שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד
ספר באר מרדכי הלכות נדה יו"ד סימן קפ"ח
שו"ע סי' קפ"ח:
ש"ך ס"ק ג' שהסכים לדינו של הטו"ז לחלוק על הב"ח שאין צריך להמתין עד שיתיבש והביא ראי' מלעיל סי' נ"ב שאין צריך להמתין עוד לשרקו עיי"ש ועיין בפלתי ומהרש"ק בשם שו"ת ח"צ זי"ע. והנ"ל בשלמא התם לשלקו ולעשות מעשה רבה אין צריכין אבל הכא אדרבה שאומרים לו להמתין ולא לעשות פעולות כמו התם ולדעתי דבריי בכלל דברי הפלתי ודו"ק:
שו"ע סעיף א' ועיין היטב בב"י ודו"ק לכאו' הי' מקום להסתפק עפ"י מה דאיתא במתני' דף י"ט ה' מיני דמים טמאים באשה ועיקרא דמתניתין ליחשוב הטמאים משמע ששאר מיני דמים הם טהורים שה' מיני דמים טמאים דוקא וכן בדף כ"א חתיכה של ד' מיני דמים וכו' של שאר מיני דמים וכו' הרי ג"כ משמע שאילו הטמאים דוקא כי אמר של שאר מיני דמים טהורה. והנה בלשון הטור אשר יסודתו עפ"י דברי הגמ' ואין טהור' אלא בשני מראות שהן הלבן והירק [גרין בלוי] משמע ששאר מראות שאינם מפורשים טמאים אולם הב"י כתב ומשמע דה"ה לכל מראות שאין לספק בהם באדמימות כלל דטהורים וכו' וכן נראה מדברי הר"ן עכ"ל, והנה כי כן הי' מקום לדון לאותן מראות הריאה שאינם מפורשים אם להתיר או לאיסור האיך דינם. ועיין בתוב"ש ונוב"י יו"ד סי' י' בארוכה. יש מקום לומר לפענ"ד עפ"י דברי הב"י שהקדמנו לומר שאותן שהם שייכות לאותן מראות הפסולות פסולים וי"ל לפי"ז שמה"ט חשבו חכמים דוקא מראות הפסולות שאותן שהם דומות להם ג"כ פסולים ומה שחשוב הכשירות משום שאין להם שייכות למראות הפסולות מ"ה הם כשרים משא"כ השאר שאינם מפורשים, הם עכ"פ ידוע לחז"ל שיש להם שייכות למראות הפסולים ולא הי' יכולים לחשוב בכלל הכשרים כי אינו כשירה ומה שחשוב אלו טריפות כיון אותן שלא נחשבו ג"כ פסולות? י"ל שרצה להורות לנו שגם המראות שאינם מפורשות טריפות משום שהם מסוג הטריפות וכן אותן שנצמחו מן המראות הכשרים הם כשרים ולדוגמ' להורות נתן ולידע איזי מראה הוא מראה פסולה ואיזהו מראה כשירה ולעולם שאר מראות שאינם מפורשות אם הם ממראות הכשירות כשרים [אם קרוב בדמיונו] והדומה לטריפות טריפה ודו"ק [ועיין בנוב"י שם]. והנה בכאן שחשיב מראות הכשירות כבן וירוק וכ' הב"י שכרבות' נקט הגם שיש להם דמיון למראות הפסולות וכן יש לומר כאן גבי ריאה שחשיב מראות הכשירות שהי' קצת סבר' לאסור ומ"מ מותר מכ"ש מראות שלא נחשבו שמותרות ועיין בנוב"י בארוכה שם:
ובעיקר הענין נלפענ"ד ספיקו הוא גמ' מפורשת בפרק אילו טריפות כי בריש אילו טריפות חשיב אילו טריפות ובדף נ"ד במתני' חשיב אילו כשירות ופליגי ר"י ורל"ק אי אילו כשירות דוקא או אילו טריפות דוקא ובזה ג"כ יש לומר שתולה בזה לר"י שאמר אילו טריפות דוק' וא"כ הכא נמי אילו טריפות דוקא ואותן שאינם מפורשו' הם טריפה. וכיון שקיימ"ל ר"י ול"ק הלכה כר"י א"כ אילו טריפות דוקא ואותן שהם מפורשות להטריף הם טריפה והשאר הם כשירות ודו"ק. וחידוש שלא הובא ראי' זו בנוב"י כי לפענ"ד הדמיון נכון בס"ד:
וכ"ק עט"ר שליט"א כ' לי וז"ל אבל י"ל בזה דוקא בדברים שהוזכרו במשנה דתנא אין צריך לפרש דבריו ופליגי אי דוקא אבל מראות שלא הוזכרו רק בדברי אמוראים בדף מ"ז ואמורא צריך לפרש דבריו שפיר יש מקום לכאן ולכאן דפליגי הנוב"י והתבו"ש. ועיין בשו"ת חת"ס סי' ל"ד דמביא דהגאון בעל נוב"י חזר בו וכו' דיפה עשה שחזר בו כי כל שינוי מראה חשש שמא נתמסמס אלמא ג"כ דאילו טריפות דדברי מימרא דאמוראים ל"ה דוקא ודו"ק עכ"ל הזך:
שו"ע סעיף ג' כ' הרא"ש בפסק"ו פרק המפלת סי' ג' וז"ל תנ"ה תטיל למים רשבג"א ממעכו וכו' והלכה כרבנן דדוקא במשנתינו פסק ר"י כרשב"ג אבל לא בברייתא וכו' ועיין במעדיו"ט שם שאף במשנתינו י"א דלא סבר הוא וכתבתי מזה בפרק הפרה סוף סי' ד' עכ"ל. עיין בכללין סי' קכ"א - קמ"ב - ותשצ"ו - ובמערכת ריש אות ו' ערך רשב"ג:
ומדי דברי בדברי הרא"ש שם ולפתיחת הקבר נמי לא חיישינן שבדבר קטן כזה אין בו פתיחת הקבר ועיין במעדיו"ט ואות כ"ד ואות ט"ו ועיין בב"י וא"כ הרא"ש גופא חילק זאת ועיין בב"י מה שהקשה דברי הרא"ש אהדדי ממה שפסק בסי' ב' הלכה כחכמים והם ס"ל שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכתב שהטור חילק בין חתיכה וקטנה בגדולה ובאמת מתורת אביו הרא"ש למדו: ובעיקר הפלוגת' אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם יש להתבונן הלא הוא פלוגת' במציאות וצ"ע וי"כ [כדברי הרשב"א הידועים בענין אם יש בגידין בנו"ט] ולעולם יבוא משהו לעמו והגם לכ"ע אפי' רואת טיפת דם כחרדל טמאה מן התורה ועיין בש"ך סי' קפ"ג ואפי' פחות כחרדל ומה שאמרו חכמים כחרדל משום דשיעור חכמים כן הוא ועיין בטו"ז סי' כ"ו ס"ק י"ד עיי"ש:
אולם י"ל דפליגו אם יש לדונו כדם ממש או רק ככתם ובכתם צריך שיעור כגריס ובזה פליגי למ"ד שא"א לפתיחת הקבר בלא דם ס"ל שדין דם ממש יש לו וא"כ אפי' כחרדל ואפי' פחות ממנו טמא ולמ"ד שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ר"ל דם ממש אבל דין כתם יש לו ובזה צריך שיעור וכיון שכתם דרבנן ועיין בסי' ק"צ ולכן כ"ז שלא ידענו שיעורו טהור ודו"ק: ואיתא עוד שם בשו"ע ועיין בב"י ובשו"ע ודו"ק היטב:
גמר' דף כ"א ע"ב אמר אביי בשפופרת כ"ע לא פליגי דטהורה [דאין דרך רואה דם בכך] כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ופירש"י לעולם ודפלי - ת"ק סבר בבשרה למעוטי תוך חתיכה אבל דם הנראה בבקעים טמאה ורבנן בתראי סברי אפי' פלי וכו' טהורה דאין זה דם הנידות שב דרך האשה לראות דם בחתיכה ועיין בתוס' בד"ה כי פליגי בחתיכה וברא"ש בפסקיו פרק המפלת סי' ב' שהרבה מאוד להקשות עם רש"י והביא פי' הר"ש מקוצי זי"ע ופליגי רבנן ור"א בטעמ' דקרא דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת ר"א סבר דממעטינן שפופרת משום הפסקה וכן חתיכה הכא שאין הדם נוגע בבשרה ורבנן סברי טעמא דממעטינן שפופרת משום דאין דרכה של אשה לראות בכן וכן עשה הר"ש באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר הי' נופל בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך האשה לראות בכך והב"י נסתפק אם היתר אפי' בדם ממש היוצא ממנה באופן זה אולם המעדיו"ט כ' באות ס' שאפי' דם ממש התיר הר"ש עיי"ש והנה נסתפקתי האיך הדין אם בדקה בשפופרת והיה מעט דם נראה מבחוץ על השפופרת ולא רק בתוך השפופרת מי נימא כיון שיש בתוכו בתוך הקנה חלול שדינן זה מיעוט בתר עיקרו שהוה בתוך השפופרת או לא. וביותר יש מקום להסתפק אם בדקה ע"י קיסם ולא ע"י שפופרת ונראה מבחוץ ולא הי' מפסיק בין דונה לבשרה ומהו ועלה בדעתי בס"ד לומר בפשטות שטמאה ותלי' דילי' מגמ' מפורשת דף כ"ב ע"א בעי רבה מר"ה הרואה קרי בקיסם מהו ממנו אומר רחמנא עד דנפיק מבשרו ולא בקיסם או דילמא האי ממנו עד שתצא לחוץ ואפי' בקיסם נמי [ועיין רמב"ם פ"ה משאר אבות הטומאה הלכה א'] ע"כ ומדבעי הכא דוקא גבי איש ודוקא שם הוה ספק אם יוצא ע"י פעולה כגון ע"י קיסם אם צריך שיצא מעצמו או לא כיון שאמרה תורה ממנו אבל גבי אשה כיון שראתה דם יוצא דרך בשרה טמאה לאפוקי בשפופרת טהורה כיון שאינו יוצא דרך בשרה ופשוט ובורר בס"ד: אולם אחר העיון היטב בס"ד יש מקום לדון ותחילה נקדים דברי החידושי הר"ן אשר אני זכיתי לכוין בס"ד בקושייתו ותירוצו מובא ג"כ בסדרי טהרה בחידוד דף כ"ח וז"ל כיון דדרשינן בבשרה עד שתרגיש בבשרה ממילא משמע ולא בשפיר ולא בחתיכה שאין כיוצא בזה הרגשת דם אלא הרגשת שפיר וחתיכה עכ"ל וכעת נראה לפענ"ד שעפ"י דברי הר"ש מקוצי זי"ע דס"ל שטעמ' דרבנן דממעטינן שפופרת משום שאין דרכה של אשה לראות דם בכך וכן חתיכה אפי' אי פלאי פלויי לפי שאין דרך הנשים לראות בכן וא"כ אין מקום והתחלה לקושי' הר"ן הנ"ל שלרבנן דסברי אפי' פלויי ג"כ טהורה ה"ה והוא הטעם בשפופרת כמו בחתיכה כיון שאין דרך לראות בכן ודוקא עד שתרגיש שכן הוא הדרך לראות וע"כ טמאה ובמה שאמר שמואל בבשרה עד שתרגיש היינו לא משום גזה"כ אלא שהתורה טמאה דוקא כמו שהדרך לראות דם אבל בלא הרגשה טהורה והנה כי כן הי' מקום עטי בפלוגתתם של השב יעקב עם הגאון מו"ה גבריאל זצ"ל אשר כבר הארכתי בס"ד במק"א ולומר לפענ"ד שאפי' הכניסה בעומק טהורה כיון שלא הוה הרגשה ואין דרך לראות כן כי כחכמים קיימ"ל בזה ועיין בב"י והא דנקט האיבעי' בגמ' בשפופרת ולא בעי ע"י קיסם. לרבותא נקט כי הסד"א לרבנן שדם נדה אפי' בשפופרת טמאה ועיין בתוס' ד"ה הא דם משו"ה נקט אפי' שפופרת טמאה ומכ"ש קיסם. אבל למסקנא בשפופרת כ"ע לא פליגי דטהורה וכפירש הר"ש מקוצי זצ"ל לרבנן שטהורה בחתיכה אפי' בחתיכה משום שאין דרך לראות דם בחתיכה וכן נמי בשפופרת ג"כ מזה הטעם משום שאין דרך לראות כן וטעם אחד לתרווייהו. והשתא אומר אני לדעתי הקלושה בס"ד שמצד כ"ש בקיסם טהור ומה בחתיכה אם הדם נראה מבחוץ ובא מעצמו דומי' דהרגשה שבא מעצמו בלי פעולת דבר [וברצות ד' דרכי איש נדבר מזה בס"ד בדיני וסת הקפוצות ועיין בתוס' בענין אכלה שום ודו"ק] ודם ממש נראה בכ"ז כיון שאין דרך לראות בכן טהורה מכ"ש אם הכניסה קיסם או דבר אחר כגון בגד ואפי' הכניסה בעומק באותו מקום שטהורה כיון שאין דרך האשה לראות כן כי בעי עד שתרגיש והיינו לא מצד גזה"כ אלא שהתורה טמאה דוקא אם ראתה כמו שהדרך לראות אבל באיש שאמרה תורה רק אשר יצא ממנו שעיקר הקפידה על היציאה מגופו משמע בכל אופן שיוצא רק שאיבעי' הוה על ממנו ודו"ק:
[ומדי דברי אעורר בדברי רש"י ז"ל בדף כ"א ע"ב ד"ה בשפופרת הכניסה קנה חלול באותו מקום משמע שע"י קנה חלול יכולם להגיע לאותו מקום ועיין בנובי"ת יו"ד סי' ק"כ בסופו ובחכמת אדם בבינת אדם שער בית הנשים סי' י"ג בשאלה כ"ג ובפתחי תשובה סי' קצ"ד אות ד' עיי"ש היטב ושו"ת בית שלמה ח"ג סי' ט"ו ובשו"ת נחלת שבעה סי' ט' מובא בבית לחם יודא הנדפס בגליון היו"ד שכ' שאפי' בדיקת המילדת הי בדיקה לענין להצריכה ז' נקיים והוא ז"ל השיג עליו ואפשר לחלק בין מילדת לרופא והעיקר בזה בס"ד בידי אדם א"א להגיע לשם משא"כ ע"י כלי וכעין ומש"כ בתשו' מאהבה [מובא בפ"ת] ויובן פתיחת הקבר כי שיהי' יוצא ממנו א"צ פתיחה גמורה ודי אם יוצא ע"י קנה חלול ומסתברא שנבנו ד"ק עפ"י דברי רש"י הכ"ל ודו"ק בנו בניתי ביתי בזה עפ"י יסוד דברי הר"ש מקוצי זי"ע וכפי הפסק של הרא"ש שמובא ג"כ בשו"ע ועפ"י ונה שמורה פשטות דברי הטור ורי"ו ועיין בב"י ובונעדיו"ט הנ"ל שלהר"ש טהורה אפי' ראתה דם וממש כיון שאין הדרך לראות כן ומה כאן "שראתה דם ממש מעצמה" רק שיש מקום לתלות משום שאותן החתיכות היה מבחוץ בבית החיצון מכ"ש אם ראתה ע"י חפץ ובגד שהכניסה אפי' בעומק שטהורה דומי' דשפופרת שפי' רש"י שהכניסה קנה חלול באותו מקום ודם בחתיכה אפי' נראה טהורה ואפי' דם בפני עצמה שבא מעצמה רק שיש לתלות שע"י אותן חתיכות שבא לה לחוץ כן נמי בזה לשיטת הר"ש מקוצי זי"ע:
ולפענ"ד אין מקום להחמיר אם נאמר שאפי' דם ממש טהור אם יש מקום לתלות ודברי החידושי הר"ן מוכיחים כדבריי ודלא כס"ט במחילת ד"ק זי"ע. אולם לשיטת רש"י וכן התוס' הגם שחולקים בפי' הגמ' מ"מ גם התוס' לא יחלקו על שיטת רש"י ושניהם חולקים על שיטת ר"ש מקוצי זי"ע ולשיטת רש"י הרואה דם בשפופרת טהורה מטעם גזה"כ וכזה כ' ג"כ הס"ט בחידושיו דף נ"ח ולא מטעם הרגשה דאל"כ יקשה לדידן דמטעם הרגשה ממעטינן לה הי' צריך להיות טמאה לשיטת התוספות שמדרבנן אפי' בלא הרגשה טמאה בדף נ"ח [ובאמת רש"י לא ס"ל כן שמדרבנן הכול רק משום שמא ארגשי' וא"כ אינם מוכרחים דבריו ומה שאינה טמאה בשפופרת הוא מטעם שאין דרך לראות בכן וכמו שפרש"י כאן דף כ"ב ועיין בתוס' כאן] אולם לשיטת התוס' שס"ל בדף כ"ב ד"ה כי פליגי בחתיכה שפליגי דוקא בשפופרת העשוי כעין חתיכה משמע שהכול דומי' דשפופרת וס"ל שמדרבנן טמאה דמדרבנן אפי' אם ידוע בבירור שלא ארגשי' [בדף נ"ח עיי"ש] וא"כ קשה מדוע בשפופרת טהורה אע"כ שהוא מטעם גזה"כ אולם בכ"ז לשיטת רש"י כיון דס"ל בחתיכה שטהורה משום שאין זה דם נידות משמע שאילו הי' דם נידות טמאה הגם שהוא ע"י דבר אחר אע"כ שאפי' ע"י דבר אחר טמאה אולם יש לומר שמדרבנן טמאה שמא ארגשי' וא"כ הכ"נ אם בדקה והכניסה בעומק טמאה ודוקא בבדיקה בעומק כי בשפופרת טהורה אפי' בעומק מן המקור כלשון התוס' משום שמא ארגשי' אז טמאה מדרבנן אפי' היתה הרגשה ע"י דבר אחר: בקיצור היוצא לדינא בס"ד לשיטת הר"ש מקוצי וכן הר"ן בחידושיו ס"ל שהרגשה ע"י דבר אחר לא שמי' הרגשה וע"כ לא ס"ל שהוא גזה"כ וא"כ אין מקום להחמיר אם הכניסה אפי' בעומק ע"י בגד להר"ש כיון שאין דרך לראות בכן ואפי' ראתה דם ממש והיינו ג"כ סברת הר"ן שהוה הרגשה ע"י דבר אחר ואחר העיון הם שווין לדינא. אולם לשיטת רש"י וכן התוס' לרש"י ס"ל הרגשה ע"י דבר אחר שמי' הרגשה כיון שפירש שאין דרך לראות דם בחתיכה פי' שאינו דם הנידות משמע שאם הי' דם הנידות טמאה הגם שהוה הרגשה ע"י דבר אחר [ובשפופרת כתב שאין דרך רואה בכן] ובאמת זה מוקף כף עגול שמשמע שהוא נמחק [ולא הבאתיו עד כעת על כור הבחינה: לשיטת רש"י אם בשפופרת שטהורה אם הוא מגזה"כ] אולם משמע בד"ה בבשר' שהוא מטעם גזה"כ בכ"ז שווין לדינ' אם בדקה עצמה ומצאה דם שטמאה לשיטתו כיון שהרגשה ע"י דבר אחר שמה הרגשה והגם דבלא הרגשה אם ידוע לנו שלא הרגישה אינו טמאה אפי' מדרבנן אלא שמא ארגשי' טמאה מדרבנן בכ"ז יש לתלות שע"י העד שבדקה הרגישה אפשר שהי' אז הרגשה וג"כ ע"י בדיקה שמשמשה שם נתעורר לה הרגשה ובפרט לשיטת התוס' שמדרבנן טמאה אפי' לא היה בודאי הרגשה כנלפענ"ד בפלוגתתם של השב יעקב ומחלקותו ודו"ק:
ועיין בפלתי כאן שהאריך בענין פארפאל עיי"ש שכתב בסופו וז"ל ובלאו"ה כבר כתבתי לעיל בסי' קפ"ג דדעת הר"ם דבעינן דוקא הרגשה גמורה ואפי' בבדיקה ד"ת וסמכתי בצירוף שניהם עכ"ל. ועיין בשו"ת חת"ס יו"ד סי' קע"א בד"ה ועוד רגע אדבר ובד"ה והשתא נמי כשמרגישה הרגשה ממש ולא נימא דהרגשה וכו' מ"מ כשלא הרגישה ממש ואפי' הרגישה זיבת דבר לח וכו' עיי"ש בדבריו ותראה שפלפל ע"ד שכתבנו וא"כ גם להר"ן דברי הר"ש נכונים שטהורה כשנשתרבב המקור או כל פעמים הדם יוצא מכח דוחק הרגלים ולא הדם מעורר לצאת כלל ושמחתי מאוד בזה בס"ד. ועיין שם בסי' הנ"ל לעיל ממנו בד"ה והנה עיי"ש. וד' הטוב יאיר עיני באור תורתו אכי"ר: ובענין מראה הדמים אית' במתני' דף י"ט חמשה מיני דמים טמאים באשה האדום והשחור שחור כחרת עמוק מכן טמאה דיהא מכן טהור ופרש"י עמוק מכן שעמוק במראה שחרורית כלומר שחור יותר מחרת טמא. צ"ב מהיכי תיתי שיעלה על דעתן שעמוק ממנו שלא יהי' טמא שמשום שהמראה בתכלית השחרות יהי' טהור וכתבתי בשנת תרס"ז לפ"ק בס"ד וז"ל לפום פשטות כיון שנקיט בסיפא דיהא מכאן טהור נקיט נמי עמוק מכן ונקיט רישא אגב סיפא, כי לא מצאנו שיהי' במראות חילוק אם הוא דיהא רק בשחרות וק"ל, ועוד י"ל דהנה לכאורה רק רק ד' מיני דמים טמאים והאי שחור אדום הוא, וא"כ הוא אינו מראה בפני עצמו אלא נמשך ממראה האדום דהיינו שמראה אדום אם אינו בתכליתו אז הוא שחור וכדברי הש"ס שחור אדום הוא אלא שלקה ועיי"ש בש"ס תנ"ה ובפירש"י דיהא מכן אפי' הוא שחור ככחו טהור הואיל ואינו שחור כחרת עכל"ק וא"כ סדק"א מה"ט אם הוא שחור בתכלית השחרות א"כ אין זה נמשך ממראה אדום כי בעי דוקא כחרת והבן לזה קמ"ל שאפי' הוא בתכלית השחרות ג"כ טמא ובזה יובנו דברי המורה כלומר שחור יותר מחרת דהיינו מראה השחרות הנהוג ואפ"ה טמא וכמו שמאריך בש"ס דף כ' ע"א דמקשי מ"ש שחור דנקיט סד"א הואיל ואמר ר"ח שחור אדום הוא אלא שלקה אפי' דיהא מכן ליטמא קמ"ל, דלא כן כן הסביר לנו המורה זי"ע שמהיי"ט לא נטהר בעמוק ממנו וק"ל, עכ"ל מאז: ובגוף עניני המראות הגם שאין שאין אתנו יודע עד מה ואנו אין לנו אלא דברי השו"ע לדין ולהורות וכאמור והנגלות לנו ולבנינו, בכ"ז אציע בזה דברי התיקוני זוהר בדף א' בהקדמה זוהר זהיר חוור כסיהרא זהר זהיר סומקא כמאדים זיהר מבהיק כלול ירוקא כחמה זיהר ירוק ככוכב זהר כלול חוור וסומק ובהג"ה שם אוכם וסומק ועיין להלן דף י"ט ע"א בתיקן חמשתאה בענין טבעת קידושין דרועה ימינא ואיהו גוון חיוור שמאלא גוון סמוק עמודא דאמצעיתא גוון ירוק ועיין בפרדס מובא בבאר לחי ראי ממרן הבאה"ק זצ"ל שסומק דא גבורה, ובעבור זה מאדים מורה על דם וחוור טהור כי סיהרא נקרא לבנה על שם שונראיתה נוטה יותר ללובן ומש"ה מתיחס לחסד וי"ל בס"ד בפרשהינו פר' בראשית כתיב ואב האשה אמר הרבה עצבונך ועיין בעה"ט זהו דם הנידות כי כל אשה שדמי' מרובים בניה מרובים: ואיתא בשו"ע או"ח סי' תי"ז שנשים נהגו שלא לעשות מלאכה בר"ח הוא מנהג טוב ועיין בטו"ז ופרישה מובא במשבצות דנשים צדקניות לע"ל עתידין לחזור לימי נעורי' כלבנה יע"ש וא"כ כבר תמה וכלה חטא חוה ולא יהי' דם אדום המורה על דינים אלא יהי' לבן כסיהרא שמתיחס לספירת החסד ואדום טמא שהוא גבורה דהיינו שמאל וירוק מתיחס לתפארת שהוא גוון הנמזג מאדום ולובן ועיין בפע"ח פ"ו משער הפורים בסוד אסתר ירקרקות היתה והיינו שוה בשוה וזהר ירוק ככוכב דהיינו אדום ולובן אבל האדמימות מעט יותר בו ובזה יבואר פלוגתת במתני' הירוק עקבי' בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין: