אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"א סימן טו

ח"א סימן יד

תשובה להרב המו"צ בטשערקאם המופלג החריף ובקי וו"ח מוהר"ר ברוך בר' דוב נ"י. בענין רמ"ח:

בדבר השאלה אשה אחת ראתה דם מחמת תשמיש בימי הנקה כמה חדשים אחרי לידתה ומקודם היה ביאת היתר ואחרי שראתה מחמת תשמיש קודם שהוחזקה ג' פעמים הלכה לרופא ישראל ובדק אותה בכלי הבטה ולא ראה שום מכה ופצע על האם ונתן לה רפואות לעצור הדמים ולא הועילו הרפואות והוחזקה לראות פעם שלישי (וכל הראיות היו סמוך לתשמיש והיו רצופות ובפעם ראשונה נמצא על עד שלו) והלכה לאותו הרופא שיבדוק אותה עוד הפעם ואחרי הבדיקה היטב מצא איזה כאב על האם מבחוץ ואמר שמזה יצא הדם ועשה לה רפואות ואומר שנתרפאת וכעת אין לה שום כאב ופצע ומבטיח שלא תראה עוד אם לסמוך על הרופא לתלות הדם במכה באשר לא ראתה בשום פעם שלא בע"ת אפילו בעת בדיקתה בעומק ולא היתה מרגשת שום כאב בשעת תשמיש, ע"כ לשון השואל בכתיבת ידו ולא רציתי להשיבו רק לכת"ר אשר הוא ידרוש היטב תוכן השאלה בבירור וזאת תשובתי:

א בעה"י הנה אי כאב הוי כמכה יש אריכות דברים יעו' בט"ז (סי' קפז ס"ק י' וסימן קצא ס"ק ד') ובס"ט שם (ס"ק ט' וי"ד) ובשו"ת חכם צבי (סי' עג) ובשו"ת רבינו חיים כהן יו"ד (סימן כט ל') ושו"ת נוב"י קמא (סי' נ') ולכאורה היה מקום להעיר קצת דכאב הוי כמכה מלשון המשנה רפ"י (סד ע"ב) עד שתחיה המכה הרי דקראו בלשון מכה אף דלא הוי רק כאב בעלמא ויעו' בתוס' י"ט שם ד"ה כל במ"ש להכי לא תלינן במכה יעו"ש אף דצער בתולים לא הוי רק כאב בעלמא ויש לדחות זה ואכמ"ל דבנ"ד לשון השואל מגומגם דסיים דלא היתה מרגשת שום כאב בע"ח ומה זה שאמר הרופא שמצא איזה כאב על האם אך אחר ששלח לי תעודת הרופא והראתיו לרופאים ואמרו שיש לה נפוח העור מצואר פתח המקור (שקורין הויטגעשווילעכץ) ואמרו שנפוח זה ודאי מוציא דם א"כ במכה המוציאה דם פשוט דלא מקרי רמ"ת מדין הש"ס נדה (סו א') וש"ע שם (ס"ה) אכן בעיקר נאמנות הרופאים כמה קולמוסין נשתברו יעו' בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' קיא) ותשו' חכ"צ (סי' מו) ושו"ת נוב"י (סי' מט) דאין סומכין עליהם (ובספרי ברכת משה קוה"ת (סימן טו וכב) העירותי בזה מהמתניתין גיטין (עב א') ויעו' ג"כ בשו"ת מהרי"ק שורש קלט במ"ש ובכ"מ מצינו שסמכו חכמים על הרופאים כו' ואפילו בחששא דכרת יעו"ש) אך אפילו הם לא החמירו רק לענין איסור תורה משא"כ לענין רמ"ת דהוי רק משום וסת דהוא דרבנן דאף למ"ד וסתות דאורייתא אבל וסת הבא על ידי מעשה לכ"ע דרבנן שפיר י"ל דנאמנים וכמ"ש כן להדיא בשו"ת נוב"י שם (סי' מט) וכבר חילק כן בשו"ת פמ"א ח"א (סי' יב) והוסיף שם בסברתו דברמ"ת דאינה אסורה לבעלה אלא מחמת חזקה אתיא חזקה דרופא דלא מרעי נפשיה ומוציא מידי חזקה זו ומעמידין האשה על חזקה סתם. נשים שאינם רואים מחמת תשמיש משא"כ לטהר על ידי הרופאים את הדם לא מצינו באיסור תורה לסמוך עליהם:

ב אמנם כן אי נימא דמאמרו של הרופא הוי כדבר ברור יש מקום לומר דהשני דעות בש"ע (סי' קפז ס"ח) דפליגי אי סומכין על הרופא ישראל שאומר דברור לו שנתרפאת אחר שהוחזקה להיות רמ"ח פליגי בדין זה אי ע"א נאמן נגד חזקה בדרבנן יעו' ש"ס יבמות פ"ח א' ותוס' גיטין ב' ע"ב ד"ה הוי ויש בזה אריכות דברים בדברי גדולי האחרונים יעו' בשו"ת חכ"צ (סו"ס סה) במ"ש אבעיא לן בהא"ר ובדרבנן לקולא וכ"כ בשו"ת נוב"י מה"ת אה"ע (סי' ז') דכיון דע"א באתחזיק איסורא מספקא לן ע"כ בדרבנן יש להקל (יעו' ג"כ מ"ש בספרי מנחת משה אה"ע סי' יב אות א') אכן הגאון פני יהושע שבת (סא א') תוס' ד"ה עד כתב שם כיון דאתחזיק איסור שבח ע"א לא מהימן אפילו באיסורא דרבנן יעו"ש ובב"ש (סי' טו סק"כ וסי' קנח ס"ק א') [ובאמת ענין זה אי אזלינן לקולא באבעיא דלא אפשיטא בדרבנן הוא מחלוקת הראשונים דשיטת הרי"ף והרמב"ם דאזלינן לקולא (אף דמפורש בש"ס תיקו) יעו' בכסף משנה (פ"א מהלכות ציצית הלכה ח"י ופ"ט מהלכות ס"ת הט"ו) ובהרב המגיד (פכ"ח מה' שבת ה"ג) ושיטת הרא"ם ושאר גאונים דכל תיקו דאיסורא לחומרא ואפילו בדרבנן הו"ד בהגהות מיימוני (פ"ב מהלכות חמץ ומצה הט"ז באות א') ויעו' בס' יראים להר"א ממיץ בעמוד הביאה (סי' ריז) שכתב וקבלה בידינו כל תיקו דאיסורא אפילו בדרבנן לחומרא (יעו"ש דנקט קבלה זו אאבעיא דיבמות (כב א') בשניות דר' חייא אף דאינו מפורש בש"ס תיקו) ויעו' בב"י או"ת (סי' תלז) שהביא שטת הגאונים בשם ההג"מ גם לענין האבעיא דפסחים (ד' ע"א) אף דאינו מפורש בש"ס תיקו ויש לפלפל בענינים אלו ואכמ"ל דעכ"פ יש מקום לומר בנ"ד דהנך תרי דעות אי נאמן הרופא לומר שנתרפאת אחרי שנתחזקה לרמ"ת פליגי גם כן בפרט זה אי ע"א נאמן באתחזיק איסורא בדרבנן כיון דרמ"ת איסורא דרבנן היא דאיכא כמש"ל:

ג הן אמת דהחלקת מחוקק (סי' קיט ס"ק כב) כתב ואם הוא איסור דאורייתא כגון סוטה ורואה מחמת תשמיש אבל דבריו אלו נפלאין ואפשר אגב שיטפיה כתב כן דהא מבואר להדיא בשו"ת הרשב"א (סימן תתלט) הו"ד בב"י (סי' קפז) ברמ"ת דכשתטבול ליכא אלא איסורא דרבנן (יעו' בשו"ת חתם סופר יו"ד (סי' קנג) ד"ה אלא מ"ש בדברי החמ"ת וצריך לעיין קצת בתשו' הב"ח (סימן פה) במ"ש ואצ"ל ברמ"ת דפשיטא דטמאה דאורייתא כו' נתיר איסור דאורייתא ויש לדחות כמובן יעו' בסוף תשובתו במ"ש כיון דאינו משמש עמה בוסת הקלקול) יעו"ש ובסדרי טהרה (סי' קפז ס"ק יד) מ"ש בשם תשו' מהר"מ ואכמ"ל דלפ"ז הדעת תורה נוטה יותר להקל לענין נאמנות הרופא אף אחרי שנתחזקה כיון דברוב המקומות מצינו דנקטו כשיטה זו להקל בדרבנן באבעיא דלא איפשטא יעו' בט"ז יו"ד (סי' ריח ס"ק ד') וש"כ שם (ס"ק ג') ובפר"ת או"ת (סימן תרע"ב ס"ב) במ"ש דהא כל בעיא דלא איפשטא במידי דרבנן נקטו להו רבוותא בפשיטות להקל יעו"ש ובפרט דהכא גם הדעה ראשונה לא אסרו בהחלט אלא שנסתפקו אם מותר לסמוך על הרפואה אחר שתתחזק דבאמת הכא יש מקום לומר דהוי כמלתא דעבידא לגלויי אם תראה אחר מאמר הרופא מחמת תשמיש דבזה נאמן ע"א אף בדאורייתא ובאתחזיק יעו' ש"ס יבמות (צג ע"ב קטו א') וש"ס בכירות (לו א') ובב"ש (סי' קכ ס"ק ה') אלא דמקום הספק הוא אי הכא מיקרי עבידא לגלויי ודאי (כיון דיוכל הרופא לומר שנתקלקלה אח"כ מאיזה סיבה או שלא ראתה כלל אלא שנתלכלכו בגדי' וכדומה ועכ"פ לא יתגלה שקרותו בודאי) וכדמחלק בזה מרן הריב"ש (סימן קנה) שאין כל מלתא דעבידא לגלויי בגדר אחד יש דבר כו' שהוא דבר מפורסם לכל ועתיד להגלות בודאי בקרוב כו' יעו"ש בדבריו הנחמדים (וכ"ז אף אי נימא דמיקרי אתחזיק איסורא אבל לדברי הפמ"א שהבאתי לעיל סוף אות א' בלא"ה לא מיקרי אתחזיק איסורא כלל) ולא עוד דבנידון שאלתנו עדיף טפי דבהאי דינא דש"ע ס"ח גם הרופא מודה שראתה מחמת תשמיש אלא שנתרפאת וע"כ יש מקום לומר דאינו נאמן נגד החזקה משא"כ בנ"ד דהרופא אומר שהיה לה נפוח המוציא דם ואם כן מה שנתחזקה לרמ"ח חזקה בטעות היתה לפי דברי הרופא ובכג"ז הא כתב מרן המהר"מ ב"ך בתשו' מיימוני להלכות אישות (סימן ג') דלא מיקרי אתחזיק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר האיסור מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור היה כו' יעו"ש וכ"כ בשו"ת רש"ל (סו"ס כא) (וכתבתי מזה בחבורי מנחת משה קונטרס חה"ש סוף דין י' ובספרי ברכת משה קוה"ת (סי' יב יג) מ"ש באורך בפרטים אלו) א"כ בנ"ד שפיר י"ל דכ"ע מודים דנאמן לומר דלא ראתה כלל מחמת תשמיש וכן ראיתי כעת להגאון מאור הגולה הצ"צ החדש (סימן קמת אות ד') לענין לטהר הדם שהוא רואה חשוב אתחזיק איסורא וא"כ איך יהיה הרופא ע"א נאמן וכתב גם כן לחלק ע"פ תשו' מיימוני הנ"ל דנמצא דלדברי הרופא לא ראתה דם נדה כלל ולדבריו תיגלי מלתא למפרע שהוא דם המכה יעו"ש ויעו' בשו"ת כנסת יחזקאל (סו"ס לד) ד"ה אך לדברי הרופאים שכתב ג"כ לחלק באופן אחר דלענין נתרפאת כמה רופאים טועים בדעתם שעשו רפואה שלמה ובאמת לא הועילו כלום משא"כ אם אומר שהוא מכיר ויודע שהמכה מוציא דם כו' כי זה מלאכתם וחכמתם יעו"ש:

ד אמנם כן כל אלו הדברות שהאריכו הפוסקים בענין נאמנות הרופאים היינו במה שאומרים ע"פ אומד דעתם אבל בזה"ז שבודקין בכלי הבטה כבר כתבתי בספרי ברכת משה לסימן טו) בשם חכם אחד דבמה שעינים רואות בודאי נאמן הרופא ובפרט דהוי מדעל"ג להראות לרופא אחר שיראה אם כדבריו כן הוא יעו"ש וכ"כ הצ"צ שם דאף למ"ד שאין סומכין על הרופאים זהו כשאומרים ע"פ חכמתם ושיקול דעתם ע"ז ס"ל שאין זה ודאי אבל מה שראו בחוש פשיטא שאין שייך זה (יעו"ש סוף אות ז' דגם מ"ש לחדש בספרי שם (סימן כב) דאם שני רופאים כוונו דבריהם מהני לכ"ע ע"פ דברי הש"ס גיטין (יט) קדמני בזה ג"כ הצ"צ שם ובאמת אלו היה שואל הבעל למורה טרם שריפא אותה הרופא היה טוב לשאול עוד לרופא אחר ולראות אם היו מכוונים דבריהם) וכ"כ בשו"ת דברי חיים ח"ב (סי' עז) דכשהמילדת אמרה שראתה בראיית עינים ממש שיש לה מכה כו' ודאי נאמנת יעו"ש מ"ש בענין מדעל"ג [אכן ע"פ טעם זה מפני שאפשר לברר ע"י רופא אחר היה מקום לספק בנ"ד דאחר שראה הרופא הנפות עשה תיכף רפואה על ידי רעפיראציאן וכדומה ואומר שעתה אין שום מכה שם א"כ שוב אין לברר דבריו שאומר שהיה שם מכה בתחלה יעו"ש בשו"ת חת"ס ח"א (סי' יב) ברופא שאמר על איש אחד שהוא כרות שפכה וכבר מת האיש דאף דבעת אמירת הרופא היה יכול להתברר מ"מ כיון דכעת תו ליכא לברורי שוב לא מהימן עד אחד יעו"ש ובמ"ש בחבורי מנחת משה אה"ע (סי' יב אות ד') להעיר ע"ז מדברי הירושלמי יומא (פ"ג הלכה א') ואכמ"ל] וכ"כ הגאון מהרש"ק בס' קנאת סיפרים בהערותיו לשירי טהרה (סי' פ') דמה דיש דעות דלא סמכינן על רופאים היינו אם אומרים ע"פ אומדנא ושכלם אבל אם בדקו שם במשמוש היד ואומרים שיש שם מכה המוציאה דם כו' ודאי מהני אמירת הרופא יעו"ש וכ"נ פשוט דהא נאמנת בעצמה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא (נדה סו וש"ע ס"ו) וכי עיניה בין מכתה אלא דמרגשת ע"י כאב וכדומה שיש לה מכה (יעו' ס"ט שם ס"ק יב) וא"כ ודאי דראיית הרופאים בכלי הבטה לא גרע מהרגשתה ויעו' בשו"ת חת"ס יו"ד (סימן קנג) ד"ה גם שלא נחית לזה: (ה) אמנם כן בנ"ד לכאורה גרע טפי בדיקת הכלי הבטה כיון דמקודם שנתחזקה בדק אותה ג"כ ולא ראה מאומה ורק עתה אתר שנתחזקה ראה המכה א"כ כיון דמקודם לא היה לה מכה שוב הוי רמ"ת לכאורה דבשלמא אם לא היה רק אומד הרופא היה מקום להקל דמקודם טעה באומד דעתו משא"כ לפמ"ש דהוי ראיה ודבר ברור ע"י הכלי הבטה א"כ ברור דמקודם לא היה לה מכה כלל, אכן באמת י"ל דכיון דכעת אחר ראיה ג' ברור דיש לה מכה המוציאה דם א"כ בודאי לא ברגע אחת נעשה המכה (יעו' בטוש"ע יו"ד (סי' פא) גבי הוגלד פי המכה ומ"ש הפוסקים שם לענין מכה ישנה וזה אפשר להתברר ג"כ ע"י הרופא כמה משך זמן נתהוה מכה זו) וכיון דהרופא בדקה תיכף אחר הביאה שלישית ומצא המכה א"כ ודאי שנתהוה חולי הנפוח עוד קודם ביאה שלישית (ואפשר דחולי זה היה ג"כ בביאות ראשונות ומה שלא ראה הרופא קודם שנתחזקה משום דהנפוח היה עוד בפנים תחת העור ולא נתגלה לחוץ אבל גם אז היה יכול להוציא דם מפנימית המכה ובפרט על ידי מיעוך התשמיש יעוין בתשו' נוב"י (סו"ס נז) לענין יציאת דם ע"י דחיקת אצבע) ועכ"פ ספק מיהו איכא להחזיק מזמן לזמן דמכה זו שרואה עתה היתה לה עוד מקודם הביאה שלישית וא"כ מספק יש להקל דלא נאסרה לבעלה לעולם כיון דאיסור רמ"ת לא הוי רק איסורא דרבנן וכמו דהקיל הרמ"א ס"ה לענין רמ"ת אף באינה יודעת שהמכה מוציאה דם כמו כן יש להקל ביש מכה לפנינו שמוציאה דם אלא דהספק הוא אם גם קודם הבעילה היה לה מכה זו דהיינו הך ואפשר דספק זה עדיף טפי דהתם ספק אם מוציא דם כלל והכא ודאי מוציאה דם אלא דהספק בזמן ויש להאריך ולפלפל בענין חזקה דמעיקרא יעו' ג"כ בשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב (סי' קלה) במ"ש דאפילו אם נימא במכה בעלמא תלינן דהשתא הוא דניגף ומוקמינן גופי' אחזקתי' כו'. יעו"ש דמלבד דעכ"פ ספיקא איכא יעו' תוס' עירובין (לה ב') ותוס' פסחים (צ"א א') ד"ה שהיה ותוס' נדה (ב' ע"ב) ד"ה התם (ד' ע"א) ד"ה שכל ותשו' מהרי"ט ח"א (סי' לז) ואכמ"ל דבנ"ד הרי המכה כעת לפנינו ונגד חזקה דמעיקרא שלא היה לה מכה אדרבה י"ל דאיכא חזקה דמעיקרא וגם רובא דאינה רמ"ת] ויעו' בחדושי רעק"א על הש"ך (ס"ק כ') ובח"ד (אות יג) דמה שמקילין לענין איסור לבעלה אף בספק אם מוציאה דם הוא משום דלא הוי אלא וסת דרבנן יעו"ש ומטעם זה יש להקל גם כן בנ"ד כמש"ל: (ו) וכדמות ראיה דמה שמקילין במכה היינו אף לא נודע מהמכה קודם שנתחזקה לפמ"ש הכנסת יחזקאל (סי' לד) (הו"ד גם בס"ט ס"ק יד) דמ"ש אחרונים דלהרשב"א צריך שתדע שהמכה מוציאה אה דם דהיינו שלא ראתה בעת התשמיש ג"פ כו' דנראה שהבין בדברי הש"ך (ס"ק כ') שכתב דצריכה ז' נקיים היינו בלא רמ"ת אבל ברמ"ת כיון דלבעלה צריך אתה לדון שהמכה מוציאה דם גם ז"נ א"צ דאין טהרה לחצאין ואף דהס"ט חולק עליו בזה אח"כ (בס"ק טז) כתב דמדברי הש"כ (ס"ק כד) שכ' מ"מ שלא בשעת תשמיש כו' נושה יותר דבריו כפי' הכנסת יחזקאל ולפ"ז מה שהקילו ברמ"ת במכה שא"י אם מוציאה דם אי היה נודע לנו מהמכה קודם שנתחזקה א"כ כבר החלטנו לטמא דם ראייתה שלא לתלות במכה כיון שלא היה נ"מ אז לענין איסור לבעלה רק לענין ז' נקיים ואיך נתיר אח"כ כשראתה ג"פ ולומר דם מכה הוא ובע"כ דמיירי שנודע לנו ממציאת המכה אתרי שנתחזקה לרמ"ת דיש נ"מ לאוסרה לבעלה דתלינן במכה ושוב א"צ ג"כ ז' נקיים כסברת הכנסת יחזקאל וא"כ מוכח קצת דאף שנמצאה המכה אחר ביאה ג' תלינן שהיתה גם קודם הבעילה ולא הוי רמ"ת (אף דיש לנו להקל שהמכה היתה מקודם וגם לומר שמוציאה דם ויש לחלק ואכמ"ל) מכש"כ בנודע ודאי דמוציאה דם דיש לתלות דמכה זו שרואין אחר בעילה ג' היתה ג"כ קודם הבעילה ולא הוי רמ"ת ואף דבמכה שא"י אם מוציאה דם אין מקילין רק באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה דסומכין על דעת המרדכי מ"מ הא כתב הב"ח בתשובה פ"ד דאשה מעוברת או מניקה דמסולקת דמים הוי כמו שלא בשעת וסתה וכדאיתא פ"ק דנדה (דף כו) שפיר יכולה לתלות במכתה אע"פ שא"י שמוציאה דם יעו"ש ובנוב"י מה"ת (סימן קיג) וא"כ גם בנ"ד שהיה בימי מניקתה הוי כמו שלא בשעת וסתה ויש לחלות דמכה זו היתה מקודם ועי"ז ראתה בשעת תשמיש וכמש"ל ועוד דאף אם לא הוי כדבר ברור שהמכה היתה מקודם אבל עכ"פ אומד הרופא איכא שע"פ אומדן דעתו ראיית הדם היה ע"י המכה שמצא עתה וא"כ הא גם על אומדן הרופאים איכא כמה מכשירין יעוין בשו"ת מהר"מ מלובלין (סי' קיא) ד"ה ועתה דאם ברור להרופאים שהדם מהמכה נאמנים ויעו' בשו"ת שבו"י ח"א (סי' סה) צד היתר משום אומן לא מרע אומנתי' ובפרט אם נוטל שכר ויעו' ג"כ בח"ב (סי' עו) (אלא שהשבו"י חשש לבדדמי וע"כ מחלק דבשני רופאים מהני ודאי משום דלא שייך בדדמי יעו"ש) ויעו' בשו"ת שב יעקב (סימן לו) ד"ה עד כה פלפלתי ועוד בכמה תשובות גדולו אחרונים והא אז עדות הרופאים היה רק ע"פ אומדן דעתם ובכל זאת איכא מכשירין] ובפרט במניקת דהוי כשלא בשעת ווסתה ואם כן הא כתב העבודת הגרשוני (סימן כב) דסברת אין אורח בא אלא בזמנו מהני לסמוך על דברי הרופא וכ"ו לרוחא דמלתא אבל באמת אם בדיקת הרופא (בכלי הבטה שהיא ראי' בעיניו ממש כמש"ל) היה תיכף אחר בעילה ג' או בתוך ג"י לבעילה שלישית נראה יותר דודאי הוא שהמכה היתה קודם ביאה שלישית ועי"ז ראתה בשעת תשמיש כמש"ל:

ו עוד יש לצרף חקירת הגאון נוב"י מה"ת (סימן צא) כיון דרמ"ת מטעם וסת הוא לא תאסר בימי מניקתה ויהיה תלוי בפלוגתת הט"ז (סי' קפט ס"ק מח) וש"כ (סי' קפד ס"ק יט) יעו"ש ואף כי חלילה לסמוך ע"ז דגם הנוב"י בעצמו לא קבע יתד בהיתר זה כיון דמלשון הרמ"א עברה ושמשה לא משמע כן יעו' בחו"ד (סי' קפז סק"ג) ובס"ט שם (סוס"ק כו) דסיים בצ"ע ענין זה עכ"פ צירוף להיתרא מיהו הוי לסמוך על דברי הרופא ויעו' בשו"ת בנין ציון (סימן יא) שהשואל חתר למצוא היתר בזקנה שרמ"ת כיון דאינה חוששת לוסת שאינה קבועה והוא לא הסכים לזה אלא לצרף היתר זה לקולא אחרת יעו"ש ולפלא שלא זכר שר מ"ש בזה השבו"י ח"א (סי' צח) (הו"ד גם בס"ט שם) צד היתר ע"פ דברי הש"ס נדה (ס' ע"ב) ותוס' שם ד"ה עוברה שזקנה עדיף מאשה שלא בשעת וסתה ועשה אותו סניף להתיר במה שמרגשת צער וכאב יעו"ש א"כ אי איכא צד היתר בזקנה כמו כן במניקה דשוין הם וכמבואר בש"ס שם ובש"ע (סימן ק"צ סנ"ב) ועכ"פ מהני זאת לומר דהוי כרגל"ד דלא ראתה מחמת תשמיש ושפיר מהני דברי הרופא וכמ"ש הרדב"ז ת"א (סי' תי) גם יש לצרף דעת הראב"ד בס' בעל הנפש (הו"ד בתוה"ש סי' קפז ס"ק ב' וס"ט קפו ס"ק ד' וקפז ס"ק ב') דאם לא בדקה עצמה קודם תשמיש לא מצטרף דאמרינן מקמי הכי הוי דמא יעו' בחתם סופר (סי' קס"ד) שצירף דעתו היכא דאם נאסרה תתגרש ת"ו יעו"ש (שרצה להעמיס כן בדעת הנוב"י מה"ת (סי' פז) דמ"ש לא היתה הבדיקה סמוך לתשמיש היינו בדיקה דלפני תשמיש) וכן מה דנמצא בביאה ראשונה על עד שלו אף דבכג"ז גם בזמן מופלג אחר התשמיש מקרי רמ"ת מ"מ יש לחקור אצל השואל אולי נמצא רק על כתונתו (וזה מקרי אצלו עד) והא כתב הפמ"א ת"ב ססי' קכו) (הו"ד בס"ט ס"ק ג') דדוקא שמצא בעד שלו שהוכן לקנח בו אח"ת משא"כ כשנמצא בכתונתו (ויש מקום עיון בדברי הפמ"א אכמ"ל) וכתב הס"ט דאפילו אם נמצא נמי על כתונתה י"ל דבא לאתר זמן כו' ומה שנמצא בשלו דלמא מעלמא אתי ותלינן לענין זה שלא לאוסרה עולמית יעו"ש ולא עוד דאפילו היכא שקנח בעד המוכן לכך היכא דשהה אתה במטה אחר תשמיש נראה דלא מקרי רמ"ת כיון דבשעה שקנח לא ראה אם היה דם על העד תלינן דלא היה אז דם והדם הנמצא על העד בא אח"כ וכן רשום אצלי מכבר על גליון הנוב"י מה"ת שם (סי' פז) דמ"ש לא היתה הבדיקה סמוך לתשמיש אף דבעד שלו אין חילוק בין סמוך למופלג י"ל דמיירי בשהה אתה א"ת ומ"ש הרב פת"ש (ס"ק מ') לפרש דברי הנוב"י ע"פ דעת הפמ"א יש לסתור להמעיין בפמ"א בעצמו, אח"ז ראיתי בשו"ת עמודי אור יו"ד (סימן נט) שהשיב כן להרה"ג פת"ש לפרש דברי הנוב"י דמיירי בשהה אח"ת ומ"ש הרב פת"ש (ס"ק מ') תמה עליו יעו"ש עכ"פ גם בנ"ד אם יתודע לכת"ר שהיה כן יש עוד צד להקל: (ח) עוד נלפע"ד לחדש קולא לטהרת בנות ישראל ובפרט כבנ"ד שלא הראתה הדם להמורה א"כ אפשר שלא היה אדום ממש כדין הש"ס ולכן אף דמטמאין כל שיש בו מראה אדום יעו' ש"ס נדה (כ ע"ב) ובטור וב"י (סי' קפח) יש מקום לומר דזה דוקא לענין שצריכה ז' נקיים אבל לא לאוסרה לבעלה לעולם (וכעין שכ' הש"כ (ס"ק לב) לענין דם טוהר) ויש להביא סעד לזה ע"פ דברי התב"ש (סי' לח ס"ק ז') שכתב זה לשונו ואע"ג דבדם נדה החמירו לאסור כל מראה אדום כו' נ"ל דהתם משום חומרא דכרת גזרו טפי ותו דלפעמים מסור הוא לנשים כמ"ש התקין רבי בשדות ולכן החמירו התם אפילו בכתם משום לא פלוג משא"כ הכא כו' עכ"ל הזהב ולפ"ז י"ל דרק לענין איסור כרת החמירו ולא לענין רמ"ת דהוא רק איסורא דרבנן ואף דהחמירו גם בכתם זה רק משום דמסורה לנשים (משא"כ דין דרמ"ת דנמסר רק למורים מובהקים) והתם שייך לא פלוג דאם יתירו בכתם יתירו ג"כ בדם הרגשה משא"כ ברמ"ת דלענין נקיים שפיר נחמיר דצריכה ז"נ א"כ י"ל דליש בזה לא פלוג ועוד משום לא פלוג אין להחמיר לאסור אשה לבעלה לעולם יעו' בתה"ד בפסקיו (סי' קסד) (הו"ד במג"א (סי' תמז ס"ק ה') דלא מחמירין בלא פלוג כמו בגוף הדין) הן אמת דלכאורה יש סתירה לזה מדברי הב"י שם (סי' קפ"ח) לענין כמימי תלתן ובשר צלי דפלוגתא דת"ק וב"ה שם (נדה יט אי) איכא בינייהו לתלות דלת"ק תולין מספק ולב"ה טהור לגמרי דהר"ן בשם הרמב"ן כתב דהלכה כת"ק והרא"ש כתב דהלכה כב"ה וכתב הב"י דהאידנא לא נ"מ לן מידי בהאי ספק דכל מראה אדום טמא יעו"ש ואי איתא כמש"ל הא איכא נ"מ לענין רמ"ת דלא נאסרה אלא בראתה אדום גמור ובע"כ דשיטת הב"י הוא לטמא כל מראה אדום אף לאוסרה לבעלה משום רמ"ת אבל באמת י"ל לפי מה שנראה מהפוסקים דברמ"ת איכא ספק אם הוא מן הצדדים דאף דרוב דמים הוא מן המקור הא נגד זה יש רוב דאינם רואים מחמת תשמיש (יעו' בש"ע הרב (סי' קפז) או"ק כג כד ובק"א שם אות א' ה') וא"כ אף במראה דהיא ספק אודם ג"כ יש מקום להקל לענין רמ"ת משום דהוי כעין ס"ס דלמא אינו מראה אדום ממש ואת"ל דהוי אדום ממש דלמא הוא מן הצדדים [וגם לפמש"ל דברמ"ת דהוא רק משום וסת יש להקל בספיקו (והיינו הך די"ל דמה דהוי רק איסור דרבנן הוא משום זה די"ל דהדם מן הצדדים ויש לפלפל בזה בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א גבי ספק דאורייתא כידוע) א"כ סגי הס' דלמא אינו מראה אדום כלל] ולפ"ז שפיר כתב הב"י דלא נ"מ לן מידי בהאי ספק כלל כיון דלענין נקיים מחמירין בכל מראה אדום ולענין איסור רמ"ת אין נ"מ בין אם המראה טהור לגמרי בין אם תולין מספק דאף שתולין מספק אין לאוסרה לבעלה כמש"ל:

ט ואדאתאן להכי י"ל דלאו דוקא כשרואין ברור שאינו אדום ממש יש צד להקל אלא אף בסתם אדום אלא דבאמת אין אנו בקיאין במראית הדמים בין אם היא כהה הרבה א"כ מידי ספיקא לא נפקא ויש צד היתר לענין רמ"ת (יעו' ג"כ בש"כ (סימן קפז ס"ק ז') ודוק) אף דהוי ספק חסרון ידיעה מ"מ הוי ספק חסרון לכל העולם וכמ"ש החו"ד (סי' קצו ס"ק ג') לענין ספק אם הוא בימי נדה או ימי זיבה (יעו' מ"ש בספרי ברכת משה קוה"ת (סי' כג אות ט וסימן כז) ואכמ"ל ובפרט הכא בנ"ד דלא הראתה לחכם איכא ג"כ החקירה דהוי כנאבד יעו' שפ"ד (סי' נג ס"ק טו) וש"ע יו"ד (סי' קצ סמ"ו) וש"כ שם (ס"ק סא) ותפל"מ שם) ויש לפלפל עוד בענין ס"ס משם אחד יעו' מ"ש בברכת משה קוה"ת (סי' טו אות ד ה) ובמ"ש במנחת משה אה"ע (סימן ה' אות ז') ודוק וגם בענין הספק דלמא אינו אדום ממש יש לפלפל דתלוי בפלוגתת הראב"ד והרז"ה דלהרז"ה בשער הוסתות (סימן י) דלא אמרינן רוב דמים שבמקור המה טמאים הוי ס"ס ולשטת הראב"ד שם דרוב דמים שבאשה טמאים לא מחשיב ס"ס כמבואר תוס' כתובות (ט א) יעו' בשו"ת נוב"י מה"ת יו"ד (סי' קיח) (אכן לפמש"ל אות ז לשיטת הראב"ד בעצמו מותרת מט"א כיון שלא בדקה קודם הבעילה א"כ יש היתר ממ"נ יעו' בד"מ יו"ד (סי' נד) וש"כ שם ס"ק ט' (וצע"ק מהד"מ אה"ע סי' מה ס"ק ד) ובב"י יו"ד (סי' קצו) ובס"ט (סי' קפד ס"ק ד) ובב"י או"ח (סימן ד) בדברי תשו' הרשב"א וש"כ חו"מ (סי' כה ס"ק יט) ובתשו' נוב"י אה"ע (סי' מג) ובמ"ש במנ"מ אה"ע (סי' א אות ה) ואכמ"ל) ויעו' בפנ"י כתובות שם דלדעתו אם ספק א' שקול אפילו אם השני לא שכיח ג"כ מיקרי ס"ס יעו' בב"י אה"ע (סי' ו) ובש"כ יו"ד (סי' נג ס"ק יד) ובכללי ס"ס דין ל"ג ובט"ז (סי' קצ ס"ק א) ותה"ש שם ותשו' חכ"צ (סי' מו) ומג"א (סי' תסז) ס"ק ח"י וס"ט סי' קפג ס"ק ב' וקפ"ז ס"ק טו וקפ"ח ס"ק ח' וק"צ ס"ק ב ובשו"ת הריב"ש (סי' שע"ב) ובמ"ש בבר"מ קוה"ת (סי' טו אות ו וסי' כג אות ב) (ושם אות ה' הבאתי דעת הראב"ד פ"ט מהלכות טומאת מת הי"א י"ב דאף דספק א' אינו שקול מחשיב ס"ס) אלא דהכא גם נגד הספק שמא מן הצדדים איכא רוב דמים מן המקור וא"כ שני הספקות אינם שקולים אכן יש מקום לומר דנגד רובא דרוב דמים מן המקור ורובא דרוב דמים טמאים איכא רוב דאינם רואים מחמת תשמיש וחזקת טהרה דאשה (יעו' ק"א למרן הרב סי' ק"ץ ס"ק א) והוי כשני ספיקות שקולים, גם י"ל דבנ"ד דמניקת היא א"כ בספק מן הצדדין קרוב יותר להתיר כיון דאז בחזקת מסולקת דמים היא וע"כ אף אי ספק השני דלמא אינו מראה טמא לא הוי ספק השקול דרוב דמים שבמקור טמאים הם מ"מ כיון דספק א' קרוב יותר להתיר אף דספק השני נוטה יותר לאיסור בצירוף שניהם הוי כשני ספיקות שקולים וכמו שנראה כן מדעת הראב"ד פרק ט' מהלכות טומאת מת הי"א יעו' בספרי בר"מ קוה"ת (סי' כג אות ה) מ"ש בכונה השני' בדעת הראב"ד שם ויש בזה לפלפל ולסתור ולבנות אכמ"ל דלא כתבתי זאת רק לצירוף סניף המועיל לטהרת בנות ישראל וא"כ מכל הנך טעמי שכתבתי לעיל בעה"י נלפע"ד דהאשה טהורה לבעלה ויהא רעוא שמן השמים יסכימו לזה ותהיה טהורה ככל בנות ישראל והאל הטוב יאיר עינינו בתורתו הטהורה:

הדורש שלום כל ההוגים בתורה משה נחום ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא ובעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל. אחר זה השגתי ידיעה מטשערקאססי כי ה' שלח מקודש עזרתה וה"ה טהורה ככל בנות ישראל כן יעזור ה' לנו בכל עת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה