אור ברסלב
שות באר מרדכי ספר באר מרדכי הלכות נדה יו"ד סימן קפ"ה

שות באר מרדכי· רבי מרדכי פארהאנד

ספר באר מרדכי הלכות נדה יו"ד סימן קפ"ה

ספר באר מרדכי הלכות נדה יו"ד סימן קפ"ד

סעיף א. האשה שהיא בחזקת טמאה אסור לבוא עליה עד שתאמר לו טבלתי דהיינו כיון שודאי ראתה אבל בספק אם ראתה מבואר לעיל בסי' קפ"ד בסעיף י"א דהוה ס"ס והקשה המ"י הא לא סמכינן אס"ס במקום שאפשר לברר ועיין בפלתי עיי"ש. והנלפענ"ד דהנה עיין בש"ך בכללי ס"ס אות פ"ה בשם הרשב"א ובפלתי שם בארוכה בזה. ותחילה נדון בס"ס שאפשר לברר אם צריך לברר יהיה תולה בדברי תשובת הרשב"א אם ס"ס מטעם רוב והם דומה כרוב יהי' דינו כרוב אולם ברוב גופי' אם הוא מטעם ודאי או ספק נחלקו הראשונים ועיין בפלתי סי' ס"ג שהוא פלוגת' רב ולוי עיי"ש. ובזה יהי' תולה ברוב אם צריך לברר אם הוא ודאי א"כ אינו צריך שום בירור שבעולם או אם הוא רק ספק א"כ הוה רק ספק טוב א"כ ברוב צריך בירור ואני אמרתי במק"א שע"כ רוב מטעם ודאי וכא מטעם ספק דאל"כ שהוה רק ספק וכי יהי' שם ספק שנניח את הרוב וניזול בתר המיעוט כי החוש והשכל יכחיש זאת אע"כ שרוב הוא מטעם ספק מצד הסברה וסברה דאוריית' ועיין בפנ"י ברכות דף ל"ה אולם בכ"ז איני כדאי ללקות על הסברה ודומה למה שאמרינן שאין לוקין מן הדין והגם שק"ו הוא סברה דאו' ועיין במהרש"א סנהדרין כנודע ובספרי פותח שערים מערכת אין עונשין מן הדין באר רחובות בס"ד. ולזה אמר "מנא הא מילתא דאמר רבנן זיל בתר רובא" ר"ל שמן התורה ידוע שאזלינן בתר רוב מטעם ספק אבל לא מטעם ודאי והנה יש מקום לתרץ הרמב"ם מקושיות הר"ן בפ"ק דקידושין להרמב"ם שספיקא דאוריית' מה"ת לקולא א"כ למה לן למילף שאזלינן בתר רוב תיפק לן מטעם ספק ולהנ"ל מתורץ בטיב טו"ד בס"ד כי בש"ז הגם שספיקא דאו' מן התורה לקולא אבל עכ"פ מדרבנן לחומרא והיינו שהטעם כבר מבואר בחוו"ד בבית הספק כי התורה לא דיברה רק מודאי ולא מספק אבל חכמים שעשו גדרם וסייגים על התורה אסרו אפי' הספק וכ"ז במה שהותר רק מטעם ספק אבל במה שהתורה התירה מטעם ודאי אין כח ביד חכמים לאסור. ועיין בטו"ז סי' קי"ז ביו"ד כנודע ועיין בספרי שורות הבנין במסכת ערכין וזה שאמר מנא הא מילתא דאמר רבנן זיל בתר רובא שאפי' מדרבנן אזלינן בתר רוב וזה ילפינן רק מקרא ויהי' רוב מטעם ודאי ולא קשה הקושי' שספיק' דאורייתא מן התורה לקולא כי עכ"פ מדרבנן לחומר' לזה אמרינן שילפינן שאזלינן בתר רוב ואפי' מדרבנן לא מחמרינן ועיין במג"א סי' ח' ס"ק י"א ועיי"ש שהביא דברי הב"י הידועים בסי' תל"ז שמה שצריך לברר אפי' ברוב היינו דוקא אם יש לו חזקת איסור אבל אם לא היה לו חזקת איסור לא עיי"ש והעלה המג"א בשם הב"י שברוב שיש לו חזקת אי' כנגדו צריך לברר אבל ברוב שאין לו חזקת אי' כנגדו אין צריך שום בירור: וכעת נבוא לתרץ בס"ד הקושי' דהנה עיין בסמ"ג מובא בסי' קפ"ד בבאר היטב ס"ק ט"ז דאסור לאשה לעמוד בימי טומאתה אלא יש לה ליטבול מיד ע"כ והנה כבר מובא בדברינו בס"ד דברי הנוב"י הגם שוסת דרבנן בכ"ז עונה סמוך לוסת הוא דאוריית' עיי"ש בסי' נ"ה כי שמא מת לא חיישינן אבל שמא ימות חיישינן ועיין בנוב"י יו"ד סי' מ"ג וסי' נ"ז בס"ס שאפשר לברר שצריך לברר הייני דוק' אם אפשר לברר כל הספק אבל אם אי אפשר לברר אנא ספק אחד יותר טוב שלא לברר כי ע"י בירור יהי' רק ספק אחד ויהי' ספיקא דאו' מן התורה לחומר' ע"כ טוב יותר שלא לברר וכאמור עיי"ש היטב בנוב"י מובא ג"כ בפתחי תשובה יו"ד סי' ק"י שאף הרשב"א לא הצריך בירור אלא היכא דאיכא חזקת איסו' ובהא כ"ע מודה אבל במקום שיש חזקת היתר אף דליכא חזקת היתר ממש אלא דגם חזקת איסור ליכא כלל גם הרשב"א מתיר וכו' עכ"ל והנלפענ"ד כי הרשב"א לשיטתו שס"ס הוא מטעם רוב שיש רוב צדדים להתיר עיין בטו"ז סי' ק"י וכמו ברוב אם יש לו חזקת אי' צריך בירור כן נמי בס"ס דוק' אם יש נגדו חזקת אי' אבל בגוונ' אחרינא לא ועפי"ז דעת לנבון בניקל ליישב קושי' הנמ"י והוא דבכאן לא היה כלל איזהו שעה שיהי' לו חזקת איסור כי בשעה שהולך לביתו ולא הי' שעת הוסת וא"כ לא היתה מוחזקת כלל בטומאה כי בכל שעה נעמידנה בחזקת טהרה וע"ז אינו מתנגד חזקת אורח בזמנו בא כנודע מדברי הנוב"י הנ"ל ואפי' אם נאמר שהאורח בזמנו בא אבל כעת שיש כבר שהות לטבול וא"כ יש כבר חזרה לחזקת טהרה הראשונה ולא היה שום שעה שנחזיקנה בחזקת איסור בודאי ובפרט לדברי הסמ"ג שדברנו שאסורה לעמוד בלא טבילה ובודאי עשתה את שלה והדין של הש"ך לא נאמר אלא אם יש לה חזקת איסור אבל בכאן לא היתה מוחזקת בודאי בחזקת איסור ודו"ק בס"ד:

[ועיין בס' עבודת עבודה למהרש"ק בדף מ"ה ע"ב שהוכיח דלא כנוב"י ודו"ק]:

סתירת השו"ע מכאן בס"ג אבל אם ראוה לובשת בגדים המיוחדים בימי טומאת' ואח"כ אמר' טהור' אני אע"פ שנתנה אמתלא לדברי' אינה נאמנת עכ"ל. רבים מקשים מהא דסי' א' סעיף י"ג במעשה דטבח שעשה סי' בראש הכבש וכו' דנאמן אח"כ באמתלא לומר דכשר הוא אע"ג דעבד מעשה וכבר נאמרו הרבה תירוצים. ועיין בסימן קכ"ז בהג"ה ס"א ובטו"ז ס"ק כ"ב ובדרכי משה שם וק"ל והנלפענ"ד עפ"י דברי מהר"ל מפראג זי"ע המובאים בכאן בטו"ז בס"ק ב' לתרץ קושי' הטור על הרמב"ן שכתב שאם לבשה בגדי נידות לא מהני אמתלא כי מ"ש דיבור ממעשה ותי' מהר"ל זי"ע דשאני הוחזקה נדה בשכנותי' דלאו כ"ע ידעה מן האמתלא וא"כ על מה סמכה כשהחזיקה עצמה נגד כ"ע משא"כ באומרת לבעלה טמאה אני אפשר שסמכה עצמה שאח"כ תאמר לו את האמתלא ותי' נכון הוא ולמדתי עוד מזה דאפי' באמרה יש חילוק אם אמרה בפני רבים לא מהני אח"כ אמתלא עכ"ל הטו"ז והנלפענ"ד ללמוד מדברי קדשו שאם אמרה האמתלא בפני רבים כמו מה שאמרה בתחילה ג"כ מהני פפי דבריו אפי' עשה מעשה לפי דבריו שאין בזה גירעותא במה שעשו מעשה אלא שהכול אם הוא דבר שנעשה ע"י מעשה קול ופירסם ברבים ומעשה שהוחזק ברבים וחברים חברי' אית ליה והקול נעשה מפורסם ושוברו אינו מפורסם לכן לא מהני אבל בדבר שהאמתלא יש לו אותו הקול כמו מה שהיה בתחילה הן דיבור או מעשה מהני אמתלא אפי' במעשה כי הוה שוברו ממש דומי' דקול זה סברת מהרל"פ זי"ע לפענ"ד:

ועפי"ז מתורץ הקושי' היטב בס"ד כי בכאן שעשת' מעש' שלבשה בגדי נידות עשתה בפני כול והאמתלא אמרה רק לבעלה ע"כ לא מהני אמתלא כי צריך שיהיה קול ודומי' לו השוברו ואז מהני משא"כ בסי' א' בסי"ג בטבח שעשה סימן בראש כבש שלא יקנו מאותו בשר וזה הסימן הי' בפני הקונים וג"כ אמר כן להחזיק הסימן והכול שלא יבואו לקנות ממנו ואח"כ בפני הקונים אמר שהיא כשירה ופירסם ברבים כמו הקול ע"כ מהני משא"כ כאן שאין דרך לפרסם ברבים דברים שבין איש לאשתו ורק שהם ידעו ע"י הבגדים שלובשת אז, ע"כ לא מהני האמתלא כי אינו מדרך שתספר לאחרים מדברים שבינו לבינה משא"כ בסי' א' שזה השוחט רצה להצדיק מעשיו שאם יראו שאוכל מבשר הנ"ל שלא יחשדוהו שאוכל איסו' בודאי פירסם זאת ברבים כדי שמי שהיה יודע מהסימן שלא יחשוד אותו שאוכל איסור וק"ל ודו"ק בסברה הנ"ל בכאן הוה האמתלא רק בפני בעלה משא"כ שם הוה האמתלא לכל העולם ומסתמ' מפרסם לכל הקונים כי תכליתו בזה שלא יחשדוהו שאוכל איסור ועפי"ז נ"ל בס"ד ג"כ מתורץ בטוטו"ד בס"ד דברי הרמ"א בשו"ע חו"מ פ"ה סעיף ג' בשם תשובות הרא"ש אשה שהקדישה נסכי' וצותה שידורו בנותי' בבתים ויתנו שכירות ואח"כ הביאה בת אחת שטר מתנה מקודם לשטר מתנה של הקדש ושאר יורשים אומרים אילו היה שטרך אמת למה נתת שכירות אם הבת נותנת אמתלא על השכירות הדין עמה ואם לאו הדין עם היורשים [עיין שם בסי' קמ"ב סעיף א' בהג"ה בשם המרדכי ובשו"ת חת"ס חו"מ סוף סי' נ"ג ואכמ"ל ועוד חזון למועד בס"ד] ודברי הרמ"א תמוהים טובא הלא בכאן עשתה מעשה ומה גם מעשה גדולה ליתן מעות בכ"ז מהני אמתלא ולא הביא שום חולק בכאן וביו"ד סי' קכ"ז ס"א בהג"ה הביא הך דטבח שעשה סי' [דהיינו בעשה מעשה רק בשם י"א] עיין בכללין סי' קי"ד ויועתק בס"ד בספרי פותח שערים מערכת י"א ועיין בד"מ שלא ברירה ליה משום סתירת השו"ע מסי' קפ"ה וכאמור וסיים [ויש לחלק וצ"ע] וכאן בחו"מ סי' פ"ז הביא דברי הרא"ש בתשובה בלי חולק וצ"ע אולם האמת יורה דרכו שהוא אשר דברנו שסברת מהר"ל הוא במקום שהאמתלא יתפשט ויהי' מפורסם ממש כמו הקול אז מהני אבל במקום שלא יהי' מפורסם האמתלא כלל והקול יהי' מפורסם לא מהני כלל. ובמקום שהאמתלא יתפשט אבל לא כ"כ כמו המעשה דקודם לא מהני לכ"ע ויש בזה דיעות. תברא לדינא בס"ד ג' חילוקם בדבר א) הך דשו"ע יו"ד סימן קפ"ה בלבשה בגדי נידות שתאמר האמתלא רק לבעלה ואינו שייך לומר שתאמר ג"כ לאחרים כי זה דברים שבינו לבינה לא מהני לכ"ע אמתלא ב) הא דיו"ד סי' א' סי"ג כי הגם שיאמר האמתלא לרבים להצדיק מה שעשה בכ"ז אינו ברור כ"כ שיודע לאותן ממש שהוציא בפניהם הקול שהוא טריפה אבל יש סברה לומר כיון שכונתו להצדיק אמירתו ועשייתו של הבשר כשם טריפה בודאי יודיעה לאותן שאמר בתחילה וע"כ הביא הרמ"א בשם י"א בסי' קכ"ז ודעת קדשו זי"ע לפענ"ד לחילוק הנ"ל ג) הך דחו"מ שמהני אמתלא לכ"ע ולא הביא בשם י"א משום שכיון שמה שנתנה דמי השכירות בפני אחיות ובידיעתם כאפטרופס של הקדש ואח"כ בפניהם ממש אמרה האמתלא ואין לזר לידע מנתינת המעות תחילה ורק לאחיותיה ולב"ד וממש בפניהם אמרה אמתלא לנתינת מעות ומה לנו מעשה גדול מזה כי אינש דייק ליתן מעות בכ"ז מהני אמתלא בזה לכ"ע ודו"ק בזה בס"ד. היוצא לנו מזה ששיטת מהר"ל זי"ע שאין שום חילוק בין דיבור למעשה כלל וכלל לא אלא הכול אם יהי' הפירסם של האמתלא כמו הקול וזה ברור בס"ד. [ואולם ג"כ לדברי הש"ך יו"ד סי' קפ"ה ס"ק ה' שכתב לחלק בין אפשר בענין אחר או לא והביא כן משו"ת רמ"א סי' ב' היה מקום ג"כ לתרץ הך בחו"מ כי מסתמ' מיירי שם שאומרת האמתלא מדוע לא אמרה כן מתחילה והעיקר למה נתנה מעות שלא הי' אפשר לה בענין אחר שפיר מהני] ועיין בתורת שלמים אות ו' שהשיג על הש"ך עיי"ש. [ועיין בשו"ע חו"מ סי' כ"ט ס"א מחבר והג"ה והפלאה כתובות דף כ"ב עיין שם.] אבל לטו"ז שהסכים למהר"ל זי"ע נכון הדבר כמו שאמרנו:

ואכתי פש גבן לתרץ קושי' חזקה על מהר"ל זי"ע שס"ל בקול בפירסם לא מהני אמתלא מגמ' מפורשת במסכת כתובות דף כ"ב ע"א דאמרה מקודשת אני לימים עמדה וקידשה את עצמה ואמרו אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת והלא החזיקה עצמה בפני רבים עיין בתורת שלמים אות ג' וצ"ע:

והנ"ל בס"ד שקושי' מעיקרא ליתא ולהצדיק דברי מהר"ל זי"ע עפ"י דברי חידושי הרא"ה מובא ברמ"א אע"ז סי' מ"ז ס"ג ובנוב"י קמא אע"ז סי' י"א בד"ה והנה בסי' קט"ו וכו' וז"ל דוקא אם אמרה סתם נתקדשתי אבל אם אמרה לפלוני לא מהני אמתלא לחוב לפלוני [ובזה יובן שפיר ג"כ שיטת הטור הגם שכאן בסי' קפ"ה שאם אמר' טמאה נוגע ג"כ לבעלה והוה חוב לו בכ"ז כיון שהתורה נתנה לה נאמנות מגו דנאמנת לעצמה נאמנת ג"כ לבעל' וק"ל] ובאמת דברי הרא"ה הם גמ' מפורשת במסכת גיטין דף פ"ט ע"א במתני' יצא שמה בעיר מקודשת ופרש"י "לפלוני" ומה בעי בזה וי"ל דהנה מבואר שם בגמ' שלא לפלוני פרש"י יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפלוני אלא נתקדשה סתם אין חוששין לה עכ"ל ע"כ אמר רש"י זי"ע במתני' שיצא שמה בעיר מקודשת היינו דוקא אם נאמר בצדו לפלוני אבל בלא זה אינו קול כלל ועכ"פ נכונים דברי מהר"ל זי"ע כי בכאן שאמרה סתם מקודשת אני ולא אמרה לפלוני לא היה שום קול כלל. ובפרט למה שכתבתי לעיל שאם האמתלא נאמר ג"כ בפני רבים וכאן באתה לפני חכמים ומילתא דהוה בי דינא הוה מפורסם וע"כ מהני שפיר האמתלא, ובמק"א כתבתי עוד לתרץ הקושי' מכתובות בס"ד ובאופן אחר נלפענ"ד בסתירת השו"ע דהנה שיטת הרמב"ן בלבש' בגדי נידות לא מהני אמתלא והוא ג"כ שיטת הרמב"ם ועיין במ"מ פ"ד מהלכות א"ב מובא בב"י וטעמא בעי מדוע אמרו דבריהם דוקא גבי נדה ולא בענין אחר שאמתלא לא מהני בעשתה מעשה, וי"ל דהרמב"ם והרמב"ן דוקא בנדה אמרו ולא בענין אחר דהנה חזקת אורח בזמנו בא הוא דאו' להרמב"ם כמו שהוכיח הנוב"י כאשר הארכנו בס"ד כי מסתמא יבוא הזמן שתהי' נדה וזה לא יבצר וא"כ אם האשה אמרה שהיא נדה הוחזקנו ע"י דיבורה רק זאת שאמרינן שעתה הגיע העת נידתה ובכה"ג שהוה רק גילוי מילתא אמרינן שמעשה לא עבדה אבל אם הי' דיבור מהני ועפי"ז יש לבאר היטב דברי הגמ' שם בכתובות בעי מיני' שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת תנא מיני' ארבעים זימנא ואפ"ה לא עבד שמואל עובדי' בנפשי' ועיין בתוס' ד"ה חזרה שהאיעי' אם מועיל אמתלא והביא ראי' מדקאמר אף בזו ועיין בב"י שהרי"ף כתב להא דשמואל שהרוצה להחמיר בזה יכול להחמיר וטעמ' בעי מדוע הוה איבעי' דוקא בנדה ויש ספק אם מועיל ומני שמחמיר בזה בשם ותיק וחסיד נכונה וצ"ע וג"כ הלשון "אף בזו" ויובן בס"ד כי עמקו מחשבות רבותינו שנדה גרוע ביותר כיון שעכ"פ היא בחזקת טמאה שבודאי יבוא האורח ורק היא גלתה לנו שכעת הוא הזמן לך והוה רק גילוי מילתא ע"כ אינו נאמנת בעשתה מעשה וזה האיבעי' אמרה טמאה אני ר"ל בדיבור לחוד ולא במעשה אבל בלבשה בגדי נידות לא מהני בלי שום ספק אמתלא ותי' "אף בזו" ר"ל שחידוש השמיענו רב שבנדה אף בדיבור לחוד מהני אמתלא כי היה מקום לומר שאפי' בדיבור לא מהני אמתלא ושמואל החמיר שאפי' בדיבור לא יהי' מהני אמתלא ועיין בתוס' שם ד"ה ואפי' העובד בירושלמי ותראה שהי' רק דיבור. והרי"ף הביא דברי שמואל והרמב"ם הוא תלמיד תלמידו והרמב"ן תמיד מגן בעדו. וע"כ המוציאו מדברי הגמ' הנ"ל ההלכה כיון שאיבעי' הי' אם מהני אמתלא בנדה אפי' בדיבור לחוד והגם שעפ"י דין מהני בכ"ז לאו משנת חסידם הוא כי שמואל החמיר וא"כ עכ"פ שבמעשה לא יהי' מהני אמתלא, בנדה בשום אופן לא ודו"ק היטב בראי' זו זהו שיטת הרמב"ן ושיטת הטור שאפי' במעשה מהני אמתלא ראייתו ממה שאמרינן שם בגמ' באשה שאמרה בתחילה מקודשת אני ואח"כ קידשה עצמה שמהני אמתלא [כי שיטת הטור שאין שום חילוק בין דיבור למעשה וכמו שתמה מה לנו ראי' יותר ממה שאמרה בפיה] וכמו שמהני בכאן אמתלא הגם שבודאי תהי' לאיש כי טב למיתב טן דו מלמיתב וכו' ועומדת להנשא וא"כ הוה רק גילוי מילתא וא"כ כמו שמועיל בכאן אמתלא בדבר שדומה לנדה וכאמור כן מהני ג"כ בנדה אפי' במעשה כי אין שום חילוק כלל [ואפשר שהיה גירסת הטור אם צריך אמתלא ודוחק]. שיטת התשב"ץ שהובא דינו בשו"ע יו"ד סי' א' סי"ג שאין שום חילוק בין דיבור למעשה וכשיטת הטור דאל"כ לא יובן ראייתו מאשה שקפצה וכו' וקשה הלא שם לא הוה רק דיבור וכאן הוה תרווייהו דיבור ומעשה וגרוע עוד יותר מנדה שלא היה דיבור עם המעשה כי אפשר שלבשה אילו הבגדים שלא מצאה בגדי טהרה אע"כ שאין שום חילוק כלל וע"כ הכריע הב"י בערך שלחנו הטהור שדוקא נדה שהוה רק גילוי מילתא ע"כ לא מהני אמתלא משא"כ בטבח שעשה סי' בראש כבש שיהי' נראה שהוא טריפה ר"ל שאמר שרק בבדיקת פנים נטרף דאל"כ בשחטה הוה נבילה. ואילמלא הוא לא עשה את המעשה הנ"ל הי' כשר כי נשחטה בחזקת היתר עומדת ורק ע"י מעשה שלו הוציאה מחזקת כשרות בזה אם נתן אמתלא לדבריו חזרה לחזקת כשרות שהי' מתחילה ולא הוה גילוי מילתא ע"כ מהני אמתלא אפי' בדיבור עם מעשה ודו"ק בסברה זו בס"ד. ועיין בספר דע"ת סימן א' ס"ק ס"ג עיי"ש:

באה"ט אות ב' הטוענת על בעלה ששכב עונה בנידותה והוא אמר להד"מ אין להאמינה מהרי"ו סי' ר"ב, כתבתי בגליון שו"ע אע"ז סי' קט"ו ס"ד וז"ל בשו"ע שם הוחזקה נדה וכו' יוצאת בלא כתובה צ"ע אם יש הכחשה ביניהם שהבעל אומר שהכשילתו והיא אומרת ששקר העיד נגדה מי נאמן ומצד הסברה, כיון שהוה חד לגבי חד אין להוציא ממונה דהיינו הכתובה ושאר חיובי הבעל מספיקי עפ"י דברי באה"ט הנ"ל. ונסתפקתי כהנ"ל באיש שאומר על אשתו שהשכיבה עצמה עמו בנידותה והכשילתו מי נאמן ומסתברא שאינה נאמנת כי בש"ס ושו"ע דכאן מיירי שנתברר הדבר ולא כשהדבר בספק עומד ועיין ב"ש ופ"ת ודו"ק. ועיין שו"ת מהרי"א יו"ד סימן קצ"ה ורמב"ם פרק י"ד מאישות הלכה ט"וא כיוצא בזה וש"ס כתובות דף ע"ב וצ"ע:

באה"ט שם. עד אחד מעיד שהיתה טמאה או שא"כ ולאו טמאה את ואמרה הן לא מהני לה אמתלא כנה"ג בשם רבו ע"כ ספר כנה"ג על יו"ד אינו במחיצתי וצ"ע טובא מדוע יהי' העד נאמן אם היא מכחישתו וכמו שאינה נאמנת לגבי בעלה מדוע יהי' עד נאמן [ויש לחלק] וצ"ל עפ"י סברת הטו"ז שאם אמרה בפני רבים לא מהני אמתלא ובכ"ז צ"ע וע"כ צ"ל שהיא מודית שאמרה כן להעד ואחר כך נותנת אמתלא לדברי' אבל אם היא מכחישתו שלא אמרה כן מסתמ' אינו נאמן נגדה ובפרט כי האיך נצייר שידע העד להעיד על נידותה אולי יש לה מכה באותו מקום וכמבואר להלן סימן קפ"ז ס"ו ובהג"ה אלא כאמור ודו"ק וגם לדעתי העניי' יהי' חילוק מי העד איש או אשה ויש צד לומר שאשה אחרת תהי' יותר נאמנת כי היא קים לה באורח הנשים, ולהיפך בנאמנת האשה הגרוע דאית' מאה כחד או כתרי. ועיין ש"ס ברכות דף מ"ה ויבמות וסוטה ובכללין סי' שכ"ח ועיין תוספות רעק"א כריתות פ"ג מ"א ואכמ"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

שות באר מרדכי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה