אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן כח

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן כח

ח"א סימן כז

עוד מה שכתבתי לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים פאה"ד וכו' הנ"ל שליט"א:

אחדשמעכ"ג כמשפט. יקרת ג"י מעכ"ג קבלתי לנכון ביום ועש"ק העבר וכו' והנה מצאתי ד"ז בס' האלף לך שלמה מאותו הגז"ל בחאו"ח (סי' ל"א) ואעתיק לשונו אות באות, שאלה בעורות שנתן למים לשם ספ"ת ותפילין ומזוזות אבל לא אח"כ כשנתנם לסיד ובטו"ז (סי' ל"ב ס"ק ג') כתב שבשעה שנותן למים די ובנובי"ת (סי' קע"ה) חולק ע"ז מה דעתי הנה לדעתי הם כשירים כיון דעכ"פ הנתינה במים הוי מכשיר ליתנו לסיד די בזה ובפרט מה שנותן אח"כ בסיד הוי ע"ד הראשונה הוא עושה והה"נ בזה ומה"ט ראוי להקל אם בסוף העיבוד אומר לשמו דמהני כמ"ש בזבחים דאף אם סתמא פסול מ"מ בזה כשר בסתם ואח"כ לשמו דסופו מוכיח על תחילתו עיי"ש כן ה"נ בזה מיהו י"ל כיון דיש פלוגתא דתנאי בזה רשב"ג ורבנן בחולין אם אמרינן הוכיח סופו על תחילתו א"כ י"ל דכוונת הש"ס שם דמוקי לה כמ"ד דס"ל דאמרינן הוכיח סע"ת אבל לדידן כיון דספיקא הוי אם אמרינן הוכיח סע"ת לכך י"ל דל"מ אם כיון אח"כ לשמו וכו' אבל בזה לומר ע"ד ראשונה הוא עושה ליכא בזה פלוגתא א"כ מוכח דלכ"ע הוי כן לכך ה"ה נמי בזה הוי כן ולכך לדעתי הוי הרציעות כשירים מיהו אני מבטל דעתי נגד דעת הנו"ב ואין לעשות מהם רצועות לתפילין לכתחילה מיהו אם הוי שעה"ד דליכא אחרים נראה דמותר להניחן ולברך עליהם כדעת הטו"ז הנ"ל עכ"ל ע"ש. ונחזי אנן מה דקמן מה שיש לדון בד' הגז"ל הנה מה שכ' הגז"ל בשמו של הטו"ז או"ח (סי' ל"ב ס"ק ג') שהכשיר בנתן העור למים לשמה בלבד, לא נמצא שם דבר מזה רק מה שכ' בס"ק ה' דאפי' במסייע בסוף העיבוד מהני יעיי"ש אבל מזה עדיין אין ראי' להכשיר אפי' בנתינת העור למים לשמה בלבד דשם י"ל דל"מ כיון דעדיין לא נקרא עיבוד כלל וכמו"ש הנוב"י שם ואיכ"ל דמודה הטו"ז בזה דלא מיתכשר בזה וכדמשמע מלשון הטור ביו"ד (סי' רע"א) שכתב וז"ל ויאמר בתחלת העיבוד כשמשימו לתוך הסיד עורות אלו אני מעבד לקדושת ס"ת עכ"ל הרי להדיא דתחילת העיבוד הוא בעת הנתינה לסיד ולא הנתינה למים שהוא עוד קודם לזה:

והמעיין בנוב"י שם יראה דלא הזכיר כלל שמו של הטו"ז ז"ל שהכשיר בזה כ"א בשם העטז"ק, וכן נמצא באמת בעטז"ק שם סק"ה וכפיה"נ דט"ס נפל בד' האל"ש הנ"ל ובמקום טו"ז צ"ל עטז"ק:

וכה ראיתי בס' קסת הסופר מהגר"ש ג"פ ז"ל בסי' ב' בלה"ס או"ק ו' שכ' לישב מה שהשיג הנוב"י לד' העטז"ק דס"ל דסגי בנתינת העור לתוך המים לשמה, דהרי הנתינה למים לאו כלום הוא אלא הכנה לקבל אח"כ כח הסיד ותירץ כי העטז"ק נמשך בזה אחר הב"ש שכ' דבכל מעשה שהוא עושה יאמר כן וכ' גם כשמניחין העור למים יאמר כן עכ"ד. ולפי"ד אין ראי' כלל מד' העטז"ק להכשיר בנתינת העור למים לשמה בלבד, דהא לדעתו הוא רק מצוה לכתחילה להחמיר שג"ז יהא לשמה וכן סתם בקסת שם בסעי' ב' ע"ש ולפעד"נ דאין להעמיס כוונה זו בד' העטז"ק שם שז"ל אבל אם הנכרי מעבדו ל"מ עד שיוציא ישראל בשפתיו שמעבדו לשמה וכך יאמר כשישים אותן במים לשם קדושת ישראל לשם תו"מ כו' אני אשים אלו עורות למים ואז כשר לכתוב עליו כל מה שירצה עכ"ל. הרי שהעטז"ק לא חשב בכאן חומרות רק מה שצריך מעיקר הדין ולא מהני בלתי זה וסיים דכשאומר לשמה בשימת העורות למים אז כשר לכתוב עליו כל מה שירצה הרי דס"ל דבזה בלבד סגי וא"צ יותר וכמו שהבין הנו"ב מדבריו:

ועתה הבוא נבוא למש"כ הגאון מוהרש"ק ז"ל באל"ש הנ"ל להכשיר בנתינת העורות למים לשמה משום דמה שעושה ע"ד הראשונה הוא עושה וא"כ גם הנתינה לתוך הסוד היא ע"ד הראשונה שהי' לשמה וכבוד גאונו הי"ו רמז לתמוה עליו וז"ל כיון דחשב בנתינת מים שא"צ אין זה מחשבה כלל וכמו"ש התוס' דהזמנה לאו מילתא היא לכך צריך עבוד לשמה עכ"ל מעכ"ג במכתבו ולכאורה תמיהת כ"ג עצומה בממנ"פ אי לרש"י שפי' בסנהדרין (מ"ח:) דלרבא דסובר הזמנה לאו מילתא היא כשר בלא עיבד לשמו להעור משום דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה יעיי"ש א"כ להלכה דקיי"ל כרבא לגבי אביי והזמנה לא"מ היא א"צ שיהא עיבוד לשמה כלל ואי להתוס' דפי' דלרבא דהזמנה לאו מילתא היא לא סגי בהזמנה ולכן צריך לעשות מעשה לשמה דהיינו העיבוד ע"ש א"כ צריך העיבוד דוקא ול"מ הנתינה למים של"ה בכלל עיבוד ואך נלפע"ד לקיים ד' הגז"ל דהנה המחבר כ' באו"ח (סי' ל"ב סעי' ל"ז) בעור הבתים צריך שיהי' מעובד לשמו היכא דאפשר וכ' המג"א שם בס"ק נ"א דבלא אפשר באחר יכול לסמוך אהרמב"ם ולברך עליו משום דגם רש"י ס"ל כוותי' דלרבא דאמר הזמנה לא"מ היא א"צ עיבוד לשמה עש"ה ואעפי"כ חזינן (דבסי' ל"ג סעי' ג') בדין עור הרצועות סתם המחבר ופסק וצריך שיהי' מעובד לשמו ול"כ שם היכא דאפשר וכ' המג"א שם בסק"ד משום דברצועות אף הרמב"ם מודה והטעם משום דהלממ"ס שיהו שחורות א"כ צריך שיעבדן וישתירם לשמן משא"כ בבתים עכ"ד ע"ש וא"כ הרי כבר כתב המג"א הנ"ל דהרמב"ם בשי' רש"י אזיל ועליי' סמך מרן המחבר להכשיר בלא"פ באחרים לעור הבתים באינם מעובדין לשמה א"כ צ"ל דגם רש"י יודה דברצועות צריך להיות עבוד לשמה אף לרבא דס"ל דהזמנה לאו מילתא היא והעבוד חשיב כהזמנה לפרש"י מ"מ ה"ד בעור הבתים פליגי רבנן ורשב"ג בסנהדרין:

שם אבל בעור הרצועות דהלמ"מ בי' שיהא שחור כ"ע מודים דצריך גם העבוד שהיא רק הזמנה להיות לשמן וכ"ז הבנתי מד' הפרמ"ג בא"א (סי' מ"ב סק"ו) עש"ה ומעתה כיון דהגז"ל בתשו' באל"ש הנ"ל קאי בעור הרצועות כמו שסיים בסו"ד להדיא ובהו גם רש"י מודה דצריך לשמה שפיר דן לומר דמהני גם אם נתן העורות למים לשמה משום דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ול"ק ע"ז דהא הנתינה למים היא כהזמנה ולאו מילתא היא וצריך אח"כ עבוד לשמן ול"א ע"ד הראשונה הוא עושה דכיון דלד' רש"י קיימינן והוא הא סובר דגם העיבוד היא נחשב כהזמנה ולא"מ היא ואעפי"כ בעור הרצועות מודה דהעיבוד צריך שיהי' לשמה א"כ שפיר יש מקום לומר דגם בנתן למים מקודם לשמה אמרי' דהעיבוד אח"כ הוא עושה ע"ד הראשונה והו"ל כמעבד לשמה וסרה מעליו תמיהת מעכ"ג:

ואין לדחות דברינו דכיון דלא קיי"ל כפרש"י רק כהתוס' דצריך גם עור הבתים להיות מעובד לשמה א"כ האיך דן הגז"ל להלכה אליבא דרש"י ז"ל ז"א דהא חזינן דהמחבר סמך עצמו בשעה"ד היכא דלא"פ באחר להכשיר בעור הבתים באינם מעובדין לשמן וכ"פ המג"א אפי' לברך עליי' כנ"ל והיינו אד' רש"י והרמב"ם הנ"ל וא"כ שפיר דן הגז"ל דאי הוה אמרינן דנתינת העור למים לשמה מועיל בודאי לרש"י ז"ל עכ"פ מטעמא דאמרי' ע"ד הראשונה הוא עושה א"כ שפיר יש לסמוך ע"ד העטז"ק שכ' דהנתינה למים היא בכלל העיבוד וא"כ לדידי' מועיל בנתן למים לשמה אליבא דכ"ע להכשיר העור לרצועות דתפילין:

וכ"ז כתבתי בישוב ד' הגאון מוהרש"ק ז"ל לפי"מ שנראה מסו"ד דקאי ארצועות של תפילין אבל יש לקיים טעמו של הגז"ל הנ"ל גם בקלף של תפילין ועור הבתים לשי' הנמו"י והובא במג"א (סי' מ"ב סק"ו) דהזמנה לגוף הקדושה כגון לקלף או הקצוצה מילתא היא ולכן בעינן בהו עיבוד לשמן אבל רצועות של תפילין ל"ב עיבוד לשמן דמשמשין נינהו והזמנה דמשמשין לאו מילתא היא והיינו דס"ל כפרש"י דמ"ד דהזמנה לאו מילתא היא א"צ עיבוד לשמה כמו"ש המ"א שם ע"ש וא"כ כיון דבקלף וכן בעור הבתים שהם גוף הקדושה אמרינן הזמנה מילתא היא ומה"ט צריך עיבוד לשמה שפיר י"ל דגם בנתן העור למים לשמה מהני דאמרי' שהעיבוד שאח"כ עושה ע"ד הראשונה אע"ג דהיא רק הזמנה מ"מ הא בגוף הקדושה הזמנה מילתא היא אבל בד' הגאון באל"ש הנ"ל א"א להעמיס דקאי אליבא דהנמו"י כיון דהוא דן ארצועות של תפילין ולפי"ד הנמו"י ברצועות א"צ כלל עיבוד לשמן גם לא קיי"ל כד' הנמו"י בזה דהא אנן קיי"ל דגם רצועות של תפילין צריכין שיהו מעובדין לשמן וכנ"ל וכמו"ש המג"א שם איברא דמש"כ הנמו"י דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא כ"פ הרמ"א בש"ע שם (סעי' ג') בהגה ע"ש, וראיתי בפרמ"ג בא"א שם שהרגיש בזה להקשות על הרמ"א ז"ל שפסק שם כהנמו"י וא"כ יומצא דברצועות של תפילין דהם רק תשמישין הזמנה לאו מילתא היא וא"צ עיבוד לשמה דלדידי' תלוי זב"ז והאיך שתיק הרב ז"ל להמחבר (בסי' ל"ג) שפסק בעור הרצועות צריך עיבוד לשמה עכ"ק ע"ש שלא תי' כלום ולפעד"נ בישוב דעת הרמ"א דמספק"ל להלכה אי כהנמו"י אליבא דרש"י דבהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא ולכן בעינן בהו עיבוד לשמה משא"כ ברצועות ל"ב לשמה ואי הלכה כד' התוס' דהזמנה לגוף הקדושה לאו מילתא היא ומשו"ה בעינן עיבוד לשמה וא"כ גם ברצועות בעינן עיבוד לשמה דג"כ הדין בהו דהזמנה לאו מילתא ולכן פסק בתרווייהו לחומרא והיינו (בסי' ל"ג) שתיק להמחבר בדין עור הרצועות דצריך שיהו מעובדין לשמן וכן (בסי' מ"ב) פסק להחמיר כהנמו"י דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא ונמצא דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול והבן: סו"ד דד' הנמו"י יש לה מקום בהלכה דבהזמנה לגוף הקדושה אמרי' הזמנה מילתא היא וא"כ שפיר י"ל בזה כד' הגאון מוהרש"ק ז"ל בנתן העורות למים לשמה מהני גם להעיבוד דאמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה ואף שגם לד' הנמו"י צריך להיות הזמנה כי האי גוונא כמו שדקדק הרמ"א בלשונו שם והיינו במעשה כעיבוד ואתי לאפוקי הזמנה בדיבור בעלמא בלא עיבוד לשמה וכמו"ש הפרמ"ג שם אבל נתינת העור למים שהיא ג"כ מעשה שפיר י"ל דמהני אם היתה לשמה כיון דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא ואמרי' אח"כ ע"ד הראשונה הוא עושה:

וקצת צ"ע בעיני דהא אפי' לדעת רש"י בסנהדרין הנ"ל שפי' דלרבא דהזמנה לאו מילתא א"צ עיבוד לשמה הוא רק ברצועות שהם תשמישי קדושה אבל קלף לכתוב עליו תפילין ואפי' עור הבתים מודה רש"י דבעינן עיבוד לשמה לפי"מ שפי' הנמו"י דעתו כנ"ל ולד' המחבר הוא להיפך דברצועות כ"ע מודה דבעינן עיבוד לשמן ומכש"כ קלף לכתוב עליו תפילין משא"כ בעור הבתים א"צ עיבוד לשמה דהזמנה לאו מילתא וכמו"ש המג"א (בסי' ל"ב סקנ"א) ונמצא דלכל הפירושים בדעת רש"י מודה הוא ז"ל דבקלף לכתוב עליו ס"ת או תפילין בעינן עיבוד לשמן וכמו שהוכיחו התוס' בסנהדרין שם מש"ס דגיטין (נ"ד:) ומ"ש התוס' דדוחק לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת רש"י לא ס"ל זה לדוחק וס"ל לחלק בינייהו וכ"כ המג"א שם להדיא ע"ש וא"כ צ"ע עמש"כ הב"י ביו"ד (סי' רע"א) לענין שצריך שיהו העורות מעובדים לשם ס"ת ודלא כדמשמע מפירש"י פ' נגמר הדין בפלוגתא דאביי ורבא דלרבא ל"ב עיבוד לשמה עכ"ל וכן בב"י או"ח (סי' ל"ב) בדין קלף לכתוב עליו תפילין אי בעינן עיבוד לשמה הביא ע"ז מחלקות רש"י ותוס' הנ"ל דלד' רש"י א"צ שיהא הקלף מעובד לשמה וכ"כ הב"ח שם ע"ש ולפי הנ"ל הרי בדין זה דקלף לכתוב עליו ס"ת או תפילין אין כאן מחלקות וגם רש"י מודה דבעינן עיבוד לשמה וצ"ע:

ונחזור לעיקר שאלתינו הנה עיינתי בנוב"י שם וראיתי שי"ל דגם הוא מודה דבנד"ד כשר בנתן העורות לתוך המים לשמה ומטעם שכ' באל"ש הנ"ל דכל העושה ע"ד הראשונה עושה שהרי הנוב"י שם איירי בדין אם נתן הנכרי העורות לתוך הסיד אח"כ ומקודם נתנוהו ישראלים לתוך מים לשמה ובזה דוקא פסל וכמו שנראה מלשונו שם שכתב וז"ל ועד כאן לא מצאנו להרא"ש וסייעתי' המקילים אלא באמר בפיו להנכרי שיעבדנו לשמה אז אמרינן שהנכרי עושה כאשר צוהו ישראל אבל כשישראל לא צוהו מהכ"ת יעשה הנכרי מעצמו לשמה ואף שישמע שהישראל אמר בשעת הנחתו למים שמניחו לשם ס"ת אדרבה סובר הנכרי שכבר יש די בזה וא"צ שוב שיעשה הוא לשמה ולא עוד אלא אפי' אמר לו הישראל בפי' שיעשה לשמה לא מהני להרא"ש דהר"ז לשון הרא"ש בה"ק הביאו הב"י ביו"ד (סי' רע"א) שנהגו העם כה"ר ברוך כי אין עבדנים ישראלים מצויים בכל המקומות וכן הדעת מכרעת דבגט דבעינן שיכתוב כל תורף הגט לשמה זה לא יעשה אבל בעיבוד ל"ב אלא בתחלת העיבוד כשישים העור בתוך הסיד שיאמר אני עושה כך לשם ס"ת וזה: יעשה הנכרי לשם ישראל כשיאמר לו עשה כך וכו' כיון דברגע זו הוא עושה ודאי יעשה אדעתא דישראל מה שיאמר לו וכן דעת בעל העיטור עכ"ל הרא"ש הרי דעיקר ההיתר הוא כיון שברגע זו אמר לו הישראל ותיכף לאמירתו הוא עושה מסתמא עושה כדבריו בשעתו משא"כ גט כו' אבל העבוד די בתחילתו שזו עיקר העבוד נתינת העור להסיד ובנידון דידן שבין שרית העור במים לנתינת הסיד נמשך ג' או ד' ימים א"כ אפי' א"ל הישראל אז בעת נתינתו לתוך המים בפי' שיתן הסיד לשמה ל"מ ולא סמכינן שיעשה הנכרי כן אז מה שכבר קדמה אמירת הישראל אליו זה כמה ימים עכ"ל הנוב"י שם הנצל"ע יעייש"ה וא"כ זה שייך דוקא בנכרי המעבד העורות דעיקר ההכשר, מכח אמירת ישראל אליו לעבד לשמה וזה צריך דוקא בעת העיבוד ממש בתחילתו ואי לא"ה אמרי' דנכרי אדעתא דנפשי' קעביד ול"ש בזה לומר דעושה ע"ד הראשונה כיון דנכרי הוא ול"מ בי' רק אם אומר לו הישראל בשעת מעשה דוקא שיעשה לשמה דהרי כמה כרכורים כרכרו הפוסקים להכשיר ע"י עיבוד של נכרי ואמירת הישראל אליו שיעשה לשמה דהרמב"ם ז"ל פסל לגמרי אם הנכרי מעבדו אפי' אומר לו ישראל עבד עורות אלו לשם ס"ת והובא בטור יו"ד שם ולכן גם המכשירים הכשירו דוקא בתנאי שיאמר הישראל לו לעבד לשמה בשעת העבוד דהיינו בהנחת העור לסיד ול"מ שיאמר לו הישראל בעת נתינת העור למים שהוא זמן הרבה קודם לזה משא"כ באם ישראל הוא מעבד העורות מתחילה עד סוף כפיה"נ מהשאלה שנזכרת באל"ש הנ"ל וכן מלשון מעכ"ג הי"ו בתשו' דאיירי שהישראל הוא העבדן שפיר י"ל דמהני אם אומר בעת הנתינה למים שהוא לשם קדושת ס"ת ואח"כ אמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה כמו"ש האל"ש הנ"ל וכן העטז"ק שהשיג עליו הנוב"י הנ"ל איירי בנכרי המעבד וישראל שם אותם במים לשמה ולכן השיג עליו הנוב"י דל"מ בכה"ג משא"כ ישראל המעבד הכל איכ"ל דכ"ע מודים דמהני בנתן העורות למים לשמה (ואפשר דזה ל"ה הזמנה בלבד רק מעשה) דאמרינן אח"כ ע"ד הראשונה הוא עושה וכמו"ש הגאון באל"ש הנ"ל:

ואחי יקירי הרב החו"ב בכל חד"ת יו"ש מר יעקב ארי' שליט"א הערני להקשות ע"ד האל"ש שכ' להכשיר משום דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה מש"ס ערוכה דמנחות (ט"ז.) דפליגי בזה רב ושמואל בפיגול בנתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה דרב ס"ל דד"ה פיגול בכה"ג משום דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ושמואל אמר עדיין היא מחלקות וע"ש דאיתותב רב בזה וא"כ משמע לכאורה מסוגי' הנ"ל דלא אמרינן כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה עכ"ד אבל אני השבתי לו דאין הוכחה משם לדחות את ד' האל"ש דדוקא במנחות שם דאיירי במידי דעבירה כפיגול ל"א דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה כעין דאמרינן רשעים מלאים חרטות אבל במידי דמצוה כ"ע מודים דאמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה ולכן בש"ס ריש זבחים דאיירי בחשב מקודם לשמה ואח"כ סתמא אמרי' בפשיטו' דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה דלא תליא בפלוגתא הנ"ל וכן האל"ש דאיירי בכה"ג שפיר כתב דאמרינן כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה:

איברא דכ"ז כתבתי רק לפלפל בהלכה אבל להלכה למעשה מסתפינא להכניס ראשי בדבר חמור כזה שנוגע למצ"ע דאורייתא של הנחת תפלין דזה שבעי' עיבוד לשמה כתב בתשו' הגאון רעק"א ז"ל (בסי' ב') לד"פ שהוא מדאורייתא יעיי"ש שהגז"ל לא רמז שום מקור לדבריו, והפרמ"ג או"ח בא"א (סי' ל"ב ס"ק י"ג) כתב להיפך דעיבוד לשמה בספ"ת תפילין ומזוזות הוא רק מדרבנן וכ' שכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל בתשובתו לחכמי לוניל בפ"א מה' תפילין בכ"מ שם הי"א דמה"ט ל"ב עיבוד לשמה במזוזה יעיי"ש, ועיינתי בתשו' רבינו הרמז"ל הנ"ל ולא מצאתי לכאורה הוכחה לזה דעיבוד לשמה הוא רק מדרבנן שכתב שם בזה"ל תשובה, לא מפני זה אלא מפני שלא נשמע במזוזה עיבוד לשמה והיכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר וא"ת מ"ט ס"ת ותפילין צריכין עיבוד לשמה לפי שעצמו של ס"ת ועצמן של תפילין הם המצוה לפיכך הוצרכו לעשות להם חשיבות יתירה והוצרכו לעובדן לשמן לפי שיזהר בעיבודן למען יעמדו ימים רבים ועצמה של מזוזה אינה המצוה ולא תחשב מצוה אלא מפני שהבית חייב ואם אין בית אין מזוזה אבל ס"ת ותפילין חובת הגוף התדיר' עכ"ל ע"ש וצ"ע על הפרמ"ג דמנלן להוכיח מד' רבינו ז"ל אלו דעיבוד לשמה היכא דצריך הוא רק מדרבנן, ואולי י"ל בכוונת הפרמ"ג דהוכחתו הי' דבאמת קשה הא אנן קיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא וא"כ מנ"ל לומר דהטעם דצריך עיבוד לשמה בתפילין וס"ת מפני שהם עצמן המצוה וחובת הגוף לפיכך הוצרכו לעובדן לשמה כדי שיזהר בעיבודן ומשו"ה נתמעט מזוזה דא"צ בה עיבוד לשמה והא אנן ל"ד טעמד"ק בכ"ד וא"כ מנ"ל לחלק בין ס"ת ותפילין למזוזה ע' ברמב"ם פ"ג מה' מלוה ולוה ה"א וכ"מ ולח"מ שם וכפיה"נ הרגיש בזה מרן הכ"מ שם שכ' וז"ל וגם הטענה שטען שעצמה של מזוזה אינה המצוה הוא תמוה בעיני דמנין לנו לומר כן כ"ז שלא מצינו בדברי רז"ל חילוק ביניהם עכ"ל ואך א"נ דעיקר הדבר דעיבוד לשמה הוא רק מדרבנן א"כ שפיר כ' רבינו ז"ל דמסתברא לומר דלא הוצרכו חז"ל ד"ז רק בס"ת ותפילין שהם עצמם הם המצוה משא"כ מזוזה דהם אמרו והם אמרו ול"ק גם קו' הכ"מ דאע"ג דלא מצינו בד' רז"ל חילוק בהדיא מכ"מ כיון דלא מצינו ג"כ להיפך שמזוזה צריך עיבוד לשמה אזלינן בי' להקל כיון דעיקר ד"ז הוא רק מילתא דרבנן וכמובן זה י"ל בכוונת הפרמ"ג הנ"ל:

ואכן בקסה"ס שם ראיתי שכ' דד' רוב הפוסקים הוא דעיבוד לשמה הוא מה"ת ע"ש ואני בעניי לא ידענא למי כיוון:

והנה כ"ג הי"ו בתשו' סתם ולא ביאר לאיזה דבר נצרך העור אם לעור הבתים או לכתיבת פרשיות, ואם נצרך לעור הבתים דתפילין בודאי דיש להקל יותר כיון דדעת הרבה פוסקים דא"צ כלל עיבוד לשמה בהו והמחבר בש"ע סמך ע"ז בלא אפשר באחרים וכנ"ל. וכתבתי כ"ז רק לחוו"ד בדבר הלכה ולרום גאונו משפט הבחירה להלכה למעשה:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה