אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן כג

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן כג

ח"א סימן כב

ב"ה:

שלום וברכה ברבי' והמשכה לכבוד הרב הג' החו"ב בחדרי תורה המפורסים לתהלה שושילתא דיחוסא כו' כש"ת מו"ה צבי אייזענשטאט שטאט שליט"א חתנא דבי נשיאה הגאון אבדק"ק קראקא זצ"ל:

אחדשכת"ה לנכון הגיעני יקרתו עם מנחתו היקרה ספר "כנפי שחר" ממר: זקינו הגאון ז"ל אשר הוציא מעכת"ה לאור עולם, ות"ח חן למעכת"ה על מנחתו, ועיינתי בו וראיתי כי הוא פורש כנפיו בהרבה מקצועות התורה וכמו השחר הוא מאיר עיני חכמים בהעיון הנכון בסוגי' הש"ס והראשונים, ואציג בזה מה שהערותי מדי עיוני בו:

בס' כנפ"ש (סי' כ"ט) העיר בד' רש"י בסנהדרין (פ"ב.) בהא דאמרי' התם בזמרי שהקריב את המדינית לפני משה א"ל בן עמרם זו אסורה או מותרת וא"ת אסורה בת יתרו מי התירה לך ופרש"י וז"ל משה קודם מ"ת נשא וכשנתנה תורה כולן ב"נ היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם וגרים רבים של ערב רב עכ"ל ויפלא דלמה הוצרך רשיז"ל לכל האריכות הזה ול"כ בקיצור דבת יתרו נתגיירה והמדינית לא נתגיירה ותי' הגהמ"ח ז"ל משום דאכתי הי' קשה מה יועיל מה שנתגיירה צפורה לאחר מ"ת למ"ד דמשה רבינו כהן גדול הי' והוא אסור בגיורת ולזה כ' דמשה רבינו קודם מ"ת נשא וכשנתנה תורה כולן בכלל ב"נ היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם והיינו דלמ"ד דמשה רבינו כהן גדול הי' נאמר דיתרו קודם מ"ת בא ואז נתגיירה צפורה בשעת מ"ת וכל הבאים למ"ת להוציא א"ע מכלל ב"נ אינו נופל עליהם שם גיורת ולהכי היתה מותרת למרע"ה עכ"ד ז"ל ודפח"ח ואני אוסיף ע"ד ז"ל דמשמע מסוגית הש"ס דסנהדרין שם דאזיל אליבא דמ"ד הסובר דמשה רבינו כהן גדול הי' דהא קאי שם אליבא דרב מדהביא שם עלה מ"ש רב עה"כ וירא פנחס בן אלעזר וגו' ורב הוא דאית לי' בזבחים (ק"א:) דמשה רבינו כהן גדול הי' ולכן הוצרך רש"י ז"ל לפרש כן אליבי' וכנ"ל:

ולענד"נ ג"כ לומר בישוב ד' רש"י ז"ל בדר"ז עפי"מ דאמרי' במכילתא פ' יתרו עה"כ ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחי' ר' יהושע אומר אחר שנפטרה הימנה בגט נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שלוח מה שלוח האמור להלן גט אף כאן גט ובפי' מרכבת המשנה על המכילתא שם הקשה למ"ד דלא פסקה כהונה ממשה האיך החזיר גרושתו ותי' דר"י לשיטתו אזיל דס"ל דיתרו קודם מ"ת בא ועדיין לא נתחדשה הלכה זו עכדב"ק ע"ש ומעתה י"ל דהיינו דקשיא לי' לרש"י ז"ל הנ"ל אליבא דרב דסובר דמשה רבינו כה"ג הי' האיך נשא צפורה אחר שלוחי' דהיינו גירושין כנ"ל והא אסור לכהן לישא גרושה ולכן פי' דצפורה יצאה מכלל ב"נ בשעת מ"ת והיינו דיתרו בא עם צפורה עוד קודם מ"ת ובשעת מ"ת נתגיירה עמהם ביחד וא"כ ל"ק האיך החזיר גרושתו דאז עדיין לא נתחדשה הלכה זו דקודם מ"ת דין ב"נ הי"ל כפרש"י ביבמות (מ"ו.) ד"ה באבותינו שמלו ואחר שנתגיירה במ"ת שוב לא גירשה מרע"ה ודו"ק:

עוד עלה בדעתי לומר בישוב ד' רש"י ז"ל הנ"ל באומר מן החדש דהנה דעת התוס' בגיטין (דף פ"ח:) בד"ה במילתא דשכיחא כו' דקבלת גרים צריכין להיות בג' מומחין כדאמרי' ביבמות (מ"ו:) דצריך שלשה דמשפט כתיב בי' ומה שמקבלין גרים בזמה"ז משום דשליחותי' דקמאי עבדינן עש"ה וכ"ה דעת הר"ן ז"ל הובא ביתה יוסף חו"מ (סי' א') ע"ש וע' בתוס' קידושין (ס"ב: ) בד"ה גר צריך שלשה שכ' בשם הר"ן ז"ל שחולק וסובר דל"ב מומחין לקבלת גרים מדכתיב לדורותיכם ע"ש וע"ע בחידושי הרי"ם לחו"מ (ר"ס א') שהאריך בעני"ז יעיי"ש והנה ענין הסמיכה להמומחין לדון כתב הרמב"ם בפ"ד מה' סנהדרין ה"א שצריך להיות איש מפי איש עד ב"ד של משה רבינו ומשה רבינו סמך את יהושע וכן הזקנים עיי"ש והנה בשעת מ"ת הי' לישראל ענין גירות כמבואר ביבמות שם דדיני הגר שבא להתגייר ילפינן מאבותינו בשעת מ"ת ע"ש דהטבילה הי' אז כדילפינן מקרא דויזרוק על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה וכן המילה הי' אז וכבר כתב החתם סופר בחי' לשבת (קל"ה) דכל אותן שמלו בצאתם ממצרים הי' צריכין מילה שנית כדין גר שנתגייר כשהוא מהול ע"ש והמילה והטבילה דגר הרי צריך להיות בפני ב"ד ובפרט קבלת המצות של ישראל הי' בודאי בשעת מ"ת כמו קבלת המצות בגר הבא להתגייר וזה אליבא דכ"ע מעכב שיהא שלשה כמבואר בש"ע יו"ד (סי' רס"ח סעי' ג') ע"ש וא"כ לד' התוס' הנ"ל דבעינן סמוכין לקבלת גרים יל"ע מי היו המומחין בשעת מ"ת שקיבלו את ישראל להתגייר דהא משמע מדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל דהסמיכה ראשונה היתה ממרע"ה שסמך את יהושע בידיו וכן להזקנים וזה הי' זמן רב אחר מ"ת וא"כ מי הי' הב"ד של מומחין שצריך להיות בעת הגירות ולישב זה נ"ל דהנה דעת הרמב"ם בפ"ב מה' סנהדרין דבדיני ממונות מדאורייתא חד נמי כשר והש"ך בחו"מ (סי' ג' סק"א) הרבה לתמוה עליו מהא דאמרי' בב"ק (דף פ"ד:) ובגיטין שם דלכן דיינינן הודאות והלואות בזמה"ז דליכא מומחין משום דשליחותיי' דקמאי עבדינן אלמא דבעינן מומחין מה"ת לדון דיני ממונות עש"ה ובתומים ונתיה"מ שם כתבו לישב ד' הרמז"ל דלעולם חד נמי כשר מה"ת רק דצריך היחיד הדן דינ"מ להיות מומחה וסמוך משום דס"ל ע"פ כתיב כמבואר בב"ק (דף ק"ז) ולכן פסק דב' הדיוטות שדנו אין דיניהן דין וכן צ"ל דשליחותיי' דקמאי עבדינן דבלא שליחותיי' פסולים אנחנו לדון דהא ליכא בינינו גם יחיד מומחה עכ"ד ז"ל עש"ה ומעתה הרי הא דצריך בקבלת גרים שלשה ומומחים ילפינן מדכתיב משפט כמבואר ביבמות שם ובתוס' גיטין שם וא"כ עכ"פ לא עדיף זה ממשפט עצמו היינו דינ"מ ומה התם בדינ"מ קיי"ל דסגי ביחיד מומחה אף בקבלת גרים סגי ביחיד מומחה ורק מדרבנן צריך שלשה כמו בדינ"מ לד' הרמז"ל הנ"ל, ולפי"ז הרי משה רבינו הי' יחיד מומחה גם בשעת מ"ת דהוא הי' הסומך וא"כ שפיר הי' הגירות של כל ישראל ע"י מרע"ה שהי' יחיד מומחה וזה מהני מדאורייתא בקבלת גרים וכנ"ל: ואמנם הרמ"א ביו"ד שם כ' דהב"ד של הגר בעת שמתגייר לא יהי' קרובים והיינו כיון דמשפט כתיב בי' בודאי צריך להיות כמו בדינ"מ דפסול בב"ד של קרובים וע' במרדכי פ' החולץ הובא ביתה יוסף ליו"ד שם דכ' דמה"ט אף בהי' הגירות בפני ב"ד של קרובים לא מהני גם בדיעבד ע"ש שכ"כ בשם י"א וא"כ תיקשי דהאיך הועיל הגירות של צפורה אשת מרע"ה בשעת מ"ת כיון דעיקר ההכשר של הגירות הי' ע"י מרע"ה שהי' יחיד מומחה והרי צפורה אשתו היתה ואין לך קרוב יותר מזה וא"כ כמו בדינ"מ פסול הדין אם הב"ד קרובים לבעה"ד כ"ה בגר דמשפט כתיב בי' כמובן והאיך גיירה מרע"ה לאשתו וצ"ל דכיון דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ בשעת הגירות נתבטלה הקורבה דמעיקרא ולכן שפיר הועיל גירות דצפורה ע"י מרע"ה כיון דאם תתגייר בטלה האישות דמעיקרא והו"ל כעין גיטו וידו באין כאחד דע"י הגירות אינם קרובים ומהני שפיר הגירות דצפורה ג"כ: ומעתה אחרי שהודיענו אלקים כ"ז יתיישב לנכון לשון רבינו רש"י ז"ל הנצבים למעלה שפי':

אהא דאמר זמרי למרע"ה בת יתרו מי התירה לך דמשה קודם מ"ת נשא וכשנתנה תורה כולן ב"נ היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם כו' כוונתו לומר דכיון דמעיקרא היו ב"נ וע"י נתינת תוה"ק נכנסו לכלל מצות וגם צפורה עמהם הרי בטיל היחוס דמעיקרא שהיתה אשתו בעודה ב"נ כמו בכל גר דקיי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ שפיר הועיל הגירות של צפורה ג"כ בכלל כל ישראל וזה שנזהר רש"י ז"ל בדבריו אלו ליישב דהאיך הועילה הגירות של צפורה ע"י מרע"ה וא"כ לא הוי סגי לומר בקצרה דצפורה נתגיירה דעדיין הי' קשה דהאיך הועילה הגירות של צפורה וכנ"ל ונוכ"ל דזה הי' כוונת זמרי ששאל למרע"ה בת יתרו מי התירה לך היינו דלך דייקא שאתה היית מגייר את כלל ישראל האיך התיר לך בת יתרו שנשאת לאשה עוד קודם מ"ת ולכן פי' רש"י ז"ל לישב את זה להצדיק את מרע"ה וא"ש בס"ד ודו"ק היטב:

ולכאורה יש לשדות נרגא בדברינו הנ"ל מד' החת"ס בספרו עה"ת פ' שמות עה"כ אז אמרה וגו' שכ' ע"ד הגמ' דע"ז (ה') דשובו לכם לאהליכם לשמחת עונה הוא דאתא דהכוונה לפי שבמ"ת יצאה נשמתם והורד טל של תחה"מ והקב"ה החי' אותם והו"א שבטל חיתון איש ואשתו ע"כ החזירו לשמחת עונה עכד"ק. וא"כ נשמע מזה דלא בטיל חיתון דאיש ואשתו במ"ת ודלא כמו"ש לעיל דכיון דהו"ל גר וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי נתבטלה הקורבה דאיש ואשתו דמעיקרא ע"י מ"ת:

ואך יש לקיים דברינו האמורים לעיל ואין להם סתירה מד' מרן החת"ס ז"ל, דכבר נודע ד' המהר"ל מפראג ז"ל בס' גור ארי' עה"ת פ' בהעלותך שכ' דבישראל בשעת מ"ת ל"ה דין דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי דזה דוקא בנתגייר מרצונו אבל ישראל במ"ת דכפו עליהם הר כגיגית לא הי' בהם דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי עכד"ק. ופי' המפורשים דז"ד בכלל ישראל שקבלת התורה הי' בהם ע"י כפיית ההר כגיגית אבל מרע"ה שקיבל את התורה מרצונו הטוב ול"ה תחת ההר כדאי' ביפ"ת דלאחר אמירת אנכי ול"י עלה מרע"ה על ההר בודאי הי' לו דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וזה כוונת הש"ס בזבחים (ק"א) דאמרי' במרים מי הסגירה א"ת משה הסגירה משה זר הוא ואין זר רואה את הנגעים וא"ת אהרן הסגירה אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים ומקשים העולם דלמה הוצרך לומר במרע"ה טעם חדש שזר הי' תיפ"ל דהי' קרוב מאותו טעם עצמו שאמר באהרן ולהנ"ל ניחא דמרע"ה הי' לו בשעת מ"ת דין גר שנתגייר דכקטן שנולד דמי ולא הי"ל שום קורבה עם אחותו מרים ולכן צ"ל בו הטעם דזר הי' משא"כ באהרן דלא הי"ל דין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי דקיבל התורה בכלל כל ישראל ע"י כפיית ההר כגיגית שפיר אמר דקרוב הי' עכ"ד וע' לעיל בסי' י"ב מש"כ בזה. ולפי"ז א"ש דגבי קרא דשובו לכם לאהליכם דקאי על כלל ישראל ולא על מרע"ה שפיר כ' החת"ס דהכונה דלא נתבטל החיתון דאיש ואשתו ע"י תחה"מ בשעת מ"ת ומטעם גר שנתגייר כקטן שנולד דמי לא נתבטל החיתון גבייהו דהי' הגירות ע"י כפי' וכד' הגו"א הנ"ל אבל אנן בדידן דאיירינן במרע"ה לגבי אשתו צפורה שפיר כתבנו דנתבטל החיתון דמעיקרא ע"י הגירות של מ"ת דהא משרע"ה עצמו קיבל התורה שלא ע"י כפיית ההר כגיגית ודינו הי' כגר שנתגייר דכקטן שנולד דמי ואין לו שום קורבה דמעיקרא והבן:

עוד שם בסי' הנ"ל ראיתי להגהמ"ח שהתעורר בקושי' בסתירת דברי ר' יוחנן מש"ס דסנהדרין (דף נ"ו) דאריו"ח דאיסור אבמה"ח לכ"נ ילפינן מקרא דאכל תאכל ולא אבמה"ח ע"ש ובמד"ר פ' נח פ' ל"ד אר"י בר איבו בשם ריו"ח עצמו אדה"ר שלא הותר לבשר תאוה לא הוזהר על אבמה"ח אבל ב"נ שהותר לבשר תאוה הוזהר על אבמה"ח עש"ה דיליף איסור אב אבמה"ח לב"נ מקרא דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו והוא סתירה גלוי' לד' ריו"ח בש"ס דסנהדרין דיליף איסור אבמה"ח מקרא דאכל תאכל הנאמר לאדה"ר עכ"ד עיי"ש שהניח בצ"ע בהגה"ה שעה"ג הספר, והנה מלבד עצם הסתירה מש"ס דילן למד"ר אליבא דריו"ח תיקשי דהרי המד"ר הוכיח דאאפ"ל דאיסור אבמה"ח נאמר לאדה"ר כיון שכבר הוזהר על בשר תאוה לא הוצרך להזהירו על אבמה"ח ע' בפי' מת"כ שם. וא"כ איך אמרי' בש"ס דילפינן איסור אבמה"ח מקרא דאכל תאכל הנאמר לאדה"ר הא לאדה"ר אין מקום לאסור אבמה"ח ואם שכבר נתעוררו בזה רבותינו בעהתו"ס בסנהדרין שם במקומו בד"ה אכל תאכל ותי' דמשום אבמה"ח אפי' נפל מאליו אסור דבכה"ג לא נאסר לאדה"ר עש"ה מכ"מ הא חזינן דלהמד"ר לא ניח"ל בתי' זה מדהוכיח מכח זה דלא הזהיר אדה"ר על אבמה"ח מדלא הותר לו בשר תאוה וא"כ יש להבין באיזה סברא פליגי הש"ס דסנהדרין והמד"ר הנ"ל:

והנלפע"ד בישוב כ"ז דהנה בעיקר קו' התוס' והוא הוכחת המד"ר דלמה הוצרך להזהיר לאדה"ר על אבמה"ח דהא אדה"ר בלא"ה לא הותר לו בשר תאוה לאכול כמבואר בש"ס דסנהדרין (נ"ט:) י"ל עפי"מ שהעיר במנ"ח מצוה י"ד דלב"נ מהראוי שיותסר אבמה"ח בהנאה ג"כ כיון דקיי"ל כר"א דכ"מ שנאמר לא תאכל גם איסור הנאה במשמע א"כ ה"ה באיסור אבמה"ח דב"נ מוזהר עליו אסור בהנאה ג"כ עליו ואף דש"ס פסחים (כ"ב) יליף דאבמה"ח מותר בהנאה דאיתקש לדם מ"מ אצל ב"נ ל"ש ההיקש די"ג מדות ל"ש אצלם אך באמת מותר לב"נ מכח מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור עכ"ד המנ"ח ז"ל ואך לד' הר"ש יפה ז"ל הובא בפר"ד דרך האתרים דרוש א' דאף למדס"ל מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור ז"ד לאתר שכבר הותר לישראל לי"ל דלב"נ יהי' אסור אבל מעיקרא קודם מ"ת דלא הותר עוד לישראל שפיר הי' אסור לב"נ ע"ש ובס' שושנת העמקים להפרמ"ג ז"ל בכלל ט"ז מ"ש בעני"ז יומצא דקודם מ"ת הי' אסור אבמה"ח בהנאה כיון דעיקר ההיתר בהנאה הוא משום מא"מ כו' לפי"ד המנ"ח א"כ מקודם מ"ת דל"ש מא"מ כנ"ל הי' אסבה"נ לב"נ וא"כ ממילא הוצרך להזהיר לאדה"ר על אבמה"ח ואי"ל דתיפ"ל שאסור מכח דלא הותר לו בשר תאוה לאכילה ז"א דאי מהתם הי' מותר בהנאה דהרי הלימוד בסנהדרין שם הוא רק ממיעוט דלא חית הארץ לכם ע"ש ובכה"ג לא משמע איסה"נ גם לר"א כמו"ש התוס' פסחים (כ"א:) ד"ה כ"מ שנאמר לא יאכל ע"ש ודו"ק ולכן הוצרך להזהירו על אבמה"ח לאסרו גם בהנאה לפי הנ"ל ומיושב קו' התוס' הנ"ל:

ואמנם בס' חמד"י ח"א בקו' נר מצוה בדיני ב"נ אות כ"ז העיר דא"א לומר דאבמה"ח אסור לב"נ עפ"י קו' הגרעק"א ז"ל הנודעת דאיך נוכ"ל דאבמה"ח אסור בהנאה דא"כ איך מותר לעשות מלאכה בבע"ח וצ"ל דקו' הש"ס בפסחים דאבר מה"ח יאסר בהנאה קאי למ"ד בהמה בחי' לאו:

לאברים עומדת וא"כ בחי' ליכא איסור אבמה"ח ושפיר מותר לעשות מלאכה בבע"ח אף א"נ דאבמה"ח אסור בהנאה ומשכח"ל קרא דלא תחרוש בשור וחמור יחדיו דהוצרך לאוסרו משום כלאים וא"כ למ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת ע"כ דאבמה"ח מותר גם לב"נ מדנתן הקב"ה הבהמות לנח ובניו למלאכה עכ"ד החמד"י ע"ש. ולפע"ד צ"ע דהיכן מצינו בקרא שנתן השי"ת את הבהמות לנח ובניו למלאכה הרי בקרא דנח כתיב כל רמש אשר הוא חי לכם יהי' לאכלה וגו' ומהיכא נשמע מזה היתר מלאכה בבע"ח ואי משום דכתיב בקרא וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה וגו' ובש"ס דסנהדרין שם מפרשינן דהיינו למלאכה יעיי"ש אין ראי' משם להתיר מלאכה בבע"ח לנח דהא קרא זה לאדה"ר נאמר ולמ"ד דילפינן איסור אבמה"ח מקרא דאך בשר בנפשו וגו' הרי לאדה"ר לא נאמר איסור אבמה"ח כלל וכמ"ש הרמב"ם ברפ"ט מה' מלכים כד' המד"ר הנ"ל ולכן הותר לו מלאכה בבע"ח כיון דלית בהו איסור אבמה"ח אבל לנח דהוזהר באבמה"ח וא"נ דבהמה בחי' לאברים עומדת שפיר י"ל דאסור לו לעשות מלאכה בבע"ח א"נ דאבמה"ח אסור בהנאה לב"נ כנ"ל וע' בס' חסידים סי' תרס"ו שכ' דלאדם שלא התיר לו בשר תאוה נתנה לו רדיי' אבל לב"נ שהותר להם בשר תאוה לא נתן להם רדיי' עכ"ד עש"ה הרי מבואר דלנח לא נאמר קרא דרדו בדגת הים וגו' וא"כ מנלן להתיר לב"נ אבמה"ח בהנאה ואכן ד' החמד"י יתכנו אם נילף איסור אבמה"ח מקרא דאכל תאכל הנאמר באדה"ר והו"א דאסור בהנאה ג"כ אף דלא כתיב בלשון אזהרה לאסור אכילה ובכה"ג לא משמע איסה"נ גם לר"א כד' התוס' הנ"ל מכ"מ יש מקום בכאן לאסור בהנאה לר"א דס"ל כ"מ שנא' ל"ת איסה"נ במשמע לפימ"ש הכו"פ (בסי' כ"ז) לפרש דהא דיליף איסור אבר מה"ח מקרא דאכל תאכל ולא אבמה"ח אין הפי' דשם איכא אזהרת אבמה"ח אלא רמז דב"נ נצטוו על אבמה"ח באותה אזהרה שנאסר לישראל דהיינו ל"ת הנפש עם הבשר עכ"ד וא"כ לפי"ז איכא אזהרה גמורה לאסור אבמה"ח לב"נ ומהראוי שיותסר גם בהנאה לר"א כיון דליכא ההיתר שהותר לישראל כד' המנ"ח הנ"ל ואך בזה שוב י"ל כנ"ל דהא לאדה"ר התירה התורה רדיי' בבע"ח דהיינו מלאכה כנ"ל ולמ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת א"כ אי תימא דאבמה"ח אסובה"נ מהראוי שיותסרו בע"ח במלאכה כקו' הגרעק"א הנ"ל וע"כ מדהתירה התורה לאדה"ר לעשות מלאכה בבע"ח ש"מ דאבמה"ח לא נאסר לו בהנאה רק באכילה וכ"ז למ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת אבל למ"ד דבהמה בתי' לאו לאברים עומדת שפיר י"ל דאבמה"ח אסור גם בהנאה כחקירת המנ"ח הנ"ל מדכתיב ל"ת ומהא דמותר לו לעשות מלאכה בבע"ח אין הוכחה דבהמה בחי' לאו לאברים עומדת וא"כ בחי' לא אסורה משום אבמה"ח כ"ז שלא נתח ממנה אבר וכמובן: והנה הא דיליף בש"ס שם דאבמה"ח אסור מקרא דאכל תאכל ולא אבמה"ח פרש"י וז"ל העומד לאכילה ולא תאכל אבמה"ח דבהמה בחי' אינה עומדת לאכילה אלא לגדל וולדות עכ"ל ע"ש הרי מבואר מד' ז"ל דקאי למ"ד דבהמה בחי' לאו לאברים עומדת דלמ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת דהיינו לנתחה א"כ היכא נשמע מקרא דאכל תאכל למעט אכילת אבמה"ח דאינו מיוחד לאכילה רק לגדל ולדות אדרבה לדידי' הרי בהמה בחי' עומדת לנתחה לאברים וא"כ שפיר הוי מצינו למימר דאכל תאכל קאי גם על אכילת אבמה"ח וע"כ דסובר בהמה בחי' לאו לאברים עומדת וז"ב לענ"ד ומעתה כיון דהש"ס בהילפותא דאכל תאכל ע"כ קאי למ"ד דבהמה בחי' לאו לאברים עומדת ולדידי' אבמה"ח אסור בהנאה ג"כ דלא תאכל משמע איסה"נ וכד' המנ"ח דא"ר מהא דהותר לו מלאכה בבע"ח דמותר בהנאה דהא בהמה בחי' לאו לאברים עומדת וכנ"ל וכיון דאבמה"ח אסור בהנאה לאדה"ר ל"ק קו' התוס' דלמה הוצרך לאסור אבמה"ח דהא לאדה"ר לא הותר כלל בשר לאכילה ז"א דהוצרך לאסרו בהנאה משום אבמה"ח ואי נפל ממנה אבר או חתך אותו בחי' ממנה אסבה"נ משא"כ מטעם איסור בשר לאכילה אינו אסור בהנאה וכנ"ל והנה בש"ס דחולין (דף ק"ג.) פליגי אמוראי אליבא דריו"ח לאביי ס"ל שם אליבא דריו"ח דס"ל דבהמה בחי' לאברים עומדת ולרבא ס"ל לריו"ח בהמה בחי' לאו לאברים עומדת עש"ה וא"כ יש מקום בראש לומר דהש"ס סנהדרין שם קאי ע"כ לרבא אליבא דריו"ח דס"ל אליבי' דבהמה בחי' לאו לאברים עומדת ושפיר יליף מינה דאבמה"ח אסור וכפרש"י ז"ל הנ"ל בדיוק דאכל תאכל ולא אבמה"ח דהיינו למ"ד דלאו לאברים עומדת ולדידי' לשי' שפיר איכ"ל דהוזהר לאדה"ר על אבמה"ח אע"ג שלא הותר לו בשר לאכילה דאיכ"ל דהוצרך לאסרו גם בהנאה וככל הכתוב ומפורש לעיל אבל במד"ר הנ"ל קאי אליבא דאביי דס"ל אליבא דריו"ח דבהמה בחי' לאברים עומדת וא"כ ליכא למילף איסור אבמה"ח מקרא דאכל תאכל דמהיכא משמע מזה למעט אבמה"ח דהא בהמה בחי' עומדת לאברים והוא בכלל אכול תאכל וכנ"ל וכיון דקאי למ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת שפיר אמר במד"ר הנ"ל דלאדה"ר שלא הותר לבשר תאוה לא הוזהר על אבמה"ח כו' היינו דיש הוכחה וטעם שלא הוזהר על אבמה"ח משום שלא הוצרך להזהירו כיון שמוזהר ועומד בבשר תאוה דהא אי"ל לדידי' דהי' צריך לאסרו בהנאה משום אבמה"ח דהא למ"ד דבהמה בחי' לאברים עומדת יש הוכחה דאבמה"ח לא נאסר בהנאה לאדה"ר מדהותר לו לעבוד בבע"ח כדכתיב ורדו וגו' וכנ"ל וא"כ אפי' הו"א דיש אזהרה לאדה"ר על אבמה"ח לא הי' רק איסור אכילה וזה כבר ידעינן מאזהרת בשר תאוה ונמצא לפי"ז דכ"א לשי' שפיר אמר אליבא דריו"ח והפלוגתא אליבא דריו"ח יש לה שורש ומקום בש"ס דחולין הנ"ל והדברים נכונים לפלפולא בעזהש"י:

ואגב הנני בזה להעיר במה שעורר הגאון בעל חתם סופר בתשובותיו חיו"ד (סי' י"ט) לאסור ביצים לב"נ לפימ"ש התוס' חולין (ס"ד) דביצים חידוש הוא שאין לך דבר היוצא מן החי ושרי ע"ש וזה לגבי ישראל דגלי רחמנא דשרי ולא לב"נ אפי' להסוברים דמי איכא מידי כו' מ"מ ביצים שאסור לישראל כמו ביצה טריפה דל"ש בי' מא"מ מהראוי שיותסר לב"נ ע"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד נראה דלהילפותא דריו"ח דאבמה"ח אסור לב"נ מקרא דאכל תאכל ופרש"י העומד לאכילה ולא תאכל אבמה"ח דבהמה בחי' אינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות עכ"ל כנ"ל אי אפשר לאסור ביצים של עוף דאפי' נימא דעוף בכלל איסור דאבמה"ח לב"נ דנתמעט מקרא דאכל תאכל ע' רמב"ם פ"ט מה' מלכים הי"א ובראב"ד וכ"מ שם מ"מ ביצים לא נתמעטו מקרא זה דהא תרנגולת בחי' עומדת לגדל ביצים ולאכלם ע' ביצה (ב'.) ואין זה שלא כדרך אכילתם למעט מקרא דאכל תאכל הנ"ל וכמובן וממילא דאתינן לזה דללימוד זה דאכל תאכל לא נאסרו ביצים משום אבמה"ח לב"נ יש להוכיח דגם ללימוד דאבמה"ח אסור לב"נ מקרא דאך:

בשר בנפשו דמו לא תאכלו כנ"ל ג"כ לא אסירי ביצים דא"נ דלהילפותא דאך בשר בנפשו וגו' אסורים ביצים לב"נ ג"כ דהם יוצא מן החי תיקשי דאמאי פריך בש"ס דסנהדרין (נ"ז.) למאן דיליף איסור אבמה"ח לב"נ מקרא דאכל תאכל מאי דריש בקרא דאך בשר בנפשו וגו' והוצרך לשנויי דלמשרי שרצים הוא דאתא ע"ש ולימא דאיצ"ק דאך בשר בנפשו וגו' לאסור גם ביצים לב"נ דאי מקרא דאכל תאכל הוי ביצים מותרים לב"נ וכנ"ל ומש"ה צריך קרא דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו דביצים ג"כ בכלל האיסור דאבמה"ח וע"כ דביצים אינם בכלל איסור אבמה"ח לב"נ גם להילפותא דאך בשר בנפשו דמו ל"ח ושרי ליתן גם ביצים האסורות לישראל לב"נ וליכא משום לפ"ע לת"מ:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה