שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר
ח"א סימן לה
ב"ה:
שוכט"ס להבחור כהלכה החריף ובקי, מורג חרוץ מר שבתי זאב מיללער נ"י מפאדגורז נכד הגאון מופה"ד האבדק"ק ראדימישלא בעמח"ס שו"ת מהר"ש (זצ"ל):
מכתבך עם חידו"ת לנכון הגיעני ומחמת שהנני מוטרד מכל צד לכן לא יכלתי להשיב עד כה עתה באתי לתשו' מה שהעלה מצודתי בעת עיוני במכתבך:
מה שהבאת ד' הכ"מ והוא בפט"ו ממעה"ק ה"ז שיצא לחדש דאף דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג מ"מ לא חמיר כקדוה"ג ממש ואמרי' בי' פקעה בכדי לכ"ע כמו בקדו"ד עכ"ד ז"ל והקשית מסוגי' דשבועות (י"א) בתמידין שלא הוצרכו לציבור וכו' כבר קדמך בזה בתשו' שו"מ מהגאון מלבוב ז"ל מהדו"ת ח"ב (סי' ס"ה) שהקשה בשם הגאון מוהר"י שמעלקיס ז"ל לד' הכ"מ הנ"ל מאי פריך אביי בש"ס שם והא מר הוא דאמר המקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג והרי עכ"פ אינו כקדוה"ג ממש ופקעה בכדי עכ"ק עש"ה ולולי דמסתפינא הייתי אומר בישוב קו' דגוף ד' הכ"מ צ"ב דמ"ש הקדיש זכר לדמיו כיון דקדוש קדוה"ג משאר קדוה"ג דל"א פקעה בכדי ולכן י"ל דעיקר החילוק בין קדו"ד לקדוה"ג לענין פקעה בכדי איכ"ל דהוא מטעם דקיי"ל בהקדש דפשטה קדושה בכולה בתמורה (י"א:) והיינו בהקדיש חד אבר נפשט הקדושה בכל הבהמה וה"ה די"ל פשטה קדושה מזמן לעולם והיינו בהקדיש בהמה לל' יום אמרינן פשטה קדושתי' לעולם וזה דוקא בקדוה"ג אבל בקדושת דמים דל"א פשטה קדושה בכולה ע' בערכין (ה') דאמרי' ל"ק הא בקדוה"ג הא בקדו"ד ולכן קדו"ד שפיר פקעה בכדי ומשכחת בה הקדש לזמן ולפי"ז י"ל דז"ד בקדוה"ג ממש שהקדיש תיכף בקדוה"ג ל"א פקעה בכדי מטעם מיגו כנ"ל אבל בהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדוה"ג הוא ג"כ מטעם מיגו דנחית עלה קדו"ד נחית עלה קדוה"ג ע' תמורה (י"ט:) וא"כ א"נ עוד דיפשוט קדושתי' בכולה דהוא ג"כ משום מיגו דנחית קדושה עתה נחית קדושתי' לעולם הו"ל תרי מיגו דלא אמרינן כדמצינו בכ"ד ע' בחמורה (י"א:) וב"מ (ט':) עש"ה ולכן פקעה שפיר קדושתי' בהקדיש זכר לדמיו אבל הנה אביי דפריך בשבועות שם והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג לרבה מקשה ע"ש ורבה הרי אבע"ל בערכין שם אי אמרי' תרי מיגו בהקדיש חד אבר לדמיו אי אמרי' דנחית קדושה לכל הבהמה ומיגו דנחית עלה קדו"ד נחית בה קדוה"ג ע"ש ובתוס' שם דכ' שגרסינן שם רבה וא"כ שפיר פריך לי' אביי דנימא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג ולא פקעה בכדי דאל"כ איפשוט אבעי' שלך דל"א תרי מיגו וא"ש בס"ד עדה"פ: ראיתי במכתבך שכתבת לחדש דהא דאמרי' במתפיס תמימין לבדק הבית דאינם יוצאים מידי מזבח לעולם והמשל"מ בפ"ה מה' ערכין ה"ה כ' בד' הרמז"ל דסובר שהוא מדאורייתא וע"ז כתבת דהכונה שמה"ת בהקדיש תמימין לבדה"ב חל תיכף עליהם קדוה"ג למזבח ורצית להוכיח כן מלשון הרמב"ם שם שכ' אין פודה אותם אלא ע"מ להקריבה למזבח ומה שהוא ראוי' כו' משמע דא"צ עוד להקדישו והא דטעון פדיון היינו מדרבנן עכת"ד והארכת בזה הוא טעות לפע"ד ומופרך מירושלמי מפורש בשקלים פ"ד ה"ד וז"ל הירוש' קדשי בדה"ב שפדאן תמימין יצאו לחולין אין תימר לא יוצאו לחולין האיך קדשי מזבח חלין על קדשי בדה"ב ופירש בקר"ע דאם נאמר לא יצאו לחולין א"כ לעולם בקדושת בדה"ב קיימין איך תנן במתני' לר"א זכרים שהוקדשו לבדה"ב ימכרו לצרכי זבחי עולות עכ"ל ע"ש והירושלמי הלז הובא בריט"א לבכורות פ"ה או"ק מ"ג ע"ש מש"כ עליו. וא"כ מפורש יוצא מזה דבמתפיס תמימין לבדה"ב חלה עליהם רק קדו"ד דבדה"ב עכ"פ מקודם שיפדה אותם ורק שצריך לפדותם שיצאו לחולין ואח"כ יקדישם למזבח דאל"כ לא מצי לחול עליו קדוה"ג על בדה"ב ולדבריך הרי קדושת מזבח חלה עליו תיכף והפדיון לבדה"ב הוא רק מדרבנן ומה שדקדקת מלשון הרמב"ם ז"ל אינו דיוק די"ל כונתו ע"מ להקריבה למזבח היינו להקדישה ע' בש"ס תמורה (ו':) דאמרי' בל תקריבו הוא בל תקדישו א"כ מצינו שהקרבה נקרא בלשון הקדש. ועוד יל"פ שכיון שפודה אותה ע"מ להקריבה למזבח מ"מ א"צ הקדש כלל דכבר הקדיש במחשבתו דבקדשים מועיל מחשבה אך יל"ע בזה לפי"מ דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל בפי"ד ממעה"ק הי"ב דהא דמהני מחשבה בקדשים היינו רק לחייב את עצמו להקריב אבל לא על גוף ההקדש וכבר דברתי מזה עם כבוד מו"ר המובהק הגאון מופה"ד מוהר"מ אריק זצ"ל האבדפ"ק והראה לי שבתשו' בי"ש חאו"ח (סי' ק') כ' לחדש כן דעל גוף ההקדש ל"מ מחשבה ע"ש. מה שכתבת בשם האחרונים שכ' דבכל הקדש דמים למזבח עובר באיסור המתפיס תמימין לבדה"ב כיון דלא הקדישו לגופו ליקרב לא ראיתי עוד ד"ז בשום ספר ולפענ"ד לא:
אאמין שיכתוב כן איזה חכם אחרון כיון דבש"ס תמורה (ד"ז:) ובכ"ד דרשינן נדבה תעשה זה קדשי בדה"ב וכו' יכול אפי' קדשי מזבח ת"ל ולנדר לא ירצה זה קדשמ"ז. ומינה דרשינן אותו תעשה נדבה ואי אתה עושה תמים נדבה לבדה"ב עש"ה א"כ מוכח מזה דרק לבדה"ב אסור להקדיש תמימין כדילפינן מקרא דנדבה וא"כ האיך נדרוש אנן לרבות לאסור להקדיש בכל קדו"ד מקרא דנדבה תעשה אותו הרי אחרי התלמוד אין לנו רשות לדרוש דרשות ולא דרשינן טעמד"ק וע' ברמב"ן עה"ת פ' אמור מש"כ בביאור הענין שקראו לבדה"ב בלשון נדבה וקדשי מזבח בלשון נדר עש"ה ואבקשו להודיעני באיזה ספר כ' כן כנ"ל:
ויען דחזינא דלחדודי קבעית אעתיק סנסן א' מחדושי אשר חנני השי"ת עפי"ד השעה"מ בהל' ערכין שהבאת במכתבך אשר כ' לחדש דבהקדש באיסור לא אמרי' פשטה קדושה בכולה ואמרתי בזה בס"ד לישב קו' הפרמ"ג באו"ח א"א (סי' קמ"ג סק"א) לשי' הסוברים דחציו עבד וחציו ב"ח מצטרף לעשרה א"כ למה הוצרך ר"א בההיא דברכות לשחרר עבדו להשלימו לעשרה ולמה לא שיחרר רק חצי עבדו דג"כ יוצא בזה המצוה עכ"ק עש"ה והקו' חזקה אפי' א"נ כמו שצידד בס' זכר לחגיגה על מס' חגיגה דגם חצי עבד אסור לשחרר מטעם חצי שיעור אבל הרי מכ"מ יותר קיל האיסור דשיחרר חצי עבד מלשחרר כל העבד וא"כ קשה דלמה עשה איסור חמור משום המצוה הרי סגי לשחרר ח"ע ויקיים בזה ג"כ המצוה והנ"ל בזה עפי"מ שהקשה בס' שמחת יו"ט מהגאון בעל ריט"א ז"ל דהיכא משכחת משחרר חצי עבדו ולמה לא נימא פשטה קדושה בכולה דאמרי' בגיטין (ל"ח:) דענין שחרור עבד הוא ענין קדושה דהמקדיש עבדו יוצא לחירות מה"ט וא"כ דמי להקדש דאמרי' פשטה קדושה בכולה והנ"ל לתרץ דכיון דאסור לשחרר אף חצי עבד הו"ל כהקדש איסור שכ' השעה"מ בפ"ה מהל' ערכין דל"א פשטה קדושה בכולה דדי לנו מה שהקדיש בפיו ולא שיתפשט יותר וה"ה במשחרר חצי עבד דעביד איסורא מה"ת בשיחרורו לי"ל דתיפשט בכולה ומתורץ קו' הריט"א וכ"ז בסתם שיחרור חצי עבד דעביד איסורא אבל במעשה דר"א שהוצרך לשחרר העבד להשלימו לעשרה ומצוה קעביד בשיחרורו א"כ אפי' אם ישחרר חצי העבד יתפשט השיחרור בכולו כקו' הריט"א הנ"ל וא"כ אין עצה לשחרר רק חצי עבד והוכרח ר"א לשחרר כולו ול"ק קו' הפרמ"ג הנ"ל ודו"ק ומחמת טרדות רבות מוכרח אני לקצר כעת ואתה חזק ואמץ ותעשה חיל בתוה"ק לתפארת א"ז הגאון שליט"א כנפש הדו"ש ומברכך בהצלחה בתוה"ק:
יחיאל מיכל הכהן האללענדער: