שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר
ח"א סימן כ
ב"ה ועש"ק בהעלותך תרצ"ה. שוכט"ס לכבוד ידידי היקר הרב החו"ב בחד"ת צמ"ס החסיד המפואר מאוד נעלה בנש"ק כ"ש מו"ה אברהם מרדכי אלטער נ"י מווארשא:
יקרתו הגיעני לנכון בזמנו ועד"ת אשר בא במכתבו בדבר אשר נשאל רו"מ מאיש א' שאביו פקד עליו סמוך למיתתו שיאמרו עליו קדיש כל הי"ב חדשים ומסתפק אם רשאי לקיים צוואת אביו בזה כיון דהדין מפורש בש"ע יו"ד (סוס"י שע"ו) ברמ"א שאין אומרים קדיש יותר מי"א חדשים כדי שלא להחזיק אבותיו לרשעים שהם מאותם שנדונים יב"ח א"כ אינו רשאי לשמוע לאביו או דילמא שאני הכא שנצטוה כן בפי' מאביו ושאל חו"ד העני' בזה: והנה רומכ"ת פלפל בחכמה וכ' דשפיר מחויב לקיים צוואת אביו דהא קיי"ל האב שמחל על כבודו כבודו מחול וא"כ גם כאן שהוא רק מפני כבוד אביו שלא לאמור קדיש יותר מי"א חדשים שפיר מהני מחילתו דאביו ורשאי לומר קדיש יב"ח שלימים ושוב דחה עפי"ד השאלתות פ' משפטים והריב"ש (בסי' ר"כ) דעל הכאתו ובזיונו אין האב יכול למחול ואין לך בזיון גדול יותר מזה שיתחזק לרשע לפני כל השומעים שבנו אומר עליו קדיש י"ב חדשים עכ"ד, הנה מה שהביא מד' השאלתות והריב"ש כעי"ז הביא הטור"ז ביו"ד (סי' ר"מ סוס"ק י"ז) בשם הר"ן פ"ק דקדושין והתוס' בכתובות (פ"ו.) שמחלקים בין כיבוד אביו שא"ח באינו עושה מעשה עמך לקלון אביו שאיכא לעולם ע"ש וה"ה די"ל כן לענין מחילת האב דל"מ לבזיונו רק שא"מ לכבדו, ואמנם יש לצדד בנ"ד דמחויב לשמוע לאביו בצוואתו דהא מש"כ הרמ"א (בסו"ס שע"ו) הנ"ל דאין לומר קדיש יותר מן י"א חדשים שלא להחזיק אביו ברשע זה הוא רק מכח ספק דשמא אביו זכה ולא נדון בגיהנם יב"ח ח"ו והוא בזיון לאביו אבל אם ח"ו יודע דאביו הוא מאותן שנידונים יב"ח בודאי צ"ל קדיש כל היב"ח כדי שיהא לו זכות באמירת קדיש עליו וכדמשמע להדיא בד' הטו"ז יו"ד (סי' ר"מ ס"ק י"ב) שכ' דלכן אינו אומר קדיש משום דאפשר שלא ראה פני גיהנם, ולכן מהראוי שיהא הבן בשוא"ת דאף אם אינו זוכה עדיין מ"מ אין שקר יוצא מפיו עש"ה בדבריו וכ"כ בפ"ת (בסו"ס שע"ו) דאם יודע באבותיו שהיו רשעים מחויב לומר קדיש כל יב"ח ע"ש והיינו דל"ה בדון לאביו דאדרבה הוא זוכה עבורו באמירת קדיש וא"כ בנ"ד שאביו ציוה לו לאמור קדיש כל יב"ח א"כ ספק מצ"ע דאורייתא הוא דהא אם אביו הוא מאותם הנידונים יב"ח הרי מותר לו לאמור כל יב"ח א"כ שוב מחויב ועומד לשמוע לצוואת אביו שציוה לו כן לומר כל היב"ח קדיש ואם אביו זכה ולא נדון יב"ח א"כ אסור לו לומר קדיש יב"ח דהו"ל בזיונא דאבוה כמו"ש הרמ"א הנ"ל ומחילתו ל"מ בזה כנ"ל ושוב עובר באיסור דמבזה אביו ואמו אפי' בדברים עי' ביו"ד (סי' רמ"א סעי' ו') וא"כ י"ל דספק מצ"ע דכיבוד אב דוחה לספק איסורא דבזיון אביו כמו דאמרי' בכ"מ עשה דוחה לל"ת בודאי דכן י"ל דספק מצ"ע דוחה לספק לאו ועי' בבי"צ חו"מ בדרשות בסוה"ס דרוש ד' שדן לומר דספק עשה דוחה ללאו ודחה דממתני' דנזיר (נ"ט:) מבואר דאין ספק תגלחת מצורע דוחה ללאו דנזיר עש"ה אבל יש לדחות דשם אפי' הוא מצורע הא דמגלח כשהוא נזיר הוא מטעם עשה דוחה ל"ת עי' ביבמות (ה') ולכן בספק ל"א דלידחי משא"כ כאן אם אביו הוא מהנידונים יב"ח הרי הוא מקיים מצ"ע דכיבוד אב בצוואתו בלי שום דחיית איסור כלל דהא כשאביו רשע אין איסור לומר קדיש יב"ח דאדרבה מחויב לומר קדיש יב"ח כמו"ש הפ"ת הנ"ל ולכן אף דהעשה הוא ספק דשמא אביו הוא צדיק ואסור לומר קדיש עליו יב"ח משום בזיון דאביו מכ"מ הרי העשה ול"ת שקולין בספק ושפיר אמרינן ספק עשה דוחה לספק לאו משא"כ לעיל הלאו הוא ודאי רק דבצד אחד אמרי' עדול"ת ויש כאן ספק דשמא אין כאן עשה כלל ל"א בכה"ג דספק עשה לדחי ללאו ודאי ודו"ק היטב. ואך בעיקר הדבר אם איכא מצ"ע דכיבוד אב גם לאחר מיתה עיי' בנוב"י מהדו"ת חאהע"ז (סי' מ"ה) שכ' דלאחר מיתה אינו מצוה כ"כ לכבד אביו כמו בחייו וה"ר מש"ס דקדושין (ל"א:) ע"ש ובחידושי צידדתי לומר לפי"ד הנוב"י הנ"ל דכיבוד אב לאחר מיתה הוא רק מדרבנן, ואך בתשו' רעק"א (סי' ס"ח) חולק ע"ד הנוב"י הנ"ל ועיי"ש במאמר, המוסגר, ומצאתי באשל אברהם על ה' אבילות מהגאוה"ק בעל דע"ק זצ"ל (בסי' שע"ו או"ק ח') שנסתפק בזה אי כיבוד אב לאח"מ הוא מה"ת אי דרבנן יעייש"ה:
ונחזור לעיקר השאלה שנשאלנו הנה לא חדש הוא שכבר הי' לעולמים שהגאון הצדיק מוהרש"ק מבראדי זצ"ל ציוה לבנו ותלמידו שיאמרו אחריו קדיש י"ג חדשים בשנת העיבור ונשאל על הצוואה הזאת הבית יצחק בחיו"ד ח"ב (סי' קנ"ז) וסיים בסו"ד בזה"ל ולדינא הנה כבר הארכתי בספרי שיח יצחק לענין בזיונו אי מהני מחילה כו' ועי' בברכ"י שמותר לומר בחודש י"ב קדיש שיפסוק שבוע אחד סגי שקדיש מגין על הנפש ע"ש וכאן שיפסוק חודש אחד סגי ובחודש י"ג יתפלל לפני העמודים ויקוים דבריו הקדושים אבל לא יאמר קדיש יתום רק הקדיש ששייך להש"ץ עכ"ל ע"ש, וא"כ גם בנדון שאלתינו יש לעשות כן לקיים צוואת אביו במה שיתפלל בחודש הי"ב לפני העמוד ויאמר הקדישים ששייכים לש"ץ אבל לא לומר קדיש:
יתום דלזה לא מועיל מחילת האב איברא דמלשון הש"ע ביו"ד (סוס"י שע"ו) ברמ"א שם משמע דבחודש הי"ב אין לו לאבל להתפלל לפני העמוד ג"כ דהרי כ' שם ונהגו שאין אומרים קדיש ותפלה רק י"א חדשים כדי שלא יעשו אביהם ואמם רשעים כי משפט רשע י"ב חודש עכ"ל ע"ש משמע דגם תפלה אסור כמו קדיש בחודש י"ב וכ"נ מד' הח"א שם שכ' דיכול להתפלל לפני התיבה עד סוף י"א חדשים לקבורה לכ"ע עכ"ד ז"ל משמע דלאח"כ אסור תפלה לפני העמוד, אבל מכ"מ בנדון שאלתינו בודאי יש להקל לשמוע בזה לצוואת אביו בתפלה לפני העמוד כד' הבי"צ הנ"ל כיון דעכ"פ תפלה קיל מקדיש מסברא דהא בשאר השנים ג"כ מתפלל לפני העמוד אם רוצה לפעמים וא"כ אינו מוכח להדיא כ"כ שמתפלל לחיוב בעבור אביו כמו אמירת קדיש יתום כנלפע"ד להלכה בס"ד לעשות כעצת הבי"צ הנ"ל אם לא שהוא יודע באביו שהי' רשע שבודאי מחויב לומר עבורו קדיש כל הי"ב חדשים כד' הפ"ת הנ"ל, אבל למעשה הרי יוכל לשאול להרבנים הגדולים בד"צ דק"ק ווארשא כי מי אני לחוות דעי בדבר הלכה למרחקים ולא כתבתי כ"ז רק בשביל כת"ר החביב לי: ואשר הקשה כת"ר בהא דאמרי' בשבועות דהמשביע עדי קנס פטורין משבוה"ע והרי הרשב"א בחי' לשבועות (דף ל"א) כתב דלכן משחק בקובי' מחויב בשבועת העדות לחד מ"ד שם משום דמדאורייתא מיחזי חזי ואע"ג דמדרבנן פסול וא"כ אין תועלת בעדות מכ"מ כיון דמה"ת כשר מהני תפיסה עפ"י עדותו ולכן חייב בשבוה"ע א"כ לפימ"ש הרה"מ בפ"ט מה' נזקי ממון הי"א דאע"ג דמודה בקנס פטור ואינו מועיל תפיסה מ"מ פלגא נזקא אע"ג דקנסא הוי מהני תפיסה דהתובע אף דהנתבע מודה ע"ש וא"כ ל"ה לש"ס לסתום דמשביע עדי קנס פטורין דהא פלגא נזקא קנסא דמהני תפיסה מהראוי שיתחייבו בשבוה"ע כיון דנ"מ בעדותן שיועיל תפיסה וא"י לפטור עצמו בהודאתו ולד' הרשב"א ז"ל הנ"ל יש חיוב בשבוה"ע היכא דמהני תפיסה עכ"ק. תמהני על כת"ר שהוצרך לכנוס בפרצה דחוקה ולהקשות מכח סתימת ד' הש"ס אחרי שמפורש הוא בש"ס שבועות (דף ל"ג) במקומו דלמ"ד המשביע עדי קנס פטורין ה"ה בפלגא נזקא למ"ד קנסא הוא דפטורין דמקשה שם מהא דקתני משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעדוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק והא חצי נזק קנסא הוא וכו' עש"ה א"כ עדיפא הו"ל להקשות מש"ס ערוכה במקומו, אבל באמת לק"מ דאטו גברא אגברא קרמית והרשב"א לשי' אזיל שבחי' הרשב"א לב"ק פ"ג הביא ד' הראב"ד ז"ל שהובא בהרה"מ הנ"ל שסובר דפלגא נזקא קנסא שאני דלא מיפטר בהודאתו לב"ד ומהני תפיסה והרשב"א חולק עליו וסובר דגם פלגא נזקא הוא כשאר קנסות ומיפטר בהודאה ול"מ תפיסה עש"ה וא"כ הוא ז"ל לשיטתו שפיר כתב דהיכא דמהני תפיסה יש חיוב שבוה"ע ול"ק ממשביע עדי קנם בפלגא נזקא קנסא שפטורין דשם לא מהני תפיסה והראב"ד וסיעתו שסוברים דמהני תפיסה בפלגא ניזקא אינם מוכרחים לסבור כשי' הרשב"א ז"ל דכל היכא דמהני תפיסה מחויבין שבוה"ע רק דכיון דעדותן לא הועיל לגבות ממון ממש רק ע"י תפיסה אם תפס אינם חייבין שבוה"ע כיון דבש"ס שבועות שם קאי בהדיא למ"ד דגורם לממון לאו כממון דמי לענין שבועת העדות ע"ש וא"כ הא דיכול לתפוס ל"ח רק כגורם לממון וליכא חיובא דשבוה"ע בגורם בלבד:
ומצאתי און לי מדברי הראב"ד עצמו בהשגות על הרמב"ם פכ"א מה' עדות ה"ד שכ' להשיג עמש"כ הרמז"ל בהעידו על פלוני שהפיל שן עבדו ואח"כ סימא את עינו והוזמו משלמין להאדון דמי העבד ודמי עינו ועז"כ הראב"ד ז"ל א"א והוא כתב בהל' חובל שהאדון אינו משלם אא"כ תפס העבד וא"כ העדים שהוזמו למה משלמין עכ"ל ועי' בכס"מ שם שתי' דכיון שהפסידוהו שיכול לתפוס ודבר קרוב הוא לתפוס משלמין עש"ה ובלח"מ שם דלהראב"ד ז"ל לא חשיב זה להפסד גמור מה שרצו העדים לגרום שיועיל תפיסה ואינן משלמין בהוזמו אח"כ ועי' בבי"צ אה"ע ח"ב (סי' ק"כ) שביאר כן דתפיסה ל"ח רק כגורם ובהזמה גרמא פטורין כמו"ש הריטב"א בריש מכות דכתיב כאשר זמם לעשות ולא לגרום עכ"ד וכיון דאתאן לזה שדעת הראב"ד ז"ל דחיוב שהוא רק ע"י תפיסה הוא רק גרמא והש"ס בשבועות הנ"ל קאי למ"ד גורם לממון לאו כממון דמי לענין שבועת העדות א"כ לק"מ מהא דמשביע עדי קנס פטורין אפי' בפלגא נזקא דקנסא הוא ומהני תפיסה ולא מיפטר בהודאתו אבל מ"מ אינו חייב בשבועת העדות מכח זה דגורם לממון הוא ולא כממון דמי ועי' בש"ך חו"מ (סי' ת' ס"ק י"ג) שהביא ד' הרה"מ הנ"ל ושהנמו"י בב"ק חולק עליו ע"ש:
ובלימוד הישיבה הקשיתי לדעת הראב"ד ז"ל שהובא בהרה"מ הנ"ל דאע"ג דפלגא נזקא קנסא מ"מ אי מודה מעצמו לא מיפטר בהודאתו ומהני תפיסה והוא שאני משאר קנסות דאי מודה בקנס פטור לגמרי ול"מ תפיסה א"כ מאי פריך בש"ס דכתובות (דף מ"א:) למ"ד דפלגא נזקא קנסא ממתני' שם דקתני זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו דמשמע הא פחות ממה שהזיק משלם עפ"י עצמו כו' וליתני זה הכלל כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם עפ"י עצמו דמשמע פחות ומשמע יתר עש"ה ולפי"ד הראב"ד ז"ל הנ"ל מ"פ דהא לא מצי לכלול קנס של פלגא נזקא עם שאר קנסות דשאני ושאני דבשאר קנסות שמשלמין יתר ממה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו כלל ואפי' תפיסה ל"מ בהודה מעצמו וכמ"ש הש"ך שם להוכיח מב"ק ע"ש משא"כ בפלגא נזקא קנסא מהני תפיסה עכ"פ בהודה מעצמו וא"כ משכ"ל תשלומין ע"פ עצמו ולכן לא כללו התנא בהדי קנסות אחריני שאינם משלמין ע"פ עצמו כלל ומאי מקשה וצ"ע:
ולולי דמסתפינא הייתי אומר מקור לד' הראב"ד ז"ל שמחלק בין פלגא נזקא קנסא לשאר קנסות לענין תפיסה בהודה מעצמו דלא מפקינן מיני' שתמה עליו בש"ך שם דמנ"ל לחלק בין פלגא נזקא קנסא לשאר קנסות, דהראב"ד ז"ל למד זה מהא דאמרי' בש"ס דכתובות שם ובב"ק (ט"ו:) והשתא דאמרת פלגא נזקא קנסא האי כלבא דאכיל אימרא כו' משונה הוא ולא מגבינן בבבל וכו' ואי תפס לא מפקינן מיני'. והנה הפוסקים פירשוהו דקאי אהא דאמר מקודם דבבבל לא דיינינן דיני קנסות מכ"מ אי תפס לא מפקינן מינה דהתופס גם בחוץ לארץ ע' בחו"מ (סי' א') ובב"י שם. והדבר צ"ב דאם אין דנין דיני קנסות בחו"ל למה יועיל תפיסה בקנס וביותר יפלא לשון רש"י ז"ל בכתובות שם בד"ה ואי תפס שכ' בזה"ל ניזק ממונא דמזיק גבי קנסא דחצי נזקו דא"צ לצעוק בפנינו ובד"ה לא מפקינן מינה פי' וגבי פלגא נזקי' עכ"ל עש"ה, ולמה נקיט בלשונו הצח פלגא נזקא דייקא והלא בכל קנסות הדין כן דאע"ג דאין דנין דיני קנסות בחו"ל מכ"מ מהני תפיסה. ואך לד' הראב"ד ז"ל יתכן דהא דקאמר הש"ס ואי תפס לא מפקינן מיני' קאי דוקא אפלגא נזקא:
קנסא דאיירי מינה הש"ס שם ובהא אמרי' שפיר דמהני תפיסה גם בחו"ל דאין דנין דיני קנסות דאע"ג דפלגא נזקא קנסא מ"מ בהודה מעצמו אם תפס לא מפקינן מיניה א"כ חזינן דלענין תפיסה לא דיינינן לפלגא נזקא לקנס דאי הוה דינו כקנס ממש ל"ה מועיל תפיסה ג"כ בהודה מעצמו וכיון דלענין תפיסה לא דנין פלגא נזקא כקנס משו"ה מהני תפיסה אף בחו"ל בפלגא נזקא דייקא דאין דינו כקנס לענין תפיסה משא"כ בשאר קנסות דאם מודה מעצמו לא מהני תפיסה כלל א"כ חזינן דגם לענין התפיסה יש להם דין קנס ל"מ תפיסה גם בחו"ל ומדוקדק לפי"ז לשונו הזהב של רש"י ז"ל שדקדק לומר דאי תפס לא מפקינן נאמר דוקא בפלגא נזקא קנסא ולא בשאר קנסות ומזה מקור טהור לד' הראב"ד ז"ל הנ"ל:
ואם כנים אנחנו בזה יתיישב הקושי' הנ"ל שהקשיתי אליבא דהראב"ד ז"ל דלמה לא משני בש"ס דלהכי לא כלל התנא פלגא נזקא קנסא עם שאר קנסות משום דחלוקים בדינם לענין תפיסה בהודה ע"פ עצמו ולפי דברינו הנ"ל י"ל דשם בש"ס אכתי לא ידע מזה דפלגא נזקא שאני משאר קנסות עד דקאמר לה אח"כ בגמ' ואי תפיס לא מפקינן מיניה ולפי המסקנא דחידש ד"ז דבפלגא נזקא מהני תפיסה דלענין תפיסה אין דינו כשאר קנסות שפיר מתורץ גם הקושי' ממתני' כנ"ל אלא דבלא"ה מתרץ שפיר מקודם בש"ס שם עמוד והתבונן בכ"ז: