שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד
שו"ע יו"ד סימן ז
(שו"ת בה' רבית) שאלה פה עירנו בעטלען יצ"ו נתיסדה קבוצת מעות אקציענגעזעללשאפטן ושחרו פני שאהי' להם מורה דרך שלא יכשלו באיסור רבית החמור' [ומה גם שרוב אקציאנערע הם יהודים וג"כ הנותנים בו איילאגס- ביכעל וכן הלוקחים מהם בהלואה] ומובן שנכון לעשות עפ"י שטר היתר עיסקא שתיקן מהר"ם, ויען שיש לי בו ספיקות ע"כ אמרתי להציע מה שעלת' מצודתי בענין זה מידי עיוני בו. וד' הטוב ינחינו במעגלי צדק אכי"ר:
ואחשוב למותר להרחיב הדיבור בענין אקציענגעזעלשאפט אם שייך בו איסור רבית במקום שכבר האריכו הגאונים בדור שלפנינו ועיין שו"ת מהר"ם שיק סי' קנ"ח וקיצור שו"ע סימן ס"ב סעיף כ"ח ובהגהותיו שם והנלפענ"ד בס"ד שהו' מקום לעשות היתר עיסקא גם עבור האקציאנערע כאשר נבאר בס"ד א) והנה עיקר ההיתר בשטר עיסקא משום שתנאי הי' ביניהם כדי לפטור משבועה שיתן לו בעד רווח שלו סך קצוב. והנה מובן שדייקא אם אחריות על הנותן אפי' ונגניב' ואביד' [כאשר נדבר להלן בס"ד] וג"כ דבר קשה בקאססען כיון שנודע שהם עושין קלאגע מיד על הלווין ועל הזשיראנטען וא"כ הו' על אחריות המקבל וזה אסור ועיין בסי' קע"ז סעיף ו' ובהג"ה ב) הנה הם אינם סומכים על ההיתר עיסקא, (שיהי' זה השטר ראי' עכ"פ או שטר חוב ועיין במהרי"ט דאותו פלגא פיקדון אינו יכול להקנות בכו"מ דפלגא פקדין ל"ה אלא שטר ראי' ובשטר ראי' לא מקני בכתיב' ובמסיר' ועיין בספר חתן סופר בסופו] והם כותבים וועקסל ומיד אחר ג' ימים מזמן המוגבל עושין קלאגע וזה אסור כיון שכותבין אותו מלו' ועיין בסעיף כ"ד מזה, ג) הם מצרפין הריוח עם הקרן ועיי"ש שזה אסור. ד) כיון שכותבין קצבי לכל חודש או ג' חדשים וזה אסור כדעת הטו"ז בס"ק כ"א. ה) בענין השטר עיסקא ביד מי יהי' ביד המלוה (דהיינו הקאססא) או ביד הלוה דכיון שיהי' ביד הקאססא יש מקום לחוש שיגבו עפ"י השטר ועיין לעיל אות ב'. - וזה החלי בעהי"ת להציע מילתא דצ"ע לפענ"ד וד' הטוב יהי' בעוזרי אכי"ר:
וזה יצא ראשונה בענין קבלת אחריות' ואציע בזה סוגי' דש"ס פרק הרבית דף ס"ט ע"ב ר"ח הו' מוגיר זוזי בפשיטי וכו' וסובר ע"ש ממרא ולא היא מרא הדר' בעינא וידיע פחתי' זוזי לא הדרי בעינייהו ולא ידיע. פחתי' עכ"ל הש"ס כ' הריטב"א וא"ת אלא רבית דאסרה תורה היכי דמי דהיינו נשך כסף עיי"ש בתי' אולם באמת זה מבואר בדברי רש"י בד"ה מוגיר זוזי בלשון שכירות ולא בלשון הלואה הנני משכיר לך היום בפשיט עכ"ל שרבית האסור היינו דוקא בלשון הלוא' אבל לא בלשון שכירות:
ובתוס' כ' בד"ה אוגר זוזי מקבל הי' עליו אחריות אונסין, ולכאור' נרא' שרש"י ותוס' פליגי בסברת ר"ח, אולם באמת בס"ד עפ"י הסבר' אפשר להשותם, וזה ידוע שהנה "מלו' קיימ"ל להוצא' ניתנו ועיין קידושין דף מ"ז ואפי' אם לא הוציאם בכ"ז כיון שלהוצא' ניתנו הו"ל כאילו הוציאם [ועיין רש"י ד"ה אינו מקודשת וד"ה להוצא' ניתנו עיי"ש] והנה זה פשוט לענין דינא דממונא שהנתן לחבירו מעות לעיסקא והוא יושב בטל והותנה ביניהם עפ"י שטר עיסקא הנהוג שמחויב לשלם כיון שלהוצאה נתנו וא"כ ממילא כיון שהו' זוזי כלישנא דש"ס פרק השוכר שזזים ממקומם א"כ אין מקום לומר שיהי' באחריות הנותן ואפי' אם היו עדיין בעין ונאנסו והשוכר פטור באונסין בכ"ז כיון שלהוצאה ניתנו הו' כאינו הוציאם וכמו שלענין קידושין שאינו מקודשת ולי"א שם אפי' סרך קידושין אינו [ועיין בחידושי לסוגי' בשם בס"ד] כן נמי כאן והוא ברור. וז"ל הריטב"א בתי' וי"ל דהיינו דעתי' דר"ח דמוגיר כלומר מוגר ולא אמר מוזוף דשכירות עושה שהי' מקבל עליו אונסין ולא תהי' עליו כמלוה שאינו באונסין ומש"ה הי' סבר מידי דהו' אמרא שהבעלים חייבין באחריות ואעפ"כ מותר עכ"פ וכן הי' נלפענ"ד להשוות דברי רש"י עם התוס' וכפי' הריטב"א הנ"ל ודא דא אחת היא:
אולם בכ"ז המעיין היטב בדברי רש"י ירא' שחולק, ושי' רש"י הוא דייקא ר"ח הי' רק באמיר' אומר הריני משכיר לך אז, אבל לא הי' מקבל אחריותו וז"ל בד"ה זוזי לא הדרי שהרי מוציאם לפיכך אחריות' עליו ושכרו רבית ואע"ג דאמר בלשון שכירות עכ"ל הרי שלא הי' מקבל אחריותו אבל י"ל בס"ד דכונת רש"י ונציע בזה דהנה התוס' בד"ה מרא הדרי בעיני' וכו' שהקשו לפי' רש"י [דא"כ לשיטתו שלהתיר בעי תרתי הדרי בעיני' וידעי פחתי'] דא"כ הי' אסור להשכיר לחבירו קטל' וכוס של זהב דלא ידיע פחתייהו ועוד דבהדיא תניא בתוספת' פ"ד, משכיר אדם מעותיו לשולחני להראות בהם ולהתלמד בהם. והנלפענ"ד לתרץ שיטת רש"י:
ומקודם יש לעיין בלישנא דר"ח "מ"ש ממרא" מדוע לא אמר מ"ש מכלים" והוא קושי' עצומה וי"ל בס"ד דהנה קיימ"ל כרבה בר אבוה שמפריז על החנות לצור בה צורה [ועיין בשו"ע סי' קע"ו ס"ה] והנה ידוע שלפעמים שואל אדם מחבירו דברים וכלים חשובים או אפי' מטבעות נאות כדי שירא' עי"ז שהוא עשיר וכן השולחני שמובא בתוספתא ריש פ"ד דמכילתן ועיין באשר"י סי' מ"ו בהג' הגר"א "משכיר אדם מעותיו כשלחוני להתנאות או להתעטר בהם" והוא הדבר אשר דברנו שדברים חשובים אפי' הוא מעות בכ"ז לאותו היום שצריך לו ששאלו, ושאלה ליומא ממכר הוא, הוא מכרו לו לאותו היום ואין זה אגר נטר ואינו נוטר בזה שכר מעותיו שהיו בטלות אצלו כי מפני חשיבות הכלי משלם לו שימכרנו לו ליומו, וא"כ אין משם קו' כי דייקא בש"ס קאמר "מרא'" שהוא כלי עבוד' ואינו כלי חשיבות וא"כ אינו נוטל הכלי להתנאות בהם ורק עבור שיהי' לו ממנו הנא' ויעבוד בו עבודתו וא"כ משלם לו משום שנפחת הכלי, משא"כ בכלים מכובדים ושפיר מועיל ושפיר איתא בתוספתא שמשכיר אותם מעותיו לשולחני להתנאות בהם ר"ל שהו' כמו חנות לצור בו צורתא ר"ל שיראו אצל השלחוני הזה הרבה דינרין וזה סחורתו ועי"ז יבחרו יותר לבוא אצלו והנסיון מוכיח שכן הוא ואין זה דומה שמנרא' ודייקא נקיט הש"ס "מרא" ולא נקיט סתם כלים אלא להורות נתן שדייקא כלים דומי' דמרא שאינם כלים מכובדים משא"כ כלים מכובדים וא"כ נותנים השכר כגון דינרין' עבור השכירות "וזה אמת ברור בס"ד" וזה שיטת רש"י לחלק בכלים מכובדים וכ"ע מותר אפי' מטבע חשובה לשולחני שהו' כעין מפריז אדם על החנות ודו"ק: היוצא לנו מזה א) שיטת רש"י אפי' בדבר דמהדר לי' בעיני' דג"כ אינו נפחת אסור זולת דומי' דטבעת שהו' כלים חשובים ונהנה ממנו והחילוק מובן ושיטת התוס' בד"ה מרא כפי' מהר"ם לובלין דלאי' תרתי בעי שיהי' הלו' ולא יהי' שום פחת משא"כ להתיר' סגי בחדא אם הדר' בעינא אפי' אין בו פחת מותר והיכא דלא הדרי בעיני' מותר אם יש בו פחת. ורש"י ותוס' פליגי אם דיוקא דרישא עיקר' או דסיפא רש"י ז"ל הו' ס"ל דיוקא דרישא וא"כ מותר רק בתרתי הדר' בעינא וידוע פחת' וע"כ כ' בד"ה וידוע פחת' "ועוד" ולא א"נ, ובד"ה זוזי וכו' ועוד א"נ, ופשוט [ועיין בכללין סיפ"ג]:
משא"כ שיטת התוס' שדיוקא דסיפא עיקר וא"כ אסור דייקא בלא הדר' בעיני' ולא ידוע פחת' (ועיין תוס' שבת דף מ"ב ע"ב ד"ה האילפס והקדירה, ועיין בכללין סי' פ"ג) ושיטת הרי"ף כשיטת רש"י ושיטת הרמב"ם וכן שיטת הרא"ש כתוס' ודו"ק וכשיטת הריב"ן שלא הי' גורס וידוע פחתי' הוא ג"כ גירסת הרמב"ם ועיין בסוף פ"ה מהלכות מלוה ולוה ודו"ק:
ונחזור לענין ראשון לענין קבלת אונסין, הנה בגליון התוס' ד"ה אוגיר זוזא בפשיטא שכתבו שהי' מקבל אחריות אונסין נ"ב דוקא בכה"ג שקיבל עליו רק אונסין אבל אם קיבל עליו ג"כ אחריות בגניבה מותר ברבית דרבנן מובא בתשו' תרומת הדשן סי' ש"ב עיי"ש וכן בב"י בשמו (מובא בהג"ה סי' קע"ו ס"א עיי"ש) ועיין שו"ת מבי"ט ח"א סי' ו' שנקיט בפשיטות כדעת אילו הגדולים ועיין בד"מ סי' קע"ז אות ה' שהביא שמהריב"ש סי' ש"ח נראה ברור שאסור להלוות לישראל דינר זהב ששוה עשרים בעד כ"ד אפי' על אחריות המלוה "הגם שהיזק מצוי בכ"ז אסור" ותמה בגליון רעק"א זי"ע שפסקי הרמ"א כסותרין זא"ז כי בכאן הביא דברי התה"ד בסי' קע"ז סעיף ח"י כתב בפשיטות דאסור בספינה והביא בשם תפל"מ שתי' ולא זכיתי לספרו:
והנלפענ"ד בס"ד לתרץ בפשיטות דהנה זה פשוט וברור שר"ח לא הו' מקבל רבית גמור אפי' לשיטת התלמוד שנקיט "ולא היא" ולכל היותר להחולקים עליו הו' אבק רבית כי מסתמא לא הו' טעי כ"כ ר"ח אלא כפי' רש"י שאמר הריני משכיר לך ורבית גמור הו' בדרך הלוה עכ"פ פעל באמירתו שאמר שיהי' בדרך שכירות שלא יהי' רבית גמור וע"כ פסקי רמ"א מבוארים היטב בסי' קע"ו "ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות" יש מתירין אפי' משכיר להוציאם, ר"ל בגוונא שאומר דרך שכירות כיון שהו' בלא"ה רבית דרבנן כיון שהו' דרך שכירות וג"כ הו' על אחריות הנותן לגמרי ע"כ מותר ובאמת מדברי השו"ע נראה כדברי הריטב"א שהבאתי שר"ח הי' עושה תרתי שהו' משכיר כדברי רש"י וג"כ שהי' מקבל עליו אונסין וע"כ כיון שע"י השכירות הו' בלא"ה רבית דרבנן אם נוסף עליו שמקבל הנותן אחריותו לגמרי מותר, משא"כ בסי' קע"ג סי"ח איתא להלוות דינר זהב ששוה כ' דינרין על אחריות (המלוה) ספינה ההולכת מעבר לים (הגם שההיזק שכיח) ושיתן בשובה כ"ד דינרין אסור, כיון שהו' דרך הלואה שמלוה לו וע"כ אי לא קיבל הנותן אחריות הי' רבית קצוצה והשתא הו' אבק רבית משא"כ בסי' קע"ו גם בלא קבלת אחריות הו' א"ר ודו"ק [ועיין בביאור הגר"א בסי' קע"ו אות ב'] ועכ"פ גם התה"ד המיקל בדבר דקבלת אחריות לא קיבל רק בא"ר ובגוונא שהו' דרך שכירות:
ובאמת סברתי מבואר בשו"ע סי' קע"ז סעיף ו' בהג"ה דאיתא שם נתן לו מעות בעיסקא למחצית השכר וקצץ בדבר ידוע אפי' אחריות על הנותן אסור [הג"ה] וי"א שאם מקבל עליו כל אחריות מותר ככל רבית דרבנן כגון הנותן בעיסקא בשאר רבית דרבנן אבל ברבית קצוצה לא מהני אם המלוה מקבל עליו כל אחריות וזה מבואר ומפורש דברינו שקבלת כל אחריות של המלוה מהני דייקא בעיסקא או בשכירות אבל הך דריב"ש הי' הלווה, וז"ל הד"מ [שרמזנו אהך דתשו' הריב"ש] לפי שזו הלואה וקצץ דבר קצוב ברבית וזה ברור כשמש בצהרים בס"ד, ואחרי כותבי זאת עיינתי בחוו"ד סי' קע"ז אות ט' ומצאתי כדבריי ושמחתי כאשר הראתי מבואר הענין בד"מ בדברי הריב"ש ודו"ק, והנה דעת הש"ך בס"ק כ' שהתיר בקבלת כל אחריות של המלוה אפי' ברבית דאורייתא עיי"ש, והנה לכאור' לפי"ז כיון שהו' בכאן בקאססען על אחריות המקבל וזה אסור, אולם י"ל כיון דבלא"ה דעת הגאון מחבר שו"מ זצ"ל מובא בתשו' מהר"ם שיק הנ"ל שהו' רק רבית דרבנן ע"כ גוף הענין הו' דרבנן וג"כ שיעשו בתורת עיסקא כנהוג ורק שיתנה הקאססא שדייקא אם המקבל שומרו בשמירה מעולה אז מקבלים אחריותם וכמבואר בתה"ד הנ"ל ואם אינו שומר כדעתם אזי פושע ובטל אחריות ועיין בסעיף ה' שיכולים להתנות תנאים ועיין בסי' קס"ז בש"ך ס"ק א' בשם הלבוש ה"ה קדוש זקני זי"ע תנאי היתר עיסקא הנוהגים בינינו:
ובש"ך ס"ק כ' הנ"ל הביא בשם תשו' מבי"ט ח"ב סי ו' עיינתי שם ומצאתי שהביא דברי גליון התוס' הנ"ל לפסק הלכה, אולם הוא בח"א ועיין במל"מ פ"ה מה' מו"מ שכתב שדברי מבי"ט הנ"ל תמוהים וק"ל והנה עפ"י המבואר בסי' קע"ז סעיף ה' שיכול להתנות שלא יתעסק בעסק אחר וכן שלא ישמרנו אלא בקרקע ואם לאו הו' על אחריות שלו ג"כ מותר ועיי"ש בש"ך ס"ק י"ז שברבית דרבנן יש להתיר בכה"ג, וראיתי בספר בית לחם יהודה הנדפס על גליון השו"ע בש"ך ס"ק כ' הנ"ל האומר לחבירו תן לי מנה ואני אעסוק בו והריוח יהי' שלך ואחריות עלי' וע"ז נתחייב שאם לא ירויח כ' למאה שישלמנו ממעותיו ה"ז מותר עכ"ל הרי מפורש כיון שלוקחו בתורת עיסקא יכול לקבל אפי' אחריות עליו והוא נסמך מדברי הש"ך הנ"ל, עכ"פ לענין קבלת אחריות שנסתפקנו באות א' יש לפנינו הרבה דרכים הן מה שמפורש גם בשו"ע בסימן קע"ו סעיף ה' שיתנה הקאססא שלא יתעסק בעסק אחר וכן מה שמובא בתה"ד שמובא בש"ך כ' הנ"ל וביותר מפורש בב"כ יהודא שמותר לקבל אפי' המקבל עליו אחריות מותר ולומר שהכוונה ואחריות עלי' היינו הנותן זה דוחק. אולם באמת צ"ע הלא מדברי הרמ"א הנ"ל מוכח בהיפך זה דוקא באחריותו על הנותן אבל זולת זה אסור וצ"ע ע"כ הנלפענ"ד הדרך היותר נכון שיתנו הקאססא שלא יעשה שום עיסקא אלא עם זה המעות וברבית דרבנן מותר וכאמור:
והשייך לאות ד' כיון שכותבין קצבה דעת הטו"ז בסי' קע"ז ס"ק כ"א אפי' בהיתר עיסקא אסור ומובן שאין כוונתו שהו' רבית קצוצה אלא כיון דחזינן בקנס אם קוצב לו בכל שבוע הו' רבית קצוצה כן בעיסקא הו' עכ"פ איסור, והנה הטו"ז בזה לשיטתו בסי' קע"ו סעיף ו' בנותן דבר קצוב אפי' לא בא בתחילה בתורת הלואה הו' רבית קצוצה עיי"ש בטו"ז סק"ח ח' ובנקודות הכסף שחולק עליו שם וס"ל אם לא בא לידו בתורת הלוואה אפי' נותן דבר קצוב הו' ספק ע"כ אם בא לידו בתורת עיסקא אין בו איסור אולם כבר הסכימו האחרונים לדברי הנקה"כ וכן הנתיבות ובאה"ט: אולם השייך לאות ב') ג') ה') יש בו מקום עיון טובא ונציע בזה דברי השו"ע בסעיף כ"ד הנותן עיסקא לחבירו לא יצרף הקרן עם הרויח ויעשה כולו קרן דשמא לא יהי' כ"כ ריוח ונמצא נטל ממנו רבית וכן לא יתן את המעות בתורת עיסקא או שותפת ויכתוב אותם מלוה שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה את הרבית עכ"ל ועיין חכמת אדם כלל קמ"ב סימן י"ג ובב"א סי' י' עיי"ש, והרי בקאססא מצרפין הקרן עם הרווח וג"כ כותבין וועקסל ולרשום על הוועקסל אינם יכולים כיון שאלו הטרא"טא"ס באים כבאנקען אחרות ועי"ז יגרע כח השטר, והנלפענ"ד בגוונא זה כיון שעל השטרות יש ג"כ ערבים "זשיראנטען" וא"כ הם מבטיחים שיהי' לו רווח כך או כך וזולת זה אינו רוצה המלוה ליתן מעותיו בתורת עיסקא כנ"ל מסברא בכ"ז מפני שאנו מדמין נעשה מעשה והנה נוסח שטר עיסקא עיין חכמת אדם היטב בזה וכן בספר קיצור שו"ע ובספר חתן סופר (בסופו) מדיוק היטב אולם שם כתב שירשמו על הוועקסל וזה א"א, אולם בקאססא הלא ברבים ליכא חשדא ועיין במסכת ע"ז בזה ובקאססא רבים הם, ובתורת עיסקא אם לא בא מיד לוה למלוה מותר, וג"כ בענין שכר עמלו, וכו' בענין שיש ליזהר בו, ושואל אני ג"כ כי האקציאנערע לפענ"ד צריכין לעשות עם הקאססא שטר היתר עיסקא שמוסרין לדי- רעקטאר המעות שיהי' שלוחם לתת לעיסקא הבעה"ח פה בעטלען תע"א כ"ג אדר תער"ב לפ"ק הצעיר מרדכי פ"ה, נ"ב עיין בקיצור שו"ע סי' ס"ו אות ט' ובהג"ה שם וסי' י' עיי"ש וג"כ בענין אינטאבאלאטיאנען שצריך שיהי' שותפין בבית וכהנה הנ"ל, - והגאון המובהק דק"ק ה'. מאד שליט"א בתשו' הודיענו חוו"ד שהעיקר לדעת תורתו לעשות שיהי' יד עכו"ם באמצע עפ"י תשו' מרן חת"ס זי"ע ח"ו סי' כ"ו עיי"ש, והיא לו נדפסה בספרו הבהיר יצ"ו, ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' כ' ובח"ג בהשמטות שם: