אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן נ

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן נ

ח"א סימן מח

ב"ה:

שוי"ר לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסים החכם השלם יקר ונעלה כש"ת מו"ה אברהם יצחק קליין שליט"א האבד"ק נירענבערג במדינת אשכנז: אחדשכת"ה. הנני בזה למלאות את בקשת רומעכת"ה שי' ממני בעת היותו בפה"ק לכתוב חו"ד העני' בדבר הלכה בהא דמבואר בש"ס דקדושין (ע"א.) אריב"ל כסף מטהר ממזרים שנא' וישב מצרף ומטהר כסף מאי מגישי מנחה בצדקה ארי"צ צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה ע"ש ובפרש"י שם וכ' שם הר"ן לאלפסי ע"ז ומכאן נראה שאף בזמה"ז משפחה שנטמעה נטמעה כלומר מי שיודע פסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחה בחזקת הכשירה ולעתי"ל אעפ"י שיוודע הדבר תהא כשירה ומיהו אפשר שראוי לגלותה לצנועין כדי שלא ידבקו בהם אעפ"י שאם היו נדבקים בלי ידיעה ל"ה שם איסור כלל אבל מפני שאין הזרע מוכן לקדושה ולטהרה שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל כשר הדבר לגלותו לצנועין עכ"ל וכן נפסק להלכה בש"ע אה"ע (סי' ב' סעי' ה') ברמ"א ע"ש וכת"ה התפלא דמדוע נשתנה איסור זה להתחתן עם פסולי קהל מכל איסו' שבתורה ואטו אם אנו רואין אחד מישראל שאוכל חֵלב או נבילה בשוגג לא נפרישנו מלאכול אותו והרי בודאי מחויבין להודיעו ולהפרישו מאיסורא אף שהעובר הוא שוגג ומדוע בלאו הזה דלא יבא ממזר בקהל ה' אף אם אנו רואין שא' רוצה לעבור עלי' בשגגה אינן חייבין להפרישו מדינא כד' הר"ן הנ"ל שכ' שאם היו נדבקים בהם בלא ידיעה ל"ה שם איסור כלל עכ"ד מעכת"ה: ולפעד"נ דבאמת לא נשתנה לאו זה מכל הלאוין שבתורה רק דבכל התורה כ"ה דבכה"ג ליכא איסור וכמו שיבואר לפנינו בס"ד, דהנה כל איסורין שבתורה אפי' אם עובר אותם בשוגג צריך כפרה כיון שעבר על מצות המלך ית"ש ודברי הרמב"ן בפי' עה"ת פ' ויקרא שכתב דחייבי לאוין בשוגג א"צ כפרה כלל צע"ג וכבר תמהו עליו בזה ומשוה"כ אם אנו רואין שאחד מישראל עושה איסור בשגגה ויכולין להפרישו עוד שלא יעשה האיסור מחויבין להפרישו להציל את חבירו מעבירה בשגגה ג"כ מטעם ערבות וכן איכא לאו דלפני עור לת"מ גם במכשיל חבירו בדבר איסור בשוגג וכמו"ש התוס' בע"ז (ו':) בד"ה מנין עייש"ה אבל בנ"ד שאני דעדיף משוגג דהרי קיי"ל בש"ע אה"ע שם סעי' ב' דכל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחילה ואפילו אין לו חזקת משפחה כלל כגון שבא מארץ רחוקה וכמו"ש השעה"מ בפ"כ מה' איסו"ב הובא בפ"ת לאה"ע שם בסק"ב ע"ש חוץ מלישא לכהן שיש פוסקים דצריכין ראי' שהיא ממשפחה כשירה ע' בבית שמואל שם בס"ק ג' מ"ש בזה עיי"ש ולפי"ז כיון דמן הדין כשנושא אשה אי"צ לבדוק אם היא ממזרת וכן להיפך אף אם יארע שנושא ממזרת ולא ידע הו"ל אונס דרחמנא פטרי' בכה"ת ועדיף משוגג והדבר מפורש בתשו' פנים מאירות (ח"ב סי' מ"א וח"ג סי' י"ט) בדין מי שאכל עוף ואח"כ מצא בו אחד מי"ח טריפות שאי"צ כפרה על מה שאכל כיון דמדינא א"צ לבדוק אחר י"ח טריפות והוכיח כן ממשנה מפורשת בפסחים (ע"א:) בשחט קר"פ בשבת ונמצא טריפה בסתר פטור ופרש"י שאנוס הוא דל"ה יודע שכ"ה ול"ה לו לבדוק על כך ע"ש ומד' התוס' ביצה (כ"ה:) ד"ה אורח ארעא קמ"ל שכתבו דאם אכל קודם הפשט ונחות ונמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס של"ה לו למהר כ"כ ע"ש משמע דאם אכל לאחר הפשט ונחות ונמצא טריפה הו"ל אונס כיון שאי"צ לבדוק אחר שאר טריפות חוץ מריאה עכ"ד הפנ"מ עש"ה וה"ה בנ"ד אם נשא ממזרת בלא ידיעה הוא אונס כיון דמן הדין אי"צ לחשוש ע"ז ושפיר כתב הר"ן דאם היו נדבקין בהם בלא ידיעה ל"ה שם איסור כלל:

ומש"כ אע"ג שאנו יודעין אינן רשאין לגלות הדבר אע"ג שבשאר איסורים כ"א מחויב בודאי להפריש את חבירו אף מעבירת אונס בכאן שאני כמו"ש הר"ן בכאן דמוכרח הוא שאיסור זה דממזרת הוא משונה מכל איסורים שבתורה לעני"ז שאינן רשאין לגלות הפסול כדי להפריש חבירו כיון דאין בין העוה"ז לימות המשיח לענין מצות כלום וכי היכי דחזינן שאליהו לא יגלה משפחות המטומעין אעפ"י שכולן יהו גלויות לפניו אף אנו אין עלינו לגלותן ולא רשאין בכך עכ"ד ז"ל ועכ"פ אין תימה כ"כ כיון שעכ"פ אותו שנשא ממשפחה שנטמעה בלא ידיעה לא עשה איסור כלל דהו"ל אונס דרחמנא פטרי' [ואף אם:

הפסול בעצמו יודע מפסולו והולך לישא בת ישראל הכשירה איכ"ל דאין מחויבין לגלות הדבר כדי להפריש הפסול מהלאו דלא יבא ממזר וגו' לפימ"ש הפרימ"ג בפת"כ ח"ב או"ק למ"ד בטעם המרדכי שכ' דאין ממזר מוציא רבים יד"ח כשכבר יצא וערבות ליכא כ"א בכשירי קהל ולא בפסולים עש"ה וכיון דליכא ערבות ממזר לישראל וכן להיפך אין אנחנו מחויבין להפרישו מאיסור ודו"ק]:

ובעיקר הדבר שכתבתי דלכן ל"ה איסור כלל אם נושא א' ממשפחה שנטמעה בלא ידיעה משום דהוא אונס וכנ"ל הנה אין הד"פ אי אונס במילתא דאיסורא הוא היתר גמור וכבר ישב על מדוכה זו הגאון מוהר"י ענגיל ז"ל בספרו בית האוצר ח"א כלל כ"ד שעלה ונסתפק אי אונם בעבירה חשיב הפעולה בעצם לאיסור רק דרחמנא פטרה לגברא שנאנס מעונש או דלמא באונס ל"ה שום צד עבירה גם בעצם הפעולה ונפק"מ לענין מצוה הבאה בעבירה וכי"ב דאם נימא באונס דהמעשה הוא בעצם עבירה רק שהתורה פטרה להאדם שפיר הו"ל אונס מצהבב"ע אבל אם המעשה בעצמה ל"ח עבירה כלל אזי ל"ה מצהב"ע עש"ה שהאריך בעני"ז ולפעד"נ לה"ר לפשוט ספק זה מש"ס דנדרים (יו"ד.) דאמרי' שם ר"א הקפר ברבי אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין וכו' ומקשה והדין קרא בנזיר טמא כתיב פרש"י על שם שטימא את עצמו במת קאמר קרא אשר חטא על הנפש עכ"ל ומשני משום דשנה בחטא הוא עש"ה. וקשה דמאי פריך הרי בכריתות (ט'.) ילפינן מקרא דנזיר דנטמא באונס ג"כ מביא קרבן אשם ע"ש וא"כ שפיר קשה דלמה קאמר קרא וכפר עליו מאשר חטא על הנפש והרי קרא זה קאי גם אמי שנטמא באונס שמביא קרבן והרי באונס אין כאן שום חטא אפי' בעצם הפעולה וממילא דא"צ כפרה כמו"ש להדיא בביהאו"צ שם לצד הספק דעצם העבירה בפעולה ליכא כשנאנס דא"צ כפרה ולמה קרי לי' קרא חטא על הנפש א"נ דהחטא הוא רק מפני שנטמא ובע"כ דחטא על הנפש הוא על תחילת קבלת הנזירות שציער עצמו מן היין ושפיר קאמר ר"א הקפר ברבי ומאי מקשה ומוכח מזה מדלא משני בש"ס הכי דאונס בעבירה חשיב בעצם הפעולה לעבירה ורחמנא פטרי' להאדם מעונש ועכ"פ י"ל דצריך כפרה כשעובר עבירה באונס ושפיר מקשה לר"א הקפר ברבי דלי"ל כנ"ל: ואמנם י"ל דאדרבה מסוגיא הנ"ל יש להוכיח דאונס בעבירה ל"ה עבירה כלל וא"צ כפרה עלי' מהא דמשני בש"ס משום דשנה בחטא הוא והיינו דמשו"ה כתיב בנזיר טמא ולא בנזיר טהור אבל לעולם גם נזיר טהור חוטא הוא ופי' התוס' והרא"ש דהיינו צער של יין כי חוזר ומתחיל נזירות ע"ש ויפלא מאוד דעדיין יוקשה מנ"ל הא לר"א הקפר ברבי דגם נזיר טהור חוטא הוא משום שציער עצמו מן היין והא דכתיב קרא בנזיר טמא משום דשנה בחטא ודלמא דוקא נזיר טמא חוטא הוא מכת הטומאה שאסור לו ליטמא בימי נזירותו אבל מה שציער עצמו מן היין אינו חטא ואע"ג דכתיב מאשר חטא על הנפש יש לפרשו שנטמא במת דהיינו נפש וכפרש"י שם וע' בר"ן שם שהרגיש בזה ע"ש מ"ש בזה ולפי הנ"ל איכ"ל דהוכחתו הי' באמת מזה שהרי גם אונס בטומאה דנזיר מייתי קרבן וקאמר קרא עליו וכפר עליו מאשר חטא וגו' והרי אונס ל"ה חטא כלל וא"צ כפרה כלל וע"כ דהחטא הוא על התחלת קבלת נזירותו שציער עצמו מן היין ועיד"ז גרם שבאם יטמא יארכו עוד ימי נזירותו ויש עוד צער מיין וזה הוא ששנה בחטא ולי"ל דזה הוא אונס מה שנארך הנזירות ע"י הטומאה כיון דהטומאה הי' באונס דמכ"מ התחלת קבלת נזירות גרם לזה וקבלת נזירותו הי' ברצונו ולכן נענש על שניהם מה שקיבל הנזירות ומה שנטמא ונארך עוד הנזירות וזה הוא שאמרו ששנה בחטא ודו"ק. וכעי"ז איתא בש"ע יו"ד (סי' רל"ב סעי' י"ז) עש"ה: ובבית האוצר שם כ' לתלות בספק הנ"ל הא דאמרי' בכ"ד דאין הקב"ה מביאה תקלה ע"י של צדיקים אי שייך גם בעבירה באונס שלא יארע ע"י של צדיקים דא"נ דאונס הוא בעצם עבירה רק דרחמנא פטרי' להאדם הו"ל תקלה ואין הקב"ה מביא ע"י של צדיקים אבל א"נ דאונס ל"ה שום עבירה בעצם ל"ה תקלה כלל וממילא דל"ש בזה לומר דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י של צדיקים עכ"ד ע"ש ויל"פ עפי"ז מאמר הש"ס בב"ק (פ'.) דמייתי מעשה בחסיד אחד שהי' גונח מלבו ושאלו לרופאים אמרו שאין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית כו' לימים נכנסו חביריו לבקרו כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם ואמרו לסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסין אצלו ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני שאין בי אלא עון אותו העז שעברתי ע"ד חבירי עש"ה ותמוה טובא דלמה הי' עון כיון שהחסיד הי' גונח מלבו והרופאים אמרו שאין לו תקנה כ"א לשתות חלב רותת משחרית לשחרית א"כ הי' מוכרח לעשות כן לקשור העז בכרעי המטה ולשתות מחלבה וכבר עמד ע"ז הרב המאירי בשמק"ב לב"ק שם ע"ש מ"ש בזה ואך י"ל דהר"ז כלל הוא בכמ"ק דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י של צדיקים וכתבו התוס' בחולין (ה':) ובכ"ד דז"ד במידי דאכילה הוא גנאי לצדיק שיארע לו מכשול באכילת איסור אבל בשאר דבר איסור יוכל שיארע שגגת איסור גם לצדיק ואכן שמעתי מכבוד מורי הרב הגאון החסיד מופה"ד מוהר"מ אריק זצ"ל שאמר דה"ד לצדיקים יוכל להזדמן תקלה בדבר איסור שלא במידי דאכילה אבל חסידים שהם גדולים מצדיקים בש"ס משמע דבהו אמרי' דאין הקב"ה מביא תקלה אפי' בכל איסורי' שלא במידי דאכילה והוכחתו מש"ס דנדרים שם דאמרי' רי"א חסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין עומדין ומתנדבין נזירות למקום כדי שיתחייבו קרבן חטאת למקום ע"ש וא"נ דיוכל שיארע להם תקלה באיסור שלא במידי דאכילה א"כ מה קאמר דהיו מתאוים להביא חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י והיינו שלא אירע להם שום חטא שיתחייב חטאת וכפרש"י שם והלא יוכל להביא על חטא שאירע להם באיסורים שאינם במידי דאכילה כחילול שבת וכיו"ב וע"כ דחסידים לא אירע להם תקלה בשום איסור אפי' שלא במידי דאכילה עכ"ד ז"ל ולפי"ז לחסיד הזה שנזדמן לו ענין כזה שהי' גונח מלבו והוכרח מחמת זה לגדל עז בתוך ביתו ולעבור ע"ד חכמים אף שהי' אונס מחמת חולי כפקודת הרופאים מכ"מ הרי גם אונס מיקרי תקלה ואין הקב"ה מביאה ע"י של צדיקים וכד' הבית האוצר הנ"ל ואף דל"ה איסור זה במידי דאכילה מכ"מ כיון שחסיד הי' ל"ה לו להזדמן תקלה כזו אפי' באיסור דלא באכילה (ובפרט שאיכ"ל דכיון דשתה מחלב אותו העז שגידל בתוך ביתו מיקרי איסור באכילה אבל:

ז"א לפע"ד) וזה שאמר בברייתא לימים נכנסו חביריו לבקרו כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם ואמרו לסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסין לבקרו והיינו שתמהו דאם הי' חסיד באמת בודאי לא הזדמן לו ד"ז שיגדל בביתו לסטים מזויין ולכן אמר שישבו ובדקו והיינו אם הוא חסיד באמת כיון שנזדמן לו כזה ולא מצאו בו אלא אותה עון של אותה העז וקרי לי' עון שעכ"פ תקלת עון הוא ואין הקב"ה מביאה ע"י חסידיו:

ועפי"ז יש לקיים דברי השמק"ב בב"ק שם שכ' דאותו החסיד הי' ר' יהודה בן בבא ע"ש שכ"כ בשם גאון ויפלא דמנ"ל שהי' ריב"ב והרי אמרי' בב"ק (ק"ג:) דכל היכא דאמר מעשה בחסיד א' או ריב"ב או ר' יהודה בר אילעאי ע"ש וא"כ דלמא המעשה בכאן הי' בר"י בר אילעאי ולדרכינו י"ל דכיון דהעון הי' משום שאירע לו דבר כזה שיצטרך לעבור ע"ד חכמים במקום אונס כפקונ"פ שזה הוא תקלה לחסיד א"כ אאפ"ל דזה הוא ר"י בר"א שהוא סתם ר"י הנזכר בש"ס במשנה וברייתא כנודע והרי לר"י כבר אירע מקרה כזה ביומא (פ"ג) דאחזי' בולמוס לר"י וקפחי' לרועה אכלי לריפתא עש"ה הרי שבמקום פקונ"פ הוכרח לעבור אגזל וא"כ האיך אמרו בכאן באותו חסיד שישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותה עון של אותה העז וכו' והרי כבר נמצא עוד כזה ומשו"ה צ"ל דהחסיד הזה לא הי' ר"י בר"א כ"א ריב"ב ודו"ק. ואכן גוף דברי השמק"ב הנ"ל צ"ע מש"ס דתמורה (ט"ו:) ע"ש ותבין. וגוף הדבר שדיברנו לעיל אם עבר אאיסור באונס אם צריך כפרה אח"כ עיי' ברמ"א יו"ד (סי' קפ"ה ס"ד) שכ' דבשמשה שלא בשעת וסתה ומצאה אחר התשמיש דם אפי' נמצא על עד שלו מיקרי אונס אפי' לא בדקה תחלה וא"צ כפרה ע"ש:

הנה נמשכתי קצת חוץ מענינינו נחזור למה שהתחלנו הנה המקנה לקדושין (ע"א.) בד"ה שם אריב"ל כסף מטהר ממזרים וכו' כ' וז"ל נראה דיש לחלק בין ממזרים דאתי ע"י קדושין וודאי דיכול הש"י לטהר לגמרי דהא יש כח ביד חכמים להפקיע הקדושין כדאמרי' בכ"ד דהפקירו כסף הקדושין כ"ש שיש ביד הקב"ה להפקיע הקידושין שנאמר לי הכסף ולי הזהב וגומר ואפשר שזה הוא בכלל מ"ש כסף וזהב מטהר ממזרים אבל ממזר שהוא ע"י קרובה כגון בתו ואחותו א"א לטהר בזה וצריך לבררם מן הכשרים עכ"ל עש"ה ועפי"ד מיושב לנכון ד' הר"ן המובאים בר"ד שכ' בממזר שנטמע שאם היו נדבקין בהם בלי ידיעה ל"ה שם איסור כלל שהעיר ע"ז מעכת"ה דמדוע נשתנה זה מכל איסורים שבתורה שצריך בודאי להפריש את העובר בשוגג ולא ידע מהאיסור ולהנ"ל א"ש דהא באמת אין כאן איסור כלל כיון שהש"י מטהר ממזרים ע"י הפקעת הקדושין א"כ אינם ממזרים כלל ומה"ט ניחא מה שקיי"ל שמשפחה שנטמעה נטמעה ואינו רשאי לגלותה כעין מש"כ רש"י בשבת (קמ"ה:) בטעם דע"א בעדות אשה נאמן משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה ע"ש. ואע"ג דקיי"ל דאם בא הבעל תצא מזה ומזה והולד ממזר בע"כ צ"ל דלא הפקיעו רק על תנאי אם לא יבוא הבעל כמו"ש הריטב"א בפ' הא"ר אבל בנודע ששיקר העד לא הפקיעו הקדושין [וע' בעני"ז בתשו' חבצה"ש מהגאבד"ק טארניפאל הי"ו חאהע"ז (סי' ל"ח) יעיי"ש] וה"ה הכא כ"ז שלא גילו הפסול של המשפחה ליכא איסורא דהפקיעו הקדושין אבל אם יגלו הפסול שוב לא אמרי' אפקעינהו לקדושין מינה והו"ל ממזר והבן: ועפי"ד המקנה י"ל בישוב ד' רש"י ביבמות (י"ז.) שפירש אהא דאמרי' פסולי דהרפניא משום פסולי דמישון וז"ל שקרובה לה ומתערבין בהן ואמר בפ' עשרה יוחסין מישון מיתה והתם מפרש פסולייהו עכ"ל ויפלא מאוד דמדוע הוצרך להביא ממרחק לחמו אחרי שהש"ס ביבמות שם אח"כ מפרש הפסול שלהם כדאמר התם פסולי דמישון משום פסולי דתרמוד פסולי דתרמוד משום עבדי שלמה ע"ש וא"כ למה קאמר דהתם מפרש פסוליי' ואולי י"ל בישוב ד' רש"י דבהג"מ והובא בב"ח לאה"ע שם הקשה על מימרא דרבא שם ביבמות דקאמר על הרפניא והוא עמוקה משאול שנא' מיד שאול אפדם ממות אגאלם ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא והרי קיי"ל להלכה בקדושין (ע"ב:) דממזרים טהורים לעתי"ל וא"כ גם לפסול ממזרי יש תקנה עכ"ק עש"ה ולפי"ד המקנה דהא דכסף מטהר ממזרים היינו דוקא ממזרים שבאים ע"י כסף קדושין וא"כ דוקא אותם ממזרים קיי"ל דיטהרו לעתי"ל משום שהקב"ה יפקיע כסף קדושיהם ולא יהי' ממזרים כלל אבל ממזרים שע"י קורבה ממש דל"ש זה לא יטהרו לעתי"ל ול"א בהו משפחה שנטמעה נשמעה כנ"ל א"כ י"ל דהרי פסול הרפניא משום פסולי מישון ובמישון הרי איכא ממזרים ג"כ מלבד עבדים וכמו"ש התוס' שם להוכיח מהא דאמרי' בקדושין (מ"ט:) דעשרה קבין עזות ירדה לעולם ט' נטלה מישון וא' כל העולם פי' לפי שהן ממזרים וכ"פ רש"י שם וע' בח"א למהרש"א ביבמות שם שפי' כן דבמישון היו ממזרים ועבדים משא"כ בתרמוד יעייש"ה וא"כ י"ל דהיו שם ממזרים שע"י קורבה מבתו ואחותו וכיו"ב דבהו ל"ש ד"ז דכסף מטהר ממזרים ולא יטהרו לעתיד לבוא ג"כ ושפיר קאמר רבא דהוא עמוקה משאול משום דלית להו תקנתא גם לעתי"ל ומעתה י"ל דזה שהי' קש"ל לרש"י דא"נ דפסול דמישון היא רק משום עבדי שלמה כדמפרש בש"ס שם הרי על פסול עבדות ג"כ י"ל דהקב"ה יפקיר הכסף דהמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש לשמואל דקיי"ל כוותי' וא"כ יש להם תקנה לעתי"ל כמו כסף שמטהר ממזרים לעתי"ל ולמה אמר דאין להם תקנה ולכן פירש והתם מפרש פסוליי' היינו דבקדושין שם מוכח דבמישון איכא ממזרים ג"כ וי"ל דהי' שם ממזרים שע"י קורבה דל"ש בהו כסף מטהר ממזרים ואין להם תקנה לעתי"ל ג"כ ודו"ק: אך כ"ז לפילפולא אבל לקושטא דמילתא א"א לומר כן בישוב ד' רש"י דהרי רש"י פירש בקדושין שם אהא דאמרי' דכסף מטהר ממזרים המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו שלעתי"ל אין הקב"ה מבדילם מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה שנא' וישב מצרף ומטהר כסף אותם שנטמעו מחמת עושרם וכו' עכ"ל עש"ה הרי דלא ניח"ל לפרש הא דכסף מטהר ממזרים כפי' המקנה הנ"ל רק כפשוטו משום שהם עשירים ומתחתנים בהם משפחות ישראלים עיד"ז יטהרו שלא יגלו פסולם וא"כ אין נפק"מ לפירוש זה בין ממזרים שבאים ע"י כסף קדושין או ע"י קורבה וכולהו עתידין ליטהר לעתי"ל ובכולהו אמרי' משפחה שנטמעה נטמעה:

וכ"מ מסתימת לשון הפוסקים בטוש"ע אה"ע שם שכ' סתם דמשפחה שנטמעה נטמעה והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה ולא חילקו בין פסול ממזרות: שע"י כסף קדושין או ע"י קורבה משמע דבכולהו אמרינן משפחה שנטמעה נטמעה ודלא כהמקנה הנ"ל וכפיה"נ גם הגאון בעל המקנה זצ"ל לא אמר ד"ז רק לפילפולא בחי' לסוגי' הש"ס דקדושין שם אבל להלכה גם הוא ז"ל יודה כנ"ל וע' בחמ"ח שם ס"ק ט' שמחולק עם הבי"ש שם בס"ק י"ט לענין אם שני עדים יודעים מפסול משפחה אם צריכין להודיע הפסול להנושא ממנה ולד' החמ"ח בכה"ג צריכין להודיע הפסול וד' הבי"ש דגם בכה"ג א"צ להודיע הפסול של המשפחה יעייש"ה:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה