אור ברסלב
שות באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן ב

שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד

שו"ע יו"ד סימן ב

שו"ע יו"ד סימן א

שו"ת בעניני השגת גבול, וד' הטוב בעזרי ובשם גבול עולם יקרא: א') שאלה אחד שהי' לו חזקת פליישבאנק מהכפר בשכירות הרבה שנים [דהיינו שנשאר בידו בליזיטאציאן] ובשנה זו ג"כ שכרו כן אולם המנהג באותו מקום שח' ימים אחר הליזיטאציאן יכולים לעשות נאכבאט [דהיינו מי שלא הי' בליזיטאציאן יכול לעשות כן] ובא אחד ועשה נאכבאט ועי"ז עשו ליזיטאציאן מחדש והראשון עמד במקחו רק שהי' צריך להוסיף עוד בשכירתו [יותר מהנ"ל שעשה הנאכבאט] ותובע מה שהזיקו כי השיג גבולו:

דינים אילו כבר הלכו בו נמושות לחוטי בתר לקוטי וכמעט לא הניחו לנו מקום להתגדר בו ועיין היטב בסוגי' דקידושין דף כ"ט ותשו' חת"ס חו"מ כ"ט עיין שם וד' הטוב בעזרתנו בזכות אבותיי הקדושים ונחזי מה דקמן בס"ד, השאלה יפרד א') אי שייך חזקה בדבר הנשכר בליזיטאציאן, ב') אם עשה זה שעשה נאכטראג עולה ובגוונא שהשכירו אי מחויב להחזירו וממילא חייב להחזיר לו הזיקו ג') מה ואיזהו שם יש לו עני המהפך בהחררה או יורד לאומנת חבירו או פוסק חיותו ובזה יהי' תולה ג"כ אם מחויב להחזיר או לא:

וז"ל הש"ס רב גידל הו' מהפך בההיא ארעא אזל רבי אבא זבנה א"ל עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו וכו' נקרא רשע אלא מר עיי"ט עביד הכי א"כ כלא הו' ידענא השתא נעני כיתבי' ניהלי מר וכו' א"ל זבוני לא מזבינא דארעא קמייתא היא ולא מסמני מילתא שורש דברי הגמ' בדין עני המהפך בחררה הוא בקנין קרקע:

ועיין במסכת בב"ת דף כ"א אר"ה האי בר מבואה וכו' דא"כ קא פסקת לחיות עיי"ש. והנה זה פשוט בלי שום חולק שפיסוק חיותא הו' אפילו בדבר של הפקר וביורד לתוך אומנת חבירו פליגי [כאשר נדבר להלן בס"ד] וטעמא בעי ומקודם נעיין בס"ד בטעם הדבר איזהו שם איסור יש בו אם מצד שהו' לחבירו קנין בו והו' גזל אם הוא מדאו' או דרבנן נדבר בס"ד] או שמשום ועשית הטוב והישר נגעו בו. והנלפענ"ד בס"ד שהיורד לתוך אומנת חבירו הוא מצד קנין שכיון שקבע פרנסתו באותו מקום נקנה לו "מצד חזקה" אבל עני המהפך בחררה הוא משום ועשית הטוב והישר ועיין בלשון הפוסקים בזה, וז"ל הר"ן בקידושין "[לשיטת ר"ת] אבל במי שמהפך לזכות מן ההפקר ח"ב במתנה ליכא משום עני המהפך בחררה כדאמרינן בפ' המקבל דבמתנה ליכא דינ' דבר מצר'" אלמא בכי הא ליכא משום ועשית הטוב והישר ע"כ הרי מבואר כדברינו שעני המהפך בחררה הוא מהאי טעמא והו' זכותו וכחו כ"כ כמו בר מצרי'. אבל היורד לאומנת חבירו הו' כאילו זכה בו ממש וראי' לדברינו בס"ד מדברי הגמר' סנהדרין דף פ"א "ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאמונת חבירו" תמוה מה ואיזהו שייכות יש לכאן. אולם יובן בס"ד כי כמו אשת רעהו שהיא אשתו וזכה בה כן היורד כתוך אומנת חבירו הגם שמתחילה גם הוא הי' יכול לקדש אות' אשה והית' הפקר [ובפרט לסברת הר"ן בסוגי' דבר פדא לקידושין מטעם הפקר] וכיון שהפקירה עצמה עליו זכה בה לגמרי והיא אשת איש כן היורד לתוך אומנת חבירו גוזל חבירו ממנו דבר שזכה בו וע"כ מובן היטב שאפי' בהפקר הו' הדין כן כגון בני מבוי [הגם דלא קיימ"ל כרב הונא] אבל סברתו קמה ונצבה כיון שכבר זכה. ושוב מצאתי בעצמות יוסף וזה לשונו ומה שתירצו התוספות דהתם משום מפני שיורד לתוך אומנת חבירו וכו' הטעם הוא אע"ג דהו' הפקר כיון שאומנתו בכך הו' כאילו זכה בו ומשום פיסוק חיותו נגעו בו עכ"ל והוא ברור בס"ד וע"כ אין מקום לחלק כלל ביורד לתוך אומנת חבי' בין עני ובין עשיר כיון שהוא קנין גמור ודו"ק ועיין:

היטב בחת"ס בד"ה מהפך שם שני עיי"ש. והנה גדולי הפוסקים בשם יקראם, א') הפקר ומציאה ב') מהפך ג') טירחא ד') פיסוק חיותא:

א') עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו הימנו נקרא רשע פירש"י מחזיר אחרי' לזכות בה מן ההפקר או שיתננו לו בעל הבית נקרא רשע שיורד לחיי חבירו:

והתוס' הקשו מהא דפרק שניים אוחזין ראה את המציאה ונפל לו עלי' ובא אחר ונוטלו הרי היא שלו ועיין בע"י [ושאר אחרונים] שתמהו על ראי' זו לעולם היא שלו אבל רמאי מיהו נקרא - ונראה שבעבור זה כתבו התו' ממי שלקט מקצת פאה דקתני מעבירין אותו ממנו עכ"ל ובאמת אולי מהיי"ט הרא"ש והר"ן לא הביאו זה הראי' אולם התוס' כפלו דבריהם ג"כ בבב"ת עיי"ש והביאו לראי' אחרונה ונ"ל שכוונתם שהול"ל במתני' ובא אחר ונוטלו אין מוציאין אותו מידו וכיון שאיתא או כמו שכתבו התו' קידושין הרי הוא שלו' או זכה בה כלישנא דמתני' וכמו שהביא התו' בבב"ת משמע "שהוא שלו" ממש ואפי' הי' הראשון איש אלם וחזר ותפס ממנו אם נאמר שעכ"פ נקרא רשע אי חזר הראשון ותפס ממנו אדרבה טוב עשה שהחזיר אבדתו ועוד יותר שזוכה חבירו שלא יהי' נקרא הנ"ל רשע אבל אם נאמר שלא נקרא רשע הרי זכה בו השני קנין גמור ואפי' תפס הראשון מוציאין אותו מידו וזה שכתבו התוס' בב"ת "זה שהחזיר בה זכה ולא מיקר' רשע" וקשה מנ"ל להתוס' זאת ולהנ"ל יובן בס"ד מלישנא שהרי הוא שלו:

אולם יש לעיין בו הגם דלא נקרא רשע בכ"ז אי תפס לא מפקינן מיני' כיון שהי' בידו מתחילה והוא הי' יכול לעשות בו קנין הראוי וראי' לזה ממה שכתב בהג"ה בסי' רל"ז מדברי המרדכי פ"ק דבב"מ סי' רל"ו ראובן שהי' מהפך בקרקע של עכו"ם וקדם שמעון וקנה דלא מיקרא רשע דהו' כמו מציאה דלאו בכל שעתא מתרמיא לי' ועיין בלשון הסמ"ע אות ג' עיי"ש, והטעם כיון שהי' בו קודם איזהו זכות לא נקרא רשע כ"ש הכא שהי' יכול לעשות בו כל הקנינים הראוים אי תפס לא מפקינן מיני' ועוד ראי' בס"ד דהנה עיין במרדכי פרק השותפין סי' תקי"ז בר מתא אבר מתא אחרינא מצי מעכב ועיין בהג"ה אשר"י בפלוגתתם של רש"י ור"ת אי יתן עתה הנס אי יהי' שייך לבני אות' העיר ור"ת ס"ל שאם יתן עתה ורוצה ולישא בעול שייך עמהם ולכן נהגו לגזור הקדמונים חרם שע"ז החרם כופין ולא מן הדין ודו"ק בזה ועיין בהג' מרדכי שם שדבר פשוט כדברי ר"ת שאפי' תינוקות של בית רבן יודעים אותו אבל אם הי' יכול לסגור הדלת מפניו פשיטא שיכול והאומר נגד זה טועה וראי' חדא למה הדבר דומה מי שפי' טליתי' ובא אחר והעביר ממנו שהרי הוא יכול לעשות כן מפני שהוא הפקר ומ"מ פשיט' ופשיטא שאם הראשון שפי' טליתו עלי' בתחילה יכול לעכב ולהתגבר על השני ביד חזקה פשיטא שיכול והוא זריז ונשכר עכ"ל וכן נמי נוכל לומר גבי מציאה בפשיטות ע"כ, אולם בגוף הענין הוא ג"כ במהרי"ק מובא בב"י העיר על האומר נגד זה בכ"ז כתב הב"י נגדו כי בכ"ז עשה שלא ברשות ועיין בד"מ ס"ק ט' עיי"ש ולפסק הלכה ברמ"א בהג"ה סעיף ז' בסי' קנ"ו ובסמ"ע ס"ק כ"ד ועיין עוד בב"י בד"ה ורבינו כ' ובד"מ אות ח' - והנלפענ"ד ראי' לזה מדברי הגמ' הני עמוראי דאייתי עמרא לפום נהרא אתו בני מתא קא מעכבי עלייהו, אתו לקמי' דרבא אמר להו דינא הוא דמעכב עלייהו, ע"כ והנה היו מעיר אחרת ואם איתא במקום שרוצים לעכב עכבה היא, הנה אינו מפורש במה עיכבו אותם ואולי נעלו הדלת בפניהם ועכב ואתו לקמי' דרבא ואמר דינא הוא דמעכבי עלייהו ומשמע שאילולי זה אינם יכולים לעכב כלל ודו"ק:

והנה בשיטת רש"י [כפי מה שכתבו הפוסקים שאפילו בהפקר ומתנה שייך דין עני המהפך בחררה] כן הוא ג"כ שיטת הרמב"ן וכן מוכיחים דברי התויר"ד כרש"י שיישב בקידושין שיטתו כמובא בר"ן וכן ג"כ דעת הרשב"ם בב"ת דף נ"ד בענין נכסי הגר כל הקודם בו זכה ושני אילו הדיעות מובאים בשו"ע בסי' רל"ז בשם י"א והרמ"א כ' וסברה ראשונה נרא' עיקר [שיטת ר"ת]. ובכ"ז גם שיטת רש"י אינו שיטה דחוי כמ"ש הרמ"א ואפי' לסברא זו דוקא בעני אבל בעשיר לא ועיין בסמ"ע ס"ק ו' שביאור הכוונה אפי' לסבר' אחרונה אפי' במציאה וכיוצא בו נקרא רשע דאם זה הבא לזכות בו הוא עשיר הנוטלו ממנו אינו נקרא רשע עיי"ש, וטעם איכו שני הדיעות עיין בסמ"ע ס"ק ב' [שיטת ר"ת] שהוא דומה לפיאה שהו' הפקר ובא אחר ונפל עלי' דתנן דהרשות להשני לבוא לדחותו כל זמן שלא נוטלו בידו - [ושיטת רש"י] דשאני פאה דכל עניים מהדרין לזכות בה [ואדרבה הוא רצה לגזול שאר העניים] משא"כ דבר הפקר דבא לפרקים ואין יודעים שיהדרו אחרי' עכ"ל והנלפענ"ד ששיטת רש"י שפי' "שמחזיר אחרי' לזכות בה מן ההפקר או שיתתנו לו בעה"ב" הלא קושי' התוס' קמה וגם נצבה כי בענינו דרב גידל הו' במקח והוא הקדימו לקנות. דהנה עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו מצינו לו דמיון במקרא הושע ז'. ח'. אפרים הי' עוגה בלי הפוכה ועיין בתרגום לחררה דעד דלא איתהפכת איתאכלת, ועיין ברד"ק שם. ותנן במסכת בב"ק דף כ"א ע"ב הכלב שנטל את החררה והלך לגדיש ואכל את החררה והדליק את הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש חצי נזק ועיין בלשון הברטנורא עוגה הנאפת ע"ג גחלים ופעמים שהגחלת נדבק בו, ועיין בתוי"ט שם עיין כלים פי"א מ"ג - ומן החררה ופי' עני המהפך בחררה שהיפך בחררה בעת אפיי' וטרח בו, ואילולי שהיפך בה והית' נשאר בצד אחת במקום אחד הית' נעש' גחלת ובמק"א לא הית' נאפת כלום וע"י שהפך בו נאפה כהוגן והנה לפי"ז שמשמעת הלשון עני המהפך וכו' ובא אחר ונוטלו, היינו שדנין משום שטרח בו העני ות"ל משום שהיפך בה מסתמא בשלו היפך וכבר זכה בו העני בחררה וא"כ הנוטלו ממנו הוא גזלן גמור וכמו שתנן על החררה משלם נזק שלם? לזה פי' רבינו שבודאי אינו ר"ל שדין עני המהפך בחרר' יהי' שייך דוקא אם הוא כבר ברשותו ועוד שהתחיל לטרוח בה כי אז הוא גזלן גמור אלא כמו "שעני המהפך בחרר'" דהיינו שמכשירו שיהי' נאפת יפה ויהי' ראוי לאכילה כן נמי בכאן מיירי בגוונא שעשה פעולות שיהי' ברשותו וזה לישנא דגמר' מהפך שהי' מחזיר וטורח בו והי' ממציאה שיהי' זה השדה עומד למכור ששלח אל המוכר בני אדם שידברו אל לבו שימכרנו וגם הוא בעצמו עשה פעולות כזה. כזה פי' רבינו מחזיר אחרי' לזכות בה מן ההפקר או שיתננו לו בעה"ב וכמו שכ' הרא"ש שממציאה עצמו אצל בעה"ב לעובדו כדי שיתן לו בעה"ב פעמים חרר'. אבל לא שכבר עשה פעולה וטרח בו. ובזה מיושב קושי' התוס' "מראה את המציאה ונפל לו עלי'" שם לא הי' מהפך וטורח בדבר כלל, וגבי פאה כבר כתבנו בשם הרמב"ן שליקט מקצת פאה ועינו רעה בשל אחרים מעבירין אותו ממנו. נקרא רשע שיורד לחיי חבירו":

שם ג' הוא טרחא דהנה תנן בפרק הניזקין דף נ"ט "עני המנקף בראש זית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום" הגם שהוא הפקר בכ"ז כיון שטרח בו וז"ל הר"ן בפרק האומר דעני המנקף בראש זית מה שתחתיו גזל ואף שלא נטל ונתן בידו שאני התם שטרח להפילם וזה דעת חת"ס עכ"ל [והמרדכי הוסף דטרח וניקף וסומך העני ע"ז עיי"ש ויש לעורר עוד דהנה הר"ן כתב בפרק האומר וז"ל וכן דעת חת"ס ז"ל ואח"כ הביא שהרמב"ן סובר כרש"י וסיים ג"כ וזה דעת חת"ס ז"ל וזה הלשון תמוה כי ידוע וכמו שהביא בעצמו שר"ת לא ס"ל כרש"י ואולי הוא ט"ס וצ"ע טובא לישנא דהר"ן וקרוב לוודאי שהוה ט"ס אלא שיראתי לשלוח ידי בזה ח"ו] הר"ן הגם דס"ל דבהפקר ליכא משום עני המהפך בחררה בכ"ז בטרח' מודה והטעם שגבי עני בדבר שטרח בו הגם שלא נוטלו בידו בכ"ז כיון שטרח בו והוא עני הוה "פיסוק חיותו" כי אליו הוא נושא את נפשו לעמוד במקום סכנה בראש זית ולבסוף יקחנו ממנו כי הוא פרנסתו שגבי עני בזה יורד לחיותו כן נמי אם הוא ממציא לקנות מן ההפקר או שעושה איזהו עבודה אצל בעה"ב כדי שיתן לו מעט עיסה שיאפנו בגחלתו ולבסוף לוקחים אותו ממנו הוא פיסוק חיותו ובזה יובנו דברי רבינו שדווקא גבי "עני" "המהפך בחררה" ועני המנקף בראש זית אבל עשיר לא כי אין בזה פיסוק חיותו, [משא"כ לרבינו תם שלאו משום פיסוק חיותו אלא משום שיכול למצוא במק"א א"כ אין שום חילוק בזה בין עני לעשיר ודו"ק.] והנה לפי"ז שמיירי בדבר שאין בו קנין וא"כ דומ' לדינא דבר מצרא כאשר יש ג"כ הוכחת לזה מהרמ"א בהג"ה וע"כ הוה רק דרבנן וכיון שכן דווקא לקרותו רשע אבל אין צריך להחזיר כיון שהוה רק מצד ועשית הטוב והישר וכן כתב ג"כ בשו"ע נקרא רשע ועיין בסמ"ע ומכריזין עליו בבה"כ שעשה מעשה רשע כזה ודלא כמו שכתב הריטב"א בקידושין בשם ר"ת שצריך להחזיר ג"כ וסיים שמורו חולק על ר"ת והיינו הרמב"ן] ועיין באר היטב אות ו' ובפ"ת ס"ק א' והנלפענ"ד שתולה בפלוגת' רש"י ור"ת לרש"י שס"ל שהוה אפי' בדבר של הפקר וקש' הלא שם לא שייך כלל משום גזילה ורק משום ועשית הטוב והישר מש"ה אינו כדי להוציא מידו כלל וכן מוכח מדברי הרשב"ם בב"ת דף נ"ד בנכרי עכו"ם שרשע נקרא אבל המקח קיים. משא"כ לר"ת שס"ל דווקא בקנין וז"ל הר"ן אלא כי אמרינן נקרא רשע דוקא בחרר' שהוא רוצה לקנות או במי שמהפך להשתכר בבעל הבית וכו' אבל במי שמהפך לזכות מן ההפקר וכו' ועני וכו' שאני התם שטרח להפילם עכ"ל. יוצא מפורש שיש חילוק בין מהפך ובין טורח שטרח אפי' בהפקר אבל מהפך דוקא בעינן קנין. [ורש"י הוה ס"ל שהכל בכלל טרח גבי עני משום פיסוק חיותו כי לר"ת שהטעם משום שיכול להשתכר במק"א וא"כ הוה דייקא רק במכירה ומש"ה צריכין לחלק גבי הפקר בין טרח ובין מהפך משא"כ לשיטת רש"י שהוה משום יורד לחיותו. ע"כ אפי' מהפך שוה לטורח והוא ברור בס"ד] והסבר' שהוה דוקא בקנין משום שהוה כאילו כבר קנה אותו מהיי"ט אפי' מוציאין אותו מידו ובפרט כפי מה שמוכח שהמרדכי ס"ל כר"ת וכתב בפרק חזקת שדוקא בפיסוק דמים והיינו משום שאז הוה מטעם קנין. [משא"כ לרש"י שהיה אפי' במידי דהפקר וא"כ מהפך אינו משום קנין ע"כ אין מוציאין אותו מידו. ועיין בנמ"י שכתב שהעלו האחרונים דלא כר"ת שסובר שמחייבין אותו להחזיר:

ובדבר זה היה מקום לחלק בין מהפך ובין פיסוק חיותו שפיסוק חיותו כגון בני מבואה שמעכבין היינו שכבר זכה בו וא"כ יש מקום לומר שהוה ג"כ דאורייתא וגזל גמור ואי תפיס לא מפקינין מיני' משא"כ מהפך שהרי אין בו קנין ע"כ רק לענין לקרותו רשע אבל אי תפיס לא מפקינין מיני'. אולם עיין בב"י סי' קנ"ו מובא בחת"ס בד"ה פיסוק שם רביעי שפלפל בזה אם הוא דאורייתא או דרבנן. ואני מצאתי בס"ד בהג"ה אשרי פרק השותפין סי' י"ב וז"ל וראבי"ה כתב דלצורב' דרבנן דוחקין אותו להתיר לו דיש לנו לומר שתחילת גזירתן לא גזרו אצורב' מדרבנן וכו' עכ"ל מוכח שהוה מדרבנן וכיון שכן הגם שיכולים לעכב במה שהוה בחק האפשרי כמו שכבר הובא בדברינו בס"ד אבל גזל מדאורייתא לא הוה ודו"ק:

והנה בהך דרב גידל אם היה בו פיסוק דמים או לא, משמעות דברי רש"י שאפי' פיסוק דמים לא הי', והמרדכי בפרק חזקת סי' תקנ"א כתב דוקא בפיסוק דמים והביאו הרמ"א והוא משם הר"מ והנה המרדכי פסק כר"ת ועיין בהג"ה פרק האומר [ועיין בדרישה סי' רל"ז] והיינו ג"כ לשיטתם, לשיטת רש"י שהוה משום פיסוק חיותו גבי עני בחרר' וכן בעשיר גבי שדה ע"כ אפי' לא הי' קנין כלל, משא"כ להר"מ והוא ג"כ שיטת ר"ת שכ' בתוס' גבי דגים. שכבר הוא ברשותו אבל לא בהפקר, ועיין בע"י וא"כ לשיטת ר"ת שמוציאין אותו מידו ודוקא אם הי' פיסוק דמים ולא באופן אחר: העולה מדברינו בס"ד לשיטת רש"י שהו' גבי הפקר מהפך שוה לטורח וגבי קנין ע"כ שמעולה ממנו אפי' לא הי פיסוק דמים נמי משא"כ לר"ת שגבי הפקר דוקא בטרח' אבל מהפך לא, ועני המהפך היינו שמשתכר אצל בעה"ב ודוקא גבי קנין במהפך ע"כ דוקא אם הי' פיסוק דמים ודו"ק בס"ד. [והיינו משום לר"ת הוא מצד קנין ע"כ צריך עכ"פ פיסוק דמים משא"כ לרש"י משום כעין פיסוק חיותו ועשית הטוב והישר כתיב ע"כ אפילו בלא קנין כלל נמי.] ויש לדקדק בלישנא, דעני המהפך בחרר' ובא "אחר" ונוטלו מדוע לא אמר חבירו. והנלפענ"ד עפ"י דברי הע"י שהעלה דלא שייך דין עני המהפך בחרר' אלא במהפך ממש וחוזר אחרי' וכמו רב גידל אבל במי שהוא בביתו ועשה שליח לקדש לא שייך זה כלל, ולהכי פריך בהך דרבין חסידא רק מצד רמאות עיי"ש, וכן העל' בחת"ס סי' קי"ח ד"ה אמנם ר"ת ורוב הבאים אחריו עיי"ש. דהנה חבירו מכונה ג"כ בשם שליח ועיין בגמר' ריש פרק האומר וזה דייקא ובא "אחר ונוטלו". הימנו ולא הי' שלוחו כלל אבל אי הי' שלוחו לא הוה בו דין עני המהפך בחרר' ועי' שד"ח מערכת עין כלל פ"ט שפלפל ג"כ הרבה בלשון הגמר' "חבירו" או אחר שנסתפק אם עני הוא בכלל אחר. ונתנה ראש ונשובה לנידן שלפנינו בס"ד אילו הי' לו בזה חזק' גמור' "הוא פוסק חיותו" הגם שהוא עשיר ע"מ בזה הענין הוא פוסק חיותו ועיין בפ"ת סי' קנ"ו ס"ק ג' שהביא דברי "אביאסף" ותשו' משאת בנימין בענין שהוה כעין חזקת חנות ואוראנדא שאין רשות אלא לאחד מבני העיר ועיין בשו"ת חת"ס סי' קכ"ח ואפי' אם יש לו אומנת אחר או אפי' הוא עשיר אנו דנין על חיותו בעסק הנ"ל שהוא נפסק לגמרי ובפרט בפליישבאנק של הפקר שהוא שייך לפרנסתו וכאמור. וג"כ בהיות ששכרו בליזיטאציאן וכבר הי' פיסוק דמים ולכן לכ"ע הוא עכ"פ עני המהפך בחרר' ועיין פרישה מובא בפ"ת סי' רל"ז ס"ק ג', ועתה נוהגין לפסוק על כיוצא בזה משום השגת גבול וחילוק שם שאפי' אם הי' שנים מחולקים בפיסוק הדמים ואילולי שבא השלישי היו משווים בדמים הו' ג"כ השגת גבול עיי"ש, והנה זה מבואר בירושלמי מובא במרדכי פרק האומר סי' תקכ"ג ר"ז מיקל לדיחמי לחברי' זיביני זבין ומועיל עלויה עיי"ש בפי' והנה אני מסתפק ושואל במה מיירי אם הי' אותו השלישי באותו מעמד או שבא אח"כ ולכאור' מוכח שכונת הירושלמי שלא הי' באותו מעמד ובא אח"כ והענין בס"ד שאם כבר הי' פיסוק דמים אפי' הי' זה השלישי באותו מעמד ואם לא הי' פיסוק דמים ביניהם דוקא אם בא אח"כ:

והנה אי שייך חזק' ע"י ששכרו בליזיטאציאן, הנה זה תלוי במנהג מקומות אי דנין חזקת מעורפי' מעכו"ם ועיין בהג"ה סי' קנ"ו בפ"ת אות ז', ולפי דברי המרדכי הנ"ל שדוקא בפיסוק דמים הוה דין עני המהפך בחרר', והנה לילך לכיזיטאציאן אין לדונו לפיסוק דמים, שאם יאמר אחר שיתן סך כזה יבוא חבירו ויתן יותר ויש לדמותו להא דמבואר בהג"ה שו"ע סי' קנ"ו ת"ח שמביא סחור' לעיר ואי איכא דמזבני דליכא רווח' לת"ח מותר ע"ש הכ"נ יש עכו"ם בליזיטאציאן, ועוד יותר הייתי אומר שליזיטאציאן דומה ליום השוק שאין יכולים לעכב לשום אדם ואפי' הבאים מרחוק - ועיין בסעיף ז' בשו"ע כן נמי בליזיטאציאן ובפרט שמודיעים זאת כבני הסביבה ח' ימים מקודם ובאותו היום יתקע בחצוצרות ע"כ פשוט וברור לדינא בס"ד שאין בליזיטאציאן שום השגת גבול, וגם כן לא דמי למה שמבואר בהג"ה שו"ע סי' קנ"ו ואפי' ישראל שעושה מלאכה אצל עכו"ם אסור לישראל אחר ליכנוס לשם ולהוזיל המלאכה והגם דלא הו' קנין כלל אולם דיקדק אדונינו ורגיל בכך [רגיל המוזכר בפוסקים היינו תרי זימני ש"ך יו"ד רכ"ו י"א ותו"ש או"ח שס"ז שס"ח ופרמ"ג או"ח כללים מ"א] ועיין להלן סי' ב' וא"כ הו' כאילו נכנס לרשותו אבל בפעם אחת או שניים אינו נכנס לרשותו שנאמר שרק הוא יעשה מלאכה כי רגילים ליתן להרבה בעלי מלאכה ע"כ דוקא ברגיל ופשוט שבליזיטאציאן אינו השגת גבול. פקחתי עיני וראיתי בספר דברי הגאונים כלל כ"ו סי' י"ז שהביא כן בשם תשו' שו"מ עיי"ש [ואינו בידי לעיין בו] שבכלל דבריו דברי ואני הוספתי בס"ד מעט קמחי ומאי. ולולא דמסאפינו הייתי מחדש שיש חילוק שאם הוא ליזיטאזיאן בין מוכרים ולוקחים וידחוק ראובן את המכור במה שירצה ע"כ דוקא בפיסוק דמים ובפיסוק דמים כיון שמוכר, מי דחקו למכור וכיון שהסכים בדעתו למכור בפיסוק דמים הוה עול אם בא אחר לקנות ממנו. אבל בדבר שהוא שייך לכפר ואצלם אינו שייך לומר הסכמ' שבכך או כך יתנו זה הפליישבאנק וכדומה, אלא כל מי שיתן ויוסיף ברשותו יהי' ואין לומר בו שער ברור ומתחיל' לא נתנו כזה משום שהוא הי' הנותן יותר, והרי זה דומה לתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"ד באחד ששכר שום דבר מהמלך שרמז הש"ך בסי' רל"ז מובא באריכות בדברי הגאונים שאפי' הי' ברשותו יכול להפקיעו ואין בזה השגת גבול [ועיין בדברי הגאונים כלל ז"ך סי' י'] והגם שהביא פוסקים החולקים בזה המעיין שם ירא' שאינו דומה לכאן וז"ל ופרע הדמים ונכתב ונחתם בדינא הערכאות וזכה ראובן במקחו וליקט העופרת וכבר זכה בו כהוגן וס"ל למבי"ט הגם שכבר זכה בו אינו בכלל זכי' כיון שחק המלכות הוא שאם יבוא אחר ויוסף יש רשות בו, והמשאת משה השיג עליו מדין החייט [שמובא בדברינו בס"ד] ויש מקום לחלק בין דבר השייך לקירה יר"ה והביא שמצד דינ' אין בו רק מנהג, ועי' בדברי הגאונים לענין ליזיטאציאן שרמז לכאן ולפענ"ד בס"ד אינו ענין לכאן כי בהך דמבי"ט מיירי שכבר הוא ברשותו ויכול רק להזיקו ולהוזיל וכיוצא בזה וכיון שכבר הי' ברשותו ממש יש מקום בשיטת הפוסקים שיש בו השגת גבול, אבל בליזיטאציאן שהו' כמו יום השוק ואינו מכונה אפי' בכלל פיסוק דמים שאין בו דין השגת גבול ופשוט:

ועוד יש לחדש שבכאן לא הו' בכלל פיסוק חיות כלל, הגם שאין בנמצא עוד פליישבאנק מהכפר והוה כעין מציא' והפקר שאין בו דין עני המהפך וכו' יען שאילו לא הי' יכול להיות מסחר הזה רק למי שיש לו פליישבאנק מהכפר יש לדונו כמציא' ואין לומר לו שיעקור דירתו עבור זה למק"א ועיין בתשו' הב"ח סי' ס"א שהוא הי' ממתקני תקנות חזקת אורנדא עי"ש שכ' כן אבל הכא הי' יכול למכור במטבחים שלו [למי שיש לו רשות לזה שקורין איפאר]. אולם יען שכעת מטעם הממשל' שצריכין לעשות תקנות ולהוציא הוצאות הרבה וירווח שבמטבחים של הכפר המה יתקנו וא"כ יהי' לו רק הוצאות שצריך להוציא מכיסו ולא הו' פיסוק חיותו אלא חולשת וזה קיל יותר. וג"כ יש לדין כיון שכבר עמד במקח ובעת הליזיטאציאן כתוב וחתום ורק שיכול לעשות כאבבאט ואם יש לדמותו להך דמהבי"ט. אולם יש חילוק ששם "ויהי כאשר ארכו הימים ובא שמעון ורוצה לתת תוס'" ובזה יש חולקים וס"ל שיש בו השגת גבול כיון שכבר הי' בידו אבל כאן כ"ז שלא יעברו הימים המוגבלים שיכולים לעשות נאכטראג הו' עדיין כמו בתוך משך הליזיטאציאן ולא נחשב אפי' כפיסוק דמים והגם שכתבו וחתמו על הליזיטאציאן היינו דוקא שהוא לא יוכל לחזור בו [וכמבואר בתשו' מבי"ט הנ"ל] אבל הם אם יקבלו יותר יכולים לחזור ולא נחשב אפי' לפיסוק דמים ושפיר יכולים לחזור בהם ואינו נקרא אפי' בשם חולשת חיות' כלל' ובוודאי כא טוב עשה אבל בהוציא ממון מיד המוחזק אינם יכולים כנלפענ"ד:

ותורת העול' מדברינו ללמוד וללמד במק"א א') שיטת רש"י מי שהוא ממציא איזהו דבר הו' רשע הנוטלו מידו כי הוא עני המהפך בחרר' שפוסק חיותו בדבר הזה דהיינו כגון מי שמדפיס ספר חדש שלא הי' לעולמים או שמחדש דבר בדברים המועילים לכלל האנושי שקורין [פאטענט] הוא פיסוק חיותי (ובדבר אחד ג"כ נקרא פוסק חיותו כדברי החת"ס שמובא בדברינו בס"ד) ב) טירח' כגון עני המנקף בראש זית גרוע ממנו הגם שהוא בסכנ' ועליו הוא נושא נפשו מ"מ הרי זה הזית והפירות הם בעולם אבל הממציא דבר חדש טוב יותר ממנו כמובן ג"כ מצד שכל האנושי ג') פוסק חיותו שכתבו התוס' שהוא אפי' בדבר הפקר יש לומר שאפי' לא הי' מוח' מתחיל' ואח"כ הי' מוח' ג"כ יכול לעכב כי אין שייך חזק' בפיסוק חיותו, ואפי' אם כבר עשה זה החנות אצלו יכול לעכב ולא רק שיכול לעכב שלא יעשה ואפי' אם כבר עשה ג"כ. וראי' מדברי הרשב"א מובא בטור סי' קנ"ו דתנן במתני' חנות שבחצר יכולים למחות ולא קאמר לא יעשה אדם חנות בחצר ש"מ שאפי' חנות שבחצר שנעש' ברשות אפ"ה יכולים למחות סבורים אנו שיכולים לקבל ועכשיו אין אנו יכולים לקבל ע"כ ומה בדבר שאינו נוטל פרנסתו וכ"ש בדבר שנוטל פרנסתו וכן מוכח לפענ"ד ג"כ לישנא דגמר' האי בר מבואה וכו' ואתא חברי' "וקמוקי' גבי דינא הוא דמעכב" משמע שכבר הי' מוקי גבי' ויכול לעכב ואינו שייך מחילה בדבר פיסוק החיות, ועוד ראי' יותר מדברי הנמ"י מובא בב"י בענין התיק' בגמר' וז"ל וכיון דלא איפשט' נקטינן לחומר' לתובע וכקול' לנתבע ולא מצי מעכבי עלה עכ"ל. ר"ל שהתובע הוא מי שמעכב דהיינו בעל החנות הראשון והנתבע היא מי שרוצה לפסוק חיות' וזה נכון אם כבר פתח חנותו אבל אם עדיין לא פתח אדרב' התובע הוא מי שרוצה לעשות החנות החדש והנתבע הוא בעל החנות הראשון שמעכב אלא פשוט וברור כשמש בס"ד שאפי' כבר עשה זה החנות, בכ"ז יכול לעכב ואפי' שתיק מתחיל'. ד') במקום שיש עכו"ם בליזיטאציאן הי' נלפענ"ד דוקא בחולשת חיות' או עני המהפך בחרר' שהוא רק משום ועשית הטוב והישר א"כ אין בזה משום ועשית הטוב והישר כיון שבלאו"ה יבוא אחר ויקחנו, אבל בפיסוק חיותו ממש שהוא מטעם גזל [ועיין בשו"ת חת"ס סי' ע"ט] וכבר הוא ברשותו וכי משום שיש מי שיכול לגזול כגון עכו"ם שאינו נוטה אוזן לקול דיננו בכ"ז מהיי"ט לא הותר לישראל לגזול. ודברי אמורים למי שדן חזקת ארנד', אולם כבר מובא מתשו' המבי"ט הנ"ל שבדבר השייך למלך אינו שייך חזק' ובפרט שבליזי- טאציאן הנ"ל הו' רק חולשת חיותו ולא פיסוק חיותו בודאי אין מוציאין מידו. ה') טירח' גבי עני הוא יותר מעני המהפך בחרר' כי אליו הוא נושא את נפשו. ובסדרן בקיצור בס"ד א') לשיטת רש"י ממציא איזהו דבר הוא היותר חמיר והוא ממש כגון פיסוק חיותו והו' כמו מי שגדל בשדהו והגם שלא הו' בדרכי הקנינים ב) פיסוק חיותו הך דבב"ת שהוא הפקר וכל אחד יכול לעשות שם חנות בכ"ז כיון שהוא עשה שם החנות זכה בו. ג) טירח' והוא כמו חולשת חיותו והיינו עני המנקף בראש זית ד') עני המהפך בחרר' בקנינים. ה') הפקר לשיטת פוסקים. וד' הטוב יהפך בזכותם של עני' סוערה ולא נוחמה ויקוים בנו ואכרתה להם ברית עולם אכי"ר. ט"ז תמוז תרע"א לפ"ק הצעיר מרדכי בן רחל. - ועתה בעת הדפס' עיינתי בשו"ת דרכי שלום סימן ב' שבסוף ספר דע"ת [ברעזאן] שהביא סתירת שו"מ מהד"ק ח"א סי' י"ט שפסק דל"ש בי' חזק' ובסי' ל"ה פסק שיש בליזיטאציאן חזק' עיי"ש, היטב והנלפענ"ד בזה כי אין לדין אלא אקוונו ושעתו שאם הוא בענין שבלאו"ה יבוזו אחרים חילו וכוחו בזה אין שייך בו חזק' משא"כ בדבר שאחר לא הי' נוגע בו רק הוא נכנס בפרצה דחוק' שכא עפ"י שורת הנימוס ראוי לקנסו ורק כפי ראות עיני המור' וכתור' יעשו, ודו"ק: מ"ד למטמונים לשמש לפ"ק:

ב') נדרשנו לאשר שאלוני בהיות שראובן שהי' מוהל פה בשנים שלפני זה וכעת יש מוהל אחר שמעון ומתרעם ראובן הנ"ל שמשיג גבולו במצוה וג"כ שיש לו הכנסה מזה ובעת שלא הי' פה מוהל אחר הלך לכאן גם בשבתות ויו"ט:

וכעת ידחו אותו לגמרי ושאלו פי, לחוות להם עפ"י התורה כי שמעון הנ"ל נבהלה נפשו אם אינו עושה עול:

והשבתי בס"ד אחר העיון במקור הדין שלא די' שלא עשה עול שמעון הנ"ל אלא אדרבה חיוב' רמי' עליו ובא לסרב מעתה אם יכבדו אותו במצוה גדולה הנ"ל כבתחילה. מהרב' טעמים, א') דהנה ידוע שיטת הא"ז (מובא בש"ך סי' שפ"ב בחו"מ) שלא לכבד לאחר אם יכול למול בעצמו, עיין בקצה"ח שנידן כמצוה שבגופו עפ"י דברי תוס' רי"ד עיי"ש וא"כ כיון שהוא דבר השייך לכל אחד ואחד בעצמו ועל האב חיובא רמי' למול בנו א"כ מי הוא זה ואיזהו אשר יכול לכפות שימול דייקא ראובן או שמעון את בנו אלא כל מי שממנ' האב לשלוח במקומו הרשות בידו וכי אם ירצה להביא מוהל ממקום אחר וכי נוכל למחות זאת זולת אם התנו בני הקהיל' בינייהם בקנין המועיל אבל זולת זה שייך זה לכל אב ומי יאמר לו מה תעשה:

ב') מבואר בהג"ה שו"ע סימן רס"ד ס"א ואם נתנו לאחר אסור לחזור בו ומיהו אם חזר בו הו' חזרה ואינו מועיל בו קיבול קנין, ועיין בטו"ז ובש"ך ובשו"ת חת"ס ועיין יד אברהם שם ומקורו ממהרי"ק שורש ע"ו שאם נתנו לאחר וכו' דודאי לא חזר מהראשון וכתבתי בגליון שם וז"ל, עיינתי במהרי"ק וזל"ק ומדמדמי נתינת מצוה דמוהל להאי דמכירי כהונה משמע דכי היכא דאסור לחזור בו לענין תרומה ומעשר אפי' בהכירי בעלמ' וכדפי' רש"י וכמו שמוכיח הלשון נמי וכו' עכ"ל א"כ מוכח דוקא ברגיל דהיינו עכ"פ ב' פעמים וכמו שכתבתי בגליון הש"ס גיטין דף ל' וז"ל רש"י ד"ה במכירי וכו' דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן הזה וכו' עיי"ש, ועיין שד"ח ארגיל' סימן ט"ו בארוכ' ולא זכר דברי פרמ"ג שזכרתי בסימן א' בקונטרס הזה], שמבואר בתשו' הרא"ש שאין בו אפי' מחוסר אמנה עיי"ש ונ"ל שהענין כן הוא דהנה במילה נאמר כי אליך הורגנו כל היום, והוא ממש מסירת נפש והאב רק על מי שבוטח שהוא מומחה, ובקי טובא באומנתו רשאי ורשות ולכבדו [ועפי"ז הי' נלפענ"ד בגוונא שהאחר הוא יותר מהיר במלאכתו והאב אינו מומחה י"ל שיכול ומצוה לכבד] וע"כ אפילו אם כבדו לאחר ואח"כ נרא' בעינו שמוהל האחר הוא יותר מהיר במלאכתו ושלא יהי' ח"ו לבו של אביו נוקפו ע"כ הותר לו משום טעם האמור לכבדו לאחר וע"כ אדרבה מהיי"ט טוב יותר שיהי' הרבה מוהלים כדי שיהי' רשות לכל אב במילת בנו לכבד המצוה למי שמחשב שהוא בקי מפואר באמנתו:

ג') קיימתי מסברא דנפשאי בס"ד כי דוקא בענין פרכס' שייך לומר השגת גבול משא"כ מצוה הוא הפקר לכול וכל מה שזוכה בו הו' שלו ואין שייך בו שום קנין וענין חזקה כלל ושוב מצאתי בשע"ת ה' פסח סי' תע"ב עיי"ש וז"ל בסוגר הגם שאסור לרמות את חבירו זהו דבר שבממון אבל במצוה הגם שא"א ליקח מיד הזוכה כגון כיה"ד ומילה ומ"מ כל שלא זכה עדיין הם כמדבר והפקר לכול וכל אדם בנצטוו' להשלים נפשו ולזכות במצות וזה ענין יעקב אבינו בבכורה ובברכות עכ"ל הרי מבואר שבמצוה אין בו ענין חזקה ודין עני המהפך ועיי"ש בשע"ת סי' תרנ"ח ס"ב ועיין בשו"ע חו"מ סימן שפ"ב ס"ו אבל אם נתנו למול ובא אחר ומלו פטור עיי"ש. [ועיין בספר ברית אבות על הלכות מילה סימן א' אות ט"ו עיי"ש שמבואר כן. והגם שמבואר בפרמ"ג [מ"ז סימן תר"ד סוף ס"ק א'] שגם במצוה אסור לגזול אין ענינו שייך לכאן כי אם יחשוב אדם ח"ו שכיון שרוצה לעשות מצוה יכול לגזול זה אסור אבל בגוונא זה פשוט שבכל מצוה אין בו כלל שום השגת גבול. ומה שטען כי יש לו ג"כ הכנסה מזה הרבה תשובות בדבר א') דיש להדר שיהי' מצוה כזה בחנם ועיין ברמ"א שמותר להטעות למוהל שאינו רוצה למול בחנם ועיין בהג' יד שאול לענין אם מותר ליקח שכר עבור המיל' והרא' מקום לדברי הראב"ד שמובא בטו"ז סימן רכ"א ס"ק מ"ב שחילק בין מילה לשחיטה עיי"ש:

ובפרט שיש לי עוד טעם אחד שלא גליתיו שראיתי בעקרי הד"ט בדיני מיל' סי' כ"ח אות ח' מעשים נפלאים בענין המוהל אם יכול להיות שוחט ששגג ובירך על השחיטה על המיל' ומת התינוק מיד ושיש לחוש לזה ולא טוב לאחוז בזה וכו' עיי"ש עוד וע"כ אם אפשר מדוע נדחה מוהל שאינו שוחט ובפרט כאשר הבאתי ראי' לזה מעיקר הדין ואין להקשות לדברינו משו"ע חו"מ סי' קמ"ט בסעיף כ"א שמבואר שגם בדבר מצוה שייך חזקה? משם אינו קושי' כלל כי דייקא אם כל הקהל בהסכמה הסכימו לתת לו המצוה ע"כ שייך בו ג"כ ענין חזקה כיון שהוחזק בזה והרי כאילו כבר נקנה לו ובפרט כמבואר בשו"ע בהתחיל במלאכה לענין פועלים לכ"ע הו' קנין וגדולה מזה מבואר ביש"ש (בב"ק פ"ח סי' ס') דאם רגיל כבר ליתן מצוה לאחד לכ"ע אינו יכול לחזור בו דהו' כמו קנין סטימת' עיי"ש ושם מיירי בגוונא שכבר נקנה אבל שנאמר שיהי' המצוה קנוי לאחד יותר מחבירו כבר זכרנו מדברי השע"ת הנ"ל שהו' הפקר. ואדרבה מבואר בסי' קמ"ט בהג"ה שם יחיד שיש לו ס"ת והחזיק שהציבור קורא בס"ת שלו אם הי' לצבור ס"ת אחר כשיקראו בשלו מיקרי חזקה ואסורים לשנות ואם לא הי' להם ס"ת אחר לא מיקרי חזקה ויש לעיין בלישנא "דקורא תמיד" בס"ת שלו וי"ל דהענין כן הוא דהנה מבואר בבאה"ג אות ו' שבמקור הדין בבנימין זאב מבואר שהקהל רצו שיקראו בשלהם שני שבועות ובשל יחיד שבוע אחת עיי"ש והנה זה סברא שאין כבוד הציבור שישתמשו בשל יחיד וכל אחד רוצה שיהי' לו חלק בהמצוה בכ"ז להיפך אין שום סברא משום שכבר כעת אין צריכין לו הציבור שיהי' כפוי טובה ולא ישתמשו בשלו כלל וזה אסור מפני הרב' טעמים א'] משום דמעלין בקודש ולא מורידין ב'] משום חשדא וגנאי של הס"ת שיסברו שהס"ת נפסל וע"כ כמבואר בבאר הגולה הנ"ל שיקראו בשל צבור שני שבועות להראות שעדיף יותר כבוד הצבור להשתמש בשלהם ואינו מדרך כבוד הצבור להשתמש בכלים שאולים ולהיפך אין לדחות היחיד ע"כ בפעם ג' יקראו בשלהם,

והנה המעיין היטב בהג"ה יראה שדייק לזה דהנה זה החזיק שיקראו בס"ת שלו תמיד ע"כ בודאי מיקרי חזקה דייקא בגוונא שהי' לצבור ג"כ ס"ת ובכ"ז קראו בס"ת שלו לבד מיקרי חזקה שיקראו רק בשלו ואם לא הי' להם ס"ת אחר לא מיקרי חזקה ר"ל לענין זה שיקראו תמיד רק בס"ת שלו אבל בכ"ז אסור לדחותו לגמרי ועיין במג"א סי' קנ"ג ס"ק מ"ה בסופו מבואר ג"כ שאפי' לא הי' לצבור ס"ת בכ"ז אין לדחותו לגמרי, ורק אם הי' להם ס"ת והחזיק שיקראו בשלו אסור לגרוע ממה שהורגלו לקרוא בס"ת שלו, ובזה אין סתירה ועיין מג"א ס"ק מ"ב ובפרמ"ג ס"ק מ"ה ודו"ק וזה כעין המבואר בבה"ג שכיון שבעת שהי' להם מחדש ס"ת ורצו למרות הרשות ביד הצבור וכאמור ואסור לשנות שיהי' דוקא שייך ליחיד אלא שיקראו בשל צבור ע"ד משל פ"ג ובשל יחיד פעם אחת עיי"ש, והכול על מקומו יבוא בשלום, ודוקא בגוונא זה, ועכ"פ היוצא לנו מזה בס"ד שאלמלא הי' ג"כ כאן מוהל אחר ובכ"ז רק הוא לבדו מל מיקרי חזקה אם יכול להוכיח שהו' בהסכמת כל הקהל שנתועדו יחדיו, בהסכמ' זו, אבל הכא אדרבה שכיון שלא הי' עד הנה איש אחר והשתא שיש גם מוהל אחר אדרב' ואדרבה ירבו המוהלים בישראל וד' הטוב יהי' בעזרם להסיר ערלת לב הגדולים ג"כ בכלל אכי"ר:

וברור שבענין חזקה המבואר בכאן בחו"מ סי' קמ"ט [וכן בסי' שס"ו וסי' נ"ג בשו"ע או"ח] דהיינו דוקא בעניני פרנסה כמו השו"ב וכן הש"ץ שקבלו פרנסתם וכן הרבנים כמבואר בסי' רמ"ה שאין להשיג גבולם [ועיין בשו"ת חת"ס יו"ד סימן ר"ל ודו"ק היטב] שמקבלים שכר ועיין בטו"ז סימן רכ"א ס"ק מ"ב שזכרנו אבל ענין המצו' הוא הפקר לכול וכל הרוצה לזכות בה יכול לזכות בה ודוקא מי שזכה בענין אחד להעבירו לגמרי, זה אסור מכמה טעמים כמבואר בסי' שס"ו ועיי"ש במג"א אם לא שיש טעמא רב' ועיין בשו"ת משפט צדק [מהגאון דעעש זצ"ל] חו"מ סימן י' שכ' טעמא של מהרי"ק שצריך טעמ' רב' משום שמצוה הו' הפקר כאמור, אבל בענין שאין בו פרנסה ורק מצוה אדרבה כל אחד ואחד יזכה בו:

היוצא לנו לדינא בס"ד א'] שחזקה שייך בענין ממון ב'] גם בענין מצוה אם הוא פרנס' כגון הרבנים וש"ץ ושו"ב וכאמור ג'] מי שזכה גם במצוה אין להעבירו לגמרי כאשר ביארנו משו"ע חו"מ סימן קמ"ט בס"ד ד'] אבל אם הי' הצבור צריכין לו ואח"כ השיגו יד הקהל וה"ה בגוונא שיש עוד מתנדב נלפענ"ד בס"ד שהדין כן אם הו' בגוונא שאין לצבור לקרות רק בס"ת של ראובן ואח"כ נתן גם שמעון ס"ת הי' סברא לומר שיהי' בחליפות כי דוקא בצבור פסק המרדכי שיהי' בשל צבור שני שבועות ובשל יחיד שבוע אחת כאשר ביארנו בס"ד מילתא בטעמ' ה"ה בשני יחיד יהי' הדין שיהי' שבוע אחת זה ובשבוע האחרת האחר וזה ברור בס"ד להלכ'. וזה נלפענ"ד גם כן ביאור הג"ה בסימן קמ"ט בית שהי' ביהכנ"ס בביתו מימים רבים אסור לשנותו רצה לומר שהבית הכנסת אסור לשנותו ולבטלו אסור כיון שכבר הוחזקו להיות שם באותו בית ביהכנ"ס אסור לשנותו אבל בכ"ז אין לאסור שיעשו עוד ביהכנ"ס ואדרב' קנאת סופרים תרבה חכמה ודו"ק. עיין בשו"ת אמרי א"ש או"ח סימן ח' ובספר אשר לדוד הספרדי או"ח דף י"ד ד"ה הנה ושו"ת ח"צ סימן כ"ח ועיין באה"ט או"ח סי' ק"ן ס"ק א' ושערי תשו' שם וכן כנודע משו"ת אחרונים בענין חזקת רבנות אם בנו קודם לכול אם הוא ממלא מקום אבותיו אפי' במקצת תולה אם הוא כתר תורה או כתר מלכות שהתור' היא הפקר וכל הרוצה לזכות בה יכול לזכות בה, ואין שייך בו שום חזקה אבל אם הוא כתר מלכות איזי יש לאחר פטירתו לבניו כח בו וכמבואר וכמו שהו' אצל כהונ' והית' לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, ועיין בספרי על מסכת ברכות מהד"ק דף ד' ע"א בתוס' ד"ה בניהו בתירצם ותמהתי שלא הובא בפסקי תוס' תי' הזה וי"ל דמסתמא ממלא מקום אבותיו הו' וכו' ועיין בחי' רשב"א שהביאו ועיין תוס' סנהדרין דף ט"ז ע"ב ומהרש"א שם ואכמ"ל ושם מקומו ד' הטוב יזכינו להוציאו לאור עולם עם שאר ספריי בחיי אכי"ר:

נ"ב ועיין בגליון מהרש"א סי' רס"ד סעיף א' בהג"ה בתשו' דבר שמואל נסתפק אם גם במי שמוחזק במצוה והקהל נתנוהו לאחר מועיל בדיעבד עיי"ש ולפי מ"ש באות ב' בס"ד יש מקום לחלק בין מצות מילה לשאר מצות כי טעם גדול יש בו כדי שיהי' הבחירה בידו וכו' [ועוד עי' דפתחי תשו' יו"ד סי' רס"ד ס"ק א' ובחו"מ סי' שפ"ב ס"ק ב' ועכ"פ בגוונא שהו' האחר מומחה ביותר אפשר דכ"ע מודה,] ועוד דהנה עיין אחרונים שפלפלו בענין קנין סטימתא עיי"ש היטב והנה בכאן אינו מוחזק עדיין אבל אם כבר מחוזק הוה כשלו ודו"ק:

תוכן העניינים

שות באר מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה