שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר
ח"א סימן מג
ב"ה יום ב' י"ז למסבנ"י תרצ"ז טארנא יע"א. שוי"ר וכט"ס לכבוד אהובי וידינ"פ הרב הגאון החו"ב בכל חדרי תורה החו"ע המפורסים לשבח ולתהלה כש"ת מו"ה משה אלחנן אלטער שליט"א. הראב"ד דק"ק לבוב יע"א: אחדשכת"ה באהבה. יקרחו לנכון קבלתי ושמחתי לשמוע משלומו ומשלום תורתו ומחמת חביבות דברי מעכת"ה היקרים אצלי לא אמנע מלפלפל מה שנלפע"ד לעורר בעני"ז בס"ד:
אשר כתב מעכת"ה בישוב קושייתי בש"ס דב"מ (נ"ה.) דמקשה שם אהא דאמר רב קטינא דב"ד נזקקין אפי' לפמשו"פ מהא דתניא ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פמשו"פ להישבון לקדש אין אבל להדיוט לא ע"ש וקשיא לי דהא בש"ס דב"ב (פ"ח:) א"ר לוי קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא ע"ש וא"כ מאי פריך ארב קטינא דלמא לעולם גם בגזל הדיוט ב"ד נזקקין אפי' לפמשו"פ ואעפי"כ צריך קרא לרבות פמשו"פ להשבון לקודש דהו"א דקודש קיל יותר דהא קשה גזל הדיוט מגזל גבוה ותי' מעכת"ה עפי"ד המהרש"א בח"א לב"ב שם שכ' בטעמא דמילחא שקשה גזל הדיוט מגזל גבוה כו' דבהדיוט מיד שגזל יצא:
הגזילה מרשותו של נגזל ומיקרי גזל אבל בהקדש כ"ז שהוא בעין ביד הנגזל כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולכך ל"ה חוטא עד שנהנה ממנו עכ"ד ע"ש וא"כ באמת קודש חמיר רק שבהדיוט הגזילה הוא מיד שגזל ובהקדש הוי בבי גזא דרחמנא עד שנהנה עכ"ד:
ולא הבנתי ד' מעכת"ה דלפי הבנתו בדברי המהרש"א כנ"ל א"כ תיקשי אליבי' ד' הש"ס גופא דלמה אמרי' קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא ומאי ראי' מזה להוכיח דגזל הדיוט חמיר יותר הא מה שהקדים חטא למעילה בהדיוט אינו מצד חומר האיסור בגזילתו רק משום שעובר תיכף בעת שגיזל שיצא מרשותו של נגזל משא"כ בהקדש וכנ"ל אבל לעולם גזל הגבוה חמיר ור' לוי הרי אומר קשה גזל הדיוט מגזל גבוה ובע"כ צריך לפרש כוונת המהרש"א ז"ל דבאמת מטעם זה גופא שבגזל עובר תיכף משעה שגוזל ובהקדש אינו עובר עד שיהנה ממנו הוא חמיר יותר גזל הדיוט מגזל גבוה שהרי בגזל הדיוט האיסור מתחיל מעיקרא מבגזל גבוה וז"ש בש"ס דקשה גזל הדיוט מגזל גבוה וא"כ הדקו"ל מה שהקשיתי בש"ס דב"מ הנ"ל ואין מקום לתירוצו הנ"ל וכמובן: ולכאורה יש לעיין במה שכתבתי בכוונת המהרש"א ז"ל דמה"ט חמיר גזל הדיוט מגזל גבוה משום שבגזל הדיוט האיסור מתחיל תיכף בשעה שגוזל אבל בגזל גבוה אינו עובר עד שיהנה ומאי חומרא הוא זה דלעומת זה הרי בגזל אינו עושה איסור שוב אח"כ בעת שנהנה מהגזילה דכבר עבר אלאו דגזל בשעה שגוזלה ומה יוסיף לעבור אם נהנה ממנה אח"כ עוד ובהקדש עובר אאיסור מעילה בעת שנהנה ממנה וא"כ בשניהם עובר רק פ"א רק דבגזל הדיוט עובר בתחילה בעת שגוזל ובהקדש בעת שנהנה וא"כ כאן דאיירי במועל בהקדש שכבר נהנה ממנה א"כ למה אמר דקשה גזל הדיוט מגזל גבוה ואך באמת הד"נ לפי"מ דאמרי' בב"ק (ס"ה.) האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחברי' מעיקרא שוויא זוזא ולבסוף שויא ארבע זוזא תברי' או שתיי' משלם ד' ופרש"י שם ובהמפקיד מפרש טעמא דכל כמה דאיתא בעינא ברשות דמרה קיימא דהא בעי לאהדורי הלכך ברשותה דמרה הוקרה וההוא שעתא דתברה ושתיי' הוא דקא גזיל לי' כו' עייש"ה הרי מוכח מד' רש"י הנ"ל דבגזל אם נהנה ממנו אח"כ היינו ששותהו וכיו"ב שמכלהו עושה איסור גזילה מחדש וכמו"ש באמת הנתיה"מ בחו"מ (סי' ל"ד ס"ק ה') להוכיח כן מד' רש"י הנ"ל דבגזל אם עושה בו שינוי הו"ל גזל מחדש כיון שע"י השינוי מוציאו מרשות בעליו יעיי"ש בדבריו ז"ל וא"כ בכל גזל הדיוט מלבד האיסור שעובר תיכף בעת שגוזל יש ג"כ איסור בעת שנהנה ממנה אח"כ ולא יוכל להחזירה בעינא משא"כ בהקדש היינו גזל גבוה אינו עובר רק בעת שנהנה לא קודם וא"כ גזל הדיוט חמיר מיני' וא"ש דברינו בכוונת המהרש"א ז"ל הנ"ל:
ועוד יש להוסיף ע"ד הנ"ל לפימ"ש בהגהות אמ"ב לחו"מ שם מחו"ז הגאון מוהרב"פ מלייפניק זצ"ל להוכיח מד' הרמב"ם ז"ל בריש ה' גזילה דלנתק הלאו דגזילה ולקיים המצ"ע דוהשיב את הגזילה א"א רק כשמחזיר גוף הגזילה כעין שגזל כדכתיב והשיב וגו' אשר גזל אבל כשנאבד גוף הגזילה נתבטל העשה דוהשיב וא"א עוד לנתק הלאו דגזילה רק כיון שמ"מ חייב הגזלן בתשלומין כפי שווי' של הגדלה אין עליו עוד חיוב מלקות דאין לוקה ומשלם יעיי"ש שכ' עפי"ז דברים נחמדים וא"כ בגזל הדיוט מלבד עצם איסורא דגזילה עובר ג"כ בעת שנהנה ממנו ומבערה מן העולם דהרי מבטל העשה דוהשיב את הגזילה דעד עתה הי' יכול לקיימה ולנתק הלאו שעבר משא"כ כעת שנהנה ממנה ע"י שאוכלה וכיו"ב וא"כ גזל הדיוט חמיר מגזל גבוה שעובר בעת הגזל וגם אח"כ וכנ"ל, וע' בס' טל תורה ב"ק י"א מש"כ בעני"ז יעיי"ש:
והנה מעכת"ה העיר בדברי המהרש"א הנ"ל דהרי יש מעילה דשינוי רשות ג"כ מלבד מעילה דהנאה וא"כ גם בהקדש עובר תיכף בשעה ששינהו ומוציאו מרשות הקדש לרשות חול ודמי לגזל הדיוט ולמה אמר דקשה גזל הדיוט מגזל גבוה דבגזל גבוה אינו עובר רק עד שיהנה וכפי' המהרש"א הנ"ל ומה שי"ל לפע"ד בישוב ד' המהרש"א עפימ"ש הראב"ד ז"ל בפירושו על התו"כ בפ' ויקרא דמעילה דשינוי רשות הוא ג"כ מטעם הנאה ולכן בנתנה לחבירו מעל משום שנהנה בזה שחבירו יחזיק לו טובה עש"ה וא"כ בהקדש לעולם לא מעל רק עד שיהנה אבל בהדיוט משעה שגוזלו ממנו מעל ולא מטעם הנאה רק משום שמוציאו מרשות חבירו עובר דהא ילפינן בש"ס דב"מ (ס"א:) דאפי' בגונב ע"מ למקט או ע"מ לשלם תשלומי כפל עובר אע"ג שאינו נהנה כלל מהגניבה אדרבה רוצה להנות לחבירו וכפרש"י שם יעיי"ש אבל במעילה דהקדש אינו עובר רק משום שנהנה ואפי' בש"ר המעילה ג"כ מטעם הנאה לד' הראב"ד ז"ל הנ"ל משא"כ כשהוא לצורך הקדש אינו מועל באמת וכדאיתא בירושלמי הובא בתוס' פסחים (ס"ו:) בד"ה והא קא עביד עבודה כו' דכל שהוא לצורך הקרבן אין בו מעילה עייש"ה וז"ש דקשה גזל הדיוט מגזל גבוה וכפי' המהרש"א דבגזל הדיוט עובר תיכף בעת שגוזל אבל בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא הוא אינו עובר רק משום שנהנה ואפי' בש"ר הטעם שמעל משום שנהנה:
ועוד נראה בישוב ד' המהרש"א דהרי בש"ס דתמורה (ל"ב:) אר"י אין מעילה מפורשת מה"ת אלא בעולה בלבד שנא' נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' המיוחדין לה' ע"ש וא"כ דקרא מיירי בעולה דהוא קדושת הגוף והשעה"מ בפ"ו מה' מעילה כ' להוכיח מד' התוס' בקדושין (נ"ד:) בד"ה קרבן דאין מעילה בשינוי רשות בקדוה"ג דלא נפקא לחולין ע"י מעילה ולא אהני מעשיו כלום וליכא בקדוה"ג רק מעילה דהנאה עש"ה וא"כ י"ל דכוונת המהרש"א הנ"ל לחלק בין גזל הדיוט לגזל גבוה דהיינו מעילה בקדוה"ג דאיירי מיני' קרא הנ"ל דבקדוה"ג ליכא רק מעילה בהנאה ולא בהוצאה מרשות לרשות ולא דמי לגזל הדיוט שתיכף עובר בשעה שגזלו ואם כי יש לפקפק בזה עפי"ד התוס' במעילה (ט"ו.) בד"ה מחוורת' לומר שכתבו שם דקרא דמעילה איירי גם בקדשי בדה"ב לר"י יעייש"ה ובקדשי בה"ב הרי יש מעילה דהוצאה ג"כ דקדו"ד הם וא"כ הדקול"ד, כנ"ל אבל י"ל דכיון דקרא איירי במעילה דעולה ג"כ שהוא קדוה"ג ושם ליכא מעילה בש"ר רק בנהנה משו"ה הקדים בו מעילה לחטא משא"כ בגזל הדיוט דלעולם עובר תיכף בשעה שגוזל הממון מרשות חבירו וכד' המהרש"א הנ"ל:
ומורינו הגאון זצ"ל בספרו מנחת פתים לחו"מ (סי' רע"ה סעי' ג') העיר ע"ד השעה"מ הנ"ל מד' רש"י במעילה (ח'.) בד"ה חטאת העוף: שמבואר מדבריו ז"ל דשייך מעילה דשינוי רשות גם בקדוה"ג כחטאת העוף ע"ש ואחרי בקשת הסליחה יפלא בעיני על מו"ר הגז"ל שתפס במוחלט הפי' בד' רש"י דמעילה הנ"ל שהוא מעילה דשינוי רשות והמעיין בד' רש"י יראה שעדיין צ"ע בכוונתו שז"ל בד"ה חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה בפה אפי' אם נהנה ממנה מחיים כגון שמוכרה דהוציאה לחולין עכ"ל הנה התחיל לכתוב אם נהנה ממנה מחיים משמע דמטעם מעילה דהנאה קאתי עלה וסיים כגון שמוכרה דהוציאה לחולין משמע דהוא משום מעילה דהוצאה מרשות לרשות וזה הוא סתירה בד' מיני' ובי' והנלפע"ד בישוב ד' רש"י ז"ל דהנה בעיקר הדבר אם יש מעילה דהוצאה מרשות לרשות בקדוה"ג מצד הסברא נראה דצדקו ד' השעה"מ הנ"ל דבקדוה"ג לא יהי' מעילה זאת כיון דקיי"ל בקדוה"ג דלא יצא לחולין ע"י מעילה וי"ב מועל אחר מועל כמבואר במעילה (י"ט:) א"כ במה שמוציאו מרשות לרשות לא אהני מעשיו כלל ונשאר בבי גזא דרחמנא בכל מקום שהוא ולא עביד כלום ובשלמא בקדו"ד מעל בש"ר משום שיוצא לחולין ע"י מעילה אבל בקדוה"ג נראה דלית בי' רק מעילה דהנאה שאז מעל שפיר משום ההנאה עכ"פ משא"כ בש"ר דלא עביד כלום (ואין לומר דאע"ג דלא אהני מעשיו מ"מ עובר ומעל כשהוציא מרשות לרשות כמו דאמרי' לרבא אעל"מ והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כן י"ל לענין מעילה דש"ר בקדוה"ג ז"א מלבד דבשוגג ל"ש לומר דעבר אמימרא דרחמנא כיון דשוגג הי' וכמו"ש בתשו' אמר"י ח"ב (סי' ח') ומעילה הוא רק בשוגג א"כ אם לא אהני מעשיו למה מעל מלבד זה כבר כ' במנ"ח מצוה רפ"ה דהא דאמרי' לרבא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא ואע"ג דלא מהני מעשיו היינו רק באופן שלולי הלאו הי' מעשיו מועילין ורק מחמת הלאו אמרי' דל"מ אז אמרי' דמ"מ עבר על הלאו כיון דהלאו הוא סיבה שלא יועילו מעשיו אבל בכה"ג דגם בלי הלאו לא עשה כלום אז אמרי' דאינו עובר בהלאו כלל יעיי"ש בעומק דבריו ז"ל וכאן בקדוה"ג גם בל"ז שמועל בהו א"י לחולין בהוצאה מרשות לרשות כיון דקדוה"ג הם א"כ ל"ש בזה לומר שלכן מעל משום דעבר אמימרא דרחמנא כיון דלא מהני מעשיו בלא"ה והבן): ואמנם כ"ז א"נ דמעילה דשינוי רשות הוא מעילה בפ"ע ואינה מטעם הנאה שפיר מסתברא לחלק כנ"ל דבקדוה"ג לית מעילה זו וכנ"ל אבל לשי' הראב"ד הנ"ל דגם מעילה דש"ר הוא מטעם הנאה דאפי' בנותן מתנה לחבירו יש לו הנאה שחבירו יחזיק לו טובה א"כ פשיטא דזה שייך גם בקדוה"ג כיון דעכ"פ יש בקדוה"ג מעילה דהנאה ובש"ר הרי איכא הנאה לפי"ד הראב"ד ז"ל הנ"ל. ומעתה הד"נ דהתוס' לשיטתם אזלי שכתבו במעילה (י"ח:) בסוד"ה ואומר וימעלו בנ"י וכו' דמעילה דשינוי רשות הוא אעפ"י שלא נהנה כלל עיי"ש ולכן כתבו התוס' בקדושין דבקדוה"ג לית בי' מעילה דהוצאה מרשות לרשות כיון דהנאה ליכא בזה ורק משום שמוציאו מרשות לרשות וזה ליכא בקדוה"ג וכמו"ש בשעה"מ הנ"ל להוכיח מדבריהם ז"ל שם אבל רש"י יסבור כשי' הראב"ד ז"ל דמעילה דשינוי רשות הוא ג"כ מטעם הנאה וא"כ גם בקדוה"ג איכא מעילה בש"ר כיון שנהנה עכ"פ ואחרי עלות כ"ז א"ש ד' רש"י הנ"ל שבא לומר דבקדוה"ג כחטה"ע יש מעילה דש"ר ולכן הוצרך לומר בלשונו הזך אם נהנה ממנה מחיים כגון שמכרה כו' היינו דהנאה היא ע"י המכירה שהוא שינוי רשות והרי יש לו הנאה מזה דמעילה של ש"ר הוא ג"כ מטעם הנאה ו ומשו"ה איכא מעילה דש"ר גם בקדוה"ג כחטאת העוף דזיל בתר טעמא וכנ"ל:
אבל מה שסיים רש"י ז"ל בלשונו דהוציאה לחולין עדיין צ"ע דהא קדוה"ג א"י לחולין ואולי י"ל דסתם מתני' ר"מ היא ור"מ הרי ס"ל בקדושין (נ"ה) דהקדש במזיד מתחלל גם בקדוה"ג עש"ה ואיירי הכא בכה"ג אבל יל"ע בזה בענ"ז לקמן ממה שאכתוב בעני"ז:
ובעיקר דברי הראב"ד הנ"ל שכ' דמעילה דש"ר הוא מטעם הנאה ראיתי מאז בחידושי מורי הגאון מוהר"מ אריק האבדפ"ק זצ"ל שהקשה עליו מש"ס דב"מ (מ"ג.) דפריך התם לרב הונא דאמר במפקיד מעות מותרין אצל שולחני אם אבדו חייב באחריותן אפי' באונס חייב מהא דקתני המפקיד מעות אצל שולחני כו' ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל הגזבר ואי אמרת אפי' נאנסו מאי איריא הוציא אפי' לא הוציא נמי ופרש"י נמצא משעה שהפקידו אצלו יצאו מרשות הקדש ובאו לרשות שולחני ונעשה כמי שלוה לו ואין הוצאה גדולה מזו מאי איריא הוציא עכ"ל ע"ש וכ"כ התוס' בב"מ (כ"ט.) בד"ה והוי שואל עליי' דהוא כהלואה ממש ע"ש והרי במלוה את חבירו אסור להחזיק לו טובה אפי' בדברים כמבואר בש"ס דב"מ ויו"ד (סי' ק"ס) ובתוס' קדושין (ח':) ד"ה צדקה מוכח דרבית דברים אסור מה"ת א"כ מאי מקשה הש"ס דלמעול הא אדרבה כיון דהוי כמלוה ואסור להחזיק לו טובה א"כ לא נהנה הגזבר המוציא מעות הקדש בשינוי רשות זה ולכן לא מעל הגזבר בלא הוציא רק בהוציא מעל דהוי כשלוחו עכ"ק והניח בצע"ג. ולפעד"נ לתרץ דעד כאן לא כתב הראב"ד ז"ל דמעילה דשינוי רשות הוא מטעם הנאה וכנ"ל רק אליבא דהלכתא דקיי"ל דהקדש בשוגג מתחלל אבל לר"מ דס"ל בקדושין (נ"ד:) דהקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה בלבד ופרש"י האוכל ככר של הקדש דאזל לי' הקדש וה"ה להדליק נר ולכל הנאה אבל הוצאת מעות הקדש אין בהם מעילה דלא נפקי מרשות הקדש עכ"ל ע"ש וכ"כ התוס' שם בד"ה לא אמרו כו' דבנהנה מגוף ההקדש הוי כמו אכילה ולא אתא אלא למעוטי הוצאה ע"ש וע' בתוס' שם לעיל (בדף נ"ג:) בד"ה אף במכר כו' שכתבו דאליבא דר"מ הא דמועלין בש"ר דוקא במזיד ולא בשוגג יעייש"ה. ולפי"ז ליכא למימר אליבא דר"מ דשינוי רשות הוא ג"כ מיחשיב כנהנה לענין מעילה בהקדש דא"כ מהראוי שיהא מעילה דש"ר גם בשוגג כמו דאיכא מעילה דהנאה בשוגג ג"כ אליבי' ולמה מעילה דש"ר אינו רק במזיד לר"מ ובעכצ"ל דלר"מ מעילה דש"ר אינו מטעם הנאה דמה שזה מחזיק לו טובה או אפי' נוטל מעות עבור זה לא מיחשיב הנאה כיון שאינו הנאה מגופה של הקדש וע' בחי' ח"ס על מס' חולין (ד':) שהביא ד' הרמב"ן ז"ל בחי' לע"ז דבאיסוה"נ כל מכירה שרי ולא נאסר רק נהנה מגוף האיסור אך בנבילה מותר בע"כ הנאה דאל"כ ל"ה נקרא מכירה דעפרא בעלמא הוא ומה שמקבל עבורו הוא גזל ולא מכירה ומדכתיב בקרא בנבילה לשון מכירה ש"מ דמותר בכל הנאות עכ"ד ז"ל ע"ש והוא כנ"ל:
ומעתה שזכינו לזה דאליבא דר"מ מודה הראב"ד ז"ל דמעילה דש"ר אינה מטעם הנאה אלא משום הוצאה בלבד ולא כתב כן ק אליבא דר"י דפליג אר"מ וסובר דהקדש בשוגג מתחלל גם בהוצאה וקיי"ל כוותי' שפיר יש מקום לומר כחידושו א"כ י"ל דשפיר מקשה בש"ס דב"מ שם מהברייתא הנ"ל שהוא תוספתא:
סופ"ב דמעילה כמו שנרשם בש"ס בצידו ושם בתוספתא פתא מסיים ע"ז בזה"ל אצל בעה"ב בין כך ובין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל חנוני כבעה"ב דברי ר"מ עכ"ל ע"ש ומשמע להדיא דברישא ג"כ מודה ר"מ שהרי הוסיף ע"ז לומר דחנוני כבעה"ב ואי הוי פליג ארישא ל"ה מוסיף למיתני ע"ז וכמובן וא"כ שפיר מקשה הש"ס בב"מ שם דאי אמרת אפי' נאנסו חייב השולחני הנפקד מאי איריא הוציא אפי' לא הוציא נמי מעל הגזבר שכבר הוציאו מרשותו לרשות השולחני כיון שהשולחני חייב בכל אחריות וכנ"ל ומעל במזיד עכ"פ לר"מ מכח ש"ר ואע"ג דליכא בכאן הנאה דאסור להחזיק לו טובה הרי בכאן אליבא דר"מ קיימינן ולדידי' מעילה דש"ר אינה מטעם הנאה כלל ומתורץ קושי' מו"ר הגז"ל הנ"ל. ועי' בחי' המקנה לקדושין (מ"ב:) שכ' דלר"מ אמרי' ישלד"ע במעילה במזיד עיי"ש וע' בלשון רש"י בב"מ שם בד"ה המפקיד מעות כו' ע"ש וצע"ק ע"ד לפי הנ"ל:
והנה נמשכתי קצת לפלפל מענין לענין לחביבות ד' מעכת"ה במש"כ ע"ד המהרש"א וכבר כתבתי הנלפע"ד בישוב ד' המהרש"א ואמנם לפע"ד צ"ע ע"ד המהרש"א בטעמו לחלק בין גזל הדיוט לגזל גבוה כנ"ל דעדיין לא העלה ארוכה בטעם זה דהא במה דאמרי' בש"ס דב"ב שם שבגזל הדיוט הקדים חטא למעילה וכו' פי' הרשב"ם שם וז"ל הקדים בו חטא למעילה דכתיב ונפש כי תחטא ומעלה מעל וכחש בעמיתו וגו' דמיד בהתחלת הגזל קרי לה חוטא משעת כפירה וגבי הקדש כתיב כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דאינו נקרא חוטא עד שנהנה עכ"ל הרי מבואר דבגזל הדיוט מתחיל החטא משעת כפירה אע"ג שאז עדיין לא גזל ג"כ דאפי' למאי דמוקמינן בש"ס דב"מ (מ"ח.) כגון שיחד לו כלי להלואתו וכן לעשקו ע"ש אבל מ"מ הרי בשעת כפירה עדיין לא גזל הכלי רק שכפר בפה נקרא תיכף חוטא אף קודם שנשבע לשקר דשבועה כתיבא בקרא אח"כ וא"כ ל"ש בזה טעם המהרש"א הנ"ל דבגזל הדיוט תיכף שגוזל יצא הגזילה מרשותו של נגזל ומיקרי גזל דהרי בכאן עדיין לא גזל רק שכפר ואעפי"כ נקרא חוטא ובעכצ"ל שבעבירה שבין אדם לחבירו החמירה התוה"ק טפי ומיקרי חוטא תיכף בעת שבדעתו להזיק לחבירו משא"כ בעבירה שבין אדם למקום וכעין דמצינו בב"מ (דף ס"א.) דהטומן משקלותיו במלח עובר משעת עשיי' עש"ה ובפרש"י והיינו נמי עבירה שבין אדם לחבירו אבל ד' המהרש"א ז"ל הנ"ל בטעמו צ"ע לפע"ד: