אור ברסלב
שות באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן ו

שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד

שו"ע יו"ד סימן ו

שו"ע יו"ד סימן ה

(שו"ת בה' חליצה.) שאלה בזקוקה ליבום שיש לבעלה הנפטר הרבה אחים והבכור הוא אחיו ולא מאמו, ונודע שהוא דר במדינת אונגארן (אבל צריך דרישה וחקירה לידע מקום דירתו) ויש להנפטר עוד אחים שהם מאב ואם ויען שיש בו הוצאות לבקש את הגדול ואולי יתרצה בריצוי כסף (כי הם מדלת העם בתורה) והאלמנה נשארה בערום ובחוסר כול, או אולי בגונא זה יש מעליות' כיון שיש בכאן אחד (והוא דר במקומינו והוא רווק) מאב ואם, או שצריך לעשות הוצאות ולבקש האח הגדול - וד' הטוב יהי' בעזרינו לבאר הלכה זו כשמלה חדשה בזכות אבותיי' הקדושים זי"ע וזה החלי בעזר צורי וגואלי ומקודם נבאר:

א) לענין עדות וקידושין שמחות, נחלות יבום ממקור טהור אם יש חילוק לענין קורב' בין אם הוא מאב ולא מאם או מאם לחודי' ואיזהו מהם עפ"י התוה"ק מכונה בשם קרוב יותר ב') אם יש מעליות' עכ"פ אם הוא מאב ואם כי טובים השניים או שכיון שקיימ"ל לענין יבום שהעיקר מאב, (כאשר נדבר להלן, בס"ד) אין שום מעליות' אם הוא מצד אמו ג"כ ג) ומתוכו יתבאר הא דקיי"ל בש"ס מצוה אם הוא דאו' או דרבנן, ד) וביאור פלוגת' הרמב"ם והראב"ד אם יש מעליות' אם אין הגדול בכאן לענין שאר אחים כלפי גדלם אי לא:

א) ונציע דברי הש"ס והפוסקים בזה, בס"ד מקרא מלא דיבר הכתוב (דברים כ"ה ה' ו') כי ישבו אחים וכו' והיה הבכור אשר תלד יקים על שם אחיו המת ולא ימחה שמו בישראל ואיתא בש"ס (יבמות דף כ"ד) במתני' מצוה בגדול ליבם ואם קדם הקטן זכה (והנה לכאורה מכאן יש ראי' למה שנסתפקו האחרונים אם יש חילוק בדאורייתא בין לכתחילה לדיעבד והנה מכאן ראי' ברורה לזה כיון שאמרינן אם קדם הקטן זכה משמע שמועיל היבום, ובפרט כי זכה עיין בכללין סי' ריש עין וחי' סוכה סי' מ"ז וכללין סי' תקט"ו וסי' תתמ"ב) וז"ל הרמב"ם בפי' המשנה, זה לפי שנאמר והיה הבכור אשר תלד ר"ל אשר תלד אם המת ותלד במקום ילדה, ובא העתיד במקום עבר ע"כ וכן הוא בה' יבום פ"ב הלכה ו', מי שמת והניח אחים מפי השמוע' למדו שאין מדבר אלא בבכור שבאחים ר"ל גדול שבאחים יקים על שם אחיו וכו' וזה שנאמר אשר תלד משמעו אשר ילדה האם (המת) ואין משמעו אשר תלד היבמה עכ"ל:

ותמוה טובא הלא בש"ס נדרש אשר תלד פרט לאיילונית ועיין במ"מ, שעמד בזה וכ' ורבינו פי' פשט הכתוב דרך המדרש ואמר שאשר תלד הוא על (הא"ש צ"ל האם) שילדה האחים הנזכרת בפ' ועיין בתוי"ט במתני' שכ' שביאור דברי רבינו הם הגם שאמרינן שבכאן מקרא יוצא מידי פשוטו, בכ"ז אינו יוצא לגמרי עיי"ש היטב בדברי קדשו ועיין תוס' דף ע' ע"ב ד"ה אלא לאפנויי, עיי"ש היטב בתוס' וזה הוא ים גדול ורחב ידים לבאר ענין אין מקרא יוצא מידי פשוטו ועיין רמב"ן בס' המצות שורש ב' - לא אמרו אין מקרא אלא כפשוטו רק אין מקרא יוצא מידי פשוטו משמע דהכונה דשניהם אמת פנימי וחיצון ויסבול הכ' שניהם רק פ"א אמרו עפ"י הקבלה (ועיין בהקדמת הרמב"ם פס' המורה) שאם נוציא הקרא מפשוטו אז ח"ו יתבטלו כל מצות התורה ועיין היטב בהג"ה מהר"ץ חיות שבת דף ס"ג) ונודע ג"כ הפלוגת' הראשונים בענין אגדות הש"ס אם נדרשים עפ"י פשוטו או לא והנלפענ"ד שזה יהי' תולה בס"ד אם למדין הלכ' מאגדות או לא שאם נאמר שאגדות הש"ס הם סובלים פשטותו ג"כ ע"כ מקום ללמוד מהם הלכ', משא"כ אם כאמר שאין סובלין פשטותו אז אין ללמוד מהם כלל, הל' כיון שפשטותם אינו מובן לנו כפי השגתינו ודו"ק ובענין אי למדין הל' מאגדה עיין בנוב"י בתשו' להגאון מהרי"ף זי"ע ועיין תנינא חו"מ סי' י"ד (ועיין שד"ח במערכת אלף כללים סי' צ"ה ובחלק עשירי סי' ט"ו) ועיין ר"ן סוגיא דקטפרת בענין למדין ה' מאגדה עיין באע"ז באה"ט סי' קי"ט אות ו' ובפתחי תשו' שם ודו"ק. וד' יהי' בעוזרי לבאר כלל זה בענין אין מקרא יוצא מידי פשיטו כי אין זה כעת מטרת חפצינו:

ב) נחזור לענינינו עני ואביון אנכי בדעת בכ"ז אציע מה שלא זכיתי להבין בדברי הרמב"ם הנ"ל, [שכבר עמדו עליהם המ"מ והתוי"ט] וישבו מדוע נקיט דרשה חדשה בכ"ז תמוה הלא כיון שקיימ"ל בש"ס (יבמות דף כ"ד י"ז) שאחים מן האב הם חולצים או מייבים ועיין רמב"ם בפ"א מה' יבום וחליצה, וכן בשו"ע סי' קנ"ו א"כ מה מעליותיא הוא שהם מאם אחד ומדוע לפי' הרמב"ם שביאור הקרא שאשר תלד היינו "שאם האחים" מה נפק"מ אם הם מאם אחד או לא, דא"א לומר שאם האחים הם מאם אחד ולא מאב שיהי' שייך בו יבום כי זה מקשי הש"ס הנ"ל ומסיק שאינו כאשר נדבר להלן, ואם הם מאב אחד מה נפק"מ אם הם מאם אחד או לא, כי הגם שרבינו התוי"ט ומ"מ תי' שכונת הרמב"ם לבאר ביאור הקרא לפי פשוטו בכ"ז לעיניי הטרוטות לא יובן היאך יסבול פשט הקרא הזה שלא יהי' מתנגד להלכ' כאשר כתבנו ולדוחק יחשב לומר שהתורה דיברה שסתם אחים הם מאב ואם, ובפרט אפי' נאמר לתרץ כדברי התוי"ט שכ' כן בפי' המשנה, כי לפרש בא אבל בידו החזק' כי להורות נתן מוכרחים אינו לומר שלענין הלכ' יש ג"כ נפק"מ אם הם ג"כ א) אחים מאו"א ב') או רק מאב לחוד, ג) או מאם ולא מאב: ג') והנלפענ"ד בס"ד ז"ל הרמב"ם (פ"א ה"ז) אחים מן האם אינם חשובים אחים (אלא לאבילות ולעדות) אבל לענין ירושה או לענין יבום וחליצה הרי הם כמי שאינם שאין אחוה אלא מאב עכ"ל ועיין בהג"ה מיי' אות ו' צ"ע בה' אבל, והכונה דהנה ז"ל הרמב"ם (פ"ב מה' אבל הלכה י"ב) אחיו ואחותו מאמו אינו מטמא להם שנאמר לבנו ולבתו וכו' מה בנו הראוי לירושתו אף אחים ואחותו הראוים לירושתו (והוא מדברי הת"כ) וא"כ תמה מה שכ' רבינו (ה' יבום פ"א ה"ז) שלענין ירושה אחים מן האם אינם חשובים אחים והלא בענין ירושה תולה ענין טומאת כהנים שמטמאה לקרובו וכיון שאינו מטמא להם אינו מתאבל עליהם (כדאיתא ש"ס [אילו מגלחין דף כ' ע"ב) ת"ר כל האמור בפ' כהנים שהכהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם ועיין רמב"ם וכ"מ ריש פ"ב מה' שמחות וק"ל) וא"כ מה זה שכ' רבינו שרק לענין ירושה אין אחוה אלא מן האב הלא ג"כ לענין אבילות הוה אחו' רק מן האב ובפרט לפי הגירס' שכ' בפי' שלענין אבילות אחים מן האם חשובים אחים (ועיין שו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ד' ודו"ק) הוה הסתירה מפורש כנ"ל הכונה בקושי' הגמ"יי זי"ע:

ד) והנלפענ"ד בס"ד "כי לשון חכמים מרפ"א", כדנדייק היטב בלשון נר המערבי וכל דבריו בסידור לשונו בפ"א אחים מן האם אין חשובים אחים לענין ירושה או לענין יבום וחליצה ויש לעיין מה שהוסיף הרי הם כמי שאינם שאין אחוה אלא מן האב מה היה המקרא חסר אם לא הוסיף רבינו זאת ב) מה השמיענו ענין ירושה בכאן שאין ענינו ובה' נחלות מקומו ג) כיון שכ' בריש הכ' בפ"א מצות עשה מה"ת שייבם אדם אשת אחיו מאביו א"כ מבואר הכול וא"כ מה זה שהוסיף הל' שלימה וצ"ע טובא:

וי"ל דהנה ז"ל הרמב"ם בריש פ"ב מהלכות שמחות אלו שהאדם חייב להתאבל עליהם ד"ת אמו, וכו' ואחיו ואחותו "מאביו" ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשוא' וכן אשה על בעלה, על אחיו ואחותו עכ"ל ועיין בכ"מ שם שתמה מ"ש רבינו שמדבריהם שיתאבל האיש על אשתו דהנה כתובה דאורייתא (זה נפל באשלי רברבתא ועיין בהוספות לספרי קנין חדש) ושארו זו אשתו והרמב"ם ס"ל שטומאה שייך עם אבילות (וכן מבואר בפי' פ"ב ה"ח וכן כל אותן שאין מתאבלין עליהם וכו' אין הכהן מתטמא להן ועיין בכ"מ שמקורו מת"כ) וא"כ טומאת' דאורייתא וכן בה"ט עיי"ש) וא"כ הוה ודאי דאורייתא (וכן בריש פ"ג) וא"כ למה כ' שאינו מתאבל מה"ת ואפשר לומר דרבינו אזיל לטעמי' שסובר שכל שאינו מפורש בתור' ממש אע"פ שדינו ד"ת מיקרי ד"ס ואשתו אינו מפורש בתורה עיי"ש (ועיין ש"ך חו"מ סי' ל"ג ס"ק א' עיי"ש היטב ענין ד"ת ועיין כ"מ ריש ה' אישות בפ"ג ובמ"מ לענין קדושי כסף ולהלן נדבר מזה בס"ד):

ועכ"פ לדברי הכ"מ הנ"ל אחיו ואחותו מאמו הוא קרובו לענין אבילות מדאורייתא והנה ענין טומאת כהנים תולה בקורבה ולענין טומאה כ' בפ"ב הל' י"ב שאחיו וכו' מאמו אינו מתטמאה להם וכאשר זכרנו לעיל: ה) ולבאר הלכ' זו היטב הדק נציע דברי הש"ס מ"ק דף כ' ע"ב ת"ר כל האמור בפ' כהנים שהכהן מטמאה להם אבל מתאבל עליהם ואלו הן "אשתו" אביו ואמו אחיו ואחותו בנו ובתו הוסיפו עליהם אחיו ואחותו הבתולה מאמו וכו' והנה הרא"ש וכן הרי"ף אלפסי נקיט בכלל האמור בפ' כהנים אשתו אבל מעתה רבת' התימה מה שנקיט רבינו הרמב"ם אשתו "מדבריהם" ופשוט וברור אצלי שגירס' הרמב"ם הו' כגירס' הריטב"א שנקיט אשתו בכלל שהוסיפו עליהם ועיין בחי' ריטב"א תימה דלא חשיב אשתו דכתיב כי אם לשארו ובכ"ע מודה שהוא אשתו וי"ל דלא חשיב אלא קרובים מחמת קורב' ולא מחמת קידושין עיי"ש עוד תי' והנה כפי' הנרא' לא הי' בגירס' הריטב"א אשתו וכן מקום יש לומר בגירס' הרמב"ם אבל בכ"ז תמוה דהנה כן הוא ג"כ גירס' הטור ודברי השו"ע סעיף ד' (והגם דשיטת הטור אין לצרף, לשיטה בפ"ע ועיין ב"י חו"מ סי' ע"ז סעיף ד' וליכא למימר דהרא"ש ורבינו יעקב תרי נינהו דלעולם ר"י אזיל בשיטת הרא"ש דתרווייהו אינם אלא כח אחד) וצ"ע שלא העירו בזה האחרונים. ונדבר עוד מקרבת אשתו אם עדיף משאר קרובים או גרע הנה מדברי הכ"מ הנ"ל שזכרנו מוכח שגרוע מהם וכן מדברי הריטב"א וכן לתי' ב' שגבי שאר קרובים אם רוצים יכולים להתאבל אפי' שניים משא"כ באשתו עיי"ש בריטב"א ועיין בת"כ ובמלבים שם ודו"ק [וכעת בעת עסקי במלאכת העתקה נלפענ"ד להוסיף דהיינו כי ז"ל הת"כ, שארו זו אשתו, והיינו שהנה אשתו כגופו והענין כן הוא שאשתו גופי' הוה קרוב יותר מכל הקרובים כי מקרא מלא דיבר הכ' ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אשתו ודבק באשתו (ובדרוש בס"ד הארכתי בזה, כי נשאלתי בזה כי מזה מוכח שנפסק הקוב' ועיין בכללין מערכת אשתו כגופו] אולם הענין הוא שאשתו גופי' הוא קרוב יותר מכל הקרובים, אבל קרובי אשתו, אינם קרובים לו כ"כ כקרובו בתולדה, וזה ביאור שארו זו אשתו ר"ל שרק אשתו הוא שארו, והמעיין היטב בשו"ע חו"מ סי' ג"ל לענין קורבי, יראה שענין גיסו הוא דייקא בעל אחותו, אבל בעל אחות אשתו אינו מכונה בשם זה, וזה ברור בס"ד בסברה ובגמר' שאשתו גופ' הו' קרובו יותר, מכל קרובים, אבל קרובי אשתו אינו כ"כ קרובים מקרוביו שהם או"א, כי אשתו כגופו, ולא קרובי אשתו ודו"ק היטב תמצא שנכונים דברי בס"ד:

ו) ונחזור לענין ראשון הנה בש"ס איתא הוסיפו עליהם, ואחותו הנשואה בין מאביו ובין מאמו, לכאו' פשטות הלשון מוכח שדוקא אם הוא משניהם בין מאביו ובין מאמו אולם התוס' שם לא פירשו כן ועיין בהגמ"יי בריש פ"ב סי' א', שרבינו יואל שהלך לרחוץ ביום שנפטר אחותו הנשואה כי הוא פי' אחותו הנשואה בין מאביו ובין מאמו דייקא משניהם עיי"ש דשיטת הרמב"ם וכל הפוסקים כנגד זה אלא הן מצד אביו והן מצד אמו הוה קורב'. וכעת נשית פנינו לדברי הריטב"א פי' אפי' מאביו הוצרכו להוסיף מוכח לכאור' שיותר קרוב מאם אולם התוס' כתבו ד"ה ואחותו ר"ל לא מבעי מאביו אלא אפי' אמו:

והנה עפ"י הלכה הוא כדברי התוס' כי יותר פשוט בכל ענינים קורבה של אביו מקורב' של אמו לחוד. ז) ומעתה הנה לפענ"ד שיטת רבינו הרמב"ם שג' מיני קורב' המה, והיינו שמעיקר הדין לענין יבום וחליצה היינו אחים מן האב אבל אחים מאם לחוד אינו כלום ובכ"ז דהנה מצוה בגדול לייבם ואם קדם הקטן זכה (ועיין קול סופר שביאור בזה שזכה במצוה) וענין זכה מוכח שזכות הוא לו וע"כ בכ"ז דבר זה החוש והשכל מעיד שאם הוא בתרתי שהם אחים מאב ואם ואח הגדול הוא רק מאב לחוד והקטן ממנו (אבל הוא גדול משאר האחים) שהוא עם הנפטר אח מאב ואם שבגונא זה לא יהי' מצוה בגדול לייבם כי זה סברה היא שזה הקטן קדם לאחיו הגדול ממנו, ומה שאמרינן מצוה בגדול לייבם היינו אם הם שקולים ושניהם שוין או ששניהם [וכן הנפטר] הם מאו"א, או מאב לחודיא אבל אם הגדול הוא רק מאב והקטן ממנו הוא מאב ואם ובפרט אם הוא גדול יותר משאר אחים יש מקום לומר שאין מעליות' בגדול וזה שיטת רבינו הרמב"ם בביאור הסוגי' כאשר נדבר להלן ובזה ממילא רווח' שמעתי':

הג"ה אמר מרדכי תשו' זו כתבתי בהיותי בן כ"ה שנים בהיות טל היולדות עלי' ונטיתי אחר פלפולים בכח דהתירה והצעתיו לפני רבותינו הגדולים הי"ו ולא הסכימו בפרט זה בכ"ז משנה לא זזה ממקומו להראות כי אין לבנות על פלפולים ומרן החת"ס זי"ע כ' כל קו' יש לה תי' וחדש אסור מן התורה. וק"ל.] ח) ובזה יובנו היטב הדק דברי כר המערבי, והוא בריש הלכות יבום שחליצה הוא מאחים מאביו, ובה' ו' כ' שאחים מן האם לחוד אינו כלום. [ולהלן נדבר בביאור הלכה זו ממה שהקשיתי בס"ד להתבונן] ובפ"ב הלכה ו' ועיין באות ב' שהקשיתי מדוע נקיט זה בהלכותיו כיון שהקדים שביבום העיקר תולה באב, אולם רבינו נר המערבי להורות נתן הדין הגם שמצוה בגדול לייבם היינו אם הם שווין באחוה ובזה יבואר היטב הלכה זו. שמצוה בגדול לייבם וזה שנאמר אשר תלד האם ואין משמעו אשר תלד היבמה ר"ל שדייקא אם הם שוין באחוה אז מצוה בגדול אבל אם אינם שוין באחוה והקטן ממנו הוא שוה לגמרי להנפטר באחוה הן מצד אביו והן מצד אמו יש מקום לומר שאינו מצוה בגדול לייבם כנלפענ"ד ביאור דברי רבינו בר המערבי זי"ע ומובן היטב כי הלכ' למעשה השמיענו רבינו משום דלכאו' יש מקום לספק דהנה לפי דאמרי' והי' הבכור היינו שמצו' בגדול לייבם ויקום על שם אחיו שבכאן מקרא יוצא מידי פשוטו יש לעיין מה כונת הש"ס אם ר"ל שאין צ"ל לקרות הבן על שמו של הנפטר או שאם אפי' רוצה לקרותו בנו על שם הנפטר אינו רשאי אולם דבר זה, נלמד מדברי רש"י זי"ע דף כ' ד"ה אפקית' לגמרי "שאין צריך" לקרות לבנו בשם אחיו המת משמע שאינו צריך אבל עכ"פ רשאי, וא"כ אפי' בכאן לא יצא לגמרי מפשטותו ע"כ השמיענו רבינו דין חדש שמצוה בגדול אם שוין באחו' וברוך המאיר עינים:

ט) וכעת נשית פנינו למה שכ' (באות ג' ד') כי שיטת רבינו הרמב"ם וג' ענינים וחלוקות המה והיינו, א) לענין יבום ומקורו נולד מענין נחלה קרובי האם לחוד אינם חשובים כלים (וע"כ נקיט רבינו ענין נחלה בה' חליצה כי מקורו נלמד מנחלה) ולענין זה אחים מן האם אינם חשובים אחים לגמרי. ב) לענין עדות כאשר הזכיר והוכיח הש"ך בסי' ל"ג ס"ק א' שהו' ג"כ קרובי האם מדאורייתא (ועיין בהגמ"יי בפי"ג ה"א) וז"ל הרמב"ם שם אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך אישות אולם פסולים מדבריהם. והנה לולא שידעתי מך ערכי הייתי אומר שמדבריהם לחוד שנזכר בכאן וכן בפ"ב מה' שמחות ששם ג"כ נקיט קרובי האם בשטח אחד אם הקרובים בדרך אישות ודברי סופרים ג"כ לחוד כגון מה שנקיט בקידושי כסף אולם המגיד משנה [בפ"א מה' יבום ה"ז] כ' שהכונה בה' עדות וה' שמחות הנ"ל כל דברי סופרים וא"כ מקום לדברי הש"ך וכאמור שהו' ג"כ דאורייתא ורק שאינו בכלל מנין המצות שדריש ר' שמלאי. ג) אבל לענין שמחות נקטינן דבר הממוצע והוא דהנה אינו מטמאה לאחותו ולאחיו מאמו כי טומאה תולה בירושה (ועיין פ"ב הי"ב) ובכ"ז אבילות דומה לקצת ענינים לטומא' ולא לכל ענינים כי ברפ"ב כ' הרמב"ם כי גם על קרובי אמו מתאבל ואם הוא דומ' לגמרי לטומאה וטומא' הו' כירוש' ובירושה כ' (בפ"א ה"ז מה' יבום) שקרובי האם אינו כלום (ועיין לחם משנה בפ"ב מה' אבל ה"א שתמה על דברי הכ"מ שכ' דטעמ' דרבינו משום דאבילות כטומא' מטעם האמור א"א לומר כן כיון שכ' בה' יבום לענין אבילות (בסוגר) שקרובי האם הם קרובים [והוא ג"כ בה' אבל פ"ב ה"א] ושם באותו פרק הי"ב הביא דברי הת"כ שטומא' תול' בירוש' ועכ"פ ברור שטומא' עם אבילות אינו ענין אחד דהיינו שאותן שמטמא' מן התור' מתאבל עלי' מן התור' אבל יש שמתאבל עלי' מן התור' שאינו מטמא' עלי' מן התור', ובזה נלפע"ד לתרץ דברי רבינו הרמב"ם בפ"ב מה' אבל ה"ב שכ' אחותו הנשואה מתאבל עלי' ד"ת ותמה הכ"מ הלא כיון שאינו מטמא' אינו מתאבל ד"ת כיון שענין אבילות נלמוד טומא' לתרץ דברי רבינו נלפענ"ד כי זה שיטתו לענין טומא' אינו כלל מוחלט לאבילות וע"כ לפי מה שכ' לעיל מוכרחים לומר לרבינו שלא הי' גירס' רבינו כמו בש"ס שלנו כאשר כ' [באות ה'] וראי' שהתחיל בפרק, אילו שהאדם חייב להתאבל ד"ת וכו' אחיו ואחותו מאביו לא הזכיר כלל מטומאת כהנים שיהי' אבילות תולה בו ע"כ כיון שמטעם אבילות הוא ד"ת אפי' הית' נשואה הרי אבילות ד"ת ודו"ק והוא פשוט וברור:

י) ומעתה מתורץ הכול כמין חומר בס"ד שמהיי"ט האריך רבינו (בפ"א מה' יבום ה"ז) ונקיט הל' שלימ' בזה לבאר שהגם לענין אבילות ועדות ג"כ קרובי האם הם קרובים הגם שאינו ממש כמו קרובי האב בכ"ז הם דרבנן עכ"פ לכ"ע [ועיין בהג"ה שו"ע חו"מ סי' ג"ל ס"א) אבל לענין יבום אפי' מדרבנן אין להם שום זיקה ומתורצים כל הקו' א) שהוסיף לבאר שאין שום זיקה אפי' מדרבנן ב) מה שהשמיענו ענין נחלה בכאן כי כל מקור ושורש ההלכ' ביבום נלמוד מנחלי, ג) מדוע לא סמך על מה שכ' בריש ההלכות יבום מ"ע שייבם אשת אחיו מאביו כי הנה כבר כ' כי יש מ"ע שהם בכלל תרי"ג מצות, ודאורייתא, ודרבנן וע"כ מהיי"ט שכ' שמ"ע יש באחים מן האב היה מקום לומר שעכ"פ מדאורייתא יהי' ג"כ באחים מן האם ולכל הפחות תהי' זקוק' לו מדרבנן ע"כ השמיענו רבינו באר היטב שאינו זקוקה כלל והכל על מקומו יבוא לשלום:

י"א) ומעתה נתנה ראש ונשובה לבאר ענין הספיקות ששמנו למטרה כנו בס"ד השייך לאות א' ב' לענין קורב' כבר מבואר מדברינו בס"ד וענין מצוה אם הוא דאורייתא או דרבנן עיין לעיל בה' כדה סי' קצ"ז והוא חידושי סוגי' דטביל' בזמנ'. ומעתה נלקט שבלים בשבולי דאורייתא ונבוא לנדן שלפנינו איתא בשו"ע סי' קס"א מסעיף ד' עד סוף הסי' ביאור דינים אילו מצוה על הגדול כייבם לא רצה חוזרין על כל האחים דרך גדולתן [ועיין ב"ש פלוג' הרמב"ם והתוס' בזה] וע"ש שאם ה' אחיו הגדול ממנו במדינת הים אין שומעין לו ועיי"ש בב"ש שהביא בשם הב"ח שכפה מהר"ם מינץ בהיות שהי' היבם גדול ס' מיל מפאריז שייבם אחיו הקטן הרי מזה מבואר שלאו בהרחק הדרך תלוי מילתא אלא אם היבם בעיר אחרת ועיין פ"ת שם והמעיין בשו"ת תח"ס ח"ב סי' פ"א יש מקום בגונא זה להוסיף קולות כי דירת אחיו הגדול נדע רק ע"י דריש' וחקיר' והיא עני'. והגם שיכולים לילך כעת ע"י מסילת הברזל ואולי הוא ברחוק ביותר מן ס' מיל, והגם שאפשר ע"י הילוך איזהו שעות לילך במסילת הברזל ועיין לעיל בה' נדה סי' קצ"ה בד"ה ובמשנה למלך, הלא כתבתי שהיא עני' וג"כ נ"ל לסניף [באות ז' ח'] שזה האח הוא אחיו מאביו ואמו לשיטת הרמב"ם ועיין בטור או"ח סי' ת"ע לענין תענית בכור בשם אבי העזרי שגם בכור לאם יש להתענות עיי"ש בגירס' הב"י השייך לכאן ודו"ק, שהי' סבר' ג"כ שבכור לאמו עדיף מבכור לאביו לחוד אבל עיקר הענין אם הוא בכור וג"כ שיטת התוס' והראב"ד שחוזרין אחר שאר אחים כדרך גדולתן וא"כ זה האח שיש בכאן ג"כ מכונה בשם מצו' בגדול, ובפרט כיון שאחיו הגדול הוא קרוב לארבעים ומסתמ' כבר נשא אשה, ומבואר בב"י שאם יש לגדול אשה חליצת הקטן עדיף [ועיין ב"ש סי' קס"א ס"ק ז'[ והגם שאין לסמוך על זה כי הוא חזקה דתלי' במעש', והי' מקום לפלפל בסוגי' דבכורות דף כ', בכ"ז יש חזק' בחזקת כשרות ובאמת רק לסניף אני אומר, מכל הלין טעמ' הי' נלפענ"ד בס"ד שיחלוץ זה אחיו הרווק שהוא מאב ואם, וד' הטוב יצמיח שם ותהלה לנו, בין גאולה לגאולה, וזכות רבינו בעל נועם אלימלך שהוא היום היפול' שלו, יעמוד לנו לכל ענינים טובים ולא יבואו בנות ישראל לידי חליצה ויבום, וחיים לנו ולכל ישראל, כ"א אדר תער"ב לפ"ק, הבעה"ח פה בעטלען תע"א הצעיר מרדכי פ"ה ומורי הגאון דבאניאד שליט"א הסכים לדינא שיחלוץ הקטן הרוו"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

שות באר מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה