אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן נא

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן נא

ח"א סימן נ

ב"ה נשאלתי ממי שקנה יי"ש אחר חג הפסח אצל נכרי ואח"כ נתוודע לו שהנכרי הזה קונה יי"ש מישראל שחשוד לעבור על שהיית חמץ בפסח אכן מהזמן שנרשם על הבקבוק של היי"ש הוא נראה שנתמלא הכלי הזה מיי"ש עוד ארבעה ימים לפני הפסח וא"כ איכא ספיקא אם הנכרי הזה קנה היי"ש הזה מהישראל עוד קודם פסח וממילא שהוא מותר או"ד חיישינן שמא קנה הנכרי היי"ש מהישראל החשוד אחר הפסח והו"ל חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור לכל והיינו בישראל שידענו שלא עשה שט"מ על היי"ש שלו: תשובה. הנה בדין ספק אם הוא חמץ שעבר עליו הפסח או לא דעת הב"ח והובא במג"א או"ח (סי' תמ"ט ס"ק ב') דאסור באכילה ומותר בהנאה ומשמע משם שכ"ד המג"א ג"כ להלכה ע"ש אבל בחק יעקב שם חולק ע"ד ומסיק להלכה דכל ספק חמץ שעבר עליו הפסח אזלינן לקולא כמו בכל ספק דרבנן דאזלינן לקולא וכמו"כ חמץ שעבר עליו הפסח הוא מדרבנן יעיי"ש ומדברי הפרמ"ג משמע שמסכים להלכה להח"י דמותר באכילה ג"כ ששם במקומו בא"א כ' ע"ד המג"א ומ"מ א"י טעם נכון לחלק בין אכילה להנאה בתרווייהו ספק דרבנן הוי עיי"ש שלא כ' דעתו להלכה בהדיא אבל בא"א (סי' תמ"ח ס"ק ג') כתב בזה"ל כללא דמילתא לענ"ד ספק מעשה וספק פלוגתא כל שעבר הפסח קנסוהו אבל ספק פלוגתא ומעשה לאחר הפסח מודינא דספק דרבנן לקולא כבסי' תמ"ט עכ"ל עש"ה משמע דאפי' באכילה ג"כ מותר בספק חמץ שעבר עליו הפסח מטעם זה דספיד"ר לקולא מדסתם ול"כ דדוקא בהנאה מותר משמע דכל היכא דאיכ"ל ספיד"ר לקולא אמרי' בחמץ שעעה"פ:

ולפעד"נ להוכיח כד' הסוברים דבספק חמץ שעבר עליו הפסח אזלינן להקל אפי' להתיר באכילה מש"ס ערוכה בחולין (ד':) דאמרינן התם דחמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין ורצ"ל דהא מני ר"י הוא דאמר חמץ אחה"פ דאורייתא וקתני מותר מפני שהן מחליפין אלמא לא שביק היתירא ואכיל איסורא ודחי דדילמא ר"ש הוא דאמר חמץ אחה"פ דרבנן וכי מקילינן בדרבנן בדאוריי' לא מקילינן וע"ז אמר ותיהוי נמי ר"ש מי קתני שאני אומר החליפו מפני שמחליפין קתני דודאי מחליפין וכו' עייש"ה משמע להדיא משם דעיקר הדיוק הוא מהלשון דקתני מפני שמחליפין דמשמע דבודאי מחליפין מטעם דלא שביק היתירא ואכיל איסורא אבל לולי זאת שפיר י"ל דמשו"ה מותר החמץ לאחה"פ לר"ש כיון דאיסורא דרבנן היא ותלינן להקל בספיקו וכפרש"י שם ואני אומר שהחליפו אע"ג דלא ידעינן בודאי שהחליפו וספק היא לנו והרי לפרש"י שם הא דקתני שם בחמצן של עוברי עבירה אחה"פ מותר מיד היינו שמותר לאכול מחמצן מיד וכן התוס' שם בשם ר"ת נדחקו לפרש דבבצק איירי דמותר באכילה ג"כ וליכא איסורא משום פת עכו"ם עיי"ש והיינו דלישנא דמותר מיד משמע דמותר אף באכילה כיון דסתמא קתני לה וא"כ למאי דסד"א דההיתר הוא לר"ש משום שתולין להקל בדרבנן שהחליפו ובעכצ"ל דמה"ט מותר גם באכילה דהא מזה לא הדר בי' מה דהי' מפרש מעיקרא לישנא דמותר שהוא מותר באכילה וא"כ ש"מ דגם לענין אכילת ספק חמץ שעבר עליו הפסח אזלינן להקל כבכל ספיד"ר וכד' הח"י וסיעתו הנ"ל:

עוד יש לצדד בנדון שאלתינו שהוא יי"ש ולד' כמ"פ א"צ ביעור מה"ת רק מדרבנן כמו"ש הגאון בעל מגי"ש זצ"ל בתשו' הנדפסת בשמו בתשו' בית אפרים חאו"ח (סי' מ"ח) להקל ביי"ש מחמת שהוא רק זיעה בעלמא יעיי"ש ואם כי מחמת טעם זה קשה להקל שכבר נחלקו בזה אריות דבי עילאי חו"ז החכ"ץ והפנ"י והבאר יעקב והביא דבריהם ז"ל בשע"ת או"ח (סי' תמ"ב ס"ק ג') יעיי"ש. מ"מ הרי יש עוד קולא ביי"ש כמו"ש בש"ע הרב התניא זצ"ל או"ח (סי' תמ"ב סעי' ט') בהגה שם דאף יי"ש זה שנעשה מתבואה חמוצה או משמרי שכר אעפ"י שיש כזית חמץ בכדי שתיית פרס מהתערובות מ"מ כיון שהיי"ש הוא דבר חריף וחזק שא"א לשתות ממנו פרס בלי הפסק שהיי' בינתיים ונמצא שאינו אוכל או שותה כזית מהחמץ בכדי שיעור אכ"פ ומותר להשהותו מה"ת בפסח באין החמץ נותן בו טעם בתערובות ואין נותנין בו את החמץ אלא לקיוהא בעלמא דהיינו לחריפות וחמיצות וכאן אין החמץ נותן טעם בתערובות שהרי היי"ש הנעשה ממינים אחרים שאינם חמץ טעמו שוה ליי"ש הנעשה מתבואה חמוצה ואין ביי"ש זה אלא כח החמץ שנעשה עי"כ חריף וחזק שהוא רק קיוהא בעלמא ולפיכך א"צ לבערו אלא מד"ס עכ"ד ז"ל ע"ש והיינו לפי הנודע דהרוב מהיי"ש הוא נעשה מהיוצא מתפוחי אדמה ואינו חמץ וא"כ אפי' אם מערבין בו כח מהתבואה חמוצה בטיל ברוב לפי"ד התניא הנ"ל:

וכה ראיתי בשו"ת מהר"ש חלק ה' מהגאון המובהק מראדאמישלא ז"ל שי"ל כעת בסי' ל' שדן להקל ביי"ש עפי"ד התניא הנ"ל ועפימ"ש במחציה"ש (בסי' תנ"א סק"מ) דיי"ש יש בו הרבה מינים שאינם חמץ והעיקר הוא ממינים שאינם חמץ עכ"ד עש"ה. ואני תמה ששם במחציהש"ק לא דיבר כלל מיי"ש רק משכר שעורים וע"ז קאי וכ' דעיקרו מים ואינו כולו שעורים וא"צ לשער נגד המים רק נגד השעורים דקודם פסח לא נעשה נבילה יעיי"ש וא"כ מה מייתי משם ליי"ש אכן מה שציין הגז"ל בתשו' מהר"ש שם לתשו' ח"ס או"ח (סי' ק"כ) אמת נכון הדבר שכן נמצא בח"ס שם לדון להקל ביי"ש עפי"ד המחציהש"ק הנ"ל בשכר שעורים מכש"כ ביי"ש נהי שאנו אוסרין ומחייבין על הזיעה שע"י בישול והוא חמץ ממש מ"מ אינו נעשה רק מחמץ כי יש בו גם מינים אחרים יעיי"ש:

ומעתה א"נ ביי"ש אין החיוב לבער רק מדרבנן הרי כ' הח"י (בסי' תמ"ח ס"ק כ"א) דלכאורה הי' נראה דלפי"מ שמתבאר בסוגי' דמו"ק (י"ג) דהיכא דעביד איסורא דאורייתא קנסו בנו אחריו משא"כ באיסורא דרבנן וא"כ היכא שביטל החמץ ומת:

יהא החמץ מותר לבנו עכ"פ בהנאה דלא קנסו בנו אחריו כיון שאין כאן איסור דאורייתא אבל ז"א לפימ"ש הר"ן בטעמא דאסור להאכיל חמץ שעבר עליו הפסח אפי' לבהמת אחרים וז"ל דהא דקנסו רבנן לאו לדידי' דעביד איסורא קנסו אלא לכ"ע קנסו עכ"ל והניח בצ"ע ע"ש. וא"כ ה"ה הכא ביי"ש דלא עבר אאיסורא דאורייתא בשהייתו לא קנסו בנו אחריו וא"כ מותר היי"ש הזה שכבר מכרו לישראל ומכש"כ הכא דמכרו לנכרי והישראל קנהו מהנכרי כנ"ל:

ואכן הרי הח"י דחה חידושו הנ"ל מד' הר"ן וכנ"ל ואך ברי"ט אלגזי פ"ה דבכורות או"ק מ"ג כתב דאין ראי' מדברי הר"ן לסתור חידושו דאיכ"ל דבביטל דלא עביד איסורא דאורייתא לא קנסו בנו אחריו והר"ן קאי אעיקר קנס שקנסו חכמים בדעביד איסורא דאורייתא דלא ביטל ועבר על בל יראה ובל ימצא דבכה"ג קנסו לאחרים משא"כ בביטל דלא עבר רק אדרבנן מנלן דקנסו לבנו אחריו עכ"ד ז"ל יעיי"ש שהאריך בעני"ז וא"כ שפיר יש לצדד בנדון שאלתינו כנ"ל:

והנה באמת דעת הב"ח דאוסר ספק חמץ שעבר עליו הפסח באכילה צ"ע דמ"ש מכל ספיקא דרבנן דאזלינן לקולא והנ"ל בישוב ד' הב"ח ז"ל בדרך פילפול עפי"מ שכתבתי בחידושי לבאר הענין דקיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא משום דכבר כתבו המחברים דכל עושה ספק איסור מיקרי שוגג דאילו הוי ידע שהדבר אסור בודאי הוי פורש ולכן באיסורי תורה דגם השוגג צריך כפרה ואפי' באיסורי לאוין וד' הרמב"ן ז"ל עה"ת בפ' ויקרא צ"ע כידוע משוה"כ גם הספק אסור בדאורייתא אבל איסורי דרבנן דהשוגג א"צ כפרה כמו"ש הנתיה"מ (בסי' רל"ד) יעיי"ש משוה"כ גם הספק שרי בדרבנן דהוא כמו שוגג ועפי"ז ביארתי בחידושי למנחות את דברי רש"י במנחות (נ"א:) שפירש אהא דאמרינן התם כיון דחזו דקא פרשי מספק הזאות וז"ל משום מעילה בשמעתא קמייתא דמעילה (ב':) מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא עכ"ל ויפלא מאד דמה בעי רש"י ז"ל בזה שהשמיענו בזה דבמעילה מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא שאין כאן מקומו כלל רק לעיל מינה הו"ל לכתוב זה במה דאמרי' דגזרו בי' מעילה ולא כאן שאין שייך כלל ד"ז ואמרתי בישוב ד' רש"י ז"ל בס"ד דבאמת יש להעיר דלמה אמרי' דלאחר שגזרו בי' רבנן מעילה הוי פרשי מספק הזאות כגון שנטמא בספק טמא מת כפרש"י שם משום משש מעילה והרי אדרבה הי' לנו לדחות ספק מעילה דרבנן ולהזות דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא וא"כ לענין חשש מעילה דרבנן הו"ל למיזל לקולא בספיקו כמו בכל דוכתי דאמרי' ספיד"ר להקל ואך לפי הנ"ל י"ל דשאני מעילה דרבנן מבכל איסד"ר דהא חזינן דבמעילה דרבנן משלם הקרן אם מעל והרי מעילה הוא רק בשוגג ואעפי"כ אם מעל בשוגג משלם קרן משמע דגם השוגג צריך כפרה בזה וצריך לשלם להקדש הקרן וכיון דהשוגג צריך כפרה בכאן גם בספיקו אזלינן לחומרא כמו בדאורייתא ושני הוא משאר איסד"ר דאין השוגג צריך כפרה בהו וכנ"ל:

ומעתה איכ"ל דזש"כ רש"י הנ"ל אהא דאמרי' בש"ס דפרשי מספק הזאות והי' קש"ל לרש"י דלמה פרשי בספק הזאות והרי ספיד"ר לקולא ועז"כ דבמעילה (ב':) מפרש מאי איכא בין מעילה דרבנן למעילה דאורייתא וכוונתו דאמרי' שם דא"ב חומש משמע דהקרן עכ"פ משלם גם במעילה דרבנן בשוגג כמו בדאורייתא דאל"כ לימא הא א"ב דבדרבנן אין מעילה בשוגג וא"כ דמועלין בשוגג גם בדרבנן משוה"כ א"ש דפרשי מספק הזאות:

ועפי"ז י"ל בישוב ד' הב"ח דהא חזינן דבחמץ שעבר עליו הפסח גם השוגג מיתסר דהרי קיי"ל במשנה דפסחים (יו"ד:) דבלא בדק בתוך המועד יבדוק אחר המועד ופי' התוס' דהיינו אחר הפסח שלא יתערב לו חמץ של איסור דהיינו חמץ שעבר עה"פ ויאכלנו ע"ש וכ"פ בש"ע או"ח (סי' תל"ה) ע"ש ובח"י ס"ק ד'. וא"כ נראה דחיישינן שמא יאכל החמץ שעבר עה"פ בשוגג דהא אפי' אם יתערב לו החמץ שעעה"פ ויאכלנו לא יהא מזיד רק שוגג וכמובן ואעפי"כ חיישו רבנן לזה ואצרכו בדיקה מכח זה שלא יכשל באכילת חמץ שעעה"פ בשוגג א"כ חזינן דהשוגג של איסד"ר זה צריך כפרה ולכן שפיר פסק הב"ח דגם ספק חמץ שעעה"פ אסור באכילה דזה בזה תלוי וכנ"ל: וכ"ז כתבתי רק לפילפולא אבל להלכה נראה עיקר כדעת החולקים על הב"ח דספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר באכילה ג"כ וכמו"ש הח"י והפרמ"ג וכן הכריע הרב מלאדי זצלה"ה בש"ע שם סעי' ל'. דבהפסד מרובה יש להתירו באכילה ולכן כאן בנדון שאלתינו ביי"ש וגם איננו שלו שיש עוד צדדי קולא וכמשכ"ל אם יכול למכרו לנכרי בלי הפסד כלל ימכרנו כי מהיות טוב למה לנו להכניס עצמינו בספיקות אבל אם יש רק הפסד קצת יש להתירו גם באכילה כנלפע"ד בס"ד:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה