אור ברסלב

שות באר משה (ירושלמסקי)· רבי משה נחום ירושלימסקי

ח"א סימן א

ח"א הקדמה

באר משה קונטרס השיב משה שער הראשון שער התורה ובו ב' סימנים:

ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה:

תשובה לכבוד הרב החריף ובקי נגיד ומצוה מגזע תרשישים מו"ה נפתלי הירץ ראפופארט בהגאון הצ' מהר"צ וצ"ל מח"ס עזרת הכהנים בענין אם כבר התפללו וקראו בתורה בביהכנ"ס ובמנין השני יש ששה או שבעה שלא שמעו הקריאה אם מותרים להוציא ס"ת לקרות בו בשבילם: (א) ע"ד שאלתו כי כמה פעמים נפל ספק בבית המדרש כשהתפללו מנין אחד וקראו בתורה בב' וה' ואח"כ מתפללין מנין שני ונמצא ששה או שבעה שלא שמעו הקריאה אם מותרין להוציא ס"ת פעם אחרת, דדעת כת"ר היא דלפמ"ש הטור או"ח סי' תקס"ו אבל לענין קביעת ברכה צריך שיהיו עשרה עכ"ד, מזה נראה לכת"ר פשוט דגם הכא לענין קריאה אין לגרום ברכה בפתוח מעשרה ואף דחכם אחד אמר לו דלדעת האחרונים דבח"צ אף שאין עשרה מתענין קורין ויחל דיומא קא גרים א"כ גם כאן יומא קא גרים נראה לכת"ר לחלק דהתם משום שלא קראו עוד כתקנת חכמים שפיר אמרינן יומא קא גרים לאפיקי כאן דכבר קראו וחובת היום כבר נתקיים בקריאה ראשונה ורוצים לקרות רק עבור האנשים שלא שמעו ע"כ בפחות מעשרה לא מקרי קביעות לענין ברכה זת"ד כת"ר, ולכאורה דבריו נכונים ומסתברים וגם אנכי תמהתי פה על המנהג הזה אבל מפני שנוהגין כן בכל תפוצות ישראל בפני כמה גדולים בטח יש בזה טעם של תורה ולא מצינו רק לאחד מגדולי האחרונים שהעיר מקום הספק בזה ה"ה הרב ת"א כלל ל"א אות י"א שכתב צ"ע אם כולם שמעו קריאת התירה ויש איזה ב"א שלא שמעו אם מותר לקרות עוד הפעם בשבילם ול"ד לפריסת שמע בסי' ס"ט דהתם כל יחיד מחויב באותה ברכה אבל הכא החיוב רק שישמע קריאת התורה וחכמים תקנו שיברך משום כבוד הצבור וי"ל דלא תקנו אלא כשכל הצבור חייבים בקריאה אבל לא בשביל יחידים וצ"ע עכ"ד, ונראה דהקפדתו רק שלא יקראו בשביל יחידים אבל אם יהי' רובא שפיר יכולין להוציא ס"ת לקרות, אכן ממ"ש אלא כשכל הצבור חייבים בקריאה נראה כדעת כת"ר דבעינן כל עשרה. עכ"פ דעת הרב ת"א נראה כמסתפק בדבר והן ולאו ורפיא בידו: (ב) אכן כיון דכן המנהג בכל תפוצות ישראל לקרות פ"ש ושלישית כשיש רוב מנין שלא שמעו הקריאה ומנהגן של ישראל תורה היא יעויין תשו' הריב"ש סימן ל"ז בענין שהש"ץ התפלל תפלת מוסף ביום הזכרון מיד עם הצביר במה שהביא בשם הרב ר' חסדאי ב"ר שלמה ז"ל כי בלכחו קשטיליא וכו' ואמר לבטלו ולא קבלו ממנו ואמרו לו שאף אם הוא גדול בחכמה הם סבורים שהקודמים שהנהיגו שם המנהג ההוא היו גדולים ממנו ואז קבל עליו שבשום מקום וכו' שלא יתעצם לבטל מנהגם יעו"ש, ובשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קנ"ג ד"ה האחד במ"ש שאפילו תמצא לומר דמדין התלמוד כך יש להם לעשות מיהו כיון שעל מנהג זה התנהגו הדורות אין כח לשטת מנהגם כלל שזהו מתורת המנהגות דכל היכא דליכא איסורא אפי' נהוג דלא כהלכתם שבקינן להו ולא מסלקינן להו ויסוד דבריו ע"פ דברי הש"ס ר"ה ט"ו ע"ב במקום איסורא כי נהגו שבקינן בתמי' דמשמע הא אי ליכא איסורא שבקינן) יעו"ש שכ"כ בשם ס' העתים לר' יהודה ברזילי ז"ל ורבינו האי גאון בתשו' והרמב"ן בספר לקוטין ויש בענין זה אריכות דברים המתחלק לכמה ענפים יעויין ג"כ בשו"ת הריב"ש שם וסי' מ"ב ורנ"ו ושפ"ח וש"צ ובתשו' באר שבע סי' כ"ב באורך ובשו"ת הרדב"ז ח"א סי' שנט בענין דאין מנהג מבטל הלכה אלא א"כ הוקבע ע"פ ותיקין ובמ"ש בשם הריטב"א בשם רבותיו ויעויין ג"כ ברמב"ם פ"ג מהלכות שביתת עשר ה"ג ושו"ת פאר הדור סי' ק"ד ואכמ"ל וביותר מצינו כחו של מנהג ישראל בתשו' הרשב"א (הו"ד בשו"ת השיב משה חאו"ח סימן י"ג דף ז' יעו"ש) שכתב דאין לדחות קבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני ממנו מפני ששים רבוא מופתים המראים סותרו דחק הישראלי הוא למעלה מהטבע והשכל יעו"ש: (ג) ולזאת נלפע"ד דהמנהג נכון וברור כדעת אותו חכם שכתב כת"ר וכמו שהקילו האחרונים בת"צ דאף שאין עשרה מתענים קורין ויחל יעויין בפרמ"ג סי' תצ"ב במ"ז ס"ק ד' ובסי' תקס"ו במ"ז ס"ק ז' וא"א ס"ק ה' ושע"ת שם סק"ד מ"ש בשם המח"ב ויעויין בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' קנ"ד במ"ש בפרט זה לענין ט"ב דאפילו צבור שאינם מתענים כלל כגון דהוי קצירי ומריעי מ"מ קורין ויחל במנחה דיום הוא שנתחייב בקריאה יעו"ש דמסיים דלמעשה צ"ע קצת (ויעו' בפסקי הלכות שנדפסו מחדש מהגאון אור עולם הצ"צ זצ"ל בסי' תקס"ו ס"ג שכתב דבד' צומות הקבועים ואירע שאין מתענים רק שלשה כגון בשעת דבר ר"ל יש לסמוך על האגודה יעו' בב"ח שם) כמו כן י"ל לענין חיוב הקריאה בב' וה' הגם דחילוקו של כת"ר הוא בדעת תורה מ"מ לא נוכל לחלק כן רק אם לא היו מקילין שם בת"צ אלא היכא דלא עשו עוד כתק"ח אבל באמת הא מצינו לגדולי הספרדים הרב בית דוד המובא בס' יוסף אומץ סו"ס ס"ד והגאון מרן חיד"א עצמו בס' טוב עין סי' ט"ז (הו"ד בס' זכור לאברהם להרב מהר"א אלקלעי חאו"ח ח"ב אות ס' סי' צ"ג ובעק"ד או"ח סי' כ"ט אות כ"ד אלא שהרב עק"ד פקפק בזה לכתחלה) לענין הוצאת ס"ת במנחה של ת"צ אי איכא ט' מתענין שלא התפללו ואחד מתענה שכבר התפלל בהוצאת ס"ת דבהכנ"ס אחר מצטרף לי' ויוציאו ס"ת יעו"ש הרי מבואר דאף שכבר עשו בבית הכנסת א' כתקנת חכמים לקרות מ"מ חובת היום על אותן שלא שמעו הקריאה ואף שאין בהם עשרה מצרפין אותו ששמע כן לענין חיוב הקריאה דב' וה' אף שכבר קראו בבהכנ"ס אבל אותן שלא שמעו חל עליהן גם כן החיוב ועכ"פ בדאיכא רובא מצרפין המיעוט שכבר שמעו ובלבד שלא תהיה הקריאה בפחות מעשרה כמבואר במגילה כ"ג ע"ב ובש"ע ריש סי' קמג ולא איכפת לן אם המיעוט כבר שמעו הקריאה:

ד גם נכון ב"ה דברי החכם שהביא כת"ר דדבר זה הוא כמו שנוהגין בחזרת הש"צ בששה אנשים (יעו' בהרא"ש מגילה שם פ"ג סי' ז') ומ"ש כת"ר לחלק ע"פ דברי הב"י סי' ס"ט דהלואי שיתפלל אדם כל היום יעו"ש הגם דסברא נכונה היא מ"מ יש לחלק ג"כ לאידך גיסא דלגבי קריאת התורה לא מקרי הוספת ברכה דבאמת דברי הטור שם סי' תקס"ו שכתב לחלק דלענין קביעת ברכה צריך עשרה מיירי לענין ברכת עננו דהוי הוספה על מטבע ברכת י"ת (יעו"ש בב"י כמ"ש ה"ה דחשיבי כצבור לענין קריאת ויחל) ובאמת הרב יוסף אומץ שם לענין אם אחד כבר התפלל הכריע דלא יאמרו עננו אבל לענין קריאת ס"ת מצטרפין והטעם פשוט לפע"ד כיון דמעיקר הדין לדעת הש"ע סי' רפ"ב ס"ב מותר לקרות עולים הרבה אע"ג שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך אין בכך כלום ומקורו מדברי הריב"ש סי' פ"ד דהיכא דלפעמים צריך החזן לחזור ולקרות חמשה או ששה פעמים. כדי שיספיק לכאו"א ג' פסוקים אם יש בו משום לא תשא כיון שהן קורין צריך לברך ואי משום דצריך לפעמים לקרות זה מה שקרא זה אין בכך כלום יעו"ש ואף דהמרדכי חולק ע"ז כמבואר שם ברמ"א דאין נוהגין כהריב"ש רק בשמח"ת וכדומה וגם הא עיקר טעמו של הריב"ש משום דמוסיפין וא"כ הא בב' וה' אין מוסיפין כמבואר ריש סי' קל"ה מ"מ הא עיקר הטעם משום ביטול מלאכה לעם כמבואר במגילה כ"ב ועכ"פ כיון דמעיקר הדין אין איסור משום לא תשא כשחוזר וקורא (אף שגם הוא שמע כשקרא הראשון יעו' ג"כ בש"ע סו"ס קל"ז ובסי' תרפ"ז סו"ס א' וברמ"א סי' תרס"ט ויעו' סוכה נ"ה סוף ע"א דמדלגי וברש"י ותוס' שם ותוספתא מגילה פ"ג מ"ו ותשו' הרא"ש המובא בעור סימן קמ"ז ותוס' גיטין נ"ט ע"ב ד"ה כי ותניא רבתי י"ג ע"ב ד"ה ומקום) א"כ הני תרי חלתא דשמעו הקריאה דמעיקר הדין אין איסור אם היו חוזרין וקורין ומברכין על מה שקראו כבר ע"כ פשוט וברור דלכ"ע עכ"פ חזי לאצטרופי לרוב מנין שלא שמעו שתהיה קריאה בעשרה ולא מקרי הוספת ברכה והבן:

ה ובאמת המעיין בסו"ס ס"ט בענין דברי המהר"י מינץ המובא שם ברמ"א ודברי המשפטי שמואל שהביא המג"א שם לענין דהשנים לא יוציאו הס"ת ובדברי האחרונים שחשבו מנהג זה שנהגו מאז לאסור יראה דמוכח מדבריהם דמשום זה אי נשאר מיעוט להשלים להרוב החדש אין שום חשש כמבואר להמעיין ובפרט לפמ"ש הנוב"י מה"ת או"ח סי' ט"ו בנועם דבריו כי המשפטי שמואל לא כתב רק ליישב המנהג שהיה אז לאסור לקרות פ"ש אבל במקום שאין מנהג אין נכון לחדש מנהג זה למחות מלקרות פ"ש וגם הם לא דברו רק כשהיה מקרה לא התפללו עם הצבור אבל בדבר שהוא מנהגם קבוע ותדיר להתפלל כת אחת ואח"כ כת שניה לא שייך פנס כיון שרואים שכן מנהגם תמיד דגם בעיקר הדין שכתב המהר"י מינץ שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון שהוא גנאי לראשונים הוא דבר חרש ומה גנאי הוא זה וכל צבור חייבים להתפלל והפסח נשחט בשלש כתות ולפעמים נשארו מהראשונים כמבואר בפסחים ס"ד ע"ב עיילי עשרה ונפקי עשרה וכו' זתדק"ל א"כ מבואר מהמשך דבריו דמהני צירוף לענין ס"ח גם מאותן שכבר שמעו ונשארו מהראשונים כעין פסח לענין צירוף תלתין דעיילי עשרה ונפקי עשרה ובתחלת דברי תשובתו שם מבואר דאחר גמר התפלה פורשים איזה יחידים שהיו כבר שם בעת קריאת התורה וקוראים פעם שנית באותו בהכנ"ס על אותה הבימה יעו"ש בסוף תשובתו שפלפל ג"כ בדברי הריב"ש והמרדכי ודבריו קולעים למטרה אחת שכתבתי דאין איסור מצד הברכה כיון דאפילו באותה הקריאה מותר לקרות פרשה אחת כמה פעמים ומברך וחוזר ומברך וכו' ואפילו אותן שכבר שמעו לא נתכוינו לצאת בברכת הראשונים ובפרט לדידן שכאו"א מהעולים מברך יעו"ש שסיים דיניח להם מנהגם ובפרט כבנ"ד שהחדשים שלא שמעו עוד קורין ומברכין פשיטא דאין שום חשש לצרף המיעוט שכבר שמעו כמש"ל:

י ובהחפשי באוצר ספרי ראיתי בשו"ת חקקי לב או"ח סי' ה' שפלפל באורך בדברי המשפטי שמואל הנ"ל והוכיח גם כן דאין חשש מצד הדין ובסוף תשובתו הביא דברי המחבר סימן רפ"ד אות ב' ולדוד אמת סי' י"ט אות ד' ומזבח אדמה סי' רפ"ד אשר מדבריהם דרבנן ראיה מהימנא לנידון דידן דכל עוד שיש עשרה רובם ככולם אשר לא קראו בס"ת יכולים הם להוציא ס"ת א"כ מוכח משטחת לשונם ג"כ דסגי ברובא והמיעוט ששמעו מצטרפין לרובא שלא שמעו, אחרי כן ראיתי כי בספרו לב חיים חאו"ח סי' ט"ו האריך בפרט זה גופיה בביאור אם צריך דוקא כל מנין עשרה שלא שמעו לקרות פעם שנית או יכולים לצרף גם מאותם שכבר שמעו שישלימו למנין עשרה והביא פנים לשני הדרכים ומסיק ג"כ בסוף תשובתו לדינא דנהי דלכתחלה אין נכון לחלק לשנים ולשלשה כתות על סמך צירוף זה אבל אם כבר התפללו מנין אחד בשויו"ט וב' וה' ולא נמצא אח"כ מנין בשלימות שלא שמעו כי אם שבעה יכולים לצרף עוד ג' מאותן שכבר שמעו ויצאו ידי חובתן, ולפע"ד יש כדמות ראיה מלשון המתניתין מגילה כ"ג ע"ב אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה וכו' בפחות מעשרה יעו"ש בחדושי הרשב"א ד"ה ואין נושאין שכ' פירוש משום דמזכיר את השם ואומר יברכך השם והו"ל כזימון בעשרה דצריך עשרה משום נברך לאלקינו עכ"ד, ובחדושי טורי אבן שם ד"ה ואין הקשה בזה דאם הטעם בזה משום הזכרת השם אמאי נקט לה באמצע בין הני דטעמא משום דבר שבקדושה יעו"ש שהאריך והביא מכמה מקומות בש"ס. דמקשה כעין זה, ולפמש"ל יש מקום קצת לומר דנקט לה באמצע וכוללם יחד בכדי להבין ולהשכיל כי בין בעובר לפני התיבה ופריסת שמע ובין קריאת התורה אינו מעכב רק שיהיה מספר עשרה אבל לאו דוקא כולם פנים חדשות אלא שגם אותן שכבר שמעו משלימין העשרה כמו נשיאת כפים דנקט לה באמצע דגם הכהנים מן המנין (וכמ"ש הרמב"ם פט"ו מהנ"כ ה"ט) ובהם הא ודאי א"צ פנים חדשות דוקא דהא כהן שנשא כפיו יכול לישא כפיו פעם אחרת ואין בזה משום בל תוסיף כמבואר בש"ע סימן קכ"ח ס"ה יעו"ש במג"א ס"ק א' ויעו' בר"ה בתוספות (ט"ז ע"ב) ד"ה ותוקעים וכ"ח ע"ב ד"ה ומנא דבברכת כהנים אפילו מברכין כמה פעמים לצבור אחד אין זה בל תוסיף יעו"ש בש"ס דאלו מתרמי ליה צבורא וכו' (ומזה גם כן קצת סעד לדברי הנוב"י דאפילו אותן יחידים שכבר קראו יקראו פעם אחרת ויש לפקפק בענין זה אכמ"ל) ויש בזה לפלפל ע"פ דברי הש"ס סוטה ל"ח ע"ב הא דאשתייר וכו' ואכמ"ל ויעו' גם כן בב"ח סימן קמג במה שדקדק במתניתין דה"ל למתני קורין בתורה בעשרה כדקתני סיפא ובקרקעות תשעה וכהן יעו"ש מה שתירץ ולפמ"ש יש מקום לומר דמרמז לנ"ד דאי הוי מתני קורין בעשרה הוי אמרינן דכל עיקר הקריאה הוא בעשרה היינו קורין ושומעין (דהוא כקורין) עשרה חדשים אבל אי תני אין קורין בפחות מעשרה מורה שלא יהיה בביהכנ"ס בעת הקריאה פחות מעשרה אבל קוראין חדשים סגי ברובא והבן. ויש בזה לסתור ולבנות כמובן אבל העיקר לדינא כמ"ש דמנהג של ישראל תורה היא: הנני ידידו הדו"ש באה"ר וא"ע משה נחום במו"ה בנימין זצ"ל ירושלימסקי האבד"ק קאמינקא כעת האבד"ק אסטראלענקא והגליל:

תוכן העניינים

שות באר משה (ירושלמסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה