אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן כה

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן כה

ח"א סימן כד

בעזה"י:

בחודש כסלו תרצ"ד. חידושים ובאורים שחנני השי"ת ער ש"ע או"ח "הלכות בית הכנסת":

בש"ע או"ח (סי' ק"נ סעיף ח') כופין בני העיר זה את זה לבנות ביהכ"נ עכ"ל המחבר כ"ה לשון התוספתא פי"א דב"מ כופין בני העיר זא"ז לבנות להן ביהכ"נ והובא גם ברי"ף פ"א דב"ב וברמב"ם פי"א מה' תפלה ה"א. ואמנם ברא"ש פ"א דב"ב כשהעתיק תוספתא זאת שינה בלשונו וכ' דכופין בני העיר זא"ז לקנות להן ביהכ"נ ולא כ' לבנות להן ככתוב בתוספתא לפנינו וכמו שהעתיקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל הנ"ל. ועלה בדעתי לומר כוונה מיוחדת בזה דהנה בש"ס דמגילה (כ"ט.) אמרי' ואהי להם למקדש מעט ארי"צ אלו בכנ"ס ובמד"ר שבבבל ע"ש ומשמע מזה דביהכנ"ס הוא קצת מעין ביהמ"ק וא"כ מהראוי שיבנה את הבית לכתחילה לשם ביהכנ"ס כמו במקדש וכמו"ש המהרי"ו בפסקיו הובא בדרכ"מ (סוס"י קנ"א) וברמ"א שם במי שיחד חדר לביהכ"נ אם מותר לישן ולשכב עליו והשיב דשרי דאפי' למאן דאסר אינו אוסר אלא דווקא ביהכ"נ הבנוי מתחלה לכך דומיא דהיכל עכ"ל. ואמנם הרי עיקר ענין מצות בנין ביהכ"נ להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה בכל עת תפלה וכמו"ש הרמב"ם שם וא"כ אף שי"ל דהרי תפלות כנגד תמידין וכמוש"פ הרמב"ם בפ"א מה' תפלה ה"ה ע"ש בכ"מ טעמו ונימוקו. וא"כ הביהכ"נ שמתפללין בו התפלות שהם במקום הקרבנות דמי לביהמ"ק שמקריבין בו קרבנות וצריך להיות נבנה לשם ביהכ"נ כמו ביהמ"ק וכנ"ל אבל התינח לשיטת הרמב"ם ברפ"א מה' תפלה דתפלה היא מצוה דאורייתא שפיר יש לכפות על בנין ביהכ"נ משא"כ לשי' הרמב"ן וכ"ה ד' רש"י ותוס' בברכות (כ':) דתפלה היא מדרבנן וכמו"ש המג"א לעיל (בסי' ק"ו סק"ב) עש"ה א"כ אין לכפות על זה לבנות ביהכ"נ דלא עדיף מתפלה שהיא מדרבנן שליכא כפוי' במידי דרבנן לד' רש"י בכתובות (צ"א:) עי' בתוס' כתובות (פ"ו.) בד"ה פריעת בע"ח מצוה מ"ש בזה ע"ש. ולכן הרא"ש שאזיל בשי' הסוברים דתפלה היא רק מדרבנן לא כתב שכופין בני העיר זא"ז על בנין ביהכ"נ דכיון דזה הוא רק מטעם שהוא מקום מוכן לתפלות שהם במקום הקרבנות ולכן צריך להיות דומיא דביהמ"ק שנבנה מתחילה לכך וכנ"ל וא"כ ליכא לכפות ע"ז שהוא רק דרבנן רק כתב שכופין לקנות להם ביהכ"נ שהיא תקנת חז"ל לכפות ע"ז כמו שתקנו לכפות לקנות תורה ונביאים וכתובים כדי ללמוד בהם כמו"ש המג"א כאן סק"א אבל הרמב"ם ז"ל לשי' אזיל שסובר דתפלה מדאורייתא היא והיא במקום קרבנות ולכן גם הביהכ"נ שהוא מקום על התפלות צריך להיות נבנה לשם כך כמו ביהמ"ק וכופין ע"ז כמו בכל מצוה דאורייתא שכופין לקיימם כדאי' בחולין (קל"ב:) ובכ"ד:

וע"ע ברמב"ם בספר המצות מצ"ע ה' שהביא מלשון הספרי דאמרי' מנין לעיקר תפלה מצוה מהכא את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד ואמרו עבדוהו בתורתו ועבדוהו במקדשו ר"ל הכון אליו להתפלל שם כמו שביאר שלמה ע"ה עכ"ל וא"כ לפי פשוטו משמע דמקום המיוחד לתפלה הוא נקרא "מקדשו" וא"כ בודאי צריך להיות דומיא דמקדש שנבנה מתחילה לשם כך וכנ"ל אבל הרמב"ן ז"ל שם חולק עליו ומפרש הא דאמרינן עבדוהו במקדשו לומר שיעבדו אותו במקדשו בעבודת הקרבנות והשיר והשתחויה שם עש"ה וא"כ א"ר משם שמקום המיוחד לתפלה נקרא מקדשו:

איברא דלקושטא דמילתא יש לדחות דברינו דהא אף לשי' הרמב"ם ז"ל דתפלה הוא מדאורייתא היינו עיקר התפלה מה"ת היא אבל מנין התפלות וזמניהם ג"פ ביום ובלילה מודה הרמז"ל שהוא רק תקנת חכמים שתיקנוהו כנגד תמידין כמו"ש להדיא בפ"א מה"ת וא"כ לתפלה שהיא מה"ת אין הטעם משום שהיא במקום קרבן וא"כ לא שייך לומר כנ"ל דמה"ט כופין אבנין ביה"כ לד' הרמב"ם ז"ל משום שדומה לביהמ"ק שצריך להיות נבנה מתחילה לשם ביהמ"ק וה"ה ביה"כ שהוא מקום מוכן לתפלה שהיא במקום קרבן דהא ז"א רק מדרבנן ושוב אין כופין ע"ז וכמושכ"ל:

סי' קנ"א סעי' י"א אם בשעת בנין ביה"כ התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחרבנו. עי' במג"א ס"ק י"ב שכ' דמשמע דוקא שהתנו בפי' אבל מסתמא ל"א על תנאי הן עשויות דדוקא בבבל הי' כן אבל לא בשאר ארצות וכ"מ בטור ומרדכי גם הרמב"ם השמיט דין זה דביה"כ שבבבל על תנאי הן עשויות משום דס"ל דדוקא בבבל הי' כן בזמניהם עכ"ל. וראיתי בתשו' חתם סופר חאו"ח (סי' למ"ד) שכ' וז"ל ונ"ל עוד אפי' ביה"כ דבבל שהי' בזמניהם ולא שיבנו אח"כ דאל"כ הי"ל להרמב"ם להביאו וטעמא נ"ל משום שאחר חורבן בית א' שגלו לבבל ובנו ביה"כ יכני' וחביריו ודניאל ואותן היו מצפים ליגאל סוף ע' שנה ע"כ סתמא בנאוה על תנאי אבל אחר חורבן בית שני שנתפזרנו בכל הארצות בעו"ה ואין קץ נפתר א"כ:

קלקלותינו תקנתינו כדאמרינן אפי' לקולא במס' תענית (י"ז.) ופרש"י ד"ה רבי אומר וכו' ע"ש עכ"ל עש"ה. ולפע"ד צ"ע דמדברי התוס' שם במקומם (מגילה כ"ח:) ד"ה בתי כנסיות של בבל ע"ת הן עשויין לא משמע כן מדהקשו מהא דלעיל (כ"ו:) דרבינא הו"ל בי כנישתא בארעי' וא"ל ר"א זיל זבנה מז' טובי העיר ואמאי איצטריך לעשות כן אתר שנחרב הלא ע"ת הן עשויות עכ"ק עש"ה ולפי"ד החת"ס הנ"ל הרי י"ל דרבינא הלא הי' לאחר חורבן בית שני הרבה וא"כ י"ל דאותו בי כנישתא דהו"ל בארעי' הי' בנוי' כבר לאחר חורבן ב' ואח"כ נחרב ולכן לא שייך לומר בזה דעל תנאי הן עשויות ולכן אמר לו ר"א שיקחה מז' טובי העיר וע"כ מדהתוס' לא תי' כן ש"מ דס"ל דביה"כ שבבבל אפי' אותן שנבנו לאחר חורבן בית שני על תנאי הן עשויות ודלא כהחת"ס וצ"ע:

שם במחבר אבל ביישובו לא מהני תנאה. ותמה במג"א ס"ק י"ד (דבסי' קנ"ד ס"ח) כתב המחבר דאפי' לארון ותשמישי קדושה מועיל תנאי עכ"ק ע"ש ולפענ"ד נראה לתרץ הנה בשעה"מ סופ"ו מאישות תמה ע"ד המהרי"ט בתשו' ח"א (סי' קכ"ז) שכ' דאינו יכול לעשות שליח להקדיש בשבילו דהוי מילי ומילי לא מימסרן לשליח דא"כ לא משכחת לה הקדש ע"ת כיון דהוי תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח ובפ"ד דנדרים (כ"ת:) תנן הרי נטיעות אלו קרבן, אם אינן נקצצות יש להן פדיון ומוקמינן לה בגמרא באומר, אם אינן נקצצות היום ועבר היום ולא נקצץ יע"ש ואם איתא אפי' נקצצו נמי כיון דא"א להקדיש ע"י שליח הו"ל תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח והתנאי בטל והמעשה קיים עכ"ק ע"ש והנ"ל בזה הנה כבר העירו המחברים בסברת המהרי"ט דלא מהני הקדש ע"י שליח מטעם דמילי ל"מ לשליח ולכאורה הרי בתמורה (ד') אמרינן לא תתני מימר דבדיבורא קעביד מעשה ופרש"י שעושה מחול קודש וא"כ הקדש הו"ל מעשה רק דשאני הקדש דמהני במחשבה הוא דומה למאי דאמר בסנהדרין (ס"ה) שאני מגדף הואיל וישנו בלב עכ"ד. ולפי"ז נראה לפי"מ דמשמע מד' הקצוה"ח (בסי' י"ב) דמחשבה לא מהני רק בקדושת הגוף כקדשי מזבח ולא בקדושת דמים וכמו"ש שם וז"ל דלא מצינו בשום מקום דמחשבה מועיל ואפי' הפקר והקדש ונדר בכולהו בעינן דיבור ממש לבד בקדשי מזבח מהני בי' מחשבה משום דכתיב קרא כל נדיב לב עולות עכ"ל ע"ש וא"כ ל"ק ממשנה דנדרים הנ"ל אע"ג דאיירי שם בהקדש דנטיעות האלו קרבן היינו שהקדישם וכמו"ש רש"י ובפי' הרא"ש וכן הר"ן לפי' הא' עש"ה מ"מ כיון דקתני במתני' דיש להן פדיון א"כ הוא קדו"ד ובקדו"ד לא מהני מחשבה ושוב מועיל ע"י שליח דלא מיקרי מילי דהא ההקדש הוא מעשה שעושה מחול קודש ול"ש לומר הואיל וישנו בלב כיון דקדו"ד הוא ול"מ בה מחשבה משא"כ בהקדש דקדוה"ג שפיר יש מקום לד' המהרי"ט דל"מ ע"י שליח ומעתה נראה דה"ה הכא יש לחלק כנ"ל לפימ"ש רש"י בשבועות (כ"ו:) דהא דאמרינן שם דתרומה וקדשים הו"ל שני כתובים הבכ"א לענין מחשבה דמהני היינו תרומה דמלאכת המשכן דכתיב בה כל נדיב לב הביאו וגו' ע"ש וא"כ מסתברא דכמו דעל קדושת המשכן והמקדש מהני מחשבה כמו כן בביהכנ"ס דקדושתו הוא מעין מקדש כדדרשינן במגילה (כ"ט.) הנ"ל עה"כ ואהי להם למקדש מעט דקאי אבכנ"ס ובמד"ר שבבבל דמועיל מחשבה על הקדש ביהכנ"ס משא"כ בתשמישי קדושה לד' הטור ביו"ד (סוס"י רפ"ב) דמועיל פדיון לתש"ק בתפוחי כסף וזהב של ספ"ת עי' בתשו' חת"ס או"ח (סי' ל"ח) והארכתי בזה בתשו' להלכה בס"ד וא"כ לא עדיפי מקדו"ד במקדש דלא מהני בהו מחשבה וכד' הקצוה"ח הנ"ל בודאי בתשמ"ק ג"כ לא מהני מחשבה וע' בטו"ז סי' זה סק"ג מש"כ בשם המרדכי ע"ש ועפיכ"ז מתורץ קו' המג"א הנ"ל דבביהכנ"ס דמהני בה מחשבה על הקדשה כמו בביהמ"ק א"כ ל"ח הקדש ביהכנ"ס כמעשה הואיל וישנו בלב כנ"ל וא"כ שוב ל"מ ע"י שליח דהו"ל מילי דלא מימסרן לשליח וכד' המהרי"ט לענין הקדש ע"י שליח דל"מ מה"ט וכיון דלא מהני ע"י שליח שוב ל"מ תנאי בה דהו"ל תנאי שא"א לקיים ע"י שליח דל"מ ומשו"ה כ' המחבר כאן דביישובו דביהכנ"ס ל"מ תנאה אבל לקמן (בסי' קנ"ד ס"ח) דקאי אתשמישי קדושה דל"מ בהו מחשבה להקדישם דקדו"ד המה וא"כ שוב הו"ל ההקדש בתש"ק כמעשה שעושה מחול קודש דלי"ל בהו הואיל וישנו בלב כיון דל"מ בהו מחשבה וכיון דהוי הקדש דידהו מעשה ממילא דמועיל ע"י שליח ולכן כ' המחבר לקמן שם דמהני תנאה בתש"ק כמו בכל דבר שישנו ע"י שליח דמהני תנאי דילפינן מב"ג וב"ר: ועפ"י יסוד הנ"ל יש מקום לישב קו' מרן הכ"מ בשם הרמ"ך הובא במג"א לקמן (סי' קנ"ג סק"ה) אהא דגבו מעות לבנין ביה"כ שאין משנין אותן רק מקלה לחמורה והלא הזמנה לאו מילתא היא עש"ה ולהנ"ל י"ל דאע"ג דבתשמ"ק אמרי' הזמנה לאו מילתא היא כבסנהדרין (מ"ח) ובש"ע או"ח לעיל (סי' מ"ב) היינו משום דל"מ בהו מחשבה להקדיש משא"כ לענין ביה"כ דמהני אפי' מחשבה בהקדישו בודאי אמרי' הזמנה מילתא היא ונאסר לשנותן לקדושה קלה. אך תי' זה לא יתכן דהא קתני שם גם גבו מעות לתשמישי קדושה כמו לקנות תיבה או מטפחת שאין משנין אותן לד"א אע"ג דבהו שייך ד"ז דהזמנה לאו מילתא היא יפה הקשה הכ"מ בשם הרמ"ך ז"ל הנ"ל: והנה לכאורה יש לשדות נרגא בדברינו האמורים לעיל לחלק בין קדו"ד לקדוה"ג בענין מחשבה דבקדו"ד ל"מ מחשבה והלא הבאתי מד' רש"י בשבועות (כ"ו:) דבתרומת מלאכת המשכן מהני מחשבה אף שהוא רק כקדשי בדה"ב אבל ז"א לפי"מ דמבואר בתוספתא דמגילה הובא במלחמות להרמב"ן ז"ל ע"ז פרי"ש דאבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו אין להם פדיון עש"ה א"כ מלאכת המשכן הוא כקדוה"ג ואין להוכיח מינה דמהני מחשבה גם בקדו"ד: ואמנם עדיין יש לפקפק בדברינו שכתבנו לדמות לזה בנין ביה"כ שיועיל מחשבה כמו במשכן הנ"ל ולפי הנ"ל לא דמי זל"ז כעוכלא לדנא דמשכן הרי יש בה קדוה"ג ולכן מועיל מחשבה בה אבל ביה"כ שיש לו פדיון שיצא לחולין עי' בש"ע לקמן (סי' קנ"ג ס"ט) ובמג"א שם סקי"ד יעיי"ש א"כ כקדו"ד הוא ומנ"ל דמועיל בה מחשבה, אך י"ל דכעין שכ' התוס' בחולין (י"א:) לענין פרה אדומה דחטאת קרי' רחמנא היינו רק קודם פדיון דינה כחטאת משא"כ לאחר פדיון אן דינה כחטאת שנפדה עייש"ה וה"ה הכא בביה"כ די"ל כן דאף שנקרא מקדש מעט היינו כ"ז שלא נפדה אבל לאחר שנפדה אין דינו כמקדש ובפרט לד' הר"ן במגילה הובא בפרמ"ג לקמן (רסי' קנ"ג) דקדושת ביה"כ מדרבנן ע"ש י"ל דהם אמרו והם אמרו דכ"ז שלא נפדה קדושתו כעין מקדש ולאחר שנפדה פקעה קדושתה וא"כ עכ"פ לענין חלות הקדושה שפיר מצינו למימר דמהני מחשבה כמו דמצינו דמועיל מחשבה במלאכת המשכן דלעני"ז:

מדמינן לה למקדש כיון שאינו נוגע לפדיון וכעין ד' התוס' דתולין הנ"ל ודו"ק וע' בחו"מ (סי' רי"ב):

שם (סעי' י"ב) ברמ"א. וכ"ז דוקא בביה"כ קבוע שנבנה מתחלה לכך אבל בית שיחדו אחר שנבנה לביה"כ מותר לשכוב עליו. מקור ד"ז נובע מד' מהרי"ו בפסקיו הובא בדרכ"מ והבאתיו לעיל בחידושי (ברסי' ק"נ) ועי' במחצהש"ק ש"ק כאן שהביא בשם הא"ר שפירש דהא מה שאסור התשמיש ע"ג ביה"כ כ' המרדכי ומהרי"ק הובא בב"י אע"ג דגגין ועליות דעזרה לא נתקדשו מ"מ עליות דהיכל נתקדשו וביה"כ שלנו יש לנהוג בו מקצת קדושת היכל א"כ מה שע"ג אסור משום שמדמינן להיכל וכיון שלא נבנה מתחילה לכך אינו דומה להיכל ומותר על גביו עכ"ד ז"ל ע"ש. ובתשובתי להלכה הקשיתי דהלא קיי"ל בש"ס מעילה (י"ד.) דבונין בחול ואח"כ מקדישין ע"ש הטעם בזה וא"כ גם היכל לא נבנה מתחילתו בקדושה רק אח"כ הוקדש ואעפי"כ שפיר דמי וא"כ גם בית שיחדו לאתר שנבנה לביה"כ דמי להיכל וליקדש העליות שע"ג ולמה כ' דבלא נבנה מתחילה לכך מותר ע"ג דל"ד להיכל עכ"ק ועיי"ש בתשובתי מה שיצאתי לדון בד"ח מכת קו' זאת ע' בספרי לעיל (סי' ד') מש"כ בזה. והרב הגאון המפורסים מוהר"נ וויידענפעלד הי"ו אבד"ק דאמבראווי בתשובתו הרמה שכ' אלי תירץ עפי"ד התוספתא ובר"מ פ"א מה' ביה"ב ה"כ דאין בונין מתחילה אלא לשם הקודש ואבנים וקורות שחצבן מתחילה לביה"כ אין בונין אותן להר הבית וכ' בתשוב' ב"א או"ת (סי' י') שצריך לחלק הא דבונין בחול היינו שיבנה בסתם אבל לא יקרא עליו שם הדיוט משא"כ בהא דתוספתא אמר שלא ייחד אותם מתחלה להדיוט ואפי' לביה"כ עכ"ד הגאון הנ"ל ויפה כיוון ואמנם לשון המהרי"ו ז"ל שכ' דצריך להיות ביה"כ הבנוי מתחלה לכך דומיא דהיכל משמע קצת דצריך להיות נבנה לשם קדושת ביהכנ"ס כמו בהיכל ולפי הנ"ל סגי שיבנהו בסתם רק שלא יקרא עליו שם הדיוט וא"כ הדקו"ל דהא ההיכל ג"כ לא נבנה בקדושה דבונין בחול ואח"כ מקדישין, והנלפע"ד בזה דהנה בעיקר ד' המרדכי ומהרי"ק הנ"ל שכתבו דביהכנ"ס שלנו יש לנהוג בו מקצת קדושת היכל לענין העליות שע"ג פירש בתשו' חת"ס או"ח (סי' ל') משום דעליות העזרה הי' נבנים על הלשכות שתחתיהן שאינם מקום קרבן אלא מכשירי קרבן דעל המזבח החיצון ל"ה גג ועלי' משא"כ גג ההיכל בנוי על מקום קרבן וביהכנ"ס שלנו הוא מקום תפלה במקום תמידין ודומה טפי להיכל עכדב"ק ע"ש וע"ע בתשו' חת"ס או"ח (סי' כ"ח) שכ' דאנו מחזיקים הבימה שבה קורין פרשת הקרבנות כמו מזבח שמפני כן מסבבים הבימה בחוהמ"ס כמו שסבבו המזבח וכמזבח הפנימי דמי יעייש"ה והוא כנ"ל דהביהכנ"ס הוא במקום קרבן ממש והעליות שע"ג קדושים כמו בהיכל שנבנה ע"ג המזבח שהעליות קדשי. ולפי"ז נראה לפימ"ש בס' צפנת פענח על הרמב"ם ז"ל מהגאון מוהר"י ראזין הי"ו פ"א מתרומות ה"ה לחדש דהא דבונין בחול ואח"כ מקדישין ה"ד בבנין ביהמ"ק אבל בנין מזבח הי' צריך שיבנה בקדושה וז"ל והנה במכילתא פ' יתרו מבואר דמזבח אף דל"ה רק ריצפה כמבואר בזבחים (כ"ז:) מ"מ צריך לבנותו בקדושה וכמו גבי כ"ש כמבואר בירושלמי פ"ג דיומא דעשייתם בקדושה ואין בונין בחול ואח"כ מקדישין וזהו ר"ל במנחות (כ"א.) דמזבח צריך שיהא משל ציבור ר"ל דכיון שיהא בשעת בנין קודש שוב ל"מ שהיחיד ימסרנו לציבור ועי' תמורה (ל"א:) ועשו לי משלי ותוס' כריתות (ו') עכ"ל עש"ה ולפי"ז מכ"ש דמזבח הפנימי שהוא כלי שרת כמבואר בזבחים שם שצריך שיבנהו בקדושה לפי"ד הגאון הנ"ל ומעתה ניחא ד' המהרי"ו הנ"ל דדוקא בביהכנ"ס הבנוי מתחלה לכך שדמי להיכל שהי' בתוכו מזבח שקרבו עליו שנבנה בקדושה ולכן גם העליות שע"ג קדושים כמו בהיכל ולא דמי לעליות העזרה שנבנים רק על הלשכות שתחתיהן שאינן מקום קרבן רק מכשירי קרבן אבל אם אין הביהכנ"ס נבנה מתחלה לכך א"כ ליכא לדמותו למזבח שנבנה בקדושה וא"כ ליכא לדמותו להיכל שנמצא בתוכו מזבח ולפיכך העליות ע"ג קדושים משא"כ ביהכנ"ס שלא נבנה מתחלה לכך שאינו דומה לו אין העליות ע"ג קדושים וע' בספרי לעיל סי' י"ד בעני"ז:

איברא שעיקר הדבר שהוציא הגאון בעל צ"פ מד' הירושלמי פ"ג דיומא דכלי שרת צריך להיות עשייתם בקדושה ולא כבנין המקדש דבונין בחול ואח"כ מקדישין כנ"ל לפע"ד אחרי בקשת הסליחה ממעכ"ג אין ראי' משם ואדרבה נלפע"ד להוכיח משם להיפך דז"ל הירושלמי שם ה"ו עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר אר"י הוינן סברון מימר מה פליגתו להדיוט אבל לגבוה לא [פי' היינו סוברין הא דפליגי ת"ק ורשב"ג היינו להדיוט כלומר למזוזה אע"ג דמצוה נינהו מ"מ צורך הדיוט היא אבל לצורך גבוה כגון לבנין ביהמ"ק ובגדי כהונה כ"ע ל"פ דבעינן לשמה עכ"ל הקר"ע] מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו בגדי קודש צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו [פי' דהיינו לשם קודש ובקודש יחצבו כלומר אע"ג שהתחיל לחצוב לשם קודש ל"מ עד שיהא כל מעשיהן לשם קודש עכ"ל הק"ע] ואר"ת בשר"י במחלוקת הוא הדא אמרה אף לגבוה פליגין דהיינו העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו לגבוה מותר להשתמש בו הדיוט משנשתמש בו לגבוה אסור להשתמש בו הדיוט והא תני העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט [פי' וקשיא לברייתא קמייתא דתני עד שלא נשתמש לגבוה מותר להשתמש בו הדיוט עכ"ל הקר"ע] ומשני ר"ת בשם רבנן דתמן תיפתר שבא מתרומת הלשכה [פי' הא דתנן העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט היינו שנעשה הכלי מתרומהל"ש לפיכך אסור להדיוט עכ"ל הק"ע] עש"ה והנה ממ"ד בירושלמי בתחלה דאבני קודש ובגדי קודש צריך שתהא חציבתן ואריגתן בקודש א"ר דכ"ש צריך עשיי' בקדושה דהיינו שכבר הקדישם ולא כבנין דקיי"ל דבונין בחול ואח"כ מקדישן דז"א לפי' הק"ע הנ"ל דהיינו שצריך חציבה ואריגה לשם קודש וכן הסכים בפנ"מ שם ע"ש והוא מוכרת בפי' הירושלמי דקאי אהא דמיירי לעיל מינה בפלוגתא דת"ק ורשב"ג לענין לשמה עש"ה ובק"ע שם וא"כ דמיירי רק לשמה הרי גם הבנין של המקדש צריך לשם מקדש ולא לד"א וכמו דאיתא בתוספתא ופסקה הרמז"ל פ"א מה' ביה"ב הובא לעיל וכמו"ש הבי"א בתשו' לחלק דדוקא בונין בחול אבל לשם מקדש בעינן שיבנה ע"ל בדברינו סו"ד דלעינ"ז אין חילוק בין בנין המקדש לכלי שרת:

ואדרבה משמע מהא דמשני הירושלמי בסיף תיפתר שבא מתרוהל"ש ומשמע דאידך ברייתא דקתני עד שלא נשתמש לגבוה מותר להשתמש בו הדיוט מיירי שאינו בא מתרוהל"ש ולא הקדישו עדיין כלל דאל"כ אסור שימוש הדיוט ממילא ואעפי"כ מתכשר לכלי שרת אף של"ה העשיי' בקדושה דאם אינו כשר לכלי שרת אח"כ וגם עתה אינו קדוש כלל פשיטא דמותר הדיוט להשתמש בו ומה קמ"ל וע"כ דאח"כ מותר לכ"ש וכמו"ש הק"ע שם בד"ה מותר להשתמש בו הדיוט עש"ה וש"מ דא"צ בכ"ש עשיי' בקדושה ולפלא:

על הגאון האדיר בעל צ"פ הי"ו שלא הרגיש בכ"ז. וראיתי בס' טל תורה ממורי הגאון זצ"ל בהגהותיו לירושלמי שם שהעיר אהא דאמרי' העושה כלי לגבוה עד שלא וכו' מותר להשתמש בו הדיוט וז"ל וצ"ע הא כבר הוקדש במחשבתו שעשאו לגבוה ובהקדש ל"ב הזמנה כלל דאפי' במחשבה מהני עכ"ל מו"ר הרב זצ"ל יע"ש והנה בפשיטות י"ל עפי"ד הקצוהח"ש שהבאתי לעיל דאפי' בהקדש גופה ל"מ מחשבה בכמ"ק רק בקדשי מזבח דכתיב כל נדיב לב עולות א"כ איכ"ל דבכ"ש ג"כ ל"מ מחשבה דל"ה קדשי מזבח רק מכשירי קרבן ובפרט לפימ"ש התוס' במעילה (י"ט:) בד"ה מ"ט דת"ק דלכ"ע יש פדיון לכ"ש אף למ"ד די"ב מועל אחר מועל ע"ש א"כ כ"ש הוא רק כקדו"ד ול"מ בי' מחשבה לפי"ד הקצוהח"ש הנ"ל:

ואמנם לאחר העיון נלפע"ד בישוב קו' דמורי זצ"ל הנ"ל ואשיחה וירווח לי קצת הנה בב"מ (קי"ח) אמרי' דרבנן ור"י פליגי גבי שומרי ספיחי שביעית לעומר ושתהל"ח אי מהני מסירה של יחיד לקרבן ציבור דרבנן סברי דחיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ור"י לא חייש לזה וקיי"ל דהלכה כרבנן ובירושלמי פ"ד דשקלים ה"א אמרי' אהא דתני אשה שעשתה כתונת לבנה כשירה ובלבד שתמסרנה לציבור אר"א דר"י הוא דר"י אומר אף הרוצה מתנדב ש"ח [פי' שם במשנה פליגי ר"י ורבנן בשומרי ספיחין בשביעית הנ"ל ומש"ה אמר דר"י הוא דמכשר להביא קרבן ציבור משל יחיד] ומשני ר"י בש"ר אילא דה"כ היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהיא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור עכ"ל הירושלמי שם ע"ש. ומזה תמה הרב המגי' במשל"מ פ"ד משקלים ה"ו אדברי התוס' ביומא (ל"ה:) שהקשו אהא דאמרי' התם אחר שכלתה עבודת ציבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור פשיטא מד"ת ניחוש דלמא לא ימסרנה יפה יפה קמ"ל וכ' התוס' שם ואפי' לרבנן דר"י בפ' הבית והעלי' דס"ל שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרוהל"ש וכו' וקאמר דפליגי במיחש דלמא לא מסר לציבור יפה דרבנן סברי חיישינן הכא מודו דאנן סהדי דכה"ג מסר לה יפה שהוא גדול בתורה וידע שיש למסור יפה ועוד דכיון שכל כבוד דכהונה שלו מסר לה יפה אגב חביבות שעובד בה עכ"ד עש"ה. והרי קושייתם הוא מפורש בירושלמי הנ"ל ומשני לה בתי' אחר ע"ש במשל"מ שלא תי' כלום ע"ז והוא תימא רבה על רבותינו בעלי התוס' שלא הזכירו מד' הירושלמי אלו שהוא במקומו על המשנה דרפ"ד שקלים וחיפשו לת' בתי' אחרים ולא תי' כדמתרץ לה בירושלמי הנ"ל לחלק בין גוף הקרבן למכשירי קרבן וגם יפלא דאם יש מקום לת' כמו שתי' התוס' בב' התי' הנ"ל למה לא משני הכי בירושלמי, והנלפע"ד בישוב כ"ז הנה גוף תירוצא דירושלמי הנ"ל דדוקא בגוף הקרבן פליגי רבנן אר"י וחיישי שמא לא ימסרנה יפה יפה משא"כ במכשירי קרבן מודים דל"ת להכי צ"ע מה טעם יש לחלק בינייהו והרי בגדי כהונה אף שהם מכשירי קרבן מכ"מ אינם באים משל יחיד רק מתרומת הלשכה וכמוש"פ רבינו הרמז"ל בפ"ד משקלים ה"ב ולמה בהו ל"ח שמא לא ימסרנה יפה יפה רק בקרבנות עצמם והנ"ל בביאור ד' הירושלמי דכבר התפלא המשל"מ שם דמה חששא היא זאת שמא לא ימסרנה יפה יפה והא כיון שהוא מוסר לנו הדבר ובפיו אף דנימא שבלבו אינו מוסכם מ"מ מהני המסירה דהא קיי"ל בכ"ד דדברים שבלב אינם דברים עכ"ק ע"ש וראיתי בחי' ח"ס עה"ת פ' משפטים שתירץ דשמא בעודו בידו העלה אל לבו שיוקדש ומיד נעשה הקדש גבוה דהיינו הקדש יחיד וא"כ תו לא מועיל מסירתו יפה כיון שכבר הי' הקדש ושוב אינו משתנה לשל ציבור והיינו דקאמר בירושלמי דר' יוסי ס"ל הקדש יחיד משתנה לשל ציבור ולא איכפת לן אם מקדישו מתחילה לעצמו עכ"ד ז"ל ע"ש ולפי"ז יל"פ דזה הוא כוונת הירושלמי במה דמחלק בין גוף הקרבן למכשירי קרבן לפימשכ"ל בשם הקצוה"ח דדוקא בקדשי מזבח מועיל מחשבה מקרא דכל נדיב לב עולות ולא בשאר הקדשות ולכן אמרי' דעד כאן חיישי רבנן שמא לא ימסרנה יפה יפה רק בקרבנות משום חשש הנ"ל דשמא בעודו בידו עלה על לבו להקדישו לקדושת קרבן זה וכיון דנתקדש לגבוה ע"י מחשבתו ונעשה הקדש יחיד שוב ל"מ אח"כ מסירה לציבור משא"כ מכשירי קרבן כבגדי כהונה דאפי' הקדישם מקודם בעודם בידו במחשבה לית לן בה דהא ל"מ מחשבה בהקדש בגדי כהונה כיון שאינם קדושים קדוה"ג כקדשי מזבח וא"כ לא נעשה הקדש יחיד ע"י מחשבתו (ואי למיחש שמא הקדישם מקודם במחשבתם בקדוה"ג כגון לבגדי כהן גדול די"ב קדוה"ג כמו שאכתוב לקמן בס"ד ז"א דמשמע מד' הח"ס דל"ח רק לשמא הקדישם לקדושה זו עצמה במחשבה קודם כיון שגומר בדעתו להקדישו לזה והחשש הוא דנעשה הקדש יחיד עיד"ז כיון שלא מסרו לציבור ודו"ק וע' יומא י"ב:) וא"כ ליכא למיחש שמא לא ימסרנה יפה יפה בבגדי כהונה דדברים שבלב אינם דברים בזה וכקו' המשל"מ הנ"ל דל"ש תי' הח"ס כנ"ל וזהו כוונת הירושלמי בחילוק שבין קרבן למכשירי קרבן:

ואחרי עלות כ"ז הבא נבוא להסר תמיהת הרב המגי' במשל"מ מעל ד' התוס' דיומא הנ"ל. דהנה עיקר חילוקו דבעל קצוה"ח הנ"ל לענין מחשבה בהקדש דל"מ רק בקדשי מזבח משמע דהיינו רק בקדושת הגוף כקדשמ"ז מהני מחשבה אבל לא בקדו"ד וא"כ נחזי אנן בבגדי כהונה מה דינם לענין מחשבה אי כקדושת הגוף או כקדו"ד והנה הריטב"א בפ"ב דקדושין (נ"ד.) כתב דבגדי כהונה אינם קדוה"ג ככלי שרת שהרי אין משתמשין בהן בגופן ומכשירי עבודה הם ודינן כקדו"ד ע"ש וא"כ בודאי ל"מ מחשבה להקדיש בגדי כהונה כמו דל"מ מחשבה בכל קדו"ד לפי"ד הקצוה"ח הנ"ל, ואכן במשל"מ פ"ח מה' כלהמ"ק ה"ה הקשה לד' הריטב"א הנ"ל מהא דקיי"ל דבגדי כהן גדול שבלו נגנזים ואי אמרת בשלמא דיש להם קדוה"ג ה"ט דנגנזים משום דאין להם פדיון ככל כ"ש דאין להם פדיון כמו"ש רבינו בפ"ח מה' איסמ"ז ה"ד אלא אי אמרת דדינם כקדו"ד אמאי אינן פודין אותם עכ"ק והניח בצ"ע ע"ש ולפעד"נ לתרץ דהיא הנותנת דכיון דילפינן ביומא (י"ב:) ובכ"ד מקרא דוהניחם שם דטעונין גניזה ש"מ דבגדי כהן גדול שבלו טעונים גניזה כדילפינן מקרא הנ"ל משא"כ בגדי כה"ד דא"צ גניזה דליכא למילף מקרא דוהניחם שם דאיירי בבגדי כ"ג וכמו"ש המשל"מ בפ"ה ממעילה הי"ד דה"ט שכ' רבינו הרמז"ל בה' כלהמ"ק שם דמבלאי בגדי כהן הדיוט היו עושין פתילות לקדש ולהדלקה בשמחת בית השואבה ולא בבגדי כ"ג שבלו ע"ש בר"מ הלכה ה' וה"ו משום דבגדי כ"ג שבלו טעונים גניזה כדילפינן מקרא הנ"ל משא"כ בגדי כה"ד דליכא בהו קרא א"צ גניזה בבלו רק עושים מהם כנ"ל ומה שכ' הרמב"ם בה' מעילה שם דבגדי כהונה שבלו מועלין בהם ומשמע דגם בגדי כהן הדיוט היינו כ"ז שלא נפדו אבל מהני בהם פדיון באמת כמו בכל קדו"ד משא"כ בגדי כהן גדול דגלי קרא דצריכין:

גניזה י"ב קדוה"ג ול"מ בהו פדיון (ומה דיש מעילה בבגדי כה"ד שבלו ול"א דהוי כדבר שנעשה מצותו דאין מועלין בו כבר עמד ע"ז במשל"מ שם ועי' במקו"ח בחידושי אבי המחבר ז"ל על מס' כריתות (דף י') הנספח בסוף הספר מ"ש בזה] נמצינו למידין דיש חילוק בין בגדי כהונה דכה"ד שקדושים רק קדו"ד ובגדי כה"ג קדושים קדוה"ג. ולפי"ז נסתלקה תמיהת הרב המגי' במשל"מ מעל ד' התוס' דיומא הנ"ל דבירושלמי דשקלים הנ"ל דאיירי בסתם כתונת דבגד"כ וסתמא מכה"ד הוא שפיר אמר דמכשירי קרבן הוא וגם רבנן מודים דמהני בה מסירה לציבור ול"ח שמא לא ימסרנה יפה יפה והיינו דכיון דבגדי כהונה דכה"ד הם רק קדו"ד ולא מהני בהם מחשבה להקדיש כד' הקצוה"ח הנ"ל א"כ ליתא לחששא שמא הקדישם בלבו ולשמא לא גמר בלבו ליכא למיחש דדברים שבלב אינם דברים וכנ"ל אבל בש"ס דיומא (דל"ה:) הנ"ל דאיירי בכתונת דבגדי כה"ג כפרש"י שם על עבודת יחיד היינו הוצאת כף ומחתה ביוה"כ עש"ה ובגדי כה"ג הרי קדושים קדוה"ג ומהני בהו מחשבה שוב ל"ש לתרץ כתי' הירושלמי הנ"ל דבמכשירי קרבן גם רבנן מודים כיון דל"ש טעמא הנ"ל ולכן קש"ל להתוס' דהיאך מועיל מסירה לציבור בכתונת דכ"ג דניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה כדחיישי רבנן דר"י והיינו שמא הקדישם בלבו מקודם כפי' החת"ס הנ"ל והוצרכו לת' דבכ"ג בלא"ה י"ל דליכא למיחש שמא לא ימסרנה יפה יפה שהוא גדול בתורה וידע שיש למסור יפה והיינו דאם הקדישם במחשבתו מקודם ידע שיפסול למסרה לציבור ולא ימסרנה ואם מסרה בודאי נזהר ולא הקדישה מקודם אפי' במחשבתו אבל בירושלמי שם לא מצי לתרוצי הכי כיון דלא מיירי בכתונת דכ"ג כ"א מכתונת דכה"ד כנ"ל ומתורצים ד' התוס' לנכון בס"ד כפתור ופרת:

ועתה נחזור למה שהתחלנו לקו' מורי הגז"ל בעושה כ"ש לגבוה דתיפ"ל דקדיש מטעם מחשבה והאיך מותר הדיוט להשתמש בו הנה כלי שרת איפלגי תנאי בכתובות (ק"ו:) דלרי"ש כלי שרת באים ממותר תרוהל"ש ולר"ע ממותר נסכים וכ"פ הרמז"ל בפ"ד משקלים כר"ע ע"ש אבל עכ"פ מודים מיהת דבעינן כ"ש משל ציבור כמו כל הקרבנות דציבור דחשיב שם שבאים דוקא משל ציבור מתרוהל"ש ולא משל יחיד כ"ה בכ"ש וכמובן וא"כ לכאורה אם יחיד עושה כלי שרת משלו ומסרו לציבור תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן בשומרי ספיחים בשביעית אם מהני מסירה לציבור הנ"ל ולרבנן ל"מ וחיישי שמא לא ימסרנה יפה יפה ואך לפי"ד הירושלמי הנ"ל הרי במכשירי קרבן כ"ע מודים דמהני מסירה לציבור וא"כ גם בכלי שרת יועיל מסירה לציבור ול"ת שמא לא ימסרנה יפה יפה גם לרבנן דר"י ושפיר משכחת לה שיחיד עושה כלי שרת משלו למוסרה לציבור ואכן כבר ביארתי כוונת הירושלמי דלכן במכשירי קרבן ל"ח לשמא לא ימסרנה יפה יפה משום דלא מהני בהו מחשבה כמו בקרבן גופה לד' הקצוה"ח הנ"ל וא"כ ליכא חששא שהקדישו בלבו מקודם וכנ"ל, עי' היטב בדברינו האמורים לעיל בארוכה, ולפי"ז נפל האי מילתא בבירא דנימא שהקדישו במחשבתו דהא כיון שעושה כ"ש משלו [דהא לא איירי בעושה ממעות תרוהל"ש כדמשמע בירושלמי שם עש"ה] וע"כ כוונתו למוסרו לציבור בע"כ דל"מ מחשבה להקדישו קודם דא"כ לא יועיל המסירה לציבור ואם נימא דבכ"ש מהני מחשבה כמו בקדוה"ג מדיש בהו מועל אחר מועל וד' התוס' במנחות (ק':) ד"ה וכ"ש דאין פדיון לכ"ש מה"ת לר"נ ע"ש בע"כ צריך לאוקמי האי ברייתא דעושה כלי לגבוה כר"י דסובר דמהני מסירה מיחיד לציבור ול"ת שמא לא ימסרנה יפה יפה אפי' בקרבנות גמורים משום דל"ח שמא הקדישם במחשבתו מקודם לפי פי' החת"ס הנ"ל בהא דחיישינן שמא לא ימסרנה יפה יפה היינו שהקדישו בלבו מקודם ע"ל] וא"כ שוב ג"כ ל"ק קו' מורי ז"ל דנימא שקדיש מטעם מחשבה הכלי שעשה לגבוה ויותסר שימוש הדיוט בה ז"א דע"כ לא הקדיש במחשבה מקודם ול"ת לזה לר"י מדמהני מסירה לציבור אח"כ וא"כ ממנ"פ א"ש בין א"נ דמהני במחשבה בהקדש כלי שרת ובין א"נ דל"מ מחשבה בהקדש כ"ש ול"ק קו' מורי הרב זצ"ל ודו"ק היטב:

ועי' בתוס' זבחים ר"פ איזהו מקומן (מ"ז.) שפלפלו אי בשחיטת קדשים צריך סכין כלי שרת ורצו להוכיח דל"ב סכין כ"ש מפסחים (ס"ו.) שהי' כ"א מביא סכינו מתוך ביתו לשחיטת קר"פ ודחו די"ל דכ"א הקדיש סכינו בע"ש ע"ש בדבריהם. ולפי הנ"ל אכתי קשיא דא"נ דבעינן סכין כ"ש לשחיטה א"כ בודאי דינו ככל כלי שרת שבאין מתרוהל"ש או ממותר נסכים כל חד כדס"ל בכתובות הנ"ל וא"כ האיך הועיל מה שהקדיש כל יחיד סכין שלו לשחיטת פסחו דבכה"ג אין עליו קדושת כלי שרת כיון דאינו בא משל ציבור או שימסרנה עכ"פ לציבור כנ"ל ולא מצינו כן בפסחים שם שמסרו סכיניהם לציבור ובע"כ דל"ב סכין כ"ש לשחיטת קדשים וכמו שרצו התוס' להוכיח משם. ועי' בתשו' חת"ס חיו"ד (סי' קי"ד) שכ' דהא דמצינו בפסחים שם שכ"א הביא סכינו עם פסח ולא מצינו כן בי"ט שחגיגה ושמחה מרובים יותר מפסחים ובביהמ"ק הי' בית החלפים ששם היו סכינים לשחיטת קרבנות היא משום דפסח שאני שאינו נאכל אלא למנויו אי ביה"ש רותח לא יכול לשחוט פסח לזה בסכין ששחט פסח אחר בלא הכשר ומריקה ושטיפה בנתיים עכ"ד ז"ל ע"ש וזה תי' נכון מפני מה הוצרך בקר"פ כ"א סכין מיוחד לשחיטתו ולא נטלו סכינים מבית החלפים בביהמ"ק אבל אכתי צ"ע א"נ דסכין לשחיטה בעי כ"ש הרי צריך שיבא משל ציבור ולא משל יחיד כמו שהי' בקר"פ שהביא כ"א מביתו וצ"ע:

סי' קנ"ב סעיף א' אין סותרין ביהכנ"ס כדי לבנות ביהכנ"ס אחר שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר אלא בונים אחר תחילה ואח"כ סותרים הישן עכ"ל. בש"ס דב"ב (ג':) מקשה ובבא בן בוטא היכי אסבי' לי' עצה להורדוס למסתרי' לביהמ"ק והאר"ת לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא אבע"א תיוהא חזא בי' אבע"א מלכותא שאני דלא הדרא בי' דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר בי' עכסה"ג ע"ש והקשה בפרי מגדים בסי' זה בא"א סק"ה דנהי דמלכותא ל"ח לאונס ופשיעותא אכתי כלית דוכתא לצליי הוי דאיך היו מקריבין תמידין וקטורת בכל יום וכ"ת אה"נ דטעמא רק משום פשיעותא לא משום צלו' הא בורכא דאכתי איך ביטלו מצ"ע בכל יום כ"ז שעוסקים בבנין ולמ"ש הר"מ ז"ל פ"י מה' ביהב"ח הט"ו דמקריבין אעפ"י שאין בית ומחיצות י"ל זה ועי' בהשגות הר"א ז"ל וצ"ע עכ"ל הפרמ"ג עש"ה הנה סיים בצ"ע לשי' הראב"ד ז"ל שם בהשגותיו דאין להקריב בלי בית א"כ איך נתן בבא ב"ב עצה להורדוס לבנות הביהמ"ק מחדש ולסתור הישן הא יש ביטול כמה מצ"ע בכל יום ולפעד"נ לתרץ דאף הראב"ד ז"ל מודה דבזמן בית שני שהי' הביהמ"ק בנוי ורק שסתרו כדי לבנותו לא בטיל:

הקדושה מאותו מקום והי' מותר להקריב עליו אעפ"י שאין בית דז"ל הראב"ד בהשגות שם ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' לר"י דאמר קדושה שני' קדשה לעתי"ל לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהי' יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש בקדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו עכ"ל ע"ש. הנה מתבאר מדב"ק דעזרא לא קידש המקדש לעתי"ל לפי שידע שעתיד להשתנות ולהתקדש בקדוש אחר עולמי והיינו לאחר החורבן עי' בכ"מ מ"ש ע"ז אבל זה ודאי הי' בדעת עזרא לקדש מקום המקדש כ"ז שתעמוד בבנינה אפי' אם יסתרוה באמצע זמן קיומה ע"מ לבנותה ביפוי יותר מכ"מ לא תסתלק ממנה הקדושה דל"ש בזה סברת הראב"ד ז"ל הנ"ל שלא קידשה עזרא משום שידע שיתקדש בקדוש אחר עולמי דזה שייך רק לענין שלא תשאר בקדושתה לאחר החורבן עד לעתי"ל משא"כ מקודם החורבן ל"ש זה ויודה הראב"ד ז"ל דלא נפקע הקדושה מהמקום המקודש והותר להקריב קטורת ותמידין בכל יום אעפ"י של"ה הביהמ"ק בנוי ומתורץ קו' הפרמ"ג הנ"ל:

ויש להביא ראי' לדברינו האמורים לעיל דאי ס"ד דמשעה שסתרי' הורדוס לביהמ"ק נסתלק קדושת המקדש מזמן קדושת עזרא וא"כ כשבנה הביהמ"ק מחדש הי' צריך לקדשו מחדש כדין המקדש והעזרות המבואר במשנה דשבועות (י"ד.) עי' בשבועות (ט"ז.) ולא מצינו זאת בש"ס דב"ב שם שקידשו בזמן הורדוס עוה"פ להביהמ"ק רק בזמן עזרא הי' קידוש לקדש העיר והעזרות וע"כ דלא הוצרכו לקדש עוה"פ כיון דלא סר עוד קדושת עזרא כ"ז שלא נחרב הבית אפי' לדעת הראב"ד ז"ל והבן:

עוי"ל בישוב קו' הפרמ"ג הנ"ל דשפיר יוכלו להקריב במקום המקדש על המזבח בזמן שסתרו הבנין דבית שני בימי הורדוס ואע"ג שלא הי' הביהמ"ק בנוי דאף א"נ דבטלה קדושת הביהמ"ק לד' הראב"ד ז"ל דלא קדשה לעתי"ל מ"מ י"ל לפי"מ דמשמע במגילה (י'.) דא"נ דלא קידשה לעתי"ל הותרו הבמות ע"ש ובתוס' שם וא"כ י"ל דבמקום המקדש הי' דינו כבמה גדולה לענין הקרבה כיון דהי' עוד מזבח בנוי מכל הציבור אף דל"ה מחיצות מ"מ הרי כבר כתב רש"י במנחות (כ"ה.) ד"ה מכללו בבמה דבנוב וגבעון ליכא פסול יוצא דאין שם קלעים ע"ש וא"כ לדין במה גדולה אינו מגרע מה דליכא מחיצות בנוים ומ"ש הראב"ד ז"ל דלא קידשה לעתי"ל ומשמע דאסור להקריב על אותו מקום של המקדש והרי עכ"פ נוכל להקריב כמו על במה גדולה י"ל דעתה לאחר החורבן שכבר ליכא מזבח שנחרב א"כ אפי' נבנה עליו מזבח מכ"מ לא בא בהסכמת כל ישראל ומשקלי ציבור וא"כ אין דינו כבמת ציבור משא"כ בעת שסתרי' הורדוס להמקדש שהי' עדיין המזבח של הציבור מכבר בודאי הי"ל דין במת ציבור ושפיר הקריבו עליו תמידין וקטורת בכל יום כדין במה גדולה ול"ק קו' הפרמ"ג הנ"ל:

שם במג"א סק"ו כתב אהא דכתב הרמ"א ואסור לסתור דבר מביהכנ"ס וז"ל דהוי כנותץ אבן מן ההיכל הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר מהר"מ פדואה (סי' ס"ה) עכ"ל ע"ש ובתשו' חת"ס חאו"ח (סי' ל"ב) כ' שדבריו תמוהין מאוד שהיא נגד ש"ס ערוך במכות (כ"ב) דאמר שבשלו בעצי הקדש ואזהרתי' מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלקיכם הרי מבואר דאפי' שורף עצים תלושים עובר משום לא תעשון כן והנה בלאו אחד נכללו שלשתן דהיינו נתיצות מזבחותם ושריפת אשריהם ומחיקת שם ע"ז ועל שלשתן נאמר לא תעשון כן לה' אלקיכם והשתא מה אשריהן תשרפון דהוא מחובר ממש המושרש בקרקע אפ"ה אמרי' דהשורף עצים תלושים מהקדש עובר על לא תעשון כן מכ"ש נתיצת מזבחות דהוי רק תלוש ולבסוף חברו בבנין שאיננו מחובר גמור כמו המושרש בקרקע בודאי שנאמר שכולל גם התלוש ומטלטל להיות עובר בלאו הנותץ דבר מכלי קודש המטולטלים עכ"ק עש"ה ולפעד"נ דלק"מ דלפי הנראה למד הגאון ז"ל מד' המג"א הנ"ל בשם המהרמ"פ דמאבד כלי קודש כיון שמטלטלין אינו עובר בלאו דלא תעשון כן ולפי שיטתו יפה הקשה מש"ס דמכות הנ"ל דאמרי' דלוקה בשורף עצי הקדש משום לא תעשון אבל הנלפע"ד לפרש עפימ"ש התוס' ביומא (מ"ד.) ד"ה בשילה ובית עולמים מנין וז"ל ואי כתב משכן ה"א דין הוא שחייב עליו לפי שנמשח בשמן המשחה ואסור ליגע בו בטומאה אפי' כשהוא מפורק אבל אבני היכל שנשרו מותר ליגע בהם בטומאה עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר מד' התוס' דאבני ההיכל שנשרו נסתלק מהם קדושתם ול"ד למשכן שקדושתו אינו מסתלק מהם אפי' בשעה שהוא מפורק משום שנמשח בשהמ"ש וא"כ מסתבר דהלאו דלא תעשון כן דאיכא בנותץ אבן מהיכל רק בעודו מחובר בהיכל וקדושתו עלה לכן אסור לנותצו מכח לאו דלא תעשון כן אבל כשנתלש אבן מאבני ההיכל מאליו אם נותצו אח"כ אינו עובר בלאו הזה כיון דכבר נסתלק קדושתו ממנו וא"כ ה"ה וק"ו לאבני ביהכנ"ס דדוקא באבנים המחוברים לבנין ביהכנ"ס יש איסור לנותצם מכח איסור לאו הנ"ל אבל בנתלש אבן מביהכנ"ס ליכא איסורא לנותצו אח"כ כיון דעיקר האיסור בביהכנ"ס לנתץ ממנו הוא משום דנקרא מקדש מעט ודמי להיכל שאסור לנתוץ ממנו וכמו"ש הט"ז לעיל (בסי' קנ"א סק"ג) בשם המרדכי יעיי"ש א"כ עכ"פ לא עדיף מהיכל שדוקא באבן מחובר בהיכל איכא הלאו ולא באבני ההיכל שנעקרו ממקום חיבורם וק"ו בביהכנ"ס, ואמנם כ"ז לענין אבני היכל וביהכנ"ס שנעקרו מחיבורם והם תלושים אבל במקדיש דבר תלוש שנחית עלה קדושה גמורה ליכא למ"ד דלא עובר בהלאו דלא תעשון כן אם מאבד אותו דבר הקדש דמהכ"ת לומר כן כיון שיש על אותו דבר קדושה גמורה וא"כ סרה מהר הקושי' ממכות הנ"ל שהקשה החת"ס על ד' המג"א וכמובן:

ובעיקר הדבר דאמרי' בספרי דהנותץ אבן מהיכל וממזבח עובר בלאו דלא תעשון כן ראיתי בתשו' אמרי יושר ח"א ממורי הגז"ל (סי' ל"ז) שתמה מזה עמ"ש המנ"ח במצוה תל"ז לחדש דבדבר שאין בו מעילה ליכא הלאו דלא תעשון כן והוכחתו מתוס' מכות שם שהק' במבשל בעצי הקדש דלילקי נמי משום מעילה ע"ש בתו' ודלמא מיירי בעצי שלמים דליכא מעילה וע"כ דבדבר שא"ב מעילה ליכא גם הלאו דלא תעשון כן עכ"ד המנ"ח ותמה עליו השואל באמ"י שם דהא גם במזבח והיכל ליכא מעילה דמחובר א"ב מעילה ואעפי"כ איכא הלאו דלא תעשון כן מדאורייתא ע"ש שנדחק מו"ר הגז"ל לישב ד"ז וכן באמרי יושר ח"ב (סי' קמ"ב) ולפע"ד אין כאן מקום תימה על המנ"ח ז"ל דז"ל המנ"ח שם ונראה דהי' פשוט אצלם דעל דבר שאין בו מעילה אין עובר בלאו הזה דלא תעשון כן ג"כ ואפשר כיון דכתיב לה' אלקיכם וכו' כמו מעילה דנפק"ל דאינו אלא בקה"ק ובקדשי בדה"ב דהם קה"ק מדכתיב לה' וכו' עי' במעילה ה"נ אין עוברי' הלאו הזה בהקדש רק קדשים שמועלין היינו:

קדמ"ז קדק"ד וקדבדה"ב עכ"ל ע"ש והתינח לענין עצי שלמים דמשו"ה אין בו מעילה משום דקדק"ל הוא ול"ה בכלל קדשי ה' ה"ה דל"ה הכא בכלל ל"ת כן לה' אלקיכם אבל הא דאין מועלין במחובר הוא מטעם דמעילה איתקש לתרומה כמבואר במעילה (י"ט:) ע"ש אבל לעולם מיקרי קדשי ה' וכמובן וא"כ ממילא דאיכא בזה הלאו דל"ת כן אפי' לד' המנ"ח הנ"ל וז"ב בס"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה