אור ברסלב
שות באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן א

שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד

שו"ע יו"ד סימן א

ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קפז

לבאר הך דינא דאין דנין בלילה עם ביאור השיטות:

הרבה ענינים מבוארים בש"ס שצריכין להיות ביום ונסדר אותם אחת על אחת להיות אחדים בידינו:

א') במתני' דמסכ' מגילה דף כ' עיי"ש בגמ' כל הענינים דכל היום כשר לקריאת המגילה שמחשב שם הרבה ענינים שהם כשרים דייקא ביום ומסיים שם זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה ובזה אין להאריך כי הכול מבואר שם במקומו ב) בריש פרק ראוהו ב"ד דף כ"ה ראוהו ב"ד וכל ישראל ונחקרו עדים עיי"ש בגמ' למ"ל למיתני חקירת עדים כלל סד"א תהוי חקירת עדים כתחילת דין ומקודש מקודש כגמר הדין מידי דהוה אדיני ממונות שדנין ביום וגומרין בלילה קמ"ל ויש לעיין קצת בלישנא דש"ס סד"א "תהוי'" וכו' חקירת עדים כתחילת הדין ומקודש מקודש כגמר הדין הלא זה נשאר ג"כ למסקנ' ורק קמ"ל הגם שמקודש מקודש הו' כגמר דין בכ"ז כאן אפי' גמר דין אסור בלילה הגם שתחילת הדין הי' ביום והול"ל הואיל וחקירת עדים כתחילת הדין. וראיתי בחידושי הרשב"א ד"ה ואימא הכא נמי אמר קרא כי חק לישראל "וטעמ' דגמר' דהכי הו' כתחילת הדין דעלמ' ולא אפשר בלילה" ומיושב בזה היטב לישנא דש"ס דלמסקנ' הו' מקודש מקודש רק כתחילת הדין ואין דנין אלא ביום. המורם מדברי הש"ס דקבלת עדות הו' כתחילת הדין ועיין תוס' כגון שראוהו בלילה ואין קבלת עדות אלא ביום אפילו בדיני ממונות דקרי חקירת עדות כתחילת הדין:

ותמוה טובא במסכת שבועות דף כ' ע"ב מבואר דקבלת עדות הוא כגמר הדין לענין דבעי עדים בעמידה עיי"ש והוא קושי' הפנ"י וטורי אבן דכאן [ובענין זה אי קבלת עדות הו' כתחילת הדין או כגמור הדין הרבה סתירת התוס' סנהדרין דף ל"ד ע"ב ד"ה יום לתחילת הדין כתבו דקבלת עדות הו' כתחילת הדין ובדף י"ט ריש ע"א כתבו א"נ הכא הוי קבלת עדות וקבלת עדות כשעת גמר דין דשעת קבלת עדות כמו גמר דין חשיב [עיין בגליון שם]. אולם המעיין ירא' שינוי לשון בדף י"ט כ' וקבלת עדות הו' "כשעת" גומר דין ובדף ל"ד כ' סתם וקבלת עדות הו' כתחילת הדין ולא "כשעת" וצ"ע. ועיין פלפלא חריפתא פרק ריש נוחלין שגריס בדברי התוס' דכאן "בשעת תחילת הדין" עיי"ש שעמד בקושי' הנ"ל באות י' ודו"ק. ועפ"י דברי קדשו יש להעמיס כי האמת עד לעצמו שקבלת עדות לא הו' בגמר דין אלא שהו' בשעת תחילת הדין ורק לגבי עדים הו' "כשעת" גמר דין כיון שגמרו להגיד עדותם נגמר הכול מצידם:

ג') וביותר מבואר הסוגי' בדף י"א במסכת סנהדרין ת"ר אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עיברוהו אינו מעוברת ואין מקדשין את החודש אלא ביום אם קדשוהו בלילה אינו מקודשת:

ד') מבואר בסוגי' דבב"ת דף קי"ג ע"ב לענין נחלות והי' ביום הנחילו בניו ביום אתה מפיל נחלות ולא בלילה:

ה') ועיין סנהדרין דף ל"ד נגעים ביום דכתיב ביום הראות בו: ו') איתא במתני' מסכת יבמות דף כ"ד חלצה בלילה חליצתה כשירה ור"א פוסל וקיימ"ל כר"א:

ז') אולם לענין דין יש בו ב' חלוקות כדאיתא במתני' דף כ"ב דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ודיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. - ועיין בגמר' דף ל"ד שילפינן מקראי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והי' ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת הדין ולילה לגמר דין. ור"מ חולק בדבר וס"ל דמקשינן רבים לנגעים לגמרי שיהי' דייקא ביום אפי' גמר דין ומבואר ג"כ בש"ס יבמות לענין חליצה (ועיין באות ו') דכ"ע ס"ל דלא מקשינן רבים לנגעים ורק שפליגי אי חליצה הו' כתחילת הדין או כגמר דין וקיימ"ל שהו' כגמר דין:

ח') קבלת עדות הוא כתחילת הדין ואין דנין אלא ביום ועיין בשו"ע סי' כ"ח סעיף כ"ד והוא מבואר בדברי התוס' ר"ה שזכרנו:

ט') קנין סודר יכול להיות בלילה ועיין ש"ך סי' ה' אות ד' עיי"ש: ולענין אם עברו ודנו אם דיניהם דין יש מבוכה גדולה בין הפוסקים שיטת הירושלמי מובא בתוס' יבמות דף ק"ד וברא"ש שם נראה שס"ל שדיניהם דין ועיין ברא"ש פרק יש נוחלין שהביא בזה שיטת הרשב"ם (ועיין בתוי"ט ריש פ"ד דסנהדרין ד"ה דנין ביום שס"ל דגם שיטת הירושלמי שפסול עיי"ש). - ובאמת לולא שידעתי מנך ערכי עלי לא זכיתי להבין דהנה זה ברור שהך דינא שדנין ביום וגומרין בלילה שנלמד מקראי הוא דאורייתא וכיון שכן האיך יש מקום לומר שאם עברו ודנו כי בדאורייתא אין לחלק בין לכתחיל' לדיעבד ועיין להלן סי' ו' בשו"ת לחליצה ועיין במג"א סי' קמ"א עיי"ש] "(ולענין אי משום כבוד המלך יש להתיר איסור תורה עיין שד"ח מערכת תחומין". - וכאן כיון שנלמד מקראי האיך יש מקום לומר שאם עברו ודנו דיניהם דין, וד' הטוב יאיר עיני. - ולומר דבר חדש דשיטת הירושלמי יהיה אי עביד מהני זה נראה דוחק. - [ובאמת שיטת רוב הפוסקים שאם עבר ודן תחילת הדין בלילה אין דינו דין ועיין בסמ"ע סי' ה' ס"ק ח' ובש"כ אות ה' עיי"ש והוא שיטת הטור וי"ל שפליגי אם הוא דרשה גמורה או אסמכתא] והגם שלא זכיתי להבין הירושלמי בעו"ה בכ"ז יש מקום עט"י לומר שגם בתלמודין מוכח כוותי' והוא בסנהדרין דף כ"ד ההוא סמאי דהו' בשבביתי' דר"י דהו' דאין דינא ולא אמר ר"י ולא מידי ומקשי היכי עביד הכי וכו' ר"י סתמא אחריתא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה פירש"י דומי' דסומא. ונחלקו הראשונים אם הוא סומא מאחת מעיניו או משני עיניו ועיין ב"י ב"ח בסי' ז' מחודש ד'. - והמחבר פסק לחלק סומא מאחד מעיניו כשר לדון ובב' עיניים פסול לדין אולם הב"ח הביא דברי התוס' בפרק בא סי' דף נ' לרבנן סומא משני עיניים ג"כ כשר להעיד וכן פסק הסמ"ג עשה צ"ז - והמרדכי ורי"ו והש"ך באות ב' הביא דברי הב"ח הנ"ל דכשר. וא"כ יש לאותן שיטת ראי' שאין עלי' תשו' שאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין דהא כיון שהוא סומא משני עיניו וא"כ גם תחילת הדין אצלו ביום הו' כלילה ואם נאמר שגם בדיעבד אין דינו דין א"כ מדוע לא אמר לו ר"י ולא מידי:

ובזה גופי' פליגי ר"מ הו' ס"ל (בדף ל"ד במס' סנהדרין) שהו' הקיש גמור שמקשינן רבים לנגעים וע"כ צריך שיהי' הכול ביום, ובזה נבין ג"כ דברי הש"ס לר"מ מה נגעים ביום אף רבים ומה נגעים שלא בסומין ובזה נבין כי לכאור' יקשה היאך אפשר להקיש תרתי אולם כאמור דא ודא אחת היא וק"ל. אבל סתמא דמתני' דלא כוותי' שאיתא דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ר"ל שאינו היקש גמור ואינו דאורייתא. ורבא ביאור זאת שהו' קשיין לו קראי וחילק כיון שגמר הדין כשר בלילה א"כ הדין שנפסק בלילה הוא דין גמור וכראוי וכנכון הוא ורק אם התחיל הדין בלילה בזה עשה הדין שלא כשורה ובכ"ז אינו ענין שעי"ז לא יה' הפסק שפסק אז בתקפו. ועי"ז לשיטת הסוברים שסומא משני עיניו ג"כ כשר להעיד וכדאמרינן בגמרא, הא בהא תליא שכיון שאמרינן שיכול להיות גמר דין בלילה א"כ גוף הדין קיים וטוב הוא ע"כ ממילא עבר ודן גם תחילת הדין הגם שלא טב עשה בכ"ז הפסק הוא נכון [ומיירי ג"כ שמהיי"ט אין לפסול הדיין עבור זה כדאמרן וג"כ אולי עושה כעת בפ"א ובדין מחלל שבת בפרהסי' בס"ד הארכנו בזה] וא"כ אם עבר ודן דינו דין כי הפסק נכון והכול הולך אחר החיתום ומהיי"ט ג"כ אם הוא סומא משני עיניים ג"כ כשר לדון כיון שהפסק והגמר דין יכול להיות בלילה. ולשיטת הירושלמי אדרבה ממקומו הוא מוכרע "שכיון שגומרין בלילה" אם עבר ודן וכן סומא משני עינים ג"כ כשר והוא כפתור ופרח וברור כשמש בצהרים. ותיתי לי שאחר כשכתבתי כל זה הצצתי בקצות סימן ה' וראיתי שביאור גם כן כעין סברא זו להירושלמי וברוך שכוונתי אלא שאני הרחבתי והרווחתי ג"כ לבאר שיטת תלמודין:

ומעתה אם נחפש ונבדוק בס"ד נראה ששיטת הסוברים לדינא כירושלמי שאם עברו ודנו דיניהם דין ס"כ שסומא משני עיניים כשר להעיד. א') שיטת הרא"ש ובנו הטור זי"ע ס"ל בסי' ה' סעיף ו' וביותר מבואר בסי' רנ"ג כדעת הר"ן והרמב"ן שאם עברו ודנו אין דיניהם דין ס"ל בסימן ז' שסומא משני עיניו פסול להעיד. ב') אבל שיטת הסמ"ג עשין צ"ו הביא הירושלמי הנ"ל [מובא בב"ח] סי' ה' עיי"ש והסמ"ג הביא הב"ח בשמו שס"ל להלכה שסומא משני עיניו כשר להעיד, וכן שיטת הב"ח גופי' הוא כן שסבירא לי' לסמוך אסמ"ג ורשב"ם. שיטת הרמב"ם שס"ל שסומא משני עיניים פסול להעיד ממילא נשמע שס"ל דלא כירושלמי. ובעיקר הסברא בדין זה אם עברו ודנו אם דיניהם דין סברת החולקין על הירושלמי ס"ל דהנה בכל ענינים סוף מעשה במחשבה תחילה הירוש' הו' ס"ל כיון שהכול הולך אחר החיתום והגמר הוא נכון מה לנו לתחילת הדין כמו שביארנו בס"ד. אבל שיטת הבבלי הוא שהנה הגמר לא יוכל להיות בלי תחילת הדין וכיון שתחילתו שלא כדין ממילא נסתר הגמר ועפי"ז שהעלתי נוכל לתרץ קושי' התוס' ד"ה סתמ' אחריתא אשכח תימא דלמא טעמא דמתני' משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת אבל לענין סומא מקשינן רבים כנגעים והניחו בצ"ע [ועיין בקצות סי' ז' אות ב' שתי' בארוכה] והנלפענ"ד בס"ד דהנה לשיטת התוס' נדה שסומא אפי' בשני עיניו כשר א"כ מוכרח שאם עברו ודנו דיניהם דין, וזה משום שהא בהא תליא דכיון שס"ל שסומ' אפי' בשני עיניים כשר לדין א"כ מוכרח שאם עברו ודנו דיניהם דין. וזה מוכח מכאן שכיון שאמרינן שמתחילין ביום וגומרין בלילה - וכיון שגמר הדין והפסק יכול להיות בלילה א"כ הוא הדין והוא הטעם שגם סומא כשר ולא מקשינן רבים לנגעים כי אם מקשינן רבים לנגעים א"כ בעי לגמרי שיהי' הכול ביום ואם אינו ביום פסול משא"כ השתא שאמרינן וגומרין בלילה מזה גופי' כשר לדין אפי' סומא כיון שפסקו קיים. וברוך אתה ד' המאיר עיניים. ועפ"י מה שביארנו הירושלמי בשיטתו נוכל לבאר בלשונו ועיין בתוס' יבמות שיש טעות בלשונו. - מנין שטעו ודנו בלילה שדיניהם דין [והיינו שלא יהי' זה הדן אלא שטעה] אית קרא לשעבר בגליון הש"ס ביבמות כתבתי וז"ל ועיין תומים סי' ה' ס"ק ד' ביאורו וכי ידבר הקרא בעברו וטעו ועשו שלא כדין ומ"ש בגליון ועיין בכללין מערכת אטו ברשיעי ועיין יו"ד בש"ך בסי' קפ"ז ס"ק ט"ז בשם הדרישה עכ"ל.

אלא מנין שגומרין בלילה, וממילא מובן הכול דכיון שגומרין בלילה וא"כ הכול הולך אחר החיתום א"כ מזה גופי' מוכח שגם תחילת הדין אם הי' בלילה שכשר וכאמור בס"ד:

והנה ראי' הרא"ש דלא כשיטת הסוברים שדיניהם דין מהא דחליצה וכן מקידוש החודש ורש"ל ר"כ מובא בק"נ כאן שחליצה שאני משום דכתיב ככה לעיכוב וכן ג"כ גבי קידוש החודש משום דכתיב כעיכובי וסיים בק"נ שם אות י' בסי' י' ונמצא דברי רבינו שרירן - וכן מסיק הש"ך בסי' ה' להלכה שאם דנין בלילה אין דיניהם דין זולת בקיבלו עליהם ומ"ש הסמ"ע שאם דנו לאור הנר הו' כיום כבר השיג עליו הש"ך. ונראה ראי' לזה דלדברי הסמ"ע הא דכתיב ביום הנחילו [ור"ל ולא בלילה] צ"ל דדוקא בנכנסו לבקר את החולה באישון לילה ולא הי' הנר דולק אצל החולה מה שמותר לחלל שבת להדליק הנר אצל החולה ע"כ אין לזוז מפסק הש"כ עכ"ל. והנלפענ"ד לדעת הסמ"ע לדחות ראי' זה כי כוונת הסמ"ע לא הו' שאם דולק נר אחד שהיא צורך גדול בו כי מי ישב בחושך אלא כוונת הסמ"ע בלשונו הזהב כשמדליק "נירות" בלילה ויכול לראות ולהכיר בני אדם מותר לדין ע"כ וא"כ נכונים דברי הסמ"ע בס"ד כי הוא ז"ל דיבר רק להתיר אם יהי' הרבה נירות דולקות. אלא אי קשיא לסמ"ע הא קשיא מדוע הוצרך הש"ס לחלק בין יממא ללילה הו' לחלק בלילה גופי' בין הדליקו הרבה נירות או לא. אבל גם זה אינו קושיא שאם הדליקו הרבה נירות "לילה כיום יאיר" וא"כ הו' יום ולשיטת הסמ"ע בלילה שאיתא במסכת בב"ת דף קי"ד שיש להם רק שם עדים היינו שהי' רק נירות כפי הצורך ובכ"ז לדינא גם הסמ"ע לא אמרה למעשה ועיין בשו"ע או"ח סי' תרצ"ה סעיף א' סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו ועיין בב"י שם כעין לילה כשאין אבוקה כנגדו דרך שמחה ויו"ט וכתב הפר"ח ולכאור' יראה דאפי' בלילה אם עשא' באבוקה יצא עיי"ש שהביא דליכלי כעין יממא, ומסיק לדינא שכוונת הב"י בשם י"ג, אלא שגם ביום צריך ליום אור אבוקה כנגדו לקיים באורים כבדו ד' להאיר באור תורה בכל עת ועונה הכותב אור ליום י"ג זמן קהילה לכול להקהיל ולקבץ נדרי ישראל לארצינו בבי"א נאום הצעיר מרדכי בן רחל סתרי לפ"ק: נ"ב - מקור ההלכה בענין סומא עיין בש"ס פ' החובל דף פ"ז בדברי ר"י שפטרו מכל מצות שבתורה ואנן לא קיי"ל כר"י וחייב - ואם הוא מדאורייתא או מדרבנן נחלקו הפוסקים ועיין בסי' נ"ג בשו"ע או"ח סעיף י"ד שיורד לפני התיבה, ושיטת הפר"ח הוא שחייב מה"ת, לדידן ור"י שפטרו היינו שפטרו מה"ת אבל מדרבנן חייב ועיין בשו"ת הרא"ש סוף כלל ד' מובא בפר"ח סי' ס"ז, ועיין אשל סי' ג"ן אות ט"ז - ולענין לומר הגדה עיין ח"י סי' תע"ג אות ל"ט ועיין במשבצות שם בסוף הסי' ומוכח ג"כ שס"ל שחייב מה"ת- ויש לעיין לענין דינים ועדות מדוע לא מחלקין דין ראה מאורות או לא כמו לענין תפילה, וצ"ע. - ועיין בפרמ"ג פתיחה כוללת ח"ד אות כ"ג שלכ"ע מדרבנן חייב רק שנחלקו אי חייב מה"ת - ועיין בסי' פ"ט סעיף ב' - ובסי' רצ"ח ובמג"א שם אות י"ז - ובסי' קל"ט סעיף ד' - ועיין בטו"ז סי' קמ"א ס"ק ג' - ועיי"ש היטב בפרמ"ג לענין מגילה לענין שנאמר שאין שייך בסומא שומע כקורא. ולענין שניים מקרא ואחד תרגום אם מחויב לשמוע מקורו בזה הוא תשו' הרדב"ז מובא במש"ז בסי' רפ"ה בסוף הסימן לענין אי מחויב לשמוע מצות התלויות בדיבור - ולענין אי הוא בעין אחד עיין במה שכתבתי בס"ד ועיי"ש עוד בפתיחה הנ"ל - ולענין מה שהעלה הפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"ג סי' כ"ט לחלק שבל"ת לכ"ע חייב עיין משבצות ססי' ס"ט עיי"ש ועיין בשו"ת מחנה חיים סי' כ"ו בח"ג או"ח. ועכ"פ יש בזה די באר אם הוא דאורייתא או דרבנן וג"כ לענין דינים הנה כיון שדינים הו' מקורו משום שלא יעשו עול ולא יגזלו זא"ז, ואני מסתפק בסומא בעשה הנצח מן הל"ת היאך דינו, לענין זה כל"ת או כעשה וספק כזה ראיתי בפרמ"ג - באו"ח פתיחה לה' תפילין בל"ת אם הא דמחויב לבזבז כל ממונו אם הוא דוקא בקו"ע אבל בשוא"ת כגון לאו דבל יראה וכדומה לאווין וסיים ואי"ה יבואר והוא בסי' תרנ"ו באשל ח' שהניחו בצ"ע כן אנכי מסתפק ושואל - בענין זה סומא בל"ת שהו' שוא"ת אם הוא מחויב ומסתבר שפטור וצ"ע כי בגוף זה הענין גופי' מסתפק הפרמ"ג כאמור א"כ אין לך בו אלא חידושו ודו"ק. וד' הטוב יזכינו לבאר היטב. והטעם שסומא פטור מן המצות נלפענ"ד משום ארבע חשובים כונת ואחד מהם סומא והשאר עוני ד' משפיל אף מרומם וכן מי שאין לו בנים. ג"כ וצרעת ג"כ לזמן - משא"כ סומא וסומא דהיינו דוקא דומיא דדתן ואבירם שנקרו עיניהם וד' הטוב יאיר עיננו אכי"ר:

בס"ד

תוכן העניינים

שות באר מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה