אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן מו

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן מו

ח"א סימן מה

ב"ה:

שוכט"ס לתלמידי הבחור כהלכה חריף ובקי בחדרי תורה יו"ש כמר שלום הכהן בראנדער נ"י מיאריסלוב:

מכתבך עם חידו"ת היקרים הגיעני לנכון, ונהניתי מפרי עשתונותיך הטובים והנני בזה לתשו' בס"ד:

בר"ד הביא מעלתך ד' הרמב"ם ז"ל בספר המצות שורש הג' שכ' דמצות חנוכת המזבח אינו נוהגת לדורות והרמב"ן ז"ל השיגו וסובר דמצות חינוך המזבח נוהג גם לדורות והביא ראי' ממה שעשה שלמה:

חינוך והמליצים בעד הרמב"ם ז"ל כתבו דקרבנות שהקריב שלמה על חנוכת הבית נדבה היו והיינו נדבת יחיד וכמבואר במשל"מ פ"ו ממעה"ק הי"ט וכן פשיטא לי' להגבו"א ביומא (כ"ו) דקרבנות שהקריב שלמה הי' נדבת יחיד וע"ז הקשית דהא אמרינן במו"ק (ט') מאי דרוש אמרו ק"ו וכו' מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרב"צ ובפירש"י שם דמאי שתקריבו בימי חנוכת הבית קרבן ציבור הוא הרי להדיא דקרבנות חנוכת הבית היו קרבנות צבור והנחת בצ"ע והבאת גם מדברי המהרש"א בח"א שם שכ' דהקריבו מעצמם בלי שום ציווי ותמהת דמשמע מדבריו ז"ל דהיו קרבנות נדבה והרי ע"כ קרב"צ היו כמפורש בש"ס שם ובקרבנות חנוכת הבית הי' שלמים ג"כ וציבור אין יכולין לנדב שלמים כמבואר בתו"כ עכ"ד ויפה תמהת בכ"ז לכאורה: אך לפענד"נ דלק"מ דז"ל הכתוב במלכים [א' קאפיטל ח' פסוק ס"ב] והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני ה' ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף ויחנכו את בית ה' המלך וכל בני ישראל עכ"ל הכתוב שם והנה מלשון הכתוב משמע להדיא דהשלמים הקריב שלמה לבדו בנדבת יחיד מדקאמר קרא מקודם והמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח לפני ה' ואח"כ אמה"כ ויזבח שלמה וגו' משמע דזה ל"ה בשיתוף הציבור כ"א של שלמה בלבדו אבל מה דאמרינן במו"ק שם בפשיטות דהקריבו בחנוכת המקדש קרבנות ציבור היינו בודאי רישא דקראי דאמר והמלך וכל ישראל עמו זובחים וגו' דמשמע דק"צ היו ובודאי עולות היו מדקאמר סתם זבח ואח"כ מפרש בנדבת שלמה זבח השלמים משמע דמעיקרא ל"ה שלמים כ"א עולות וכמובן ומה"ט פשיטא לי' להגבו"א ביומא שם דהקרבנות שהקריב שלמה הי' בנדבת יחיד עד שהקשה מכח זה על המד"ר איכה עש"ה משום דכן משמע מלישנא דקרא דהשלמים היו בנדבת שלמה בלבד והגבו"א שם הרי קאי אשלמים שהקריב שלמה המע"ה ע"ש ול"ק עליו מש"ס דמו"ק הנ"ל דבש"ס לא קאי אשלמים כ"א ארישא דקרא שקרבו קרבנות של ציבור דהיינו עולות ומזה לא מיירי במד"ר איכה המובא בגבו"א שם:

ולפ"ז ל"ק קושייתך על המהרש"א במו"ק שם שכ' דקרב"צ שהקריבו בחנוכת המזבח במקדש היו בנדבה מעצמם בלי שום ציוי והק' דהלא אין ציבור מנדבין שלמים כנ"ל ז"א דהמהרש"א הלא קאי אמ"ד בש"ס שם דבמקדש הקריבו בחנוכה קרב"צ וזה נשמע מקרא הקדום דכתיב והמלך וכל ישראל עמו זובחים וגו' ושם בודאי הקריבו עולות כנ"ל אבל שלמים שהקריב שלמה הי' בנדבת יחיד כדמשמע מקרא ומזה לא מיירי בש"ס דמו"ק שם:

ומעתה נבא למה שנחלקו רבותינו הרמב"ם והרמב"ן ז"ל בספר המצות אי מצות חינוך נוהג גם לדורות דד' הרמב"ם ז"ל שאינו נוהג לדורות והרמב"ן ז"ל חולק עליו וסובר שנוהג לדורות וז"ל הרמב"ן [בהשגותיו על סה"מ בשרש השלישי] ובודאי חנוך המזבח הוא מצוה לדורות כמו שכתוב בפ' ואתה תצוה וזה אשר תעשה על המזבח שהוא מצות החנוך ומזה שנינו במנחות (מ"ט) אין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר וכו' וכן עשה שלמה חנוכה וכן אנשי כנה"ג ואף לימות המשיח עכ"ל הנצל"ע עש"ה והנה נשמע מזה דאף לד' הרמב"ן ז"ל שמצות חנוך המזבח הוא מצוה לדורות היינו בהקרבת עולות דוקא כדכתיב בפ' תצוה בקרא דוזה אשר תעשה על המזבח וגו' ע"ש דמיירי בתמיד שהיא עולה וכן הראי' שהביא ממנחות שם דחינוך הי' בקרבן תמיד של שחר אבל ליכא מכ"ז רמז על שלמים דמה שהקריבו הנשיאים בחנוכת המשכן שלמים א"ר מינה לדורות כמו"ש הרמב"ן שם להדיא דנדבת הנשיאים היתה הוראת שעה בשיעורים ההם שעלו בדעתם עכ"ד ז"ל ומעתה מה שהביא הרמב"ן ז"ל ממה שעשה שלמה חנוכה ע"כ היינו מה שהקריב שלמה ביחד עם כל ישראל דל"כ שם שלמים כ"א זבחים זבח לפני ה' סתמא ולדעתו ז"ל הי' זה עולות שהקריבו למצות חנוכת המזבח ועל זה אמרי' במו"ק שם דקרב"צ היו כנ"ל והמליצים בעד הרמב"ם ז"ל כתבו לדחות דגם קרבנות צבור אלו היו בנדבתם אבל לא מחיוב מצות חנוכת המזבח שזה אינו נוהג לדורות וכדעת המהרש"א ז"ל הנ"ל:

ואחרי עלות כ"ז תמוהים בעיני מאוד דברי המשל"מ בפ"ו ממעה"ק הי"ט שהבאת במכתבך שכ' וז"ל והמליצים בעד רבינו כתבו דהקרבנות שהקריבו בימי שלמה על חנוכת הבית דרך נדבה היו ע"כ ולדידי יש לה"ר להרמב"ן מההוא דאמרי' במדרש איכה העיר רבתי עם מבקש את לידע כמה אוכלסין היו כו' הה"ד ויזבח שלמה את זבח השלמים בקר כ"ב אלף וצאן מאה ועשרים אלף ותנינן פר קרב בעשרים וארבעה ואיל באחד עשר ע"כ ויש לתמוה על המדרש הזה מההיא דתנן בפ"ב דיומא (כ"ו) בד"א בקרבנות צבור אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב ופירש"י אם רצה להקריב כהן יחידי את הכל וכ"פ רבינו וא"כ יש לתמוה מה זו סמיכה שהביאו במדרש מההוא דתנינן פר קרב בכ"ד ובשלמא לד' הרמב"ן דס"ל דהחינוך היא מצוה הנוהגת לדורות אף שהשיעורים אין להם קצבה מ"מ כיון שמחויבין לחנך את הבית והם רצו לחנוך כשיעור זה דין קרב"צ יש לכל מה שהביאו ומשו"ה מייתי מההוא דפר קרב בכ"ד אך לד' המליצים בעד רבינו דמה שהקריבו בימי שלמה נדבה הי' הדבר תימה מה שהביאו מההוא דפר קרב בכ"ד דההוא לא מיירי כ"א בקרב"צ וצ"ע עכ"ל ע"ש ולפע"ד תמוה דלמה ניח"ל לד' הרמב"ן ז"ל דהא ע"כ לא פליגי הרמב"ם והרמב"ן ז"ל כ"א ברישא דקרא דהמלך וכל ישראל עמו זובחים זבח וגו' דזה י"ל דהי' משום מצות חנוך וכנ"ל אבל מה שהקריב שלמה המע"ה בעצמו שלמים זה אין לו שום ענין למצות חינוך המזבח שנלמד לד' הרמב"ן ז"ל מקרא דוזה אשר תעשה על המזבח וגו' כנ"ל דל"כ שלמים שם כלל ובזה מודי כ"ע דהי' רק בנדבת יחיד וכמובן ואיך נוכל לומר בזה דאם שלמה המע"ה הוסיף להקריב קרבנות שלמים לעצמו [כמבואר בקרא ויזבח שלמה ול"כ וכל ישראל עמו כדכתיב ברישא] שיהי' זה נגרר לקרבנות צבור שהקריבו לצורך חינוך הבית ויהי' לו דין קרב"צ שצריך הרבה כהנים וממנ"פ אם גם יחיד יכול להקריב קרבנות לחנוכת המזבח כמו שהקריבו הנשיאים לחנוכת המשכן א"כ מהכ"ת לומר שיגרר קרבנות שלמה לקרב"צ שהקריבו לחנוכה דהא א"צ לזה כלל דגם היחיד יכול להקריב קרבנות לחנוכה ואי הקפידא דוקא בחנוכת המזבח לדורות בקרב"צ כדמשמע מקרא דפ' תצוה הנ"ל א"כ קרבנות יחיד של שלמה המע"ה אין להם ענין למצות חינוך ואיך נאמר שיהי' דינו כקרב"צ משום שהקריבו אז בחנוכת המקדש כיון דיחיד אין לו שייכות להקריב קרבנות לחנוכת הבית ובפרט דנראה ברור דשלמים אין להם מקום בחנוכת המזבח לדורות גם לד' הרמב"ן ז"ל וכנ"ל וצע"ג:

והנה בגבו"א ליומא שם מכח קושי' זו מד' המד"ר איכה הנ"ל חולק אפירש"י דמתני' דיומא שם ופירש הא דאמרי' אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב היינו בלי פייס אבל מנין כהנים הי' צריך בקרבן יחיד כמו בקרב"צ עכ"ד ז"ל ע"ש ובמכתה"ג לא זכר שר מדברי הירושלמי סופ"ב דיומא שמפורש להיפך מדבריו וז"ל הירושל' רבנן דקיסרין אמרו מפני מה פר קרב בכ"ד כדי לעשות פומפי לדבר על שם בבית אלקים נהלך ברגש ואת דרוש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מיכן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה עכ"ל ועי' במראה"פ שכ' דלאו דוקא בששה אלא הואיל ונרמז כאן בהכתוב ששה ובפר היחיד משתעי למדין אנו לחלק בין פרו של יחיד לפר צבור דלא בעינן בפר היחיד כ"ד כהנים כמו בשל צבור אלא או בפחות או ביותר עכ"ד ז"ל עייש"ה מבואר מזה דיש חילוק בין קרב"צ לקרב"י לענין מנין הכהנים ג"כ וא"כ אאפ"ל כתי' הגבו"א הנ"ל והדקו"ל ע"ד המד"ר הנ"ל:

ולולי דמסתפינא הייתי אומר ד"ח בישוב הקושי' ע"ד המד"ר ממשנה דיומא הנ"ל דיש חילוק בין קרבנות של סתם יחידים מקרבן של מלך דמלך יש לו דין צבור וקרבן דידי' חשוב כקרב"צ דצריך הרבה כהנים בהקרבתו משום בבית אלקים נהלך ברגש כעין שכתבו התוס' בע"ז (י"א.) בד"ה עוקרין על המלכים וז"ל וי"ל דשאני כבוד המלך שהוא כבוד לכל ישראל ואתי כבוד רבים ודחי צעב"ח עכ"ל הרי דמלך יש בו ענין כבוד כל ישראל משום שעומד בראשם וע"ע בע"ז (ב':) מאן דחשיב עייל ברישא כדר"ח דאר"ח מלך וצבור מלך נכנס תחילה לדין שנא' לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל וגו' וע"ע ביומא (ע"א:) במשנה לענין או"ת דאין נשאלין אלא למלך ולאב"ד ולמי שהצבור צורך בו ע"ש ומוכח מכ"ז דמלך יש בו ענין צבור ועי' בגליוני הש"ס מהגאון מוהר"י ענגיל ז"ל על סדר מועד בחלק הירוש' מועד או"ק צ"ב שכ' שם דכה"ג יש בו ענין צבור ודין קרבנו כקרב"צ עיי"ש וה"ה די"ל כן במלך ולפי"ז סרה הקושיא שהק' הגאונים בעל המשל"מ והגבו"א מד' המד"ר דאיכה הנ"ל דדריש מקרא ויזבח שלמה את זבח וגו' מכח המשנה דפר קרב בכ"ד ואיל בי"א דהרי זה ל"ש כ"א בקרב"צ ולא בקרבן יחיד ולפי הנ"ל ניחא דשלמה הי' מלך ודין קרבנו כקרב"צ לעני"ז שצריך הרבה כהנים להקרבת קרבנותיו, ומצינו עוד ענין שמלך שוה לצבור בקרבנות, והוא דבבעל הטורים עה"ת מרבינו הטור ז"ל פ' ויקרא כתב דמשו"ה נאמר את קרבנו בקרבן נשיא שהוא ריבוי לומר שיביא קרבן שמן וגדול לפי שבכל יום אוכל פטומות שלא יהא שלחנו מלא ושלחן רבו ריקם עכ"ל, ונשיא היינו מלך כדאמרינן בהוריות (י"א:) ע"ש וכ"ה בקרבן צבור כמו"ש בתשו' אמרי יושר ח"א מכבוד מורי הגז"ל (סי' א') דבקרב"צ כשלא שחט קרבן שמן מיפסל בדיעבד משא"כ בקרב"י עש"ה הרי דמלך יש לו השתוות לצבור בענין קרבן וכנ"ל, ואם כי יש לחלק דהרי בכ"א יש טעם מיוחד אבל באתי רק לעורר כדמות ראי' לדברינו:

כתבת לתמוה עמש"כ הרמב"ן ז"ל בסהמ"צ שם [שורש ג'] דמשיחת אהרן ובניו נתבטלה בשעת מיתתן ולעתי"ל יצטרכו משיחה מחדש ותמהת דבתו"כ פ' צו פי"ח מבואר להיפך דר"י אומר יכול יהא אהרן ובניו צריכין משיחה לעתי"ל ת"ל זאת משחת אהרן וגו' ע"ש עכ"ק יפה הערות בזה והנה בפשיטות יש מקום לישב ד' אדונינו הרמב"ן ז"ל דז"ל שם עוד יש לי ראי' על עני"ז שפרשתי אומז"ל בראשון של יומא (ה':) כיצד הלבישן לאהרן ובניו בימי המלואים ותמהו כיצד הלבישן מאי דהוה הוה אלא כיצד מלבישן לעתי"ל לעתי"ל נמי כשיבאו אהרן ובניו ומשה רבינו עמהם כלומר נשאל לו הנה סוברים כי לתחיית המתים יתקדש אהרן ובניו עמו במלואין לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת המיתה ויהיו אנשים מחודשים יצטרכו להתקדש ויהיו המילואים האלה נוהגין בהן עכ"ל עש"ה והנה המעיין בתו"כ פ' צו שם יראה להדיא דפליגי בזה ר"ש ור"י דר"ש דריש לי' לקרא דזאת משחת אהרן ומשחת בניו לדרשה אחרת דז"ל התו"כ אר"ש יכול עד שנצטרפה זכות אהרן ובניו כאחת לא זכו בשהמ"ש ת"ל זאת משחת אהרן ומשחת בניו כדיי אהרן בעצמו וכדיי בניו בעצמם ר"י אומר יכול יהיו אהרן ובניו צריכים לשהמ"ש לעתי"ל ת"ל זאת משחת וגו' עכ"ל ע"ש וא"כ י"ל דהרמב"ן שפיר מפרש להסוגיא דיומא שם דלעתי"ל נתבטל משיחת אהרן ובניו משום דאזיל לר"ש דפליג אר"י בתו"כ הנ"ל ולדידי' איכ"ל דיתבטל משיחתן לעתי"ל דלא דריש לקרא דזאת משחת וגו' ע"ז וכן משמע ביומא שם קצת דאזיל לר"ש דהא מייתי לעיל מינה מימרא דר"י בשם רשב"י ואח"ז תיכף אמרי' כיצד הלבישן וכו' ואיכ"ל דג"ז אזיל לר"ש כעין מש"כ התוס' בב"מ (כ"א.) ד"ה וכמה ארי"צ קב בד"א עש"ה והבן, אבל ר"י חולק וסובר דמשיחת אהרן ובניו לא יתבטל לעתי"ל כנ"ל:

אכן לקושטא דמילתא נלפע"ד בישוב ד' הרמב"ן ז"ל דכבר ידוע דברי הירוש' ברפ"ב דסנהדרין ובפ"ג דהוריות דאמרי' שם דכהן גדול שחטא דאין מעבירין אותו מגדולתו וילפינן לה מדכתיב כי נזר שמן משחת אלקיו אני ה' כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו ע"ש ומשמע מזה דקדושת שמן המשחה אינו בטילה לעולם וכמו"ש בשו"ת חת"ס חיו"ד (סי' ה') לחלק עפי"ז דכה"ג הנמשח בשהמ"ש אינו מסתלק בפה כ"א כה"ג המרובה בבגדים עש"ה ולפי"ז הא דדרשינן בתו"כ דאהרן ובניו לא יצטרכו משיחה לעתי"ל כוונתו דוקא דמשיחה בשהמ"ש לא יצטרכו דזה הוא קדושה שאינו מסתלק לעולם אפי' לאחר תה"מ כיון דילפי' לה מהיקישא דאני ה' ואיכ"ל דגם הרמב"ן ז"ל יודה בזה דמשיחה אי"צ עוה"פ לעתי"ל ומש"כ כי לתחה"מ יתקדש אהרן ובניו עמו במילואין כו' היינו קידוש של ריבוי בגדים זה יצטרכו עוה"פ מחדש דהא קאי רק לישב הש"ס דיומא הנ"ל ושם לא איירי רק בלבישת בגדי כהונה כדאמרי' כיצד מלבישן לעתי"ל ומש"כ בלשון הרמב"ן שם הנ"ל לפי שכבר בטלה משיחתן ממנו ומזרעו בשעת המיתה אין כוונתו על משיחת שהמ"ש דזה אי"צ באמת עוד הפעם רק כונתו על גדולתן שנקרא בלשון משיחה לפעמים כמ"ש ברש"ש מכות (י"א.) במשנה שם דתני וא' שעבר ממשיחותו דפירושו מגדולתו כמו דדרשינן למשחה לגדולה וכו' עש"ה וה"ה דיל"פ כן לשון הרמב"ן ז"ל ונמצא דמילואין לא נצרכה לאהרן ובניו לעתי"ל כ"א בדברים שחוץ לגופם כמו הלבשת בגד"כ וכיו"ב אבל משיחת שהמ"ש אי"צ וכדברי התו"כ הנ"ל דילפינן לה מקרא דזאת משחת אהרן וגו' והבן:

והנה במשכ"ל לחדש דמלך שמביא קרבן דינו כקרב"צ לענין המנין של כהנים ול"ד לקרבן יחיד עלה בדעתאי די"ל רמז לזה בקרא דהרי כבר הבאתי לעיל ד' הירוש' סופ"ב דיומא דיליף דקרבן:

יחיד א"צ כ"כ כהנים כמו קרב"צ מקרא הנאמר בויקרא וערכו בני אהרן הכהנים דרשי' וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מכאן לפרו של יחיד בששה כמשכ"ל באורך ע"ש והנה בתוס' הרא"ש להוריות (י"א:) ד"ה ובו נמשחו כ' אע"ג דכתיב בקרא אשר יתן ממנו על זר ונכרת ומלך בכלל זר אפשר דדריש לי' מדכתיב על בשר אדם לא ייסך ודרשינן אדם ולא מלך כדדרשינן בקום עלינו אדם ולא מלך זה המן הרשע עכ"ל עש"ה ובכל"ח פ' שופטים העיר עליו דא"כ בקרא דאדם כי יקריב מכם קרבן נמי נימא הכי ונמעט מלך ע"ש ולפי הנ"ל נוכ"ל דממעטינן באמת מלך מקרא דאדם וקאי המיעוט אהא דדרשינן עה"כ הנאמר שם אח"כ וערכו בני אהרן וגו' דפר יחיד סגי בששה גלי קרא דאדם דז"ד ביחיד סתם אבל מלך צריך כ"ד כמו פר ציבור ואף דלא ניתן לנו רשות לדרוש מכ"מ הרי ליישב ד' המד"ר קיימינן שפיר י"ל כן ודו"ק:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה