אור ברסלב
שות באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן ט

שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד

שו"ע יו"ד סימן ט

שו"ע יו"ד סימן ח

ובספר המקצועות [שחיבר רבינו חננאל בנו של רבינו חושיאל הנשבה ועיין סדר הדורות דף ע"ד ע"א דפוס ווארשא פ"ב שחיבר ספר המקצועות כנראה במרדכי פרק אע"פ ופ"א דשבועות ובתשו' מהרלב"ח די"ד ע"א וחת"ס או"ח סי' כ"ג ובשם הגדולים ערך ריח לא הזכיר זאת] מצאתי כתוב היכא דאיכא נדה בביתה דכהן אסור ליה למיסק לדוכן כל אימת דאיתא בנדותה דחייש דילמא נגע במידי דנגעה היא ואתא לאטמוי דאמר רבי יודן כל כהן שנושא את כפיו ואמו או אשתו או בתו טמאה ונכנס הוא באותו בית שנדה שם הרי תפילתו של כל ישראל תועבה ואף גורם לזרעו שיאבד מן העולם ולא עוד אלא שאינו מוציא את ישראל ידי חובתן ועליו הכתוב אומר ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם וכי היכי דאסור לי' לכהן למעייל לביתא שמונח בי' מת כך אסור למיעל בביתה דאיתא נדה בגווה ואי אייחד לה אדרונה [ר"ל חדר מיוחד] ולא נפקית כל ימי נדותה שפיר דמי וכו' וכו' לא הקרבתי קרבן עם מי שהנדה בתוך ביתו וכו' ע"כ ההעתקה וכתב הראב"ד בפירושו בסוף תמיד מדוע החמירו בו הלא מותר להתייחד עם הנדה י"ל שלא אמרו כן אלא לבעל נפש אבל בכ"ז לישנא דאסור לישא כפיו משמע שאין חילוק בשום כהן וי"ל וכו' ואשכחן נמי דר"ע ס"ל דע"ג איתקש לנדה וכו' ולהיפך למדין כשם כע"ג מטמא באוהל כך נדה מטמאה באוהל מדרבנן לענין מצות כהנים וכו' מיהו תימה שאפי' בזה"ז, והמחמיר יתברך ע"כ והפר"ח בסי' קכ"ח הביאו בס"ק ל' וסיים שאין לפרסמם ובאה"ט ס"ק מ"ט ופרמ"ג משבצות אות כ"ו כתב ואינו יודע אם אשתו נדה קאמר או אפי' כך [צריך לומר הכוונה או אפי' אשה אחרת] והעולם אין נזהרין בכל זה עיי"ש באות שאח"ז אי"ה עכ"ל, ונבוא מקודם למ"ש דע"ג איתקש לנדה ולהיפך למידן כשם כע"ג מטמא באוהל כך נדה מטמאה באוהל מדרבנן לענין מצות כהונה, נציע בקיצור נמרץ דברי הש"ס ופסקו של הרמב"ם בס"ד ב') מה שרמז הפרמ"ג לענין אי איתקש שירות לעבודה ואציבה ציונים לתורה, עיין טו"ז ס"ק כ"ז ובאה"ט ס"ק כ' ובתיב חיים שתמה עליו, וטו"ז ס"ק ל"ה ופרמ"ג שם ומג"א ס"ק נ"ד ובשו"ת אחת לענין מי שנקטע רגלו במלחמה אי מותר להיות בעל תפילה בימים נוראים והתרתי בהסכמות רוזני תורה שליט"א וביארתי דעת הפוסקים שלא מקשינן שירות לעבודה לגמרי ודו"ק ואכמ"ל: ונבוא להראשון בריש פרק ר"ע שבת פ"ב] ס"ל שע"ז מטמאה במשא כנדה שנא' תזרם כמו דוה [ישעי' ל'] מה נדה מטמאה במשא אף ע"ז מטמאה במשא [בכללין סי' תפ"א ותתכ"ט ותתמ"ג הארכתי אם מה שלמוד מקראי דנביאים אם הוא מכונה בשם דאוריית' ובשו"ת במכירת חמץ, והבאתי דברי ק"ז הלבוש בעיר שושן סי' ס' ס"א ב' דהפקר ב"ד הו' הפקר מן התורה וגם הבאתי שם שספר יהושע מכונה בשם ד"ת ואכמ"ל] ובש"ס שם, במסקנה לרבנן דקיימ"ל כוותי' שע"ז איתקש לשרץ דלא מטמאה במשא:

לנדה דאינו לאברין למת דלא מטמא' בכעדשה:

אימא לחומרא למאי הלכתא אקשי' לשרץ לטמוי בכעדשה לנדה לטמויי באבן מסמא [אקשי' רחמנא הוא לכאור' שפר יתר ובכתב יד מינכען ליתא] למת לטמויי באוהל ומשני טומאת ע"ז דרבנן היא וקולא וחומרא לקולא מקשינן [לחומרא לא מקשינן בכתב יד אקספארט ליתא] ובפירש"י שם דכל הני היקשות דברי קבלה נינהו ואסמכתא בעלמא ושקץ תשקצנו לאו לשון שרץ הוא אלא עיקר קרא לכנות לה שם גנאי אתא עכ"ל הכוונה, הגם שרבנן ס"ל כרב חמא בר גוריא שאיתקש ע"ז לנדה מה נדה אינו לאברים אף ע"ז אינו לאברים אבל בזה לא צריך לומר שהו' אסמכתא כי נלמד מקרא דישעי' והוא מדברי קבלה ורק מדברי תורה ג"כ הו' אסמכתא בעלמא ודו"ק, ולהלכה פסק הרמב"ם כרבנן בפ"ו דאבות הטומאה ה"א שטומאת ע"ז מדברי סופרים ויש לה רמז בתורה הסירו את אלהי הנכר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם [במיעוט ידיעתי בש"ס לא מצאתי הך קרא ללמוד ממנו טומאת עכו"ם בתרגום יונתן איתא ואידכו מסואבות קטוליא דקרבתון בהון ושנו כסותכון ובמפרש תמה הלא קברי עכו"ם אינם מטמאין ולתרץ כיון דנמולו הם כישראלים הכא לא מצאנו שהי' גירות רק אמרו לתת את אחותינו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו ועיין בפירש"י ותי' ב') שעכו"ם אינו מטמאה רק באוהל אבל במגע ומשא מטמאין ועיין בפירש"י מטות וכן ס"ל ג"כ הרמב"ם בפ"ג מהלכות אבל ה"ג, ועיין סי' שע"ב בב"י בסופו ובהג"ה ס"ב בכ"ז פשטות הקרא מוכח כן וכן רש"י פי' והטהרו מעכו"ם ובגו"א פי' וכמו החליפו שמלותיכם הוא מעכו"ם ועיין במ"ר.

פ"א א"ר כרוספדאי אר"י אין אנו בקיאים בדקודקי עכו"ם כיעקב אבינו מוכח שרק משום עכו"ם ואכמ"ל ודו"ק, וצריך לומר שרבינו מדעת עצמו אמרה. כפשטות הקרא וק"ל: ואיתא בש"ס חולין י"ג בשחיט' עכו"ם שתיא נביל' וכו' שמסיק הש"ס שתקרובת עכו"ם מטמא' במשא אבל לא באוהל ודלא כר"י בן בתירא שס"ל שתקרובת עכו"ם מטמא באוהל שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו מזבחי מתים מה מת מטמא באוהל אף תקרובת עכו"ם מטמא באוהל, ואין ענינו לפלוגת' ר"ע בשבת וע"ז שלא קיימ"ל כר"ע ואינו מטמאה במשא, וכאן במשא לכ"ע טמא רק לא באוהל כי הם פליגי בע"ז עצמה שמבואר שם הלכה, אבל פלוגת' ר"י בן בתירא מתקרובת ע"ז שחמיר לכ"ע שמטמאה במשא רק לא באוהל ודו"ק, ועיין בכ"מ ה"ז ותוס' חולין דף י"ג ד"ה תקרובת וע"ז דף ל"ב ד"ה היוצא, ולעיל בש"ס דף כ"ט ובירור שיטת ר"ת ושיטת הר"י ודף מ"ח שמסיק מני ר"י בב"ת הוא, ודף נ"ב בתוס' ד"ה תנהו ענין לכלים צריך קונטרס מיוחד ויבואר ברצות ד' בספרי על מסכת ע"ז ד' הטוב יהי' בעוזרני, ונר המערבי הי' לנו לעיניים לבאר ד' חלוקים, א') ע"ז עצמה ב') משמשי' ג') תקרובת ד') יי"נ, ונבוא להענין בס"ד. הנה בדברי ר"ע שס"ל בטומאת משא בע"ז, כתב דר"ע ס"ל דע"ג איתקש לנדה והיינו שהוא יחידאי אבל בהא שכתב שע"ג מטמאה באוהל כתב סתם כאילו כ"ע ס"ל הכי הגם שהיא רק כדברי ר"י בב"ת י"ל שסתמא דש"ס בע"ז דף ל"ב הוא כריב"ב ועיין היטב בשו"ת מרן החת"ס סי' כ"ג שזכרנו:

ובשו"ת מהר"ש [מהגאון מוה"ד ראדאמישלא שליט"א] ח"ג סי' פ"א נשאל אי כהן מוזהר שלא ליגע בטומאת ע"ז לפימ"ש שמבואר בש"ס בכורות דכ"ט ע"ב דבשאר טומאת כהן אינו מוזהר ופירש"י כגון טומאת נבילה ושרצים שאין הכהן מוזהר עליהם מליגע וא"כ י"ל דה"ה דאינו מוזהר על טומאת ע"ז או דנימא הואיל דטומאת ע"ז איתקש למת א"כ י"ל דה"ה בזה דאיתקש לענין דכהנים יהיו מוזהרים בו והשיב עפ"י סוגי' דע"ז ושבת שברור שאין הכהן מוזהר עיי"ש וחידוש שלא זכר דברי הראב"ד סוף תמיד שהצבנו בפתח דברינו שישב על מדוכה זו לבאר אם בהיות כי ע"ז איתקש לנדה וע"ז איתקש למת שיטמא באוהל אם הוא היקש גמור לכל גוונא או לא ודברי החת"ס שביאורו:

ומורי בשו"ת פרי השדה ח"א סימן ק"ג פי' דברי המקצועות שרצה לומר שבעל נדה ולישנא מעלי' נקיט ודו"ק:

רב פפא הי' מוכר שכר עיין ש"ס בב"מ דס"ה ורש"י ברכות מ"ד ד"ה סודני וש"ס ע"ז ד"ח ע"ב אר"פ מכי רמי שערי ועפי"ז נ"ל לבאר דברי הש"ס עירובין דס"ה שמואל לא מצלי בביתא דאית בי' שיכרא רב פפא לא מצלי בביתא דאית בי' הרסנא משמע אבל בבית' דאית בי' שיכרא הי' מתפלל משום שהי' אומנתו דאל"כ לא הי' יכול להתפלל בביתו וצ"ל שמחמת הרגלו לא הי' לו בלבול הדעת ע"ז בתפילתו ונתקבל ברצון אכי"ר (כללין סימן של"א.)

תוכן העניינים

שות באר מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה