אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן כט

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן כט

ח"א סימן כח

בעזה"י אציג מה שחנני השי"ת לדרוש בשבת שובה בשנת תרצ"ה בביהכנ"ס דבורה מענקי"ס פה טארנא יע"א:

בסוגי' דשבועות (י"ב: י"ג.) רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' תשובה ה"ב פסק וז"ל שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות:

שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה וכו' הכל מתכפר בשעהמ"ש והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות ומה הן הקלות ומה הן החמורות החמורות הן שחייבים עליהם מיתת ב"ד או כרת וכו' ושאר מצות ל"ת ומצ"ע שאין בהן כרת הם הקלות עכ"ל ותמה עליו בלח"מ שם דהא בש"ס דשבועות (י"ב:) לא משמע כן דהא אמרו שם האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה אי דעביד תשובה כל יומא נמי דתניא עבר על מצ"ע ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין אר"ז בעומד במרדו ורבי הוא דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין תשובה עשה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר וכו' עכדה"ג וא"כ תימא על רבינו דאיך קאמר דשעיר המשתלח מכפר אף שלא עשה תשובה על הקלות הא בגמ' משמע דאינו כן אלא לרבי דהרי תירצו בעומד במרדו ורבי הוא על עבירת עשה ואנן קיי"ל כרבנן דאי כרבי אף על החמורות שעהמ"ש מכפר בלא תשובה ורבינו כתב דאינו מכפר על החמורות רק בתשו' וא"כ ודאי דפסק רבנן וכ"כ לקמן וא"כ איך כתב דעל הקלות מכפר בלי תשובה עכ"ק עש"ה:

והנלפע"ד לישב ד' רבינו הרמז"ל ומקודם נקדים המשך סוגי' הש"ס דשבועות (י"ג.) דקאמר ומי מצית מוקמית לה כרבי והא מדסיפא רבי יהודה הוא רישא נמי ר"י היא דקתני סיפא א' ישראל וא' כהנים וא' כהן משית ומאן אית לי' האי סברא ר"י מכלל דרישא ר"י א"ר יוסף רבי הוא וסבר לה כר"י א"ל אביי דוקא קאמר מר רבי סבר לה כר"י אבל ר"י לא סבר כרבי א"ד מדרבי סבר לה כר"י אף ר"י סבר לה נמי כרבי וכו' א"ל אין דוקא קאמינא רבי סבר לה כר"י אבל ר"י לא סבר כרבי דתניא יכול יהא יוה"כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויוה"כ מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים (פרש"י דכתיב והתוודו את חטאתם והתוודה אשר חטא עלי' עכ"ל) אף יוה"כ אין מכפר אלא על השבים מה לחטאת ואשם שאין מכפרין על המזיד כשוגג תאמר ליוה"כ שמכפר על המזיד כשוגג הואיל ומכפר על המזיד כשוגג יכפר על שבים ועל שאינן שבים ת"ל אך חלק סתם ספרא מני ר"י וקאמר שבים אין לא שבים לא ורמי סתם ספרא אסתם ספרא דתניא יכול לא יהא יוה"כ מכפר אלא א"כ התענה בו וקראו מקרא קודש ולא עשה בו מלאכה לא התענה בו ולא קראו מקרא קודש ועשה בו מלאכה מנין ת"ל יוה"כ הוא מ"מ אמר אביי ל"ק הא רבי והא ר"י רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומא דאלת"ה כרת דיוה"כ לרבי לית לי' ופרש"י הא דתניא קמייתא דאינו מכפר על שאינן שבין בכרת של יוה"כ קאמר של עינוי ושל מלאכה וכו' עייש"ה כל הסוגי' וצ"ב דבמה פליגי ר"י ורבא דר"י מוקי לה לברייתא קמייתא כר"י ורבא מוקי לה כרבי ובכרת דיומא והרי קיי"ל דסתם ספרא רבי יהודה הוא וא"כ כל היכא דמצינו לאוקמי סתם ספרא כר"י מוקמינן כר"י וא"כ למה מוקי לה רבא כרבי ובדוחקא דאיירי בכרת דיוה"כ דהרי מסתימת לישנא דברייתא משמע דאיירי בכל עבירות שיוה"כ אינו מכפר אלא על השבים ולמה לא לה כר"י וברווחא דר"י לי"ל דרבי ויוה"כ אינו מכפר לדידי' כ"א על השבים: והנ"ל בזה לומר דכ"א לשיטתי' אזיל דהנה בהא דאמרי' בברייתא דלעיל דליכא למיליף יוה"כ מחטוא"ש שלא תהא מכפר אלא על השבים דמה לחטוא"ש שאין מכפרין על המזיד הקשו בתוס' דנילוף מהנהו קרבנות שמכפרין על הזדון כשוגג כגון אשם שפחה חרופה ואשם נזיר טמא וחטאת שבוה"ע ואעפי"כ אינן מכפרין על שאינן שבים מדצריך ווידוי וכפרש"י ותירצו ואיכא למיפרך שכן אין מכפר על חייבי כריתות וחייבי מיתת ב"ד עכ"ד ע"ש, אבל עדיין יקשה לפי שי' רבינו הרמז"ל בפ"א מה' תשובה לחלק דהא דיוה"כ מכפר על קלות וחמורות ה"ד בזמן שביהמ"ק קיים ואיכא שעהמ"ש אבל בזמן דליכא שעהמ"ש אין יוה"כ מכפר על החמורות ואיכא ד' חלוקי כפרה ורק בעבירת ל"ת לבד תשו' תולה ויוה"כ מכפר אבל בעבר על כריתות ומיתת ב"ד ועשה תשו' תשו' ויה"כ תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה ע"ש בה"ד ובלח"מ שם טעמו ונימוקו בזה הגם שמד' התוספתא שהובא בתוס' בסוגין בד"ה דעבד סמוך לשקיעה"ח משמע דיוה"כ בעצמו מכפר על הכל בלי השעיר ע"ש אין כן ד' רבינו הרמז"ל שדחה ד' התוספ' מהלכה מפני סוגי' דיומא (פ"ו.) שמשמע כדבריו כמו"ש בלח"מ שם א"כ הדק"ו התוס' לדוכתא דנילוף מהנהו קרבנות שמכפרין על המזיד ג"כ ואעפי"כ צריך תשו' בהו דאי"ל כתי' התוס' דמהו להנהו שאין מכפרין על כריתות ומב"ד ז"א דהא יוה"כ בעצמו ג"כ אינו מכפר על כריתות ומיתת ב"ד ואי דעכ"פ עם השעיר מכפר על כריתות ומיתת ב"ד וא"כ שוב נימא דעם השעיר תכפר יוה"כ בלא תשו' דליכא למילוף מקרבנות הנ"ל, שאין מרובה כפרתן על כריתות ומב"ד וכנ"ל ז"א דאי מכח כפרת השעיר קאתית בע"כ צריך תשובה דהא בכפרת קרבן אמרי' לעיל בש"ס אי דלא עביד תשו' זבח רשעים תועבה וקאי אשעהמ"ש א"כ שוב קשה האיך הו"א דיוה"כ מכפר בלא תשובה ונילוף מהנהו קרבנות שמכפרין על הזדון כשוגג ואעפי"כ צריך תשובה כקו' התוס' הנ"ל:

ואכן בעיקר הדבר דפריך לעיל בגמרא על כפרת שעהמ"ש אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה יש להעיר לפע"ד דמנ"ל לומר דפסול זה דזבח רשעים תועבה קאי גם אחלקו של יחיד בקרבן ציבור דהא פשטי' דקרא דזבח רשעים תועבה איירי באם הקרבן הוא של רשעים אינו עולה לרצון והוא מתועב אבל באם רוב הציבור עשו תשובה ויש יחידים שלא עשו תשובה ויש להם חלק בקרב"צ א"כ בודאי דהקרבן תעלה לרצון לגבוה דרובא כשרים נינהו א"כ י"ל דגם הרשעים שיש להם חלק מתכפרין בו דהא קרבן זה אינו נקרא עוד על שמם לבד כ"א על שם הציבור ואעפי"כ מתכפרין בו כל ישראל א"כ לא מיקרי זבח רשעים ומהראוי שיתכפר בו היחיד אע"ג דלא עשה תשובה: וכדמות ראי' לדברינו דאצל הציבור מתכפר בו היחיד אע"ג דלא עשה תשובה ולא מיקרי זבח רשעים תועבה מד' המדרש הובא ברש"י עה"ת פ' קרח עה"כ אל תפן אל מנחתם שאמר מרע"ה יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו עכ"ל ע"ש. והרי דתן ואבירם רשעים היו ולמה הוצרך מרע"ה להתפלל עליהם שלא יקובל לרצון ויניחנו האש ולא יאכלנו והא זבח רשעים תועבה הוא וממילא לא יקובל לרצון עבורם אף אם יאכלנו האש ואע"ג דהאי קרא דזבח רשעים תועבה קרא במשלי הוא ושלמה המע"ה אמרה מכ"מ בודאי דעד דאתי שלמה גמירי הוי גמיר:

לה כעין דאמרי' בזבחים (י"ח:) עש"ה וע' בספרי לעיל (סי' י"ג) שרמזתי ע"ז ע"ש וע"כ דכיון דדתן ואבירם הי"ל חלק בקרב"צ ל"ש בזה לומר זבח רשעים תועבה כיון דהרוב כשרים היו וכנ"ל וא"כ קשה דמ"פ בגמ' על כפרת שעהמ"ש אי דלא עביד תשובה הא הוא זבח רשעים תועבה והרי בקרב"צ ויחיד הוא רשע ל"ש זה להנ"ל:

ואכן נלפע"ד לומר דד"ז אי שייך פסול של יחיד בקרב"צ או לא תליא בפלוגתא דתנאי בפ"ק דשקלים ה"ג דר' יהודה העיד בשם בן בוכרי דכל כהן ששוקל אינו חוטא וא"ל ריב"ז לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל הואיל ועומר ושתהל"ח ולחה"פ שלנו האיך נאכלין ובירושלמי שם ע"ז אמרי' דמשיבין חכמים לר"י חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל (פי' דכמו שמצינו חילוק בין יחיד לציבור דחטאת יחיד מתה ולא ציבור כ"ה נמי לענין קריבה כליל דדוקא מנחת יחיד של כהנים הוא כליל ולא של ציבור ע' בפי' מהר"א פולדא שם) והוא מותיב לן זו לא נדבת יחיד הוא ואינון מתיבין לי' כיון שנמסרה לציבור כמי שהוא נדבת ציבור עכ"ד הירוש' ע"ש הרי יוצא לנו מד' הירושלמי דר"י וחכמים פליגי בזה דר"י סובר דאע"ג דכהנים מוסרים שקליהם לציבור מכ"מ עדיין לא נפקע מהם שם בעלים היחידים ומהראוי שהיא דינו כמנחת יחיד של כהן דכליל היא וחכמים סברי דכיון שנמסרה לציבור היא נדבת ציבור ונפקע ממנו שם יחידים וממילא אינה קריבה כליל וא"כ גם ד"ז דזבח רשעים תועבה אי שייך ביחיד אצל קרב"צ תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן הנ"ל דלר"י בודאי דשייך על חלק היחיד פסול דזבח רשעים תועבה כיון דלא נפקע ממנו שם בעלים אבל לחכמים דפליגי עלה ל"ש פסול דזבח רשעים תועבה אם היחיד רשע הוא ויש לו חלק בקרב"צ כמו דסברי התם אע"ג דיש לכהנים חלק בקרב"צ מכ"מ אינה קריבה כליל מנחתם דכבר נפקע ממנו שם הבעלים והו"ל נדבת ציבור וה"ה נמי לעני"ז דל"ה זבח רשעים תועבה ונתכפר בו גם הרשע כיון שעכ"פ יש לו חלק בקרב"צ וכמשכ"ל באורך וא"כ לכאורה האיך מצינו לאוקמי ההיא ברייתא דספרא דקתני דיוה"כ מכפר רק על השבים כר"י כיון דלר"י שייך זבח רשעים תועבה בכפרת שעהמ"ש אם לא שב היחיד א"כ הדק"ו התוס' לדוכתא דמה פריך מה לחטוא"ש שאין מכפרין על המזיד נילוף מקרבנות שמכפרין על המזיד ואינן מכפרין על שאינו שבים ואי"ל מה להנהו שאין מכפרין על כריתות ומב"ד הא יוה"כ בעצמו ג"כ אין מכפר על כריתות ומב"ד ואי עם השעהמ"ש הא השעהמ"ש הוא קרבן וליכא לכפר בלא תשובה וכנ"ל ואך עדיין יש לעורר דל"ש פסול דזבח רשעים תועבה בשעיר המשתלח לפי"מ שצידד במשל"מ פ"ג מה' שגגות ה"ז דל"ש זבח רשעים תועבה כ"א בשחיטה ולא בשאר עבודות ע"ש והיינו דזבח רשעים כתיב וזביחה הוא שחיטה וא"כ בשעיר המשתלח דל"ה שחיטה כלל ל"ש פסול זה דזבח רשעים תועבה א"כ שפיר יש לאוקמי כר"י ההוא ברייתא דספרא ואעפי"כ ל"ק לר"י לשי' דסובר דגם בקרב"צ יש פסול של יחיד דנימא דשעיר לא יכפר כ"א בשב מטעם זבח רשעים תועבה דהא בשעיר המשתלח ל"ש כלל פסול זה דזבח רשעים תועבה וא"כ שוב י"ל דיכפר בלא תשו' וליכא למילוף מקרבנות המכפרין על הזדון כשגגה ולא מכפרין כ"א בתשובה דמה להנהו שאין מכפרין על כריתות ומב"ד משא"כ שעהמ"ש עם יוה"כ שמכפרין על כריתות ומב"ד כתי' התוס' ולכן צריך קרא דאך חלק דיוה"כ מכפר רק על השבים ולא על שאינן שבים:

ואמנם ד"ז שכתבתי דבשעהמ"ש ליכא שחיטה ול"ש זבח רשעים תועבה אינו פשוט והדבר תלוי בפלוגתא דאמוראי ביומא (ס"ד.) דרבא סובר שם דבשעיר המשתלח אמרי' דדחייתו לצוק זו הוא שחיטתו וחייב על שחיטת אוא"ב ע"ש וא"כ פשיטא דלרבא שייך גם פסול דזבח רשעים תועבה בשעהמ"ש כיון דדחייתו לצוק הוא כשחיטה אבל רב יוסף שם דלא משני כרבא ומתרץ בתי' אחר ע' ביומא (ס"ג:) משמע דלי"ל כרבא דדחייתו לצוק הוא שחיטתו וא"כ רב יוסף לשיטתי' מוקי הכא ברייתא דספרא הנ"ל כר"י ואעפי"כ לא קשה דלר"י הרי שייך גם בקרב"צ זבח רשעים תועבה ביחיד וכנ"ל וא"כ נימא דיוה"כ ושעיר לא יכפרו כ"א בשב בתשו' מטעם זבח רשעים וכקו' התוס' וכמשכ"ל באורך דהא לר"י לשי' דל"א דחייתו לצוק היא שחיטתו בלא"ה ל"ש בשעהמ"ש זבח רשעים תועבה דלאו זבח היא לפי"ד המשל"מ הנ"ל אבל רבא לשיטתי' אזיל דסובר ביומא שם דדחייתו לצוק היא שחיטתו בשעהמ"ש א"כ שוב שייך בי' זבח רשעים תועבה א"כ לא מצי לאוקמי ההיא ברייתא דספרא כר"י דא"כ תקשי דלמ"ל קרא דאך חלק דאין יוה"כ מכפר רק על השבים תיפ"ל מהנהו קרבנות שמכפרין על המזיד ג"כ ואעפ"כ אינן מכפרין כ"א בתשו' כקו' התוס' הנ"ל ול"ש תי' דמה להנהו שאין מכפרין על כרת ומב"ד דהא יוה"כ בעצמו אינו מכפר ג"כ על כרת ומב"ד כ"א בצירוף שעהמ"ש וא"כ שוב לי"ל דיכפרו בלי תשובה דהו"ל זבח רשעים תועבה ולכן מוקי לה רבא כרבי ולרבי בלא"ה ל"ש הכא בשעהמ"ש זבח רשעים תועבה דמסתמא סבר לה כחכמים דר"י בשקלים הנ"ל דשם של יחיד המקדיש שקלו נפקע בקרב"צ כמו כהנים השוקלים וא"כ ל"ש פסול דזבח רשעים תועבה הכא אם יחיד אינו שב ויש לו חלק בשעהמ"ש ולכן הו"א דיכפר השעהמ"ש גם על כרת דיומא בלי תשובה וצריך קרא דאך חלק דאינו מכפרין על כרת דיוה"כ כ"א בתשו' ע' בתוס' ד"ה דאלת"ה בזה ונמצא לפי"ז דר"י ורבא דהכא דפליגי באוקימתת הברייתא דספרא אי כר"י אי כרבי כ"א אזיל לשיטתי' בפלוגתתם דיומא הנ"ל אי דחייתו לצוק היא שחיטתו:

ומעתה אחרי כ"ז נבוא לישוב ד' רבינו הרמב"ם ז"ל דהכא שפיר קאמר בריש הסוגי' אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה בשעהמ"ש משום דקאי אמתני' דאתיא כר"י כמו דפשיט לי' להמקשן גם אח"כ בקושייתו וע"ז סמך עצמו המקשן גם בתחילה ולרבי יהודה הרי שייך גם ביחיד בחלקו אצל קרב"צ פסול דזבח רשעים תועבה דהא הוא סובר בפ"ק דשקלים דלא נפקע שם יחיד מקרב"צ וכנ"ל (והיינו למאי דקיי"ל כרבא דדחייתו לצוק היא שחיטתו) וא"כ כיון דהש"ס קאי לר"י דשייך זבח רשעים תועבה הכא בשעהמ"ש שוב מהראוי דגם קלוח כל"ת לא יכפר שעהמ"ש כ"א בתשובה דהא יש ללמוד מחטוא"ש שמכפרין על המזיד ג"כ ואינן מכפרין כ"א בתשו' כמו שרצה ללמוד בברייתא דספרא והתם קלות נינהו דהא נזיר טמא ושבועת העדות ושפ"ח לאוין נינהו ואעפי"כ צריך תשובה ואי"ל דמה להנהו שאין מכפרין על כרת ומב"ד תאמר ביוה"כ שמכפר על כרת ומב"ד ז"א דיוה"כ בעצמו אינו מכפר כרת ומב"ד כ"א בצירוף השעהמ"ש כשי' הרמז"ל הנ"ל:

ואם באת לכפרת השעהמ"ש בע"כ צריך תשובה דאי לא"ה הו"ל זבח רשעים תועבה וא"כ דיש ללמוד מהנהו קרבנות שמכפרין על הזדון כשגגה וצריך תשובה הרי נלמד ג"כ לקלות כל"ת דצריך תשובה לרבנן ואינו מכפר בלא תשובה:

וכ"ז בש"ס דקאי אמתני' דהוא כרבי יהודה כנ"ל אבל הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"א מה' שקלים ה"ז כחכמים דר"י דגם הכהנים מחויבים לשקול ואעפי"כ עומר ושתהל"ת ולחה"פ הבאין משקלי ציבור נאכלין ולית בהו משום מנחת כהן כליל תהי' ל"ת דשאני מנחת כהן יחיד מציבור דכיון שנמסרו לציבור נפקע ממנו שם יחידים וכד' הירושלמי הנ"ל וא"כ לפי"ז גם פסול דזבח רשעים תועבה ל"ש הכא בשעהמ"ש אם יחיד אינו שב בתשובה כיון דנדבת ציבור הוא ומתכפרי כל הציבור והוא בכלל דרובא כשרים וכמשכ"ל בארוכה וא"כ שוב אין ללמוד מהנהו קרבנות הנ"ל שמכפרין על הזדון כשגגה ואין מכפרין אלא בתשובה דאיכא למיפרך מה להנהו שאין מכפרין על כריתות ומב"ד תאמר ביוה"כ עם השעיר המשתלח שמכפר על כריתות ומב"ד ולכן מכפר על שאינו שב ג"כ וכתי' התוס' הנ"ל ואע"ג דשעהמ"ש קרבן הוא י"ל דיכפר על שאינו שב דל"ש זבח רשעים תועבה דקרב"צ הוא לחכמים דר"י וכפסק הרמז"ל כוותיי' וע"כ הא דיוה"כ אינו מכפר כ"א על השבים ילפינן מקרא דאך חלק שמכפר רק על השבים וכילפותא דספרא הנ"ל וזה הלימוד מסתברא דמוקמינן רק על חמורות ככריתות ומיתת ב"ד דבזה צריך תשובה אבל קלות יתכפרו בלא חשובה כפשטא דקרא דיוה"כ הוא דמשמע שמכפר אף על שאינן שבים כדאמרינן בברייתא אחרת דספרא המוזכר בגמרא לעיל ולכן פסק רבינו הרמז"ל דעל קלות מכפר יוה"כ בלא תשו' עם השעהמ"ש ועל חמורות צריך תשובה ודו"ק היטיב כי הד' נחמדים ע"ד הפילפול בס"ד:

שם בגמרא ומודה רבי בכרת דיומא דאלת"ה כרת דיוהכ"פ לרבי לית לי' פרש"י בתמי' א"כ למה כתב רחמנא ביוהכ"פ כרת וכו' ומקשים העולם דמשכח"ל באומר אחטא ויוהכ"פ מכפר דמודה רבי כביומא (פ"ו:) עכ"ק וע' בבי"צ או"ח (סי' צ"ו) מ"ש על קו' זו בשם הגה"ק הרי"מ זצ"ל ע"ש. ולפעד"נ לפימ"ש במראה"פ לירושלמי יומא פ"ח ה"ז בשם הרמעמ"פ ז"ל בעשרה מאמרות דכ"ז שאמרו במשנה שם באחטא ואשיב דאין מספיקין בידו לעשות תשובה ה"ד לתשובת החטא עצמו אבל אם שב בתחילה על חטא האגב וזהו על אומרו אחטא ואשיב אז מספיקין בידו לעשות תשובה גם על החטא עצמו עכ"ד ז"ל ומשמע דה"ה באידך בבא דקתני במתני' שם באחטא ויהכ"פ מכפר דאין יוהכ"פ מכפר דאם ישוב על חטא האגב במה שאמר אחטא ויהכ"פ יכפר דיתכפר לו גם על החטא עצמו ולפי"ז לרבי דסובר שיהכ"פ מכפר על כל עבירות בלי תשובה שוב לא משכחת לה הך דינא דאחטא ויהכ"פ מכפר שאין יוהכ"פ מכפר דהא לרבי לעולם נתכפר לו אותו חטא האגב שחטא באומרו דאחטא ויהכ"פ יכפר בלי תשובה ואח"כ מתכפר לו ממילא גוף החטא עצמו ג"כ בלי תשובה וא"כ שפיר קאמר דמודה רבי בכרת דיומא דאל"כ כרת דיומא לא משכח"ל דבאחטא ויהכ"פ מכפר לא משכח"ל לרבי להנ"ל ומה דרוצה לאוקמי מתני' הנ"ל ביומא שם כרבי ולפי דרכינו הנ"ל לא אתיא כרבי כיון דקתני שם דאחטא ויהכ"פ מכפר אין יוהכ"פ מכפר ולרבי ליתא להא מילתא כלל כנ"ל י"ל דכיון דמסקינן דעל כרת דיומא של יוהכ"פ עצמו אין יוהכ"פ מכפר בלי תשובה א"כ שפיר מצינן לאוקמי הא דקתני אחטא ויוהכ"פ מכפר איירי בכרת של יוהכ"פ עצמו וסמך עצמו על כפרת יוהכ"פ ולכן אין יוהכ"פ מכפר אפי' בתשובה כ"ז שלא שב על חטא האגב באומרו אחטא ויוהכ"פ מכפר כיון דחטא זה הוא ג"כ בכלל כרת דיומא אבל בשאר עבירות של כל השנה לא משכח"ל האי דינא לרבי ודו"ק בכ"ז כי קצרתי:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה