כתב דגבי מניקת ומעוברת יש לגזור טפי ממה דגזרינן גבי הבחנה (וכמו דמצינו ביבמות שם (מג א') לחד מ"ד דמניקת ומעוברת חמור טפי מג"ח יעו"ש) ובפרט דמצינו בהגמיי' להלכות גירושין פי"א (סי' כד) במה שהורה ר' יעקב היתר ע"י שבועת המניקת וחלקו עליו בני דורו יעו"ש דנראה אף שנשאת ע"פ הוראת חכם דהוי כשוגג (כמבואר ברמ"א סי' יז סל"ד) אמרו שם שתצא יעו' ג"כ באור זרוע תשובה תש"מ שכתב ע"ז ע"כ רבותינו שבכל מקום הקבצו והאספו ותכופוהו להוציא ולא יבטלו דברי חכמים וכו' יעו"ש ויעו' בספרי מנחת משה חאה"ע (סי' ג') ובספרי ברכת משה קוה"ת (סי' מד) תשובת הגאון האדיר הצדיק מוהר"ר ישראל יהושע זצ"ל הגאבד"ק קוטנא ויש בזה לטייל ארוכות ת"ל ואכמ"ל דעכ"פ יש מקום לומר דמשום הנך טעמי השמיט הרמ"א דעת הא"ז לגבי מניקת משום דנראה לו להחמיר בזה, אחר זמן נדפס שו"ת פרשת מרדכי מהגאון מאור הגולה ר' מרדכי באנעט זצ"ל וראיתי שעמד גם כן במה שכתבתי יעו"ש חאה"ע (סימן ו') שהאריך דבמניקת ונשאת ליכא מאן דסמך על הא"ז אפילו בשוגג ומכש"כ בנדון דידיה דהתרו בו יעו"ש ויעו' בשו"ת נוב"י קמא (סי' כה) ובבית מאיר (ס"י וסי"א) עכ"פ בנ"ד עדיין צ"ע להקל עכ"ד שכתבתי על הגליון ב"ש (ס"ק לד):

ב והנה גם מדברי התוס' סוטה נראה דמניקת ומעוברת חמור טפי מהבחנה יעו"ש (כד ע"א) ד"ה ושאר שכתבו ואומר רבי דוקא מעוברת אינה שותה משום דאיכא סכנת נפשות אבל ניסת תוך ג"ח מאי דהוה הוה ואם נדקדק בסיום דברי התוספות שכתבו שם ובכהן אפילו לרבנן אינה שותה כו' נוכל לומר בדרך החידוד קצת דמבואר ומוכת מדברי התוס' אלו דגם בשוגג צריך גט בנשא מעוברת ומניקת דהמשך דברי התוס' אלו למה שכתבו למעלה בודאי כונתם דכיון דסיפא ושאר כל הנשים שותות כו' (נשנית סתמא אליבא דכ"ע) אתי לרבוי' נשאה בימי הבחנה דשותה כיון דאינה צריכה גט וכסברת התוס' לעיל דימי הבחנה קילא יותר משום דליכא סכנה) א"כ התינח לר"מ אבל לרבנן דגם מעוברת ומניקת שותות פשיטא דבימי הבחנה שותה ומאי קמ"ל בסיפא וע"ז כתבו דגם לרבנן בכהן אינה שותת וכו' והיינו דתני במתניתין לחכמים דיכול להפרישה היינו בגט) ולהחזירה והרי כמבואר דדוקא בישראל התירו חכמים משא"כ בכהן דמוציא בגט ואינו יכול להחזירה גם אליבא דחכמים אינה שותה ושפיר אצטריך לרבוי' גם לרבנן דשאר נשים היינו נשאה בימי הבחנה שותת כיון דא"צ גט, וע"פ הנחה זו מבואר דגם בשוגג צריכין גט דהא מלבד דסתמא דמתניתין לא מיירי מנשואי מזיד דוקא דרק בעצם דין נשי מעוברת ומניקת קא עסיק אי שותות באין חילוק איך היו הנשואין הנה מבואר הטעם במשנה לרבנן משום דיכול להחזירה דה"ה כמורה באצבע דוקא בישראל ולא בכהן כמש"ל ואי איתא דבשוגג לא יוציא א"כ לרבנן גם בכהן שותה היכא דהוי שוגג משום דא"צ גט (דדוקא לר"מ יש לאסור גם גבי שוגג משום דקניס שוגג אטו מזיד כמבואר ש"ס גיטיך (נג) משא"כ לרבנן אי נימא דטעמא משום קנסא) אלא ודאי מדלא חילקו במתניתין לרבנן דבשוגג גבי כהן ג"כ שותת מוכת ומבואר לכאורה דגם לרבנן אסורה גם בשוגג וצריכה גט דטעם הגירושין לאו משום קנסא הוא אלא משום סכנת הולד וכסברת התוס' ודוק. ועפ"ז יש מקום ליישב גם כן דברי התוספות שם (כ"ו א') ד"ה מעוברת שכתבו ה"פ מעוברת עצמו אע"ג דקינא לה כשהיא מעוברת שותה לאחר שתד ולא אמרינן כמו גבי מעוברת חבירו דאי קינא לה כשהיא מעוברת וילדה ומת הולד או הפילה אפ"ה אינה שותה דלאו בת קינוי היתה כו' יעו"ש דהדוגמא שכתבו ממעוברת המה נפלאים וכמו שתמה בזה המשנה למלך (פ"ב מהלכות סוטה ה"ז) דאליבא דמאן קיימו אי אליבא דר"מ א"כ אפילו אחר שמת הולד או הפילה אינה ראויה לשתות כיון דהוא סובר יוציא ולא יחזיר עולמית כו' ואי אליבא דרבנן לעולם היא שותת (אפילו מקודם שמת) כיון שבידו להחזירה יעו"ש במלמ"ל, ולהנ"ל אתי שפיר דקאי אליבא דרבנן דיש ג"כ אופן שאינה שותה כגון באשת כהן דאינו יכול להחזירה אחר הגט ע"כ אפילו אתר שמת הולד או הפילה דמותר לרבנן [אכן בזה צ"ע דמ"ש המלמ"ל דמ"ש בש"ס כתובות מת מותר אתיא כרבנן הא התם מיירי במת קודם הנשואין משא"כ הכא וכבר תמה כן בתשו' הרא"ם ח"ג (סי' כו) ויעו' בכנה"ג הגהות טור שם (אות ו') שכתב בשם תשו' הר"מ הו"ד גם כן בשה"ג שסביב המרדכי לא הספיקו לכופו עד שעברו ג"ח הבחנה או כד"ח אין כופין יעו"ש אף שנשא באיסור וכן י"ל במת אח"כ ובאמת המה דברי הרמ"א לסימן י') דכיון שעברו עברו יעו' ג"כ ב"ש (סי' קסד ס"ק ח') וכאן (ס"ק כט) ובב"מ] אפ"ה אינה שותה משום דלאו בת קינוי היתה קודם שמת הולד דהיתה עומדת להתגרש ואינה ראויה לחזרה כמובן ויעו' בילקוט שמעוני (סי' תשט) שהביא בשם הספרי זוטא ר"ג אומר ונקתה ונזרעה זרע פרט לזרועה לומר אין עוברה שותה יעו"ש ובודאי דלא קאי אמעוברת חבירו חדא דלא הוי אלא איסורא דרבנן וגם משמעות הלשון דקאי אמעוברת עצמו והיינו כדברי התוס' דהכא דבשעה שהיא מעוברת אינה שותה ולזאת כתבו דקמ"ל במתניתין דשותה עכ"פ לאתר שתלד ול"ד למעוברת חבירו דלאו בת קינוי היתה ודוק ויש בזה לפלפל ואכמ"ל:

[ג] וכ"ז לפלפולא בעלמא דאף דנראה לכאורה מבואר מסוגיא הנ"ל ע"פ דברי התוס' דגם בשוגג צריך גט עכ"ז אין מזה סתירה לשיטת הא"ז דשיטת התוס' בלא"ה הוא דלא כדעת הא"ז מדהביאו שם (יבמות לו ע"ב ד"ה ולא קתני) דעת המהר"י מאורלייניש שהורה להתיר בקידש מניקת חבירו בלא גט הגם כי דבריו מובאים שם בקצרה אבל ברא"ש שם סי' ד) הובאו דבריו בביאור יותר שהביא עוד ראיה מהא דפ' אע"פ א ע"ב) מאריסי' דאביי שהתיר לו ליארס בתוך כד"ח כו' ולא מצינו שהצריכו ליתן גט וכבר החליט המשנה למלך פי"א מה"ג הכ"ח דאין ספק אצלו שהר"י מאורלייניש חולק על הא"ז וס"ל דאף בשוגג צריך ליתן גט דאל"כ הא התם היה שוגג גמור ע"פ הוראת אביי ואיך הביא מזה ראיית היתר לקידש (יעו' בישועות יעקב (סי' יג ס"ק ז) ונוב"י קמא סי' ת"י ושו"מ מה"ק ת"ג (סי' קל"ה) מה שכתבו ליישב דרך הפלפול שטת הא"ז דבאביי לשיטתו לא נוכל לומר היתר משום שוגג יעו"ש שכאו"א הלך באורחא חריפתא וכבר כתבתי בחבורי מנ"מ שם (סי' ג') שכ"ז גרם להם שלא ראו דברי הא"ז שם כי הוא בעצמו ניחא ליה סוגיא דכתובות דמשום דשוגג היה לא הצריך אביי ליתן גט והמה רצו להעמיס בשיטתו ההיפוך מדבריו יעו"ש) ואף אם אין הכרח מתוס' דיבמות להתנגדות שיטת הא"ז דלא הביאו כלל הראיה השני' שהביא הרא"ש עכ"פ אין קושיא מדברי התוס' לשיטת הא"ז גם מהסוגיא דסוטה אין סתירה לדברי הא"ז דהא"ז אינו מוכרח לפרש דוקא כפי' התוס' ובפרט דהתוס' עצמו שם יבמות (לו ע"ב) ד"ה ולא כתבו דלשון הפרשה משמע הכי ומשמע הכי (ולתירוץ השני שבתוס' גבי סוטה א"צ גט כיון דאסורה לו מה"ת לא יבא עליה יעו"ש) וא"כ הא"ז יפרש המתניתין דסוטה (שם כ"ד א) וחכ"א יכול להפרישה כו' דסגי בהפרשה לחודיה ושוב אין חילוק בין כהן לישראל יעו' ג"כ תוס' שאנץ שם בסוגיא דסוטה במקומו (הנדפס בש"ס ווילנא) שפירש כן דמשום דאיכא תרי איסורי סגי בהפרשה ול"צ גט ועכ"פ לפ"ז ליכא סתירה לדעת הא"ז ושפיר יש לומר דבשוגג א"צ גט ודו"ק, וגם בדברי גדולי האחרונים מצינו דלעת הצורך סמכו על הא"ז למעשה ובפרט כשיש עוד צדדים יעו' בנוב"י ובית מאיר (ויש בזה ת"ל לפלפל לסתור ולבנות ואכמ"ל) ויעו' ג"כ בשו"ת צמח צדק החדש (סי' מד) שדעתו הקדושה נוטה להקל בשוגג גמור בהפרשה בלא גט וגם בשו"ת עין יצחק לגאון דורנו מהרי"א ז"ל (סימן טז) הסכים להקל כדעת הא"ז והב"ש וגם הגאון הצ' מקוטנא הראה פנים להלכה בשטת הא"ז כמבואר בספרי ברכת משה (סי' מד) ומעתה נבוא לנ"ד אם נוכל לסמוך להתיר בהפרשה בלא גט:

ד אמנם כן אף שקשה לעשות מעשה ולהקל נגד החולקים על הא"ז מ"מ כיון דמצינו בפוסקים בכמה מקומות דלמעט בפלוגתא עדיף ולא משוינן פלוגתא רחוקה בכדי וכמו שהבאתי בספרי (מנ"מ חאה"ע (סי' ד') ובבר"מ קוה"ת סי' ג אות ב) מהרבה מקומות ויש להעיר עתה מדברי הראב"ד (פ"א מהלכות גירושין הי"ד) דלפמ"ש בספרי שם גם כונת הראב"ד היא דלא נשוי פלוגתא רחוקה בכדי יעו"ש וא"כ אפשר לומר גם בנ"ד דהמחמירים גם בשוגג לא החמירו אלא במניקת גמורה שעדיין יש סכנה לולד משא"כ היכא שכבר נגמל הילד ואין שום טובה להולד באיסורה ורק משום גזירה שמא תגמלנו אסרו שפיר י"ל דבזה כ"ע מודים להתיר בשוגג בלא גט, והגזירה לא הוי אלא להפרישם וסגי בזה (ובפרט לאחר טו חודש דמצינו להפני יהושע בק"א לכתובות (סי' קנ) שצדד להקל שלא להפריד קשר השידוך משום דכבר פסק חלבה ועיקר איסורא אינו אלא משום קנסא וא"כ סגי בקנסא כי האי לאחר טו חודש יעו"ש) ואף דרב גוברי' ומי כמוהו מורה להקל בלכתחלה אבל בשוגג ודיעבד יש לצרף דעתו) הן אמת דמצינו להנוב"י (סי' יב) כתב דהא"ז לא הקיל בשוגג אלא כשאכתי מניקת היא וא"כ די בהפרשה ותוכל להניק שלא תתעבר משא"כ היכא שחגרה בעוז דדיה שלא תוכל עוד להניק אזי גירושין מהני שאם תיהדר המניקת תוכל למסמסו אבל בהפרשה לא יהיב לה בעל וכ"כ שם (סי' כה) לחלק בין הא דא"ז לעובדא דר"מ בתשו' מיימוני ג"כ ע"פ סברא הנ"ל אכן מלבד דהגאון בית מאיר כתב בסוס"י על הנוב"י שוב כתב דרך ג' לחלק מסברא דהא"ז מיירי כשעדיין לא פסק חלבה ומהר"מ מיירי בשפסק ואין זה לע"ד אלא דברי נביאות ואפי' אמורא צריך לפרש דבריו ומכש"כ פוסקים עכ"ד, הנה גם הנוב"י לא כתב אלא בנתנו למניקת דהולד עדיין יונק ויש חשש לגוף הולד שתחזור המניקת בזה לא מהני הפרשה דלא יהיב הבעל למסמס כמובן משא"כ היכא שכבר נגמל הולד ואינו יונק וכבר ראינו שהילד בריא ואולם ואוכל וא"צ להנקה דאין שום טובה להולד כעת במה שאגידה באיסור נשואין ורק גזירת ותקנת חז"ל הוא דאיכא שמא תגמלנו כמבואר שם כתובות (ס' ע"ב) בכג"ז שפיר י"ל דכ"ע מודים בשוגג דלא תצא וסגי בהפרשה וכמש"ל, וכעין סברא זו מצינו להנוב"י בעצמו (סי' כ) לענין חודש העיבור דע"כ לא החמיר הר"מ בחודש העיבור אלא במניקת שעדיין מניקה כו' אבל אם כבר גמלתו ואין להתינוק שום טובה בהמתנת החודש ולא הוי רק גזירה שפיר י"ל דעל חודש העיבור לא גזרו יעו"ש שכתב עוד טעמים על חודש העיבור ויש לפלפל לענין נ"ד כמובן אבל עכ"פ גם הנוב"י נחית לחילוק זה שכתבתי יעו' ג"כ (סי' כד) שכתב כעין חילוק זה ויעו' ג"כ בשו"ת חת"ס (סי' לג) ובהיותי בזה יש להעיר במ"ש שם הנוב"י (סו"ס כ) ועכ"פ לדינא נכון מ"ש שאם כבר גמלתו יכול להיות שגם הר"מ מודה שמותרת להנשא והגאון חת"ס (סי' קלז) במעשה כזה שהאלמנה כבר גמלתה ורצתה להנשא בחודש הי"ג של שנה שניה השיב לתלמידו זחלתי ואירא לחות דעתי להקל כלל רק הראיתי לו מקום בנוב"י (סי' כ). והרוצה לסמוך יבוא ויסמוך עכ"ד, ולפלא שלא הביאו דברי הגהות מרדכי דיבמות (סימן קיד) וחדושי אנשי שם שעל המרדכי סוף קידושין אות ב שהביאו דברי תשו' הר"מ עצמו ותשו' ה"ר יצחק בר' חיים דחתום עלה ומבואר שם הכי להדיא דבגמלתו א"צ להמתין חודש העיבור יעו"ש] ועכ"פ בנדון שוגג לענין גט שפיר י"ל כמ"ש דאף המחמירים מודים להא"ז דבכ"ז א"צ גט כיון דכבר גמלתו ומסברא הנ"ל:

ה והנה לסברא זו שכתבנו להקל בגמלתו גם לדעת המחמירין יש להביא ראיה מדברי התוס' עצמו שהוכחתי לעיל (אות ב') דמחמירים במניקת ומעוברת אף בשוגג ע"פ יסוד דה"ח (סוטה כד שם ד"ה ושאר) שכתבו דמעוברת ומניקת חמור טפי מניסת תוך ג"ח וא"כ הא יש סתירה לכאורה מדברי התוס' (יבמות שם לו ע"ב ד"ה ולא) עצמו שכתבו דאע"ג דקידש תוך ג' וברח אי לאו דערוקי מסתיי' היה צריך ליתן גט במעוברת ומניקת חבירו לא החמירו יעו"ש דאף שחלקו שם התוס' על הר"י מאורלייניש הוא מטעם אחר אבל בעיקר הסברא לא התנגדו דתוך ג"ח חמור ממעוברת ומניקת והוא היפוך ממ"ש בסוטה א"ו דהחילוק הנ"ל ברור ומפורש בדברי התוס' עצמו דהתם בסוטה גבי נשא חמור מעוברת ומניקת דאיכא סכנת הולד מתוך ג"ח דליכא סכנה לולד אבל הכא ביבמות גבי קידש דליכא סכנת ולד כתבו דיש להחמיר בהבחנה טפי כמובן, וע"פ הנחה זו אף אי נימא כמש"ל (אות א' וב') דבמעוברת ומניקת יש להחמיר טפי מתוך ג"ח עכ"ז יש לנו יסוד מיסד מדברי התוס' עצמו דכ"ז במניקת עדיין דיש סכנת הולד וכלשון התוס' סוטה דיש ס"נ משא"כ אחר שגמלתו דליכא שום טובה עוד להולד ורק גזרה הוא דאיכא א"כ במה דהקילו בהבחנה דחמירא טפי כש"כ דיש להקל בתוך כד"ח, וראיתי להרא"ם ח"ג (סי' כו) שכתב ג"כ בישוב סתירה דה"ח אלו דאפשר לומר דדוקא בנשא יש להחמיר במניקת טפי משום סכנה אבל בארוסה י"ל בהיפוך דיש להחמיר בהבחנה טפי ולא ביאר דבריו ולפמ"ש הדברים מבוארים בטעמן ויש להוסיף עוד דהתינח בסכנת הולד מובן הא דמניקת חמור אבל בקידש (או כבנ"ד דליכא סכנה) עכ"פ יהיה דינו כהבחנה ומדוע אמרו בזה להיפוך דהבחנה חמור וי"ל בפשיטות משום דבהבחנה י"א דהוי מה"ת מקרא דלזרעך אחריך (יבמות מב א') ויעו' ברדב"ז ח"א (סי' רסד) דמסיק לדעת הרמב"ם דהבחנה באשה הראויה לילד הוי מה"ת (אבל צ"ע בזה ע"פ דברי הנוב"י (סי' יג) שכתב בדברי התוס' שם ד"ה לזרעך דגם לשמואל הבחנה היא רק דרבנן יעו' ג"כ בב"ש (ס"ק א') ובמלמ"ל (פ"ת מהלכות מלכים ה"ז) ושו"ת שבו"י ח"א (סי' צו) ואכמ"ל) משא"כ תוך כד"ח דלכ"ע הוי רק גזרה דרבנן ובפרט היכא דליכא סכנת הולד דרק גזרה הוא דאיכא:

ו ואדאתאן להכי יש עוד להוסיף נופך דגזירה דמניקה קילא משאר תקנתא ומצוה דרבנן ויסודתו בהררי קודש ה"ה הרמב"ם בהקדמתו ובמשנה פורה שלו וכאשר הסביר דבריו מרן התוי"ט פ"ד דסוטה מ"ג שכתב דהא דמעוברת ומניקת לא גזרו להחזיק שום מצוה אלא מפני חשש התינוק כו' ולא הוי זה אלא כתקנה בעלמא ולפיכך לא החמירו בה כו' וזה שדקדק הרמב"ם לכתוב בפ"ב מה"ס כו' שאין כאן עבירה ר"ל שאין כאן עבירה בערך העובר כענין איילונית כו' שהם גזירות ובכלל ושמרתם את משמרתי ואלו הך אינה אלא תקנה ומ"מ אסור לעבור עכ"ל הזהב, והגאון עין יצחק שם (סימן טז) עמד גם כן בדברי התוי"ט אלו וכתב שבספרו באר יצחק האריך לבאר עפ"ז דמעוברת ומניקת קיל משאר איסורי דרבנן ואינו לפני לעיין בו) ועכ"פ עפ"ז יש להעיר ג"כ על דברי הגאון נוב"י מה"ת (סי' לה) שסתר דברי השואל שרצה לצדד משום בטול פ"ו היתר באיסור מניקת כמו שהקילו באבילות והאריך לסתור דבריו ובתוך דבריו הנחמדים כתב ג"כ דא"כ נתיר כל שניות דרבנן חלילה משום בטול פ"ו יעו"ש אבל לפי דברי התוי"ט הנ"ל שפיר יש מקום לצדד יותר בענין מניקת דקיל יותר משאר איסורי דרבנן וכמו שהקילו באבלות דקילא [ובלא"ה כתבתי שם על גליון הנוב"י שלי דיש לחלק קצת דבשאר איסורי דרבנן כשניות וכדומה לא התירו משום פ"ו דשמא לא תתעבר ועכ"פ לא התירו ודאי איסור דדלמא לא יבא לקיום פ"ו משא"כ הכא דעיקר האיסור שמא תתעבר ותעכר חלבה א"כ ממ"נ אי תתעבר יש להתיר האיסור משום מצוה דפ"ו ואי לא תתעבר ליכא חשש לולד ואכמ"ל כמובן) ועפ"ז יש מקום לפלפל ג"כ בדברי הרא"ם ח"ג (סי' נ) שהאריך שם לסתור היתר השבו"י דתקנת היתומים ועוד כמה פרטים המסתעפים מזה ואכמ"ל, סוף דבר כי דברי הב"ש (ס"ק ל"ד) להקל בשוגג גם תוך כ"ד חודש יש להם פנים בהלכה מכמה טעמים המבוארים דבאמת מ"ש על גליון הב"ש ומ"ש בפרשת מרדכי שהרמ"א לא הקיל במניקת אינו מוכרת כ"כ דיסוד הדבר שהעיר מרן הריב"ש (סי' תסג) מדברי הש"ס יבמות (מג א) דגבי מעוברת ומניקת יש לגזור טפי הוא מה שאמרו שם האי לענין מניקת אתמר הוא לדעת אמימר אבל למסקנת ההלכתא שם מעוברת ומניקת והבחנה שוים המה יעו' ג"כ בחכם צבי (סי' ג) לענין אם לא כפוהו עד שעבר הזמן דקמשוי כנס תוך כד"ת לכנס תוך ג' (ומקורו מהשלטי גבורים שסביב המרדכי כמש"ל סוף אות ב') ויעו' ג"כ בבאה"ט (ס"ק יד) במה דקמשוי אותם לענין שידוכין ויעו' ג"כ בשו"ת ויען אברהם אה"ע (סו"ס ה') (ויעו' ג"כ בשו"ת שבו"י ח"א (סי' צו) במ"ש על דברי החמ"ח (סימן יג ס"ק א' וט') ולדעתו לגבי לכנוס לבית המשודכת הבחנה חמורה ממניקת יעו"ש):

ז סוף דבר הכל נשמע דדברי הב"ש נכונים להלכה ובפרט היכא דכבר נגמל הילד והוא בריא ושלם וליכא רק גזירה שפיר י"ל דכ"ע מודים דבשוגג יש להתיר בלא גט וכמש"ל ובפרט אם נצרף ג"כ היתר דברח דאף היכא דאינו יכול לברוח מפני איזה סיבה מצינו למרן הכנה"ג הגה"ט (אית יד) שהורה שתברח האשה [ואף לדעת המחמירים דהברחה יהיה למרחוק שלא יוכל לחזור תוך הזמן יעו' ב"ש ס"ק ל"ב לדעתי העני' יש מקום לומר דכשימחו ע"פ הנימוסי קיר"ה שלא יתנו לה בילעט והוא במחוז אחר אשר לפי חקי הממשלה לא תוכל לנסוע לשם יש צירוף דהוי כאינה יכולה לבא יעו' שו"פ גבעת פנחס (סי' לב) לענין אם יועיל נתינת הגט טרם שהותר הקשר בנימוסיהם יעו"ש ודו"ק דד"ק צע"ק) ואף לפמ"ש הב"ש ס"ק ל"א דרק בקידש למדין לברוח ולא בנשא (יעו' ג"כ ב"ש ס"ק י"ט שני דיעות אי מהני בריחה בכנס) יש לצרף ג"כ היתר הגאון הצדיק מפלאצק בספרו משיבת נפש (סי' סז) דבאלמנה אין חופה קונה רק יחוד הראוי לביאה והוי כארוסה וא"כ יש ג"כ היתר דעת המחבר סי"ב ועכ"פ בשוגג בודאי יש להקל מכל הנך טעמי שכתבתי אבל אנכי מבחוץ וכיון דיסוד ההיתר משום שוגג הוא צריך לידע ברור דגם היא היתה שוגגת דהיכא דהוא היה שוגג והיא היתה מזידה החמיר בזה הגאון מלבוב בשו"מ מה"ק ח"א (סי' צו) וגם בעיקר הדין שיגג ידוע מ"ש החת"ס (סי' קמו) בענין זה ובתשו' נוב"י (סו"ס כה) דכל שכבר יודע איסור מניקת שוב כל מה שעושה איזה היתר בלי שאלת חכם לא מקרי שוגג אבל רו"מ מבפנים הוא אם ברור אצלו שהמה שוגגין גמורים במה שחשבו שצריך לחשוב רק ממיתת הבעל אשר כן חושבין כל ההמונים ומצינו באחרונים שוגג כזה ע"כ כיון דבלא"ה אין כיפין ע"י נו"ש וכמ"ש אדמו"ר הזקן מלאדי בתשו' סוף הש"ע שלו (סי' כד) שלא לכנוס לבית הספק גט מעושה וכבר כתב כן המשנה למלך פי"א מה"ג הכ"ח בישוב סתירת דברי הר"ן לענין קידש אכן אף לפסוק לו (בלא כפי' דנו"ש) דצריך דוקא גט אם רואה כת"ר ש"ב דיש צורך גדול בזה ויוכל להיות פירוד גמור עי"ז יש להתירו בהפרשה וע"י בריחתה וכמש"ל, ובהחפשי באוצר ספרי מצאתי להגאון רצ"ה ז"ל מלבוב בספרו ברכת רצ"ה (סי' מו) שהשיב להתיר ג"כ בנדון כזה ממש מטעם דאחרי שאין כעת שום סכנת הולד ורק שבביאתו עובר על איסורא דרבנן שפיר די בשוגג בהפרשה דעל איסור דרבנן אין ליחוש דשמא מזיד היה ולא יחוש לבוא עליה להבא דספיקא דרבנן להקל וע"כ בהא סלקינן דדי בהפרשה ואינו חייב להוציאה בגט יעו"ש ויש לפלפל בדבריו אכמ"ל נמצא דיש לו עוד עמוד גדול מגדולי האחרונים לסמוך עליו ואין צורך לקרוא ההיתר על שמי דכמעט מעודי לא כתבתי צד היתר למעשה בנדון מניקת מטעם הידוע ואם החת"ס (סימן קלג) (כמש"ל) על חודש עיבור כתב זחלתי ואירא והראה רק דברי הנוב"י אנן מה נעני' אבתרי' ועכ"פ בנ"ז דאין אנו מתירין לכתחלה יוכל כת"ר כפי רוחב בינתו לסמוך על כל המתירים שכתבתי לעיל ועלינו יערה רות הבורא להורות כתורה:

ידידו ש"ב מכבדו ברוב גדולתו משה נחום במו"ה בנימין ירושלימסקי אבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה