שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד
שו"ע יו"ד סימן ח
לברר דיני נדה ויולדת בטומטם ואנדרוגינוס, וכן בגיורת בשניהם: איתא בתוספתא (נדה פ"ק) טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן - גיורת שראתה דיה שעתה דברי ר' יהודה ר"י אומר הרי הם ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה ונבוא לדיני טומטום ואנדרוגינוס ואית' בירושלמי שם בריש פ"ק בדקה ומצאה ספק פשיטא אינו כפקידה למעט מעת לעת הוא עצמו מהו שיטמא בספק נישמעינה מן הדא טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן מה את שמע מינה א"ר יוסי טו"א ספק ומעל"ת ספק ואין ספק לספק וכא ראייתה ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק (ובאשכול הביאו בריש הלכות נדה) ותמוה טובא מה מקשי בירושלמי מה את שמע מינה הכא התי' פשוט כדאמר ר"י וי"ל כי בשו"ת טוטו"ד מה"ת סי' רל"ז תמה דמה מדמה טומטום ואנדרוגינוס לספק דם טמא או טהור הלא זה הו' חסרון ידיעה דאינו ספק משא"כ טו"א עיין בעמודי ירושלמי שתי' בגוונא שנאבדה, שהו' ג"כ ספק לכל העולם, וטוב טעם ודעת חסרתי בכללו ועתה בפרטו לעיין בד"ק, ואציב יד לדברי הטו"ז בסי' צ"ח ס"ק ו' עיי"ש וכן זה הו' חסרון לכל העולם וצ"ל שגם אז אבדה הבקיאות במראות הדמים ואכמ"ל, והנלפענ"ד עפ"י האשכול וז"ל והלכה רווחת בישראל דאזלינן בתר חזקה אף דהשתא איתרע לה דחזקה מנגע ילפינן ואי אתא כהן בסוף שבוע ומצאו חסר אמרינן השתא הוא דחסר ומטמאינן כל הבא אל הבית תוך זמן הסגרו דמוקי לנגע אחזקיה כשיצא הכהן. מיהו אף דקלה טומאת מעת לעת מ"מ לא חלקו בה בין רה"ר לרה"י כבשאר טומאות ואמרו אף בנגיעתה ברה"ר מטמאה מעל"ע כדאמרינן בירושלמי הדא אמרה ודאי מגעה מטמא ברה"ר אבל לא החמירו כבשאר טומאות כדאיתא בטהרות שהרי אמרו טו"א שראו דיין שעתן עכ"פ וא"כ מבואר הכול בס"ד הגם שאפשר להפריד בין הדבקים אולם הדרינן לעיקר ההלכה מה"ת אוקמינן אחזקה וא"כ מעל"ע הוא מדרבנן והם אמרו שגם ברה"ר טמאה מעל"ע והיינו בספק אחד אבל ב' ספיקות לא אמרו וא"כ מתורץ הכול כי הם אמרו והם אמרו שכל מה שמכונה בשם ב' ספיקות טהור והגם שאינם שווין לגמרי טו"א ספק לכל העולם אבל בכאן אפשר בו בקיאות אבל ספק זה אינו לכל העולם בכ"ז כיון דקלה טומאת מעל"ע שאני ודו"ק אבל ברה"ר מטמא ג"כ מעל"ע כמבואר בתוספות ריש פירקין ועיין ירושלמי בסוף ה"א ומראה פנים ד"ה הדא אמרה ונחל אשכול אות ה' שהוכיח להרמב"ם מעל"ע הוא גם ברה"ר בפט"ו דאבות ה"ו דווקא ספק נגע מטהר ברה"ר ולא ודאי נגע וספק טומאה אבל דין טומטום דירושלמי לא הביא וכן המראה פנים בד"ה נשמעינהו כ"כ שהרמב"ם לא ס"ל כתוספתא שטו"א שראו דיין שעתן וגם לא כירושלמי שס"ל שספק אינו מטמאה מעל"ע ועיין רמב"ם פ"א מטומאי משכב ומושב ה"ז שנותנים על טו"א חומר איש שמטמא בלובן וחומרי אשה שמטמאה באודם ושם פ"ג ה"ד ומשנה למלך פשיטא ליה להרמב"ם שס"ל כירושלמי הנ"ל שאינו מטמאה מעל"ע בספק עיי"ש במראה פנים הנ"ל שהשיג עליו ודיני טומטום ואנדרוגיניס צריכין קונטרס בפ"ע ע"כ רק אציין בזה ועיין מנחת חינוך מצוה א' לענין פו"ר אם טומטום ראוי להוליד כמה שיטות בזה ובכ"ז לא הביא חדשות בשם האלפסי שמובא במג"א סי' תקפ"ט ב' שאנדרוגינוס שפעם הוא זכר ופעם נקיבה (דלא כדעת כל הפוסקים שיש לו זכרות ונקבות) והוא תמוה ועיין תפא"י שבת פי"ט סי' ל"ד ופרמ"ג שם:
והנלפענ"ד בס"ד לפמ"ש הכוזרי במאמר ד' בביאורו לספר היצירה במ"ש זכר באמש ונקיבה באשם שהתבאר בניתוח שאברי הנקיבה כאברי הזכר אלא שהם מהופכים לפנים וכתב בשו"ת יעב"ץ ח"א סי' קע"א במעשה שבא לפניו וכמדומני שכן ראיתי גם בספר בן סינא ולפי"ז יכול להיות שלא שינה הטבע מידתו ולא חידש בריאה זרה רק בזאת בלבד שהוציא ופלט בית התורף לחוץ והפכיה כי כיתונא באופן שנגלית צורתו הפנימית שהוא כעין של זכר מהופך לכן נראית בו זאת התמונה הזכרית עיי"ש ומיושב קושי' התפא"י האיך אפשר שיתהפך תמיד ולפימ"ש בס"ד נכון כי יתהפך החומר והחותם ומה שהוא בפנים יצא לחוץ ויהי' זכר ומה שהוא בחוץ יבוא לפנים ויהי' נקיבה וע"כ אינו ראוי להוליד והרי"ף ורמב"ם ס"ל כן בפ"ז מהלכות יבם והבן היטב שאפשר להיות חודש זכר וחודש נקיבה ודו"ק. ונחזור להענין שדברי תוספתא וירושלמי הנ"ל היינו לענין טהרות אבל לבעלה בודאי די' שעתה ושמטמא באודם ולובן זבין פ"ב ופרק אנדרוגינוס, ונודע שיש בו הרבה גירסאות וק"ל ועיין מנחת חינוך סי' ר"ז אות ה' שטו"א שאם ראו אודם הם נידות לענין הבא עליהם ואנדרוגינוס אם ילדה ובא אחד עליה אף שילדה אינו טמאה מלידה רק מספק לידה כי אפשר אינינו אשה א"כ אינו חייב אע"פ שילדה ע"כ והוא חדשות ויש לעשות לו סומכין עפ"י הכוזרי שזכרנו:
היוצא לנו מזה א') טומטם ואנדרוגינוס טמא בנדה ב') ואפי' לטהרות הקודש די' שעתו ג') ויש להסתפק לענין כתמים שלהם עפ"י מה שנודע שעיקר כתמים מספק הוא כמבואר בכמה מקומות במכילתן וכמו שביאר רבינו בפ"ט מא"ב ה"ב ומדברי סופרים שכל הרואה כתם ה"ז טמאה וטומאה זו מספק שמא כתם זה מדם החדר בא וכן בפ"ג ממשכב ומושב ועיין במראה פנים שאעפ"כ טמאה למפרע עיי"ש ויש פנים לכאן ולכאן והדבר סובל אריכות ומסתבר כיון שמתחילה על הספק נתקן ומטמאה מעל"ע ה"ה שיש באנדרוגינוס ודו"ק ד') בלידה מסתפק המנחת חינוך שזכרנו והנלפענ"ד בס"ד שאם הולידה הרי היא כאשה גמורה ודו"ק ומה שראינו בו השתנות הי' דלדול בשר אבל הי' אשה גמורה הגם שעשינו סמוכין לו מדברי הכוזרי אבל בכאן נראה מהלידה כי היא אם הבנים או הבנות ובכ"ז הדברים אמורים אם הולידה בן או בת כמשפט הבנים והבנות אבל אם יש השתנות בהם היא הנותנת שנאמר בה חוץ ודו"ק וז"ל פרמ"ג או"ח משבצות סימן ש"ג ה' כל מה שאסרו חכמים לצאת אפשר אף אנדרוגינוס דשכיחא טבילה ביה מטמא באודם כאשה אבל טומטום ספק זכר ספק נקיבה י"ל מדרבנן ספיקו לקול' עכ"ל:
ונבוא לענין גיורת שפליגי בתוספתא אם די' שעתה דהיינו לאחר שנתגיירה ראתה מיד והיינו שפליגי בהיות כי ימי נדה הו' רק אם הי' ימי טהרה אבל בכאן לא הי' עליה עול מצות והבן והיינו לטהרות ובכאן שפליגי ר' יהודה ור' יוסי קיימ"ל כר' יוסי לגבי ר' יהודה כמבואר ש"ס עירובין דף מ"ו ועיין תוי"ט כלים פ"ח מ"י וחידוש שבכללי התלמוד סוף ברכות לא הביאו וצ"ע, ואם יש לה דם טהור דהיינו בגוונא שלא הי' לה דם לידה כגון שנתגיירה אחר לידתה:
עיין ירושלמי (הלכה ד') תני רבי הושיעה ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר אמר ר' יוסי ויאות (כלומר דר' יוסי מתמה פשיטא היא ואלולי דתני לה ר' הושיעה וכי הוות מספקא ליה לחד הא מאחר שאין לה דמים טמאים ד"ל בני ישראל כתיב בפרשה א"כ פשיטא שאין לה נמי דמים טהורים משנתגיירה אחר לידתה פ"מ) אילולי דתניתה רבי הושיעה הוות צריכה מאחר שאין לה דמים טמאים אין לה דמים טהורים ע"כ הרואה יראה שפשיטא שאין לה דמים טהורים והרמב"ם השמיט זאת (והנלפענ"ד בס"ד שדעת נר המערבי זי"ע כן הוא להכריע והוא בירושלמי ס"ל שאין לה דם טוהר והיינו שבתר תחילת הדבר אזלינן וכן ש"ס בכורות דף מ"ו אולם קיימ"ל כרבא דהוא בתראי וש"ס נדה דף כ"ג כפשטות הש"ס וכדברי מרן החת"ס סותר זו [לולי דברי התוס'] וצריכין לחלק בין הדבקים ע"כ בהיות כי בזה וכיוצא בזה מצאנו בש"ס דף מ"ג ע"א בעי רבא עכו"ם שהרהר וירד וטבל מהו את"ל בתר עקירה אזלינן הנ"מ לחומרא אבל הכא דלקולא לא אמרינן או דילמא כ"ש ומסיק תיקו מובא להלכה ברמב"ם בפ"ה משאר אבות הטומאה הלכה ח"י ועוד ב' איבעית כיוצא בזה בזבה ומובאים בפ"י מה' מטמאי משכב ומושב וא"כ הו' ענין דלא נפשט וכתב שהם ספיקות ע"כ לא הביאו בידו כי הלכה ברורה אין להביא בזה כי ש"ס דילן שנתחבר אחר הירושלמי מסופק במה דפשיטא ליה לירושלמי ע"כ לא הביאו ודו"ק בזה, והמל"מ בפ"ד מא"ב ה"ד רצה להגי' ולפרש הגם שאין לה דם נדה יש לה דם טוהר ובשו"ת מרן החת"ס יו"ד סי' קנ"ב נשאל שנעלם מהמל"מ סוגי' דש"ס בכורות דמ"ו יצא פדחת ולדה בגיותה ונתגייר' אין לה ימי טוהר וימי טהר' והוא קושי' עצומה ובס' מנחת חינוך מצוה קס"ו הביא דברי הש"ס ודברי התוס' שם דפדחת רבות' ומכ"ש בשילדה כולה בגיותה ונתגיירה שאין לה לא ימי טומאה ולא ימי טהר' ועי' תוס' נדה דל"ו ע"א בתוס' ד"ה הלכת' אף למ"ד ב' מעיינות הם ונפתח הטהור מ"מ הוא רק גזה"כ ובגיורת כיון שאין לה ימי טומאה אין לה ימי טהרה ומכ"ש לפ"מ שקיי"ל כרב דאמר מעיין אחד הוא ותמה על המל"מ הנ"ל ולא זכר מהחת"ס זי"ע, ומרן החת"ס תמה על הפנ"מ שלא זכר ש"ס הנ"ל, ויצא לתרץ המל"מ שס"ל בגירס' הירושלמי דיולדת שנתגיירה יש לה ימי טוהר שלא יהי' סתירה מש"ס בכורות הנ"ל דהירושלמי מיירי מדם טוהר לענין בעלה וזה יש לה אף שלא הי' לה ימי טומאה אבל הברייתא דבכורות מיירי מימי טוהר היינו לענין טומאת מקדש וקדשיו וזה אין לה עיי"ש, ובספר ערוך לנר בש"ס נדה דף ל"ו הנ"ל תמה מאוד שלא הביא דברי התוס' ועוד תמיהות וכן תמה בציון ירושלים בירושלמי הנ"ל על מרן זי"ע ותי' דמש"ס בכורות אין ראי' משום לדידן קיימ"ל כרב דמעיין אחד הוא פשיטא שאין נותנין לה ימי טהרה שהרי אי שופעת כל שיצא פדחת מקודם ולא ילדה לגמרי א"כ אין ראי' משם אבל בהך דירושלמי שכבר ילדה הי' מקום לומר דכבר הדם טמא נסתם וכעת יוצא דם טהור קמ"ל ולכן הביא מהך דירושלמי כנ"ל כפי חומר הנושא עכ"ל:
ולהלכה מדברי הירושלמי כגירסת הפנ"מ, וערוך ככר ומנחת חינוך וציון ירושלים מדברי כולם נלמד שכיון שאין לה דם טמא אין כה דם טוהר רק מרן החת"ס זי"ע חפץ בהצדקו לתרץ שיש כה דם טוהר הגם שאין דם טמא, ומה שהקשו שנעלם ממרן דברי התוס' בנדה עיין בהגהות ירושלמי דמרן החת"ס זי"ע שסיים והוא צריכא רבא באמת ועיין בתוס' נדה כ"ו ד"ה הלכתא וצ"ע עכ"ל וא"כ רק מרן אמרה לחומר הנושא וליישב דברי ירושלמי לולי דברי התוס' אבל לדברי התוס' אין מקום לזה וא"כ להלכה כולם שווין שאין לה דם טוהר כיון שאין לה דם טמא, ושוב מצאתי בהגהות הגאון יחיאל מיכל זצ"ל אב"ד שעפס בסוף ירושלמי שכ"כ ומרן החת"ס בסי' קנ"ד בד"ה אמנם הביא גם הוא דברי התוס' הנ"ל, וע"כ האמת ברור רק לחומר הנושא רצה לתרץ המל"מ ודו"ק, ואחר אחרון אני בא כעני העומד בחוץ לעורר מת"כ ריש פ' תזריע בני ישראל בענין הזה ואין עכו"ם בענין הזה בני ישראל מנין לרבות את הגיורת והמשוחררת וכו' ת"ל ואשה, והיינו שנתגיירה קודם שילדה ועיין בתוס' נדה דף ט"ו ד"ה בשפחתו של מיצק ודו"ק, ועוד איתא שם כי תזריע וילדה פרט כשילדה לפני הדיבור [ר"ל שאם ילדה לפני הדיבור אין שייך בה טומאה וטהר'] והוא ממש ענין גיורת שמפורש כיון שילדה קודם הדיבור אין לה טומאה הגם שהוא תוך ז' ימי טומאת' וכו' ועיין בספרא (נגעים ריש פ"א) מן הדיבור ואילך וכן דרש (פרשה ג' מ"ב) על נגע צרעת כי תהי' וזבין (פ"א מ"ב) על איש כי יהי' זב מבשרו ושם (פרשה ד' מ"ב) על ואשה כי תהי' זבה מן הדיבור ואילך, וספרא אמור (פרשה ג' מ"ב) דרשו איש מזרעך אשר יהי' בו מום אין לי שלא הי' בו מום לאחר הדיבור כזיבה ונגעים הי' בו מום לפני הדיבור מנין ת"כ אשר בו מום - (ועיין מלבי"ם) ואפשר לחלק כי דומה למה דאיתא בש"ס חולין דף י"ז באיבעית ר"י באברי בשר נחירה, עיי"ש באשר"י ופוסקים [ואני שואל בבשר חזיר וכו' ובב"ח שנשאר להם מקודם מ"ת אי מותר ותולה אם איסורי תורה הם איסור גברא או איסור חפצא אם איסור גברא לאיש הישראל אסור לאכול נו"ט וכו' אבל אם הוא איסור חפצא החפץ הזה מותר], כי באיסור שנתחדש שאני ויש לומר כיון שילדה קודם מתן תורה היא אינו בכלל הזה משא"כ בכאן שאיסור התורה כבר קיים, ורק זאת האשה לא נכנסה לברית היהדות וכיון שנכנסה עתה יש לה כל החיובים שיש לסוג שכמות' הגם שאיחרה בלידתה שלא נטמאה בלידה, בכ"ז יש לה גם קולי התורה כשחיטה שמתיר לישראל ועיין שו"ת מרן החת"ס סי' י"ט בחיו"ד, בהיתר למכור להם בני מעיים ובצים, וש"ס חולין דף ל"ג מי איכא מידי - ויש להמליץ בזה דברי הש"ס ברכות דף נ"א מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום, כי מה שעבר עבר אבל בכ"ז תקים מה שאפשר לה עתה לקיים, ויש לדחות כי ימי טוהר הוא המשך לימי טומאה, ואין ענינו לפלוגת' רב ולוי אי מעיין אחד או שני מעיינות והבן, שאפי' שני מעיינות הם בכ"ז בא המעיין הטמא רק אחר מעיין הטהור והבן והמעיין בצדק ידין בו, שבאמת אין שום חילוק ביניהם ומשנה שלימה בפ"ז דנגעים אילו בהרות טהורות שהיו בו קודם למתן תורה, בעכו"ם ונתגייר הרי בחדא מחטי מחטינהו ותו לא מידי ועיין בתפא"י שם שהקשה מה השמיענו מתני' בקודם מתן תורה מה דהו' הו' עיי"ש והנלפענ"ד שהשמיענו מתני' להשוות גר שנתגייר לקודם מתן תורה שלא נפריד בין הדבקים וכאמור אולם עיין במל"מ בפ"ט ה"א בטומאת צרעת שיש חילוק בין נגעי הגוף ונגעי בגדים ובתים לגבי עכו"ם ונתגייר דאילו בנגעי הגוף הנגעים שהיו בו קודם שנתגייר אין מטמאין אותו אף בעודם בו לאחר שנתגייר וכדתנן ריש פרק ז' (ורמב"ם פ"ו ה"ד) אבל גבי בגדים ובתים נראה דהדין דיראו בתחילה וכדתנן בפי"א הלוקח בגדים מן העכו"ם יראו בתחילה [והכי תנן רפי"ט צ"ל פרק י"ב] הלוקח בתים מן העכו"ם יראו בתחילה הרי אע"פ שנולד הנגע בזמן שהי' טהור אם אח"כ בא לרשות ישראל ה"נ עכו"ם שנתגייר וכבר כתב רבינו [צ"ל הר"ש מובא בתוי"ט] בריש פרק י"א דכתב יראה בתחילה אפי' על נגע הנמצא בבגדו קודם שנתגייר ולא דמי עיי"ש, ואציע דברי הר"ש וז"ל ולא דמי להא דתנן לעיל רפ"ז אלו בהרות טהורות שהי' בעכו"ם קודם שנתגייר דהתם בגופו וכשנתגייר כקטן שנולד דמי אבל הכא האי בגד חזי לנגעים וכו' עכ"ל, וא"כ לענינו נמי כיון שהוא כקטן הנולד דמי ולא הי' לה טומאת לידה א"כ אין לה ימי טוהר ודו"ק:
ובכן אבוא לספיקו של הגאון ר' יחיאל מיכל זצ"ל אב"ד שעפס בסוף ירושלמי הנ"ל וז"ל נ"ב יש להסתפק אם לענין קביעת וסת ג"כ אין לה ימי טוהר לדברי הרמב"ן ז"ל דאשה קובעת בימי מניקתה רק בימי טוהר לא קבעה ואפי' אליבא דידן נמי אם אינו קובעת בימי מניקתה עכ"ל, דברי הרמב"ן הללו מובאים בב"י בארוכה בסי' קפ"ט בסופו בד"ה כתב הרשב"א, בהביאו דברי ה"ה והרמב"ן כתב יראה לי שהם קובעין וסת בשאר ימיה של אשה חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראיות לקביעות הוסת דין התלמוד ובשו"ע לא הובא דעת הרמב"ן ועיין ב"ח וש"ך ס"ק ע"ג, והנלפענ"ד בס"ד מצד הסברא, כי דם טהרה שמפורש בתורה להתיר י"ל כנודע שאז יוצאים כל הדמים שהיו סגורים ומכונסים בה וא"כ אין זה ממקור דמיה, ובזה אין מקום לחלק בין עכו"ם לישראל ואפשר לחלק במה דאיתא בש"ס עכו"ם חביל גופייהו ומרן החת"ס זי"ע בתשובותיו דן שרופאי עכו"ם אינם יכולים לדין לגופי ישראל כי הם אוכלין שקצים וכו'. - ובספק ב') בגיורת מעוברת אם אינו קובעת וסת זיל בתר הסברא כי דבר שהו' בטבע אין מקום לחלק בין עכו"ם לישראל בזה, זולת עפ"י שכתבנו שגם בגופי האישים יש חילוק עפ"י הש"ס שזכרנו עכו"ם חביל גופייהו וכן יש מקום ספק עפ"י עיקר ההלכה שאין זיבה רק אחר ימי נדות אם נתגיירה קודם ימי זיבה. אחר נידות אם יש לה דין זבה והדבר צ"ע ויבואר בס"ד במק"א, ולהלכה אין נפק"מ ודו"ק: