אור ברסלב
שות באר מרדכי ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קצג

שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד

ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קצג

ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קצב

א) בהיות שנחלקו אבות העולם לפמ"ש בש"ס דף ס"ה רב ושמואל אמרו תרווייהו הלכה בועל בעילת מצוה ופורש והיינו כרבותינו דתניא חזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש [ויש להתבונן בלישנא חזרו ונמנו] על מה קאי אי דוקא על ראת' ועודה בבית אבי' שע"ז הביא הש"ס דברי רב ושמואל אבל הגיע זמנו לראות ולא ראת' ומכ"ש קטנה שכא הגיע זמנו לראות לא מחמרינן אלא כמו שאיתא במתני' בריש' ומציעתא וכב"ה או בכל גוונא נאמר, ונציע דברי הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל וכבר ידעת פסק ההלכה שבידינו שהיות שבנות ישראל הן החמירו על עצמם שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת עלי' ז' נקיים וכן פסק ההלכה בכל בתולה ואפי' שלא הגיע זמנה לראות ולא ראת' דם מימיה שיבעול בעילה אחת ויפרש ממנה עד שתספור ז' נקיים אחר שיפסוק הדם ותטבול ליל שמיני ואז תהי' מותרת לבעלה כדין כל נדה בזמנינו זה עכ"ל מזה יוצא מפורש שס"ל שדברי שמואל הוה בכל גוונא אפי' לא הגיע זמנו לראות ולא מצד חומרא אלא מדינא והטעם שהחמירו בזה שכיון שפשוט חומרת ר"ז שאפי' רואות טיפת דם כחרדל ע"כ לא חלקו חכמים בין דם לדם [ועיין בלחם שמים מובא בתוס' אנשי שם במשניות החדשים שרצה לומר שמהיי"ט חששו משום שמא מחמת חימוד ראת' דאם תבעוהו להנשא צריכה ז' נקיים כ"ש בשעת נשואין:

דברי הגאון יעב"ץ הם נגד דברי התוס' יומא דף ק"י ע"ב ד"ה יחודי הוה מיחדי ותוס' ישינים שם ד"ה איבעית אימא וטו"ז שהעלה לעיל בסי' קצ"ב לתרץ דברי תמר ורות לא הוה חשש שמא תראה מחמה חימוד דמיד שנתפייס יהוד' ובועז אז היה עמהם במטה וה"ל כמי שיש לו פת בסלו ועפ"י היעב"ץ תמוה מאוד דברי השו"ע שתמה עליו הטו"ז והמנח"י וכן תמה הדרישה באות ה' על הטור שכתב ואפי' בדקה ולא מצאה דם טמאה שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחיפהו ש"ז מדוע לעיל בסי' קצ"ב כ' שמא מחמת חימוד לא הרגישה [וצ"ל כהיעב"ץ זי"ע כתי' הטו"ז ס"ק ג', ותוה"ש, א'] וי"ל עפ"י דברי הטו"ז בשלומ' לעיל בסי' קצ"ב שהוה חימוד ע"כ יש מקום לומר שע"י החימוד הגם שראת' ט"ד כחרדל בכ"ז לא הרגישה אבל בכאן שאין חימוד כי יש לה פת בסלה והיה מקום לומר שהרגישה וע"כ אם לא הרגישה כיון שזה חשש רחוק שתראה אז דם נידות] נאמר שמסתמ' לא ראתה אולם הלא נודע למשגב שהתשמיש מעורר כבוא לוסת ובפרט באשה חדשה ומכ"ש אם היא בתולה [וזה סברת האגודה שמובא בשמלה ריש סי' זה שכתב שבכל אשה גם אלמנה אחר בעילה ראשונה צריכה ז' נקיים וזה יהי' אם קיימת סברת היעב"ץ שחששו בכאן משום חימוד אבל לית דחש לה ועיין שם וק"ל] אבל בכאן משום נידות אין חוששין והראי' לזה שחששו לדברי שמואל אפי' בקטנה שלא הגיע לזמנה לראות ולא ראתה אלא כאמור כאשר יוצא מפורש מפי' המשניות שחששו בכאן כיון שראינו חומרא דר"ז שאפי' רואה טיפת דם כחרדל חששו לישב עליו ז' נקיים ע"כ אמרו שדם בתולים בשעת בעילת מצוה מותר דאל"כ יהי' לבו נוקפו אבל אם גמר ביאתו אז כיון שראתה דם [עפ"י רוב ואפי' אם היא לא ראתה] חוששין לה שמא חיפהו ש"ז:

ובזה מתורץ הכל שכבר כתבתי לעיל בס"ד בסי' קצ"ב להסתפק בטעמם שחששו לדם חימוד הוא משום שאז נתעורר הוסת לבוא ועם דם חימוד בא דם נידות או שכמו שחרדה והשתנות בגוף מביא הוסת ועיין בש"ס נדה ע"א ועיין תוס' סוטה כ': ד"ה ביעותתא ותוס' נדה שם ד"ה והא אנן בהביאו מקרא דמגילה ותתחלחל המלכה מאוד וא"ר מלמד שפירסה נדה ומחלק הש"ס שם פח"ד צמית ביעות' מרפא וע"כ לעיל בסי' קצ"ב שהוה חשש קרוב שתפרוס אז' נידות ממש ע"כ הגם שמסתמ' מרגשת אבל ע"י רוב חמדת' לא תרגיש משא"כ כאן כיון שכבר יש בה פת בסכה א"כ משום חימוד אין שייך ורק משום דם בתולים שתראה הכא כיון שכאן הוה רק משום דם בתולים שבעת בעילת מצוה מותרת ואדרבה מצוה קעביד ורק אח"כ אסרו והחמירו עליו ככל חומר הנדה וא"כ קשה אם לא ראת' מדוע נחוש כזה ע"כ אמרו שאמרינן שחיפהו ש"ז ודו"ק: והנלפענ"ד בס"ד עפ"י מה דאיתא בש"ס חולין ק"ט אמרה ליה ילתא לר"נ מכדי כל מה דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה אסר לן דמנא שרא לן כבדא נדה דם טוהר [של בתולין ושל ימי טוהר של יולדת רש"י] חלב בהמה חלב חי' וכו' אשת איש גרושה בחיי' בעלה וכו' בענין למיכל בשרא בחלבא אמר להו ר"כ זויקו לה כחלי והא אנן תנן קרעו ההוא לקדירה ויש לדקדק בדברי ילתא שהודיענו ב' ענינים שאסור ושרא לן רחמנ' דהיינו בענין אכילה ובענין אישות שמכונה בשם אכילה הול"ל לסדר עניני אכילה לחוד ועניני אישות לחוד וכן הול"ל אסר לן דמא וכו' חלב בהמה וכו' חזיר וכו' גירות' ואח"כ אישות נדה וכו' [הגם שיש מקום לתרץ שנקיט דמא נקט דם נדה וק"ל] ועוד אני תמה מדוע שאלה רק על כחלא אם היא אשה חכמנית וידעה כל אכה זה מדוע יהי' נעלם ממנה ועוד לישנא דאמרה בענין למיכל בשרא בחלב' אשר כוונת' היתה על כחלא הו"ל בעינא למיכל כחלא ועוד הלא בסילוק של פרשת פרה שייסד הפייט מ"ר אליעזר הקליר סידרו מן החלב שומן הלב:

מן הדם טחול הדם:

ומבשר בחלב כחל החלב:

[היינו אכילה] מכלאי בגדים תכלת בסדין [לבישה] מאשת אח וכו' מטומאת נדה טהרת בתולי אשה והוא עפ"י הירוש' כן כתבו התוס' [ולא ידעתי מקומו בירושלמי ואולי הוא ירושלמי דסדר קדשים ועיין בכללין מערכת תלמוד ירו' שהוכחתי שיש ירושלמי דסדר קדשים אולם נמצא ויקרא רבה פ' כ"ב [וסידורו ג"כ צ"ע וביאור] דברים רבה פ"ד ילקוט תהלים רמז תתפ"ח, ומדרש תהלים סי' קמ"ו בפ' ד' מתיר אסורים ובתנחומא סוף שמיני, ושוב ראיתי בחי' הרד"ל על המדרש ויקר"ר הנ"ל אות כ"ד שמה שכתבו רבותינו בעלי תוס' בשם הירושלמי שהוא מדרש הזה שהוא אגדת ירושלמי [וכן דרך הראשונים בכ"מ לקרוא דברי המדרשים בשם ירושלמי ועיין בברייתא דמעשה תורה [שמיוחס לרבינו הקדוש, וכן ברומא.V.E No. 44 יש בוואטיאקאן בכ"י] שבס"ס ראשית חכמה חופת אליהו שער ד' ואכמ"ל] ועיין רש"י עה"ת ויגש מ"ז, ב' ז"ל ב"ר שהוא אגודת ירושלמי ונלפענ"ד בס"ד שכוונה עצומה נכלל' בדברי ילת' וג"כ שאלת' על כחל וממנה ניקח לענינינו דעסיקנא ביה בס"ד הלא נודע לונשגב דבר שההיתר הוא היתר גמור בכ"ז אם הוא דומה לאיסור צריך לגדור גדר ולעמוד בפרץ הן מפני מראית העין והן מפני העושה בעצמו שלא יגדל התימא בעיניו מ"ש הא מהא הכא שניהם אחד אי הא מותר הא נמי מותר ויבוא לערב כלאים מין בשאינו מינו וע"כ בכל ענינים הדומים כזה גזרו [ועיין יו"ד סי' פ"ז סעיף ד' עיי"ש] ובהיתר שהתירו התורה שיש כזה ממש איסור יש ב' שני סוגי' מהם שמותר לגמרי כמו אסור לן חלב ושרי לן חלב חי' או כדברי הקליר חלב הלב ויש מהם שמותר אבל לא לגמרי וכמו כבדא הגם שכולו דם ודם שבישלו אסור ע"כ לא התירו לבשל לכבדא כי הלא התורה התירו אלא קרעו שו"ע ומניח חתיכו לתחת וצלהו כרבה בר רב הונא בש"ס חולין דף קי"א [ועיין שו"ע סי' ע"ב] וע"כ אמרה ילתא ושאלה בענין הכחל, היא ידעה שהכחל מותר ורק ששאלה באיזהו גוונא הוה התירו ככבדא שמותר רק ע"י תיקן צלי שלא יהי' דומה לבו"ח וסידרה לנו הרבה ענינים לבסוף, שרובם של דברים דשרי לן רחמנא כנגדם דם הוה כולם התיר גמור בלתי שום תיקן ע"כ ידענו שכחל מותר שהתירה לנו התורה אבל אני שואל אם כחלא מותר לגמרי גם בעודו בו החלב וזה שאמרה בענינא "למיכל בשרא בחלבא" ר"ל בעוד בי חלבו וע"כ ר"נ שהבין חכמת נשים כי רבה היא ע"כ אמר להו ר"נ לטבחי זויקי לה כחלי עיין בפירש"י שפודו תנו לה כחל בשפוד ר"ל שכחל מותר לגמרי וע"ז מקשי הש"ס והא אנן תנן קרעו וא"כ הכחל אינו דומי' דאותן שמותר בלי תיקן בעוד חלבו אלא שצריך תיקן ע"ז משני ההוא לקדירה משום שנראה לעין כל והבן היטב עומק הכוונה כי ילתא ידעה בטוב שכחלא מותר רק ששאלה אם מותר לגמרי או אסור דומי' דכבדא שצריך לצלותו ומקודם לקרעו לתחת ע"ז רמוזי רמז לה בעלה ר"נ ומחוה במוחג לאשה חכמנית וצוה לטבחי שיתנה לה הכחל בשפוד בלתי שום תיקן כי מותר לגמרי דומי' דשארי וא"כ לענינו לפי"ז יש לומר לפי רש"י שפי' דם טוהר דהיינו ג"כ דבבתולים והיינו לשיטתו במסכת נדה דף ס"ה שרב ושמואל לגמרי אסור ורק בועל בעילת מצוה וע"כ הקדם דומי' דכבדא ולענין דם טוהר עיין להלן בסי' קצ"ד וברמב"ם בפי"א מה' איסורי ביאה ומשום בארה משא"כ הקליר שיש דיעות שהיה בימי התנאים ועיין בתשובה מאהבה ובמחזור הגאון ר"וו היידענהיים זצ"ל שס"ל שנותנים לה ד' לילות ועיין במתני' ר"פ התינוקות הודיענו מן החלב שומן הלב שמותר לגמרי ומן הדם טחול הדם ור"ל כמו שאיתא בש"ס דף קי"א שם אבל טחלא שומנא בעלמא הוא [ועיין בשו"ע סי' ע"ד] והיינו שמותר לגמרי ומבשר בחלב כחל החלב ר"ל שמותר לגמרי וכשאלת ילתא שבעינן למיכל בשרא בחלבא וכמו שהשיב לה ר"נ זויק לה כחלא וכו' והיינו עניני אכילה ואח"כ סידור בענין לבישה מכלאי בגדים תכלת בסדין [ומזה היה מקום להוכיח שכלאים בציצית מותר לגמרי ולא הודחה ואכ"מ] ואח"כ סידור עניני אישות וסיים לבסוף מטומאת הנדה טהרת בתולי אשה ומוכח שמותר לגמרי ובזה יהי' תולה אם הא דתניא בברייתא נמנו וגמרו בועל בעילת מצוה ופורש אם נאמר דוקא קאי על ראת' ועודה בבית אבי' והיינו כפייטן או כשיטת רש"י [וכדברי הש"ס בחולין דף ק"ט] שהלכה בועל בעילת מצוה ופורש בין הגיע זמנה בין לא הגיע זמנה והטעם שהחמירו לגדור גדר בדם בתולות שאח"כ שצריך לפרוש בכולם ולנהוג דיני נדה אשר אין הטעם משום שאז יהי' חשש שראת' אז דם נידות וכדברי היעב"ץ ובכ"ז [דברי היעב"ץ זי"ע אין לדחות לגמרי דהלא נודע שמחמת תאות תשמיש תקדם ראי' וסברה זו איתא בר"ן בפ"ב דשבועות על הא דלקמן דף ס"ו ואם יש לה וסת תולה בוסת' ועיין בהגהות רש"ש דף ס"ג ע"ב בד"ה ודע עיי"ש] אלא שיטת הרמב"ם כיון שהאידנא חשש ר"ז שאם ראת' טיפת דם כחרדל אפי' הוא שבא בהרגשה [שהוא אינו מה"ת ועיין בסי' הקודמים שהארכנו בזה בס"ד] וא"כ הגם שהוא דם טהור ע"כ החמירו בכולם שיהי' בועל בעילת מצוה ופורש ובזה ילמוד סתם מן המפורש דברי רבינו הרמב"ם בידו החזק' שהלכה לדינא קאמר בכל גוונא:

ב) ובטעם הדבר שהחמירו כ"כ שיהי' בועל ב"מ ומפורש האשר"י כתב לדחות [הטעם א' שכתב הלחם שמים] שאין טעם חומרא זו בשביל שנחוש שמא יצא דם עם המקור דלמה נחוש בתינוקות שלא הגיע זמנו לראות וכו' עיי"ש [ולהלן נדבר מזה לבאר בענין השייך לסי' קפ"ז בענין רדמ"ת בס"ד] אלא הטעם ב' משום דבעילת מצוה מסורה לכל ואין הכול בקיאין בחילוק שיש בין תינוקות ובין הגיע זמנה ובין בוגרת ובין ראת' ועוד משום דחתן יצרו תוקפו הלכך הסכימו רבותינו להשוות כולן וליתן להם דין חומרא שבחומרת וכו' עכ"ל, ג) כפי היוצא מדברי הפי' המשניות. הוא מטעם חומרא דר"ז שכיון שמחמרינן שאפי' רואת ט"ד כחרדל יושבת ז' נקיים ע"כ לא חילקו בין דם לדם וכל דם שרואת צריכה לישב ז' נקיים ובזה גופי' יהי' מבואר אם דברי רב ושמואל שהסכימו שיהי' בועל ב"מ וכו' אם נאמר כטעם האשר"י שבאמת בתינוקות שלא הגיע זמנו לראות לא שייך הטעם רק משום לא פלוג, א"כ אינו מדינא אבל לדברי הרמב"ם הוה מדינא משום דברי ר"ז שבנות ישראל החמירו וכו':

ג) ומעתה נתנה ראש ונבואו ביתה יוסף ראשונה יסעו דברי הר"ן בספ"ד דשבועות ודעת הרמב"ם שכתב בפ"ה מהא"ב גבי נשאת כשהיא נערה וראת' בבית אבי' שאין לו לבוא עלי' אלא בעילה הראשונה ופורש ובלא ראת' כתב הדינם כמו שכתב במשנה ובגמר' אלמא דס"ל דרבותינו לא חזרו ונמנו אלא בהגיע זמנה לראות וראת' וכו' עיי"ש ועמדתי נבהל בראות דברי קדשו הלא בפי"א הביא כבר הכול שבזמן הזה נהגו להחמיר אפי' בתינוקות שלא הגיע זמנו לראות ואח"כ ראיתי שכן תמה בהגהות הב"ח על הר"ן בזה ועיין בב"י ובכ"ז עיין בדברי מרן הב"י שהוכיח במישור שזה לא נעלם מהר"ן מה שכתב רבינו הרמב"ם באותו ההלכה רק שהר"ן הוה ס"ל שזה רק מחמת חומרא ולא מדינא ורק אחת לא הבנתי מה שהוכיח רבינו הב"י וז"ל הרי מבואר בדבריו [הרמב"ם] שמה שאנו מורים בכל הבתולות וכו' אינו מן הדין שהדין הוא כמו שכתב בפ"ה אלא מחמת המנהג אנו מורין כן ומנהג זה אינו מההיא דאמר ר"ז בנות ישראל החמירו על עצמם וכו' עיי"ש ומהיי"ט נתלבט בלישנא דרבינו הרמב"ם שם בפי"א שבהלכה ד' הביא חומרת ר"ז ועיי"ש בהלכה ה' בדין היולדות ובהלכה ו' - ז' ובהלכה ח' כתב וכן דם בתולים בזה"ז שאפי' הית' קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראת' דם עימי' בועל בעילת מצוה ופירש שמוכח שנצמח מחומרא דר"ז עיי"ש בב"י ממה שהעתקתי דברי רבינו בפי' למשנה מוכח שזה הטעם וכאמור ועיין בכ"מ בפ"ה הלכה ח"י עיי"ש ולפי מה שהעלה בפי' המשניות מ"ש בפי"א וכן דם בתולות קאי על מה שכתב להלכה ד' בחומרת ר"ז ועפי"ז מתורץ מה שהוה קשה לי' לשיטת הסוברים שרב ושמואל קאי על כל השנוי במתני' א"כ היאך יאמר ויבאר רב ושמואל מתני' ויחלקו בו ועיין בדף ס"ד בפיסקא הגיע זמנה ועיי"ש אתמר שמשה בימים רב אמר לא הפסיד לילות וכו' וזה אליב' דמתני' וכן אמר רב בוגרת נותנים לה לילה ראשונה והלא רב ס"ל שבכולם בועל ב"מ והיאך יפרש מתני' שלא כדבריו ודהלכת' ובמה יחלקו במתני' שאין נפק"מ להלכה ומזה היה מקום להביא ראי' לשיטת הסוברים כרב ושמואל שבועל בעילת מצוה היינו רק בראתי ועודה ביה אביה אבל בבבא הקודמים לא אמרו כן והניחו על דינו דמתני':

ולשיטת הסוברים וכשיטת האשר"י שס"ל שבכל גוונא נאמר משום חומרא שלא לחלק קשה כהנ"ל אבל לשיטת הרמב"ם ניחא כמו שהוכחנו בס"ד שמגוף הענין קודם חומרת ר"ז באמת דינא דמתני' קאי ומהיי"ט נחלקו בו משא"כ אחר שפשטה חומרת ר"ז והוא טעמו בצידו ע"כ בכולם נוהג חומרא דר"ז וצריכין לידע זאת כי יש נפק"מ גדול בהרבה ענינים ודו"ק:

ד') ומעתה כחזה שיטת גדולי הראשונים הרמב"ן והריטב"א וחידושי הר"ן בזה וג"כ יתורץ קו' האשר"י מדוע חששו בזה ומ"ש מדם מכה וד' הטוב בעוזרינו הרמב"ן כ' בעובד' מנימון סקסנאה דסבר למיעבד כרב ואפי' ראתה לית לי' אידך דרב דאמר בועל בעילת מצוה ופורש, ודברי קדשו הם דברי התוס' בד"ה סבר וק"ל אולם הריטב"א בנעימת דברי קדשו יישב זה והעלה שמה דאיתא בש"ס בדברי רב בוגרת נותנין לה לילה ראשונה זה דברי רב אבל מה שאיתא ה"מ שלא ראתה אם ראת' אין נותנים לה אלא לילה ראשונה לא מדברי רב הוה אלא לישנא דגמרא הוה דפרישי עלי' דרב ומעובד' דמנימון סקסינאה כנ"ל וק"ל - ובגוף הקושי' שהקשיתי ראיתי שעמד הריטב"א שהקשה לדברי רב שבועל בעילת מצוה הלא רב אמר בבוגרת נותנים לה לילה ראשונה ותירץ התם פירוש הוא דקא מפרש לדינא דמתני' ואיהו ס"ל הלכה למעשה כרבותינו שחזרו וכו' ומנימון סבר למיעבד כרב היינו כרב שמפרש למתני' וסיים הריטב"א ובועל ב"מ ופורש היינו אפי' בתינוקות שלא הגיע זמנן לראות:

הר"ן בחידושיו הביא דברי הרמב"ן שהעלה שמה דאיתא בש"ס ברדונ"ת ואם יש לה מכה תולה במכתה כתב הרמב"ן שעכשיו אין תולין במכתה שהרי אין לה מכה גדולה ממכת בתולים וכו' וכדתנן נותנים לה עד שתחי' המכה והרשב"א חולק עליו שהכא עשוי להתרפאות לאלתר אבל רדמ"ת שהיא מתקלקל בכך על בעלה לא אמרו כן עיי"ש בזה יתורץ ג"כ מה שהקשה התוסיו"ט על דברי הרע"ב שהעתיק דברי הרמב"ם בפי' המשנה שבתולה מחמרים מחומרת דר"ז דא"כ בדם מכה נמי נחמיר לדברי הרשב"א לא קשי' כאמור:

ה') ואחשה לא אוכל מה שלא זכיתי להבין סידור דברי הש"ס לשיטת הסוברים לדברי רב הם בכל נשואין אפי' נשואי קטנה א"כ מדוע אחר דברי רב סידר ר"א הך דת"ר וכולן שהיו שופעות דם ופליגי עיי"ש הלא כבר חתמיה רב שבכולם רק בועל בעילת מצוה ופורש ורש"י זי"ע כ' בד"ה בועל ב"מ ובד"ה מבי כרבא שכל המתני' אינו כהילכתא ואם זה כוונת הש"ס מדוע סידר אח"כ הברייתא וכולן שהיו שופעות וצ"ע ולדברי רבינו הרמב"ם שהוא אינו מטעם המתני' משום שלא נחלוק בגוף הדין וכדברי האשר"י אלא הוא מטעם חומרת ר"ץ נכון כי הוא נדחה ממק"א וק"ל:

ו') הטור תמוה שכ' הכונס את הבתולה וכו' בב"מ ופורש אפי' קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראת' ואפי' בוגרת שכלו בתולי' ועיין בב"י וב"ח ודו"פ טו"ז וכו' מ"ש רבינו אפי' בוגרת אינו מיושב אדרבה משום דכלו בתולי' אין אנו תולים דם זה בדם בתולים אלא אומרים דם מן המקור הוא ומה אפי' דקאמר והנלפענ"ד בס"ד הלא מראש לא בסתר דברתי כי שיטת הרמב"ם הוא משום שרואה דם ע"כ צריך לפרוש והוא מטעם חומרת ר"ז וא"כ לשיטת הרמב"ם שפיר הוה רבותא שבוגרת שאין חשש שתראה דם כיון שכבר כלו בתולי' וזה ביאור דברי הטור אפי' קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה ואם כן אין חשש שתראה דם נידות עתה אבל דם בתולים יש לה וא"כ שייך טעם הרמב"ם שזה חומרת ר"ז ואפי' בוגרת שכלו בתולי' וא"כ אין חשש כלל כי ע"ז שתראה עתה דם נידות לזה לא חיישינן כאשר כתבנו לעיל בס"ד ורק עיקר טעם שבועל בעילת מצוה ופורש הוא שמ"מ הלא ראתה דם וע"כ צריך לפרוש אבל בוגרת שכלו בתולי' וא"כ אין בזה חשש בכ"ז רק בועל בעילת מצוה ופורש ונכון ואם תקשה הלא האשר"י חולק ע"ז הטעם ועיין ברע"ב ותויו"ט א"כ דברי הטור בנו זי"ע שהולך בעקבות אבותיו תמוהים וי"כ עפ"י דברי הסדרי טהרה בסימן זה ס"ק ג' שהעלה שהגם שהאשר"י לא ס"ל הטעם שחוששין לתערובות דם נדה היינו דמשום הא לחוד לא היה להם לגזור דיפרוש מה"ת כחוש לזה אבל השתא דגזרו דפורש כדי להשוות כולם ביחד השתא נמי גזרו משום תערובות דם נדה עיי"ש ועפי"ז נאמר שהגם שהאשר"י לא ס"ל טעם הרמב"ם אבל כאשר כבר גזרו השוו מידותיהם וגזרו בכולם ואפי' בתולה שכלו בתולי' וא"כ לא שייך טעם הרמב"ם שהלא לא תראה דם ע"י בתולי' והמשך דברי הטור כן הוא למסקנה שכבר השוו חכמים מידותיהם גזרו ואסרו בכולם אפי' קטנה לא הגיע זמנה לראות וכא ראתה וא"כ אין חשש שתראה עתה דם נידות בכ"ז הלא שייך הטעם לאסור כאשר תראה דם בתולים אשר הוא ג"כ בכלל גזירות ר"ז ואפי' בוגרת שכלו בתולי' וא"כ לא שייך טעם הרמב"ם שהלא לא תראה דם בתולים בכ"ז גזרו בזה משום לא פלוג ואסרו משום שמא תראה דם נידות הגם שהוא גזירה רחוקה ודו"ק. ועפ"י טעם הרמב"ם בפי' המשנה שזכרנו נכון היטב לבאר עפי"ז שיטת הי"א שמובא בהגהמי"י שאם בעל ולא מצא דם אין צריך לפרוש וי"ל שהוא עפ"י הנ"ל שהחשש רק משום תראה דם וזה גזירת ר"ז אבל אם לא ראתה דם כי למסקנה שכבר השוו חכמים מדותיהם גזרו בכל השלש טעמים שזכרנו הן הטעם שתראה אז דם נידות והן הטעם האשר"י והן טעם הרמב"ם: ועפי"ז נ"ל לתרץ ז') קושיא אחת גדולה שנתקשה בה הב"ש בסי' ס"ח ס"ק ג' הא דעת הטור כדעת רש"י דבוגרת יש לה דמים אלא דפתחה פתוח ואין לה טענת פ"פ וא"כ לענין דמים בוגרת שוה לשאר נשים [ועיין בישועות יעקב בסימן זה ס"ק ב' בד"ק ובחי' לכתובות דרכתי קשתי בס"ד עפ"י דרכו בקודש ועיין להלן בכאן והבן] וביותר תמוה כי האשר"י סותר דברי עצמו בזה כי בפ"ק דכתובות כתב הרא"ש בטעם שהחמירו חומרא יתירא זו שמא נתערב דם נדה בתוך דם בתולים אבל בפרק התינוקות לא כ' כן ובספר ח"מ אע"ז סימן ס"ג ס"ק ב' נתקשה בזה והאמת אגיד כי חפשתי באשר"י בפרק קמא דכתובות ולא מצאתי ולפי דברי הסדרי טהרה שהקדמנו הוא נכון כי למסקנ' ס"ל ג"כ להאשר"י זה הטעם וכאמור והנלפענ"ד בגוף הענין אם בוגרת יש לה דמים יש מבוכה בין הפוסקים ובחי' לכתובות הראתי לדעת לדברי האשר"י שם סי' כ"א בפ"א דבוגרת קצת דמי יש לה וצ"ע בש"ס דף י"א מדמי מוכת עץ לבוגרת ועיין ברש"י ד"ה מדמי לה לבוגרת משמע מפורש דומי' דמוכת עץ שאין להם דמים כלל ועיין להלן דף פ"ו בענין הבוגרת אין להם טענת דמים ובתוס' וברש"י ד"ה אי עיי"ש ובכללין סי' מ' וראיתי בס' בית יעקב [מהגאון מליסא זי"ע] כתובות דף ט' ע"א בתוס' ד"ה האומר שהעלה ב' מיני דמים יש לבתולה א') דם מיפקד פקיד שיכול לצאת ע"י הטיי' בלא עשיית חבורה ב') וגם דם שבא ע"י חבורה ולפי"ז נראה דהא דפירוש ר"ח דבוגרת אין לה דמים היינו דם פקידה אבל אם פתחה סתם ועושה חבורה ודאי יש לה דם חבורה וכו' וכיון דכל בוגרת פתחה סתום ויש לה עכ"פ דם חבורה ולכן נותנין לה לילה ראשונה הב"ע דטעין ט"ד דעיקר ט"ד הוא כשאין לה דם פקידה דקים להו לחז"ל דדם פקידה א"א כש"ז לחפות דהדם מרובה משא"כ משום דם חבורה א"י לטעון ט"ד דבדם חבורה דמועט אמרינן דחפהו ש"ז כמו שהאריך בזה באע"ז סימן ס"ח בב"ש ס"ק ג' עכל"ק ובזה הכול על נכון, וד"ק יאירו נתיבות הספו' לכל הסתירות ועיין ש"ס כתובות ה' באיבעית דם חבורי חביר או מיפקד פקיד וכן בש"ס חגיגה דף י"ג בתולה שעיברה מהו לכה"ג, ר"ל בהיות כי שעיברה א"כ היא בעולת בעל שבקי בהטיי' הגם שאין דם שמיפקד פקיד אשר יוצא בלא חבורה אבל דם שיוציא רק בחבורה יש לה והבן ושואל איזהו דם עיקר עפ"י הש"ס כתובות דף ה' הנ"ל אם בשם בתולה נקראת והבן, ועיין בכללין סי' רע"ז וסי' תרפ"ט וסי' תשמ"ז ואכמ"ל ודו"ק [ובגוף הסתירה כבר עמד בזה המעדיו"ט וכן בתוי"ט בפירקן שמ"ש האשר"י אע"פ שאין לה טענת דמים מ"מ דכיון דיש בוגרת שיש לה דם בתולים לא פלוג וצריך לפרוש אפי' לא מצא דם עיי"ש זהו לפי גירס' הרי"ף שכ' רבינו בפ"ק בכתובות סימן כ"א וכ"ש לגירס' רש"י שהסכים רבינו דלאותה גירסא יש לה טענת בתולים] ועפ"י זה יבוארו דברי הטור בס"ד שבוגרת אין לה דם פקידה שהוא דם מרובה אבל דם חבורה מן הצדדין הוא מיעוט ובזה י"ל שחפוהו ש"ז והנה מבואר ש"ב סימנים יש לבתולה כמבואר בשו"ע אע"ז סי' ס"ח ס"ג שדמים שותתין ממנה בסוף ביאה ראשונה והדוחק אבל טענת פתח פתוח אינו בבוגרת ר"ל הגם שאין בבוגרת טענת פתח פתוח אבל בכ"ז דוחק יש ג"כ בביאה ראשונה והראי' שאפי' בביאה שניי' כן [ועיין היטב בתוס' נדה דף ס"ח ע"ב בד"ה דשרי לבעל לכתחילה וכו' והבן] ובהיות כי בוגרת נאבד הדם שמיפקד פקיד ע"כ לא הוה סתום ועי"ז ג"כ דמי' מועטים והבן והוה רק דם הצדדין ובזה יבוארו דברי האשר"י היטב מה שהסכים עם הרמב"ן דכל בוגרת יש לה דמים היינו דם הצדדין ומ"ש בריש התינוקות כיון דיש בוגרת שיש לה דמים אבל לא כולם היינו דם דמיפקד פקיד [וא"צ לדברי קדשו של המעדניו"ט שזכרתי לעיל שכאן כ' לדברי האלפסי והבן] ובזה יבוארו גם כן דברי הטור מ"ש בסימן ס"ח באע"ז דלכל בתולה יש דמים היינו דם הצדדין ומ"ש הטור בסימן קצ"ג ר"ל בתולי' דהיינו דם פקידה אבל דם צדדין יש בהם וביאור דברי הטור כן הוא הכונס בתולה בועל בעילת מצוה ופורש אפי' קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה וא"כ אין חשש דם נידות ובכ"ז החשש משום דם בתולים גופיה והיינו חומרת ר"ז אפי' בוגרת שכלו בתולי' [וא"כ אין חשש כ"כ משום דם בתולים כי פקידה אין בה ורק דם צדדין וע"ז יש מקום לומר הטיי' ולהלן נדבר בו שהנ"ל בס"ד בסתירת התוס' והסוגי' שדוקא אם היא בתולי' שלימה דהיינו קטנה או נערה כי אצלם רוב נשואי' היה אז שיש בה שני מיני דמים דם פקידה ודם צדדין לזה אמר רק שמואל יכולני לבעול כמה בתולות ולא יצא דם וזה רק שמואל דרב גובריה אבל בוגרת שאין בה דם פקידה ורק דם צדדין אז ג"כ כ"ע בקיאים בהטיי' והבן] וא"כ שניהם שווין קטנה שאין חשש שתראה אז דם נידות אבל החשש משום בתולים אבל בוגרת שאין חשש משום דם בתולים כי בבוגרת הוה מיעוט שתראה דם בתולים כיון שאין לה דם פקידה אבל הוה החשש שתראה אז דם נידות והבן. וזה שמובן היטב סיום דברי הטור ואפי' בדקה ולא מצאה דם טמאה שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחופהו ש"ז הכוונה כאמור שזה קאי אתרווייהו הן הקטנה הוה החשש שתראה דם בתולים כי תרתי דמים משמע אפי' בוגרת שכלו בתולי' וא"כ אין חשש משום בתולים אבל החשש משום הדם נידות שתראה אז כי היטב אשר דיבר הסדרי טהרה כי למסקנה כולי' טעמי' אתי' ובזה יובן מדוע רבינו הטור לא הזכיר טעמו של האשר"י כי למסקנ' "שלש אלה (הטעמים) יעשו לה" והבן ודו"ק: ח') איתא בשו"ע אע"ז סי' ס"ג מותר לבעול בתולה בשבת ושניי' בשו"ע או"ח סימן ר"פ ואין בו משום חובל ולא משום צער לה ועיין בב"ש בכאן שהביא דברי הג"א לדידן שאין אנו בקיאים בהטיי' אסור לבעול בשבת ובדרישה ובטו"ז או"ח הנ"ל ולבאר הענין נ"ל להעתיק דברי הג"א ומשם בארה בס"ד וז"ל הג"ה אשר"י ולבי מהסס דלעיל מסיק טעמא משים דרוב בקיאים הם וא"כ השתא דאין בקיאים אסורה ותו דר"י פירש כשאינו מתכווין לבעול בעילה גמורה משמע דאם מתכווין אסורה עכ"ל ועיין בדרישה וב"ח וטו"ז בסי' זה ובאו"ח ובחידו' לכתובות דף ו' כתבתי בס"ד לתרץ קושי' הג"ה אשר"י ויועתק בכאן בס"ד וז"ל:

בש"ס שהא דמודה ר"ש בפ"ר בתחילה רצה הש"ס לומר כיון שיש מקצת בקיאים לא הוה פ"ר ואח"כ מסיק הש"ס שרוב בקיאים הם וע"כ לא הוה פ"ר וצ"ע ברש"י לעיל דף ה' ע"ב ד"ה או כר"ש שהביא דברי הש"ס הנ"ל שיש בקיאים בהטיי' משמע מזה שאם יש מקצת לא הוה פ"ר וצ"ע ליישב - ועפי"ז נ"ל דהנה איתא בש"ס דף ז' באיבעית אי מותר לבעול לכתחי' בשבת ומסיק דמותר לבעול ומובאים בפסקי האשר"י סי' י' ובהג"א תמה הלא הש"ס מסיק טעמא משום דרובא בקיאים וא"כ האידנא דליכא בקיאים אסורה עיי"ש אבל י"ל דשיטת האשר"י שפ"ר לא הוה אם יש אפילו מקצת בקיאים וכדברי רש"י שזכרנו ומה דמסיק הש"ס רוב בקיאים הם היינו משום קושי' יאמרו אבל בעיקר הענין כי לכאורה דבר שאינו מתכוון מותר רק בפ"ר אסור אבל אם יש גוונא דבקיאות חזרינן לכללא קמא דש"מ מותר ונכונים דברי האשר"י גם האידנא להלכה עכ"ל שם ד' הטוב יזיכנו להוציאו כאור עולם אכי"ר, וכעת נ"ל בס"ד בהקדם קושי' התוס' בחגיגה (דף י"ד) מסוגי' מוכח דשמואל לא שכיחי וכן בנדה דף ס"ד עיי"ש מסיק שאני שמואל דרב גוברי' אך קשה להר"י דהא מסקינן בכתובות דף ו' בשמעתין דדם מיפקד פקיד דרוב בקיאים בהטיי' וי"כ דודאי תחילת ביאה רוב בקיאים בשעת מעשה אבל גמר ביאה כדי שתתעבר אי אפשר כי אם שמואל ע"כ דברי התוס' מרפסין אגרא תחילת דבריהם כתבו שבתחילת ביאה רוב בקיאים והיינו הערה או נשיקה וכאשר נדבר להלן בס"ד ואח"כ כתבו גמר ביאה כדי שתתעבר הלא אין מתעברת בביאה ראשונה [עיין יבמות דף כ"ד עיי"ש] ובתוס' כתבו כתובות דף ו' דשמואל הי' יכול לבעול בעילה גמורה שהאשה מתעברת בו בלא דם אבל בהטיי' אין אשה מתעברת ולהכי בהאי דחגיגה ליכא למיחש בהטייה אלא לשמואל והנלפענ"ד בס"ד דהנה אי בהערה הוה שבירת בתולים עיין ברש"י כתובות דף ו' ע"ב ד"ה מנאי לאו וז"ל וכל דם שהוא מוציא תמיד בהערותיו הוה דם בתולים [ועיין ס"ט ס"ק ג' שנעורר בדברי התוס' הללו ועיי"ש שסיים מסוגי' דסנהדרין מוכח שגם בהערה הוה שבירת בתולים ועיין בתשו' חת"ס שנדפסה בשו"ת אמרי אש יו"ד סימן ס"ז בד"ה מ"מ מבואר עיי"ש] והנ"ל בזה בס"ד דהנה ז"ל הרמב"ם (ומובא בטור בסימן ס"ח) סימני בתולה האחד שהדם שותת ממנה בסוף ביאה ראשו' בשעת תשמיש וכו' ע"כ ר"ל שבודאי אין סברה לומר שהבתולים נשתברו רק בסוף ביאה וכא בתחילתו כלל רק בסוף הביאה בירוק האבר אז נגמר שבירת הבתולים לגמרי ואז הדם שותת ויורד משא"כ בתחילתו אינו שותת רק מטפטף [ועיין רש"י פסחים דף כ"ב ד"ה איזהו וש"ס כריתות דף כ"ב] וזה נכון בעיניי בס"ד לתרץ כל הסתירות וזה מבואר מסגנון לישנא דש"ס בענין ד' לילות שנותנים עד שתחי' המכה והוא כאמור כי כאשר מתחיל ליגע בסימני בתולי' הוה רק קצת שבירת בתולים אבל גומרו שיהי' כלו בתולי' היינו בסוף גמר ביאה והבן היטב הדק ומעתה נבוא לדייק בלישנא דש"ס כתובות דף ה' איבעי להו מהו לבעול בתחילה בשבת מדוע לא נקיט מנהו לבעול בתולה בשבת ועוד יותר קשה הלא בברייתא שמובא בסוגי' דכתובות איתא והני תנאי כהני תנאי הכונס את הבתולה לא יבעול בתחילה והוא לכאור' שפת יתר אם בועל בתולה מסתמ' הוא בתחילה והנראה לפענ"ד בס"ד דהנה עפ"י רובא דרובא אין השרת בתולים בפעם אחת והראי' ממתני' דפרק התינוקות ובפרט לדברי התוספתא שמובא לעיל בשו"ע סי' קפ"ז סעיף י"ג שהבועל את הבתולה כמה פעמים וראתה דם מחמת תשמיש לעולם מחזקינן שהוא דם בתולים ועיין רש"י נדה דף ס"ו ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש ופירש"י לאו בבתולה קא מיירי אלא בדם נדות ע"כ וכ' הב"י ונ"ל דאיצטריך למכתב הכי ללמדינו שאפי' רואה מחמת תשמיש כמ"פ כל היכא דאיכא למיתלי שמחמת בתולים הוא עדיין תלינן כדתלינן במכה ע"כ (ובהנוב"י בתנינא סימן צ"ד בזה) וכשאני לעצמי נ"ל בס"ד כוונת רש"י דהנה לעיל מיניה תנן כל דיני דם בתולים וע"כ כ' רש"י שכא נטעה שבכאן ג"כ מיירי בדם בתולים רק בכאן מיירי בגוונא שכבר כלו בתולי' [ועיין בנוב"י ד"ה לולא דמסתפינא ודו"ק] ואם כן לפי"ז שלשה חילוקים בדבר א) בתחילת ביאה והיינו לישנ' דש"ס הבועל בתחילה בשבת דהיינו ביאה ראשונה שעפ"י רוב ורובא דרובא אינו ביאה גמורה והגם שיורד הדם אבל לא שותת ובזה אמרינן שרוב בקיאים בהטיי'. ב') ובסתם ביאה דהיינו יותר מנשיקה [או הערה] בזה לאו כ"ע ורובא בקיאים בהטיי' ג') משא"כ כשנשרו בתולי' לגמרי שבסוף ביאה האבר נכנס וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי ביאה דבשעת גמר ביאה האבר נכנס לפנים מן הלול ובזה רב גוברי' דשמואל:

ט) ובזה יבוארו דברי התוס' ויתרצו ג"כ מקושי' אשר עמד עליו הס"ט בחי' למסכת נדה דף ס"ד הנ"ל [וכן בחי' לסי' זה] בתוס' ד"ה שאני שמואל ולפי"ז צריכין לומר הא דפליגי הא ר"ח ור"א פליגי באמר בהדי' שבעל בעילה גמורה שיכולה להתעבר בו בחי' לסי' זה ס"ק ג' הקשה ע"ז אך כל הפוסקים כתבו דאם בעל וכא מצא דם טמאה ולא חילקו בין אם אמר הבעל שבעל בעילה גמורה מבואר דס"ל דלא כהתוס' אלא אפי' מן הסתם לא תלינן בהטיה וקשיא להפוסקים הנ"ל איך מתרצים קושי' התוס' הא דפ"ק דכתובות מבואר דהטיה שכיחה [ובגליון ס"ט שלי כתבתי וז"ל ועיין ברא"ה שם בכתובות בחי' מובא בפנ"י בקונטרס אחרון סי' כ' והמעיין בגוף דברי הרא"ה דף ו' ד"ה אמר כי' בא"ד מ"ש ולפום האי פירושי כא קשי' הא, דהקשו התוס' וכו' ימצא תשו' נכונה עכ"ל] האמת אגיד ולא אכחד שלא זכיתי ברבות עונותיי להבין כלל דברי קדשו הכא בש"ס וביותר בתוס' ד"ה ר"א וז"ל בסוף אבל הכא איירי דבעל ולא מצא דם ולהכי איכא למימר דבעל כשמואל וכו' עכ"ל והיינו כי הבועל לא ידע כי הוא כסומ' בארוב' וכן הוא לשון הש"ס ג"כ דילמא איתרמי' לי' כשמואל אבל הוא לא ידע לומר כנו ורק הש"ס דן ובזה פליגי אי דשמואל הוה עכ"פ מיעוט דשכיחי או הוה בכלל מיעוטא דלא שכיח' כלל וע"כ ג' חילוקים בדבר וע"ז הקשו התוס' בהיות כי בכאן דן הש"ס אי איפא למיחש דאיתרמי דשמואל ושם בש"ס אמרינן דרובא בקיאים בהטיי' ע"ז כתבו שרוב היינו א) בתחילת הביאה בקיאם בהטיי' כי בלא"ה הדם היוצא אז הוה רק מיעוט כי יוצא העיקר בסוף גמר הביאה ובסתם ביאה ובפרט בבתולה אשר לא ידע עד היכן הגיע קשתו ובזה יובן לישנא דש"ס רבי אסי אמר טהורה דלמא איתרמי לי כשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם וקשה כי הלא לישנא דש"ס מוכח שבעל רק בעילה ראשונה אבל בבעל ב' פעמים או יותר לכ"ע טמאה משום נדה וא"כ מאי מייתי דשמואל דאמר אפי' בעל כמה בעילות וצ"ע והנלפענ"ד בס"ד שכאן מיירי שבעל סתם בעילה ובפרט בעילה ראשונה אשר מסתמ' אינו מגיע השמש להלול שזכר הרמב"ם בפ"ה מא"ב ששם מגיע בסוף ביאה וזה הכוונה בעל שידע בודאי שלא הוה רק הערה אבל שידע עד היכן הגיע השמש זה אי אפשר לו לידע וע"כ בביאה אחת לחוד שהוי תרתי ספיקא שעדיין בתולי' קיימין ראשונה אולי לא הגיע השמש להלול אשה אם מגיע שם בודאי אינו בתולי' והגם שהוה יותר מתחילת ביאה אבל גמר ביאה ג"כ אינו ובזה הגם דאין שייך בו רוב בקיאים דהיינו רק בהערה לחוד אבל בכאן שהוה יותר מהערה א"כ לא הוה רוב בקיאים אבל מיעוט בקיאים ובזה יש לומר שהוה עכ"פ מיעוט דבקיאים בהטיי' ועוד את"ל שכיון שלא ידע אולי הגיע עד סוף גמר ביאה עד הלול אולי עתה הוא כסומ' בארוב' והטה עד סוף הביא' וזה הכוונה רב אסי אמר טהורה דלמא איתרמי' לי' כדשמואל ר"ל בסתם ביאה כדשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות דהיינו כמו שאמרנו לעיל שהוה כמה בעילות אשר בודאי כבר הגיע עד הלול בלא דם ואבל סתם ביאה ובפרט ביאה ראשונה אשר אמרינן בש"ס יבמות דף כ"ד אין האשה מתעברת בביאה ראשונה חוץ מיעכה באצבע והיינו כאמור כי בסתם ביאה אשר הוא יותר מהערה בפעם ראשונה אי אפשר שיגיע לאותו מקום לחדר הפנימי וא"כ לא צריכין לדברי הס"ט זי"ע שצריך לומר שידע שבעל בעילה גמורה בפלוג' דר"א רק אדרבה בסתם בעילה ובזה גופי' פליגי ורק כן דברי ר"א כמו שמואל דאמר יכולני לבעול כמה בעילות אשר בודאי הגיע עד הלול ע"כ בסתם ביאה אי חיישינן ג"כ אולי בסתם ביאה בקי בהטיי' ועוד ספיקא אולי איתרמי דשמואל ובזה יתורץ מה שהקשיתי בריש דברינו שפתח בהערה וסיים בגמר ביאה אשר מתעברת בו ולהנ"ל שלש אלה יעשה לה א) סוגי' דכתובות דכ"ע בקיאם בהטיי' היינו בהערה ב) פלוגת' דר"א בעל ולא מצא דם היינו בסתם ביאה והוה לא ידע להגיד לנו ובזה יש לומר שהוה מיעוטא שמיתרמי' לי' שלא נגע בבתולי' אבל בלתי ידיעתו כי אפשר לו לידע ג) שמואל שידע בוודאי שכבר הגיע למקום שיתעברה עי"ז ובכ"ז כח גברא גבורתו להטות והבן יעיין היטב בשו"ת חת"ס הנ"ל בד"ה והתוס' ובד"ה אך רש"י ודו"ק. - וא"כ לפי"ז פלוגתא דרב חנינא ור"א דפליגי בבעל ולא מצא דם והרמב"ם פסק כרב חנינא דטמאה בפ"ה מא"ב הלכה כ"ה וא"כ פסקו של הרמ"א שפסק אבל אם באה עלי' ביאה ממש אע"פ שלא ראת' דם היינו שיטת הרמב"ם שקיימ"ל כרב חנינא והיינו בסתם ביאה כיון שאין לומר בו שרוב בקיאם ועפי"ז לא זכיתי להבין דברי המרדכי מובא הב"י אשר כתב על דברי הטור אפי' בדקה ולא מצאה דם וכו' וז"ל והא דאמרי' בפרק התינוקות בעל ולא מצאה דם דוקא בדורות הראשונים אבל בזמן הזה אין להקל ע"כ מי לנו גדול מרבינו הרמב"ם שפסק בזה שאין להקל אף בדורות הראשונים וצ"ע:

ונחזור לענין ראשון בסוגי' דכתובות בדברי הגהות אשר"י ששמנו למטרה לנו מסתפק הש"ס אי דם מיפקד פקוד או חבור' מחבר והיינו רק מהו לבעול בתחילה וכמו שאיתא בברייתא מהו לבעול בתולה בתחילה ר"ל ביאה ראשונה וע"ז שפיר קאמר רוב בקיאים בהטיי' וע"כ כיון שדן הש"ס רק על תחילת ביאה ע"כ שואל הש"ס אי חבורי מחבר או מפקיד פקיד וע"ז מסיק הש"ס רוב בקיאים בהטיי' והיטב אשר דיבר הדרישה זי"ע דסוגי' הנ"ל דדם חבורי מחבר וע"כ הוצרך הש"ס לומר משום דלהנאת עצמו בועל ושפיר כתב הר"י ובלבד שלא יתכוונו לבעול בעילה גמורה אבל למסקנא שמסקינן דם מפקיד פקיד וכדם הוא צריך שרי אפי' לבליים דלא בקיאין בהטיי' עכ"ל והוא ג"כ כדברינו דסוגי' דכתובות מיירי רק בהערה משא"כ שמואל אמר יכולני לבעול כמה בעילות והיינו סוף גמר ביאה זה הוה אפי' מיעוטא דלא שכיח ודו"ק. ובהיות שראיתי בדברי מרן החת"ס [באע"ז ח"א סי' קמ"ג] בד"ה והנה שהדרישה לא ראה דברי הראשונים הרא"ה וכו' האמת כי הדרישה כתבו עפ"י שיטת התוס' וג' חילוקים בדבר, אחרי כותבי כ"ז עיינתי בשו"ת מרן חת"ס הנ"ל בד"ה מ"מ הביא דברי הש"מ דשמואל היה יכול לבעול בכוונה ואחר בהזדמנו אבל לא יכלו לכוון להטות והוא כמו שכתבתי בס"ד בכוונה הש"ס בענין בעל ולא מצאה דם ודו"ק. ורק שתמה במה מיושב בזה קושי' התוס' במחילה מכ"ק מרן החת"ס זי"ע כמדומי שלא היה לפני כסא קדשו לפי שעה ספר הרא"ה על מסכת כתובות שנדפס רק פעם אחת בפראג בשנת תפ"ב עיין אוצר הספרים מערכת חידושי הרא"ה זי"ע רק ספר שיטה מקובצת אבל אנחנו שזכינו מצאנו וראינו בס"ד שהעלה מרן רבינו אהרן נשיא הלוים דהא דקאמר לא כהללו בבליים שאינם בקיאם בהטייה לא משום דמחלק בין בקיאים לאינם בקיאים אלא ה"ק לא כהללו הבבליים שאינם יודעים דאפשר שיזדמן הטיי' אלא רוב בקיאים ויודעים שאפשר שיזדמן הטייה וא"כ לא הוה פסיק רישא ועיין בפנ"י שהעלה עפי"ז לתרץ קושי' הג"ה אשר"י [והקדימו למ"ש מרן החת"ס בתשובה הנ"ל בד"ה והנה עיי"ש] וסיים הרא"ה בד"ה א"כ אבל רוב העולם בקיאים בדבר לומר שהוא דבר המזדמן להם ואין בקיאים בעצמם ובד"ה א"ל כתב ולפום האי פירושא לא קשיא לן כלל הא דמקשו בתוס' דהכא לא אמרינן אלא דמילתא דאפשר הוא וזימנן דמתרימי הכי אבל שמואל הי' בקי לבעול כמ"פ בלא דם בוודאי ואהא אמרינן דרב גוברי' עכל"ק וע"ז נתכוון הש"מ ובפרט בהביאו דברי הרא"ה מקודם ועפי"ז שני דרכים לפנינו לתרץ קושי' הג"א או עפ"י דרכו של התוס' וכדברי הדו"פ והב"ח ולפי מה שביארנו שהוה ג' חילוקים או עפ"י דרכו של הרא"ה וא"כ כוונת הש"ס רק שהוה הזדמנות וקושי' התוס' מתורץ כמפורש בהרא"ה הנ"ל ודו"ק. ואם אמנם בדברי התוס' נדה וכתובות אינו מפורש כדברינו אבל במסכת חגיגה מפורש וילמוד סתם מן המפורש (והגם שמדברי הרא"ה בהביאו דברי התוס' אינו משמע כדברינו וכן בתוספי הרא"ש במסכת נדה שפלוגת' דר"ח ור"א היינו דומי' דשמואל בעילה גמורה) להשוות כל דיבורי התוס' כנ"ל כאמור ודו"ק. ועפ"י דברי הרא"ה שהעתקנו לעיל מתורץ הקושי' שהקשה הס"ט שזכרנו לעיל באות כ' כי לשיטת הרא"ה הוה ענין הטיי' דפליגי היינו בהזדמנות וע"ז פליגי וא"כ אין שייך לומר שידע והבן:

הג"ה בשו"ע אבל אם בא עלי' ביאה ממש צריך לפרוש ממנה אעפ"י שלא ראתה דם (טור בשם רוב הפוסקים) הכוונה כי עפ"י שיטת הרמב"ם שפסק בסוף פ"ה דא"ב בעל ולא ראתה דם טמאה דחיישינן על הזדמנות הטייה ועוד כי המרדכי כ' בשם הרוקח כי אנן שאינם בקיאים אולי ראתה דם וק"ל:

כתב בספר עיקרי דינים יו"ד סי' כ"א אות יו"ד [מובא בפ"ת אע"ז סי' ס"ח א'] בענין מאי דאמרי אינשי דהנולדת ביום וא"ו אין לה דם בתולים ושעל כן נהגו בק"ק פיסארו דבכל פעם שנולדה בת ביום וא"ו נרשמת בפנקס הקהל ובאו על החתום הסופר ועד אחד למען תהי' לעדה לעת המצטרך והביא שם בשם הפחד יצחק אות ע' שכ' שדבר זה אין לו שחר והוכיח שהוא שקר גמור והוא ז"ל כ' שעדיין הדבר ספק כי אפשר דאין מזל יום לבד גורם אלא מזל שעה ג"כ עיי"ש, ועיין עין זוכר מערכת בית אות ג' ודרכי תשובה ס"ק א', והנלפענ"ד שפשוט שכוונתם רק שאין לה דם בתולים אבל פשיטא שדוחק יש באותו מקום וכמו שהעתקתי דברי הש"ס שמובא בשו"ע אע"ז סי' כ"ח סעיף ג', שני סימנים יש לבתולה האחד דמים שותתים ממנה בסוף ביאה ראשונה והשני דוחק שנמצא בביאה ראשונה בשעת תשמיש טענת דמים ישנה בין בקטנה בין בגדולה אבל טענת פתח פתות אינה בבוגרת, ובס"ו וא"כ פשוט אפי' במדינת איטאליא שכתבו לזכרון בת הנולדה ביום וא"ו היינו רק שדמים לא היה לה, אבל בכ"ז הי' הדוחק באותו מקום זולת בבוגרת וק"ל ולכאורה מדלא נזכר בש"ס משמע שאין צריך לחוש כמו דכל כי האי הו"ל להש"ס להשמיענו אולם בכמה דברים מצאנו דנשתנו הטבעים, ועיין במג"א סימן קע"ג א' - וקע"ט - ח' - יו"ד - שט"ז - ג' בהג"ה אע"ז קנ"ו ס"ד בהג"ה שכ' בפי' אע"ג דאמרינן בגמר' יולדת לט' אינו יולדת למקוטעין כבר תמהו רבים ע"ז שהחוש מכחיש זה אלא שאנו צריכין למומר שעכשיו נשתנה הענין וכן הוא בכמה דברים ועיין בתוס' חולין מ"ז ע"א ד"ה כל וכו' ונראה דאין ראי' ובע"ז כ"ד ד"ה פרה וחמור [ובכורות דף י"ט ע"ב ד"ה פרה לא זכרו כלל מדבריהם דחולין וע"ז וידעתי שמחברי בעלי תוס' הם אינם חד - וע"כ אין הסתירות ממסכת למסכת ובכללין בס"ד אבאר ואכמ"ל] וי"ל שאצל הספרדים [וג"כ אקלים אטאליא אינו כשלנו] שאני, ועיין בשו"ת, פמ"א ח"ג סימן מ"ה מובא בפתחי תשובה באע"ז שם ותפא"י משניות שבת פי"ט מ"ב, וע"כ משגירת לישנא דיעיר אוזן שהי' ספרדי וידע ג"כ תהלוכות אשכנזים וגם בעיניו זי"ע יפלא, בכ"ז הגם שיישבתי מה דקשי' מדוע לא הוזכר בש"ס משום שנשתנו הטבעים. אבל בכ"ז משגירת לישנא מוכח שרק בתולים אין להם אבל דוחק באותו מקום יש וזולת בבוגרת, ששניהם חסרים וק"ל:

בטור איתא אפי' בוגרת והאיך הדין במוכת עץ מצאתי כ' בספר אשר לדוד (הספרדי) אע"ז בדפי הספר כ"ד ע"ב הנה בענין מוכת עץ וכו' אם צריך לפרוש ממנה כדין ביאה ראשונה דבתולה דקיימ"ל בועל בעילת מצוה ופורש, הנה ראיתי בשו'ת זרע אמת סימן פ"ד וז"ל ועכ"פ לענין דיני מידי ומחלוקת לא יצאנו וכבר אמרנו דלדעת ר"ח ודעמי' מוכת עץ ובוגרת בחד' מחתי מחתא להו וא"כ כי היכא דבבוגרת קיימ"ל דבועל ב"א ופורש אפי' לא מצא לה וכמ"ש בטיו"ד בסי' קצ"ג וכמו שהוא מנהג כל ישראל ה"נ במוכת עץ עכ"ל, ועיין בשו"ע אע"ז סימן ס"ח ס"ג שאין טענת פתח פתוח בבוגרת כ' הב"ש ד' וכן במוכת עץ כמ"ש בתוס' ומרדכי והר"ן וכן משמע ברמב"ם אלא לר"ח מ"ע פתוחה סתום ואות ג' וק"ל:

ארץ רעשה באדמת האחרונים בדברי האגודה (בכללין סימן תשכ"ב הבאתי דברי הש"ך חו"מ קפ"ב וידוע שהאגודה דבריו רובם וכמעט כולם לקוחים מהמרדכי ובספר אוצר הספרים קמ"א "אגודה" ה"ר אלכסנדר הכהן המכונה ר' זוסלן מפראנקפורט חי' דינים וקיצור מכל שיטות התלמוד כסדר הש"ס ומפסקי הגאונים עם לוח בסופו [ובש"ק כתב שהוא מכתבי הרא"ש או מתלמידיו שאספו דברי רבן וקראוהו אגודה ע"ש ד"א או ד"ז דף מ"ח ע"א] קראקא של"א 2 ע"כ ופעם אחת ראיתיו ואינו תחת ידי וידוע שהד"מ מביאו - פעמים רבות אין מספר ועיין בריש הלכות שחיטה ובחידושי שם ביארתי ד"ק זי"ע ומרן החת"ס כ' באו"ח סי' ב' בד"ה והאמנם וידוע דהד"מ הוה נהירין ליה שביליה דמרדכי בכל המקומות) אשר חדשות השמיענו כמובא בלחם ושמלה א' וז"ל כ' בספר אגודה וז"ל במסכת כלה משמע אדם הנושא אשה בין גדולה ובין קטנה ואפילו אלמנה שישבה ז' נקיים וטבלה ובא עליה צריכה לפרוש הימנו אחר הביאה ע"ש עכ"ל, ובספר יוסיף דעת בהשמטות לסי' זה כ' משמע דוקא בתולה ולא בעולה ואף דגם בבוגרת חיישינן ואדרבה בוגרת חיישינן טפי כמ"ש ב"י וטו"ז וע"כ משום דחתן יצרו תוקפו וא"כ שוב אין חילוק בן בחור לאלמן ובתולה ואלמנה וכמבואר בסימן קצ"ב מ"מ המעיין בב"י בשם הפוסקים משמע דכל הטעם משום דאי אפשר לחבורה בלא דם וזה כ"ש כל שהיא כבר בעולה עכל"ק ניבא מרן זי"ע אבל לא הזכיר שאגודה כ' כן ובריש סי' זה באות א' בסוגר הבאתי סמוכין לו מדברי היעב"ץ ומשם תדרשנו ועתה באתי בעיוני במסכת כלה וז"ל בריש המסכת כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה וכו' ומניין לברכת חתנים מן התורה שנאמר ויברכו את רבקה ומנין שאפי' אלמנה אסורה שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים (וע' במסכת כלה רבתי פ"א בברייתא) כלה שנבעלה יום הראשון אסורה כל שבעה ואסור ליטול הימנה כוס כל שבעה (ר"ל כנדה גמורה שנגיעה אסורה ועיין סי' קצ"ה) דברי ר"א ר"י אומר עד שתבדוק הדבר אם היתה נדה בבית אביה אסורה ואם לאו מותרת (במשנה פ' התינוקת ועיין נחלת יעקב) וע' במסכת כלה רבתי בגמר' במאי קמפלגי ר' אלעזר מסיק אדעתיה דלמא חזי דם ולא ידעה ור"י מסיק אדעתיה אפשר למבדק ע"כ בהצעת הדברים יבוארו הענינים, הצרורים ואגודים. והוא מדאיתא מתחילה שאפי' אלמנה צריכה ברכת חתנים, ואח"כ כ' סתם כלה שנבעלה, ובגמר' ברבתי איתא דלמא חזי דם משמע דם נידות ולא כ' לחלק בין בתולה לבעולה משמע בכל ענינים ובכ"ז האמת עד לעצמו הכא כפי מה שהצעתי ונכללים דברי האגודה הם מהמרדכי והמרדכי והאשר"י ורמ"א זי"ע נהירין ליה שביביה דמרדכי וא"כ מדלא הזכירו כא הטור ולא הב"י והמרדכי ולא הרמ"א שמביא האגודה ג"כ יש מקום לומר שהוה ט"ס ובספר טוטו"ד מהד"ג ח"ב סי' ע"ו הוגד לו מהשואל מדברי האגודה שזכרנו והביא ראי' להאגודה וז"ל מיהו מן הש"ס יומא דף חזי ע"ב דפריך מתבעוהו להנשא ונתפייסה ומה פריך דלמא הוי כוונת הכרוז מאן הוי ליומא היינו מי שהיא אלמנה ואז היא מותרת ליומא וכבר יהי' מוכרח להדיא דאפילו באלמנה וכבר נבעלה הדין כן ונלפענ"ד זה ראי' ברורה עכ"ל, ולא זכיתי להבין הראי' הלא המעיין בש"ס יומא שם יראה שמקשי מהא דאמר רבא תבעוהו להנשא ונתפייסה צריכה ז' נקיים וכו' ושם דיבר הש"ס מז' נקיים לפני נשואין, וזה צריכה בכל הנשים והוא המבואר בפוסקים בסי' קב"ץ, ובסי' זה והאגודה בכללו דיבר מעניני דפרישה אחר הבעילה וצ"ע טובא וד' הטוב יאיר עיני באור תורתו אכי"ר:

תוכן העניינים

שות באר מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה