אור ברסלב
שות באר מרדכי ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קצא

שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד

ספר באר מרדכי שו"ע יו"ד סימן קצא

ספר באר מרדכי קונטרס "בגד עדים"

מקודם שנעיין במקור הלכה נציע דברי תורת הארוך לרשב"א שער רביעי וז"ל פעמים שהאשה רואה מגופ' ואינו חוששת וזה ימצא בשני ענינים לבד הא' כגון שיצא דם בשעה שהיא עושה צרכי' עכ"ל והשני כשיש לה מכה במקור והוא המבואר בשו"ע סי' קפ"ז וד' הטוב בעוזרינו לבאר בס"ד] ז"ל הש"ס במתני' דף נ"ט האשה שהיא עושה צרכי' וראת' דם רמ"א אם עומדת טמאה ואם יושבת טהור' ורי"א ב"כ וב"כ טהור' ועיי"ש בש"ס שמסיק שהא דאר"מ דיושבת טהור' במזקנת:

שיטת רש"י שהיינו במקלחת דכיון דנפיק כי אורח' ואין דרך דם המקור לצאת עם מ"ר [אבל שותת אפי' ביושבת טמאה] ומקשי הש"ס ע"ז ומסיק ר' אבא ביושבת על שפת הספל ומזקנת לתוך הספל דאם אית' דבתר דתמו מאי על שפת הספל איבעי לי' לאשכוחי. יוצא מפורש שאם יושבת בתוך הספל שפיר גזרינן וחוששין דילמ' בתר דתמו מאי אתי' דם מן המקור ולכאור' מדוע נגזור גזירה רחוקה כזו וי"ל בס"ד דהנה כבר הקדמנו דברי הת"ה שבכאן הוא חידוש שאפי' רואה דם מגופי' טהורה וע"כ כיון שרואה מגופי' חמיר ועיין בתוס' לעיל דף כ"ז ע"ב ת"ש] ועוד התבוננתי דהנה ע"כ לא נודע לנו בבירור שיש לאשה זו מכה במקום מ"ר דאם אית' שנודע לנו בבירור פשיט' שהיו מתירין ובפרט שלא בשעת וסת' דאין מחזיקינן ממקום למקום וע"כ שהוי הני תרתי לריעות' שראת' הדם מגופי' ועוד שלא נודע לנו בבירור שיש לה מכה באותו מקום וא"כ כל הענין שיש מציאות להתיר חידוש ע"כ אר"מ עומדת טמאה בכל גוונ' כיון שאי אפשר לה לזנק ע"כ אמרינן הדור מ"ר למקור ואייתי דם אבל יושבת דוקא במזקנת מקלחת בחזקה ועוד בגוונ' שיושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ועוד זאת יתירה כי ז"ל המשנה וראת' דם והיינו בהרגשה ועיין ש"ס דף כ"ז ורמב"ם פ"ה מא"ב הלכ' י"ז ודו"ק. ולפי"ז אנן דקיימ"ל כר"י [שחולק על ר"מ שמטמא' בעומדת ויושבת אפי' שותת] וטהור' בכל גוונ' א) והקשה בתוס' ופי' דעומדת א"א לה לזנק א"כ מדוע נקטו עומדת לא ליתני אלא יושבת וליפלג בין מזקנת לשותת עיי"ש בד"ה האשה ב) ועוד הקשה בד"ה דילמ' לשיטת רש"י דפירש דלאחר שכלו מי הרגלים אתא דם כי אורחי' קשה דא"כ במזקנת ליפרך נמי דילמ' בא הדם כדרכו כשאר אשה שהיא רוא' עיי"ש וי"ל בס"ד עפ"י דברי החידושי הר"ן בסוגי' שפי' דשיטת ר"מ הוא משום דחייש למיעוט' ומש"ה עומדת טמא' וקושי' הש"ס היכי פסיק ותני ביושבת טהור' דמשמע בכל ענין ואפילו בשותתת והא כיון דשותתת איכ' למיחש כיון שעכבה מי רגלים דילמ' הדור למקור ואייתי דם ופרקינן במזקנת ומתני' ה"ק עומדת לעולם טמאה יושבת איכ' גוונ' טהור' וכגון שזינקה ופרכינן תו לר"מ נמי במזקנת דילמ' בתר דתמו מיא אתי' דם בשלומ' לר"י דלא חייש למיעוט' ליכ' למיחש הכי דדם הבא עם המי רגלים מיעוט' הוא אבל לר"מ ליחוש ופרקינן ביושבת על שפת הספל ונמלא הדם בתוך הספל דאם אית' דבתר דתמו מיא על שפת הספל איבעי לאשכוחי והיינו לר"מ אבל לר"י דקיימ"ל כוותי' אפילו אינה יושבת על שפת הספל נמי טהור' וכן נראה דעת הרמב"ם וכן דעת הרמב"ן בהלכות נדה שלו עכ"ל ומתורץ קושי' התוס' בד"ה דילמ' כי נודע ר"מ דחייש למיעוט' אבל למיעוט' דמיעוט' ולא שכיח כלל לא חייש וע"כ במזקנת סתם אינם חוששין דילמ' ראת' באותו שעה דמהיכי תיתי לומר שראת' אז דא"כ במזקנת נמי ניחוש דילמ' ראת' אז כדרכה כי הוא מיעוט דלא שכיח לומר שראת' דייק' אז אבל קושי' הש"ס דילמ' לבתר דמתו מיא והיינו שאז הוי שותת ואז הסבר' נוטה כזה שהדור מ"ר למקור ואייתי דם ר"ל שע"י דדחיק לה עלמ' ועיין פירש"י לעיל דף כ"ז ע"ב ד"ה עומדת אבל יושבת אין לחוש שבא אז דם נידות וז"ל שם בד"ה יושבת שאין דרך דם נדה לצאת עם מ"ר ע"כ והוי מיעוט דלא שכיח משא"כ ביושבת בסוף הקילוח שהוי שותתת שפיר יש מקום לחוש לשיטת ר"מ דחייש למיעוט' ובפרט לפימ"ש התוס' חולין דף י"ב שר"מ חייש למיעוט' רק מדרבנן ודו"ק. - עיין כללין אות רי"ג ואות תקס"ה וכו' ומתורץ נמי קושי' התוס' א) כי ר"מ רצה להשמיענו שיטתו דחיישינן למיעוט' וע"כ עומדת טמאה ועפי"ז דין הש"ס לשיטתו במיעוט דשכיח גזרינן והוצרך להשמיענו בעומדת טמא' וכאמור דשיטת רש"י דעומדת אי אפשר לה לזנק רק שותתת שמה דחייש למיעוט' הוא רק בגוונ' זה עומדת ושותתת שהדור מי רגלים למקור ואתי' דם ועיין ברע"ב ותוס' חדשים לשיטת רש"י שנכון מדוע לא מפליג בעומדת גופי' בין שותתת או מזנקת כיון שאין בו רק שותתת עיי"ש והנלפענ"ד דהנה התוס' כתבו שבעומדת אפשר לקלח ולכאו' קשה שפליגי במציאות ונ"ל שבודאי יש מציאות ורק דשיטת רש"י כיון שעפ"י רובא רק שותתת לר"מ דחייש למיעוט' אינו חושש להתיר בגוונ' בעומדת וק"ל. - זה נ"ל בס"ד שיטת רש"י והעומדים בשיטתו הרמב"ם בפ"ה מא"ב הלכה י"ז וכן שיטת הרשב"א בת"ה ולהלן נדבר עוד משיטתו בס"ד: ב'] שיטת התוס' והאשר"י דעומדת שפיר אפשר לה לזנק והמקשה הי' סבר דמתני' איירי בכל ענין בין בשתתי' ובין בזניק ע"ז מקשי מ"ש עומדת טמאה אפי' במזנקת כן יושבת תטמא' בשותתת ע"ז משני דמתני' איירי במזנקת וכ' האשר"י ולהך פירוש' לא אשכחן דמטהר ר"י בעומדת ושותתת כיון דר"מ לא איירי אלא במזנקת ור"י טיהר מה שטימא ר"מ אבל בעומדת ושותתת דלא איירי בי' ר"מ לא אשכחן דמטהר בי' ר"י ע"כ:

ג'] כתבו התוס' ועוד י"ל דהמקשה סבר דאיירי מתני' בשותתת דבמזנקת אפי' עומדת טהור' דליכ' למימר הדור הואיל ומזנקת ולהכי פריך יושבת כיון דשותתת ואיכא חדא לריעות' ומשני דאיירי במזנקת ואפ"ה עומדת טמא' דאיכ' למימר הדור וכו' ובעינן תרתי לטיבות' ע"כ דברי התוס' צ"ב דכיון שכתבו שעומדת ג"כ טהור' במקלחת ורק תרתי לריעות' טמא וא"כ מה פריך שיושבת תטמאה בשותתת הלא רק בתרתי לריעות' טמא וג"כ להלכ' אנן דקיימ"ל כר"י האיך מסקינן והנלפענ"ד שכוונתם ושיטתם שגם בעומדת אפשר לזנק ורק שהמקשין הוי ס"ל שהגם דאית' במתני' בדברי ר"מ עומדת טמאה לא העמידה גורם הכול אלא משום דאמרינן מ"ר הדור למקור ואייתי דם דהיינו בשותתת אבל במקלחת אפילו בעומדת טהורה כי במקלחת אי אפשר להדר למקור יושבת נמי נימא מ"ר הדור למקור ואייתי דם ר"כ בשותתת שהעיקר הוא משום ששותתת וא"כ מדוע תנן יושבת טהורה כינו בעומדת טמא' בשתתי' כן ביושבת טמא' ובמקלחת בשניהם טהור' כי מ"ש בין עומדת ליושבת הלא הישיבה והעמיד' אינו מעלה ומוריד כפל לטמא או לטהר ע"ז משני דמתני' איירי במזקנת ואפ"ה טמאה משום שעומדת אבל יושבת במזקנת טהור' וא"כ שפיר השמיענו מתני' עומדת טמאה ויושבת טהורה דהיינו במזקנת ודו"ק ולפי"ז אנן דקיימ"ל כר"י שמטהר רק מה שמטמא ר"מ והיינו עומדת ומזנקת אבל עומדת ושותתת מטמא והוא להלכה כתירוץ ראשון וק"ל: וראיתי בס"ט בחידושי הש"ס שנתקשה בדברי חידושי הר"ן א) דנהי שר"מ חייש למיעוט' מ"מ אינו אלא ספיק' ואמאי מטמא' משום נדה וכדמסקינן לעיל דף י"ד די אם נטמאה משום כתם והנ"ל עפ"י דברי הרמב"ם שהועתק בשו"ע שמתני' האשה שהיא עושה צרכי' וראת' דם מיירי בהרגשה ועיין במ"מ שמקורו הערה שהוא מדברי הש"ס לעיל דף כ"ז [ובספר מקור מים חיים שנדפס בגליון שו"ע ווילנא החדשים נתקשה בו] ומה"ט טמאה משום נדה ולא משום כתם משום שהוא בהרגש' והוי איסור דאוריית' ע"כ לקצת שיטות והוא שיטת הרא"ש גם ר"י מודה בעומדת ושותתת טמאה וקשה הלא אנן לא קיימ"ל כר"מ דחייש למיעוט' אולם נכון כאמור כי בכאן שהוי בהרגש' והרגש' דאוריי' וידים מוכיחות שאני ודו"ק:

בשו"ע העתיק בסעיף א' שיטת הרמב"ם ולשונו והוא כשיטת רש"י ורמב"ן ורשב"א בת"ה הארוך וכאשר ביארנו בס"ד [ושיטת החי' הר"ן מוכח כשיטת רש"י] ב) בהג"ה העתיק דברי הטור בשם הרא"ש כשיטת התוס' שאין להתיר אלא ביושבת והשתינה אבל בעומדת אם מקלחת לתוך הספל ונמצא שם דם טהור' אבל אם שותתין על שפת הספל ונמצ' שם דם טמאה דהואיל והמקור צר חוזרין למקור ומביאים דם ע"כ רבים מקשים למה כ' אצל מקלחת לתוך הספל ואצל שותתת כ' על שפת הספל עיין טו"ז ס"ק א' והיוצא מדברי קדשו להלכ' שבעומדת ומקלחת הן על שפת הספל והן בתוך הספל טהור' ורק דיבר בהווה והחוו"ד העלה דבר חדש שדוקא בעומדת ומקלחת בתוך הספל אבל אם נמצ' על שפת הספל טמא' ועיין בביאורים שהקשה לפירוש התוס' והאשר"י אמאי מטהר ר"י בעומדת ומקלחת ניחוש דילמ' בתר דתמו מיא שותתת היא ובעומדת ושותתת מטמא א"כ גם בעומדת ומקלחת ליטמ' דהא בתר דתמו מיא שותתת היא ולולא דברי קדשו יש לתרץ הקושי' לפענ"ד שהך קושי' הש"ס רק אלבי' דר"מ דחייש למיעוט' ע"כ חושש בחשש זה דילמ' בתר דתמו מיא אתי דם וע"כ הוצרך הש"ס להעלות ביושבת על שפת הספל אבל לר"י אין חוששין לחשש רחוק כזה ורק אם שותתת אז הוי מקום קרוב לחוש לזה ובזה חושש ר"י וע"כ שפיר העלה האשר"י שר"י חושש רק בעומדת ושותת' אבל החשש הזה דילמ' בתר דתמו מיא שותתת חשש רחוק הוא דא"כ לעולם תהי' טמאה כי תמיד נודע ששותתת לבסוף ומה"ט העלה האשר"י לר"י טהור ביושבת בתוך הספל ונמצ' דם בתוך הספל כי הוא חשש רחוק מאוד לחוש על חשש דילמ' בתר דתמו מיא כי זה הוא רק מדברי ר"מ דחייש למיעוט' ומ"ש החוות דעת זי"ע לראי' מדברי תשו' הר"ן בסי' מ"ש והם ג"כ דבריו בחי' שאם יושבת ומקלחת ונמצ' הדם על שפתו דספל טמאה משום חששא בתר דתמו מיא עיי"ש וא"כ כ"ש עומדת ומקלחת. יראתי בפצותי שיח אבל עונותיי גרמו שלא זכיתי לחוות דעת ולהבין דברי קדשו כי הכא בכאן אתי' לשיטת האשר"י ולאשר"י יוצא מפורש לר"י ביושבת ושותתת נמי לא חייש דילמ' בתר דתמו מיא אתי דם ומטהר בכל ענין והר"ן בחי' שסיים מיהו אם יושבת על שפת הספל ונמצ' על שפת הספל ולא בתוך הספל טמאה דכה"ג ודאי מוכח מילת' דבתר דתמו מיא אתי עכ"ל אולם המעיין בתשו' סי' מ"ט שמובא בב"י יראה שלא משום זה הסבר' לחוד ס"ל כן ויחדיו יהי' תמים דבריו בחי' ובתשו'] והטעם שהזקיקנו לומר שמודה ר"י על שפת הספל טמאה משום דהיכא אפשר דשמואל ור"א תרווייהו ס"ל כר"י ושקלו וטרו אליב' דר"מ אם אינו ענין לפלוגתייהו וכו' [ומשום הכרח זה הסבר' נתן לדבר ג"כ סברה הנזכרת בחי' ג"כ] ועיי"ש היטב וכ"ז להר"ן שס"ל כשיטת רש"י ורמב"ם ורמב"ן שגם בעומדת טהור' בכל גוונא הוכרחנו למצוא דרך אחרת למאי נפק"מ הביא הש"ס השו"ט אפיב' דר"מ שאין הלכה כמותו וע"כ מתוך קל שהקלת' עליו בתחילתו וקיימ"ל כר"י בעומדת בין שותתת ובין מקלחת טהורה הוצרכנו מפני זה ההכרח לכנוס לסבר' זו אבל לאשר"י והתוס' שמתורץ זה הקושי' שגם בעומדת טהור לר"י רק במקלחת אבל שותתת טמאה וא"כ שפיר שקיל וטרי הש"ס אליב' דר"מ להשמיענו החילוק בין שותתת למקלחת ודו"ק וא"כ היוצא לנו מזה כפי עומק הענין בס"ד בבירור שיטת הפוסקים נראה דשיטת האשר"י והר"ן סברתם סברה מחולקת זה מזה ודו"ק:

הגה וי"א דאפי' ביושבת אין להתיר אלא במקלחת ונמצ' הדם בתוך הספל אבל על שפת הספל טמאה ובעומדת בכל ענין טמאה מקורו מדברי הגהמ"י פרק ה' ובמרדכי ה"כ בשם תשו' מהר"ם דאף ר"י לא מטהר ביושבת אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת בתוכו אבל בע"א חיישינן דילמ' בתר דתמו מיא אתי דם המקור דליכ' למימר הא דאוקמי' הכי הנ"מ לר"מ אבל לר"י דמקיל טהור' בכל ענין הא ליכ' למימר דביושבת ל"פ וכי היכא דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בכה"ג ה"נ כר"י כפי שיטת הר"י וכן לפירוש ר"ח שפי' שאפי' נמצ' דם על המים דאר"י טהור' לא טהורה לגמרי קאמר אלא טהור' משום נדה וטמאה משום כתם י"כ דר"י ה"ק כדפרישית ע"כ ועיין בספר פו"ש שמלה אות ג' בד"ה ובהג"ה שנקשה בכוונת הגהמ"י הנ"ל ובס"ק ד' ונובי"ת סי' ק"ל והנלפענ"ד דהגהמ"י בשם תשו' מהר"ם הוא הגבר אשר הוקם עול עולו של תורה וביאור לנו שיטת ר"ח להבינו ונציע בזה דברי הרשב"א בת"ה שער רביעי וז"ל ופירש ר"ח כשטיהר ר' יוסי לא טיהר אלא משום נדה אבל משום כתם טמאה ואתי' האי פלוגת' דר"מ ור"י בפלוגת' דרבי ור"י וכו' [איברי בסוגי' דפרק כל היד הכי משמע] וכו' אלא דקשי' לי' הא בהדי' אמרינן בפ' האשה וכו' דר"י אפילו לכתחילה טיהר דתנן התם האיש והאשה שעשו צרכיהן וכו' הנ"מ בדיעבד קמ"ל אפילו לכתחילה הרי דר"י אפילו לכתחילה מטהר עיי"ש ועיין בתוס' פרק כה"י דף י"ד שכתבו שלפי ר"ח לא קאי אף לכתחי' אריש' ורק אסיפ' ומובן גדול הדוחק בזה ועיין במהרש"א ומהר"ם לובלין והרשב"א בת"ה לא ניחא לי' בדוחק לתרץ דברי הר"ח והנלפענ"ד בס"ד כי זכו פי משמים לבאר דברי הר"ח שכל דבריו דברי קבלה דהנה כבר נתקשו כל המפרשים דכיון שקיימ"ל כר"י מדוע השמיענו שיטת ר"מ ומקשי ומתרץ הש"ס בדבריו וי"ל שזה ירצה ר"ח לתרץ דהנה כבר כ' הרשב"א שפשטות הסוגי' דפרק כל היד מוכח דר"י מטהר רק משום נדה ומטמא משום כתם והוי ס"ל לר"ח דהנה הגם דר"מ מטמ' משום נדה אבל מה שמטהר הוא טהור לגמרי שאין הדרך לומר טהורה ויהי' טמא משום כתם וע"כ שפיר מקשי הש"ס לר"מ מ"ש עומדת יושבת נמי הדר מי רגלים למקור ואייתי דם ר"ל שאפילו יושבת תהי' טמא' עכ"פ משום כתם ומשני במזנקת שטהור' לגמרי והדר מקשי וכל קושי' הש"ס הוי רק שיהי' ביושבת עכ"פ משום טמא' [וכי אין לפרש שקושי' הש"ס משום נדה כי אית' לעיל דף נ"ז שאימר הרגשת מי רגלים הוא עיי"ש שאין זה הרגשת התורה ודו"ק ועומדת טמאה משום נדה דכשעומדת אין לחוש שהוי הרגשת מי רגלים והוי הרגשה גמורה ודו"ק] ולא טהור' לגמרי ואח"כ מתרץ ביושבת על שפת הספל ומזנקת כתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל דאם אית' דבתר דתמו מיא אתי על שפת הספל איבעי לאשכוחי ר"ל בכה"ג מובן שפיר שטהורה לגמרי ומתורץ מדוע שו"ט אליב' דר"מ שאינו כהילכת' וכאמור שפיר הוא כהלכת' כיון שגם ר"י מודה בדינו שטמאה משום כתם ושניהם שווין לענין טומאה וטהרה ורק פליגי באיזהו שם יכונה וא"כ לפי"ז יובן היטב דברי הש"ס איש ואשה עומדת מ"ל אמר ר"מ ותמוה כקמיית' מה מקשי ומתרץ בדברי ר"מ שאינו כהלכת' אולם כאמור שמסיק הש"ס לר"מ דאם יושבת טהורה כר"א ביושבת על שפת וכו' מפורש יוצא שכוונת ר"מ לטהר לגמרי שאין בין ר"א לר"י כלום רק שמות מחולקים דהיינו החילוק בין טומאת כתם לטומאת נדה וא"כ מדר"מ נשמע לר"י כי הם שווין לגמרי ומה שמטהר ר"מ מטהר ר"י וע"כ שפיר מקשי מה כי אר"מ שאם הי' לר"מ טמאה גם לר"י טמא' ודו"ק וכו' עיי"ש בש"ס ר' יוחנן אמר כי קאמר ר"מ בחד ספיק' אבל בס"ס לא קאמר ומשני איידי וכו' ור"י בחד ספיק' מטהר בס"ס מיבעי מהו דתימ' הנ"מ בדיעבד אבל לכתחילה לא קמ"ל פשטות הש"ס מוכח דר"י בריש' מטהר לגמרי אולם כבר כתבו לעיל לר"מ יושבת טהור' לגמרי ובזה מיושב מה שהקשה [בלו"ש אות ד' בד"ה ועוד י"ל] לפי שיטה זו דר"י אינו מטהר אלא משום נדה ומטמא משום כתם א"כ צ"ל דגם ר"מ שאמר דיושבת טהורה היינו משום נדה אבל טמאה משום כתם וא"כ מאי מקשי מזנקת נמי דילמ' בתר דתמו מיא אתי דם וכי בשביל חששא זו יאמר שהיא טמאה נדה דאורייתא ומשום כתם הרי באמת מטמא אותה והנ"ל בס"ד כאשר כתבנו לעיל שאין כך אלא חידושו ודוק' לר"י אמרינן כן אבל לר"מ משמע טהור' היא לגמרי וכל קושי' הש"ס הוא רק משום כתם ובעומדת שטמאה משום נדה שאני וכאשר כתבנו לעיל וא"כ מתני' הכי אתי' האשה שהיא עושה צרכי' וראת' דם רמ"א אם עומדת טמא' משום נדה ויושבת טהור' לגמרי ועל זה הוי מקשי הש"ס כיון שבעומדת מטמא משום נדה עכ"פ ביושבת יהי' משום כתם ע"ז משני ביושבת על שפת הספל אז טהורה לגמרי אבל אם אינו עומדת וגם אינו יושבת על שפת וכו' אז טמא' משום כתם רי"א בין כך ובין כך טהור' ואית' לעיל דף י"ד שטהור' משום נדה וטמאה משום כתם וצ"ל לפי"ז שגם יושבת טמאה משום כתם והיינו כקושי' הש"ס שמקשי לר"מ ולר"י בשניהם הן יושבת והן עומדת אמרינן שהדר וגם במזנקת נמי כן וע"כ טמאה משום כתם וא"כ עומדת ויושבת שניהן שווי' לר"י [וביושבת על שפת הספל וכו' ומזנקת לתוך הספל שמטהר ר"מ לגמרי פשיט' שר"י מודה] רק עפ"י סוגי' הש"ס דף י"ד מוכרחים לומר כן לר"י שאינו טהור לגמרי ודוק' לר"י ולא לר"מ והוא דבר פשוט ומסתבר איש ואשה שעשו צרכיהן לתוך הספל ונמצ' דם על המים ר"י מטהר ור"ש מטמא ומקשי הש"ס לר"מ וכתבנו שמזה נתחזק שיטת ר"ח שר"מ ור"י שניהן שווין לענין טומאה וטהרה ומה דמטהר ר"מ לגמרי מטהר גם ר"י ור"מ פי' דבריו עומדת טמאה משום נדה ויושבת טהורה לגמרי והיינו כדמוקי הש"ס ביושבת על שפת הספל וכו' [אבל באינו יושבת על שפת הספל נוכל לומר שגם כן טהורה לר"מ אבל רק משום נדה וטמאה משום כתם ושפיר נקיט יושבת טהורה ורק יש יושבת שהיא טהורה משום נדה וטמאה משום כתם ויש יושבת שהיא טהורה לגמרי והיינו ביושבת על שפת הספל כדמוקי הש"ס] ומסיק ר"י כי קאמר ר"מ בחד ספיקא אבל בס"ס לא אמר והא דלא תני ר"מ ור"י מטהר משום דסליק מר"י ומקשי ור"י בחד ספיקא מטהר בס"ס מבעי ומשני הנ"מ לכתחלה אבל בדיעבד לא קמ"ל ר"ל שגם רישא דמתני' היושבת טהורה יש לכתחילה והיינו ביושבת על שפת הספל וע"כ אילו לא השמיענו סיפא דר"י מטהר בס"ס הוה סד"א שלר"י כיון דמסיק הש"ס דף י"ד שמטהר רק משום נדה אבל משום כתם טמאה וא"כ גם ביושבת אפי' ביושבת על שפת הספל כיון שראת' דם והיינו בהרגשה ונהי' דאמרי' הרגשת מי רגלים הוא אבל אפי' ביושבת על שפת הספל הוה משום כתם עכ"פ אבל כיון שראינו בסיפא דר"י מטהר לגמרי וא"כ בא זה ולימוד על זה ברישא יש גוונא שטהור לגמרי והיינו ביושבת על שפת הספל וא"כ מובן לפי' ר"ח שגם ברישא מטהרין לכתחילה אבל רק ביושבת על שפת הספל הוה בו כ"כ צדדין להתיר כמו בס"ס [ועיין שמלה שם בד"ה והנה] וא"כ הועלנו בזה בס"ד לשיטת ר"ח הוה לישנא דש"ס כפשוטו וגם ברישא מטהר אפי' לכתחילה והיינו כאמור שלר' יוסי ביושבת על שפת הספל טהורה לגמרי כמו ר"מ וא"כ שפיר מובנים דברי הגהמ"יי הנ"ל ולהלכה שפיר מובן שעומדת טמאה לגמרי כי גם ר"י מודה שטמאה משום כתם ורק ביושבת על שפת הספל טהורה וע"ז מסיק הש"ס קמ"ל ר"ל כמו יושבת שנקיט ר"מ שטהורה היינו בתרי גוונא יש גוונא שטהור לגמרי ביושבת על שפת הספל ומזנקת בתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל ויש שנמצא על שפת הספל וזה טהור רק משום נדה וטמא משום כתם כן לר"י מני וע"כ כיון שנקיט ר"י שמטהר בס"ס ונקיט שמטהר בחדא ספק בא זה וגילה על זה כמו בסיפא הוה טהור לגמרי כן ברישא הוה ג"כ גוונא שטהור לגמרי והיינו כדברי ר"א ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל וכו' והכול יבוא על מקומו לשלום:

ומפורש שיטת הרמ"א היטב בדברי ר"ח ושיטת הש"ס והסוגיא בדף י"ד עם פרק האשה הם תואמים יחדיו וגם ברישא מטהר כי לדברי התוס' שכתבו בדף י"ד לפי' לא קאי לכתחלה רק אסיפא ולא ארישא קשה קושי' התויו"ט בפרק האשה מ"ב דליכא למימר דלעולם באשה לבדה דוקא בדיעבד והכא בס"ס קמ"ל דאף לכתחילה דוודאי דלכתחילה דבס"ס לא איצטרך לאשמעינן ודו"ק. ובזה נ"ל שמתורץ ג"כ כל קו' הס"ט בחידוד הלכות בש"ס הנ"ל ה"מ בדיעבד לשיטת התוס' דף י"ד דלמסקנה לא מטהר ר"י בעומדת אלא משום נדה אבל מודה דטמאה משום כתם א) צ"ע דהא ר"י בין כך ובין כך טהורה אמר וא"כ כי היכא דמטהר ביושבת לגמרי הכ"נ בעומדת דהא תרווייהו כחדא משוה מהו בא וכן לקמן בברייתא אמר ר"י בין כך ובין כך תולה אלמא בתרווייהו חד דינא אית להו ואיך נימא בעומדת לא מטהר שלא משום נדה וביושבת מטהר לגמרי ג) א"ל דהא דאמר ר"מ יושבת טהורה היינו נמי דטהורה מנדה ודאי אבל לא מטומאת הכתם וא"כ ר"י דאמר בין כך ובין כך טהורה מנדה וודאי הא ליתא שהוא נגד כל הפוסקים העומדים בשיטת ר"ח וכ"ע ס"ל ביושבת טהורה לכתחילה אפילו לשיטת ר"ח עכל"ק ועפ"י האמור לעיל בס"ד הכל על מקומו יבוא לשלום כי ר"מ שמטהר ביושבת היינו אם הוה בגוונא שיושבת על שפת וכו' מטהר לגמרי ובגוונא אחרת ביושבת מטהר משום נדה וטמאה משום כתם וכן לר"י שמטהר ביושבת הוה ב' גוונא כאמור ובעומדת הוה טהור רק משום נדה ומה דאיתא בש"ס לכתחילה קאי ארישא והיינו ביושבת ובגוונא שיושבת על שפת הספל ורק מדנקיט בסיפא לר"י בס"ס שמטהר ושם מטהר לגמרי גם הרישא מטהר לגמרי ביושבת והיינו ביושבת על שפת הספל כי מה דאיתא טהורה הוה ב' גוונא וכאמור ודו"ק. ועיין בנו"ב תנינא סי' ק"ל בד"ה ואמנם קשי' התפארת למשה שהקשה מנ"ל לרמ"א ביושבת על שפת שטהורה לגמרי לר"י ולהנ"ל מיושב בס"ד ועיי"ש עוד בד"ה ודעת ר"ח שרבינו הנו"ב נחית לשיטת התוס' דף י"ד ואנחנו בעניותינו העמדנו דברי הר"ח כפשוטו שלכתחילה קאי גם ארישא וזה הביאור דברי הגמ' הנ"ל. ועיין עוד בהגמ"יי שם שהעלה ופשיטא שאם ההשתנה בדקה ומצאה דם דטמאה היא אם לא שדם מכה היא כדלקמן פרק י"א, עיי"ש בהלכה י"ג וז"ל וכן אם הית' בה מכה והיה הדם שותת ממנה או שבא עם מי רגלים ה"ז טהורה ע"כ הרי דרבינו מדמי להדדי' דם הבא ממכה לנידן שלנו ולפי"ז יש מקום לומר שאפי' מוצאת בשעת וסת' ג"כ וכמו שדם הבא מחמת מכה טהורה אפי' בשעת וסת' וכמפורש בפ"ח הלכה י"ד ובזה נ"ל לבאר מ"ש הגמ"יי בכאן ווסגנון דברי הרמב"ם שמדמי להן אהדדי' ודו"ק ובסתירת הרמב"ם מפ"ד הלכה י"ט מענין עד שאינו בדוק עיין שם במ"מ ודו"ק. הג"ה ודוקא כשנמצא הדם בספל שהיא משתנת שם לחוד דידוע שהיא ממנה אבל אם נמצא בספל שאיש ואשה מטילין שם מים טהורה בכל ענין ועיין בש"ך ס"ק ו' שהוא משום ס"ס וסיים ומשמע דהיינו בנמצא בתוך הספל על המים עיין חוו"ד שהעלה שכוונת הש"ך מדוע נקיט בסיפא ונמצא על המים והוא קשי' הס"ט בחידוד הלכות ועצי לבונה ותורת השלמים וס"ט ס"ק ג' ועיין פלתי שהשיג על הש"ך והנלפענ"ד בס"ד שכבר הבאתי דברי הש"ס דף נ"ז והם דברי הרמב"ם שמיירי אפי' בהרגישה וע"כ ברישא נקט וראת' דם שהיינו בהרגשה אבל בסיפא ונמצא הדם אל המים ר"ל שהוא שלא בהרגש' ויש לומר שבכל גוונא טהורה כי הוה שלא בהרגשה כי אם הוה בהרגשה פשיטא שמקום לתלות שהיא מהאשה אלא ע"כ שמיירי שלא בהרגשה ודו"ק:

תוכן העניינים

שות באר מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה