אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן כב

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן כב

ח"א סימן כא

ב"ה אור ליום ב' ט"ו אדר ראשון פורים קטן דשושן תרצ"ה:

בד"מ שנשאלתי בבחור א' שנפל למשכב בחולי המתדבקת ר"ל ועיד"ז לקחוהו לבית החולים של נכרים ללשכה המיוחדת לחולים המתדבקים ר"ל ואם כי הוטב לו על מחלתו אבל עדיין הוא מוכרח להיות בשם עד כי יתרפא לגמרי והוא מבקש להניח תפילין ואמנם פקודת הרופאים הוא לשרוף כל דבר שניתן להחולה בכל עת שהוא שם ולכן אמרו בשם שאף אם ירשוהו ליתן לו לשם התפילין כדי להניחם מכ"מ בעת שיגיע העונה שיצא מביה"ח המה ישרפו את הנ"ל ח"ו בכלל כל כלי תשמישו ובא השואל ושאל אם מותר ליתן לו לשם התפילין שיקיים מצות הנחת תפילין כעת ולא נשגיח מה יהא בסופו או לא: תשובה. הנה בשאלה כזאת ראיתי שכבר נשאל הגאון מסטאניסלוב ז"ל בספרו שו"ת אמרי דוד (סי' רי"ח), והנה בר"ד רצה לדון שאין אנו רשאים לתת לו התפילין אם אח"כ ישרפו אותם חלילה דהר"ז כאלו אנחנו שרפנו אותם ועוברים על הלאו דלא תעשון כן לה' אלקיכם וה"ר מיבמות (ע"ו:) דאמרי' שאול אשר הכה הגבעונים וכו' אלא מתוך שהמית נוב עיר הכהנים מעלה עה"כ כאלו המיתם ובסנהדרין (צ"ה.) א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהי' עון: זה טמון בידך ע"י נהרג נוב עיה"כ כו' עכ"ד עיי"ש. ובמחכת"ה דבריו תמוהין דאין הנדון דומה לראי' דבשלמא בשפיכ"ד איכא איסורא רבה גם בגרמא וכמו"ש רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' רוצח ה"ב דהשוכר הורג להרוג את חבירו או ששלח עבדו והרגו או שכפתו והניחו לפני ארי וכי"ב והרגתו חי' וכו' כל א' מאל שופך דמים הוא ועון הריגתו בידו וחייב מיתה לשמים ואין בהם מיתת ב"ד עכ"ל. הרי שבגורם לשפיכ"ד איכא עונש מיתה ביד"ש ולכן נחשב הגורם כעושה מעשה שם אבל בנדון שאלתינו דאנו דנין לענין הלאו דלא תעשון כן אדרבה גרמא ל"ח כמעשה כדאמרי' בשבת (ק"כ.) דקרא דלא תעשון כן נדרש דעשיי' הוא דאסור הא גרמא שרי ע"ש א"כ האיך נאמר בזה שגרמא חשיב כעושה מעשה בידים:

ועיי' בשו"ת חסד לאברהם מהדו"ת חאו"ח (סי' י"ז) שדחה ראי' השבו"י בח"ג (סי' י') בדין שריפת כתבי קודש שבלו כי ע"י גניזה יבואו לידי בזיון משאול המלך ע"ה מטעם הנ"ל יעייש"ה. ובכלל לפלא בעיני על הגאון מסטאניסלוב ז"ל שבכל תשובתו הנ"ל לא הביא כלל לדון היתר גרמא בלאו דלא תעשון כן מש"ס דשבת הנ"ל שהוא יסוד גדול בניד"ז:

ושוב כתב הרב המחבר ז"ל הנ"ל שם לדון להתיר מברכות (יו"ד) דאמרי' שם דא"ל ישעי' לחזקי' מות תמות וכו' דלא נסיבתא אשה לקיים מצות פו"ר א"ל חזינא דיהוי לי בנין דלא מעלי א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך הרי שמקודם צריך לקיים מצות השי"ת ואין לו להביט מה שיהי' אחריו עכ"ד. וג"ז אינו ענין כלל לניד"ד לפע"ד דהתם שפיר אמר לו ישעי' הנביא בהדי כבשי דרחמנא למה לך דע"י מה שראה ברוה"ק שיהי' לו בנין דלא מעלי בודאי לא יוכל לבטל מצ"ע דפו"ר המוטלת עליו דדיני התוה"ק אינם משתנים עפ"י רוה"ק כמו דאמרי' בב"מ (נ"ט:) דלא בשמים היא ואין אנו משגיחין בבת קול אפי' להכרעת הלכה ע"ש וע' בספר יד אלי' ח"א (סי' מ"ג) שנסתפק אי מותר לסמוך על רוה"ק בתערובות טריפה בין כשירות במה שמכיר ברוה"ק איזהו הטריפה ואיזהו הכשירה וכ' דאין לסמוך על רוה"ק בזה דתורה לא בשמים הוא וכנ"ל עש"ה וע' בכל"ח פ' ויגש בעני"ז משא"כ בניד"ד שאנו מוסרין התפילין ליד נכרים הממונים בבית החולים שאומרים מקודם לכן שבאם ימסרו התפילין להחולה להניחם אזי בעת יציאתו מביה"ח ישרפהו מנלן שהותר למסור להם תפילין כדי שיקיים זה מצ"ע דתפילין ולא נשגיח ע"ז שישרפו אח"כ התפילין חלילה כיון דד"ז שהוא גורם לשריפת התפילין אנו רואים כמעט בחוש ואי"צ לרוה"ק ועפי"ז נדחה יתר דברי הגז"ל בתשובתו שם בהוכחות מכמה מקומות בש"ס עיי"ש. ומה שסיים הגאון ז"ל דעתה יקיים מצות ה' כדת של תורה ומה דיהי' אין לנו עסק ונוכל לקוות כי יבקש מאת השורפים כלי תשמישיו לגנוז תפיליו בבית עולם אצל קבר ת"ח ולא יראו החוצה עכ"ל ע"ש:

הנה מה דפשיט לי' ז"ל דבכה"ג שלא ישרפו התפילין רק יגנזהו הי' שרי למסור להם התפילין מבעיא לענ"ד טובא דאם שמצינו גניזה כזו בש"ס דמגילה (כ"ו:) היינו דוקא לספ"ת שבלה שכבר אינו ראוי לכלום אז גונזין אותו כהנ"ל אבל תפילין כשירים שעדיין ראויי' למצותן אם יגנזהו בקרקע הו"ל כמאבד דבר קדושה שעובר בלא תעשון כן, וגדולה מזו כ' בתשו' בית שלמה חאו"ח (סי' כ"ד) דאם סוגר ביהכנ"ס שלא להתפלל בו הו"ל הורדה מקדושה והביא מד' תשו' מ"ב דאם יכולים לתקן יריעה ואינם מתקנים אותה הוי הורדה מקדושה עש"ה שחולק ע"ד החת"ס בתשו' חאו"ח (סי' ל"ב) שכ' להיפך מזה לענין ביהכנ"ס וא"כ בודאי דאסור להביא לידי גניזה תפילין כשירים דהו"ל הורדה מקדושה ואמנם יש לצדד להקל בזה עפימ"ש בבי"ש יו"ד ח"א (סי' קל"ח) דלצורך מצוה שרי להביא יריעה לידי גניזה ול"ה כמו הורדה מקדושה דגם לצורך מצוה אסור עש"ה ובתשו' אמרי יושר ממורי הגז"ל ח"א (סי' קמ"א) מ"ש בזה וא"כ בניד"ד דהדבר נוגע לקיום מצ"ע של הנחת תפילין הי' מקום להתיר אם הי' רק הבאה לגניזת התפילין אבל באמת בקבורה בקרקע הו"ל כמאבד בידים וכשריפה דמיא וא"כ עדיין הדבר בספק עומד אם יש להתיר המסירה בתפילין ולא נחוש מה שיעשו עמהם הנכרים אח"כ וראיתי בתשו' הנ"ל שהביא בשם הגאון מדענענבורג ז"ל שהחמיר שלא למסור התפילין בכזה אבל לא כתב כלל טעמו ונימוקו ולכן נחזי אנן מה דינא דהאי שאילתא:

והנה כבר הבאתי לעיל דברי הש"ס בשבת (ק"כ:) דבלאו דלא תעשון כן גרמא שרי, ואמנם הנוב"י במהדו"ת חאו"ח (סי' י"ז) התפלא דלמה לא הביאו הפוסקים הך דינא אם מותר לגרום מחיקת השם והוא ז"ל כתב בטעם השמטת הפוסקים שסמכו עצמם אהא דאיתא דמגילה (כ"ו:) דס"ת שבלה גונזין אותו בקבר ת"ח ומסקינן שם דצריך כלי חרס למען יעמדו ימים רבים וכ"פ בש"ע יו"ד (סי' רפ"ב) א"כ מוכח דאסור לגרום מחיקת השם הואיל וצריך כ"ח וסותר לסוגי' דשבת עכ"ד ז"ל ע"ש ולפע"ד יש לדחות דשאני התם במגילה דכיון דגונז בידים הספ"ת בקרקע אף דממילא בא לידי מחיקה הו"ל כמאבד בידים ולא דמי לגרמא דשרינן בש"ס דשבת הנ"ל דהתם אינו עושה בהשם גופה שום מעשה וכעי"ז כ' בקסת הסופר (סי' י"א) בלה"ס סק"א לישב קו' הטוטו"ד קמא (בסי' רל"ט) שהוכיח מסוכה (נ"ג:) דאמרי' בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי שם אחספא ונשדי' בתהומא ומנח וכו' והרי דוד ל"ה מוחק רק המים מחקו והוי רק גרמא ואעפי"כ הי' אסור לולי הק"ו עכ"ק ותי' הגהמ"ח הנ"ל דשם ל"ה גרמא אלא מעשה בידים וכמו"ש הר"ן בשבת פ' כל כתבי בהא דאמר רבי ישמעאל על האי גברא דשקען לברכות הכתובים במים גדול עונש האחרון יותר מן הראשון מפני שאבדן בידים עש"ה וה"ה הקובר כתבי קודש בקרקע מיקרי איבוד בידים אך כיון דהוא ספ"ת שבלה וצריך גניזה בקרקע מכמ"ק מה שאפשר להציל שלא תאבד במהרה דהיינו שיניחנה בכ"ח למען יעמוד ימים רבים מחויב לעשות ואי אינו עושה כן הו"ל כמאבד בידים והבן, וע' בשיח יצחק על מס' מכות (דף י"א) בענין הנ"ל. ובלא"ה שם במגילה לא איירי מדין תורה רק חומרא דרבנן בעלמא הוא דהא כיון שהוא ספ"ת שבלה ואינו ראוי עוד למצותו שוב ליכא איסורא דאורייתא משום לא תעשון כן וכמו"ש בתשו' חסל"א מהדו"ת חאו"ח (סי' י"ז) דכל שנפסד צורות האותיות אין בהם איסור מחיקה רק מדברי סופרים דכיון דאמרה תורה ואבדתם את שמם לא תעשון כן לד' לא אסרה תורה רק דומיא דמצוה לאבד ע"ז כה"ג להיפך מוזהר הוא בשמירת קדושת השם וכיון דע"ז אף למ"ד בע"ז (מ"א) דע"ז שנשתבר מאלי' אסורה היינו משום דס"ל עובדין לשברים אבל שברי שברים מותרים כמבואר שם (דף י"ט ע"ב) וא"כ מבואר מזה דכל שאינו ראוי למלאכתה אזיל מינה:

שם ע"ז ואינו מצוה עוד לאבדה ושרי בהנאה ה"ה להיפך בקדושת השם כל שבלה ואין צורתו עליו אזיל לי' קדושתו ואין איסור לאבדו רק מד"ס עש"ה. וא"כ בעכצ"ל הא דקפדינן בש"ס דמגילה דהגניזה יהא בכ"ח דייקא הוא חומרא דרבנן בעלמא כיון דמדאורייתא פקע מינה קדושתו כבר וא"כ שוב יש מקום לומר דלדין תורה גרמא שרי בלאו דלא תעשון כן כמפורש בש"ס דשבת הנ"ל ומש"ס דמגילה א"ר להיפך דלא איירי מדין תורה וכנ"ל ודו"ק. וא"כ הדרא התמי' של הנוב"י למקומה דלמה השמיטו הפוסקים ד"ז: והנה לכאורה חשבתי לומר בטעמו של, השמטת הפוסקים הדין דגרמא מותר בל"ת דלא תעשון כן דבספרי והובא ברש"י על החומש פ' ראה עה"כ לא תעשון כן אמרי' אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה אמר רי"ש וכי תעלה ע"ד שישראל נותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיתרב עכ"ל ע"ש וא"כ מוכת מזה דאפי' גרמא אסור בלאו דלא תעשון כן דאין לך גרמא יותר מזה שע"י העונות יגרמו חורבן המקדש ואסרינן לי' מקרא דלא תעשון כן והוא להיפך מש"ס דשבת הנ"ל ומצאתי בתשו' חתם סופר חיו"ד (סי' רס"ז) שעמד בזה ע"ד הספרי ע"ש מש"כ בזה והי' מקום לומר לפ"ר שזה הוא באמת טעמו של הפוסקים שלא השמיעו הדין דגרמא שרי בלא תעשון כן משום שסמכו עצמן ע"ד הספרי שמפורש להיפך מינה:

ואך ע"ד הפילפול יש לדחות דרי"ש בספרי הנ"ל לשיטתי' אזיל בזה ואנן לא קיי"ל כוותי' בזה והוא דהנה הר"ן בע"ז פרק רבי ישמעאל הביא בשם הראב"ד שהוכיח דמשמשי ע"ז של ישראל אין להם ביטול כמו ע"ז עצמה מהא דכתיב ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם והא בביטול בעלמא סגי להו וע"כ כיון דשליחותיי' דישראל עבדו אין להם ביטול וכהא דאמרי' בע"ז (נ"ג:) לענין קרא דואשריהם תשרפון באש ע"ש וא"כ ש"מ דגם משמשין ע"ז דישראל אין לו ביטול דמזבח הוי רק משמשין עכ"ד ז"ל ע"ש ואכן הר"ח הובא בריטב"א ע"ז (נ"ב) סובר דמשמשי ע"ז של ישראל יש להם ביטול ולא חייש לקו' הראב"ד הנ"ל, וביאר בתשו' אמרי יושר ח"ב ממורי הגאון ז"ל (בסי' קמ"ב) טעם הר"ח דבשלמא בש"ס דע"ז (נ"ג:) דפריך כן אקרא דואשריהם תשרפון באש בביטול בעלמא סג שפיר פריך דלמ"ל שריפה הא סגי בשבורה כדין ביטול אבל במזבח דכתיב באמת ונתצתם אפש"ל באמת דהיינו ביטול שינתצם ע"י נכרי וכדאמרינן בע"ז שם דמזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו וביו"ד (סי' קמ"ו סעי"ב) מבואר להדיא דהיינו ע"י גוי ואפ"ה בעינן נתיצת רובו וא"כ אפש"ל באמת דונתצתם היינו ע"י גוי דמשמשי ע"ז של ישראל יש להם ביטול וזהו דעת הר"ח ז"ל שחולק אהראב"ד ז"ל הנ"ל ואמנם לפי פי' זה בקרא דונתצתם שהוא ע"י נכרי כתב מורי הגז"ל שם שימצא עפי"ז דהא דכתיב בתר הכי לא תעשון כן לה' אלקיכם דקאי אכל הני מילי דכתיבי לעיל גבי ע"ז ומה"ט הנותץ אבן מעזרה לוקה דגם נתיצה ע"י גוי אסור מה"ת דמה דאזהרי' רחמנא לעביד לע"ז ומשמשי' אסרה בקודש עכ"ד מורי הרב ז"ל עש"ה ומעתה נראה לפימ"ש החכם השואל בשו"ת בית אפרים חיו"ד (סי' ס"ב) דהיכא שאסור הגרמא גם אמירה לנכרי אסור דהוא ג"כ גרמא והגאון רז"מ ז"ל חולק עליו דאפי' היכא דמרבינן לאסור גרמא כגון להטיל מום בבכור ע"י הגרמא ה"ד שהוא בעצמו עושה מעשה רק שנגמר לאחר זמן זה מיקרי גרמא אבל אמירה לנכרי שהוא אינו עושה מעשה כלל גרע מגרמא עש"ה בעני"ז ומשמע דזה עכ"פ מודה הגאון רז"מ ז"ל דהיכא שאסרה תורה אמירה לנכרי לעשות מכש"כ דגרמא אסורה דגרמא עדיפה מאמירה לנכרי לשיטתו ורק בדרבנן יש לחלק בין אמירה לנכרי שאסור בשבת מטעם דאתי לעשות בעצמו משא"כ גרמא וכמו"ש הגז"ל שם אבל אם אסרה תורה אמירה לנכרי באיזה מקום מכש"כ שגרמא אסור דאמירה לנכרי הוא גרמא רחוקה יותר מגרמא של עצמו לשי' הגאון רז"מ ז"ל:

והנה גוף מחלוקת הר"ח והראב"ד ז"ל הנ"ל אי משמשי דישראל יש להם ביטול נלפע"ד דתליא בפלוגתא דתנאי בע"ז (נ"א:) דרבי ישמעאל סובר שם דע"ז של נכרי אסורה רק משתיעבד ושל ישראל מיד ור"ע אומר חילוף הדברים ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד ע"ש ובירושלמי דע"ז פ"ד ה"ד אמרי' דמשום שע"ז של עכו"ם אסורה מיד לפיכך יש לה ביטול וע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתיעבד לפיכך אין לה ביטול והאחרונים הסבירו ד' הירוש' דמשום דע"ז של נכרי אסורה מיד היינו ע"י הזמנה לפיכך מהני ביטול דמפקיע הזמנה ראשונה משא"כ ע"ז של ישראל אסורה רק משתיעבד דהוא מעשה ולכן לא נפקע ע"י ביטול עש"ה ולפי"ז הרי אמרי' בש"ס דע"ז (נ"ב.) דלר"ע דסובר דע"ז של ישראל אסורה רק משתיעבד גם משמשין ע"ז של ישראל אינם אסורין רק משיעבדו בהם ע"ש ולפי"ז ש"מ דלר"ע גם משמשי ע"ז דישראל אין להם ביטול כמו ע"ז גופה דישראל שאין לה ביטול לפי הסברת הירושלמי הנ"ל משום דמיתסרא בעבודה ל"מ ביטול להפקיע איסורא מינה א"כ ה"ט שייך גם כן במשמשין דמיתסרי בעבודה אך כ"ז לר"ע דס"ל דע"ז של ישראל אסורה רק משתיעבד ובנכרי להיפך שפיר שייך הסבר הירושלמי במה שע"ז של ישראל אין לה ביטול ונמצא דגם משמשין דע"ז דישראל אין להם ביטול וכנ"ל אבל לרי"ש דסובר להיפך דע"ז של ישראל אסורה מיד ודנכרי משתיעבד א"כ אי אפשר לומר כהסברת הירושלמי הנ"ל ועכצ"ל הא דע"ז של ישראל אין לה ביטול גזיה"כ הוא מקרא דושם בסתר כדאמרי' בע"ז (נ"ב:) ע"ש וע' בחי' לע"ז שם מש"כ בזה א"כ י"ל דגזיה"כ הוא דוקא בע"ז עצמה דחמירא אין לה ביטול אבל משמשי ע"ז אפי' דישראל יש להם ביטול וכשי' הר"ח הנ"ל:

ואחרי שהודיענו אלקים כ"ז א"כ איכ"ל דלרי"ש לשיטתי' דסובר דדוקא ע"ז של ישראל אין לה ביטול אבל משמשי' יש להם ביטול וא"כ צריך לפרש קרא דונתצתם את מזבחותם דהוא ע"י נכרי כביטול ע"ז כמו"ש בתשו' אמר"י הנ"ל לפרש אליבא דהר"ח וא"כ נשמע לפי"ז דלא תעשון כן אסור גם ע"י אמירה לנכרי דמה דהתירה התורה וציותה לעשות בע"ז אסרה לט לעשות לגבוה כמו"כ וכיון שאסור גם ע"י אמירה לנכרי ממילא גם גרמא מיתסר בלאו דלא תעשון כן דלא עדיף אמירה לנכרי מגרמא וכנ"ל, וכיון שנשמע לרי"ש דגרמא אסורא בל"ת כן לכן קאמר רי"ש לשי' שלא יעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב אבל להלכה דקיי"ל כר"ע דע"ז של ישראל אינה אסורה רק משתיעבד וכדפסקינן בש"ע יו"ד (סי' קל"ט ס"א) ולדידי' משמשי ע"ז דישראל ג"כ אין להם ביטול וכנ"ל וא"כ בע"כ מפרשינן הא דונתצתם את מזבחותם שאסורים בהנאה לא ע"י ביטול של נכרי: דהא משמשי ע"ז דישראל נינהו כדאמרי' בע"ז (נ"ג:) ואין להם ביטול וא"כ עדיין לא שמענו דלא תעשון אסור אפי' ע"י אמירה לנכרי ושפיר י"ל דלא תעשון כן עשי' הוא דאסור הא גרמא שרי כש"ס דשבת (ק"כ:) הנ"ל ודו"ק היטב בכ"ז:

ואמנם כ"ז כתבתי לפי ההנחה שהניח מורי הגז"ל בתשו' אמר"י שם דאם נפרש קרא דונתצתם את מזבחותם דהוא ע"י נכרי שיבטלם ואהא קאי קרא דלא תעשון כן יומצא דאמירה לנכרי אסור בלא תעשון כן מה"ת וכנ"ל אבל כשאני לעצמי יש לדחות דהא רש"י בע"ז (נ"ג:) פי' אהא דמקשה ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו וז"ל מכדי ע"ז של נכרי בביטול סגי לה וקי"ל לעיל (מ"ג.) נכרי מבטל ע"ז על כרחו ליכפינהו לנכרים וליבטלינהו עכ"ל ע"ש והוכרח רש"י לפרש כן דמרצונם בודאי לא ירצו הנכרים לבטל ע"ז שעבדו וא"כ גם אם נפרש הא דונתצתם את מזבחותם היינו ע"י ביטול נכרי בודאי הוא ע"י כפי' לנכרים לבטל וא"כ י"ל הא דאסרה תורה לא תעשון כן בדברי קדושה היינו ג"כ לכפות לנכרים לעשות איבוד בקודש ז"ד אסור וכמו"ש הרדב"ז בפי' על הרמז"ל פ"ה משבועות ה"א דכל דבר שאדם מאנם לאחר לעשותו לא תתייחס הפעולה להעושה כ"א להמאנס ע"ש וע' בבית האוצר ח"א כלל כ"ד ובחידושי לחולין (ק"י) בזה אבל אמירה לנכרי בלבד לאבד דברי קדושה ולא ע"י כפי' לכפותו שפיר י"ל דליכא איסור תורה מלא תעשון כן והבן:

ובעיקר הקושי' ע"ד הספרי דארי"ש עה"כ לא תעשון כן שלא יעשו כמעשיהם ויגרמו וכו' דהא גרמא שרי בלא תעשון כן לש"ס דשבת הנ"ל י"ל עפי"ד התשב"ץ בח"א (סי' ב') דדוקא התם שהי' השם כתוב על בשרו שהוא בלא"ה עומד להמחק אז גרמא שרי ולא במקום אחר עש"ה א"כ לק"מ מהך דספרי ששם לולי העונות ל"ה הביהמ"ק חרב ושפיר איכא לא תעשון כן גם בגרמא וז"פ: והנה להלכה נראה דגרם מחיקה שריא מה"ת ולית בי' משום לא תעשון כן ואך דוקא במקום שיש צורך כמו בהך דשבת דאיירי שם בטבילת מצוה ולכן שרינן גרמא אבל שלא לצורך אסור גם גרמא וכמו"ש בנוב"י שם וכ"כ בשלטי הגבורים בסנהדרין ר"פ ארבע מיתות והובא בקה"ס שם דלצורך גרם מחיקה שרי ושלא לצורך אסור ע"ש:

ולכאורה י"ל דבנ"ד שימסרו התפילין ליד הנכרים הממונים לבית החולים אע"ג שאנחנו לא נאבדם בידים מ"מ המסירה גופה ליד הנכרים הוא בזיון וחילול הקדושה ואית בי' משום לא תעשון כן אך ז"א דמשמע משבת (דף קט"ו) דאמרי' מעשה באבא חלפתא וכו' ובידו ספר איוב תרגום כו' ריבר"י אומר עריבה של טיט כפו עליו אמר רבי ב' תשובות בדבר חדא וכי טיט בהר הבית מנין ועוד וכי מותר לאבדן ביד אלא מניחן במקום התורפה והן מרקיבין מאיליהן עש"ה הרי דאם אינו מאבד ביד רק מניח במקום התורפה לית בי' משום לא תעשון כן אע"ג דג"כ הוא בזיון להניחם במקום התורפה וע' ברמב"ם פכ"ג מה' שבת הכ"ו ובמנח"פ יו"ד (בסי' רע"ו סעי' ט') מש"כ בעינ"ז משמע דזה ל"ה רק גרמא וה"ה למסור התפילין להנכרים מיקרי רק גרמא ושרי במקום מצוה כהך דהכא שצריך לקיים מצות הנחת תפילין: ועוד יש לצדד בנדון שאלתינו לפי מ"ש הר"ן בשבת פ' ראד"מ בשם הרמב"ן ז"ל לענין אישתפיך חמימי דינוקא דמלין מקודם ולא משגיחין ע"ז שיצטרכו אח"כ לחלל שבת להחם חמין עבור התינוק דמצות אין להם אלא שעתן ואם אח"כ יהא פקונ"פ ויצטרכו לחלל שבת לית לן בה עש"ה וה"ה בנ"ד מקודם צריך לקיים מצות תפילין ואם אח"כ יטלו הנכרי התפילין ויאבדם חלילה הר"ז אונס הוא ואונס רחמנא פטרי' ואין לדמות זה למש"כ בש"ע יו"ד (סי' רל"ב סעי' י"ז) דהיכא שמסבב הוא האונס לא מיקרי אונס לענין שבועת אונסין עי"ש וה"ה הכא בנד"ד דאנחנו מוסרין להם התפילין ויבוא עיד"ז האונס, זה אינו דהכא לא מיקרי הסיבה מאתנו כיון דעושין כן כעת בשביל קיום מצות הנחת תפילין שמוכרחין לעשות כן ואם ח"ו יבואו אח"כ לידי בזיון הרי הוא אונס גמור כמו באישתפיך חמימי דינוקא במילה הנ"ל:

גם י"ל דאפי' א"נ דעושה איסור בזה שמוסר התפילין לידם דשמא יבואו לידי בזיון או לשריפה ח"ו מכ"מ בשביל לקיים מצ"ע דהנחת תפילין נדחה האיסור דלא תעשון כן ואף דל"ה בעידנא דהמצ"ע דתפילין לא מקיים עד שיניחם והאיסור עובר בשעה שמוסרם ע' בנמו"י פ"ב דב"מ שכ' בשם הרנב"ר דכה"ג מיקרי בעידנא כיון דא"א לקיים המצוה בלי זה והו"ל מכשירי המצוה שא"א לקיים המצוה בלעדם שדוחה ג"כ הל"ת עיי"ש:

ולכאורה יש לשדות נרגא בזה מד' הס' שיח יצחק על מס' מכות (דף י"א.) שכ' דהלאו דלא תעשון כן הוא מאביזריי' דע"ז כיון דכתיב בקרא אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם וגומר לא תעשון כן לה' אלקיכם משמע דכמו שמוזהר לעשות כן בע"ז כן מוזהר שלא לעשות כן לה' ולא הותר לאו זה אפי' בשביל פקונ"פ עכ"ד עש"ה וא"כ ה"ה דלא נאמר עשה דוחה לל"ת זו שחמירא שלא הותרה אפי' במקום פקונ"פ וכמובן, אבל באמת ד' השי"צ צ"ע דמנלן לומר כן דהוכחתו מקרא הנ"ל אינו מוכרח כלל וגם עיקר דבריו שם שנדחק לומר חידוש זה הוא בשביל קושייתו שהקשה שם על הש"ס דמכות שם כבר עמד עליו בשו"ת טוטו"ד מהדו"ק (סי' רל"ט) ויישב לפי דרכו ע"ש (ורמזתיו לעיל בספרי (סי' ד') ע"ש] והעיקר נראה דלא חמיר לאו דלא תעשון כן משאר לאוין דאמרינן בהו עדול"ת וא"כ שפיר י"ל כנ"ל:

סו"ד דלפעד"נ דיש להתיר ליתן התפילין לשם כדי שיקיים מקודם המצ"ע דהנחת התפילין ולא חיישינן מה שיעשו בהם אח"כ ואולי יש תקוה שיפדו אותם אח"כ וכיו"ב וכנ"ל כנ"ל להלכה בס"ד אבל למעשה עדיין צ"ע:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה