שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי
ח"א סימן טז
תשובה לכבוד י"נ שארי הרב הגאון הגדול סוע"ה מגוע תרשישים וכו' מוהר"ר יוסף לעווינשטיין שליט"א הגאבד"ק סעראצק. בענין אם הבעל טוען מאוסה עלי ובמה ת"ד בתקנת רנמ"ה: (א) בדבר שאלתו איש אחד רמ"ד ברצ"ח מגליל שלו נשא אשה א' מעיר מ' זה שנה ד' ולא. ראתה דם בתולים ולא דם נדות מעולם וכנראה שהיא ממשפחת דורקטי כי אחותה היתה ערך ט' שנים תחת בעלה ולא טבלה ולעיני בעלה החזיקה עצמה לטמאה ימים הראויין עד שהוכרחה להודות כי אינה צריכה לטבול (ע"פ דברי הבלן שאמר שלא טבלה כלום) וקבלה ג"פ מבעלה ונודע זאת לרמ"ד הנ"ל רבע שנה אחר הנשואין ועכ"ז חשב אולי ישתנה זאת אבל אחרי שראה כי עברו ג' שנים ולא ראתה דם והרופאים אמרו על אחותה שלא תלד ע"כ רוצה שגם היא תבדק ע"י רופאים וממאנת לדרוש ברופאים וגם היא ארורה ומקללתו וכמה פעמים שהולכת ללון חוץ לביתו בלי דעתו ורשותו ע"כ מאוסה עליו ודופק על דלתות הדר"ג למצוא לו היתר ע"פ התורה לגרשה בע"כ אם אך ישיג רשיון מהממשלה זה תוכן השאלה בקצרה וכבוד ש"ב הדר"ג פתח בהיתרא ע"פ דברי הרא"ש בתשו' כלל מב (הו"ד בש"ע סי' קיז) דנכפית יכול לגרשה בע"כ דלא תקן ר"ג שתהיה האשה עדיפא. מאיש יעו"ש והרי במאיס עלי דעת הרמב"ם דכופין לגרשה ובתשובת צ"צ החדש (סימן קלב) הביא דגם הבני אהובה כ"כ אלא דמהמהרי"ק שורש ק"ז נראה דהוי ספק אי בכה"ג תיקן רגמ"ה יעו"ש א"כ לכאורה יש לומר בכה"ג דהוי ס"ס דאיכא עוד ספק שמא כלה הח' בסוף אלף החמישי גם מצד המום יש לדון ע"פ דברי הב"ש שם (ס"ק כד) דהיכא דלא ידע מהמום י"ל דכופין אותה (יעו' קו"א הפלאה שם אלא דמסתפק אם זה נחשב למום ובפ"ק דכתובות (י' ע"ב) דאמרה ממשפחת דורקטי אני וכו' ולא אמרינן דהוי מקח טעות משום מום דלא יהיו לה בנים יש לדחות דאז הה יכול לישא עוד אשה גם מצד המום יש לחשוש אולי מתל, זת"ד הדר"ג דעכ"פ מאה רבנים אולי יועיל להתיר מטעם ס"ס הנ"ל וחרש חו"ד: (ב) הנה מה שכתב הדר"ג בסוף דבריו אלא שאני חושש אולי מחל כו' לפלא שהדר"ג הזכיר דברי המהרי"ק שורש ק"ז דמסתפק אי גזר רגמ"ה במאיסה עליו ומדוע לא הביא שגם בזה נסתפק המהרי"ק אולי מחל דאחר שכתב דאפשר לומר דבכה"ג לא תיקן הגאון כיון שהוא בא מחמת טענה ונמאסת בעיניו מחמת המום כו' כתב עוד ואפילו נאמר שמחל בשעת בעילה כו' אבל מ"מ לענין שנתחייב להיות עמה כל ימיו זה לא מצינו דצערא דגופא לא מחיל איניש יעו"ש ובשורש ק"ה ובתשו' מהר"מ לובלין (סימן א') ויעו' בשו"ת חיים ושלום אה"ע (סי' א') (ג' ע"ד) מה שהביא בשם הרי"ף אלגזי בספר דרך עץ החיים (סי' ג') שרצה לחלק בין מום גדול למום קטן והוא חולק עליו אלא דאח"כ באמצע תשובותיו (ו' ע"ג) הביא בשם תשו' פאת נגב אה"ע (סי' טוב) שהאריך להוכיח דאפילו ידע מהמומים עכ"ז לא אמרינן ידע ומחיל דמצי טעין סבור הייתי שהייתי יכול לסבלם ושכ"כ התומת ישרים (סי' קלט) והרב שמן המשחה (סימן קנא) ויעו' בתשו' בני יעקב (סי' ח') מה שפלפל בענין זה וצ"ע מ"ש שם מדברי התומת ישרים (סימן קלט) ועכ"פ גם הוא סיים שם בתשובתו דאזדה לה תקנת רגמ"ה בכה"ג וכיון שכן אפילו אי איכא טענת מחילה מה בכך אטו משום דמחל פעם א' יצטרך להוסיף מחילה על מחילתו ואכמ"ל ולפלפל דלפע"ד פשוט דלא שייך לומר ידע ומחיל אלא במום הניכר כרגע כשיתודע משא"כ בזה אף שנודע לו שאין לה דמים יחשב שמקרה היא ותתרפא משא"כ אחר שעבר ג' שנים דאז נודע לו המום ברור וע"כ אינו רוצה בה וכעין זה חילק הרב מהר"א ששון בתשו' בני יעקב שם (כי' ח') דאין לומר ידע ומחיל אלא במום קבוע תמיד ועל עמדו יעמוד כו' אבל בנ"ד שעשוי להשתנות כו' ועתה הכביד עליו חליו כו' איכא למימר דלא שייך מחיל אלא במה שעיניו רואות כו' אבל עתה כי גדול הכאב תכופות זו לזו ואינו יכול לסובלו יעו"ש:
ג אכן בעיקר הדבר אי הוי מום יפה העיר הדר"ג מהאי דפ"ק דכתובת וכי יש לחלק דבזמן הש"ס היה יכול לישא עוד אשר אלא דהגאון מלבוב בספרו שו"מ מה"ג ח"א סימן רע"ג נשאל בענין זה אי יש התר לגרש בע"כ באשה שמעולם לא היה לה אורח כנשים לא דם נדה ולא דם בתולים וטוען הבעל שמקחו מקח טעות והשיב דאי אפשר להוציא בגט בע"כ דשמא ממשפחת דור קטוע היא והביא דמהאי דפ"ק דכתובות מוכח דעכ"פ גם מום לא הוי ע"כ לדעתו יש להיות מתון בדבר לפשר ביניהם יעו"ש שכ' לחלק דהתם בש"ס שבא לבטל תיכף הקידושין איל לך זכה משא"כ בכמה שנים אולי לא גזר רגמ"ה ולא נחית שם לחלק (כחילוק הדר"ג) בין זמן הש"ס להיכא דלא יכול לישא אחרת ובאמת לפע"ד העיקר הוא כמ"ש הדר"ג דאין ראיה משם דלא הוי מום דמלבד די"ל דאז היה יכול לישא אחרת הנה אף בדין הש"ס י"ל דהתם הבעל טוען טענת דמים שזינתה והשיב לו שלא נאסרה עליו משים זונה כיון דהיא ממשפחת דורקטי אבל אם אינו רוצה מפני חסרון זה שלא ידע מקודם שפיר י"ל דהוי מקח טעות אף בזמן הש"ס (דיכול לומר איני רוצה לישא עוד אשה אחרת דלא מצינא למיקם בסיפוקייהו) משום דבניה מועטין יעו' בירושלמי שם סוף הלכה א' ובמדרש שמואל פ"ב גבי עובדא דר' ישמעאל בר' יוסי מקנתר לה (שאל ירבו כמותה בישראל) כל אשה שדמי' מועטין ילדיה מועטין יעו"ש וכן נראה משו"ת הרש"ך ח"ג (סי' סג) הו"ד בכנה"ג הגב"י (סי' א' אות עג) שכ' נשא אשה בת כ"ב שנה ולא היה לה אורח כנשים ומחמת זה רוצה לגרשה מתירין לו שבועה יעו"ש דהכנה"ג חולק עליו קא הכנה"ג (סי' קיז הגט"ו אות ה') בשם המשפט צדק (סימן סח) באשה שאין לה וסת קבוע ויכול לשמש עמה אף תוס' לא הפסידה יעו"ש היינו שיש לה וסת לראות אלא שאינה קבוע) ולדעת הרש"ך עצמו ח"א (סי' כ') (הו"ד שם אות יג) היכא דנוהגין לישא שתי נשים והתנה עמו שלא ישא אחרת וכן בנשבע הוי הדין כמקום שנוהגין שלא לישא מחמת חר"ג יעו"ש נמצא דלדעת הרש"ך אם נמצא שאין לה אורח כנשים יש מקום להתיר לו חרגמ"ה כמו שמתירין לו השבועה יעו' בתשו' בני יעקב שם סוף תשובה ח' מ"ש בזה רש בענין זה אריכות דברים אם נחלק בין שבועה לחרגמ"ה יעו' מהרי"ק שורש ק"א ובמשנה למלך (פכ"ג מהלכות אישות הט"ז) ובשו"ת שיבת ציון (סי' פח) ואכמ"ל דכ"ז לפלפולא בעלמא:
ד אבל באמת אף אם לא נחליט דהוי מקח טעות מחמת מום מ"מ כיון דמאיסה בעיניו מחמת זה ומפני שהיא ארורה ומצערתו כמה פעמים ולא יכול לדור אתה יפה כתב ש"ב הדר"ג דיש צד היתר גדול ע"פ דעת הרמב"ם (פי"ד מה"א ה"ח) דכופין להוציא בטוענת היא מאיס עלי כן בטוען הוא מאיסה דלא יפה כח האשה מכח האיש כמ"ש בתשו' הרא"ש ואף דהכנה"ג הגהות ב"י (סי' א' אות לג) כתב דהעלה בתשו' בכמה ראיות דהמורד על אשתו ואומר מאיסה עלי חרגמ"ה מונעו מלישא אשה אחרת יעו"ש מ"מ הא יש לנו תנא דמסייע רבן של ישראל. הוא מהר"מ ב"ב (סי' תתרי"ח) שנראה גם מדבריו (וכמ"ש ג"כ הצ"צ החדש שם סי' קלב) דהיכא דהמניעה ממנו שטען דמאיסה עליו או שהיא אשה רעה בדעותיה והוא מעוגן מחמת זה התירו לו לגרש בע"כ יעו"ש ובתשו' חיים ושלום שם הביא שכן דעת התומת ישרים (סי' קלט) והרב פ"מ ח"ג (ר"ס יט) ושמן המשחה (סי' קנא) ופאת נגב (סימן טו"ב) דבטענת מאיסה עלי כופין לגרשה דלא גרע מאשה הבאה בטענת מאיס עלי דכופין אותו לגרש וכמ"ש הרמב"ם יעו"ש ולפע"ד (אי נימא דלא עדיף חרגמ"ה משבועה וחרמי קהל יעו' בהגהת מרדכי כתובות (סי' רצא) ודוק) יש להביא סעד לדעת הדר"ג מדברי הרמ"א יו"ד (סי' רכח סעיף כ') איש ואשה שקב"ח או שנשבעו זה לזה לישא זא"ז כו' אבל אם האשה אומרת ששונאת אותו ונתנה אמתלא טובה לדבריה מתירין לה שלא מדעתו דאפילו אם כבר נשאת האומרת מאיס עלי חייב להוציא והיינו לדעת הרמב"ם יעו"ש בט"ז (ס"ק לד) ובבית שמואל (סי' נ' ס"ק טז) ובנוב"י קמא חיו"ד (סימן סח) (ומה"ת סימן רד) לענין חרם הקהלות על החוזר בשידוכין דבכה"ג שטוענת מאיס עלי א"צ התרה כלל דהם לא גזרו במאיס עלי וא"כ כיון דבשו"ת שקבל על עצמו וחה"ק נפטרו משו"ת בטענת מאיס ואמתלא מבוררת כמו כן יש מקום לומר בחרגמ"ה (דלא עדיף כחו משבועה וחה"ק) דבמאיס עלי לא גזר:
ה הן אמת דיש בזה לפקפק ע"פ דברי הש"כ שם (ס"ק נו) ובפרט להמעיין בגוף דברי תשובת מהר"י ווייל כ קלז) דהי' לו עוד כמה צדדי היתר ואכמ"ל בפלפול דעכ"פ ספיקא מיהו איכא אי גזר רגמ"ה בכה"ג וא"כ לדעת החמ"ת והב"ש (סי' סו ס"ק יח) י"א דחרגמ"ה לא הוי אלא איסורא דרבנן (יעו' ג"כ ב"ש (סי' א' ס"ק כא) ושו"ת נוב"י מה"ת (סו"ס ז') ותשו' חכ"צ (סימן קיז) א"כ בנ"ד הוי ספיקא דרבנן אלא אפילו לדעת הט"ז יו"ד (סי' ריח ס"ק ד') וש"כ שם (ס"ק ג') דח' הוי דאורייתא ויש להחמיר בספיקו יעו' ג"כ שו"ת עה"ג (סי' צג) [ואף לפמ"ש הנוב"י יו"ד מה"ת (סימן קמו) דמה שגוזרין על הנולדים אינו אלא מדברי קבלה והולכין בספיקו להקל לדעתו יעו"ש ג"כ יש מקום לעיין בזה ע"פ דברי הש"ס ר"ה (יט א') דד"ק כד"ת דמי יעו' ש"ע או"ח (סימן תרצו ס"ז) וב"י או"ח (סי' תקנד) בשם ר"ת וסימן תרפו בשם הרז"ה וט"ז שם (סי' תרפז ס"ק ב') וא"כ יש מקום גדול לומר דבד"ק דהוי כד"ת יש להחמיר בספיקו (יעו' ג"כ חת"ס שם (סי' ב') מ"ש בענין ס' ד"ק) ובזה הוי א"ש הא דחזקיה קרי בטבריא י"ד ט"ו (מגילה ה' ב') ומיושב קושית הר"ן והפרמ"ג הטמין זאת ברמ"ז שם בא"א (ס"ק ב' ד') ובמק"א הארכתי בזה ת"ל] מ"מ הא בנ"ד איכא עוד ספק דלמא כדעת המחבר (סימן א' ס"י) והמהרי"ק דלא החרים אלא עד סוף אלף החמישי ואם כן הוי כעין ס"ס וכמ"ש הדר"ג (ויעו' בשו"ת דברי ריבות (סו"ס שה) דאף דס"ל ג"כ דספק חרגמ"ה יש להחמיר משום שהוא ספק דאורייתא (וכ"כ המהרי"ק שורש ק"ז דספק איסורא: לחומרא) מ"מ כתב שם ג"כ היתר ס"ס דלמא לא גזר בארוסה ואת"ל גזר דלמא לא הוי אלא עד סוף אלף החמישי יעו"ש והרב חיים ושלום (סי' א' ה' ע"א) הביא דעת כמה גדולים שהקילו בס"ס כזה) ואף דהחכם צבי (סו"ס קכד) כתב דלדידן אית לן בודאי דחרגמ"ה נוהג אף לאחר אלף החמישי ואינו נכנס בגדר ס"ס מ"מ יפה כתב הדר"ג דהא הוי רק מצד מנהג וספק מנהג לקולא וזה ג"כ כינת הב"ש (סי' א ס"ק כא) וכ"כ בשו"ת בית אפרים חאה"ע (סי' א) בסוף תשובתו ואין לומר בזה ספיקא לחומרא כיון דרק מנהג הוא וכד"ס שספיקו להקל כמ"ש הב"ש בשם הד"מ יעו"ש בב"א ועוד דכבר כתבתי בספרי ברכת משה בקוה"ת סי' ל' אות ד') להקל (בכג"ז גבי שבוי) מטעם ס"ם כיון דנראה פשוט דבזה"ז הוי עכ"פ ספק השקול אי חרגמ"ה הוי דאורייתא או דרבנן נמצא דהוי ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן (וכעין שכ' הש"כ בכללי ס"ס דין טז) דלמא בשבוי' לא גזר ודלמא בזה"ז לא הוי אלא דרבנן ושוב הוי ספיקא דרבנן דלמא בשבויה לא גזרו כמובן יעו"ש וה"ה בנ"ד דלמא בטוען מאיסה עלי לא גזר רגמ"ה ודלמא בזה"ז לא הוי אלא דרבנן ושוב הוי ספיקא דרבנן דלמא בטוען מאיסה לא גזר ובפרט לשטת הרמב"ם דכופין להוציא בטוענת מאיס:
ו ומדי עברי בהלכה זו הבריק לנגד עיני שיש מקום לומר פרפרת קטנה בדברי הרמב"ם הנ"ל שהקשה עליו השער המלך (פ"ט מהלכות אישות הט"ו) ע"פ דברי התוס' כתובות (סג ע"ב) ד"ה אבל שהקשו בשם ר"ת לפרש"י דבאמרה מאיס עלי כופין אותו להוציא ואמאי לא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר דומיא דאומרת טמאה אני (נדרים צ' ע"ב) ותירצו דיש לדחות דהתם נוטלת כתובה דוקא איכא למיחוש שמא ענ"ב אבל הכא דיוצאת בלא כתובה לא חיישינן יעו"ש ולפ"ז קשה דברי הרמב"ם אהדדי דאלו הכא (בפי"ד ה"ח) פסק דהאומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא ובע"כ כסברת התוס' דכל שמפסדת כתובה ל"ח שמא ענ"ב ואלו לקמן (פכ"ד הי"ת) פסק בהדיא דאם אמרה שזינתה ברצון אין משגיחין בדבריה שמא עיניה נתנה באחר הרי דס"ל דאף במפסדת כתובה חיישינן לענ"ב נמצא דדבריו סותרים זא"ז לכאורה יעו"ש בשעה"מ מ"ש בזה, ולפע"ד י"ל בזה בהקדם מה שיש להעיר בהא דטא"ל לפמ"ש הרא"ש בסוף נדרים בטעמא דגרשתני דנאמנת ול"ח שמא ענ"ב דחזקה שלא תפקיע עצמה מבעלה בטענת שקר ולהיות באיסור א"א כל ימיה יעו"ש א"כ תהיה נאמנת ג"כ לומר טמאה אני לך מטעם זה דאם מפקעת עצמה ממנו בטענת שקר וכופין אותו להוציא הוי גט מעושה שלא כדין וגם גט מוטעה שע"ד כך הוא מגרשה משום שאומרת טמאה אני לך וחושבין שכן הוא כדבריה אבל אם היא משקרת משום שענ"ב הגט בטל ועומדת באיסור א"א כל ימיה ושוב תהיה נאמנת מטעם זה שכתב הרא"ש, אמנם כן י"ל דא"ש לפמ"ש הרדב"ז ת"ד (סי' פט) זה לשונו גם מה שהפריז על המדה לומר שאם יזכירו לו שהוא חייב לגרש אפי' בדיבור בעלמא הוי גט מוטעה אוני רואה את דבריו כי אפילו לפי סברתו שאינו חייב לגרשה לא הוי גט מוטעה דבשלמא כשהאשה מותרת לו ואנחנו אומרים לו שהוא חייב לגרשה הוא סומך עלינו וכיון שלא היה חייב לגרש נמצא הגט מוטעה אבל היכא שהאשה אסורה עליו אע"פ שאנחנו אומרים לו חייב אתה ליתן גט לא הוי גט מוטעה שהרי בשער שהוא נותנו לה לאו עלן קסמיך אלא על עצמו הוא סומך כיון שאינה ראויה לו מתיר אותה לגמרי לעלמא וגמר וגרש מדעתו בלא טעות כדי שתנשא לעלמא כו', עכ"ל הזהב ומעתה יש מקום לומר דלא סתרי פסקי הרמב"ם אהדדי דבשלמא כשאומרת טמאה אני לך שזינתה ברצון ואסורה לו לפי דבריה להכי אינה נאמנת דשמא ענ"ב ומשקרת ואעפ"כ אינה באיסור א"א כל ימיה דאף אם היא משקרת לא הוי גט מעושה דכיון שמגרשה משום איסור שאינה ראויה לו לפי דבריה על עצמו סמך וגמר ומגרשה בלב שלם משא"כ כשאומרת מאיס עלי דמותרת לו ועדיין עומד ומצפה שמא תתרצה לו ואינו מגרשה משום איסור אלא דאנן כפינן לו להוציא אשתו המותרת (גם לפי דברי) אבל הוא אינו חפץ לגרשה אלא דסומך עלינו שחייב לגרשה משום דמאיס עליה נמצא כשהיא משקרת ואינו מאיס עליה אלא דענ"ב ממילא דהגט בטל דהוי גט מעושה ומוטעה ובכה"ג חזקה שאינה משקרת להיות באיסור א"א כל ימי' כמ"ש הרא"ש, ויש בזה לפקפק כמובן ולחלק קצת בין הא להך דהרדב"ז ואין כאן מקום להאריך כי כ"ז כתבתי רק לפלפולא בעלמא:
ז אמנם כן כפי מה שרצה הדר"ג לצדד לגרש בע"כ א"כ לפמ"ש הנוב"י קמא אה"ע (סימן א) ומה"ח (סימן קב קג) דרק בנשואי ב' נשים קבע ר"ג זמן אבל שלא לגרש בע"כ לא קבע ר"ג זמן א"כ בנ"ד אין שייך לצדד דלמא לא גזר אלא עד סוף אלף החמישי אבל באמת יפה תמה הדר"ג על הנוב"י מדברי הב"י בתשובותיו דיני נשואין (סימן יד) שכתב להדיא דגם גירושין בע"כ לא הו' כ"א עד סוף אלף החמישי וכבר תמהתי כן על הנוב"י בחבורי ברכת משה קוה"ת (סי' ל' אות ד') דאף דמתחלה רצה הב"י שם לומר שעדות שמועת הרשב"א לא היה אלא לענין שלא לישא שתי נשים ולענין שאר תקנות לא קבע להם זמן אבל אח"כ כתב הב"י דאף באינך תקנות לא היו אלא עד סוף אלף החמישי יעו"ש ובחבורי שם (סו"ס לא) שהבאתי דברי הכנה"ג הגב"י (סי' א אות כג) שכתב דאפשר לומר כו' שיותר טוב לגרשה מלישא אשה אחרת דלגרשה בע"כ בשעת גירושין עבר על החרם ותו לא אבל לישא אשה אחרת כל עוד דאגידא בי' עובר על החרם יעו"ש ואפשר דזה ג"כ סברת המהר"מ פאדווא (סי' יג) המובא בחמ"ח (סי' קיט ס"ק ז') הן אמת דיש מקום לומר בנ"ד דיותר טוב להתירו לישא אשה אחרת לפמ"ש האחרונים בטעמו של דבר דאיסור ב' נשים חמור יותר בזה"ז (מגירושין בע"כ) משום דיש לו מקור בגמרא ליבמות סה) דלמא לא מצי למיזיינינהו וא"כ לפמ"ש הבני אהובה (פי"ד מה"א הט"ו) (הו"ד בצ"צ החדש שם) דהיכא דהוא טוען דמאיסה עליו אף שאינו יכול לגרשה בע"כ מ"מ יכול למנוע ממנה מזונות עד שתקבל ג"פ דיכול לומר אני יודע שהאמת כדברי ופירש בזה דברי הרא"ם המובא בחמ"ת וב"ש (סי' עז ס"ק ג' ו') יעו"ש עכ"פ כיון שפטור בנ"ד ממזונות אזדה לה החשש דלא מצי למיקם בסיפוקייהו של ב' הנשים א"כ שפיר יכול לישא אחרת כמובן ובהחפשי ראיתי שגם הגאון מלבוב בשו"מ מה"ק ח"א (סימן קעז קעח) כתב כעין זה גבי נכפית ומורדת יעו"ש:
ח אבל באמת י"ל גם לאידך ניסא דאפילו לדעת הנוב"י דגירושין בע"כ חמור יותר יש מקים לומר דבנ"ד עדיף טפי גירושין בע"כ די"ל דתקנת ר"ג מיירי כשרוצה לישא על אשתו עוד אשה אחרת ולקיים שתיהן ולהספיק גם להראשונה שכו"ע מה שמחויב בעל לאשתו עכ"ז גזר ר"ג לטובת האשה משום קטטה או שמא ימעט בעונתה של הראשונה אלא דלא החמיר בגזרה זו רק לזמן קבוע אבל בגירושין בע"כ דמשלחה ויוצאת ממנו לגמרי חמור יותר בכדי שלא תהיינה בנות ישראל הפקר להיציאן מבית בעליהן לגמרי בע"כ אבל באופן זה כנ"ד דהבעל מורד באשתו ומונע ממנה שכו"ע בלא"ה ואינו רוצה לקיימה כלל רק שהיא אינה מרוצית בגירושין ובאופן זה בבגדו בה ונושא אשה אחרת עליה שפיר יש מקום לומר דכ"ע מודים דחמור בזה יותר איסור שתי נשים מגירושין בע"כ דבגט בע"כ עכ"פ מתירה לעלמא וכשנושא אשה אחרת עליה היא אגידה ביה והוא מענה אותה ת"י ואינו עושה לה כמשפט הבנות כמובן, סוף דבר דאף דהנוב"י לא ראה דברי הב"י בתשו' והדעת נוטה יותר דגירושין בע"כ יותר מאיסור ש"נ אבל להכריע בהחלט קשה כיון דעת הנוב"י יש לו פנים בהלכה ויש לדייק כדעתו ברי הב"ח בתשו' צ"ג יעו' ג"כ בתשו' חת"ס חלק ששי סו"ס ע') שכתב ג"כ דאיסור החרם דגט בע"כ חמור טפי ונתפשט בכל מקום ובכל זמן משא"כ לישא אשה על אשתו דקיל יותר יעו"ש ובתשובותיו לחושן משפט (סי' רג) מ"ש טעמא רבה להחמיר בה טפי ע"פ דברי הגהת מרדכי דכתובות ואכמ"ל ויעו' ג"כ בתשו' חיים ושלום להגאון מהר"ח פאלאגי זצ"ל (סימן ז' כא ע"ב) שכתב ורואה אנכי בספרי הפוסקים שלמים וכן רבים שלענין לישא אחרת אפילו שלא מדעתה ורשותה התירו לעשות מעשה ואלו לתת לה גט בע"כ לא ראינו שהתירו בהדיא לעשות מעשה כו' נראה לומר טעם לדבר כו' יען ענין לישא ש"נ האדם בחירי מצד עצמו ואינו עומד כנגדו האשה הראשונה בר לעשות מעשה לתת גט בע"כ כיון שהאשה בעלת דינו היא כנגדו קשה גירושין בע"כ כו' לכן חששו בדבר שלא לעשות מעשה זר כזה לתת גט בע"כ יעו"ש ובתשו' א' (ז' ע"ג) שהביא דעת המהר"י בן לב ח"ב (סי' כב) ומהר"א די בוטין (סי' רכה) והרש"כ ח"ב (סי' סג) דיותר יש לכו לומר אחרת עליה מלגרשה בע"כ (ושם ד"ה אלה כתב ג"כ כסברתי דהיכא שאינו רוצה באשתו כי היא מאישה עליו א"כ מה אהני לן לישא אשה אחרת ותהיה הראשונה עגונה כל ימיה ומה הועילו חכמים בתקנתן משא"כ היכא דגם הראשונה ראוי' להיות עמו ויכול לקיים את שתיהן יעו"ש) אך כיון שהביא מקודם גם דעת הראנ"ח ח"ב (סי' לא) והכנה"ג והון יוסף אה"ע לסי' א') וראש משביר אה"ע (כי' סט) דס"ל דת' שלא לישא ש"נ חמור כו' ע"כ מסיק שם בחיים ושלום דנראה לי דהכל לפי הענין ולפי ראות הדיינים יש בזה להקל ולהחמיר יעו"ש וא"כ גם בנ"ד הא הראיתי פנים מסבירות לכאן ולכאן ולהדר"ג הברירה לבחור איזה דרך ישכון אור הכל לפי המקום והזמן כ"ז כתבתי להלכה אבל למעשה קשה לעשות באיסור חרגמ"ה ובפרט בדור אשר הפרוץ מרובה על העומד (ה' ירחם על שארית נחלתו להרים קרן התורה והיראה) וגם לדון האשה שלא בפניה ולא שמענו מה זאת אומרת אבל הדר"ג שהוא מבפנים יזמינה לדת ויאיים עליה שתשמע לקול התורה ותקבל ג"פ ברצונה (דידועים ג"כ דברי הנוב"י מה"ת (סי' קד) בפירושו על התשו' הרא"ש שלא תהיה האשה עדיפא מאיש דהיינו שכופין אותה ג"כ עד שתאמר רוצה אני כמו שכופין אותו) ואם לא חציית דין ויראה הדר"ג כי חפיצה לצערו ולעגנו בהרהורי עבירה שקשין מעבירה (שהארכתי בזה בחבורי בר"מ שם וסי' ל) בצדדי היתר שיש בענין זה) יתירו הדר"ג בהסכם מאה רבנים גם אנכי הקטן מן המתירים ובתנאי כפול שישיג רשיון ע"ז מהממשלה הרוממה כי אני פי מלך שמור כמצווה עלינו ע"פ התורה יעו' ג"כ בתשו' נוב"י מה"ת חאה"ע (סו"ס קב) במ"ש ג"כ בנועם דבריו אבל אם יש איזה חוקים מהממשלה בזה אין אנחנו מדברים לסתור ח"ו חקי המלכים וכל אחר בכל המדינה שהוא יושב בה יזהר בעצמו שלא לעשות דבר נגד גזרת המלכות אם לא ברשיון המלכות יעו"ש: ש"ב הדורש שלומו באה"ר וא"ע משה נחום נירושלימסקי האבד"ק קאמינקא וכעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל. שער החמישי שער הקדושה ובו ששה סימנים: