אור ברסלב
שות באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן

שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד

שו"ע יו"ד סימן

שו"ע יו"ד סימן ט

י

הוספות לספרי קנין חדש:

סימן א':

ב"ה ד' ויקהל תרפ"ד לפ"ק מונקאטש יע"א:

החהו"ש וכט"ס לכבוד ידידי ה"ה הרב המאוה"ג החו"ב וכו' כש"ת מוה"ר מרדכי נ"י דומו"צ דקה"י דק"ק נייטרא יע"א:

אחדש"ה כמשפט מודעת זאת אשר ספרו היקר הגיעני בש"ק תצוה העבר ומחמת קדושת ש"ק הונח ולא בא לידי עד היום ועיינתי בו ולמען תת אות אציע מה שהעירו רעיוני בהביטי בו א') מ"ש ד' ע"ב ע"ד החכ"צ לק"מ דכבר הביא החכ"צ בעצמו בסי' ע"ז מהתוס' והרשב"א וגם ביו"ד סי' מ' ס"ה אי' נוטל הלב כו' והובא בחכ"צ והביא ראי' מזה ואפי' במלתא דאתיא בק"ו אמרינן טרח וכתב לה קרא מכ"ש בכזה:

ב') מה שהאריך בתשובתו במטלית הנפרד בדין תולמ"ה הנה בודאי תולמ"ה שייך בכל המצות כמ"ש רש"י בסוכה י"א לענין לולב דילפינן מסוכה בבנין אב וה"ה לכל המצות כמו שהאריך בספר נחל אשכול סוף הלכות תפילין תשובה ב' ע"ש באריכות ובענין הנעשה מתחילה בהכשר שכ' הב"ח באו"ח הלכות ציצית דל"ש תולמ"ה וכ"כ האחרונים כמו שהביא הקסהי"ס לענין הקשר של תפילין שלא נסתר כשבדקו התפילין ע"ש הנה לענ"ד קשה לסמוך ע"ז להקל נגד דעת ההר"א ששון ז"ל בסוף תשובתו שהאריך להוכיח מהמרדכי לפסול בהסירו מזוזת הבית עם המזוזה כמו שהובא בחי' רעק"א סי' רפ"ט ומהרמ"א באו"ח סי' תרכ"ו אין סתירה דשם לא נעשה שום שינוי בהסכך משא"כ כאן שהמזוזה הוסר וה"ה לנ"ד אם הוסר המטלית בודאי ראוי לפוסלו, ומבואר דאע"פ שנעשה מתחילה המצוה בהכשר ובכונה אם אח"כ ניתקה ממקומה ומהכשירה נפסלה ואין זה שייך כלל למצות צריכות כונה דכיון שאין המעשה בהכשירה ה"ה פסולה כמובן וא"א לי לעיין הרבה בספרו מפני דיבוק הדפין והשי"ת יזכהו להגדיל תורה ולהאדירה ולכוין הלכ' לאמיתה ולעסוק בתוה"ק מתוך נחת והרחבה כנפשו הטוב וכנפש ידושת"ה בלונ"ח המעתיר ומצפה לישועה ה"ק יצחק אייזק בהגה"ק מורי"מ צללה"ה סאפינקא:

בעהי"ת יום ב' לפ' וישלח תרפ"ד לפ"ק:

סימן ב':

שלום וכט"ס לכבוד ידידי ה"ה הרב הג' החריף ובקי נפלא וכו' כש"ת מו"ה מרדכי פארהאנד נ"י דיין דק"ק נייטרא יע"א:

אחדש"ה וש"ת באהבה הנה ע"י מקר' טהור בא לידי ספרו הנחמד קנין חדש ושמחתי לראות מתוכו רוב בינתו ורוחב ידיעתו בש"ס ופוסקים ואשרי שלו ככה וכדי להראות לו שחביבים לי דבריו אציע לפניו איזה הערות שעיינתי דרך העברה בעלמא א') והנה בהספד על רבו הגאון זצ"ל באות ב' ראיתי שהקשה על הא דקאמר הש"ס פסחים קי"ט דאברהם אינו רוצה לברך משום דיצא ממנו ישמעאל והקשה והא מבואר במ"ר פ' נח וכן בש"ס בב"ב דף ט"ז דישמעאל עשה תשובה והא במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ואמאי לא ירצה לברך? והוא ק' נאה [הג"ה מהמחבר יצ"ו] א) העיר בצדק בקונטרס אבידת רבו אות ב' שהקשיתי מדוע לא יברך א"א הלא ישמעאל עשה תשובה שהוא קושי' נאה והד"ג נ"י תי' ומר"י דאברהם תלי' תניא בתניא ר"י לשיטתו דס"ל דצדיק גמור עדיף [ברכות ל"ד] ויישב קושייתו דהג' נ"י כיון שבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ובעל תשובה גדול א"כ יצחק לא הי' לו רשאי לקבל הכבוד אלא הי' צריך לתת הקדימה לישמעאל הא ישמעאל הבעל תשובה הוא גדול ממנו עכ"ד אם רשות נתונה הנלפענ"ד בזה בהקדם דברי הטור באו"ח סי' ג"ן בהעתיקו תשובת האשר"י ואם הוא משפחה בזוי וצדיק טוב לקרב מזרע רחוקים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב ועיין ב"י בשם מהר"י אבוהב וכוונת האשר"י עפ"י הש"ס הנ"ל ברכות כדברי ר"א שבמקום שבעלי תשובה וכו' שנאמר שלום שלו' לרחוק והרמב"ם ג"כ פסק' בפ"ז מתשובה הלכה ד' והוסיף כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשין יצרם יותר מהם ע"כ וטעמי בעי לבאר והנלפענ"ד בס"ד עפ"י דברי פרישה בשם מורי (לדעתי הוא רש"ל) ומ"מ בודאי מיוחס קודם לשאינו מיוחס אם שניהם שווין וראוי אף לדקדק על זה כי אינו דומה תפילת צדיק בן צדיק ודומה לזה כ' רבינו לקמן סי' תקע"ט דהראוי להתפלל בתענית הוא מי שאין בו ולא באחד מקרוביו או הנלוים אליו שום בעל עבירה כ"כ שם בשם הרמב"ם ע"ש וכן פירש"י על ויעתר לו ולא לה והוא מגמר' ס"פ הבא על יבמתו עיי"ש וכו' עכ"ל ועפי"ז יובנו דברי הש"ס מקום שבעלי תשובה עומדין ר"ל שאם הם בתשובתם ומעלתם הם במדרגה חדא ונחזי אנן וכי נאמר איש פשוט שאכל נו"ט וחזר בתשובה שלא יתגעל נפשו בפת בגם ויין משתיהם ואינו רב פעלים וכי נאמר שיהי' מדריגתו כבני' בן יהודע בן איש חי וכו' דתבר בזיזי דברדא ונחת וטביל (ברכות ח"י) וע"כ הכל לפי הערך בכמותו ובעלי תשוב' עדיפי מאותן שהם במדריגתם ובזה נבוא לתרץ קושי' הדגנ"י שנכון שלא הקדימו ישמעאל ליצחק כי ישמעאל גם בתשובתו לא הגיע לקרסולי יצחק אבינו ותשובתו הי' לפי ערכו שהי' בן הגר המצרית שהי' מצחק עיין בפירש"י בפ' וירא וק"ל, ובזה מיושב ג"כ כי לכאור' יש סתירה ברמב"ם לפי מה שהובא בידו החזקה להלכה שמקום שבעלי תשובה וכו' והלא הרמב"ם הוסיף במעלות בעל תפילה בתעניות כאשר הובא בטור בסי' תקע"ט ולא יהי' בעל עבירות ולא יצא עליו שם רע בילדותו והרמב"ם הוסיף ולא יהי' בבניו ובבני ביתו וקרוביו ובכל הנלוים אליו בעל עבירה וא"כ סותר דברי עצמו ולהנ"ל נכון כי בודאי אם מי שלא חטא הוא במדרגה חדא עם הבעל תשובה אז במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אבל ערך הצדיק מופלא שבערכין בודאי גדול מעלתו וזה נוכל להעמיס בדברי נר המערבי שהוסיף כלומר והיינו להודיענו אם מעלתן שוה ודו"ק ובעיקר הענין שכ' הרמב"ם שלא בבניו ובני ביתו וקרוביו ובכל הנלוים אליו וכו' עפ"י מה דאיתא במסכת סופרים פ"א הי"ז מובא להלכה בשו"ע סי' רפ"א ס"ד דס"ת שכתבו ממזר יש פוסלין והטעם בב"י דכשמגיע לשם הכתוב בתורה מה שהוא מתנגד נגדו הוא כותב שלא לשם קדושה ובטו"ז ועפי"ז אם יש בקרוביו איזהו עבירה איזי לא יהי' זה עבירה גדולה נגד עיניו והבן כי בשרו עליו יכאב בידעו שבניו וקרוביו נכשלים בזה העבירה ובספרי באר מרדכי סוף הל' נדה עמוד ע"א כתבתי בס"ד שמי שנודע שנכשל עם הנדה לא יקראו אותו לתורה בפ' נדה עפ"י מה שכ' מרן בחת"ס סי' ט"ו לענין שמיטה ודו"ק ע"כ הג"ה מהמחבר יצ"ו] והנה לפענ"ד לכאור' גם בש"ס בב"ב הנ"ל יש להקשות כן דאיתא התם אמר ר' יוחנן ישמעאל עשה תשוב' בחיי אביו שנאמר ויקברו אותו יצחק וישמעאל מדאקדמיה אדבורי וכו' ש"מ דעשה תשובה וגם כאן יש להקשות כיון דבמקום שבעלי וכו' א"כ בעל תשובה הוא גדול מצדיק מעיקרא וא"כ לא הי' לו ליצחק רשאי לקבל הכבוד אלא הי' צריך לתת הקדימה לישמעאל הא ישמעאל הבעל תשו' הוא גדול ממנו? אמנם ק' יש ליישב בפשיט' דר' יוחנן הוא דאמר כן ור"י לשיטתו שפיר קאמר דהא ר"י בברכות דף ל"ד ס"ל באמת הצדיק מעיקר' עדיף אמנם נראה בלא"ה יש לומר עוד דהא דאמרינן דבעל תשו' עדיף מצדיק מעיקרי' היינו לנגד הקב"ה דקמי' שמי' גלי' שעשה תשו' באמת ובתמים ושפיר גדול מאוד אבל לגבי דידן ודאי צדיק מעיקרא עדיף כי אין אנו יודעים אם עשה תשו' באמת או רק לפי עיני הראות ולפי"ז גם קושייתו לא קשה דאברהם לא ידע אם עשה תשוב' באמת וכהוגן לכן לא ירצה לברך אלא דאכתי יש להקשות אף אי אמרינן דבע"ת אינו עדיף מצדיק מעיקרי' אבל עכ"פ כצדיק מעיקרי' הוי ואכתי קשה אמאי לא ירצה לברך ע"כ נראה לומר דאברהם לא ידע מזה שעשה תשובה הא גם אנחנו לא נדע רק מהפסוק ויקברו וכו' היינו לאחר מיתת א"א איגלי' לנו למפרע דעשה תשובה ואף דבב"ר הנ"ל איתא ואתה תבוא אל אבותיך בשלום בשרו שישמעאל עשה תשו' היינו רק דרש ועיין בכ"ס עה"ת פ' ח"ש על הפסוק ויבוא אברהם וכו' דכתב ג"כ כהנ"ל - וכמו שהוא אמר לענין תרח אנו יכולין לאמור כן לענין ישמעאל:

ומה שמדקדק מע"כ עוד שם על הא דאמר הש"ס שעשה תשובה בימיו ומדקדק מה הוא בימיו? והנה מה שמיישב בדרך אגדה הוא נכון מאוד אבל באמת אין זה דקדוק הא הש"ס רצה לומר דעשה תשו' בימיו היינו בחיי אביו כמו שאמר שם הש"ס קודם לזה שעשיו לא מרד בימיו ור' יוחנן באמת אמר בהדיא בחיי אביו ועיי"ש. - ב') והנה ראיתי דבריו בענין גט באיש שהוא עתים חלים ועתים שוטה בדף נ"ג כתוב להביא ראי' לשיטת הרמב"ם דלאו דוקא הני ד' סימנים שהביא הש"ס אלא בכל מעשה שטות הוא נחשב לשוטה והביא ראי' הקרא שמואל א' כ"א וישנו את טעמו וכו' ואמרו עליו החסר משוגעים אני מתמה שלא הזכירו מפרשים מקרא מפורש - אמרתי לעוררו שאל יתמה עוד כי באמת כבר קדמו בזה גאון אחד בדור שלפנינו והוא הגאון מו"ה יודא אסאד זצ"ל בספרו מהרי"א אה"ע סי' צ"ג וכ' עוד בזה ליישב אמאי נקיט הש"ס הכי ד' סימנים ועיי"ש שהאריך וימצא נחת ואגב אעוררו ג"כ ועיין בשו"ת מהרי"א הנ"ל או"ח סי' א':

הג"ה מהמחבר ספרי התורה הזה לא הי' במחיצתי בעת כתבי שו"ת הנ"ל ועיין דע"ת (ברעזאן) סי' א' אות מ"ג ולהלן ע"כ, ג') בדף ס' הקשה דמבואר בכמה מקומות בש"ס דקטן מעשה יש לו ומחשבה אין לו והקשה על הרמב"ם דפסק בפ"ב דכלים שתינוק חש"ו יש להם מעשה אע"פ שאין להם מחשבה והקשה מנא ליה להרמב"ם לומר גם בחש"ו הא במשנה איתא רק קטן ומעלתו תירץ בפשיטות שבכל גווני הם שווים והנה לא אבין קושיתו הא משנה מפורשת היא מכשירין פ"ו מ"א אשר גם כ"מ נ"י הביא ולפענ"ד היא משנה מפורשת ריש חולין וכולן ששחטו וכו' הקאי אחש"ו הרי דגם לחו"ש יש להם מעשה דאי לא"ה לא יועיל שחיטתן אפי' אחרים עומדים ע"ג: הג"ה מהמחבר יצ"ו ב"ה שפתיי ברור מילילו והלא הבאתי המשנה שם ובהיות כי נודע שהרמב"ם דרכו להביא רק מה דכתוב ומפורש בש"ס משנה תוספתא ירושלמי בבלי והנה הך משנה דמכשירין פ"ו מ"א לענין כי יותן העתיקה הרמב"ם פי"ד מטומאת אוכלין הלכ' ב' וכמו שהזכרתי בספרי הנ"ל וכן ביותר הול"ל להד"ג נ"י לתמוה עלי' ממכשירין ספ"ג והובא ברמב"ם בפרק י"ג [ובטעות נדפס בש"ס ווילנא החדש בעין משפט וכר מצוה פי"ב וצ"ל פי"ג] ומה שהראיתי לספ"ג מטו"א הוא טהרות פ"ח מ"ו ג"כ במשנה מפורשין שלשתן משא"כ בכלים טו"ב משנה ט"ו שאיתא בפי' האלון והאגוז שחקקום תינוקות וכן דקדקתי בספרי שהבאתי לשון המשנה בקיצור מנ"ל לנר מערבי להוסיף חרש ושוטה ועיינתי עתה גם בתוספת' כלים בבא מציעא פרק ז' הלכה ג' ושם ג"כ איתא סתם תינוקות וא"כ קושי' הוא קושי' תמוה מאוד (ואגב הד"ג נ"י עוררני לעיין בשו"ת מהרי"א או"ח סי' א' וראיתי עליות יהודא זי"ע להגאון מחבר כרם שלמה במנין מסכת וחידוש שלא עורר שם שעפ"י שחלק התוספתא מסכת כלים לג' בבא א"כ הו' יותר ובמקום שחסר לנו שיעורו יש מקום להשלימו ואכמ"ל) ועתה עיינתי היטב ברמב"ם וז"ל שתינוק חרש שוטה וקטן יש להם מעשה אע"פ שאין כהם מחשבה וא"כ הכוונה שקאי שהתינוק הוא חרש או שוטה או קטן וא"כ הכול קאי על תינוק אבל גם זה תמוה ונא יבינינו בתי' נכון ועפ"י מה שחשבתי בספרי בכוונת הרמב"ם וכן פרו"מ שהשמיענו קטן או חרש או שוטה אפי' הוא גדול נ"ל בס"ד שלמדו הרמב"ם מש"ס חולין דף י"ב בסוגי' דקטן אי יש לו מחשבה או לא ומקשי והא אמרה ר"י חדא זימנא המעלה פירותיו לגג (שהזכיר פרו"מ שליט"א) ושם איתא חש"ו משמע ששניהן שווין אבל זה ע"צ הדוחק ועפ"י מה שנ"ל עתה שכוות הרמב"ם שהקטן הוא חרש ושוטה נ"ל בס"ד שלמדו הרמב"ם מדתנן תינוקות משמע שאפי' חוץ מחסרון שלא הגיע לכלל שנים עוד יתירה שגם שוטה או חרש הוא ובזה וכיוצא בזה צריך שקידה בדפוסים הראשונים כי ברבות השנים הרבה טעותים נתרבו מדפוסים שונים אחרונים מוסיפין על הראשונים ובפרט בספרי הרמב"ם כ"י שיש ממנו ברומא רבתא שראיתי בהיותי שם לטובה וראה כמה נתלבט מרן החת"ס יו"ד סי' קפ"ד בדברי הרמב"ם בפי"א מא"ב הלכה ט' שכתב בהשגות הראב"ד שהוא טעות גדול מן הסופר ותפילתי לד' הטוב שיזכינו לחדש אורו של נר המערבי מכ"י ומדפוסים הראשונים ואז יתורצו הרבה קושי' כאשר זכינו לספרי דקדוקי סופרים ט"ז כרכים על הש"ס מהגאון האמיתי ר' רפאל נטע ראבינאוויטץ זי"ע שהי' ג"כ ברומא למלאכתו מלאכת הקודש לברר הגירסאות אכי"ר ע"כ הג"ה מהמחבר שליט"א. - ד') באותו דף הביא כמה מקומות בש"ס דלא נקיט כל הג' חש"ו ביחד כמו בברכות פ"ב מ"ג נשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין ותמה מדוע לא תנן שגם חש"ו פטורין ותירוץ משום סיפא וחייבין בתפלה ובבה"מ ובזה חרשים פטורים ימחול לעיין בברכות דף כ' בתוס' ד"ה וקטנים שכתבו בשם ר"ת דסיפא דחייבין בתפילה לא קאי על קטנים רק על נשים ועבדים א"כ אין לומר כתירוצו ואולי י"ל לפי תירוצו של ר"ת שם דקטנים נקיט רק אגב משום דכך הוא הדרך נקוט הני ביחד א"כ אין להקשות אם לא נקט גם חו"ש כיון דגם בקטנים בכדי נקטה:

הג"ה מהמחבר במשבצות דבריו העלה לי מרגינתא לבאר שיטת רש"י דשם וכמה נתלבט הפ"י שם לבאר דברי ר"י ור"ת דיש לתמוה טובא דרישא וסיפא לא בחד גוונא איירי ומגלגלין זכות ע"י זכי' כהד"ג נ"י ואבאר בס"ד השיטות, שיטת רש"י נשים עבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין [ואפי' קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש ומן התפילין משום דסתם קטן אינו יודע לשמור גופו שלא יפיח בהן ובזה מתורץ קושי' התוס' שהקשו מסוכה דקטן היודע לשמור אביו חייב לקנות לו תפילין אלמא דכשהגיע לחינוך דשייכי בי' תפילין חייב בתפילין דייק המורה דסתם קטן והש"ס שם דיבר דקטן שיודעים בו שיודע לשמור ומה שהקשו ובק"ש נמי יש לחייבו יותר מדאשכחן התם קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ופסוק ראשון של ק"ש הנלפענ"ד רש"י לשיטתו בריש מכילתן דק"ש פרשה ראשונה דאורייתא ומסתמא שם הוא להרגילו כי פסוק זה כולל בו שרשי אמונה אבל לא מתורת חיוב מ"ע וכה יהי' ד' בעוזרי אחר שגמרתי ברעיוני כן עיינתי בפנ"י ומצאתי כדבריי וג"כ מה שהסיבו לרש"י זי"ע כי לר"י ור"ת קשה כאשר נבאר בס"ד משא"כ להמורה הכול נכון שרישא מיירי בהגיע לחינוך וע"כ בסיפא שחייבין בתפילה מיירי ג"כ רק בהגיע לחינוך והו' סיפא דומי' דרישא ויש לבאר מ"ש תפילין שגזרינן שמא יפיח בהם ולא בתפילה ובהמ"ז וי"ל דהנה תפילין צריכין שיהי' על גופו כל היום ע"כ גזרינן ועיין פרמ"ג סי' ל"ז אשל א' בד"ה מריש שמסופק בזה אי מה"ת חייב בתפילין כל היום ובשם ק"ז הלבוש זי"ע משא"כ תפילה ובהמ"ז הו' רק שעה חדא בעת שמתפלל ומברך בהמ"ז ועוד שבתפילין שהוא חפץ דקדושה ע"כ זהו איסור גדול שמא יפיח בהם משא"כ בכאן שהו' רק דיבור ואז יעמוד ולא יברך [ועיין סי' ל"ח ס"ב] והלא דעת שו"ת מרן ד"ח או"ח סי' נ' ח"ב שמותר וחייב לענות אחר ברכת הקטן הגם שאינו נקי והגאון בקיצור שו"ע בסי' קס"ה פקפק בהוראה זו ועיין בהגהות מסגרת השולחן [וגוף פלוגת' ר"ת ורש"י בשו"ע סי' ע' ס"ב שנבאר להלן בס"ד] ועוד נ"ל לבאר בס"ד שיטת רש"י זי"ע ובזה יתורץ הקושי' שהקשיתי לעיל בהא דקטנים פטורין מן הק"ש פי' המורה משום שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש ובתפילין הלא זמנם כל היום וא"כ מצוי הוא ע"כ ביאור משום שגזרינן שמא יפיח בהן ועפי"ז תמה מדוע קטנים חייבין בתפילה הלא זמנה קבוע ואינו מצוי וצ"ל שתמיד קטנים כנשים וכיון דנשים חייבין משום דרחמי נינהו גם לחינוך קטנים תקנוהו וכעין מה דאיתא בש"ס קידושין ל"ד גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי וא"כ קטנים ג"כ כיוצא בהן וק"ל אבל קשה עדיין אם גזרינן שמא יפיח בהן בתפילין מדוע לא נגזור בתפילה וכבר כתבתי לעיל מזה ועתה אבאר יותר עפ"י מה דאית' בשו"ע סי' פ' שמקורו מתשו' אשר"י מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו להפיח עד שיגמור ק"ש ותפילה מוטב שיעבור זמן קשו"ת ולא יתפלל וכ' הפר"ח מובא בבה"ט ס"ק א' שכ"ז שאירע לו מקרה וכו' אבל אם יש לו חולי שמחמתו מוכרח להפיח בכל שעה יתפלל וכשיבוא לו הפחה ישתוק וימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל אם לא שהה כדי לגמור את כולו ועיין פרמ"ג משבצות סי' פ' שהפחה הוא איסור דרבנן ומ"ה ריח שאין עיקר שרי [ועיין משבצות סי' ע"ט בהקדמה אות שביעי] והביא דברי הפר"ח שמקורו מדברי רמ"א צ"ח (שמובא במג"א סי' ע"ח בסופו) מותר להתפלל ולקרות ק"ש דלא אתא דרבנן ועקר ד"ת וכו' וכן תפילה למ"ד דרבנן [בכ"ז צריך להתפלל ולא נאמר שהו' דרבנן נגד דרבנן ואחד מהם צריכין לעקור נאמר שוא"ת עדיף] מ"ע דרבים הו' [ר"ל תפילה בציבור וצ"ל הגם שתפילה דרבנן אבל בציבור דאורייתא ואכמ"ל] והנה תפילין צריכין גוף נקי ואם יש לו חולי הפחה י"ל דלא אתיא דרבנן ועקר לעולם מ"ע דומיא דכלי שיר כבסי' תקפ"ה במ"א ד' (וצ"ל תקפ"ח ונתעוררתי לזה וכוונת הקושי' שבכאן לעולם לא יוכל להניח תפילין) ואפשר לחלק בין יחיד לצבור [ר"ל שבכאן הו' רק ליחיד ואפי' כל ימיו לא יניח תפילין שאני ובפרט כי עיין בעט"ז סי' כ"ה בשם סמ"ג בהיות שבתפילין צריכין גוף נקי שכמה אלפים ורבבות מישראל לא היו מניחין תפילין מטעם הנ"ל ועיין מג"א ל"ז א'] ועיין סימן ל"ח מג"א ב' [שמחלק בין תפילין של יד שקילי משל ראש] עכ"ל ורבינו הפרמ"ג ספוקי מספקא לי' אי יניח תפילין מי שברי לו שיפיח תמיד כדינו של הפר"ח והרב בשו"ע הסכים עם הפר"ח בק"א והוכיח מלשון מוטב משמע אבל אי אפשר בלא"ה מותר להתפלל עיי"ש בק"א ורק מה דמספקא לי' לרבינו פרמ"ג אי יוכל להניח תפילין הי' נ"ל בס"ד דהנה תפילין צריכין גוף נקי עיין ש"ס שבת כנודע הגם שהפחה הו' רק איסור דרבנן בכ"ז בשם גוף הנקי אינו וכעין מה שהעלו בפסקי תוס' ברכות סי' כ"ו שכל סייג שהוסיפו חכמים על כל המצוה אף אם קיים עיקר המצוה כהלכתא בלא התוספות שהוסיפו חכמים הו' כאילו לא קיים כלום ועיין שד"ח מערכת מ"ם כלל נ"ט וחו"מ סי' י"ד אות י"ז ומערכת ריש אות ד' ושו"ת שיבת ציון סי' ט' ופרמ"ג פ"כ סוף פתיחה להלכו' ק"ש ד"ה אמר הכותב ועיין תוס' סוכה י"א ד"ה דאמר כך ולא הוזכר בדברי מרנן שהבאתי ושו"ע אע"ז סי' קע"ז בלאו דלא יוכל לשלחה כל ימיו אם הו' אסורה לו אפי' באיסור דרבנן לא יוכל שלחה עיי"ש ובמק"א ביארתי בס"ד ע"כ לולא דברי קדשם הי' נ"ל שתפילין לא יניח מי שאינו יכול לעמוד בלי הפחה כי צריכין גוף נקי ומי שאינו יכול לעמוד בלי הפחה עכ"פ אינו גוף נקי והי' נ"ל לולא דברי הפרמ"ג זי"ע שנסתפק בזה לחלק בין תפילין שלא יניח מי שאינו יכול להעמיד עצמו ותפילה יתפלל [ופשוט שמה שהעלה הפר"ח ונסמך מתשו' רמ"א שמי שיש לו חולה הפחה שיכול להתפלל היינו דוקא בהפחה כי הוא דרבנן דהיינו ריח שאין לו עיקר וכאמור בדברינו לעיל ולא מי שיש לו חולי השלשול וכן חולי הטחורים שבתשו' רדב"ז שמובא במג"א סי' ע"ו ס"ק ח' כי צואה הו' דאורייתא ועיין היטב במג"א בסי' ע"ח בסופו בהביאו תשו' הרמ"א ורמוזי רמז לתשו' רדב"ז הנ"ל ולסי' פ' שאנו עוסקים בה ועיין לבושי שרד] אולם מדברי המג"א בסי' ל"ח ס"ק ב' שהעלה בשם תשו' מ"ע ואם יודע שאינו יכול להעמיד עצמו מלהפיח אלא כדי שיחלוץ של ראש אפ"ה יניח שניהן ועיין בפרמ"ג שם דשל ראש חמירי משמע לכאור' שאם אינו יכול להעמיד עצמו אפי' עד שיחלוץ של ראש לא יניח סוף דבר שהענין בספק גדול עומד לענין תפילין אולם מדשנו רבנן בכפילא ומרן ערך בשולחנו הך דינא דתשו' האשר"י הן בה' תפילין בסי' ל"ה שענינו מי הם החייבין בתפילין ופטורין וכן בה' ק"ש משמע שק"ש ותפילין שווין לענין זה שאם אינו יכול לעמוד בלא הפחה יניח ג"כ התפילין, ונחזור להענין בביאור שיטת רש"י שהצבנו בפתח דברינו והיא מטרת חפצינו בס"ד הנה נכון לאמור שקטן דומה למי שיש לו חולי דתשובת האשר"י שאינו יכול לעמוד עצמו מלהפיח וקטן אינו חייב בתפילין וא"כ לא הו' מ"ע דהנחת תפילין ע"כ שוא"ת עדיף וא"כ דבריי נכונים עפ"י שיטת רש"י שהו' סיפא דומיא דרישא ודו"ק. ובהיותינו בענין הזה נבאר בס"ד גם שיטת ר"ת ור"י עיין מהרש"א ופנ"י וציון לנפש חיה וד' הטוב בעוזרינו אכי"ר:

שיטת ר"ת ור"י מכח קושי' מסוגי' דסוכה ולא כאשר ביארנו לשיטת רש"י ששם מיירי בתינוק שנאמר בחוץ כי הסוגי' דיבר מדבר שרגיל בתינוקות הבינונים וע"כ העלה ר"ת שרישא שנשים ועבדים וקטנים פטורים מק"ש ומן התפילין היינו בלא הגיע לחינוך אבל בהגיע לחינוך חייבין ורק שקשה בסיפא דחייבין בתפילה ומזוזה ובהמ"ז הי' צריך לומר שמיירי בלא הגיע לחינוך ומדוע יחייבו בתפילה [ולא זכיתי להבין מדוע הקשו רק על תפילה ולא על ברכת המזון ואפשר לומר שברכת המזון דאורייתא הי' מקום יותר לחייבו ודוחק או שהו' רק ג' ברכות כי הטוב ומטיב ביבנו תקנו משא"כ תפילה ח"י ברכות וצ"ע] ע"כ פי' הר"י דמיירי בקטן שהגיע לחינוך בסיפא והקשו דא"כ לא הו' קטנים דומיא דנשים ועבדים עיין במהרש"א שר"ל כי ברישא שפטורין מק"ש ותפילין היינו בלא הגיע לחינוך אבל בהגיע לחינוך חייבין וסיפא דחייבין היינו בהגיעו לחינוך אבל לא הגיעו לחינוך פטורים ונשים בכל גווני חייבין, והנלפענ"ד בס"ד לתרץ עפ"י דברי התוס' בכמ"ק ובפרט עירובין דצ"ו ד"ה מיכל בסופו דקטן אתי' לכלל חיוב עדיף מאשה וא"כ לא קשי' ברישא מדוע חייב הקטן בק"ש ותפילין בהגיע לחינוך כי אתיא לכלל חיוב - ולהיפך לא קשיא בסיפא דחייבין מדוע פטור בקטן שלא הגיע לחינוך וי"ל עפ"י הסברא הנודעת שמהיי"ט בנשים הם בני חיובא לי"ב שנים משום דנשים דעתן קלות ע"כ שכלם הקל נגמר בי"ב שנים (עיין ש"ס נדה דמ"ו מלמד שנתן בינה יתירה באשה ושבת דל"ג נשים דעתן קלות - ויומא דס"ז אין חכמה לאשה אלא בפלך ובגליון הש"ס שלי שהבאתי תוספתא כלים בב"מ פ"א מאמר בשם ברוריא אשת ר"מ ועיין ברכות ד"י ומ"ש על הגליון ודו"ק) כמו פירות שאינם מתקיימות שנגמרו בתחילת הקיץ משא"כ אנשים שדעתם חזק לא נגמר עד י"ג שנים וכפירות שנגמרו בסוף הקיץ ע"כ מהיי"ט גופי' בלא הגיעו לחינוך פטורים מן התפילה וכו' משום שאז שכלם בוסר והבן, ובמהרש"א הקשה דרישא וסיפא לאו בחד גוונא איירי כלל דהו' מצי למיתני או אידי ואידי חייבין בהגיעו לחינוך או אידי ואידי פטורין בלא הגיעו לחינוך וחידש שהפנ"י הקשה כן ולא הזכירו ובצל"ח יישבו ועיין בפנ"י שיישב שיטת הר"י וק"ל ושיטת ר"ת מבואר במהרש"א וא"כ דברינו בספרי בס"ד נכונים הן לשיטת רש"י והן לשיטת הר"י ולא לר"ת ודו"ק ותו לא מידי ועיין בשו"ע או"ח סי' ע' ס"ב ופרמ"ג משבצות ריש הסי' וסי' ל"ז ס"ג ומג"א ופרמ"ג ס"ק ד' עיי"ש שהקשה שאם הוא בן י"ג שנים איזהו חיוב על האב. וכתבתי על הגליון בס"ד הלא איתא בש"ס קידושין וחייב להשיאו אשה ובן שמונה עשר לחופה וצ"ל שכאן ג"כ חיוב על האב ואם לא חנכו חייב לחנכו אפי' אח"כ ודו"ק, והרמב"ם ס"ל כרש"י כמ"ש במגדול עוז בפ"ד מק"ש ה"א שמתני' דכאן שפטורין היינו מצד הדין תורה ושם בסוכה דיבר הש"ס מצד חינוך ועיין פ"ד מתפילין הי"ג והפרמ"ג הנ"ל עורר בזה ועיין בהגהות הגאון רבי שמואל טויבש מיאסי זצ"ל בש"ס ווילנא החדש ברכות ד"כ וק"ל, וליישב דברינו עפ"י שיטת ר"ת נתעוררתי מלמדן אחד כי מהיי"ט גופי' לא תנן גם חרש ושוטה דכיון דתנן ברישא דמתני' נשים ועבדים ונקיט ג"כ קטן, הסיפא נקיט רק משום נשים ועבדים אבל אי הוה תנן גם חרש ושוטה וקטן לא הוה למינקט סיפא משום נשים ועבדים כיון דסיפא דלא שייך בהני ג' סוגי אנשים חש"ו דתנן ברישא ודו"ק, וכן האריך עוד ידנ"פ הרב הגאון הצדיק שליט"א, והציע חידושיו הנפלאים, ואין רצוני להלביש בטלית אחר להגדיל ספרי בכמות כמו שכ' הנו"ב בהקדמה ע"כ הג"ה מהמחבר יצ"ו] והנה יצאתי בכותבת הגסה והארכתי יותר מדי וד' שנותיו יאריך ועוד יפוצו מעינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה והנני בזה ידידו הדובש"ת ה"ק אברהם ליב טרוטצער רב דק"ק נעדיעד יע"א:

סימן ג' בספרי הנ"ל עמוד י"ג הקשיתי לשיטת הסוברים שהכתובה רק חוב מה הועילו חכמים בתקנתם כי מתחילה יגרש ואח"כ יחשבו ותהי' היא התובעת כתובה והנחתי בצ"ע גדול, והנלפענ"ד בס"ד כי הועילו חכמים בזה כי עבד לוה לאיש מלוה כי הגם שיכול להשמט לפי שעה בכ"ז הוה החוב עליו ואין כבוד לאיש לדין בדינא ודיינא וק"ל, ושם הבאתי בהחלט שהתובע הולך אחר הנתבע הוא דאורייתא כי נמשכתי אחר שו"ת שיבת ציון סי' צ"ח בד"ה מ"ש במכתבי הראשון, וקרבן עדה פי"ב דיבמות ד"ה מי מרדף, וכן הביא השד"ח, בשמם מערכת תי"ו - מ"ג אבל עתה ראיתי שאין זה כלל מוסכם כאשר יבואר להלן בדברינו בס"ד ואציע התשובה שרמזתי בספרי הנ"ל:

א') בהא דאיתא בהג"ה שו"ע חו"מ סי' י"ד ס"א התובע צריך לילך אחר הנתבע אם הוא בעיר אחרת אע"פ שבעיר התובע הב"ד יותר גדול ואפי' הי' לנתבע מעות בפקדון בעיר התובע וכו' וע"ל סי' ע"ג כתבתי אימת יכול לעכב מעותיו [ר"ל אם יש מקום שהמעות יורד לתמיון וכיוצא בזה עיי"ש בס"י] נשאלתי אם המעות של הנתבע הוא ביד התובע לא שהוא רק באותו עיר אם יכול לעכב מעותיו ע"ז שילך הנתבע אחר התובע, ולכאורה יש גילוי לזה ממה דמבואר בבאר הגולה יו"ד סי' של"ד ועוד הוסיף ר"ה בצירוף שאר רבנים שלא לעכב שום פקדונות בשביל שום תביעה רק המלמד כדאית' בחו"מ סי' ע"ב [סעיף טו"ב שמקורו מהמרדכי] וא"כ אם נדין ג"כ בזה אם התובע מעכב פקדונותיו של הנתבע בידו כדי שיהי' מוכרח לדין בעירו אם רשאי לכאורה מלישנא "בשביל שום תביעה" מוכח ג"כ אפי' יש עליו תביעה זו [והיינו הוצאת הדרך אינו רשאי]:

אולם היה מקום לומר דהנה מבואר בסי' ע"ב סעיף י"ז בהג"ה "במקום שיש תקנה שלא לעכב אחד של חבירו וכו' מ"מ לא אבד מיגו שלו ונאמן לטעון" א"כ גם כאן כמו שיכול לתפוס בשביל מיגו כן נמי יכול לתפוס כדי שיהי' מוכרח הנתבע לילך אחריו והגם שמבואר בהג"ה שם בשם מהרי"ו שהא דיכול לטעון במה שהוא תחת ידו היינו שאומר שחייב לו ממון אבל לא יכול להחזיק במה שתחת ידו עד שחבירו יתן לו פטורין או כיוצא בזה משאר תביעות ועיין בפ"ת ס"ק כ"א, ובזה פשוט לפענ"ד בס"ד ששייך ממש לאותו ענין ואינו ענין אחר מימים קדמונים ואין להוכיח ממה שפסק השו"מ מובא בדברי הגאונים כלל כ"ג סי' ד' בענין מה שנהוג לכתוב צאהלבאר במקום התובע שמחויב לילך אחריו עיי"ש, כי שם התנה כן בפירוש שמחויב הנתבע לעשות הוצאות אם יהי' להם דו"ד ביניהם אבל הכא שלא הותנו שאני - סוף דבר לא ידעתי דבר ברור בס"ד כי בסי' י"ד שאיתא שהגם שהמעות בעיר התובע בכ"ז צריך לילך אחר הנתבע והיינו שאזלינן בתר גברא מוכח שאם גוף הפקדון שדנין עתה הוא בידו יכול לעכב וכמו שמועיל לענין מיגו יועיל בזה, אולם נגד זה מצאנו שלא לעכב בשביל שום תביעה משכון [לישנא דחרם דר"ת] וצ"ע, ויש לדון כנודע בספק תקנתא אקוני' אדינא ואיתא בירושלמי שביעית פ"ב ה"ו בשם ר' לעזר אין מחדשין על הגזירה ואין מוסיפין על הגזירה ובתשו' אשר"י מובא במהש"ק סי' קנ"ג - ל"ח דבכל תקנה אין להוסיף על לשון התקנה ובתשו' רשב"א מובא בב"י חו"מ סי' י"ג דכל שיש ספק במשמעות התקנה הולכין להקל - ועיין בכללין סי' ש"סא ודו"ק:

ב') בטענת שבין אדם לאשתו - מי מכונה בשם תובע או נתבע לענין התובע הולך אחר הנתבע, וכן בשידוכים בפירוד התנאים אם הצד החתן או צד הכלה בשם תובע או נתבע מכונה:

תשובה בס"ד, בפתחי תשובה חו"מ סי' י"ד ס"ק ד' ואע"ז סי' ע"ה ס"ק ג', ושו"ת אמרי יושר ח"א סי' ל"ח וכן לענין שידוכים בשו"ת דברי חיים חו"מ סי' כ"ה, ובהגהות חכמת שלמה בחו"מ, ישבו על מדוכה זו ואני מצאתי בספר אות זכרון (הספד מהגאון בנו של הגאון מהרש"ק זצ"ל) ושם לו נדפסה תשובת מרן מהרש"ק זי"ע לדיינא דק"ק דזיקוב שכ' ג"כ שצד הממאן הוא הנתבע והביא המו"ל שם תשובת הגאונים תפארת צבי ח"ב אע"ז סי' ל"ח פוסק ג"פ כמהרש"ק ותשו' מהרה"ג מו"ה אליהו אב"ד קונסגאוואפי והוא פוסק מהיפך להיפך דהמעכב לעשות השידוך הוא נחשב לנתבע וכן בתשו' אוריין תלתאי ח"ג צ"ח להגאון מהר"א תאומים האריך ג"כ בשאלה זו והביא להקת הגאונים, אשר להם הריב והוא יצא לחלק ביניהם עיי"ש ולי העני היה נלפענ"ד שאינו דומה בריב בשידוכין לטענות שבין איש לאשתו דהנה חז"ל אמרו טב למיתב טן דו מלמיתב ארמכא וכ"ש גרושה שפגמה גדול לב"ש אומרים לא יגרש אא"כ מצא ערות דבר ובכ"ז גרושה מאוסה בעיני העולם כנודע והיא תובעת שאר כסות ועונה - וחז"ל אמרו מי הולך אחר מי - וג"כ להיפך הוא תובע שיהי' לו אשה לשוושכו וא"כ שניהם תובעים ונתבעים כי יש להם טענות ותביעות זה נגד זה ובכה"ג בהגהות ב"י שאם התובע והנתבע היו במקום אחד ואח"כ הלך הנתבע שכופין הנתבע לבוא למקום התובע ועפ"י רוב בטענות בין איש לאישתו הוה שניהם תובעים ונתבעים משא"כ בשידוכין הוה רק טענה אחת או לקיים השידוך או להתיר החבילה ע"כ הי' מקום לומר דהנה האדם מרגיש בעצמו מי התובע וחז"ל אמרו מאן דאית ליה כאבי ליזל לבי אסיא ע"כ מי שהוא תובע ומבקש הד"ת זהו התובע, וג"כ צריך לעיין בגוף הדבר אם הוא דאורייתא ובספרי הנ"ל כתבתי שהוא דאורייתא ועתה ראיתי בכה"ג בהגהות הטור אות כ"א שהוא לתועלת הנתבע בשם מהרשד"ם שלא יהי' קטטות ביניהם לאיזהו מקום ילכו לדין ולכן ראוי להשקיט הריב אחר שהנתבע ציית לד"ת ואינו מטריח לילך חוץ לעיר שהדין בזה עם הנתבע עיי"ש והכה"ג כתב הטעם שלא יתן העני עינו בעשיר ויתבע ממנו וכדי שלא יצטרך לעשות הוצאות יוציא ממנו עיי"ש - והנלפענ"ד שהוא בכלל מה שאמרו חז"ל המוציא מחבירו עליו הראי' ועיין בכה"ג שם בהגהות ב"י ס"ק ו' שהעלה שהוא לתועלת הנתבע ודלא כרשד"ם שלא יהי' סכסוך ביניהם במקום עמידתם לדין ובזה תולה לפענ"ד לטעם של כה"ג שלא יתבע בכדי רק להוציא ממנו ברמאות ובאיש לאשתו הלא נודע לנו שיש להם טענות זה על זה אבל לטעם רשד"ם שהוא לתועלת הנתבע ג"כ בכאן שייך זה, ע"כ הנלפענ"ד בס"ד בתנאים לדין במקום שנקשרו בתנאים ומסתמא נמצאים שם עדים להענין, וכן באיש ואשתו לדין במקום שדרו יחדיו ואם נתפרדה החבילה לגמרי דהיינו שדרו בעיר אחד וע"י פירודם הלך האיש לאבותיו והכלה לאבותי' ג"כ במקום שדרו יחדיו וכמו שמבואר בכה"ג שאם הי' התובע ונתבע במקום אחד ואח"כ הלך הנתבע למקום אחר שכופין לנתבע לילך למקום התובע כן יהי' הד"ת מקום שדרו יחדיו, ועפ"י שו"ת ד"ח חו"מ סי' כ"ה פשוט לפענ"ד מי שנפרד הן איש או האשה הוא התובע כי רוצה לפרד החבילה ודו"ק בס"ד בכל זה וקצרתי:

כמה טרחות טרח אותו צדיק יס"ע הגאון מופת הדור רבי ישעי' זילבערשטיין שליט"א אב"ד ור"מ דקה"י וואייצען תע"א מחבר ספרי מעשי למלך בהסכמתו לספרי להעתיק דברי הזכור לאברהם ורק מפני שגגת המדפיס אי אפשר להבין הכוונה, כי לא הייתי מתעסק ומטפל בעצמי במזבח הדפוס ונלקה בחסר ויתר וחילוף הענינים ע"כ בס"ד הנני לתקן, וז"ל הזכור לאברהם אע"ז ח"א אות כ' נוסח כתובא דאירכסא ועי' בתשו' הרמ"ע מפאני סי' מ"א ובי"א אות מ"ו ובסוף מחזור רומאנייא:

בכך בשבת וכו' אתא קדמנא פב"פ ואמר לכו ידוע ליהוי לכון כי מקדמת דנא כד נסיבית לי לאנתו למרת פ' ע"י חופה וקידושין כדת משה וישראל (אם ידוע היום והשנה שנשאה יכתוב ביום כך כו') כתיבית לה שטר כתובה נדונייא ותוס' בר ממאתן זוזי דחזו לה כהלכת בנת ישראל דמנסבן לגוברין יהודאין ועל סמך ההיא כתובא דכתיבית לה בההוא יומא דאיתנסיבת לי שהתה עמי עד יומא דנן והאידנא אירכיס ההוא שטר כתובה או אכלוהו עכברי ואיצטריכנא השתא למכתב לה כתובה אחריתי בחריקא דההיא דאירכסא משום דאמר רבנן אסור לאדם להשהות עם אשתו בלא כתובה וכדו אמינא לאנתתי מרת פלונית הנזכרת קדמייכו מן יומא דצבית ברעות נפשיכי והוית לי לאנתו כדמ"ו קבילית עלי דאפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל יתיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא ואודי פ' הנזכר קדמנא דדא נדונייא דהנעלת ליה אתתיה פ' דא מבית כו' במעות בעין סך כך ובמלבושין וכו' סך כך וצבי ברעות נפשיה והוסיף לה מדיליה תוס' על עיקר כתובה סך כך ס"ה כו' בר ממאתן כו' וקיבל עלוהי בההיא שעתא כל הסך הנזכר והעלתם כל עצמו כנצ"ב [כנכסי צאן ברזל] שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וקנו מיניה סהדי בההיא שעתא ושעבד לה כל נכסיו כו' והאידנא נמי שעבד לה מההיא שעתא ותיהוי הך כתובא חלופי ההיא כתובא דאירכיסא ככל משפטי כתובה ושעבודה וכך אמר לנו פלוני הנזכר אחריות כו' (יכתוב כאשר נוסח הכתובה) וקנינא מיד פ' כו' וקיים עכ"ל וסיים הגאון מאור הגולה הנ"ל שליט"א וסדר לשונו נכון יותר מסידור לשון של הרי"ו והלבוש שכ' מעכ"ת נ"י שמזכירין שנאבד קודם שהזכירו כי היה כתב לה כתובה אבל לפי ספר זה מזכירין תחילה ועל סמך ההוא כתובה דכתיבת לה בההיא שעתא ואח"כ מזכירין כי אירכסא ההוא כתובה עכ"ל ועיין בזכור לאברהם הנ"ל בח"ב אע"ז אות כ' עיי"ש ובח"א הנ"ל שאין לצייר צורת חתן וכלה [ואגב ראיתי שם באו"ח ח"א אות וא"ו וז"ל מעשה שבא לידי בשנת התקנ"א בחתן שיצא מחופתו ביו"ד בטבת ועשיתי כמ"ש השכנה"ג לומר כל הסליחות והוידוי ולהניח נ"א והוא רחום כמ"ש מרן ועם דהשכנה"ג כ' זהו דוקא כשיושב בהיכל [הכוונה לפענ"ד שהי' מנהגם לעשות כהיכל, וחופה לחתן כל יום הנשואין וכעין שאית' בכלים פכ"ב מ"ד כסא של כלה] יע"ש פשיטא דהיינו לפי מנהגם אבל למנהגינו דבכל חתנים אפי' שאינם יושבים בהיכל עכ"ז א"א תחנונים כמו כן הדין בתענית והוא פשוט עכ"ל ומורי בשו"ת פרי השדה ח"ד סי' ס"ב נשאל אם מותר לעשות נשואין בי' בטבת בזה ולא הזכיר מד"ק עיי"ש בדברי מרן זי"ע וק"ל. ונחזור לענין דעסקנא ביה בנוסח הכתובה וכתובתו עיין שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ש"א עיי"ש בפירושו וסי' רל"ד בכתובה דאירכסא, בספרי הנ"ל עמו"ד ט"ו הזכרתי שדעתי בס"ד לבאר אי כתובה דאורייתא או דרבנן, איתא בש"ס שבת י"ד ע"א וט"ז ע"ב שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה לכאורה מוכח דכתובה דרבנן אולם בש"ס כתובות פ"ב איתא דהיינו שתיקן שיהי' כל נכסאין אחראין לכתיבה זהו תקנתו ודו"ק, ועיין במלבי"ם משפטים כ"ב, ט"ו, ומכילתא סי' ק"ע בתוה"מ ובספר המכריע סי' מ"ב ושם הביא הנוסח וז"ל ומה שאנו כותבין בכתובתינו עכשיו מאתים זוז שהן שמונה זהובים ושליש כתובת תורת משה עיי"ש משמע שכתובה דאורייתא ובתוס' ע"ז ד"ט ע"ב ד"ה האי דאמר לאפוקי מרשב"ג אע"ג דהלכה דכתובה דאוריית' ועיין תוי"ט כתובות פ"א מ"ב ותוס' כתובות ד"י ד"ה אר"נ ופסקי תוס' סי' מ' ותוס' שם דס"ז ד"ה אמר ועיין חידושי חת"ס כתובות ד"י הצבתי רק ציונים כי לא יכולתי לקיים עדיין מוצא שפתיי ואקוה בס"ד לבאר במקום אחר ברצות ד':

שם יט העתקתי נוסח רי"ו, ונדפס שם ט"ס דקדושין וצ"ל בקדושין ובעיוני שם בד"ק ראיתי בדף קמ"ו ע"ד וז"ל ומשימין אפר מקלה בראשי החתנים במקום תפילין כדי לזכור החרבן ירושלם שנאמר אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני ויש מקומות שנהגו להניח להם תפילין, [ולא זכיתי להבין הלא חתן פטור מתפילין ומכ"ש תחת החופה להניח תפילין ולומר שרק של ראש יניח לזכר הלא כ"ז שהוא בין עניך יהי' שתיים וד' יאיר עיני] דלא להוי קרקפתא דלא מנח תפילין ותחת התפילין אפר מקלה בראשי חתנים ובאלו ארצות נהגו לשום עטרות של זית במקום אפר מקלה עכ"ל, ואעשה עטרה מדברי קדשו בהקדמה וזל"ק נאום ירוחם ב"ר משולם מארץ פרובינציאה הלא כתבתי לך שלשים ואם היתה המלאכה מרובה ממני כבר אמרו חכמים ז"ל יודע אני בעצמי שאיני כדאי ואם יאמרו לי חברי עלה לדוכן הייתי עולה [שבת ק"ח ע"ב ושם הגירסא א"ר יוסי מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאינו כהן ואם אומרים לי חברי עלה הייתי עולה ועיין בתוס' ובשו"ע או"ח קכ"ח בהג"ה ס"א טו"ז מג"א ועפ"י גירסת רי"ו אור חדש יופיע עלינו שאמר כדאי, והיינו ששם דוכן אינו ר"כ דייקא בכהנים שמברכין את ישראל אלא כל העולה הן לנגן והן לדרוש ולתרגם לפני עם ד' מכונה בשם דוכן עיין ערכין פ"ב מ"ו אין פוחתין מי"ב עשר לוים עומדין על הדוכן שהוא אצטבא, ומדות פ"ב מ"ו, וש"ס בב"ת כ"א ואי איכא ונותבי' ריש דוכנא ופי' ראש האיצטבא ששם ישיבת הנערים וכלים פ"ז דכון שיש בו בית קיבל ועיין בערוך "דוכן" וא"כ י"ל שהיינו לעמוד בראש העם והכוונה נ"ל בס"ד עפ"י מה דאיתא בספר אגרא דפרקא אות טו"ב בשם הרב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל כשיבואו בני אדם לכבדך וכו' קבל הכבוד בלי הפצרה ואם מכבדים אותך לכבוד המצוה איזי תהי' כחפץ של מצוה כגון לקיים עמך מצות הכנסת אורחים עיין שם אות ח"י ובזה יובן מה דקאמר ר"י תיתי לי ולהנ"ל כוונה גדולה טמון ברמ"ז כי הכבוד שקיבל לא נתפעל בו אלא כמו שאר הדברים שלא נסתכל וכו' שנעשה גופו מרכבה לשכינה ודו"ק] האל הוא יודע וישראל הוא ידע [יהושע כ"ב כ"ב וקיצר בלשון הקרא] כי לא לכבודי עשיתי ולא מהיותי חכם בעיני זמותי כי לא דבר מלבי רק אני כמעתיק דברי הגדולים אשר עברו לפנים והסידור שסדרתיו ויסדתיו מי יתן והייתי משיג תוכן דבריהם וכוונת מאמריהם וכו' אך אמנה אמרתי מלאכתי מלאכת שמים ומשם יעזרוני להתחיל ולהשלים ועזרת השם לנגדי כמאמר החכם השלם [תהלים ל"ח] ד' נגדך כל תאותי עכל"ק: בספר קיצור שו"ע סי' קמ"ה סי"א ואם נאבדה הכתובה צריך ליזהר מאוד שילך מיד לב"ד לכתוב לה כתובה אחרת ע"כ וכן הוא הנכון והגם שבספר מסגרת השולחן כ' שם ולפי שקצת אנשים מתביישים לילך לב"ד הגם שעיקרי הדברים כ' יקח שני אנשים כשרים ויהיו ג"כ קצת בני תורה ולא יהיו קרובים לא לו ולזוגתו גם לא יהיו קרובים זה לזה כמבואר כל זה בחו"מ סי' כ"ג ל"ד ויעשו עמו קנין סודר בחפץ להם על הכתובה וכמבואר בחו"מ סי' קצ"ה דצריך שיאחוז ממנו כשיעור והיינו כשקונים בסודר [שקורין פארטשיילע] וזאקטוך) צריך שיאחז הבעל ממנו שיעור ג' אצבעות על ג' אצבעות ואח"כ יכתוב נוסח זה ויחתמו תחתיו השני עדים ויזהר לכתוב הזמן כראוי עכ"ל, ואני איני רואה בזה שום בושה וזה לפענ"ד בכלל כל מי שאינו בקי בטוב גיטין וקידושין לא יהי' לו עסק עמהם ובפרט שצריך השמות לכתוב כראוי ע"כ הנכון כמו שכתבתי בס"ד בקול קורא הנדפס ממני שילכו למורה הוראה היראים שבעירו והגם שאינו צריך ב"ד של שלשה אבל בקי בטובו בעי וזה ברור להלכה ולמעשה ועי' בספרי עמוד כ' סי' ד' עיי"ש ואביא ראי' מדברי מסגרת הנ""ל זצוק"ל שהזהיר מעשרה ואילך יכתוב יום אחד עשר יום וכו' אחד ועשרים וכו' ומי שאינו עוסק בטוב גיטין וקידושין אינו יודע ליזהר (ואני משער כוונת הש"ס קידושין [עיין מהרש"א וטוב גיטין מהר"ז מרגליות בהקדמה שר"ל שאסור לעסוק בגיטין אם אינו יודע גם טוב קידושין ובקידושין אם אינו יודע טוב גיטין וע"ד מליצה אני אומר ויצאה והיתה שבהלכות הוי' צריכין להלכות יציאה וליציאה פסקי הוי' ודו"ק) ע"כ למען אחיי ורעי אדברה נא שיהי' נעשה דייקא ע"י מורה הוראה המפורסמים בתורה ויראה מכת היראים ויונעם לכם בס"ד:

ולזכות הרבים הדפסתי הנוסח כתובה דאירכסא ונתונים המה לבית ישראל ועתה אעשה ציון לתורה כי ממש ביגיעה רבה מניתי כל אות כמונה מרגליות בס"ד ואבאר טעמי ונמוקי הגם שבספרי ביארתי בס"ד בכל זה נשארו עוללות לבאר עוד:

בנוסחו:

מה דהות (בלא יו"ד והוא נוסח רי"ו וק"ז הכבוש זי"ע ועיין נ"ש אות א' :) קדמנא בשבת - יום לחודש (כצ"ל ולא לירח ועיין בספרי עמוד כ"ג ד"ה ויש לעורר:) שנת חמשת אלפים ושש מאות ושמונים - לבריאת עולם למנין שאנו מנין (כן כ' ק"ז הלבוש ונחלת שבעה ומסגרת הנ"ל:) כאן עיר - (עיין בספרי עמוד כ"ג סי' י"ב) איך - בן אתא לקדמנא ואמר לנו הדא מרת - (השמטתי תיבת איתתיה הגם שבמסגרת כותבו עפ"י ק"ז הלבוש ונחלת שבעה ועיין בספרי עמוד כ"א סי' זיי"ן) בת - (בנוסח רי"ו ולבוש כ' בר אבל בנ"ש ראיתי בת כתבתי כן כי אצלינו בר הוה לשם זכר ואולי הי' יותר נכון ברתא דפלונית ורק שלא רציתי להגיד חדשות ע"כ נמשכתי אחר מסגרת השולחן) הוה (עיין בספרי עמוד כ"א אות ז' שבעניי פקפקתי על מסגרת שמגיד כאן חדשות והנכון נוסח ק"ז הכבוש זי"ע ובכאן נמשכתי אחר זה בס"ד) נסיבת לי [כצ"ל ונדפס אליה' בטעות] - (במסגרת כ' לה, והגם שמסתבר כי הוא שטרה אבל בכ"ז אינו האבידה רק לה אלא גם לי כיון שאסור להשהות עם אשתו בלא כתובה כאמור שם הספר ע"כ היטב אשר השמיטוהו ונמשכתי אחריהם בס"ד:) לאנתו מן קדמת דנא כהלכת בנת ישראל דמתנסבין לגובריהון בקידושין (עיין בספרי עמוד כ"ג בנוסח המ"ע אות א' ולעיל אות י"ב שהנ"ש הוסיף בחופה ויש לעיין אי כותבין בחופה וקידושין או בחופה בקידושין ע"כ שוא"ת עדיף והשמטתיו) ובכתובתא (עיין בזכור לאברהם כי מתחילה צריכין לכתוב שהוה לה כתובה ואח"כ שאירכס ולא נכון לכתוב קודם שאירכס ואח"כ לכתוב לה כתובה וכן עורר הגאון הגדול שליט"א מוואייצען בהסכמתו, אבל אם כותבין בכאן שהיתה נשואי' ובכתובה ע"כ אמור עם הספר בקוצר מילין שהוה לה כתובה ושפיר יכולין לכתוב תחילה באריכות שנאבדה הכתובה כיון שכבר הזכירו שהוה נסיבת כדמו"י ודו"ק) וכדו אירכס (עיין ברי"ו וק"ז הלבוש ונ"ש ומסגרת הגם שבב"י לא כתב כן) שטר (כן כתב ק"ז הלבוש זי"ע) כתובתה דהות כתובה לה מההוא יומא דאיתנסיבת לי (נמשכתי אחר לשון שני נביאים הראשונים רי"ו וק"ז הלבוש זי"ע הגם שבנ"ש ובמסגרת אינו כן כי מתנבאים בסגנון אחד וטוב לנו צפרנם של הראשונים) כהלכת בנת ישראל לגוברין יהודאין (עיין בספרי בנוסח רי"ו בחופה וקידושין אבל נכון יותר כמו שכתבתי בס"ד וכן נוסח ק"ז הלבוש לכתוב לעיל בקידושין ובכתובה אבל בכאן אינו מהצורך כיון שהו' הנשואין כהלכות בנת ישראל לגוברין יהודאין ונודע לנו דת משה וישראל ודו"ק) ואמרו רבנן דאסור וכו' לא ידיע לן זמן כתובא קמייתא דאירכסא (זה נוסח ק"ז הלבוש והיינו אם העדים אינם יודעים הזמן אבל אם ידעו מהכתובה הזמן ישמיטהו - אבל אם ידעו הזמן רק ע"י מה שנודע להם מהבעל והאשה או אנשים אחרים אינו מכונה בשם ידיע עיין כתובות פרק שני ושפיר יש להם לכתוב כן ודו"ק:) בריך רחמנא דסעיין עד כאן:

בספרי אבידת רבו סי' ב' הבאתי שתשובת האבות מועיל לבנים נ"ל בס"ד שהזמן המסוגל לזה הוא חודש אלול כמו שמצאנו הרמז ומל ד' אלקים את לבבך ואת לבב ר"ת אלול ר"ל שתשובת האבות מועיל לבנים אז ודו"ק: שם בד"ה ועל ארבע, נ"ל לבאר מקרא קודש פ' לך (י"ז ח"י) ויאמר אברהם אל אלקים לו ישמעאל יחי' לפניך ויאמר אלקים אבל שרה אשתך יולדת בן וקראת את שמו יצחק והקמותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו והפרתי אותו וכו' ואת בריתי אקים את יצחק ותמוה טובא הלא בקשת א"א הי' לו ישמעאל יחי' לפניך מדוע מקרא כתוב לפניו אבל שרה וכו' ואח"כ ואת בריתי אקים את יצחק ובאמצע תשובה על בקשתו עיין אוה"ק ותמצא מרגליות והנלפענ"ד בס"ד עפ"י האמור לא היתה תשובת ישמעאל מצד התעוררת עצמו רק ע"י תפילת אברהם ניטל ממנו הבחירה וע"י צדקתו הוכרח לשוב כי נודע למשגב כי במיתת כל האדם בעת אשר יובילו לקבר דנין עליו ועל בניו, ועל תהלוכות אבותיו וכבודו של א"א שלא יהי' הכרח להעלים מיתתו כמו שהיתה ברבקה אמינו [יעיין ברש"י וישלח פ"ה ח' ד"ה תחת האלון] ושלא יהי' הבריות אומרות אמת שגיל יגיל אבי הצדיק יצחק אבל הלא גם ישמעאל יצא ממנו ע"כ זכה ששב ישמעאל שיוכל להכתוב בו בכתב יושר ויקברו אותו ישמעאל ויצחק בנו אבל תשובתו הי' רק הכרח בלי בחירתו לא עשה פרי אצל בני ישמעאל, ובזה יבואר הכוונה בקשת אבינו הי' לו ישמעאל יחי' לפניך "שילך בדרך הטוב" ע"ז נתרצה לו השי"ת במקצת ורק ישמעאל בעצמו יחי' ולא בניו אחריו ויאמר אלקים אבל שרה וכו' יצחק והקמותי וכו' לברית עולם ולזרעו אחריו, ר"ל כי ביצחק יהי' זרעו אחריו כי מה שאנו אומרים בכל יום אלקי אברהם אלקי יצחק וכו' מפרשים שיצחק מצידו אפי' הי' הוא הראשון כמו אברהם שלא ראה אצל אבותיו דרך התורה כיון שהו' האמונה והידיעה מצידו יהי' עושה פרי קודש הילולים עד עולם "ולישמעאל' לעצמו "שמעתיך" ויהי' רק ונתתיו לגוי גדול ולא בדרך התורה "ואת בריתי" ברית קיים יהי' רק שאקים את יצחק ודו"ק בס"ד:

ורעיון הזה טמון גם בסוף ח"ש ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו ר"ל מזה נראה שעשה ישמעאל תשובה שנתן קדימה ליצחק כי אני משער דברי חז"ל [ברכות ל"ד] שפליגי ור"א ס"ל במקום שבעלי תשו' עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד היינו אם הוא במדריגת הצדיק ע"כ ס"ל כיון שכבש את יצרו עדיף "ודייקא" במקום אם הם במדריגה חדא עיין לעיל עמוד קמ"ב מ"ש בזה ועתה נ"ל בס"ד דאיתא סוכה דף נ"ג יש מהם אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהם אומרים אשרי זקנתינו שכפרה על ילדותינו אילו בעלי תשובה, אילו ואילו אומרים אשרי מי שלא חטא ויש שחטא ישוב וימחול לו - ומכאן מוכח כר' יוחנן ברכות דל"ד שכל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה, ויש לדייק שכאן נקיט חסידים ואנשי מעשה ושם נקיט צדיקים גמורים ומי עדיף צדיקים או חסידים עיין בכללין סי' תרל"ט וז"ל ולבאר מה עדיף צדיקים או ישרים או חסידים (עיין א"ר קי"ח ס"ק ב' מובא באשל שם ודו"ק) שיטת רש"י ישרים עדיפי מצדיקים והרשב"א ס"ל שישרים הוא במדריגה למטה מצדיקים ועיין סוף פ"ק דתענית ומהרש"א הוכיח מנוסח נשמת שסדרן ישרים צדיקים חסידים קדושים והנה לפי דברי הרשב"א הנ"ל הי' מקום להוכיח שחסידים עדיפי מצדיקים אבל לשיטת רש"י אין להוכיח שחסידים עדיפי שהלא ישרים עדיפי מצדיקים והול"ל צדיקים ישרים אלא שלא נאמר כסדר ה"ה בזה ואדרבה מלישנא דקרא תלים סי' צ"ג שצדיקים עדיפי מחסידים שנקיט תחילה שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם (דהיינו שחסיד הוא היפך הרשע ואח"כ בא מדריגת צדיק וישר וכן הוא לישנא דקרא בפ' האזינו צדיק וישר הוא וכן בנוסח אב הרחמן אנו אומרים החסידים והישרים מוכח דישרים עדיפי מחסידים וכן ראיתי בא"ר בשם הרד"א על הצדיקים ועל החסידים כי צדיק עדיף שלא חטא מעולם והקשה דמשמע בש"ס דחסיד עדיף מצדיק ועיין א"ר מובא בפרמ"ג סקי"ח וזה תולה כאמור בפלוגת' רש"י ורשב"א הנ"ל ודו"ק עיין תפילה למשה תהלים כ"ו י"ב שביאור שההבדל בין צדיק לישר כי ריבוי הזכיות צדיק יקרא וישר יקרא שאין בו שום עקמימות ולא נטיי' להרע רק כולו ישר בלי תערובות עיי"ש בהקדמת תקוני זוהר דאיהו כלילא מעשר ספירן וכו' ישראל צדיקים וחסידים מוכח שחסידים עדיפי מצדיקים עכ"ל נכון הכול בס"ד בש"ס פליגי בברכות רק בצדיקים אפילו גמורים אבל חסידים ואנשי מעשה לכ"ע עדיפי כנ"ל בס"ד והודיענו הקרא הגם שעשה ישמעאל תשובה אבל בכ"ז לא נערב כלאים לומר שמעלת ישמעאל הי' כיצחק ותהי' כהנת כפונדקית והודיענו ויהי' אחר מות אברהם ויברך אלקים את יצחק כי וישב יצחק עם באר לחי רואי ר"ל כאמור לעיל ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב כי יצחק הי' זרע קודש מצבתו אבל ישמעאל בתשובתו לא הגיע לקרסולי יצחק והבן היטב ודו"ק:

עמוד קמ"ז בהעתיקי מספרי פותח שערים נתעוררתי שהג' הקדוש מחבר לקוטי חבר זי"ע צוה להעמיד לו מצבה מיד אחר שבעה ועיין פלא יועץ ערך מצבה שצוה להעמיד מצבה מיד אחר ז' ימים ובפרט מי שאין לו בנים והבן ומ"ש בביאור הקרא ויצב יעקב מצבה עיין טוט"ד מהדורא ג' ח"ב סי' ר"ז ובביאור המדרש פ' פ"ב סי' י"א:

עמוד מ"ט ד"ה איתא עיין רש"י נדה דף מ"ה ע"ב ד"ה ואפי' ובהגהות מהר"צ חיות עיי"ש:

עמוד נ"ה דגט לא בעי ב"ד עיין באה"ט אע"ז סי' י"ב ס"ק ה' בשם הפרישה דגט לא בעי ב"ד:

עמוד ע"ג בדברי גן המלך עיין שו"ת ד"ח יו"ד ח"ב סי' קכ"ב ודו"ק: סליק הוספות ותיקונים לספרי קנין חדש וא"ר כן יזכנו ד' לעשות תיקונים ומהד"ת לספרי זה ולשאר ספריי שאזכה להדפיס בחיי' אכי"ר:

א') סלמנדרא, עיין ש"ס חגיגה בסופו ופי' רש"י חיה הנבראת מן האור כשבוערין אש במקום אחד שבע שנים תמיד בלי הפסק ובסנהדרין דף ס"ג ע"ב חיה קטנה שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים והסך מדמה אין האור שולט בו וכו' עכ"ל ובחולין דף קכ"ז שרץ הנוצר מן האור מעצי הדס ע"י כשפים והסך מדמה אין האור שולט בו וקים ליה לר"ע דמינא דצב הוא עכ"ל ובהגהות מהר"ץ חיות עמד בשינוים שכאן לא כתב כן אלא שנוצר ע"י כשפים ועצי הדס ולא התנה התנאי מן ז' שנים וצ"ע עכ"ל ואני תמה בעוד שינוי בכולם כ' חיה או חיה קטנה ומענין המדובר מוכח שהוא שרץ ובאמת דברי הש"ס הללו הם דברי הת"כ פרש"ת ה' משנה ז' הצב זהו הצב למינהו לרבות מינים של צב חברבר ובן הנפילים [כן הגירסא ומתורץ קושי' מהרש"א ועיין בהגהות רי"פ זי"ע שהביא כן ממהרש"א] וסלמנדרא כשהי' ר"ע מגיע לפסוק הזה היה אומר ושם מוכח שהוא שרץ ובקרבן אהרן העתיק דברי רש"י הללו ולא מדברי רש"י במקום אחר ועוד תמה מרן המהרש"א בח"א כי איתא בתרגום יונתן [ויקרא י"א ל'] והחומט והתנשמת וקיצובה וסלמנדרא ואני הצעיר תמה עוד הערוך ערך סלמנדרא העריך לנו בשם התרגום ירושלמי החלד והעכבר ית כרכושא וית סלמנדרא וא"כ סתירה גדולה הו' והתוס' בחגיגה הביא כן בשם התרגום יונתן כרכושא [והערוך הביא ית כרכושא] וסלמנדרא והאמת מה שהביא הערוך לא נמצא בשלנו ורק מה שהביא מהרש"א הוא ביונתן שלפנינו [ועיין בכללין אות תשי"ד שהבאתי שהוה יונתן על משלי שאינו לפנינו ואם זהו מיונתן בן עוזיאל או ליונתן אחר וחכם אחד עוררתי ע"ז] ע"כ לבי אומר לי בס"ד שהו' תרי סלמנדרא ולכאורה חשבתי שרש"י זי"ע סמך על מה שפי' כבר בחגיגה והראי' ברש"י סנהדרין שלל ג"כ דברי הש"ס חגיגה שאין אור שולט בו וסמך על מה שפי' כבר וכאן רק להוסיף בו שיהי' מעצי הדס [ועוד לא זכיתי להבין אם כפי' רש"י זי"ע שהוה ע"י כשפים א"כ מה קאמר ר"ע מה רבו מעשיך ד' הלא אדרבה הם מכחישים כח של מעלה וד' הטוב יכפר בעדי] אולם המעיין בת"כ שמשם הועתקו דברי הש"ס בחולין שלא נזכר שבע שנים ועוד מה שהעלה שהוה ע"י כשפים הגם שהמורה כ' קטנה אבל בכ"ז היא יותר משעורה כי ברי' קטנה פחותה משעורה אינם יכולים להוציא ש"ס סנהדרין ק"ו מובא ברש"י עה"ת שמות ח' י"ד ובאמת המפרש יונתן שכל כל דברי רש"י ביחד וסלמנדרא הוא מין שרץ מתולדות האש כשמסיקין התנור ז' שנים בעצי הדס ע"כ והוא כמו שחשבתי שרש"י סמך על מה שכבר פי' זהו הי' נכון אם הי' רש"י מפרש רק בחגיגה הקודם אבל כיון שפי' ג"כ בסנהדרין בשניהם בשוה חיה או חיה קטנה [ושינוים ביניהם בעצמותו קטנים הם והם תואמים] אבל בכאן שרץ ולא חיה וע"ז כמדומי שהעלים עין גם המפרש יונתן ע"כ הנכון שהוה תרתי ובזה מתורץ קושי' המהרש"א שאפי' גרסינן בן הנפילים מתורץ קושי' א' אבל קושי' שהצענו וג"כ הערוך הביא על תנשמת ובזה נכונים דברי רש"י ואינו הך דחגיגה וסנהדרין כ' שם הוא חיה וכאן שרץ ורק זאת אינינו מבין שאם הוא ע"י כשפים האיך קאמר ר"ע מה רבו מעשיך הלא הם מכחישים וה' יתן שיתקדש שם שמים על ידינו אכי"ר (ערך סמ"ך א'):

ב') פשפש, בהל' נדה תולה דם פשפש ראיתי כותבין בל"א וואנ"ץ ואינו נכון רק וואינ"ש כמו התשבי הוא הכנה הנאחזת ונודות בקירות הבית והמטה שקורין בל"א וונאש פויז ע"ש והנה במטבע הוחלפה וואכ"ץ (פרמ"ג איגרת שנייה) ובערוך ערך פשפש, תרגמו וואנצע עיין ש"ס נדה נ"ח ושו"ע יו"ד ק"ץ ס"ז ובאה"ט תרגם וואכ"ץ ורש"י נדה שם ומתרגם והוכיח מהרמב"ם בפי' המשנה תרומות פ"ח מ"ב ופשפש מין תולעים עגולים אדומים כצורת עדשים ומאוסים מאוד ע"כ וכן התפא"י תרגומו ולא יכולתי להלום על מה יסוב כוונת רבינו הפרמ"ג אם אינו וואנצע, ומתשבי הבנתי ג"כ שכוונתו לוואנצע [ועיין תוס' שבת דף י"ב ד"ה שמא יהרוג] וצ"ע (מערכת פ"א סי' ה'):

ג') פרשיות התורה הם שני מאות ושבעים וחמש ועיין במדבר רבה פרשה ח' סי' ב' ובגליון השו"ע יו"ד כתבתי שהופיע רוה"ק בבית מדרשו של הטור ושו"ע שהציב צורת פרשה פתוחה וסתומה בסי' ער"ה ועיין בכללין סי' רנ"א ועיין בערך קאפיטולא ודו"ק:

ד') קאפיטלא, מה שמורגל בפי העולם חילוק פרשיות התורה בשם קאפיטל וראיתי בתל תלפיות שנתרפ"ג מחברת ל' מכתב ד' סי' י"ט בהביאו תשובת הגאון הקדוש ר"י גר"וו זי"ע אב"ד ק"ק סאטמאר וס"ל שכיון שנמסר כן לרבבות אלפי ישראל ובלי ספק שמסורים הפסק פרשיות הללו מסיני עיי"ש ותשובת הגאונים האדירים מאד שליט"א מחבר שו"ת לבושי מרדכי וראדאנישלא מחבר שו"ת מהר"ש שליט"א והביא דברי הגאון ר' פנחס פינפער דומ"צ דק"ק ווילנא שהמה מעשי כומרים ושחיוב להדפיס תנ"ך כהלכה עם פתוחות וסתימות ודבר גדול דיבר רק שבעו"ה שבשתא כיון דעל על והנני מעתיק מה שמצאתי בס"ד בסוף ס' שער המסורה על ספר בראשית מהרב ר"י קלמן מקארלין מחבר ספר מבוא המסורה ובסוף הדפיס דברי המבקר [שהובא ג"כ בחת"ס זי"ע] הרב וואלף היידענהיים בחומש הנקרא עין הקורא להבנת מילת סדרים שנמסר מספרים בסוף כל ספר וז"ל אמר וואלף היידענהיים רבים וגם שלימים נתקשו בביאור סימנים האלה (הנזכרים שם) ובפרט במאמר וסדריו מ"ג כי לא ידעו הנרצה בסדרים האלה שלא מצאנו בשום ספר וככה בכל ספר מצאנו נרשם מספר סדריו ואין אחד מהם שנסדר עפ"י סמניו לכן ראיתי כי טוב להודיע על המעיין מה זה ועל מה זה כבר כ' המדקדק ר' אלי' הלוי בהקדמת ספרו הבחור כי חלוקת הקאפיטולי הנמצאות הם במקראות הדפוס [והנרצה בכאן במילת ופרקיו] אינו מקובלת אצלינו מבעלי המסורה אבל היא המצאת המעתיק הראשון אשר העתיק התנ"ך מלשון ערבי אל לשון רומי וראה מן הצורך לחלק הספרים לפיסקא פיסקא וחלקם כלפי סברתו וקראם בשם קאפיטולי וכאשר בא החכם ר' יצחק נתן שנת קצ"ח לאלף הששי לחבר ספרו הנכבד מאיר נתיבות הנקרא בשם קאנקאר- דאנציא הוכרח להשתמש בחלוקת הקאפיטולי אשר כבר נתפשטו בימיו גם לא נמצא חלוקה אחרת טובה הימנה לפי שחלוקת בעלי המסורה נתעלמה ממנו וכאשר נתגלתה מלאכת הדפוס והתחילו להדפיס ספרי קודש [ר"ל מקראי קודש] אחזו גם הם בחלוקה הנזכרת המפורסמת והתנצל בזה המגיה החכם ר' יעקב בן חיים בהקדמתו למס"ג דפוס ראשון של וויניציא משנת רפ"ו וז"ל והוצרכתי להשתמש בחלוקת הפרשיות שהביא בספרו ר' יצחק נתן זצ"ל ואילו הייתי מוצא חלוקת הפרשיות שחלקו בעלי מסורה בכל המקרא הייתי יותר חפץ להשתמש בה מזולתה ואח"כ הגיע לידי לאחר שכבר השלמתי אמרתי להדפיס גם היא (ר"ל חלוקת בעלי המסור) לבל תשתכח ותאבד מישראל עכ"ל גם שלם את אשר נדר לרשום אלין סדרי התורה עפ"י המסורה בראשית סדריו מ"ג וזה פרטן א' בראשית ב' אלה תולדות השמים וכו' והולך ומסדר שם כל התורה להנביאים והכתובים ע"פ הסדר אלא שבספר בראשית נשמט סדר אחד שבפרטן לא מנה כ"א מ"ב סדרים [ר"ל ובכללן חשיב מ"ג סדרים כנ"ל] והשמיט סדר ויזכור אלקי' את נח השייך בין ס' ה' לס' ו' ומצאתי במקרא כתיבת יד וזה הנרצה כאן בסוף ספר בראשית הנ"ל באמרו וסדריו מ"ג וכן ביתר הספרים לכן מה שאמר כאן פרקיו נו"ן שהרצון בו על מספר הקיפוטולי איננו בשום דפוס קדמון גם לא במקראות כ"י כי החלוקה הזאת בלתי מקובלת היא אצלינו ולא יפה עשו המדפיסים האחרונים להכניס חולין בקודש עכ"ל ובאמת הרמב"ם כ' בסוף פרק שמיני הלכה ד' וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר שידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהי' בירושלם מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכול סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו עכ"ל ובספר בראשית סיים מנין הפתוחות שלש וארבעים ובספר שמות מנין הפתוחות תשע וששים ובספר ויקרא מנין הפתוחות שתיים וחמשים ובספר במדבר צ"ב ובספר דברים ל"ד ובשאר כתבי קודש לא נודע לנו חלוקת סימניו חוץ מספר תהלים הגם שמורגל בפי כל ק"נ מזמורים עיין במבוא להרב המבקר הגדול רבי וואלף היידענהיים עיי"ש ותראה פלאות מגדולות תורתו זצ"ל ומי יתן שיודפס תנ"ך בחלוקה הנכונה ולא תהי' שפחה תירש גבירתה וזרים יעשו לנו בתים וחלוקות וסימנים שאינם טהורים לא ממקור נאמן נמצאו וכן יזיכנו ד' למצוא נ"ך בחילוק הנכון והאמיתי ואעמיס המלאכה הזה על שכמ"י והמסייע לנו שכמ"י:

ה') שאלה בגר שטבל כדינו ונשאר עליו חציצה דרבנן אם מצטרף לזימון: תשובה בס"ד איתא בהג"ה שו"ע יו"ד סי' קכ"ד ס"ב וכל זמן שלא טבל כראוי מיקרי לא טבל [מגען אסור בשתייה] ובסי' רס"ח סעיף ב' איתא ואח"כ מטבילין אותו טבילה הוגנת עיין בש"ך ס"ק ו' וכן נסתפקתי אם הוא ספק דרבנן כגון שהוה ספק אם הוה עליו חציצה דרבנן, הוא עפ"י מה שכתב הש"ך בס"ק י"ג דבדרבנן הלך אחר המיקל, ועיין מג"א קס"א ז' שחולק דבטבילת נדה לא אזלינן לקולא והפרמ"ג שם נתקשה בדבריו שאיזהו טעם לא ניזל לקולא דא"ל משום דאוקמי' אחזקה דספיק' דדינא אי אפשר לאוקמי' אחזקה וחי' שלא הזכיר מדברי הש"ך הנ"ל, והנה רבינו המג"א לשיטתו אזיל וע"כ בדיוק נקיט בסי' קצ"ט ס"ק ב' וכל זמן שלא טבל כראוי מיקרי לא טבל כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ד ס"ב ולא הראה מקום לסי' קצ"ח בזה הי' מקום לומר ולדין בטבילת הגר יהי' דומה לנדה ע"כ הודיענו שכיון שאוסר במגע היין כ"ז שלא טבל כראוי האיך יש מקום לצרפו וכאן חמיר מנדה בשלומא בנדה שפיר כ' הפרמ"ג בסי' קס"א דבספיקא דדינא אי אפשר לאוקמי' אחזקה ובפרט באשה שהוה חזקה העשוי להשתנות בגופה אבל בגר כ"ז שלא נודע לנו בבירור שטבל כראוי בלתי שום חציצה הרי הוא בחזקתו הראשונה (ויש לדחות ודו"ק] ע"כ בספיקתי אם הו' עליו חציצה דרבנן להש"ך הוה לקולא כי מדמה ממש טבילת הגר לטבילת נדה ועיין בה' גרים ס"ק ו' אבל לרבינו המג"א שס"ל שאפי' לטבילת נדה אין מקילין כ"ש בגר ודו"ק בכ"ז נ"ל לחדש במומר שחזר לסורו והוה עליו חציצה דרבנן אם הוה ספק חציצה דרבנן פשיטא שמצרף לזימון ואפי' יש עליו וודאי חציצה דרבנן הי' נ"ל לצרפו לזימון עפ"י המג"א סי' שכ"ו ס"ק ח' דמומר שרי לטבול בשבת כיון שאינו מדאורייתא כמבואר בסי' רס"ח בהג"ה בסופו שטבילתו דרבנן ע"כ נ"ל בס"ד אפי' בוודאי דרבנן הוה תרתי דרבנן ואפי' בספק שהוה עליו חציצה דאורייתא הי' מקום להקל ועיין בטו"ז ס"ק ד' בשם הרמב"ן שאם טבל קודם שמל עלתה לו טבילה ובגליון החת"ס יו"ד סי' קצ"ה העירותי בזה אם שייך בזה וכיוצא בזה כל העומד לקצוץ כקצוץ דמי, והוה דומיא דפירות האילן דהכי רביתא אבל בכאן מצד המצוה שאני ובתשו' בס"ד בקונטרסי הגדול ח"א דף צ"ט הבאתי דברי החת"ס והגאון מהרש"ק השיג עליו ודו"ק [כללין תרע"ז] ועתה בעת הדפסה עיינתי בשו"ת טוט"ד מהד"ג ח"ב סי' ע' שהביא מספרו שירי טהרה דבגר לא מיפסל בחציצה דרבנן והשואל תמה מהרמב"ם פ"ב דמקוואות הכ"ב שטבילת גר חמיר מנדה עיי"ש מה שתי' בזה ודו"ק:

העתק מספרי פותח שערים כללי הש"ס שהוא כולל יותר מאלף כללים ד' הטוב יזכינו לסדרו ולהוציאו לאור עם שאר ספריי בחיי אכי"ר:

ו') גמטריאות, עיין רש"י סוכה דכ"ח ד"ה גמטריאות פסחים ד"ה ד"ה אך חלק ורשב"ם בב"ת דקל"ד וש"ס שבת ק"ד, ואציע בס"ד מה שלמדתי משם ראשונה שחוץ מאלף בית הישר המכונה מאלף עד תי"ו, יש א') א"ב המכונה א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"צ ו"פ ז"ע ח"ס ט"ן י"ם כ"ל (עיין זוהר תרומה דקל"ב ע"א דפוס ווילנא וביאור הגר"א סוף כלים) וז"ל רש"י בסוכה שזכרנו, גמטריא כגון [ירמי' כ"ה כ"ו] ששכך בא"ת ב"ש בב"ל [עיין רש"י ורד"ק שם] ש"ש הוא כ"ב ד' הוא ל' כשדים [שם נ"א א'] ל"ב קמ"י [כ"ל ש"ב ד"ק י"ם מ"י ועיין שבת דק"ד ע"א ביאורו של א"ב הנ"ל] בא"ת ב"ש [ולא ידעתי למה הקדים בכאן המורה וכ' כשדיים לב קמי בא"ת ב"ש, ולא כ' כלעיל ראשונה לישנא דקרא שש"ך בב"ל בא"ת ב"ש כן הול"ל לב קמ"י כשדים בא"ת ב"ש וצע"ק]- ב') אח"ס בט"ע גי"ף דכ"צ הל"ק ומרז"ן נ"ש, וז"ל רש"י פסחים שם ד"ה אך וז"ל איכא דאמרי אך הוא ח"ץ ותופס ח' תחת אל"ף צ' במקום כ' ר"ל שכל ג' אותיות נוכל לתפוס אחת תמורת חבירו וה"ה באות אח"ס ס' במקום ח' וח' במקום ס' ס' במקום א' א' במקום ח' ודו"ק והבן ושבת דף קיד הנ"ל:

ועיין תוס' פסחים קי"ז ע"ב ד"ה למען פ"ר"ך בא"ת ב"ש, וג"ל שהם ט"ל מלאכת שבת שהזהירם אז וד"ק:

ג') אלף בית של א"ל ב"ם ג"ן ד"ס ה"ע ו"ף ז"ץ ח"ק ט"ר י"ש כ"ת (שבת הנ"ל) ובמהרש"א כ' א') א"ת ב"ש ב') אח"ס בט"ע ג') א"ל ב"ם אילו הם חילופי אותיות הם בספר יצירה הם בסודות נסתרים בחילוף האותיות ד') אכף בית וכו' אבט"ח של ר' חייא קורין לסהדא מנון בש"ס סוכה דנ"ב ע"ב [ורש"י כאן] עיין שם בפירש"י וערוך ורש"ל ורש"א ושם אבאר בס"ד ועיין בחי' סוכה סימן ל"ה מ"ש שצ"ע שרש"י לא חשיב רק א') א"ת ב"ש ד') אבט"ח וכן פירש"י בסוכה הנ"ל יהיה' בגמטרי' שלשים והרשב"ם פי' כגון אנכי אבא נפשי כתיב' יהבית וכן ירט שבת דף ק"ה עיי"ש ולדברי הרשב"ם נוטריקון וגמטריאות הוה חדא וחי' שנקט הרשב"ם רק הא דאמר ר"י ודבי' ר"נ ולא מה דאיתא דבי' ר' ישמעאל וראב"י ורנב"י וצע"ק ואולי רק ב' הראשונות נקיט ולא יותר וק"ל (כללין של"ו ועיין עוד כללין סי' שמ"ט, שצ"ז):

י') אלפא ביתא שיש שמונה שורות אלף בית משונות לפי הנקודות שמונה שיש בהם, ויש בהם רומיזות שונות לפי הנקודות שמונה ואמר שלא הי' יודע מה הוי אומרים בכוונת האותיות של ח' שורות למפרע והי' תש כוחו שהי' מצער על שלא ידע כוונתו כיון שהגיעו לדבר אחד דהיינו מסופן לראשן עד האלף שהוא מורה על אחד וכו' עכ"ל מהרש"א מנחות דכ"ט [ובאמת יש שם חילופי גירסאו' ובנוסח כ"י י"ח שכ"ה בכ"י "רומא" וקאהירא ובע"י ובילקוט כ"י פ' יתרו ומנוה"מ דפוס קושט' וכ"ה בשט"מ בשם ס"א עי' דקדוקי סופרים ועץ יוסף וד"ק של רבינו מהרש"א זי"ע לא זכיתי להבין במה שכ' ח' אלפא ביתא לפי מה שהבאתי בכללין סי' של"ו יש חוץ מא"ב הפשוט עוד ד' אלפא ביתא ולא יותר:

(מערכת אלף א'):

והצעתי הדברים לפני הגאון מאור הגולה מאלטשטאט שליט"א וז"ל א') ואשר נפשו היפה בשאלתו על מ"ש ח"א מהרש"א מנחות כ"ט ע"ב שיש ח' שורות א"ב משונות וכו מה המה הח' שורות א"ב, ובש"ס נמצא בשבת ק"ח ושאר דוכתי מלבד א"ב הפשוט, א"ת ב"ש, ואח"ס בט"ע, ואלב"ם. ואבט"ח של ר"ח, הנה מהרש"א דעת שפתיו ברור מללו שלא נתכוין לכל הא"ב שהן בעירובי אותיות כמו א"ת ב"ש וכיו"ב אלא שיש ח' שורות א"ב כסדרן מא' עד ת' עש"ה וח' שורות הם שונות זה מזה בהנקודות שכ' שיש ח' שורות א"ב משונות לפי הנקודות שמונה שיש בהן ויש בהן ודאי רמיזות שונות לפי הנקודות שמוכ' עכ"ל ואם כי ישנן עשר נקודות (עי' בהקדמת תקו"ז) חשב מהרש"א לקמץ גדול וקמץ קטן לאחד על כי מבטואם אחד בהפרש קטן וכן חשב למלאפום ושורק לאחד על כי מבטאם אחד, וז"ב בס"ד בכוונת מהרש"א ז"ל [אמר המחבר לא זכיתי להבין הלא יותר נכון להשוות חירק גדול עם חירק קטן וגם הוא חדשות] ב') מה שציין כת"ה כ"י על א"ת ב"ש לירמי' סי' נ"א פ"א והיינו מ"ש לב קמי והכוונה על כשדים בא"ת ב"ש בפירש"י ושאר מפרשים שם הנה כן הוא בל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג [שנדפסו שלהי מסכת ברכות] מדה כ"ט גונטורי' ואם לתמורת הרי כבר אמור לב קמי בחילוף האותיות כשדים, לב קמי מתחלפין באותיות א"ת ב"ש כשדים ע"כ (וכן הוא בת"י שם על כשדים) וכן הוא בפירש"י סוכה כ"ח ע"א והביא שם רש"י תחילה מהקדום בירמי' סי' כ"ה פכ"ו ששך היא בבל בא"ת ב"ש וכ"ה בת"י בב' מקומות על בבל, וע"ע מגילה ו' ע"א גדול הוא בששך פירש"י בבל בחילוף א"ת ב"ש:

והנה רש"י סוכה שם הביא ב' אנפי על גמטריא חילוף אותיות הנ"ל וסהדה מנון באטב"ח וחשבון אותיות יהי' בגימטריא שלשים הוי וזהו ממש כדאיתא בל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג מדה כ"ט מנין שדורשין גימטריא באגדה אם לחשבון וכו' (והביא שם מקרא דשמונה עשר ושלש מאות דעולה למנין אליעזר שהוא בש"ס נדרים כ"ב ע"א ואח"כ בדברי בעל הכריתות שמיישב למה לא חשב רי"ש מדה זו והיא דרשה דיהיה בגמטריא שלשים שהיא להלכה וצריכין לתרץ ע"ז למה ל"ח רי"ש למדה זו והיא דרשה דחשבון שברש"י סוכה הנ"ל) וגם לתמורת האותיות ומביא לב קמי שהביא ג"כ רש"י סוכה שם וכנ"ל! (הג"ה אמר המחבר יצ"ו בפי' הרא"ש שם בנזיר יהי' בגימט' תלתין הו' יראה דגמרא גמירי לה ואסמכוה אהך גמטריא דלאו מי"ג מדות היא שהתורה נדרשת בהם עכל"ק ותמוה הלא הו' מל"ב מדות דר"א בריה"ג וכי נעלם זה מהאשר"י וע"כ צ"ל כגר"א, וז"ל ור"א דמנה פ"ב לפי שדורש באגדה [והיום בלמדי בחברתינו מחזיקי התורה יצ"ו ספר שמואל ברש"י א' ה' בסופו כל תהומות ע"י רעם וזהו אביהן וירעם ד' בקול גדול על פלשתים ויהמם כך מפורש באגדה שלשים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגללי ע"כ הרי שמכנה בשם אגדה מוכח כהגר"א שכל דברי ר"א בריה"ג הוא אגדה והוא נקודה נפלאה בס"ד ובעיוני בל"ב מדות שנדפסו בש"ס סוף ברכות לא מצאתי שם הך שהזכיר רש"י בשמו וע"כ צריכין לחפש אחר כי"ק ואי"ה במקום אחר יבואר בס"ד ודו"ק] והן נגד ל"ב נתיבות חכמה ומ"ש הר"ש מקינון מחבר ספר הכריתות נראה לו לדוחק בטעם דלא חשיב ר' ישמעאל ל"ב רק י"ג, והילל לא מנה אלא ז' מדות עיי"ש וי"ל שהאשר"י ס"ל גמטריא הוא רק דברי אגדה וע"כ צ"ל שגמרא גמירי לה ולא ניחא ליה לומר כר"ש מקינון שרב מתנה ס"ל כר"א בריה"ג ובר פדא ס"ל כר"י ע"כ חולק אלא שהנך כ"ב הם דברי אגדה ובכאן גמרא גמר לה ובזה נ"ל לבאר שמקשי הש"ס תחילה ורב מתני נמי נילף מנזרו עפ"י מה שכתבתי בכללין סי' תי"א, וחי' ריש מסכת ע"ז כשמקשי מ"ט היינו משום דאידך מסתבר טעמא וה"ה בכאן מסתבר טעמא דבר פדא כי "יהיה" הוא רק דברי אגדה וע"כ מקשי שרב מתנא נמי נילף מנזיר וזה יבואר שם בפי' הרא"ש וז"ל דמסתבר טפי דכולהי איכתבי למניינא מלמידרש גי' מילה ע"כ ומדי דברי אציע שלא זכיתי להבין על נכון דברי הש"ס ובר פדא אמר לך ליכא חד מנהון דלאו לדרשה אלא מדההוא למניינא כולהו נמי למנינא ותמוה לעיני הטרוטות מנ"ל זה אלא הך דלדרשה לא הוה למניינא ומה דלא אתיא לדרשה הוא למניינא וצ"ל שכמו לרב מתנא הוה לו קבלה שהוה כ' כן לבר פדא הי' לו קבלה ג"כ כ"ט אבל לא כ"ז ע"כ הכריח שלשיטתו שאינו ל' אבל לא פחות מכ"ט שהוה לו ג"כ גמרא גמירי ליה וזהו נכון בס"ד וקצת נתיישב בפי' הרא"ש וז"ל דהנהו לאו לדרשה מגלי על אינך דכמו דהנך למניינא אינך נמי למניינא ותרתי שמעינן מני' עכ"ל, ובכ"ז צ"ע ועכ"פ לדבר הלמד מענינו מצאנו נקודה נפלאה פלוגתא במדות שהתורה נדרשת בהם להגר"א וכן הוכרחתי מפירוש הרא"ש שס"ל שר"א בריה"ג הוה רק דברי אגדה ודו"ק ע"כ הג"ה] ג') מה שהעיר דלדברי רשב"ם ב"ב קל"ד ע"א שמפ' גימטריאות על ר"ת דאנכי ודירט. נוטריקון וגימטראי הוו חדא, הנה כ"ה ג"כ בפירש"י ספ"ג דאבות חשבון האותיות ונוטריקון (וע"ש תוי"ט) והנה לכאורה קשה עליהם ז"ל מל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג שחשבן בשתי מדות מדה כ"ט גמטרי' מדה כ' נוטריקון (וכן קורא להם שמות מיוחדים בדחז"ל לזה גמטרי' ולזה נוטריקון אולם הדבר נכון דכיון שהי"ל להזכיר גם נוטריקון בספ"ג דאבות דגם נוטריקון הוא פרפראות לחכמה כתקופות וגימטריאות ובב"ב קל"ד ע"א (דודאי שלא הניח ריב"ז גם נוטריקון וכמו שלא הניח תקופות וגימטריאות ואינך כולהו דחשיב התם) להכי מפרש רש"י ספ"ג לתרווייהו על גימטריאות (והכי חזי' דכייל בל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג ב' גווני על גימטריא חשבון ותמורה) כדאשכחן כ"פ ב' דברים או יותר שלפעמים כוללם בשם אחד ולפעמים מייחד לכל אחד שם לעצמו והרשב"ם בב"ב קל"ד ע"א ג"כ ס"ל לפ' הכי התם מטעם הנ"ל אלא שמאחר שרצה להביא דוגמאות לא רצה להאריך להביא גם דוגמאות לסוג גימטריא ולא הביא דוגמאות רק מנוטריקון כדי לבאר דכאן נכלל גם נוטריקון וסמך על המבין שיבין דכ"ש דקאי התם על סוג שבפי' תיבת גימטריא בכ"מ (וסמך ג"כ בזה על פירש"י סוכה כ"ח ע"א על אותו ענין דב"ב שם) גם ישנם דוגמאות טובא לסוג הפשוט שבתיבת גימטריא בכ"ד בש"ס ויתר דחז"ל, אבל נוטריקון אינו מפורסם כ"כ בדחז"ל לזה הביא הרשב"ם דוגמאות בב"ב שם לסוג זה שהוא נכלל ג"כ התם בתיבת גימטריאות כנ"ל, ע"כ לשון הגאון מופת הדור אבדק"ק אלטשטאט שליט"א:

ח') יוצא דופן, ובתוכו יבואר אם צאכגען געבורט שנהוג עתה בין הרופאים אם הוא בכלל זה בש"ס (שבת קל"ה] יוצא דופן שנקרבת אמו רש"י) וכן להלכה בשו"ע יו"ד רס"ו ס"י יוצא דופן נמוכין כח' אינם דוחים את השבת ועיין רס"ב ס"ג, ב') בכורות מ"ז יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינן בכור לא לנחלה ולא לכהן ז"ל הרמב"ם בפי' המשנה מה שאפשר להיות בזה שתהא האשה מעוברת משני וולדות ונקרע דופנה ויצא אחד מהם ואח"כ יצא השני כדרך העולם ומתה אחר שיצא השני עכ"פ- ובשו"ע יו"ד ש"ה סעיף כ"ד שט"ו ס"ב, ג') נדה מ' ע"א במתני' יוצא דופן (על ידי סם נפתחו מעיה והוציאו העובר לחוץ ונתרפאת עכ"ל רש"י לא זכיתי להבין הלא יוצא דופן היינו שיצא הולד ע"י דופנה ולא דרך רחם במקום שנזרעת ואולי אפשר להשוות שלא יהי' סתירה לד"ק משבת שכ' שנקרעת וצ"ל שע"י סמים יצא דרך מעי' הולד ולא דרך הרחם ובגוונא זה אפשר לחיות אמה וצ"ע בכ"ז וג"כ מ"ש ונתרפאת הלא העיד בנו הרופא אמת הרמב"ם בפירוש המשנה שזכרנו שאי אפשר לחיות ולדברי המורה שיוצא דופן אין אמו טמאה לידה כמפורש בסי' קצ"ד סי"ד אם לקחו ע"י סם לא יהי' טמאה לידה וג"כ אם לקחו ע"י צאנגען געבורט וכשיטת הפוסקים שביארנו בס"ד בסימן קפ"ח וש"ס נדה כ"א בשפופרת לכ"ע טהורה שאין דרך ביאה בכך ועפ"י המורה אפי' יוצא הולד ממקומו הראוי רק שהוה קירוב הלידה ע"י סמים יהי' בכלל יוצא דופן וזה יוליד לנו ספיקות א') לענין טומאת לידה ב') ומילה בשבת ג') ובכור:

ותולה בדברי הש"ס כורכו בסיב כאשר נדבר להלן בס"ד ועיין ש"ס כריתות דף ז' ע"ב וזבחים ע"א, וכל הפוסקים ומפרשים פירשו שקרעו אמו אולם מה שהכריחו לרש"י לפרש כן דאי אפשר לומר סתם שקרעו אמו ואינה יכולה עוד לחיות א"כ האיך טמאה לידה הלא חז"ל לא ידברו דבר שאינו במציאות וז"כ הרמב"ם בפי' המשנה נדה פ"ה והוא שישוסע חלצי האשה אם יקשה עליה הלידה ויצא העובר משם עכ"ל והמעיין היטב בפי' המשנה בכורות יראה כסתירה שכאן מוכח שאפשר לה לחיות ונשאלתי בזה ושוב מצאתי בשו"ת מהרש"ם (ברעזאן) ח"ג בסוף המפתחות ופלפל בסוגיא דחולין כורכו בסיב והעלה שהוה בכור לכ"ע ולא זכר שכבר הקדימו בספר יוסיף דעת בסי' שט"ו בס"ק שפלפל בענין כורכו בסיב בסוגי' חולין ע' - ולענין מב"מ אי חוצץ ובכ"ז להלכה צאכגען געבורט אינו בכלל יוצא דופן וקצרתי ויבואר במק"א בס"ד:

ט') נשאלתי בארצות שנהוג ששמו להם לראש פרעזידענט אם לברך עליו בשם ומלכות שחלק מכבודו לבשר ודם:

תשובה דבר זה מבואר ברדב"ז דפוס וואשרוי ח"א סי' רצ"ו והועתק במג"א ס"ק ה' שהוא ח"ב ג' שאלת ממני אם מברכים לבאשא אשר שולח מלך מצרים שחלק מכבודו ואימתי מברכין תשו' וכו' כללו של דבר כל מי שהוא חשוב בשלטונו כמלך ודן והורג במשפט ואין מי שמשנה על דבריו מהן ללאו ולאו כהן כמלך הוא ומברך עליו וכו' אבל צריך לדקדק אם השר של מצרים דומה לשלטונים שהרי אין לו רשות להרוג במשפט אלא במאמר השופט הגדול וכו' ועיי"ש שנסתפק כיון שהמלך יכול לסלקו ועיי"ש היוצא מד"ק במיניסטער פרעזידענט אין מקום לומר שיברך אבל פרעזידענט של מדינה בודאי צריך לברך ודו"ק (כללין תתמ"א):

י') תלמוד ירושלמי קדשים:

ובג"ד אוקמוהו מארי דתלמודי ירושלמי הויות באמצע (ת"ז בהקדמה דף ט' ע"א) ועיין בהגהות התיקונים דפוס קונשטאנטינא וכליווארנא שכ' בשם הראב"ד בספר יצירה שכ' שם שהי' בידו תלמוד ירושלמי על סדר קדשים והוא ראה שם כתוב הויות באמצע עיי"ש מובא בבאר כחי רואי דף ס"ט ע"א וכ' שחפש בראב"ד על ספר יצירה אשר לפניו ולא מצא עיי"ש שהניחו בצ"ע ודו"ק, ובימינו הדפיסו ירושלמי קדשים ויקראו למקום ההוא מחניים באמונת המוציא לאור אם לא זייפו ואין רצוני להכריע רק באתי להזכיר דברי הראב"ד זי"ע שיש ירושלמי קדשים ומסתמא הך בהויות באמצע הוא במנחות ורק בזאת ישתומם הקורא הלא ירושלמי חברו ר"י בדרא בתרא והאיך יזכירו ר"י ולולי דברי הראב"ד הי' מקום לומר שבעלי תריסין בלימוד בירושלמי וכמו שמצאנו בש"ס בפרט במסכת סוכה גמרא או שהי' מקום לומר כעין מה שפי' התוי"ט (וכבר קדמו לו) שאיתא בסוף כלים אשריך כלים שאמרו ר"י שהעלה שהי' המשניות כבר סדורות להם מקודם עיי"ש וכיוצא בזה הערתי בהא דאיתא בדף ב' ע"ב בהקדמת ת"ז הנ"ל ועל האי צפור רמיזו רבנן בהגדה דבתרא דרבב"ח וקשה הלא רבב"ח הוה בדרא בתרא וכבר הקשה כן בכסא מלך ותי' שזה ממה שחידש רשב"י אחר פטירתו בג"ע ונתגלה ע"י אליהו לכמה אמוראים בבית המדרש ועיין בדברי מרן מה"ו ר"ו זצ"ל בהקדמתו על שער ההקדמות שעמד בזה ועיין בבאר לחי רואי שם ודו"ק:

ז"ל עין זוכר (חיד"א זי"ע) ירושלמי ראשונים הי' להם תלמוד ירושלמי על סדר קדשים וכ"כ הרמב"ם בהקדמתו לפי' המשנה דיש ירושלמי ה' סדרים שלמים וכן נראה מהראב"ד מהשגות פ"ב דביכורים וה"ה פ' ז"ך דמכירה עכ"ל ועיין בנחל אשכול בהקדמה וזה לשונו:

ועתה אעיר אוזן מכבדי תורת אלקינו ומחקרי זמנינו על דבר יקר רם ונשא שמעתי ומפי נאמן שעדיין מונח הירושלמי מסכת קדשים כתב יד באוצר ספרי וואטיקאן ברומי וכעת הזאת אשר מלכות צרפת מצאה ידה שמה לבקש גדולות ככל אשר תחפוץ והיא גם היא דרכה לתמוך בזרוע עוזה כל חוקר בקדמניות ונהנין ממנה עצה ותושיה גם שריה ויועציה מוקירים ומכבדים ספרי קדשינו ובימין צדקם עזרו להוציא תעלומות ספרי קודש לאור ואם הקרובים אל השרים מחשים מלחלות להוציא ס' קדשים ירושלמי ממסגר ומצאום עון, - שמעו אלי נדיבי עם אלקי יעקב שלחו מכם אחד להוציא יקר מזולל להחזיר העטרה ליושנה וה' יצליח דרכו ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם בעצמכם ברכת חכמים תבוא אליכם ולפני שמש ינון שמכם עכ"ל בלבת אש, ורש"י תמורה דף כ"ד ע"א כתב לשון ירושלמי נקיבה מי וכו' במבכרת דקדשים עיי"ש הרי שהי' לפני המורה על מסכת תמורה ודו"ק (כללין תת"ס):

י"א) ד' מינים נשאלתי להודיע מקור הדברים שנהגו אנשי מעשה לקיים מצות נטילת הלולב בסוכה תשובה בס"ד מבואר בת"ז בהקדמה דף ב' ע"ב סוכה רמיזא לאימא דמסככת עלייהו ע"כ וכתב בחי' רמ"ז שמכאן רמז שצריך דוקא לברך ברכת נטילת לולב בסוכה משום דכתיב לא תקח האם שהיא הסוכה על הבנים שהם ד' מינים שבלולב ומי שלא מברך ברכת הלולב בתוך הסוכה נקרא עליו שלח תשלח את האם והוא עושה בין האם והבנים פירוד ח"ו משום דצריך לאתדבקא אימא בבנים תדיר עכ"ל ועיין בפע"ח [פרק ב' משער הלולב ובשער הכוונות ריש דרושי חג הסוכות] דצריך לברך הד מינים בסוכה עיי"ש בספר בל"ר דף י"ג ע"א בד"ה והא אינין תמני עיי"ש ובדי"ב ע"ב ד"ה אפרוחים ודו"ק, (כללין סי' תתס"א):

י"ב) טעמים, קם יחזקאל נביאה לגלאה אילון מראות קמי' שכינתא וכו' ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בנקודי אורייתא וטעמי דאורייתא עיי"ש בהקדמת ת"ז דף ד' ע"א ולהלן ועיין בע"ח ריש פ"א משער טנתא' וז"ל דע כי אין מציאת קומת האדם בעולם שלא יהי' בו כללות ד' בחינת "טעמים" "ונקודות" "תגין" "ואותיות" שהם כוללים כל האצילות מכל העולמות עיי"ש ועיין בע"ח שער טנתא פרק ה' ובשער פנימיות וחצונית פרק ו' שהאותיות הם גוף דז"א ותגין הם הנפש דז"א והנקודות הם רוח והטעמים הם נשמה עיי"ש ובספר באר לחי רואי שם ודו"ק ועיין ש"ס נדרים דף כ"ז ע"ב ובר"ן שם ודו"ק, מוכח בפירוש שהנקודות וטעמים הם דאורייתא (כללין סי' תתס"ב) ועי' כללין סי' תרצ"ד ומערכת נקודות סי' ה': י"ג) חנוכה, מסרת גבורים "ביד" חלשים וכו' "ביד" ונ"ל בס"ד דהנה מנין הנרות הם ל"ו ומבואר בתיקונים תיקן שתיתאי בד"ה צואריך וכו' הא אינין חמש אצבעין ובהון תליסר פירקן:

תוכן העניינים

שות באר מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה