אור ברסלב
שות באר מרדכי ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קצה

שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד

ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קצה

ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קצג

נשאלתי באשתו נדה אם מותר לאכול עמה הלחם או הצנון כמו שהדרך שנותנים בקערה אחת וכל אחד לוקח משם ובגוונא שאין שם איש בבית ובפרט במי שנשא אשה ועדיין היא בתולה כי קודם הנשואין פירסה נדה ולא הגיע עדיין ימי טהרתה אם מותר לאכול בגוונא זה:

והשבתי בזה בס"ד שאלתו שאלת חכם ויש לדין בזה כאשר נשובה ונחקורה בדברי הטו"ז ס"ק ב' וז"ל בשם הב"ח זי"ע עוד ראיתי שטות גדול שמחתכין חתיכות קטנות בקערה אחת וכו' פשיטא דחשיב אכילה עכ"ל אבל מ"מ משמע שכשמשימין בקדירה וכל אחד נוטל מן הקערה וכו' כיון דאין אכילה מיד בלקיחתו מקערה שלוקחה אלא משתמש בכלי אחר בנתים עכ"ל ולפי דברי הטו"ז זי"ע ההיתר הוא דוקא אם משתמש בכלי אחר בנתיים אבל בנידן דידן "שאין נותן על כלי אחר" רק אוכל משם הגם שאינו בגוונא שדברי הב"ח זי"ע אמורים "שנוטל רק מעט מעט" כי בכאן נוטל בפעם אחת בכ"ז הצריך שיהי' כלי אחר בנתיים מפורש מזה שאפי' אם נוטל בפעם אחד אסור כן מוכח מדברי הטו"ז. אולם מדברי הב"ח מוכח דוקא אם אוכלים כדרך אכילה מעט הוא נוטל אחת והיא נוטלת אחת אסור אבל אם אינם אוכלים כדרך אכילה אלא לוקח בפעם אחת מותר אבל אין להוציא פשטות דברי הט"ז שכ' דוקא וכל אחד נוטל מן הקערה ומשים לפניו "על כלי מיוחד ואוכל משם" ממה שיש לדייק מלשון הב"ח ודו"ק ועיין בפתחי תשובה אות ה' שאם שאר בני בית ג"כ אוכלים אין איסור עיי"ש ע"כ בנידן שאלתינו שהדרך כל המסובים אצל השולחן לאכול וליקח משם אינו מראה בזה אות אהבה ואם הוא בגוונא שדומה לזה שג"כ שאר בני הבית הדרך לאכול אין להחמיר במקום שאין לו שורש בתלמוד וכמש"כ כאן ובפרט שבלא"ה אין מניחם אותם לייחד ודו"ק:

ב') בענין חופת נדה לכאורה האיך יכול ליתן הטבעת לידה ועיין באר היטב אע"ז סימן ס"א אות ח' בשם דרשות מהרי"ל דאם אינה טהורה אינו מגיע בה אך מניח מעצמו ליפול באצבעה ואנן לא נוהגין כן אלא שהחתן בעצמו נותן הטבעת באצבעה דקודם שמקדשה בטבעת לא הוה אשתו ומיד שמקדשה עם הטבעת מרחקה הכלה מהחתן אם היא נדה עכ"ל והנה בזה לכאורה יש לדין למה שמובא באחרונים בענין האיך המגרש נותן הגט לידה ולא שמענו לחוש אם היא אז נדה ולהנ"ל ניחא כיון שבעת שנותן לידה לא הוה אשתו ע"כ מותר ליגע בה והבן. אולם גוף דברי הבאה"ט צריכין עיון רב הלא מבואר בריש סימן קפ"ג ואין חילוק בין פנוי' לנשואה לענין איסור נדה ומקורו מדברי הריב"ש בסי' תכ"ב וע' היטב שם בתורת השלמים אות ד' באר היטב אות ו' ובאמת כל הפוסקים התרעמו על המנח"י שפלפל בזה כאילו יש בו מקום ספק ועיין פלתי וחינוך מצוה קפ"ח מנ"ח שם כשיטת הרמב"ם דדוקא בחייבי מיתות וכריתות לוקה על הקריבה אבל בחייבי לאווין אינו לוקה רק איסורי איכא ועיין בספר שערי דיעה בכאן וא"כ תמוהים הם דברי קדשו במחילת כ"ת זצ"ל, והנ"ל לתרץ דברי קדשו דהנה קריבה לעריות בלא תשמיש אם הוא דאורייתא או דרבנן נחלקו בו אבות העולם ועיין רמב"ם בפכ"א מהל' איסורי ביאה ובמ"מ ה"א וז"ל "או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר הרי זה לוקה מן התורה והרמב"ן בהשגות ספר המצות נחלק עליו ועיקר הענין תולה אם מעשה של אותו תלמיד במסכת שבת דף י"ג אם הוא מדינא דאורייתא או מטעם וסביביו נשערה מאוד, ועכ"פ יש מקום לומר שבענין הזה לשיטת הרמב"ם שהוה דאו' הייני דוקא קריבה דרך חיבה אבל סתם נגיעה אם אינו דרך חיבה והיודע מחשבות יודע ומבין צפוני לבות בני אדם היה מקום לומר שגם להרמב"ם אינו דאוריי' ובאמת כן הוא שיטת הש"ך כאן ס"ק כ' ובסי' קנ"ז ס"ק י' נגד שיטת הב"י והב"י באמת ספוקי מספקא לי' שהניח בצ"ע. והב"ש בסי' כ' ס"ק א' כ' נגד הש"ך עפ"י דברי תשובת הרמב"ן ששיטת הרמב"ם אפי' נגיעה בלא דרך חיבה אסור לשיטת הרמב"ם מדאוריית' (מובא בדגול מרבבה סי' קצ"ה) ובכ"ז בתשו' הנובי"ת סימן קמ"ב רצה להתיר לצורך גדול ועיין בפתחי תשובה סימן קנ"ז ס"ק י"א:

והנלפענ"ד דהנה לכאורה לישנא דרמב"ם פכ"א מא"ב וכו' כל הבא וכו' או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר וכו' הרי זה לוקה מן התורה הרי שדייקא בחיבוק ונישוק אפילו אם נאמר כב"ש שם בס"ק ב' או נהנה בא"ו הפירוד דהנה ז"ל הרמב"ם בפי"א מהלכות איסורי ביאה הלכה ח"י אסור לאדם שידבק באשתו ולא יקרב בה ולא יגע בה אפילו באצבע קטנה עכ"ל הרי שקריבה וחיבוק לחוד וכן נגיעה לחוד. ויש להתבונן בלישנא דרבינו הרמב"ם במה שאמר ונהנה בקירוב הבשר והול"ל ונהנה בנגיעת בשר אולם אפי' אם נאמר כב"ש שנהנה בקירוב בשר הוה הכוונה או נהנה בקירוב בשר מ"מ מוכח דייקא נהנה בקירוב בשר אבל אם נהנה בנגיעת בשר לא הוה דאוריי' ודו"ק היטב בזה בס"ד. וכעת נ"ל בס"ד ראי' שאין בנגיעה איסו' דאורייתא מכתובות דף י"ז ע"א רב אחא מרכיב לה אכתפי' ומרקד וכו' את הכלה ואם נאמר שהוה איסור דאורייתא אפי' אי דמי' עלייכו ככשור' האיך לחיי אע"כ נגיעה לא הוה איסור דאורייתא אולם נ"ל לדחות כי לא הוה נגיעה אלא על גבי בגדיו ומסתמ' הוה בהפסק ואין לנו עסק במעשי התנאים שדבריהם וכל מעשיהם כגחלי אש ודו"ק. (ועיין בהגהות עזר מקודש שם): ושיטת רש"י במסכת שבת דף י"ג ע"א ד"ה גילוי עריות מוכח כרמב"ם ועיין תוס' שבת שם ד"ה ופליגי שהביא הך דכתובות ודו"ק. ועיין בשו"ע אע"ז סימן כ"א סעיף ז' המחבק או מנשק וכו' כגון אחותו שאין לבו נוקפו עליהם וכו' הרי זה מגונה ואם נאמר שגוף החיבוק והנישוק דאורייתא מה נפק"מ והגם שהחילוק מובן בכ"ז העיקר בענינים אילו מהחיוב ליזהר כדי שלא יכשל באי' דאורייתא כי הוה דבר המסור ללב וק"ל. ובאמת מצאתי בכה"ג הנדפס ביו"ד בשם הרדב"ז שעורר בזה שאם הוא דאורייתא האיך יש להתיר באחותו אולם כבר כתבתי שהחילוק מבואר שנישוק אפי' לשיטת הרמב"ם הוה דאו' אם לבו רע והנלפענ"ד עפ"י מה שכתבתי בספרי זה להלן סי' ר' שדבר שמצותו בכך שאני ובקידושין שיהי' הקידושין אליבא דכ"ע נהגו לקדש בטבעת שאין בו אבן וע' שו"ע סי' כ"א ס"ב בהג"ה וליתנה לידה שלא יהי' ספק שבעולם אם הקידושין באו לידה ע"כ לא שמענו לחלק ותמיד גם כשהיא נדה נותנים לידה ודו"ק, וכמבואר ובעיקר הענין עיין במשנה למלך פי"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה ז' ובפ"ה מהל' יסודי תורה ה"א והלכה וא"ו ודו"ק:

ובכן נבוא לדברי הבאר היטב ששמנו למטרה לנו נרא' לפענ"ד כי קריבה וכן נגיעה עיקר האיסור הוה דייקא אם הם בינו לבין עצמם אבל בגוונא דהוה בקידושין שהרבה עומדים שם ליכא בו איסור נגיעה וראי' כזה נלפענ"ד מדברי התוס' בסוכה דף מ"ז ובסוטה פ"ג גבי תנופת מנחת סוטה דכהן מניח ידו תחתי' דאין היצה"ר מצוי לאותו שעה [ועיין שד"ח מערכת קו"ף כלל ז' בשם תשו' בית יודא אע"ז סימן כ"ג שהביא ראי' מזה שנגיעה לא הוה דאורייתא] ולהנ"ל ניחא שהענין כי במקום שהיה פירסה והרבה אנשים עומדים שם ליכא למיחש ודומה לכעין ומה שמבואר שבאחותו שקריבה אין בי איסור דאו' שאין לבו נוקפו ודו"ק בזה היטב בס"ד. ועיין דרכי תשו' ס"ק י"ג - וס"ק ט' וק"ל, ועיי"ש בס"ק י"ב בשם שירי טהרה כמהרש"ק סי' זה אם מותר הבעל להדליק נר מנר שביד אשתו והעלה לאיסור ועיין בספרו קנאת סופרים תשו' טו"ב - והנלפענ"ד לעורר מדברי הש"ס סוף ביצה, דשלהבת אין בו ממש גבי שלהבת של קודש ולכן אע"פ שהוקצה למצותו רשאי להדליק ממנו ואינו אסור רק שאר הנאת כמבואר במג"א סי' רע"ט ס"ק ד' ורס"ג ס"ק כ"ז, - אולם י"ל שהכול תולה אם יש בזה קרבות הדעת וק"ל:

טו"ז ס"ק ז' בשם הסמ"ק שאשה נדה יכולה לשכוב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר ואמאי אינו חוששת פן תתעבר בנדתה מש"ז של בעלה ויהי' הולד בן הנדה [ועיין בשו"ע אע"ז סימן ד' סי"ג שבא מן הנדה אע"פ שהוא פגום אינו ממזר לא מדאוריית' ולא מדרבנן וכשירה אפי' לכהונה ועיין באה"ט שם ס"ק י"א, ורבינו טורי זהב להלן סי' קצ"ו בסופו שהקשה שבן הנדה יהי' צריך הבחנה כמו בגר - אולם הנקדה"כ שם השיג, דבן כשר הוא וכדרך הזה דרכו הב"ש ס"ק ט"ו ועיין באה"ט שזכרנו וביו"ד סימן קצ"ו ס"ק ט"ז וכ"כ התורת שלמים בסימן קצ"ב ס"ק ו' והביא ראי' מש"ס יבמות עיי"ש והגם שכל הפוסקים השיגו על רבינו בכ"ז מקושי' הסמ"ק הזה יהי' סמך לד"ק ובפרט לפמ"ש במסכת כלה ע"ז פנים ר"א אומר ממזר ורי"א בן הנדה ועיי"ש שהכירו החכמים בתינוק אחד שגילה ראשו ואמר ר"א שהוא ממזר ור"י אומר שהוא בן הנדה, ורעק"א ממזר ובן הנדה, ונודע אח"כ לחכמים [ומזה נלמוד מוסר כמה גדול עבירות גילוי רא"ש ועיין באו"ח סי' ח' ובפוסקים שם ולהלן], ומדנקטו חז"ל בשטח אחד הגם שאינו פסול כממזר אבל פגום הוא ועיין ביאור הגר"א אע"ז שם ס"ק כמ"ד ודו"ק] והשיב כיון שאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי [משמע אבל הי' ביאת איסור אינו כשר לגמרי ובהיות כי בכאן הביא דברי הגהות סמ"ק ע"כ נסתפק להלן בסי' קצ"ו בסופו ודו"ק כנלפענ"ד] אפי' תתעבר מש"ז של אחר כי הלא "בן סירא" כשר הי' וכו' [ועיין חלקת מחוקק סימן א' ס"ק ח', שנסתפק אם אשה שנתעבר' מאמבטי' אם קיים האב פ"ו ואם הוא בנו לכל דבר עיי"ש, והב"ש ס"ק י' הביא ראי' מהגהת סמ"ק והב"ח [משמע שלא הי' לפני נושאי כלי אע"ז ספר הטו"ז על יו"ד שאלמלא כן גם בשמו הביאו ובשמות אנשים הביא הב"ש תורתו זי"ע] שהוא בנו לכל דבר - ובמהר"ם שיק זי"ע בס' המצות מצוה א' אות ג' השיג שהגם שחשוב לכל דבר אבל לענין פו"ר לא קיים מצותו שהמצוה הוא עליו ומה שנתרבה מאליו לא יצא ידי חובתו וראי' דקיימ"ל דבעי דוקא בן ובת ובזה סגי אפי' בבני בנים אבל אי בן ובת באו לו מחד בן או בת לא יצא ואמאי הרי הם כבניו אע"כ שהם חשובים כבאו ממילא והמצוה עליו לפרות ולרבות ע"כ לולא ד"ק נ"ל בס"ד, להצדיק דברי הב"ש. וחו"מ, כי אם באו מבן או מבת בניו שאני כי מזרעו לא נתקיים רק הבן או הבת והגם שברבות הימים נתקיים מצותו אבל בכאן מגוף זרעי נולד הבן הזה, ובגוף הענין אם יש מציאות שתתעבר אשה מאמבטי' שמקורו מש"ס חגיגה דף י"ד שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו ככה"ג וחיישינן שמא באמבטי עיברה [בכאן נאמר חוץ שחוששין היינו לקולא וכן בשבת דף קנ"א ברש"י ד"ה ושמואל, אבל מן הסתם חוששין היינו לחומרא ועיין ש"ס נדה דף מ"ו והא חוששין קאמר ופי' רש"י לחומרא משמע, ולהלן דף ס"ד אבל למיחש ופרש"י חוששת ולא תשמש ובזה הכול על נכון דאל"כ ומה מקשי הש"ס שם בנדה והא חוששין הלא יש חוששין שהוא לקול' אע"כ שנאמר בו חוץ ובגליון הש"ס הריעותי בזה ואכמ"ל] ובמשנה למלך פט"ו מהל' אישות ה"ד שישב על מדוכה זו אם קיימ"ל להלכה לחוש שתתעבר אשה מאבטי והקשה מתוס' יבמות דף ס"ה ד"ה אינו - מ"מ נמצינו למדין דבהערה אינו מתעברת אלא בגמר ביאה וא"כ היאך יתכן שתתעבר מאבטי ומה אעשה שלא זכיתי להבין ד"ק זי"ע - הלא התוס' שם ביבמות הקדימו, דמחייב בשפחה חרופה אפי' בלא הוצאה זרע אלא שתהא ביאה, הראוי להזריע, אבל אם הי' מזריע הלא זה עיקר האישות שיוצר מזה בן קיימה וא"כ בכאן שיצא זרעו לאמבטי ע"י חימום המרחץ כמו ע"י אשה, והבן ויצא מכח גברא לזה שמחבל דרכו ומוציא ז"ל הלא הזרע הי' ראוי להזריע רק ששיחת ארצה. אבל אם הי' אפשר להביא זה הזרע לרחם אשה, איזי, יוצר מזה ולד, וא"כ היאך נוכל לדמות הערה לאמבטי בהערה מיירי בלא זריעה ואפי' הוא בזריעה אבל לא יבוא לרחם האשה אבל דכאן שיצא זרע שראוי' להזריע וע"י חמימות המרחץ יבוא למקום רחם האשה ואינו יכול לדון בזה רק הבקי בטבע ועיין ש"ס שבת פ"ו שגם מגוף אדם לגוף האדם יש שינוי באיבעית ר"פ וג"כ בזרע אדם במעי בהמה עד כמה מסריח משום דלית ליה פרוזדר ועיין בתוב"ש סי' ט"ו ס"ק ט"ז ועיין ש"ס בכורות כ"ח ודו"ק. ותשובת תשב"ץ ח"ג סי' רס"ג ותו"ד בקצרה איש ואשה הי' מתעמצים האשה טוענת כי הבעל ישען על ביתו ולא יעמוד והוא מודה לה ואח"כ נתעברה ועדיין היא מודה שלא בא עלי' ועדיין היא בתולה אלא שנתפשט הזרע ברחמה ונתעברה בתוכה והיא אומרת כי נשים חכמניות השירו בתוליה כשהכירו שנתעברה כדי להקל הלידה וילדה בת אם שנאמין לה שאפשר להתעבר בעודה בתולה והשיב וז"ל בזה יש לעיין אם אפשר לאשה להתעבר בעודה בתולה להתפשט הזרע ברחם בלא ביאה דבפרק יוצא דופן [מ"ג ע"א] משמע ש"ז שיוצא בהרגשה אפי' שימש מיטתו בחלום מיקרי יורה כחץ וראוי להזריע והיא טמאה ויש מחלקין שיש יורה כחץ בשעת יציאתו ועדיין אינו ראוי להזריע דשמא אינו הולך למרחוק כשיגיע בגופה במקום שתהא אותה הזריעה ראוי להוליד אבל כשהוא בשעת הנחתה בגוף יורה כחץ אז הוא ראוי להוליד וע"ז אמרו ביבמות פרק הבע"י [ס"ה ע"א] איהי קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה ולפי"ז בנידן שלפנינו הי' ראוי להסתפק אם אפשר שתתעבר בשפיכות הזרע מפי הרחם אל תוך הרחם או לא. ונראה דאפשר הוא, שהרי בחגיגה י"ג שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו להתירה לכהן דשמא נבעלה או חיישינן שמא באמבטי עיברה פי' שהאיש פלט ש"ז לתוך אמבטי והיא רחצה בו ונכנס ברחמה ונתעברה והקשו והאמר שמואל כל ש"ז שאינו יורה כחץ אינו מזריע ותירצו ה"ק מעיקרא יורה כחץ הוה נראה מכאן שאם הי' יורה כחץ בשעת עקירה אפשר שתתעבר בתולה ותהי' מותרת לכהן ואם נאמין לספרים חיצונים מצינו בספר בן סירא כי אמו נתעברה מש"ז של ירמיה באמבטי וסירא בגונטרי' ירמיה ובזה הוכשרה הבת לבוא בקהל ולירש בנכסי אביה וכו' עכ"ל - ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רס"ח נשאל במי שדר עם אשתו יותר מעשר שנים ואין כפו בנים ואמר רופא אחד מומחה גדול שיתן לו זרעו לתוך צנצנת והוא יקלח הזרע לתוך רחם האשה ועי"ז תתעבר ותלד [כי ע"י שפי רחמה צר לא יוקלט בתשמיש הזרע לתוכה אם מותר לעשות כן עיי"ש ובירושלמי כתובות פ"ג ה"ג, מעשה שעיברה [מקטן] ובתוכיה קיימין ובשירי קרבן והגהות חת"ס שם ודו"ק, - ונחזור לדברי רבינו מל"מ שם שתמה מהא דיבמות פ' עבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעצה למדה"י עד תריתר ירחי שתא ואכשרי' ואם איתא להא אמאי לא חיישינן שמא מאבטי' עיברה שהרי לסברת בן זומא ומטעם חששא זו אנו תולין להכשיר אותה לכה"ג וא"כ, איך לא נחיש שלא להתיר אותו בממזרת, ודיבר בקדשו אי חיישינן שבא ע"י שם והביא דברי התוס' קידושין ע"ג והרא"ש בעשרה יוחסן סי' ז' בשם בה"ג ועיין אע"ז סי' ד' סעיף י"ד וב"ש וח"מ ובאה"ט י"ב] והביא דברי הש"ס מכות דף ה' באו שניים ואמרו וכו' ומהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל דלא חיישינן ובש"ס יבמות קט"ז חיישינן דילמא בגמלא פרחא אזיל ובתוס' שם ומשם הוכיח המל"מ אם ניחוש שמאבטי נתעברה היה יותר לחוש מכל אילו הדברים והוכיח שלא קיימ"ל להלכה לחוש שנתעברה מאבטי עיי"ש ובפי"ז מא"ב הלכה י"ג. וק"ל המורם היוצא מהפוסקים שם, שאם הם אינם טוענים אנן לא טעניך בעדם ורק אם טוענים כן שאני ועיין בתוס' יבמות הנ"ל שם בשם הר"ר מנחם. - והנה מקום עט"י בזמן הזה שיש ספינות הפורחות באויר שנודע בשם לופט-שיפפע וגם עתה ובפרט ברבות הימים יהי' הליכו ממש מסילת הברזל הי' מקום לומר שאפי' הם אינם טוענים אנן טעניך בעדם וישתנה ההלכה לענין אישתהי' ביותר מי"ב חודש, וכן ישתנה ההלכה לענין עדים זוממין, ודו"ק ויהי' נפק"מ לכמה ענינים:

בחי' לשו"ע או"ח כתבתי וז"כ סי' רמ"ה מג"א, א' דשם הב"ח ואם יושב בעגלה יכול ללכת יותר עיי"ש ואני בעניי נסתפקתי בנוסע בקיטור העשן האידנא האיך דינו והנה כזה וכיוצא בזה שמענו בהא דאיתא בסי' שע"ה ס"ח למנות עם גדול האחים האידנא שיש מסילת הברזל היאך דינו ועיין שו"ת הר המור ומובא באריכות בשד"ח מערכת אבל אות ע"ג ועיין דברי שאול בדפי הספר ס"ב ע"ג בסופו שהביא מהשומר ציון שנדפס באלטונא שנסתפק בזה עיי"ש שהסכים עם הרב ר' גבריאל אדלער דהתורה לא שיערה רק מהלך פשוט בלי תחבולות וכמו בקרבן פסח דשם חשיב דרך רחוקה כט"ו מיל אף שיכול לבוא ע"י צבים ופרדים וה"ה כל שיעור חז"ל לא מנינן רק מה שהוא עפ"י דרך הטבע ולא עפ"י תחבולה חדשה עיי"ש ובכ"ז חידוש שלא הביא דברי הב"ח זי"ע שהעולם נהגו להקל, ועיין בתפא"י פסחים בהלכתא גבירתא פ"ט מ"ב שנסתפק כשנזכה לעשות הפסח בזמנינו ישתנה הגבול של דרך רחוקה ובסוף הסדר העיר מדברי הש"ס פסחים צ"ד, א' ת"ר הי' עומד חוץ למודיעים ויכול לכנוס בסוסים ופרדים יכול חייב ת"כ ובדרך לא הי' עכ"ל שם בס"ד ובתשובה לה' שבת הארכתי בדברי המהש"ק בסי' רמ"ד בשם תוס' שבת שהקשה שיהי' אסור חוץ לתחום גם במלא עיניו פן יעמוד אדם סוף התחום ויראה שעושין מלאכה חוץ לתחום והבאתי דברי הש"ס כתובות דף ק"ד א"ל אביי לרב יוסף אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה לאחר שקיעת החמה לא גבי' בההאי פורטא אחלתי' א"ל כל מידות חכמים כן הוא פירש"י העמידהו יתד שלא תמיט ע"כ ודו"ק היטב ואכמ"ל:

מצאתי בשירי קרבן ריש יבמות שהעלה עפ"י התוס' שם ד"ה אחות אשתו שאסורה לחלוץ בימי נידתה, מטעם כל שאינו ליבום אינו עלה לחליצה, עפ"י תשובת ח"צ סי' א', בכ"ז כי חדשות הוא הניחו בצ"ע סעיף ב' ולא יגע בה אפי' באצבע הקטנה ז"ל אשר לדוד [הספרדי] דף לד ע"ג הנה בענין שיבוא הנשים לנשק יד איש ודאי שטוב טוב, הוא שלא לנגוע ביד אשה או בבשרה כלל וכלל לא ובפרט בא"א או בנדה ואם אפשר בלאו"ה יהי' ע"י בגד מעוטף ביד וכו' עיין שם:

הג"ה סוף סימן ועיין באו"ח סי' פ"ח אם מותר כנדה לכנוס לבית הכנסת להתפלל נשאלתי פעמים רבות אם מותרת לילך לבית החיים להתפלל, ביום היא"צ [עיין בספרי פותח שערים סי' תרצ"א] והשבתי שמותרת כי מבואר בפסקי מהרי"א סי' קל"ב מובא בהג"ה שו"ע או"ח סי' פ"ח וז"ל אמת שהתרתי להם בימים נוראים וכו', כי יהי' להם לעצבון רוח ולמחלת לב שהכל מתאספין לצבור והמה עמדו בחוץ וכו' ולזלזל בקדשים משום נ"ר שלהם עכ"ל ובב"י ונשי דידן לא נהוג מלהמנע מלכנוס לביה"כ והגם להגמ"יי שאוסר שמובא בהג"ה שם איתא או להתפלל או להזכיר את השם ע"כ ונודע שמה שהולכין לבית החיים העיקר הוא התפלה שהוא מקום קדוש וטהור תכוון שיתן לה השי"ת רחמים בזכות הצדיקים כמבואר בלשון מהרי"ל [בהג"ה שו"ע תקפ"א בסופו ובמג"א ס"ק ט"ז ופרמ"ג, ואני משער כוונת הג"ה לדרוש סמוכים יש נוהגין לטבול בערב ר"ה משום קר"י ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות וכו' דהיינו שילכו לטבול ואח"כ על קברי הצדיקים ועיין במג"א סי' תקנ"ט ס"ק ט"ו בשם כתבי האר"י ז"ל ונודע מתלמידי בעש"ט זי"ע שאין לילך על הקברות רק אם טבל לקריו ובפרט בהג"ה מרן חת"ס זי"ע החמיר בזה עפ"י הרמב"ן עה"ת בפסיק כי דרך נשים לי עיי"ש, [ובפ' תזריע ואחרי בפסוק ואל אשה וכו' ובחידושי האגדה הארכתי בס"ד] ובכ"ז כיון שמתירין משום עצבות ואין עצבות גדול לאשה שהיא דרה במקום קברות אבותיה ולא תיכך ליא"צ, וכשאני לעצמי הי' נ"ל בס"ד אם הוא בימי ליבונה שתטבול וכמבואר בפרמ"ג, שם בטו"ז ונ"ל שכונת דבריו עפ"י התוס' שבת דף י"ג בשם ר"ת שנהגו לטבול בשלג והגם שמבואר בש"ך ס"ק ע"א שאסור לטבול בכ"ז משום עגמנ"פ התרתי לה ודמעות עיני' תהי' טהרת' ושוב אחרי כותבי זה עיינתי בספר חיי אדם סוף כלל ג' שיכולות להתפלל רק שלא יסתכלו בס"ת בשעה שמגביהין אותה להראות להעם ונ"ל שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו עכ"ל, ועיין בפרי השדה ח"ד צ"ג בשם מורי הגאה"ק זי"ע ובספר אשר לדוד הספרדי דף ל"ה שנשאל ג"כ אם מותר לילך על קבר הצדיקים והביא דברי הג"ה שו"ע או"ח שדברנו וכן כתב רי"ו יש טועין לומר שנשים יולדת לא יכנסו לב"ה עד שיעברו מ' לזכר ופ' לנקיבה ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם וכתב דלהמתירין אפי' להתפלל או ליגע בספר כ"ש שמותרת ליכנוס אל קברי הצדיקים לבקש רחמים שבזה אין מי שאוסר ע"כ ועיין בחמודי דניאל מובא בפ"ת כאן שנהגו הנשים שלא לילך לבית החיים בימי נידותה ונכון הוא ע"כ ועיין במג"א סי' רס"ג ס"ק ו' כשהיא יולדת בשבת ראשונה מדליק הבעל ומברך משמע דבימי נידתה מברכת בעצמה ובאה"ט בשם כה"ג שיש להביא הנר לפני היולדת ותברך היא בעצמה ובמג"א סי' פ"ח בסופו דכל כיוצא בזה כגון שמשיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכין לב"ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אע"פ שהיא נדה עיי"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

שות באר מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה