שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד
ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קצב
סעיף א') ובדברי הטו"ז ס"ק א' וחוו"ד ויען שיש לי מקום עיון בדברי הש"ס והפוסקים ע"כ אמרתי נעיין במקור הלכה ונחזי מה דקמן בס"ד. ז"ל הרמב"ם [פי"א מא"ב ה"ט] יתר על זה כל בת שתבעוהו להנשא ורצתה שוה"ה שבעת ימים נקיים מאחר שרצת' ואח"כ תהי' מותרת להבעל שמא מחמודה לאיש ראת' דם טיפי אחת ולא הרגישה בין שהיתה האשה גדולה ובין שהיתה קטנה צריך לישב ז' נקיים מאחר שרצת' ואח"כ תטבול ותבעל ע"כ בריש פרק י"א סידר דיני חומרת דר"ז דבנות ישראל החמירו על עצמם ועיי"ש בהלכה ד' וה' שגם יולדת הוה כיולדת דזוב כמבואר בשו"ע סי' קצ"ד) ובהלכה ח' וכן דין דם בתולים (בסי' קצ"ג) וע"ז קאמר יתר על זה והכא משום שאין אנו בקיאים וכנודע ויש לי ספק עצם בעיקר הענין שהעלה רבא [כמו שנעתיק דברי הש"ס להלן] שתבעוהו להנשא שצריכה למנות ז' נקיים אם הוא כמו שהעתיק רבינו הרמב"ם שמא ראת' טיפת דם כחרדל דם חימוד או שצריכה למנות ז' נקיים משום שע"י החימוד נתעורר דם נידות [והגם דנשים לא בני הרגשה נינהו ועיין ש"ס לעיל דף י"ג וחידושי הראשונים.] אולם נודע למשגב שע"י שכל השתנות בגופה נתעורר דם הנידות ונפק"מ גדול יש לנו שאם הוא החשש שתראה דם חימוד צריכין לעיין אם דם חימוד טהור או לא ועיין לעיל דף כ' [ובחי' הר"ן שנעתיק בס"ד] לפי"ז אם נאמר שתולה בשיטת הפוסקים ולשיטת אילו הוה דרבנן כל הענין ואין בו חשש וספק דאוריית' או שנאמר שהוה החשש משום שע"י החימוד תראה דם נידות והגם שמדאורייתא בעי הרגשה אימא שע"י החימוד חם לבה בקרבה ולא ארגשי' ולתת לב לזה וכיון שרק ע"י החימוד נתעורר האורח לבוא שלא בזמנו הוה ראות רק טיפת דם כחרדל ור"ל שאם בא האורח בזמנו הראוי לבוא אז בא בשפע משא"כ אם בא שלא בזמנו והבן ובדברי הרמב"ם נוכל להעמיס ג"כ הכוונה הנ"ל שמא מחמודה לאיש ראתה דם טיפה אחת ר"ל שיש חשש שראת' דם נידות וא"כ גזירת רבא הוה מחשש איסור דאורייתא איסור נדה גמורה וג"כ יש בו ספק הרגשה ואולי יש לדונה שלפעמים יקרה שיהי' ודאי הרגש' ולא אדעתי' לבאר זה צריכין אנו להעתיק דברי הש"ס דף ס"ו בס"ד:
אמר רבא תבעוהו לינשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים רבינא איעסק לברי' בי' רב חנינא א"כ סבר ליה מר למכתב כתובה ליום ארבעה [עיין רש"ל ורש"א] א"ל אין, כי מטה לארבעה נטר עד ארבעה אחרינא איעכב שבעה יומא בתר ההוא יומא א"ל מאי האי א"ל לא סבר מר להא דרבא וכו' א"ל אימור דאמר רבא בגדולה דקחזיא דמ' אבל קטנה דלא חזי דמא א"ל בפי' אמר רבא כ"ש גדולה ולא שני קטנה מ"ט משום דמחמדא קטנא נמי מחמדא ע"כ מה אעשה שעונותיי גרמו לי שלא זכיתי להבין דברי הש"ס וזה יצא ראשונה מדוע רבינא המתין וכו' ולא אמר להם בפי' רצונו וג"כ להבין באיזהו סברה פליג אם אפי' בקטנה ג"כ צריכה להמתין והנלפענ"ד לבאר כ"ז צריך אני להעתיק דברי החי' הר"ן לעיל דף כ' האי דם חימוד הוא פירשו בו דם חימוד הוא וטהור והקשו ע"ז מסוגי' דצריכה למנות הרי דדם חימוד אינו טהור אלא ודאי האי דקאמר לא לטהר אלא רק כדי להראות חכמתו ול"נ דאפשר דאי קים לן ודאי דדם חימוד הוא טהור והאי דצריכא לישב ז' נקיים משום דאגב חימוד מתעורר דמא ואע"פ דדם חימוד טהור אפשר דנמשך אף דם נידות עמו עכ"ל הר"ן היקרים מפז ומפנינים ודבר גדול השמיענו האדון אם נאמר שדברי רבא הוא דהחמירו שאפי' דם חימוד טמא א"כ עיקרו דרבנן משא"כ אם אמרינן שע"י החימוד יבוא האורח שלא בזמנו [וכמו שהנסיון מוכיח שאצל הבתולות הנישאות בהשרת דם בתולים בימים הראשונים האורח ממהר לבוא] וא"כ הוה חשש ואיסור דאוריית' ונ"ל בזה שהם דברי רש"י זי"ע יבמות דף כ"ז שבעה נקיים שמא מחמת חימוד פירסה נדה בשעה שנתפייסה עכ"ל וכן ביומא דף י"ח נוכל להעמיס כוונה הנ"ל ד"ה צריכה שמא מחמת חימוד ראת' דם אבל בנדה משמע לכאו' כדברי החי' הר"ן הנ"ל [ועיין ברש"י דף כ' ד"ה חימוד עיי"ש וברש"י שם שנכרית הית']: ומשם בארה רב חביבי' הוה ס"ל שדברי רבא הם להורות לנו שיבוא דם חימוד וא"כ רק בגדולה שיש לה דם נידות יש להם חימוד ג"כ משא"כ קטנה שלא הגיע זמנה לראות ואין דם נדה האיך נאמר שיהי' דם חימוד ע"ז השיב שאין ר"ל שדם חימוד הוא בפני עצמו אלא שהחימוד יעורר דם נדות וא"כ הגם שהיא קטנה בכ"ז כיון שיש בכוחה דם נידות כי כשתהי' גדולה תראה דם וא"כ הגם שמסתמ' כלא הגיע עדיין לראות אבל בהשתנות בגופה החימוד יעורר הדם נידות ודו"ק ובזה יהי' ג"כ תולה מה דפליגי הראשונים אם צריכה הפסק בטהרה או לא וכן כל החומרות המבוארים בסי' קצ"ו שאם נאמר שהוה החשש משום שע"י החמדה יעורר דם הנידות א"כ צריכה ג"כ הפסק בטהרה ובזה יבוארו דברי רש"י ד"ה איעכב בתר יומא שנתפייסה והיינו מפורש משום הפסק בטהרה והיינו כמו שכתבנו דשיטת רש"י הוא שהחימוד יעורר שהאורח יבוא בזמן קרוב וא"כ צריכה הפסק בטהרה כדין כל חומר דם נידות וכן בסוגי' מבוארים כן דברי רש"י בד"ה צריכה שמא מחמת תאות חימוד ראת' דם ועתה נבוא לקושי' שהקשיתי מדוע העטיף רבינא כוונתו בהמתנה אולם מזה הוה מוכח בפי' שאינו צריך לא הפסק בטהרה ולא בדיקה כי מה יועיל בהמתנה זו אם לא יודיע להקרובי הכלה שהמה יראו שהכלה תפסיק בטהרה וזה הוא עיקר הוכחת הפוסקים דהיינו הראב"ד והרמב"ן שאינו צריכה הפסק בטהרה ועיין היטב בר"ן פ"ב דשבועות תבעוה לישנא משום דמחמדא ומחמת חימוד יש שמא ראת' דם ואפי' בדקה והני ז' נקיים איכא מ"ד שצריכה הפסק טהרה ובדיקה בימי ספירת' כאשה הרואה דם ואבל הראב"ד והרמב"ן לא בעי והבי' הראי' שנזכרנו שמעובדרבי רבינ' מוכח שלא בעי הפסק בטהרה כיון שלא ידע משום מה איעכב ודחה הר"ן ואין זה ראי' דאפשר דז' אחרינא אצרכה אלא דתלמודי לא חש לפרושי עיי"ש בנועם דברי קדשו אולם אהובי המציץ הטיב דברי הר"ן יראה דעתו נוטה שצריכה הפסק בטהרה והיינו משום שבכאן הוה הענין שיהי' רואה דם ממש ולא רק דם חימוד ובכ"ז לא מלאו לבו כלב הארי' להורות ולהכריח שיטתו משום שהוה בגירסת' וכמו שהוא ג"כ בש"ס שלפנינו שרבינא אבי החתן המתין והאמת עד לעצמו שהוה ראי' חזקה לשיטת הראב"ד ורמב"ן ועיין בר"ן שם בד"ה וגרסי' עלה בגמר' והגם שסברתו הוה נוטה להחמיר נגד שיטתם וכאשר גזר אומר ואין זה ראי':
אולם במרדכי שס"ל שצריך הפסק בטהרה הביא לנו גירסה אחרת ועיין בפ"ב דשבועות סי' תש"מ בסופו דהכי אית' בפרק תינוקות רבינא איעסק לברי' בי' רב חביבא ונתפייסה בת רב חביבא לינשא לבנו של רבינא אמר כהו רבינא לקרובי הכלה ליום פלוני נכתב כתובה [כלומר לעשות נשואין ליום הנועד כי מטא ההוא יומא שקבעו ביניהם לכתוב הכתובה אמרו מ"ר] אמרו לרבינא לינטר מר עד ד' [ליום ד' הבא בשבוע אחרת] וכי לא סבר לה מר להא דרבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה ז' נקיים עיי"ש עוד וא"כ בטוח אני אלמלא הוה גירס' זו לפני הר"ן היה שמח כשמחת קציר והיה מכריח שיטתו שצריכה הפסק בטהרה ובזה מובנים דברי הש"ס כי אמר לקרובי הכלה והם אמרו לרבינא שצריכה להמתין עוד ז' ימים אחרות כי הכלה לא הפסיק' בטהרה יהי' מאיזהו סיבה שהיה והמרדכי שהיה גירס' זו לפניו ע"כ כתב הלכך לובשת לבנים כל ז' ימים קודם הנשואין ופורשת סדינים לבנים על מיטתה ובודקת בכל יום ועיין בלשון המרדכי דבעינן יהב' אדעת' הנך ז' ימים והוא לשון רשב"ם ופשוט שהוה ככל חומר הבדיקות בכל יום פעמים והיינו כאמור ובזה מיושב הקו' שהקשיתי לפי גירס' הנ"ל ועיין ת"ה שער ב' בפנים ובבדק הבית ובמשמרת הבית הרשב"א וכן ה"ה בפרק ט' [שהראה לנו הט"ז האמת אגיד שלא מצאתי שם] מא"ב שהוא עיקר הענין רק חשש רחוק ע"כ אינו צריכה לא בדיקה ולא הפסק בטהרה אבל הרא"ה בבדק שפכו חיזק בראי' וכדבריו מבוארים ג"כ בר"ן שבודאי המתין והש"ס לא חשש לזה ורק להשמיענו בענין זה שגם בקטנה צריכה הפסק בטהרה וא"כ מצאנו השיטות שסוברים שנוהגות בזה ככל חומר הבדיקות הם המרדכי וכן הרוקח המובא בהג' אנשי שם והוא שיטת הרשב"ם וכן הרא"ה וכן שיטת הר"ן והמקילין והם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א וה"ה תלמידם והכל כאמור שאם חוששין שיבוא דם חימוד או שיעורר דם נידות:
ובכן נבוא לדברי הטו"ז שהקשה מהא דאיתא בפ"ק דסוטה גבי תמר ותשב בפתח עניים שנתנה עניים לדברי שאמרה טהורה אני מנדה וכן מצאנו ברות שנכנסה למטתו של בועז ועיין בפלתי שכתב שלא ידע מה קשי לי' אדרבה זה תוקפו של בועז שאף שרות טבלה מקודם שנכנסה למטת' אפ"ה לא בעלה הנלפענ"ד בס"ד הלא מפני שהמתין על גואל אחר ועיין רות סי' ד' ודו"ק. ועוד כי הקושי' לא הוה מבועז אלא אלא על רות קשי' לי' להטו"ז] ותי' הטו"ז שעדיין לא הית' גזירה זאת [המעיין בדברי נר המערבי שהצבתי בפתח השער יראה שהוא נגזר רק בדור אחרון יתר על זה עיי"ש בהלכה י"א] ועיין ב"ש סי' קי"ט שנקיט בלישנא שגם בימי התנאים הוה גזירה זו בס"ק י"ג ולהלן נדבר מזה] וראיתי בחוו"ד שתמה על דברי הטו"ז שלא חשו חכמים רק בחימוד של נשואין אבל לביאה של זנות אין חימוד אם אמנם שכמה גדולים דברי החוו"ד אבל בכאן לא זכיתי להבין לדון ענין תמר ורות לזנות ועיין ברש"י רות ופרסת' כנפיך [סי' ג' פסוק ט'] והוא לשון נשואין ובפרט שהכל משום שהמתין על הגואל היותר קרוב וכן תוגר ובפרט אשר בנו שניהם בית ישראל וכל מלכות בית דוד נתקיים ע"י ופשוט שהיא ספרה ז' נקיים וכמו שטהרת' עצמה ג"כ לזה ועיין במדרש והנה אשה טהורה ומכל הנשים שוכבת מרגלותיו וכן פי' בספר זרע אברהם על המדרש ועיין בשמחת הרגל למרן החיד"א ומה שכתב מרן החוו"ד זי"ע ותדע דהא פילגש אין לה קידושין כלל וכי צריכה בכל ביאה ז' נקיים לולא דברי קדשו הפילגש הגם שאין לה קידושין אבל כיון שמיוחד לו סומכת דעתי ובביאה ראשונה בודאי צריכה ז' נקיים ועיין בש"ס יומא הנ"ל בענין מאן איכא ליומא לתי' א' בש"ס דשלוחי הוה משדרי אולם מקצת הראשונים ועיין ברא"ה בב"ה משמע ששם שהוה בקידושין [ולהלן נדבר מדברי הרא"ה הנ"ל] אבל מסברה נ"ל בפילגש בפעם ראשון שמיחד' צריכה למנות ז' נקיים ואולי סברת החוו"ד שגם בפעם ראשון א"צ למנות ז' נקיים כיון שלא הוה נשואין צ"ע ונוכל להעמיס בדברי הטו"ז עפ"י דברי החי' הר"ן שזכרנו דכיון שעומד בשיטת ה"ה א"כ הוה החשש רק מדם חימוד וגזירה זו של דם חימוד לחוד בלא דם נידות לא גזרו וע"ז לחוש שמא בא ע"י חימוד דם נידות ע"ז אמרה טהורה אני שאות' הצדקת קים לה שלא נתעורר דם נידות ע"י החימוד ובטוח לבה שגם דם חימוד לא היה לה כי הקדושים האלו נתפשט אצלם חומר הגשמי ועיין בשמחת הרגל למרן החיד"א זי"ע ודו"ק [ועיין שמלה אות א' בזה]:
והיוצא לנו להלכה מ"ש מרן הש"ך בס"ק א' והאידא נהגו להפסיק בטהרה אף לבתולה ובודקין כל ז' נקיים וכ"כ מהרש"ל והביאו הפרישה והב"ח [שיטת המרדכי ורשב"א והרא"ה וכן הרוקח וכן שיטת הר"ן שאפי' בדיעבד צריכה להפריש ככל חומר הפרישה כאשר הבאתי בס"ד] אבל מי יבוא אחר המלך אשר כבר עשהו מרן הרמ"א כל זה לכתחילה מיהו בדיעבד אם לא בדקה עצמה רק פ"ע בתוך ז' סגי ועיין ש"ך ס"ק ב' ותורת השלמים שכתב שפשוט שדברי הש"ך הם רק בקטנה דלא הגיע זמנה לראות וליכא גבה רק חשש דשמא מחמת חימוד ראת' אבל בגדולה שראת' וכו' א"כ צריכה לטהר מטומאת' דנדה והנלפענ"ד בס"ד עפ"י דברי קדשו שבקטנה שהוה רק חשש שראת' מחמת חימוד ויתעורר ג"כ דם נידות והוא אינו קרוב כ"כ לומר כיון שלא הגיע זמנה לראות משא"כ גדולה שכבר ראת' ואפי' אם היתה טהור' מקודם [ופשוט שמונעים הטבילה מבתולות כנודע מפני המכשולות] אבל כיון שכבר ראת' נדה בודאי יעורר החימוד שתראה דם הנידות והאורח יבוא מקודם לזה כמו בכל השתנות כווסת הקפיצות ודו"ק ובשינוי גירסה הש"ס אי גרסי' בי רב חנינא או רב חביבי תולה בדברי הש"ס כתובות דף ח' שמסיק שם שלא אתייע מילת' עם רב חנינא ואיעסק פירש"י שם שידך ועיין ס"ט ס"ק ב' מזה קשי' לשיטת הרשב"א ודו"ק:
ב') ובקושי' הטו"ז ס"ק א' שקשה מרות ונתמר נ"ל נ"ל בס"ד בדרך אחרת לתרצו עפ"י דברי תשו' הב"ח סי' קי"ח וז"ל ומה שהקשה לשאול בדיבור התוס' פ' החולץ דף כ"ז שכתבו יחוד בעלמא הוה וניחדי להו דיכול היה לבוא עלי' וכו' ותירצו דמדינ' יכול לבוא עלי' דכבר טהורה היא ויושבת בימי טהרתו ואין לזה דין תבעוה להנשא דדוקא בסתם אשה שנכנסה לחופה שהכל יודעים למה כלה נכנסה לחופה והתם הוא דחיישינן למחמדא אבל זו שמודיען אות' מתחילת התביעה שלא תכנוס לחופה אלא לייחודי בעלמא א"כ לא חיישינן למחמדא הכא היא תופסת בפשיטות דלא יכול לבוא עלי' מדינא כיון דלא מחמדא שפיר איכא פת בסלו וכו' עכ"ת דברי רבינו הקדוש זי"ע וא"כ רות כיון שהית' יודעת אות' צדקת שבועז לא יבוא עלי' ואפי' אם יבוא עלי' אז ליכא חמד' וכן בתמר כי לא הית' יודעת שיהודי יבוא עלי' ואדרבה והכא יהודא אמר הוציאו ותשרף וע"כ אפי' בא עלי' לא היה אצלה חימוד ודו"ק:
ג') נשאלתי בגוונא שהחליפו הכלה להחתן כגון במעשה דלבן שנתן לאה תחת רחל וכאמור "ויהי' בבוקר והנה היא לאה" והנה הכלה לא סמכה דעת' כי אולי יכירה וא"כ אולי לא הית' צריכה ליספור ז' נקיים ואין בכאן חימוד או אולי הוה תמיד חימוד חדש וממשמעות הקרא ויהי' בערב ויקח את לאה ועיין בתרגום והוה ברמשא ודבר ית לאה ברתיה משמע שרק בערב אמר ללאה כן ועי' מג"א ר"ם ט':
תשובה אהובי לנסני בחידות בא כי לפענ"ד זה הענין לא יקרה אולם אם בא לשאול הלכה בענין זה תשובתו בצדו עפ"י הב"ח סי' קי"ח שהבאתי בספרי בסי' זה שאם לא סמכו דעתו אין בכאן חימוד ופשוט ורק אם נחלף החתן מזה דברו הפוסקים ועיין בטו"ז וש"ך ולבוש וב"ח כאשר נדבר להלן בס"ד ובדבר השאלה פשיטא לדברי הב"ח שאין בזה חימוד וכן לדברי הטו"ז אם לתי' א' שעדיין לא גזרו או לתי' ב' שהיה עמה במטה והנ"ל שכוונת הטו"ז לדברי הב"ח שזכרנו ודו"ק היטב ובכ"ז אין אני מורה בזה כי כאמור לדעתי זה הענין לא יהי' ואם כוונתו להקשות כי לא יעונה לצדיק כל עון הלא לא שמרה ז' נקיים וכאמור מפי המדרש שרק בערב מסרה רחל הסימנים ללאה אחותו אם על זה כוונתו להקשות ימצא ג"כ מתורץ בדברי הטו"ז ס"ק א' לתי' א' שעדיין לא נגזרה גזירה זו ולתי' ב' אם עמה במטה שאני כוונת הטו"ז כי החימוד הוה רק ע"י ידיע' שיודעת שתנשא לאיש אשר שם לא הית' ידיעה ללאה והם דברי תשו' הב"ח שזכרנו וע"ז ג"כ אין קושי' וכאמור:
מידי דברי בענין זה אציע שלא זכיתי להבין דברי מהרש"א זי"ע בח"א בב"ת דף קכ"ג ע"א בד"ה אלא מתוך סימנים דליכא למימר דבזולת סימנים היה סבר בלילה שהיא רחל דמסתמ' היה מכירה בקול כשהיה מדבר עמה וכמבואר בש"ס דלא התרו סומין בנשותיהו אלא בט"ע דקלא אלא ע"כ שמסירת סימנים שידעה לאה להודיעם ליעקב הם הטעו את יעקב שלא להכירה בקול כמו שהטעו סימני שער ידיים של יעקב את יצחק וכה"ג אמרו במ"ר בצפרא והנה היא לאה לאו בלילה הוינא קרינא רחל ואת ענת הרי שלא הכירה בקול מיהו ק"ק למה לו ליתן לרחל הנהו סימנים הו"ל לסמוך אטביעת עינא דקלא וי"ל שהיה יעקב עושה כן על צד היותר טוב שלא ירמה אותו ודו"ק ע"כ ולפי שעה נעלם מכסא כבודו דברי המדרש איכה בפתיחה רבי יוחנן פתח ונשא וכו' בסנוגירון שאמרה רחל אמנו בעדינו כשיעץ אבי להחליפני מסרתי לבעלי סימנים אולם לאח"כ נחמתי כי ראיתי שלערב החליפו אחותי מסרתי לה הסימנים ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי ועיי"ש. ודברי המ"ר הם מתומאים עם דברי הב"ר וכן דברי הש"ס כי רק ע"י הסימנים הטעו אותו אבל הקול שמע שהוא קול רחל ודו"ק והוא פליאה נשגבה לעיניי הטרוטות ועיין ש"ס מגילה דף י"ג שמפורש כדברי מדרש איכה וצ"ע להלכה בוודאי צריכה עתה ז' נקיים ובזה שלו' מנאי ידידך:
(ט"ז ס"ק ג') ועיין חוו"ד אות ג' שכתב שהנה הטו"ז הבין בכוונת הדרישה שיש לה תמיד חימוד מיום התביעה עד שעת נשואין ולזה מקשי הדרישה על הרשב"א דלמה לו הטעם דלא מחמדי השתא הא בלא"ה צריכה ז' נקיים סמוך לבעילה ואפי' הודיע לה שרמי שכרי באסינתא מ"מ צריכה ז' נקיים דווקא סמוך לבעילה ע"ז תי' שנפק"מ אם הקדימו הנשואין בתוך ספירות ז' נקיים שאז אם הודיע לה מכי רמי שכרי באסניתא מהני כיון דה"ז נקיים הוה סמוך לבעילה אבל בלאחר י"ב חודש לא מהני אפי' הקדימו החופה סמוך לשבעה נקיים ע"כ דברי החוו"ד וע"ז חולק הטו"ז שאם ספרה ז' נקיים מכי רמו שערי באסינתא אפי' ימשוך ד' שבועות אינו צריכה למנות סמוך לנשואין המעיין בדרישה יראה שאין זה כוונת הדרישה זי"ע ובפרט מה שהעלה הטו"ז שאין צריכין הז' ימים להיות ממש סמוך לחופה הלא יוצא מפורש בדרכי משה ס"ק א' וזה לא נעלם מדרישה ורק כוונת הדרישה הוא ענין אחר בס"ד והוא כי הרשב"א כתב וז"ל לא שתבעוהו שינשא לאחר י"ב חודש שזמנה רחוק ואינו חומדת בכך ויראה לי שמונין לה בשעה שמכינים צרכי החופה מכי רמי שערי באסינתא והוקשה לדרישה שפתח באחר י"ב חודש שאינו כלום משמע אבל תוך י"ב חודש הוה הספירה מועיל ואח"כ אמר שדוקא מכי רמי שערי באסינתא משמע אבל מקודם לזה לא ע"כ העלה הדרישה ג' חילוקים, א) שקודם י"ב חודש שאפי' התחילה לספור ז' נקיים וביום ג' או ד' לספירת' נתרצו לכונסו צריכה לספור ז' נקיים מחדש ולא מעת התביעה שהרי מעת התביעה לא הית' חמדה ומש"ה לא קאמר טעמי' שתחזור ותחמוד לאחר זמן קודם הנשואין עכד"ק ור"ל שהספירה שקודם י"ב חודש אינו מועיל ונהיי"ט כיון שהזמן רחוק י"ב חודש שבלא זה שכאשר יקרב זמן יהי' חימוד יותר אלא שלא הוה חימוד כלל ממילא לא הוה ספירה הנ"ל ספירה כי אינו בכלל תבעוה לינשא ולפי"ז אפי' הסכימו לעשות נשואין מיד לא הוה ספירה כלל משא"כ אם הסכימו לעשות נשואין תוך י"ב חודש קודם שרמו שערי האסינתא הגם שאין לומר אז שאין הספירה מועיל משום שלא הוה בחימוד - כי חומדת כיון שהוה בתוך י"ב חודש אבל בכ"ז הוה קודם הזמן שמכונה בשם תבעוהו להנשא וע"כ אין לומר שיהי' הספירה שסופרת תוך י"ב חודש מועיל לנשואין אילו כי יעורר חימוד חדש היותר גדול מזה כאשר יבוא זמנו של נשואין אבל בכ"ז בהיות שאין לומר בזה שזמנו רחוק ואינו מחמדת בכך ע"כ אם יקרה שהיא ספרה תוך י"ב חודש קודם שרוני שערי באסינתא הגם שהיא צריכה מעת שמכינים צרכי החופה לספור מחדש כי אז יעורר חימוד חדש אבל בכ"ז כיון שהיא תוך י"ב חודש והוה חימוד אם יהי' בגוונא שיעשו עתה. נשואין מועיל שאינו דומה לקודם י"ב חודש שספרה בעת שלא הוה חימוד משא"כ כאן ספרה בעת שהוה כבר חימוד הגם שהיא צריכה לחזור ולספור מעת שיעשו הכנה האותי' לנשואין בכ"ז אם יקדימו הנשואין מועיל שפיר כיון שספרה בעת שהוה חימוד וע"ז קאמר הרשב"א ויראה לי שמונין לה בשעה שמכניסין צרכי החופה מכי רמו שערי באסינתא וע"ז כתב הדרישה זי"ע ואזה נמי מסיק ואמר שמונין לה מכי רמו שערי באסינתא שאף שרגילין לעשות חופה עד"מ ד' שבועות אח"ז מ"מ מונין כפה מאותו שעה דאם הסכימו ביני ביני לעשות חופה מיד א"צ למנות ז' נקיים חדשים עכל"ק ור"ל שמי רמי שערי וכו' הוה הכנה האמתי' לנשואין וע"כ הוה החימוד בחוזק הפעולה ואז זה הספירה אפי' יהי' הנשואין אפי' אחר ד' שבועות כי הרשב"א ס"ל דא"צ שיהי' אילו הז' ימים סמוכין ודלא כמו שהבין הטו"ז בדברי הדו"פ] כי כן מפורש בד"מ בדעת הרשב"א וזה לא נעלם מרבינו זי"ע אשר לכל תכלית הוא "דורש" "ומפרש" ורק כוונת הפרישה זי"ע שאם הוה הספירה מעת שהוה הכנה אתי' לנשואין ע"כ אפי' ימשך ד' שבועות אז א"צ ספירה חדשה [כי מזמן שרמי וכו' הוה החימוד בגוונא היותר גדול ולא הוה מקום לחוש שיבוא חימוד חדש בכ"ז הוא אם הסכימו לעשות נשואין מיד א"צ למנות ז' נקיים לזה פשיטא לכ"ע] וע"כ אפי' אם אחרו אח"ז ד' שבועות אז ג"כ אינו צריך ספירה חדשה ורבינו הטו"ז זי"ע הבין שכוונת הד"פ להשמיענו דאם הסכימו ביני וביני לעשות נשואין מיד א"צ למנות ז' נקיים משמע, אבל אחרו קצת יותר מזמן ההוא צריך לעשות ספירה חדשה כי מעת שיתקרב הזמן ההוא צריכה ספירה חדשה אולם אדרבה כוונת הדריש' להשמיענו שאפי' אם ע"י סיבה שנאחר קצת מזמן הרגיל [ע"ז משל שנודע שמזמן שרמי וכו' הוא ב' ג' שבועות עד הנשואין] לא נאמר שצריכה ספירה חדשה והדרישה רק מביא ראי' שמכי רמי שערי וכו' הוה החימוד האמיתי וחימוד היותר גדול מזה לא יהי' וכמו שאתם מודים לכ"ע שאם הקדימו הזמן שמועיל כי זה מועיל אפי' תוך י"ב חודש אבל באמת שבתוך י"ב חודש הגם שהוה חימוד אבל כיון שהוא קודם שרמי שערי וכו' עוד יבוא חימוד היותר גדול וע"כ קודם הנשואין והיינו כאשר יהי' ההכנה האמתי צריך עוד ספירה אבל אם יהי' הנשואין מיד אינו צריך ספירה חדשה אבל בכאן מכי רמי שערי וכו' אז מועיל אפי' אם איחר הזמן:
פירות הנושאין מדברינו אילו עפ"י דרישה ופרישה עולה בס"ד על שלחן מלכים שלשה ראשים וששה פרטים א] א) קודם י"ב חודש לא הוה חימוד כלל ופשיטא שצריכה ספירה חדשה כאשר יהי' הכנה האמתי' לנשואין, ב) אלא אפי' אם יהי' מיד הנשואין אחר שספרה ג' או ד' ימים אינו מועיל לעת עתה כי צריכה למנות מחדש כיון שלא הוה חימוד כלל, ג) תוך י"ב חודש קודם שרמי שערי וכו' צריכה למנות מחדש כאשר יקרב זמן הנשואין כי יתעורר חימוד חדש ד) אבל אם מיד יהי' נשואין כיון שהוה חימוד כבר [ורק אם ימשך זמן רב אז יבוא עוד חימוד אבל כיון שהוה עתה כבר חימוד) מועיל זה הספירה שמנו תוך י"ב חודש והבן עומק הענין ג] ה) מי רמי שערי אז אפי' יאחר הזמן כי לא יהי' חימוד חדש. ו) ופשיטא וראי' לזה שהלא יעשו מיד שזה מועיל אפי' תוך י"ב חודש וכ"ש שמועיל בכאן ודו"ק ואקוה שיגעתי בזה ומצאתי בס"ד לתרץ עומק דו"פ זי"ע:
שו"ת חת"ס סי' קפ"ד נשאל מהגאון מהרי"ם א"ש אשה שדברו בה להנשא לאיש אשר לא ראת' מעולם ונתרצית ע"י מכתבים וקבעו יום הנשואין וספרה האשה ז' נקיים קודם שבא האיש יש להחמיר דלא מהני אלא צריכה לשבת ז' נקיים עוד והיא סברת הגאון השואל ועיי"ש ועיין שו"ת מהר"ם א"ש סי' י"ז בסופו ולחם ושמלה אות א' (אולם נ"ל בס"ד אם כמו שנוהג בזמנינו ששולחים פארטרע אם נאמר כיון שרואת צורתו בזה שולט היצה"ר או נאמר דוקא על הגוף שרואה ובכ"ז אולי בזה אפי' הגאון מהר"ם א"ש לא היה מחמיר וצ"ע. ובתשובה ביארתי ויועתק בסוף הסי' בס"ד) ובמק"א כתבתי בס"ד וז"ל והנ"ל לבאר זה הענין מדברי הש"ס פרק החולץ דף ל"ז [יומא דף י"ז] רב כי איקלי וכו' ואמר מאן הוי ליומא ומשני שאני רבנן דפקיעי בשמייהו והאמר רבא תבעוהו לינשא ונתפייסה צריכה ז' נקיים רבנן שלוחי הוה משדרי ומודעי להו אב"א לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו והנלפענ"ד בס"ד דלכאו' קשה אם נאמר שצריכה לראות החתן מקודם מה מהני דהוה משדרי שלוחייהו הלא צריכה ז' נקיים אחר שראת' את החתן ומשמעות דברי הש"ס שבא עלי' מיד דאל"כ הוה מצי הש"ס לשנוי על הקושי' דבעי ז' נקיים שתספור אח"כ אלא ע"כ שבא עלי' מיד [והנה בזה באמת נחלקו הרמב"ם והרשב"א ועיין בב"י בד"ה ומחלוקת הרמב"ם והרשב"א ולרשב"א באמת היו באים עליהם רק אחר שיספרו ז' נקיים והיינו תי' הש"ס יחודי הוה מיחדי' עיי"ש] וקשה הלא לא ראת' אותו האשה מקודם וא"כ מוכח כדברי מרן החת"ס שאפי' לא ראת' מקודם ג"כ תוכל לספור ז' נקיים אולם הגאון מהר"ם א"ש החמיר בזה נ"ל שבזה פליגי ב' תי' בש"ס לתי' א' דשלוחי הוה משדרי ומשמע שאפי' לא ראת' מקודם אבל לתי' הב' דיחודי' מיחדי ולעולם רק אחר שהמתינו ז' נקיים באו עליהם כשיטת הרשב"א או כשאר שיטת שלא היו בדעתם כלל כבוא עליהם ועיין לחם ושמלה שסידר באות י', ו' שיטות בזה] ובזה נ"ל לתרץ קושי' התוס' ביומא ויבמות הנ"ל שאם אין רצונם לבוא עליהם הלא אין לו פת בסלו: וי"ל מדוע נקטו חז"ל האי לישנא שענין פת בסלו הוא כיון שיכול לאכול בכל עת שירצה לא ירעב נפשו וא"כ אם נותנים לו פת בסל והוא סגור במפתח אינו מכונה בשם פת בסלו והוא קושי' התוס' ואולם אם נסגר במפתח והמפתח בידו מכונה בשם פת בסלו והנה כפי מה שאמרנו מצד הלכה כדברי מרן החת"ס מצד ספירת ז' נקיים יצאו במה ששלחו שלוחים להודיע להם בכ"ז רבנן אחזו דרך צדיקים ומחמרי אנפשייהו כדברי הגאון מהר"ם חא"ש שהחמירו להמתין עוד ז' מש"ה הוה שפיר כפת בסלו כיון שיש בידם לעמוד ולעשות כעיקר הלכה [וקצת דמיון בסי' ב' ס"ק ד' בטו"ז דכל דבר שבדיעבד מותר יש לסמוך לכתחילה על התיקון עיי"ש ומה שהקשיתי ע"ז מטו"ז סי' י"א ס"ק א' וכן נמי בכאן בדבר שמותר מצד עיקר הלכה היו סומכים החכמים ליחד עצמם עמה כיון שרבנן מחמרי אנפשייהו ודו"ק והבן] ועיין בחי' הריטב"א. ואולם י"כ שמה שנקיט שאני רבנן דפקיעי שמי' ר"ל כמובן איש מסוים ומפורסם מכירים אותו כולם ויכולים להעמיס שמה שנקיט הש"ס שאני רבנן דנפקיעי שמי' ר"ל שהוה מכירים אותם ודו"ק [ולכאו' הוה מקום לעורר מה מהני דמשדרי שלוחייהו הלא מפורש בריש פ"ב דקידושין אסור לקדש אשה עד שיראנו וי"ל כי בכאן במאן איכא ליומא אין בו זה החשש ועיין ביש"ש יבמות פ"ד סי' ו' פלוגת' הראשונים אם מותר לאדם לישא אשה ודעתו לגרשה אם הודיעה מתחילה] ובזה מתורץ כי הרבנן היו מכירין אנשי המקום שם ולא הוה חשש שאסור לקדש עד שיראנו והנ"ל שתולה בפלוגת' הנ"ל שמובא ביש"ש שאם מותר לישא ודעתו לגרשו אם הודיעה מתחילה כי מה חשש יש לאסור משום שמא ימצא ערות דבר ונתגנה וכו' והתורה אמר ואהבת לריעך כמוך וא"כ בהודיעה מתחילה מותר משא"כ אם אסור וקשה הלא אסור לקדש עד שיראנו ולפי הנ"ל שהיו מכירים החכמים ועוד אפשר לומר כי משני שלוחייהו הוה משדרי ועליהם היו סומכים יותר ודו"ק ועיין רמב"ם ובמשנה למלך פ' כ"א מאיסורי ביאה הלכה כ"ח וגט פשוט סי' קי"ט ושו"ת הב"ח סי' קי"ח ורמב"ם פי"א הלכה י' ובהשגות הראב"ד ובנושאי כלים ועיין ביש"ש הנ"ל שנתעורר ג"כ בתי' זו על הטור והולך בדרך הקרוב לדברי המ"ל הנ"ל ודו"ק:
סעיף ב') אע"פ שלא נתקדשה דהיינו לאפוקי משיטת הרא"ה בב"ה - דברי הרא"ה מרפסין איגרא ועיין בב"ה שתמה עליו ובסדרי טהרה באמצע ס"ק י"ב בד"ה מה שכתב הטו"ז תמצא ביאור לדברי הרא"ה ועיין במהש"ק בהג"ה מהגאון ר' שלמה כהן זצ"ל מווילנא אולם כבר הקדימו הס"ט ובזה מבוארים דברי הרא"ה זי"ע כי לולא כן אין מקום לנטות מקושי' הב"ה ודו"ק ואולי כי דיבר הרא"ה מזמניהם שהיו מקדשין הרבה זמן מקודם וכמו שמשמע לישנא דמתני' נותנים לבתולה י"ב חודש לפרנס את עצמה [בכתובות] והוה כמו תנאים אצלינו ועיין בחמודי דניאל מובא בפ"ת ס"ק א' דבלא כתיבת תנאים לא מהני ז' נקיים ודו"ק ובזה נסמכים דברי הרשב"א שכתב לא י"ב חודש אלא מכי רמי שערי באסינתא ועיין בלישנא דש"ס פ"ק דכתובות ועכ"פ הקידושין הוה שיהי' עי"ז התקשרות ביניהם ודו"ק.] הב"ש באע"ז סי' קי"ט נסתפק באשה שנשתגה וספרה ע"י נשים ואח"כ נעשית בריאה אם צריכה ז' נקיים אולי יש חימוד חדש ועיין בשו"ת חת"ס סי' קפ"ד בזה ובשבות יעקב ח"א סי' ס"ז והנלענ"ד להסביר ספיקו של הב"ש זי"ע שנסתפק במהד"ק כי הגם דלכאור' קשה מה נסתפקו בזה הלא שוטה ג"כ יש כה תאוה וחימוד ואולי עוד יותר מן הבריאה אלא אופן ספיקתם נ"ל עפ"י דברי החוו"ד שדוקא בחימוד של נשואין יש תאוה ולחוש וכו' ובשוטה הגם שיש כה תאוה אבל אין לה שכל לחימוד של נשואין מהענין שאמרו חז"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלתא זה נ"ל כונתם ספיקם ודו"ק:
שו"ת שער אפרים סי' ע"ה כתב באשה אחת שהית' זקוקה ליבום ולא רצה לחלוץ לה עד שנתפשרו עמו וחלץ לה ורצונה לכנוס לחופה בו ביום והורה דצריכה ז' נקיים מחדש פשיטא במקומות שנהגו לייבם שאינו מועיל ז' נקיים שספרה מקודם כי ויבמה אמרינן אפי' בע"כ ועד אז נחשבת כא"א ואפילו במקום שאין מייבין אלא חולצין מ"מ לא סמכ' דעת' ע"ש [מובא בפ"ת ס"ק א] והנ"ל בזה לדידן שיהי' תולה עפ"י שמסתפק בשו"ת מהר"י מינץ סי' י"ד בזמן הזה שאין מייבמין אלא חולצין אי הני חמש נשים יכולים להעידה כיון דאין שייך הטעם ששונאות זו את זו ועיין שו"ת צ"צ סי' פ"ח ק"נ יבמות פט"ו אות ר' עיי"ש ובספרי לתק"ע סי' ביארתי באה"ט בס"ד הנלפענ"ד שהגם שהאידנא יודעת שלא תתייבם כמבואר בבכורות דף ב' שאידנא חליצה קודמת בכ"ז לפעמים יתבטל החליצה ברגע אחרונה וג"כ מציד' לא סמכ' דעת' ודו"ק ופשוט שאסור לעשות הנשואין על סמך שתספור אח"כ ועיין ביוסף דעת מהג' רשכבה"ג ר' יוסף שאול נ"ז זצוק"ל שבכעין זה בגרושה כתב שאסור לעשות הנשואין ודו"ק [עיין בכללין סימן תקצ"ה] נשאלתי בהגבילו יום הנשואין לר"ח חשון ואח"כ מחמת סיבה נתאחר ביאת החתן יותר מן ד' שבועות ורק ביום שהיה נגבל הנשואין בא ציר מיוחד והודיעה סיבת איחור הנשואין והגביל ומיד לזמן מיוחד והודיע דבר מוסבר ואמיתי טעם האיחור כדי שלא תתפרד חבילות וקשר אהבה אם צריכה למנות ז' נקיים כשהגבילו נשואי השניים או לא:
תשו' בס"ד אהובי פרטי השאלה אינם מבוארים ונבאר הענין ומתוכו יתבאר הכל בס"ד ללמוד ממנו כזה וכיוצא בזה וזה החלי בעזר צורי וגואלי. - איתא בשו"ע סעיף ג' אם דחו הנשואין מחמת איזהו סיבה אע"פ שישבה ז' נקיים צריכה לחזור ולישב ז' נקיים כשיתפשרו לעשות נשואין. מקורו מדברי המרדכי והעלה הטו"ז לפי"ז שהיינו שהנשואין היו נדחין בגוונא שנתפרדה החבילה שהנשואין היו נדחין מבלי עשיית מועד אחר לנשואין אלא היו נפרדין זה מזה באופן שלא ידעו אימת יהי' הנשואין עיי"ש כי רבינו הטו"ז דייק מדברי המרדכי כשיתפשרו וישלימו יחד ודעתן לעשות נשואין משמע שנתפרדה החבילה לגמרי וכן לשון השו"ע אם דחו הנשואין וכו' כשיתפשרו לעשות נשואין משמע שנתפרד החבילה לגמרי דוקא אז צריכה ספירה חדשה [אולם הב"ח ס"פ שלא נתפרד החבילה לגמרי אלא שזמן בנשואין דחו לסתם ולא הסכימו באות' שעה על איזהו זמן יהי' הנשואין אלא אמרו כשיתועדו יחד לאחר שיתפשרו וישלימו אז יקבעו זמן הנשואין] אבל הטו"ז סיים ואין צורך ש"נ אלא כשהושוה יחד שלא לישא זה את זה אבל גוונא דהב"ח להטו"ז מועיל כיון שרק הזמן הנשואין נתפרד אבל לא השידוך ועפי"ז סברה זו החמיר הטו"ז נגד המ"ב שהיתר בהגבילו הנשואין לר"ח ניסן והכלה הכינה עצמה לזמן ההוא בספירה וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא ולמחרתו בא ציר מהחתן דאיתילד אונס' ויבוא ב' או ג' ימים אח"כ עיי"ש כי בגוונא כיון שחושבת הכלה שיהי' נדחין הנשואין לגמרי לא סמכ' דעת' זה תוכן סברת הטו"ז ומיקל יותר מהב"ח וכן מבואר בשו"ת הב"ח סי' קי"ח בריש התשו' הנה נראה שהמיקל סובר דדין דחיית הנשואין אינו אלא כשנדחו לגמרי שהסכימו שלא ישאו זה את זה כל עיקר ואין זה אמת כאשר אבאר עכ"ל הב"ח והנה זה השואל שמובא בשאלה ומורה אחד השיב דדין דחיית הנשואין לגמרי יום או יומים וחזרו ונתפשרו מחדש שייך שמא יתחדש חימוד חדש אבל בשלב כולם שוה לעשות נשואין אף אם יום או יומים יעמוד אין כאן חשש חימוד כל עיקר והשיבו עליו ממעשה דרבינא וכו' דאלמא דאעפ"י שכבר נתקדשה ותלוי' ברחים בצווארו אמרינן דמחמד' ויש לה דין תביעה לנשואין ע"כ הנה כדעת זה המורה יוצא מפורש מפי הטו"ז והקושי' שהקשה ממעשה דרבינא ונ"ל עפ"י הטו"ז לתרצו עפ"י מה שכתבתי בגליון הש"ס שלי כתוב' דף ח' בי רב חביבא וז"ל ועיין נדה דף ס"ו ובזה תולה השינוי הגירס' שם ועיין סדרי טהרה סימן קצ"ב ס"ק ב' ודו"ק ע"כ כי שם היו קטטות והוה תמיד החבילה עומד להתפרד וכאשר היה באמת וא"כ דעת הטו"ז אינו חד עם הב"ח עפ"י עיון במקור ההלכה ורק שניהן שווין לחלוק על ק"ז הלבוש זי"ע וז"ל ונ"ל דאפילו אם מתחילה כשדחו החופה מיום הראשון אחר שהכינו לה והתנו מיד וקובעוה ליום אחר מיוחד אפי' לא הרחיקה רק יום או יומים צריכה לישב ז' נקיים אחרים מחדש כיון שהסיחה דעת' מזמן הראשון חוזר החימוד להתעורר בפעם שנית סמוך לזמן האחרון עכ"ל דכיון שבאותו מעמד הסכימו לנשואין לקבעו בזמנו לכ"ע א"צ מנין חדש ועיין תורת השלמים אות ה' שמשמע לי' שהטו"ז והב"ח הם חדא]:
ונחזור לנידן שאלתינו הנה נ"ל בס"ד שהגם שהטו"ז חולק על המ"ב היינו דוקא אם לא בא הציר באותו היום ולפי"ז להטו"ז שמחמיר היינו אם יש לכלה לחשוב שתתפרד החבילה וע"כ רק אם לא בא החתן ביומו חוששת אבל כל אותו היום ממתנת שיבוא החתן ולא אסחי' אדעת' על ספירה ישינה ואין מקום כתאו' [ועיין ס"ט שם אות י'] פשיטא שגם הטו"ז מודה כהמ"ב ועוד זאת יתירה אני אומר בס"ד אפי' לק"ז הלבוש שמחמיר מאוד אולי מיקל בזה ויש לדחות אבל להטו"ז פשיטא שאינו צריכה ספירה חדשה אם בא הציר באותו היום ורק בנידן שאלתך שהצעת שע"י האונס כיון שעבר אותו היום נתילד אונס ונדחה על ד' שבועות הנה ע"י זה הזמן יהי' צריך לעשות הכנה חדשה לנשואין ועיין ס"ק ה' בחוו"ד ביאורים שמה שמסיק הטו"ז שאם בזמן הדחי' קבעו הזמן על זמן אחר ידוע א"צ ספירה מחדש שפשוט שהיינו שלא נתבטל הכנת הנשואין אבל אם קבעו על זמן רחוק שצריכין למירמי שיכר' באסינת' לאחר קביעה' י"ב חודש פשיטא שאינו מועיל ע"ש ופשיט' ד' שבועות שכתבת בציר שאלתך האידנא הוה דחי' גדולה לפי הזמן והענין אולם נ"ל אם היה נדחה הנשואין רק יותר מן ח' ימים קצת הגם שהש"ך כתב בשם מ"ב אם לא עברה ז' ימים בלא בדיקה עיין בפלתי שתמה בזה ממנ"פ אם אתה עושה כזה הביאה של חתן תביעה חד חדש' אם לא עבר אפילו יום אחד הרי כאן תביעה חדשה וחימוד חדש ואם אמרינן דלא נתיאשו מתביעה ראשונה כסברת המ"ב והש"ך וא"כ אף אם עברו ז"י ולא בדקה עצמה מ"מ הרי כבר מנה ז' ימים מזמן הראשון וכו' עכ"ל ועיין ס"ט בס"ק י"ב [בד"ה ובספר ב"ה] ובס"ק י' ד"ה ובאמת העלה דשיטת המ"ב דטעם של מהר"ם שבמרדכי שממנו מקור זה [בשו"ע סעיף ג' ובהג"ה שהעתקנו בס"ד] דמשום חשש חימוד חדש נגעו דהואיל ולא אסקי' אדעת' הנך ז' נקיים הראשונים הואיל ודחו הנשואין איכ' חימוד חדש דבעינן דרמי אנפשי' ויהבי אדעתי' שלא תבוא לידי חשש דם חימוד והכא הואיל ודחו הנשואין ונתיאשו מן הז"נ הראשונים ולפיכך כל שחזרו ונתפייסה הוי כמו שתבעוהו להנשא מחדש ואיכא חשש חימוד ומהיי"ט כתב בדקה בימים הראשונים הא חזינן דלא נתיאשה ליכא חימוד וחולק על מהרי"ק שהביאו בהג"ה כאן דס"ל דבדיקה לא מהני הביאו הש"ך לקמן ולפי"ז הכל ניחה ולק"מ עכ"ל הס"ט. ועיין בס"ט שנסתפק והעלה שבזה פליגי הפוסקים בדחו הנשואין אם החשש דילמא ראת' אז מחמת חימוד ולא אדעתי' או דהחשש כאשר יגידו מחדש שיהי' הנשואין יהי' חימוד חדש עיי"ש:
ועפי"ז אומר אני בס"ד שהמ"ב הנ"ל לא אמר דבריו רק אם הוה בו שם ענין דיחוי הנשואין או יש ב' חששים הנ"ל אבל אם בא הציר אשר שולח ע"י החתן ובא באותו היום וא"כ ליכא חשש דילמא ראת' ולא אדעתי' כי הלא אדעתי' שיבוא בעלי החתונה והחתן בתוכם וכן ליכא חימוד חדש כי לא נשאר שעה שתהי' מסופקת על ביאת החתן ואין מקום להתעוררת חדש לכ"ע אף למ"ב אפי' לא בדקה ז' ימים גם המ"ב מודה בכ"ז שמועיל הבדיקה הראשונה ודו"ק. ואחר כותבי כ"ז עיינתי בחוו"ד ביאורים ס"ק ד' ומצאתי מפורש כדברינו אילו ורק אני הוספתי מיא וקמחא עפ"י דברי הס"ט הנ"ל ודו"ק. ועיין בחוו"ד ס"ק ו' שתמה בדברי הש"ך והם דברי הפלתי אולם לדברי הס"ט הכל על נכון וק"ל. וא"כ אפילו אם דחו הנשואין ליותר מן ח' ימים והיינו שלא בדקה בנתיים אם בא הציר באותו היום פשיט' שמהני אבל בכ"ז כיון שכתבת שנתאחר על יותר מן ד' שבועות אז נ"ל שצריכה ספירה מחדש כי זה הוה יותר מן כי רמי שערי באסינתא ונתבטל הכנת הנשואין וכתב החוו"ד שזה לא מהני עיי"ש אות ה' ועיי"ש שכתב שקודם י"ב חודש לא מהני שעי"ז נתבטל הכנה לנשואין ועיין מה שכתבתי בס"ד לעיל בפלוגת' הטו"ז עם הדרישה שלשה חילוקים נכונים ודו"ק. ע"כ תברא להלכה אם בא הציר ממש באותו היום והעיקר תולה להבונן בהענין שלא אסח' הכלה דעת' כלל מביאת החתן אז אפי' לא בדקה ז' ימים ונתאחר אפי' עד ד' שבועות יש מקום לומר שלא נתבטל הכנה לנשואין אבל יותר מן ד' שבועות נתבטל הכנה לנשואין והכל כפי הענין וחכם עיניו בראשו לדין לפי מקומו ושעתו ותבין את אשר לפניך כי בעל נפש את' ידידך הדו"ש באהבה הצעיר מרדכי פ"ה מנייטרא תע"א:
נ"ב בס"ט ס"ק י' בדברי הש"ך ס"ק ו' שהקשה [בד"ה ובאמת] ועוד הדבר תמוה דניחוש לחימוד חדש באותן הימים שעמדה בגדר הדחי' אדרבה אבדה חמדת' והוא קושי' מהרי"ץ והנלפענ"ד לתרץ עפ"י דברי החי' ר"ן שמובא בס"ט בס"ק א' שעם החימוד יבוא דם נידות [והבאתי דברי קדשו לבאר בס"ד לעיל] וא"כ הכול נכון שע"י שתדע פתאום שלא יבוא החתן איזי השתנות בגופה יפעול שיבוא דם נידות ועפ"ז נוכל לבאר כל הענין וכן קושי' הפלתי שהקשה ממנ"פ הנ"ל שהבאנו בפנים ועפי"ז נכון שאם לא בדקה אולי ע"י העגמכ"פ פירסה נדה וכמו שאיתא בש"ס ותתחלחל המלכה מאוד מלמד שפירסה נדה ועיין בש"ס דף ע"א פחדא צמית ביעתותא מרפא פירש"י ביעתותא בהלה פתאומית ועיין דף ס"ו א"ל רבי לאבדון זיל בעתה ולעיל בשו"ע סי' קפ"ד ס"ח קפ"ז ס"ט ומג"א סי' ג' ס"ק י"ד וספר לבנון נטע בסי' קפ"ד ונדה, דף י"ג היכי דבעית מותר וק"ל, ודו"ק וד' הטוב יצילינו מכל פחד ובהלה ויסור כל מחלה ותקלה ונזכה למבשר שלום אכי"ר ידנ"פ הנ"ל שו"ע סעיף ד' חתן שפירסה כלתו נדה קודם שבא עלי' לא יתיחד עמה אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים מקורו מש"ס כתובות דף ד' ודברי האשרי' נראים במושכל ראשון כסותרים זא"ז כאשר תלו זיניהם עליו כל שלטי הגבורים ע"כ אמרתי אשיחה וירווח לי למצוא טעם זקנים אכי"ר וזה החלי בעזר צורי וגואלי:
א) אלקי' ראיתי עולים במלחמתו של תורה ה"ה בדברי האשר"י פ"ק דכתובות סי' ה' בהביאו שיטת הראב"ד בהך עניני דהוא ישן דתרווייהו דוקא שיהי' אנשים ישינים עם החתן ונשים עם הכלה ועיין בפרק אילו מגלחין סי' ל"ו ודוקא בלילה אבל ביום מותר להתיחד עמה כשאר נשים ואינו אסור אלא בתשמיש אבל בשאר מיני פרישות וכו' מותר ולא עוד אלא אפי' בחיבוק ונישוק וכיוצא בו מותר עיי"ש בדברי הראב"ד וכתב עליו האשר"י ומאוד הפליג ועיין בתפארת שמואל מהרש"ק שתמה הלא למ"ש האשר"י בפ"ק דכתובות סי' ז' למשנה אחרונה שדם בתולים הוה כנדה שמותר אח"כ להתיחד עמה כמו בנדה עיי"ש וא"כ מותר להתיחד עמה ותמה על הטור ע"כ ואני בעניי תמה עוד שהרי הראב"ד סותר דברי עצמו שכתב בשער הפרישה מובא באשר"י נדה פרק התינוקת סי' ב' בתשו' לרב האי גאון ז"ל שהראב"ד הסכים עמו שצריכה הפסק בטהרה ופשיטא שחיבוק ונישוק שאסור ושוב ראיתי בהגהות תפארת שמואל על הטור בסי' שמ"ב שעמד בזה הסתירה ג"כ שכמו שהביא האשר"י בשמו שמותר אח"כ ביום אפי' בחיבוק ונישוק הכא לדידן אחר שבעל בעילת מצוה אסור ואדרבה הראב"ד הצריך לפרוש באבר מת ועיי"ש באשר"י סי' א' [ואגב אציע במה שכתב רב האי גאון וצריכה שבעה נקיים וטבילה כעיקר זבה אלא שאין אנו מטמאין משכב שתחתיה בשעת בעילה משום דלאו נדה ודאית היא אלא ספק והראב"ד כתב ז"ל ואינו עומד על בירור דבריו במה שאמר שאין אנו מטמאין משכב התחתון וכו' ואילו הית' נדה ודאית כלום יש טומאה וטהרה בזמן הזה לטמא משכב שתחתיה ע"כ אולם עיין בתוס' סוף פ"ק דנדה ד"ה דמתני וכו' וכן בפסקא דהלכה כר"ח אין להקשות דמה צריך לפסוק כר"ח כיון שעסוקה בטהרות איירי וכי הלכתא למשיחא עיין תוס' יומא דף י"ג ובתשו' ביארתי בס"ד] דהא בא"י לעולם היו עסוקין בטהרות כדאמר לעיל חבריא מדכין בגלול ועיין ש"ס ורש"י דף ו' ע"ב בד"ה קדש בימי רבי מי הוה וש"ס חגיגה דף כ"ה ע"א ועיין אשכול ריש הלכות נדה ונחל אשכול אות ה' ועיין בהקדמות נחל אשכול בביאור כמה ראב"ד היו וכנראה רב האי גאון בר דוד שנעשה לר"י בפומבדיתא בשנת תרמ"ח לאלף החמישי נהג ג"כ בימיו בטהרות והדברים עתיקין ואכמ"ל ודו"ק] אולם לדברי הטו"ז בסי' שמ"ב ס"ק ז' גם מה שכתב הטור לדעת הראב"ד שמותר בחיבוק ונישוק מיירי ג"כ מזמן התלמוד ע"כ מתורץ הקו' כי מה שכתב הראב"ד מיירי מדין התלמוד וכתב עוד הטו"ז ובזה ניחא נמי במה שיש להקשות על מ"ש שצריך החתן שמירה הלא אמרו בש"ס דוקא באיסור שהוא משום אבילות החמירו הלא לדידן הוה ג"כ איסור נדה ויהי' מותר להתיחד עמה כיון שפורשין אחר בעילת מצוה די"ל כיון שבזמן התלמוד היה חייב בשמירה אין לנו להקל כיון שאין בנו כח אלא להחמיר ולא להקל כנ"ל ע"כ דברי הטו"ז הכוונה שזה הוה הנחה קיימת שצריכין לומר שמה שכתב הראב"ד שמותר אפי' בחיבוק ונישוק מיירי מדין התלמוד לתרץ קושי' התפארת שמואל אולם הטו"ז הוה קשה לו פסקי השו"ע והם דברי הטור הלא הטושו"ע אע"ז סי' כ"ב כתבו חתן שפירסה אשתו קודם שבעל אסור להתיחד עמה אבל אחר שבעל בעילה אחת מותר לתיחד עמה והם דברי ש"ס הנ"ל בכתובות דף ד' וכן כתב בטושו"ע בסי' קצ"ב [בשו"ע י'] ובסי' קצ"ג כתב שנוהג אחר הבעילה ראשונה כל דיני נדה לענין הפסח בטהרה וא"כ לפי"ז תמה הטו"ז על הטושו"ע לדידן שאחר הבעילה הראשונה הוה לנו לחיוב לנהוג כל החומרות א"כ היה לנו להקל ע"ז תי' שע"י חומרות שלנו שאנו מחמירין אין לנו ללמוד מזה קולות זה תוכן כוונת הטו"ז ובזה יתורץ קושי' הנקודות הכסף שם שתמה על הטו"ז מדברי האשר"י ברפ"ק דכתובות שכתב להדיא למשנה אחרונה שדם בתולים הוה כדם נדה אשתו ישינה עמו וכ"פ רי"ו ורמ"א לעיל בסוף סי' קצ"ב [כוונתו למ"ש בכאן ס"ק י"ג] [ועיי"ש בש"ך הנ"ל שהעמיס בדברי הג"ה במ"ש אין חילוק בין בחור לאלמן בין בתולה לאלמנה אולם לולא דברי הש"ך כוונת הרמ"א זי"ע לא יסוב על דברי הרמ"ה והאשר"י ורק כוונתו לדברי התוס' יבמות דף כ"ו ועיין תוס' יומא דף י"ח ד"ה יחודי ועיין בביאור הגר"א אות י' עיי"ש] והיינו מטעם שדם בתולים חמור ליה ע"כ דברי הכנ"ה ובאמת הלא בסי' קצ"ג מבואר יותר שאיתא שם שלאחר שעמדה ממיטת' מותר לישן עליו אבל פשיטא שאינם אסורים להיות בחדר אחד וזה לא נעלם מהטו"ז זי"ע רק קושי' הטו"ז על השו"ע אחר שכבר כתב בסי' קצ"ג וקב"ץ שדם בתולים חמיר כנידה וא"כ ג"כ באבילות היה לו להקל שלא יהי' צריכין חדר מיוחד ע"ז יסובו דברי הטו"ז זי"ע [וראי' שניי' של נקודות הכסף מתו' כתובות דף ד' עיין בק"נ פ"ק דכתובות על האשר"י בדברי הרמ"ה ועיין בנחל אשכול בסוף סי' מ"ח בהלכות נ"ק באות ב' שתירצו דברי הטו"ז ועוד חזון למועד במק"א בס"ד] ורק שהנחל אשכול שם כתב שהוה תמי' קיימת על הטו"ז משיטת הרמ"ה והק"נ תי' שהרמ"ה מיירי בלא אבילות א"כ מעולם לא הצריכו שימור ובזה מחולקים הרמ"ה ורבינו אבל כשמת אביו או חמותו של החתן איכא למימר דמסכים עם בעל הטו"ז ע"כ תי' של רבינו בעל ק"כ והוא ענין גדול לפענ"ד ובזה אבין דברי רמזים דאשר"י בפ"ק דכתובות כתב בסי' ז' מי שמת אביו של החתן וכו' שהתירו לו לבעול וכו' וצריך הוא לישן בין האנשים והיא בין הנשים אע"פ שבעל וכו' ובסי' ח' כתב מי שפירסה כלתו נדה והוא לא בעל הוא ישן בין אנשים וכו' אבל בעל ישינים בבית אחד ע"כ ומובן היטב שפלוגת' האשר"י ורמ"ה בסי' ח' היינו דוקא בסתם ולא כשהוא אבל ועיין בק"נ שמכריח כן בפי' דברי האשר"י ובפרט כיון שסיים האשר"י וכן עמא דבר שאינו צריך לפרוש לחדר אחר ואלמלא הוה קאי ג"כ באבילות לא הוה משמיט הטור דברי אביו האשר"י אולם כאמור שהאשר"י דיבר רק בסתם "חתן" אבל האידנא בכ"ז הגם שיש לנו חומרא דמשנה אחרונה שדם בתולים כדם נדה לא מקילין לענין אבל וראי' ברורה לזה מדלא הזכיר רבינו האשר"י בפרק אילו מגלחין סי' כ"ו דברי הרמ"ה כי שם מקומו ומדוע נקיט לי' במסכת כתובות אבל פשוט כי במסכת כתוב' דיבר ג"כ הש"ס מסתם חתן וכמו שאיתא בברייתא שבש"ס שם וכן מי שפירסה אשתו נדה ע"כ נקיט כי' ומשם הראי' של הרמב"ם והאשר"י ועיין בק"נ בביאורו ודו"ק: ב') ועוד נ"ל בס"ד דהנה איתא בשו"ע בסי' קצ"ג בהג"ה ונהגו להקל [לענין דם בתולים] אם לא גמר ביאתו רק הערה בה ולא ראת' דם ועיין בפלתי שצווח כרוכי' על המשחקים בתינוקות שם וי"ל כי מה שאיתא בשו"ע אע"ז בסי' כ"ב ומקורו מדברי הש"ס שאם בא עלי' פעם אחת מותר להתיחד עמה היינו אם בא עלי' ביאה גמורה אבל בהערה בעלמא ולא היה ביא' גמורה ופירסה נדה צ"ע אם מותר להתיחד עמה ומסתבר שאסור להתיחד עמה כי אז עדיין אין לבה גס בה ע"כ בה' אבילות בסי' שמ"ב בענין המדבר שם שבא עלי' בעילת מצוה ופשיטא שאם לא היה יכול אז לקיים כמצותה לעשותה כלי ועיין תוס' כתובות דף ד' ע"ש בועליך עושיך וכו' פשיטא שאסור לבוא עלי' בימי אבלו פעם שנית ועפ"י רוב בחור שנושא בתולה רק אחר איזהו פעמים הוה הסרת בתולים וע"כ לענין אבילות שהוה מיעוט המצוי שעדיין בתולה היא אחר ביאה ראשונה וע"כ חשש בשו"ע מהיי"ט שלא להקל לענין אבילות להתיר להתיחד עמה כי שמא בתולה היא עדיין ולא הוה ביאתו ביאה ומה שנקיט בשו"ע סי' קצ"ב שאח"כ מותר להתיחד עמה היינו אם בא עלי' בעילה גמורה ויצא לנו מזה שאם עדיין לא הוה בעילה גמורה שאסור להתיחד עמה [ונוכל להעמיס כן בדברי הטור בסי' כ"ב אבל אחר שבא עלי' בעילה אחת היינו בעילה גמורה ודו"ק]:
ג') ובספר תפארת שמואל במסכת מ"ק פרק א"מ סי' כ"ו תמה על דברי האשר"י אבל במיני פרישות א"צ להרחיק ובפ"ק דכתובות כתב דאסור בהצעת המטה דהוה אבילות קילא לי' וצ"ע ע"כ. והנלפענ"ד כשנדייק בדברי הרמב"ם נראה דעת רבינו האשר"י ובנו ז"ל - שם במ"ק כ' וז"ל הא דאמרינן הוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים או או קתני ובין ביום ובין בלילה אסורים ליחד אבל שאר פרישות כגון הצעת המטה וכיוצא בו שרי ע"כ ופ"ק דכתובות סי' זיי"ן כ' וצריך הוא לישן בין האנשים וכו' ואע"פ שבעל ואינו מוזגת לו הכוס ליתנו לפניו ולא מצעת לו המטה ולא מרחצת פניו ידיו ורגליו ע"כ וא"כ מיושב הכול הנה סתם שימוש מותר ורק ליתן הכוס לפניו ולרחוץ פניו ידיו ורגליו אסור ורק הצעת המטה קשי' ע"ז נתרץ דבר הלמד מענינו כתיב עפ"י דברי התוס' דף ד' ד"ה והצעת המטה שחלקו דתרי מיני הצעת המטה יש פריסת סדנים והוא דבר של חיבה אבל הצעת כרים וכסתות אינו דבר של חיבה או כמו שכתבו במסקנ' בהצעת שאר מיטות מותרת ג"כ שלו להציע אבל הצעת מיטת בעלה לבדו אסור עיי"ש בתוס' ובאשר"י שהובאו דברי התוס' הללו ומ"ש באשר"י בפ"א מיירי בהצעת כרים וכסתות ומ"ש בפ"ק דכתובות מיירי בפריסת סדנים ופשוט והוא באמת קושי' הש"ך בסי' שמ"ב [ועיין בק"נ בתי' ע"ש] ס"ק ה' שתמה על דברי הראב"ד ולהנ"ל הכול מיושב. ובדברי הראב"ד שתמה הש"ך בס"ק ה' ע"ש יותר היה לו לתמוה הלא הראב"ד כן כתב בבע"נ שלו ומובא באשר"י פ' התינוקות שאחר הבעילה ראשונה נוהג כל החומרות וצ"ל כמ"ש הטו"ז שכתב כן רק מדיני דש"ס ועיין בהגהת קרני ראם שמיישב דברי הראב"ד ודו"ק:
ד) וזאת תורת העולה מדברינו בס"ד המורם היוצא משיטת הפוסקים בעיון נמרץ בדברי הש"ס. א) שיטת הרמ"ה שמובא באשר"י בפ"ק דכתובות ס"כ שהאידנא שבכל בתולה צריך לפרוש מיד אסור להתיחד כמו באבילות והאשר"י דחאו וכתב וכן עמא דבר שאין חוששין לזה וע"כ הטושו"ע בסימן כ"ב באע"ז כתב שאחר שבעל מותר להתיחד עמה הגם שס"ל לטושו"ע ובפרט הרמ"א בהג"ה שהביא שיטת הראב"ד בבע"נ שנוהגין בכל דיני נדה ועיין ש"ך סי' קצ"ב ס"ק י"ג ובכל זה כיון שבעל מותר להתיחד עם הנדה. ב] באבילות הגם שבעל בעילה ראשונה בכ"ז הוא ישן בין האנשים וכו' כ"ז פשוט בש"ס. ג) אולם באבילות שבועל בתולה אם מותר להתיחד אם נתפוס חומרא דאבילות ואסור להתיחד או נאמר שהאידנא שדם בתולים חמור מותר להתיחד הב"ח והש"ך בס"ק ז' בסימן שמ"ב תפיס לקולא אבל הטו"ז החמיר וביארנו שיטתו בס"ד בטוטו"ד ועיין בהגהות ר"ב פרענקל זי"ע ד) הראב"ד שהקיל ביום שמותר אפי' בחיבוק ונישוק היינו רק בימי התלמוד אבל האידנא אסור ובפרט שהראב"ד גופי' ס"ל שבדם בתולים נותנים כל חומרות נדה. ה) ועוד העלתי בס"ד הגם שהאשר"י היתר בהצעת המטה וכולם עמדו בסתירת האשר"י [ועי' בש"ך ס"ק ה'] שהיינו הצעת כרים וכסתות ודו"ק:
הג"ה שם י"א שאם היתה טהורה כשנשאה ולא בא עליה ופירסה נדה אח"כ אינו צריכה שימור עוד והם דברי התה"ד בסי' רנ"ג והטו"ז השיג עליו והנלפענ"ד בס"ד עפ"י דברי התוס' יומא דף י"ח ד"ה יחודי ויש לו פה בסלו כיון שאם רוצה היתה בא עליה ע"ש מזה יש ללמוד שהגם שלא בעל כל זמן שהית' טהורה כי נחשב לו כפת בסלו כי בכל שעה שרוצה יכול לבעול אבל אם פירסה נדה אז לא חשיב כפת בסלו ודו"ק והמחמיר תבוא עליו ברכה כדברי הרמ"א:
בענין חופת נדה שכתב הש"ך ס"ק ח' ונתבאר באע"ז ס"ס ס' (צ"צ ס"א) שהמנהג פשוט לכנוס ולעשות נשואין אף כשהיא נדה ע"ש באע"ז סעיף ב' בשם הר"ן ושד"ח מערכת חו"כ כ"ו וטהרת ישראל בי"א - פ"ז - ולהלן כתבתי בחידושי למסכת כתובות בדף ל' ע"א ויועתק בכאן וז"ל אמר רב חסדא הכול מודים שמשלם קנס למ"ד יש בה הויה הא נמי יש בה הויה פי' רש"י המקדש אשה בימי נדות' מקודשת הנה מזה יש מקום לדון לענין אי חופת נדה קונה ומכאן משמע שחופת נדה קונה ופשטות דברי הש"ס ורש"י הנ"ל ודלא כשיטת הרמב"ם פ"י מהלכות אישות הלכה ב' משנכנס לחופה נקראת נשואה אעפ"י שלא נבעלה והוא שתהי' ראויה לבעילה אבל אם הית' נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין ע"כ כל שלטי הגבורים תלו זיניהם עליו להרבות התימה מדברי הש"ס יבמות דף נ"ז שפסק ג"כ רבינו הרמב"ם דיש חופה לפסולות בפ"ז מהלכות תרומות הלכה כ"א והנלפענ"ד בס"ד אם נדייק בלישנא דרבינו הרמב"ם נמצא תי' נכון שז"ל אבל אם הית' נדה לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין אולם בפ"ז מה' תרומות איתא כהנת אלמנה הואיל והן משמרות לביאה פסולה הרי אילו לא יאכלו ור"ל כי זיל בתר טעמא בשלומא המקדש כדרך אשר צוותי' תורה וע"כ אם נתקדשה בנדתה אינם קידושין גמורים כי היא אינה ראויה לביאה משא"כ היכא שמקדש אשה הפסולה א"כ ידעינן דעתו שרוצה לקדש ולהיות עמה באישות נגד איסור של תורה ובהיות כי רבינו הרמב"ם פסק בפ"ד מה' אישות הלכה י"ד המקדש אחד מן השניות או מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה שקידושין תופסין בו וע"כ שפיר פסק בפ"ז מה' תרומות דיש חופה לפסולות כי קידושין תופסין בחייבי לאוין וכ"ז אם קידש הפסולות וע"כ אדעתי' דהכי נחית לקחת אותה בפסולה משא"כ במקדש אשה לנהוג עמה כדת של תורה א"כ אם היא בנדותה לא נגמר הקנין וזה ששפיר כתב בהל' תרומות הואיל והן משמרות לביאה האסורה ר"ל כי זה הפסולה אלמנה וגרושה יהי' לעולם וא"כ אדעתי' דהכי נחית כיון שכן דקידושין תופסין בו אבל הכא בנדתה אינה ראויה לביאה ודו"ק ואחרי כותבי זה עיינתי בהג' מים חיים לפר"ח בפ"י מאישות שכ' שפליגו רק אי חופת נדה קונה אבל אם קדשה בנדה פשיטא דתפסי קידושין מדברי הש"ס אילו ופשוט ודו"ק:
סעיף ה' מחזיר גרושתו צריכה לישב זיי"ן נקיים עיין דגול מרבבה להלן סימן רס"ט ס"ט שאיתא בגר שנתגייר אשתו כמו שצריכה להפריש ג' חדשים בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה העלה שאחר כלות ג"ח כשמחזירה א"צ שבעה נקיים אם לא פירסה נדה בנתיים ואף שנתבאר בסי' קצ"ב שהחזיר גרושתו צריכה ז"נ שאני התם שגירשה לחלוטין ונתייאשה ממנו לכן איכא חימוד חדש משא"כ זו שלכתחילה הפרישה ע"ד להחזירה אין כאן חימוד חדש ע"כ, ועפי"ז יש מקום ספק באנשי מלחמה שנהגו אז בהסכמת מרנן ורבנן שליט"א, לגרש שלא תצטרך לבוא לידי חלוצה ויבום. אם צריכה ז"נ ונ"כ בס"ד. שבודאי צריכה ז"נ וזיל בתר טעמא מה בגרושה שרק ברצון תלי' מילתא בכ"ז כיון שנתפרדה החבילה לגמרי צריכה ז"נ, מכ"ש בזה שלא ברצונם תלי' מילתא רק ברצון הבורא המציל משחת ובפרט ממקום זביחה ר"ל שהוה אצלה כברי' חדשה שצריכה ז' נקיים:
כתב הברכי יוסף בשם תשובת רדב"ז ח"ג סי' תכ"ג באשה שנתעברה מאיש והכריכוהו לקחת לו לאשה אף שהוא מעוברת ממנו וז"ל שהדבר ברור שצריכה למנות דאי מפני שהיא מעוברת לא גרעה מקטנה שלא הגיעה לראות דצריכה להמתין ותו דכמה מעוברת רואות דם עיין לעיל בסי' קפ"ד מ"ש בס"ד בזה] ואם מפני שכבר היא רגילה בו אדרבה מהיי"ט חיישינן שמא תראה דם חימוד כיון שהיא מכירתו מהרהרת בו וקרוב הדבר שתראה דם הילכך תמנה ז"נ כשאר נשים שתבעום לינשא, וזו א"צ לפנים כלל עכל"ק ועיין בתפל"מ מובא בחידושי רעק"א להסתפק בזה והנלפענ"ד בס"ד עפ"י דברי החוות דעת בס"ק א' שאין חימוד אלא בחיבת נשואין כי טב למיתב טן - דו ע"ש וא"כ הגם שנתעברה ממנו בכ"ז כיון שלא הי' אצלם נשואין ורק עתה נתעורר חיבת נשואין - [ודברי תפל"מ מובאים בהגהות רב"פ בהגהות פלתי בסימן זה]: רק זאת צ"ע אצלי במה שנשאלתי במי שהי' עם אשתו בצווילעהע בלא חופה וקידושין ועתה נודע להם חומר האיסור אם צריכה ז' נקיים והפרשה, ועפ"י האמור נ"ל שאינו צריכה ז"נ כי אילו לפי דעתם שחטאו ביודעים ובלא יודעים לא נתעורר אצלה חיבת נשואין כי הצוויעלעהע עשה אצלם חיבת נשואין והבן ובכ"ז לבי מהסס אם אינו צריכה הפרשה ג"ח ואולם אח"כ נחמתי בזה עפ"י מה שהעלתי בתשובה אחת בס"ד מה דסוקלין ושורפין על החזקה כיון שהיו יחד בדרך אישות וכגון בקידושין. מהרבנים הנעורים [ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ב סימן ק"י] הגם שקידושין וגיטין שלהם פסולים בכ"ז אי נתקדשו לפניהם צריכה גט וא"כ נ"ל שאין צריך הפרשה ג"ח כי בן הנדה אינו פסול ועיין שו"ע אע"ז סי' ד' סעיף י"ג. שבא מן הנדה אע"פ שהוא פגום אינו ממזר לא מדאורייתא ולא מדרבנן וטו"ז להלן סימן קצ"ו ס"ק י"א, ובאה"ט באע"ז ס"ק י"א ואח"ז נודע לי שהאשה הנ"ל שאינו דנין עליה כבר היא זקינה וחדל להיות כלה אורח כנשים וא"כ פשיטא שא"צ הפרשה ועיין דגול מרבבה הנ"ל, רק זאת אני מסתפק אם פירסה נדה אם צריכה בגוונא זה הפרשה, ושומר שהוא ישן בין אנשים כי לכאורה כיון שכבר בא עליה י"ל דלא תקיף יצריה אולם בזה שבא עלי' בדרך זנות ראינו שתקיף יצרי' (וג"כ בצוויעלעהע הגם שלפי דעתם המשובשת לא הוה בדרך זנות רק דרך אישות צ"ע ויש מקום לומר שלא תקיף יצרי' והבן) ובפרט ביאה ראשונה שהיא פת בסלו שעד עתה רק במסתר וכדרך המנאפים קרבו ועתה הוא באישות אולי תקיף יצרי' והנלפענ"ד שטוב ליתן שומר בלילה עכ"פ אם לא ביום כנ"ל בס"ד:
שו"ת רדב"ז ח"ד סי' רס"ג שהעלה בגרושה שצריכה ז"נ מחדש - וכדברי השו"ע וז"ל וק"ו השתא מה אשה חדשה שאינו מכרת אותו, ואינו מהרהרת בו חיישינן, זו שהיא רגילה בו ומכרת אותו יפה וזוכרת מעשים שבינה לבינו כ"ש שתראה מחמת חימוד עכל"ק ונתחזק מ"ש לעיל בצוויעלעהע שהי' צריכין ז"נ מחדש - עיי"ש מה שהעלה במי שגירש כדי לקיים שבועתו שא"צ, ואין להאמינה שסמכה דעתה שיחזירנה כי בנדה החמור, לא משקרי אבל בכאן קיל לה, ותאמר הכא בדקתי ולא מצאתי ע"כ אין לאמינה א"כ במה שכתבתי לעיל באנשי מלחמה הגם שלא הי' עדיין בשדה קטל בכ"ז הסכנה מרחף בכל יום אין להאמינה שסמכה דעתה והבן, ועיין בשו"ת רדב"ז ח"א סי' קס"ד ע"ש וכאמור שלשה תשובות (רדב"ז זי"ע) בדבר ודו"ק:
העתק מספרי פותח שערים סי' תר"י שאלה באשה שתבעוהו להנשא ולא ראת' אותו מעולם רק הצייר שלו מה שקורין פארטרע אם יכולים לסמוך על זה לענין ספירת ז' נקיים:
תשובה בס"ד כזה לא שמעתי כיוצא בו מבואר בשו"ת חת"ס סי' קפ"ד מובא בספרי בס"ד ושם דן בענין אי היצה"ר שולט רק במה שעיניו רואות בש"ס סנהדרין מ"ה - וסוטה - והנלפענ"ד לפתוח פתחא זעירא לנפשאי מש"ס תענית ה' כל האומר רחב רחב מיד נקרה אר"נ אנא אמינא ולא איכפת לי' א"ל כי קאמינא ביודעה ומכירה ופירש"י והיינו נמי מכירה, והתוס' לא ניחא לי' ע"כ כתבו שבא עלי' ורש"י זי"ע לא ניחא לי' בדברי התו' כי מי ראה אותה וכ"ש לבוא עלי' כמו שתמה בעיון יעקב כי מי ראה אותה והכיר אותה ע"כ העלה כגון שראה הפארטרע שלה [ויש לדין מזה לתק"ע ובספרי שם אבאר בס"ד ברצות ה", אם יש לצרף ולסניף פפאטאגרפיע של האדם עיין בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רנ"ו ושו"ת עין יצחק סי' כ"א ושו"ת אמרי יושר (טארנא) חיב סי' ל' ואכמ"ל, ורק נ"ל בס"ד האנדאבדרוק שזה בזמנינו המצאה גדולה להכיר איש שנהוג מהדעדעקטיווע יש לצרפו לסי' אמצעי ומובן כי לא באתי להלכה בזה ורק לעורר באתי ושם מקומו ודו"ק.] ע"ש והביא בזה דברי הש"ס סנהדרין אחאב איש מצונן הי' ועשתה איזבל שני צורות זונות לחמם אותו. וק"ל כי באמת ע"כ צ"ל שכן פי' דברי הש"ס דאי אפשר לומר שכוונת הש"ס בידעה ומכירה היינו זה הרחב האיך סד"א דר"נ לומר אנא אמינא וכו' הלא לא היה מכירה וג"כ ממרוצת הלשון משמע דאפשר להכירה דאל"כ לא הוה נקיט הש"ס דבר שאי אפשר ע"כ הנכון כדברי השבו"י הנ"ל זי"ע ויועמס בדברי רש"י:
ובעיוני בזה תמהתי מה השמיענו התוס' סנהדרין דף מ"ה בדברי הש"ס שם שאין היצה"ר שולט רק בונה שעיניו רואות שהקשו מהא דספ"ק דמגילה כל האומר רחב רחב מיד נקרה האמר התם בידעה ומכירה ע"כ ותמוה טובא מה השמיענו בעלי התוס' זי"ע בזה הלא כל הרואה דברי הש"ס ימצא הקושי' והתירוץ מפורש, (ובמק"א הבאתי שזה דרכם של רבעתו"ס להביא לפעמים דברי הש"ס בלי תוספות) והנלפענ"ד עפ"י מה שכתבתי שתתן אמת לעיון יעקב זי"ע שר"ל שראה הציור שלה וא"כ יתורץ קושי' התוס' שברחב באמת ראה בציור וזה השמיענו התוס' שיהי' כוונת הש"ס שאם רואין בציור ג"כ מתגרה היצר ובא סוגי' דתענית ומגילה הנ"ל ולימד שאפי' בגוונא זה מתגרה היצר וזה רצו התוס' להשמיענו ודו"ק, ואולם לבאר כוונת התוס' נ"ל בס"ד דהנה בתענית כתבו שכבר בא עליה וא"כ לכאורה קושי' התוס' הוא שכאן משמע רק מה שעיניו רואות שולט היצה"ר ושם (במגילה) אפי' בקריאה ותי' ששם מיירי בידעה ומכירה וא"כ עדיין קושי' מדוע שם בידעה אפי' נקר' וכאן רק חשש דאתי' כאתגריי' אבל משמע שלא נקר' ע"ז חילקו בתענית דשם שכבר בא עלי' וע"כ אפי' בקריאת שמה נקר' משא"כ כאן יש רק חשש דאתי' כאתגרויי' ושוב ראיתי במהרש"א מגילה ט"ו כגון זה דפי' קושי' הש"ס דבברייתא דאיתא רחב בשמה זינתה אבל לא שיהי' נקר' ע"ש ולפי"ז תי' הש"ס בידעה אז אפי' נקר' וא"כ לפי"ז נעמוס בדברי התוס' שיהי' בכוונתם עפ"י דבריהם בתענית וא"כ לא יהי' כוונתם של התוס' רק להקשות על מסקנת הש"ס בכאן בתענית בידעה ומכירה שאפי' נקרי ובסנהדרין משמע שהוה רק חשש שיתגרו בה וע"ז תי' שכאן מיירי בידעה ומכירה שכבר בא עלי' וא"כ אז נקר' ודו"ק:
ונחזור לענינינו לכאורה מש"ס דכאן משמע עפ"י השבו"י שאם ראה אותה בתוארה בציור ג"כ היצה"ר שולט וכאמור שיהי' מועיל לספירת ז"נ אולם באמת לדברי התוס' שכתבו שבא עלי' קשה הלא עתה אינו חי' וצ"ל להתוס' כל אשה ששמה רחב בידעה ומכירה הוה כן וק"ל וע"ד חידוד י"ל כדברי מהרש"א במגילה שהעלה עפ"י הברייתא מגילה דף ט"ו ע"א רחב בשמה זינתה משמע שהשם גורם אפי' לא ראה אותה כי רק במיכל בת שאול איתא בריאייתה וע"ז מקשי כדברי מהרש"א הנ"ל שאפי' נאמר שיהי' מעורר לתאוה אפי' לא ראה אבל לא שיהי' נקר' ע"ז תי' בידעה ומכירה כפי' התוס' שבא עלי' ר"ל סתם אשה אם בא עלי' אז כבר נח רבזי' דיצה"ר ואם רואה אותה מחדש נתעורר התאוה מחדש וחז"ל אמרו איזהו תשובה וכו' באותו אשה ובריאה ג"כ מתעורר היצה"ר אבל בלא ריאה לא אבל רחב בזכירתה בלא ראי' מתעורר התאוה ואם ידעה ומכירה יהי' כפי' רש"י או כפי' התוס' שבא עליה אז נקרי וא"כ יש מקום לומר עפי"ד השבו"י דוקא שיהי' נקר' אז צריך שיהי' ידעה ומכירה ברחב אבל בסתם אשה אם רואה אפי' בציור אז מתעורר התאוה ויש מקום לדין בזה ודו"ק:
(בש"ס בתענית הגי' שנמחק ומזכיר שמה ודקדוקי סופרים תענית ומגליה וק"ל) סיימתי סי' קב"ץ וד' הטוב יקבץ נדחינו בבי"א אכי"ר: