שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר
ח"א סימן מב
ב"ה:
דרוש לשבת שובה שנת תרצ"ד "בסוגיא דשופר של עולה" שדרשתי בביהכ"נ בפה טארנא יע"א:
בר"ה (כ"ח.) אמר ר"י בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עולה בת מעילה הוא כיון דמעל בה נפק"ל לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב בהו ולא נפקי לחולין ופרש"י בד"ה של עולה וז"ל ותלשו מחיים דאילו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בקרני' שהכל לכהנים כדאמרי' במנחות (פ"ג.) ובזבחים (פ"ו.) נאמר לו יהי' בעולה ונאמר לו יהי' באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותי' מותרין עכ"ל עש"ה ותמה בכפ"ת דהא רש"י לא שלל אלא דאין לפרש לאחר זריקה אבל למה הוכרח רש"י לומר דמיירי בתלשו מחיים דוקא הלא יוכל מיירי בתלשו לאחר שחיטה קודם זריקה דיש בו מעילה עד שעת זריקה וכ"כ התוס' בזבחים (פ"ו.) דמיירי בתלשו מחיים או אח"ש קודם זריקה עכ"ק ע"ש והנלע"ד לישב דהנה התוס' בבכורות (כ"ו.) ד"ה התולש צמר מעולה תמימה הקשו גבי צמר וכן הכא דאמרי' בשופר של עולה דמעל בה ונפיק לחולין ומשמע דשייך בה פדיון [כוונתם נראה משום דאי ל"מ פדיון הו"ל כקדוה"ג דא"י לחולין במעילה רק שי"ב מועל אחר מועל כמובן] והא בעי העמדה והערכה ותי' בחד תירוצא וז"ל ועוי"ל דקדשי מזבח שיש עליהם קדוה"ג בטל הצמר אגב הבהמה אפי' אותו שנתלש ובר העמדה והערכה חשיב ול"ד לקדשי בדה"ב עכ"ל עש"ה: ולפי"ז התינח אי מיירי בתלשו להשופר של עולה מחיים דגוף הבהמה היא בת העמדה והערכה לכן גם השופר שנתלש ממנה חשיב בר העוה"ע ומהני בי' פדיון ויוצא לחולין ע"י מעילה אבל א"נ דמיירי בתלשו לאחר שחיטה קודם זריקה א"כ הרי גם הבהמה אז אינה בת העמדה והערכה כיון שכבר נשחטה וא"כ ל"מ פדיון להשופר מטעם דבעי' העוה"ע כקו' התוס' וממילא דא"י לחולין במעילה וכנ"ל ומעתה י"ל דרש"י ג"כ הי' קש"ל קו' התוס' הנ"ל ותי' כתי' הנ"ל ומשוה"כ לא פי' דאיירי בתלשו לאח"ש קודם זריקה ומה שלא כ' רש"י דמה"ט גופה לא איירי בתלשו לאחר זריקה דא"כ הי' בעי העוה"ע וככל הנ"ל דעדיפה מינה כתב דל"מ מיירי לאחר זריקה שאז אין בו מעילה כיון דע"כ סובר כמ"ד הכי בזבחים שם וכמו"ש הכפ"ת כאן עש"ה בד' ז"ל אבל לעולם טעמו ונימוקו עמו כנ"ל דלא מצי איירי גם בתלש לאח"ש קודם זריקה והתוס' בזבחים שם שכתבו לפרש ד' ר"י בתלש גם לאח"ש קודם זריקה י"ל דאזלי לשאר התירוצים שתי' בתוס' בבכורות שם בטעמא דא"צ העמדה והערכה בשופר של עולה יעיי"ש דלפי"ד מצי מיירי ר"י גם בתלשו לאח"ש קודם זריקה דל"ש לומר כנ"ל ע"ש ותבין ודו"ק:
וראיתי בס' היקר כוכב מיעקב הנדמ"ח מהגאון האדיר מוהר"י מהרומליב זצ"ל (בסי' קנ"א) שכ' שהקשה קושי' נפלאה אהא דאמרי' בזבחים שם דבפירשו לאחר זריקה מועלין לעולם לחד מ"ד דהא אמרי' בריש מעילה (ובדט"ו.) דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה ומקשה התם אילימא בקדשי בדה"ב מי גרע מאקדיש אשפה והקשו התוס' דהא אשפה ראוי לפדותה וקדשים שמתו א"ר לפדותם דאינן בני העמדה והערכה ותירצו דסובר דקדשי בדה"ב אינן בכלל העמדה והערכה והרי התוס' בבכורות (כ"ו.) הקשו גבי תולש צמר מבהמה תמימה דהאיך יכול לפדות הצמר דהא בעינן העמדה והערכה והצמר אינו בר העמדה ותי' דבקדמ"ז בטיל הצמר אגב הבהמה וכיון שהבהמה היא בת העמדה והערכה שפיר יכול לפדות הצמר אף שהצמר אינו בר העמדה ולפי"ז קשה אמאי מועלין בעצמות שפירשו לאחר זריקה הא לאחר זריקה שוב ל"ה הבהמה בת העמדה והערכה וממילא גם העצמות ל"י לפדות דבשלמא בחיי הבהמה בטלו העצמות אגב הבהמה משא"כ לאחר שחיטתה הבהמה גופה אינה בת העמדה והערכה ולמזבח ל"ת דאם פירשו ירדו לרבי וא"כ אמאי מועלין עכ"ק והגז"ל כתב מכח זה דע"כ צ"ל כדמשני אהא דהנהנה מחטאת חי' לא מעל עד שיפגום וכשהיא מתה כיון שנהנה מעל דמאי מועלין מדרבנן וה"נ מאי מועלין היינו מדרבנן עכ"ד ז"ל ע"ש. ונפלאתי מאוד על הגז"ל לפ"ר שהאיך העלים עין מסוגי' הש"ס דזבחים שם במקומו דאמרי' התם דמ"ד דסובר דפרשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה מועלין בהן לעולם פליגא דר"א דאר"א פרשו לפני זריקה מועלין בהם לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין וע' בתוס' שם ד"ה ופליגא דר"א שכ' דלחד גירסא סיפא דמילתא הוא דפליגא דקאמר דלאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין עש"ה וא"כ מתבאר משם דלרבה דפליג אר"א ס"ל דמועלין מדאורייתא ואי רק מעילה דרבנן מאי פליגי אדר"א הרי גם ר"א אמר דלא נהנין ולא מועלין. וכן מוכח להדיא מדברי רש"י שם בד"ה פרשו לאחר זריקה לא נהנין שכ' וז"ל מדרבנן ולא מועלין כרי"ש דגמר מלו יהי' דאשם ואשם פרשו לאחר זריקה הוא דבהדי בשר אישתרו בזריקה לכהנים עכ"ל יעייש"ה מוכח דדוקא לר"א דסובר דלאחר זריקה ליכא מעילה דאורייתא בעצמות שפרשו אז דרשינן מקרא דלו יהי' דעצמות שפרשו לאח"ז אין מועלין בהן מה"ת אבל לרבה דפליג עלה דר"א מוקמינן קרא דלו יהי' להתיר עצמות שפרשו לפני זריקה וכמו"ש רש"י שם לעיל מינה בד"ה למיעבד קתא דסכיני עש"ה וא"כ דפליגי רבה ור"א בקרא מוכח דלרבה מועלין מדאורייתא בעצמות שפרשו לאחר זריקה מדל"א דגם לרבה קרא דלו יהי' אתי להתיר עצמות שפרשו לאחר זריקה כפשטא דקרא ורק דמדרבנן עכ"פ מועלין בהן לדידי' וע"כ דלרבה מועלין מדאורייתא בעצמות שפרשו לאח"ז:
ואמנם לאחה"ע נלפע"ד לקיים דברי הגאון זצ"ל לנכון עפימ"ש רש"י במעילה (ג'.) ד"ה ולא מועלין דהא דאמרי' במתני' לא נהנין ולא מועלין היינו אפי' מדרבנן אין מועלין ע"ש שהכריח כן וכ"כ התוס' במעילה (י"א:) ד"ה תורים ובדף (י"ב:) ד"ה ודמיו יגיעו ללשכה כו' עש"ה. ומעתה איכ"ל דלרבה עצמות שפרשו לאחר זריקה מועלין בהן מדרבנן עכ"פ ופליגא אדר"א דר"א קאמר דלא נהנין ולא מועלין היינו דאפי' מעילה דרבנן ליכא לפי' רש"י ותוס' הנ"ל ועפי"ז:
י"ל דשפיר מפרש רש"י ז"ל דרבה ור"א בקרא דלו יהי' פליגי אף דכ"ע מודים דמעילה דאורייתא ליכא והיינו דכבר נודע מה שחידש הטור"ז ביו"ד (סי' קי"ז) דדבר המפורש בתורה להתיר לא מצו חכמים לאסור ובפרמ"ג בפת"כ צידד לפי"ד הטו"ז דה"ה דבר הנלמד מי"ג מדות הוא כדבר המפורש בתורה של"י חכמים לגזור עליו עיי"ש וא"כ אם נלמוד מגז"ש דלו יהי' מאשם דעצמות שפרשו לאחר זריקה אין מועלין בהן לא יכלו גם חז"ל לגזור מעילה דרבנן כיון שמפורש בתורה מגז"ש דליכא מעילה בהו לאחר זריקה ומשו"ה צ"ל לרבה דגז"ש דלו יהי' אתיא להתיר עצמות שפרשו לפני זריקה וא"כ עצמות שפרשו לאח"ז אינן מפורש בתורה להיתירא ושפיר גזרו חז"ל מעילה בהו ואמנם ז"ד לרבה דסובר דאיכא עכ"פ מעילה גמורה דרבנן בעצמות שפרשו לאח"ז אבל ר"א דאמר לא נהנין ולא מועלין דגם מעילה דרבנן ליכא רק איסורא בעלמא הוא דרכיב עלה שפיר י"ל דדרשינן גז"ש דלו יהי' דאשם להתיר עצמות שפרשו לאח"ז וכפרש"י הנ"ל ואעפי"כ הטילו חז"ל איסור בעלמא על העצמות אלו דכבר נתעורר החו"י (בסי' קמ"ב) ע"ד הטו"ז הנ"ל מהא דכתיב בתורה לנכרי תשיך וחז"ל אסרו רבית נכרי שמא ילמד ממעשיו ותי' בתשו' חת"ס חיו"ד (סי' ק"ט) וז"ל ולפע"ד לק"מ דודאי אי הי' אוסרים ליקח רבית מהנכרי מטעם גדר וסייג של איסור רבית שלא יבא ליקח מישראל הי' נראה כעובר על ד"ת שכ' בהדיא במקומו לנכרי תשיך אמנם חז"ל מטעם זה לא אסרוהו אלא עשו תוספות וגדר ללאו דלא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם עשו גדר לאסור כל מו"מ המביא להתחבר עמהם וללמוד ממעשיהם וראו חז"ל שאין שום מו"מ מביא לזה כ"א הרבית הואיל וא"א לעשות כן עם ישראל חבירו יבוא למשוך אחר הגוים ההם ואסרוהו ובזה לא נקרא לעבור על ד"ת עכלה"ט עש"ה וה"ה הכא אף דילפינן מקרא דלו יהי' בגז"ש מאשם דאין מעילה בעצמות שפרשו לאחר זריקה אעפי"כ גזרו חכמים איסורא בעלמא על העצמות לא מכח מעילה ואינו משלם אף קרן וזה יכלו לגזור כיון שאינו תחת סוג האיסור הזה שהתירה התורה בפירוש אבל רבה דאמר דאיכא מעילה דרבנן בעצמות ההם א"כ אאפ"ל דדרשינן מקרא דלו יהי' דאין מעילה בעצמות אלו דא"כ יהי' דבר המפורש בתורה להיתר ואין כח ביד חז"ל לאסור בכה"ג וא"ש בס"ד ודו"ק: שם בגמרא מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע אלא אמר רבא אחד זה ואח"ז לא יצא וכו' עש"ה וצריך להבין דמה הי' סברת רב יהודה שאמר דבשופר של עולה יצא משום דיצא לחולין ע"י מעילה והרי קו' רבא הוא עצומה דאימת מעל לבתר דתקע וכו' וע' בטעה"מ על השעה"מ בה' לולב מ"ש בזה והנלפע"ד בזה הנה הכפ"ת הקשה בכאן קו' גדולה דמאי פריך רבא אימת מעל לבתר דתקע וכו' דהא כיון דאיירי דתלשו מחיים וכפרש"י הנ"ל וא"כ בשעת תלישה הרי מעל וכיון דמעל הרי יצא הקרן לחולין וכי תקע בהיתרא תקע ול"ק קו' רבא הנ"ל ואי"ל דבשעת תלישה מעל וגם אח"כ בשעת תקיעה מעל פ"ב דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת בלבד כדתנן במעילה (י"ט:) ותנן נמי התם תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולם מעלו ומשמע דוקא דהשני תלש צמר אחר מה שלא תלש הראשון ולכך מעל אבל נהנה השני במה שתלש חבירו לא מעל השני דע"י מעילה שמעל הא' בתלישת הצמר יצא הצמר לחולין וה"ה בתלש קרן דבשעת תלישה מעל ויצא לחולין ואח"כ בשעת תקיעה אין כאן מעילה ורצה לתרץ דהא דפרש"י בתלשו מחיים ר"ל שנתלש מאליו דליכא איניש דנמעול וכעין דאמרי' בפסחים (כ"ו:) אך הקשה דמנ"ל לרבא דר"י איירי בהך גוונא כי היכי דתיקשי לי' לימא דאיירי שמעל כשתלש הקרן מן העולה ולפיכך כשתקע יצא דכבר יצא לחולין משעת מעילה וכשתקע בהיתרא תקע משא"כ בשופר של שלמים דלית בי' מעילה עכ"ק והניח בצ"ע עש"ה ולכאורה נפלאתי על הכפ"ת ז"ל דמה קא קשי' לי' דנוקמי לד' ר"י במעל משעת תלישת הקרן דא"כ למה אר"י דלכתחלה לא יתקע בשופר של עולה רק בדיעבד אם תקע בו יצא והתינח אם המעילה הוא בשעת התקיעה לכן לא יתקע לכתחילה דאסור למעול במזיד וע' בתוד"ה בשופר ש"ע עש"ה אבל א"נ דאיירי במעל כבר משעת תלישת הקרן א"כ הוא חולין גמורים בשעת תקיעה א"כ למה לא יתקע בו לכתחילה ואמנם כדי לקיים ד' הגאון בעל כפ"ת זצ"ל שלא יהא תמוהין בד"פ כזה אמרתי דהנה מצאנו בש"ס דתמורה (כ':) לענין ולד תמורת אשם דא"א להקריבו לאשם משום דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה ופרש"י ותמורה עבר על לא יחליפנו עש"ה ומתבאר משם דאע"ג דבזה ל"ש הכללים של מצוה הבאה בעבירה דהא אעבירה כבר עבר בשעת התמורה של האם ובולד השתא בשעה שיקריבנו ליכא שום עבירה אדרבה מצוה שיקריבנו ובכה"ג ל"ה מצהב"ע כמו"ש התוס' בר"פ לולב הגזול (ל'.) ד"ה הא קניי' ביאוש ע"ש וע' בירושלמי פי"ג דשבת ה"ג דאמרי' כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לר"ה אינו יוצא בה יד"ח בפסח בלשון בתמי' עש"ה ובקר"ע שם והיינו כנ"ל מכ"מ לענין כפרה שאני דחמיר כ"כ דכיון דהולד הזה נולד מאמו שנעשה בה עבירה בתמורתה אינו מתכפר בהולד הזה דאין אדם מתכפר בדבר הבב"ע:
ולפי"ז יש מקום לומר לפי"מ דאמרי' לעיל בר"ה (כ"ו.) בשופר אע"ג דחוץ למקדש מכ"מ כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי ושייך בי' אין קטיגור נעשה סניגור כמו בבגדי כהן גדול שבפנים ע"ש ובטו"א שם א"כ כמו דאמרי' דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה אע"ג דאינו מצהב"ע כ"ה בשופר שיש לו קצת דמיון למתכפר שבפנים אמרינן דכיון ששופר זה של עולה בא בעבירה שע"י שנתלש מן העולה ומעלו בו יצא לחולין ומותר לתקוע בו א"כ הו"ל בא בעבירה ואין מתכפר בו ולכן לכתחילה לא יתקע בו כנ"ל אבל בדיעבד יוצא כיון שבאמת ל"ה שופר מתכפר ממש כמו כפרת קרבן בפנים לומר עליו אין אדם מתכפר בדבר הבב"ע ובפרט דגוף הדבר דמדמי שופר שהוא לזכרון לפנים אינו פשוט בש"ס בר"ה שם והוא פלוגתא דתנאי שם ע"ש כן י"ל בכוונת ד' ר"י וא"כ הדרה וניעורה קו' הכפ"ת הנ"ל דמאי מקשה רבא לר"י ודלמא יצא לחולין מעת התלישה וכנ"ל:
ובישוב קו' זו נלפע"ד עפ"י קו' התוס' בבכורות (כ"ו.) שהובא לעיל דמשמע מסוגיין דאמרי' בשופר של עולה דכיון דמעל נפיק לחולין דשייך בי' פדיון והא בעי העמדה והערכה וא"א בשופר ע"ש וכוונתם נראה דאי ל"ה מועיל פדיון להשופר ל"ה יוצא לחולין במעילה דהו"ל כבהמה וכ"ש שיש בו מועל אחר מועל והיינו אע"ג שי"ל דמיירי בשופר של עולה בע"מ שא"ר למזבח כעת מכ"מ אם בעינן העמדה והערכה וא"א לפדות בלי העמדה והערכה א"י לחולין במעילה וי"ב מועל אחר מועל כמבואר להדיא במעילה (י"ט:) בקדשי מזבח תמימין ונעשו בע"מ דלמ"ד דבעינן העמדה והערכה בקדמ"ז י"ב מועל אחר מועל עש"ה והתוס':
בבכורות שם תירצו קושי' הנ"ל לחד תירוצא דהאי חופר של עולה חשיב כבע"מ מעיקרא דא"צ העמדה והערכה כה וכן בצמר של עולה שנתלש ממנו עש"ה. ולכאורה תמוה דהאיך נוכל לומר דהשופר הוא כבע"מ מעיקרו בעולה והא קיי"ל בזבחים (פ"ה:) דעצמות של הקרבן בזמן שהן מחוברין יעלו למזבח וא"כ הו"ל בכלל הקרבן בזמן שהוא מחובר להקרבן וממילא מסתבר דאם נעשה הקרבן בע"מ שצריך העמדה והערכה להבהמה שהיתה תמימה מעיקרא וראוי' למזבח גם העצמות בכלל זה שהיו ראויין למזבח מעיקרא וכמו"כ השופר שהוא בכלל העצמות וכפרש"י בסוגיין וגם הוא דבר פשוט שכשהעמיד והעריך הבהמה לפדותה שגם העצמות של הבהמה הוצרכו הערכה דלא מצינו ד"ז בשום מקום שהעריך רק הבהמה בלי העצמות אתמהה וא"כ למה כתבו התוס' בהא דשופר של עולה שהוא כבע"מ מעיקרו שאינו בכלל העמדה והערכה וצ"ל בביאור דברי התוס' דכיון דהשופר של עולה בפנ"ע אינו ראוי להקרבה דהא פירשו לא יעלו משוה"כ אע"ג דאם הוא מחובר להבהמה משכ"ל ראויות למזבח ע"י הבהמה מכ"מ כשנחלש מהבהמה אין לו שייכות למזבח והו"ל כבע"מ מעיקרו שאינו בכלל העמדה והערכה דהא אף בהיותו מחובר להבהמה ל"ה ראויי' למזבח מצד עצמו של השופר רק מצד שנטפל לגוף הבהמה ולכן הוי כבע"מ מעיקרו עמוד והתבונן בזה. ועכ"פ יוצא לנו מדברינו דכוונת התוס' היתה על שופר של עולה דאיירי שנתלש כבר מהבהמה אז י"ל כתירוצם דחשיב כבע"מ מעיקרו וא"צ העמדה והערכה אבל כ"ז שהשופר הזה מחובר הוא להבהמה בודאי שצריך העמדה והערכה בכלל הבהמה כהעצמות וחשיב כקדמ"ז תמימין שנעשו בע"מ כיון דגם מעיקרא קודם שנפל בהבהמה מום ראוי הי' להקרבה בעודו מחובר להבהמה וכנ"ל:
ואם כנים אנחנו בזה מיושב קו' הכפ"ת הנ"ל כמין חומר דשפיר הקשה לו רבא לר"י דאימת מעל לבתר דתקע וכו' דלי"ל דכבר מעל בשעה שתלש השופר מהבהמה דהא אז בשעה שמחובר הי' להבהמה הוצרך העמדה והערכה בכלל הבהמה כנ"ל א"כ אינו יוצא לחולין במעילה כיון שצריך העמדה והערכה ואינו נפדה בקל וכמו"ש התוס' במעילה שם בד"ה קדשי מזבח תמימים ונעשו בע"מ א"ב עש"ה שנחלקו אפרש"י שם ודברינו יתכנו רק לשי' התוס' שם דפירשו הסוגיא שם דדבר שצריך העמדה והערכה אף אם אפשר לעשות כעת העמדה והערכה יש בו מועל אחר מועל כיון שאינו נפדה בקל משא"כ לשי' רש"י שם יעיי"ש שמחלקותם בגירסת הגמרא שם וא"כ עדיין השופר הזה קדוש אע"ג שמעל בשעה שנתלש מהבהמה ואימת מעל לבתר דתקע והיינו דאז בשעה שהוא תלוש שפיר יוצא לחולין במעילה דא"צ העמדה והערכה דהוא כבע"מ מעיקרו כדברי התוס' הנ"ל וא"כ כי תקע באיסורא תקע ומה שהוכיח בכפ"ת הנ"ל ממשנה דמעילה שם דמשמע דרק אם הב' תלש צמר אחר מן החטאת אז מעל אבל בהצמר גופה שתלש הראשון אין בו מעילה עוד דכבר יצא לחולין בתלישתו וה"ה שופר עכ"ד ז"ל י"ל אף לפי דברינו האמורים לעיל דכ"ז שהשופר מחובר להבהמה א"י לחולין במעילה וכן צמר מכ"מ הרי המשנה במעילה שם נקיט ג' אנשים שמעלו דהא קתני תלש מן החטאת, ובא חבירו ותלש, ובא חבירו ותלש, וג' הרי לא משכ"ל שימעלו בצמר זה גופה שתלש הראשון דהא בשעה שנהנה ממנו הב' כבר הי' הצמר הזה תלוש וא"כ יצא לחולין ע"י מעילה וכנ"ל ומשו"ה הוכרח המשנה לנקוט שכ"א תלש צמר אחר כדי להמציא ג' בנ"א שמעלו אבל לעולם י"ל שכשתולש שופר או צמר מהבהמה כיון דאז בעי העמדה והערכה א"י לחולין בהמעילה דדינו כקדוה"ג וככל הנ"ל:
ואמנם כ"ז רק למ"ד דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה וא"כ לא יצא השופר של עולה לחולין בשעת תלישה מהבהמה כיון דצריך העמדה והערכה וכנ"ל אבל למ"ד דקדשי מזבח לא הוו בכלל העמדה והערכה א"כ אם תלש שופר מעולה בעל מום יצא לחולין תיכף כיון דא"צ העוה"ע וכמבואר במעילה שם וא"כ שפיר י"ל דמשוה"כ אם תקע בשופר של עולה יצא כיון דכבר יצא לחולין בשעת תלישה וכקו' הכפ"ת הנ"ל והנה בזה פליגי בחמורה (ל"ב:) ר"י ור"ל אליבא דרבנן דקיי"ל כוותיי' דר"י ס"ל לרבנן דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה ור"ל ס"ל דקדשי מזבח ל"ה בכלל העמדה והערכה ע"ש והנה בבכורות (ט"ו.) מוקמינן שם דברי רב יהודה א"ר כר"ל דלרבנן קדשי מזבח ל"ה בכלל העמדה והערכה עש"ה ומסתמא ר"י שאמר כן בשם רב הכי ס"ל כרב רבי' כנודע ורבא הרי סובר ביבמות (ל"ו.) דהלכתא כר"י לגבי ר"ל חוץ מתלת מילי ע"ש ולפי כ"ז כ"א לשיטתו אזיל דר"י לשי' דקדשי מזבח ל"ה בכלל העמדה והערכה א"כ שפיר אמר דבשופר של עולה אם תקע יצא משום דמעל ונפיק לחולין והיינו בשעה שנתלש מהבהמה כקו' הכפ"ת הנ"ל ורבא לשיטתו אזיל שסובר דהלכה כריו"ח וקדשי מזבח הם בכלל העמדה והערכה להלכה דקיי"ל כרבנן דר"ש וא"כ אאפ"ל דיצא לחולין בשעת תלישתו מהבהמה דאז עדיין בר העמדה והערכה הוא וא"י לחולין די"ב מועל אחר מועל וא"כ אימת מעל שיצא לחולין מכי תקע א"כ כי תקע באיסורא תקע והדברים נכונים בעזה"י עדה"פ כפתור ופרח: