אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן יז

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן יז

ח"א סימן טז

ב"ה. שלו' וברכה ברבי' והמשכה לכבוד מחו' וידידי היקר ה"ה הרב הגאון המפורסים לשבח כש"ת מו"ה מנחם נחום וואכסבערג שליט"א דומו"צ בק"ק קראקא:

אחדשכת"ה באה"ר כנהוג. ובדבר התמי' אשר הציע מעכת"ה נ"י לדעת הש"ך בחו"מ (סי' מ"ו ס"ק ע') דאע"ג דיחיד מומחה כשר לדון ביחידי מ"מ לענין קבלת עדות ל"מ יחיד מומחה וצריך דוקא בי"ד של שלשה ע"ש והנתה"מ (בסי' ג' ס"ק ג') חולק עליו יעיי"ש וע"ז תמה כת"ה מש"ס דר"ה (כ"ה:) דמקשה שם אהא דקתני ראוהו שלשה והן בי"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד אמאי הכ"נ נימא לא תהא שמועה גדולה מראי' וכ"ת ה"נ כגון שראוהו בלילה היינו הך ומשני סיפא איצטריכא לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו דסד"א הואיל ותני דינ"מ בשלשה ואם הי' מומחה לרבים דן אפי' ביחידי ה"נ ניקדשי' ביחידי קמ"ל ומקשה ואימא הכ"נ ומשני אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו וקא"ל הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך וכו' עש"ה וא"כ מוכח מש"ס הנ"ל דאי לאו דאיכא קרא בקידה"ח למעט יחיד מומחה הו"א דדמי לדינ"מ ול"ה צריך כלל להושיב מחביריהם אצל היחיד רק דהיחיד מומחה בלבדו הי' כשר לקבל העדות גם לפי המסקנא ודלא כש"ך והתפלא על הש"ך והנתיבות שלא הרגישו בראי' זו עכ"ד. ולפע"ד אין כאן תימא כלל דהא שם במתני' קתני תרתי מילי חקירת העדות, ואמירת מקודש וכדקרי' לי' בש"ס התם לחקירת העדים (דהיינו קבלת העדות) תחילת דין ואמירת מקודש מקודש גמר דין דע"י אמירת מקודש מקודש נתקדש החודש ע' בש"ס דר"ה (כ"ד.) דילפינן לה מקרא ע"ש. וא"כ במשנה שם קתני ראוהו שלשה והן בי"ד יעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם [היינו קבלת העדות] ויאמרו מקודש מקודש הוא הגמר של קידה"ח] ומסיים ע"ז במתני' שאין היחיד נאמן ע"י עצמו ופרש"י לומר מקודש בפ"ע לכך צריך להושיב מחביריהן אצלו עכ"ל. ומעתה שפיר קאמר הש"ס דסיפא איצטריכא לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו דסד"א דליסגי ד"ז ביחיד מומחה כמו בדינ"מ דהא זה הוא אמירת מקודש מקודש כפרש"י הנ"ל והוא כמו הגמר דין בדינ"מ והו"א דכמו דבדינ"מ סגי לגמ"ד ביחיד כ"ה נמי בקידוה"ח וסגי לאמור מקודש ביחיד מומחה קמ"ל שאין היחיד נאמן ע"י עצמו וצריך להושיב מחביריו אצלו בשעת אמירת מקודש מקודש ול"ד לדינ"מ כדילפינן מקרא דויאמר ה' אל משה ואל אהרן וכ"ז לענין האמירת מקודש אבל הא דקתני ברישא שיעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם באמת צריך גם לפי הס"ד דקידוה"ח דינו כדינ"מ דהא לקבלת עדות לא סגי יחיד מומחה גם בדינ"מ רק דהס"ד הי' דלאחר שכבר הושיבו מחביריהם אצל היחיד וקיבלו העדות שוב סגי שישאר היחיד מומחה ואפי' אם השנים ילכו להם היחיד מומחה גומר הקידוש בעצמו ע"י אמירת מקודש מקודש קמ"ל דלא אלא גם לזה צריך בי"ד, ואדרבה נלפע"ד דמד' הש"ס אלו ראי' לד' הש"ך הנ"ל אליבא דהרמז"ל דלקבלת העדות בעינן בי"ד דוקא מדקאמר הש"ס דסיפא איצטריכא לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו ולא קאמר דרישא גופא איצטריכא לאשמעינן כן דלא סגי לענין קידוה"ח יחיד מומחה לקבל עדות כמו בדינ"מ רק בעינן בי"ד של שלשה כדקתני דיעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם וע"כ דרישא לא איצטריכא לאשמעינן ד"ז כיון דהרישא איירי מענין קבלת עדות ולקבלת עדות לא סגי יחיד מומחה גם בדינ"מ רק הסיפא שאין היחיד נאמן ע"י עצמו דקאי אגמר הקידוש כנ"ל ושפיר הו"א דסגי זה ביחיד מומחה כבדינ"מ קמ"ל דלא וצ"ע מזה ע"ד הנתיה"מ שכ' להיפך אלא דגם לשי' הרמז"ל סגי יחיד מומחה לקבלת עדות וא"כ למה לא קאמר דרישא איצטריכא לי' וצ"ע:

ולכאורה לא על הנתיה"מ בלבד תסוב תלונתי דהא לד' החולקים על הרמז"ל וסברי דיחיד מומחה סגי לכל הדברים שצריך בי"ד ואפי' לענין הודאה בפניו חשיב כמודה בבי"ד וכמוש"פ הרמ"א בחו"מ שם סעי' ב' והוא ד' הטור בשם הרא"ש ז"ל א"כ פשיטא דגם לקבל עדות סגי יחיד מומחה אליבי' וא"כ תקשי כנ"ל דלמה קאמר בש"ס דסיפא איצטריכא לי' וכו' ולא אמר דגם הרישא איצטריכא לי' דלא נימא דסגי בקידוה"ח יחיד מומחה לקבל עדות כמו בדינ"מ ואך י"ל דבאמת הא דקאמר בש"ס שם דהו"א דבקידוה"ח סגי ביחיד מומחה כמו בדינ"מ ופירשו התוס' שם דקאי בכאן למ"ד ספ"ק דסנהדרין (ג'.) דד"ת חד נמי כשר ע"ש העיר בטו"א שם דהא למ"ד דחד נמי כשר א"צ שיהא מומחה דאפי' הדיוט כשר כדמוכח בסוגיא שם דלמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן מה"ת בעינן ג' ומומחין דוקא ולמ"ד מה"ת חד נמי כשר אין חילוק בין הדיוט למומחה עכ"ק ובישוב קו' הטו"א עכצ"ל דהש"ס דר"ה כאן חולק אש"ס דסנהדרין וס"ל דגם אי חד נמי כשר מה"ת מ"מ בעינן שיהא מומחה עכ"פ ואי לא"ה לא מועיל גם לד"ת וכמו שהיא באמת שי' רבינו הרמז"ל בפ"ב מה' סנהדרין ה"י דמותר לאחד לדון מה"ת ודוקא אם הוא מומחה ע"ש ובהי"א שם, וכמו שביארו התומים והנתיה"מ שם טעמו ונימוקו וכ"ה שי' הש"ס דר"ה כאן. אבל הרא"ש והפוסקים אחריו דפסקו כרב אחא בסנהדרין שם דמה"ת חד נמי כשר והיינו אפי' הוא הדיוט ע' בסמ"ע וש"ך (רס"י ג') בזה שפיר י"ל דאם הוא יחיד מומחה דינו ממש כבי"ד לכל הדברים ואפי' לקבל עדות ביחידי משא"כ בש"ס דר"ה כאן דלא קאי לרב אחא ס"ל דאף דיחיד מומחה סגי לדון מה"ת מ"מ לענין קבלת עדות בעינן בי"ד של שלשה כן י"ל לד' הפוסקים החולקים על הרמז"ל דלא תיקשי לדידהו מש"ס דר"ה כאן. אבל בישוב ד' הנתיה"מ א"א לומר כן דהא הוא ז"ל קאי אליבי' דהרמז"ל ורבינו הרמז"ל הרי ס"ל להלכה כשי' הש"ס דר"ה הנ"ל וכמו"ש הרשב"א בתשו' הביאו מרן הכ"מ שם דמש"ס דר"ה הנ"ל הוא מקור ד' רבינו ז"ל דמה"ת חד כשר לדון ודוקא יחיד מומחה מדמצריך קרא ע"ז למעט בקידה"ח דלא סגי יחיד מומחה כבדינ"מ משמע דבדינ"מ צריך עכ"פ יחיד מומחה לדון יעיי"ש בד' ז"ל ומש"ס דר"ה הרי מוכח דלקבלת עדות לא מיתכשר יחיד מומחה מדקאמר הש"ס דסיפא איצטריכא לי' ולא אמר דרישא איצטריכא לי' וכנ"ל והאיך כתב הנתיה"מ להיפך מזה בשי' הרמז"ל וצ"ע: ודע דמשכ"ל דעיקר הקידוש נגמר ע"י אמירת מקודש מקודש כדמוכח בש"ס כאן דבלא הספיקו לומר מקודש ביום אינו מקודש עי' בטו"א כאן בד"ה ולא הספיקו לומר מקודש כו' מש"כ בעינ"ז. זה הוא אליבא דכ"ע ואפי' למ"ד לעיל (כ"ד.) דנראה בזמנו אין מקדשין אותו ע"ש ה"ד שא"צ לומר מקודש בפה אבל עכ"פ מצוה על הבי"ד שיקדשו עפ"י הראי' ויקבעו החודש או ביום ל' או ביום ל"א ויסכימו ע"ז וכמו"ש המנ"ח במצוה ד' להכריח כן דלא כהיע"ד יעיי"ש וא"כ הקביעות הזה נקרא גמר דין חוץ מחקירת העדים וכמובן:

ובעכצ"ל כן לפי"ד הרמב"ן בספהמ"צ מצוה קנ"ג שאין קידוה"ח מעכב ולא הוצרכו חכמים לומר מקודש אלא שהוא מצוה וכן הסכים המגי"א שם דזה שצ"ל מקודש אינו מעכב רק לכתחלה הי' צריך לאומרו בעת שאפשר עש"ה וא"כ צ"ע מזה דקתני במתני' דבלא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הר"ז מעובר הא אין האמירה זו של מקודש מעכבה כלל וא"כ בנחקרו העדים בלבד תסגי בדיעבד ומוכרחין לישב זה דכיון דעכ"פ צריכין בי"ד לחשוב ולהסכים לקביעות יום של ר"ח אם מלא או חסר וכמו"ש הרמב"ן שם דזה הוא כוונת הש"ס בב"ב (קכ"א) דמועדי ה' אתי לומר שצריכין קידוש בי"ד ומשמע מדבה"ק דעכ"פ זה מעכב בדיעבד ולכן בלא הספיקו בי"ד לומר מקודש וממילא לא הסכימו עוד על היום הלמ"ד שהוא ר"ח ולכן הר"ז מעובר ודו"ק:

ולאחה"ע עלה בדעתי לישב הקושי' שהקשיתי לעיל לד' הנתיבות אליבא דהרמז"ל דיחיד מומחה כשר גם לקבלת עדות ביחידי א"כ למה לא אמרי' בש"ס דרישא איצטריכא לי' לאשמעינן דבקידוה"ח בעינן בי"ד של ג' לקבלת עדות ולא דמי לדינ"מ עפי"מ שהקשה הגאון בעל טו"א ז"ל באבני שהם לר"ה שם דהאיך ס"ל לחד מ"ד ברפ"ק דסנהדרין דמה"ת חד נמי סגי לדון דינ"מ דכתיב בצדק תשפוט עמיתך והא בדיני קנסות לכ"ע בעינן ג' מומחין דוקא כמבואר בסנהדרין (ח'.) וקיי"ל דעדים זוממין קנסא הוי כדאמר ר"ע ברפ"ק דמכות וא"כ בעינן ג' מומחין דוקא לדון דין עדים זוממין והשתא איך אחד ראוי לדון דינ"מ לפימ"ש התוס' בסנהדרין (ט') ובכ"ד דמשו"ה אין עד נעשה דיין משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וכיון שהעדים בעצמן דנין לא ירצו לקבל הזמה על עצמן. וא"כ לפי סברא זו הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה בדין זה שדן יחידי אם לא שיצטרפו עמו ב' אחרים כדי לקבל עדות הזמה וזה ל"מ לשי' התוס' הנ"ל רק שהדיינים בעצמן יהיו ראויין לדון דין הזמה בלי צירוף אחר ולא עוד אלא שמוכח מהתם דלמ"ד חד נמי סגי אפי' הוא הדיוט כשר וא"כ דיין זה איננו ראוי אפי' להצטרף עם ב' מומחין לקבל הזמה אלא צריך שלשה מומחין אחרים לקבלן וכה"ג הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה לפי הנ"ל עכ"ק ע"ש שלא תי' כלום. ובישוב קושייתו נלפע"ד עפי"ד הנוב"י קמא חאהע"ז (סי' ע"ב) דהא אי בעינן בממון עדות שאתה יכול להזימו תלוי בפלוגתא דר"ע ות"ק אי עדים זוממין קנסא או ממונא דלת"ק דר"ע דעדים זוממין ממונא וא"כ אין חילוק בין עדים זוממין לשאר דיני ממונות וכיון דבעינן בעדים זוממין דו"ח והעיקר דין דדו"ח בעדים זוממין כתיב וכקו' התוס' בסנהדרין (ג'.) ע"ש ואפי' בדיעבד מעכב שם הדו"ח כגון שהא' מהעדים אמר א"י עדותו בטלה דהא בש"ס דפ' היו בודקין מסיק דעדים זוממין ועיר הנדחת וע"ז ילפינן מגז"ש וא"כ כי היכא דבע"ז ועיהנ"ד מעכב הדו"ח אפי' בדיעבד כן הדין בעדים זוממין וא"כ מוכרח להיות דבעדים זוממין בעינן עדות שאתה יכול להזימו דהא מה"ט פסול בחקירות א"י כדאמרי' בש"ס פ' היו בודקין מה בין חקירות לבדיקות וכו' א"כ ה"ה בכל דיני ממונות דהא למ"ד עדים זוממין ממונא שוה עדים זוממין לדינ"מ ובכולהו בעינן עדות שאתה יכול להזימו אבל למ"ד עדים זוממין קנסא אין ללמוד שאר דינ"מ מעדים זוממין כמו"ש התוס' שם דשאני עדים זוממין שקנסא הוא ולכך אינן משלמין רק אחר דו"ח גמור כמו שאינו משלם קנס עפ"י עצמו משא"כ דינ"מ שמתחייב עפ"י עצמו א"צ דו"ח כמו בעדים זוממין ואין הדו"ח מעכב בהו בדיעבד וא"כ ל"ב בממון עדות שאתה יכול להזימו עכ"ד הנוב"י בקיצור עש"ה ומיושב קושי' הטו"א הנ"ל דלמאן קא קשיא לי' רק לר"ע דעדים זוממין קנסא הוא וא"כ האיך חד כשר לדון דינ"מ הא הוא עדות שאאילה"ז כנ"ל ולר"ע הרי לא בעינן בממון עדות:

שאתה יכול להזימו כלל ואף בלא יוכלו להזימן כשר ושפיר כשר אחד לדון מה"ת אף שא"י לקבל הזמה על העדים שהעידו בפניו וכמובן:

ואמנם כ"ז בדיני ממונות אבל בקידוה"ח דבודאי צריך בי' עדות שאתה יכול להזימו אף א"נ דבממון ל"ב עדות שאתה יכול להזימן, וכמו"ש המנ"ח במצות קידוה"ח דקידוה"ח שוה לדיני קנסות דבעינן סמוכין ודו"ח ואע"ג דל"ש בקידוה"ח כאשר זמם מ"מ כיון דבהוזמו לוקין מ' מיקרי עדות שאתה יכול להזימו כמו"ש התוס' בריש מכות בתי' הא' עייש"ה א"א לומר בקידוה"ח דיחיד מומחה יתכשר לקבל עדות על קידוה"ח דהא הו"ל עדות שאאילה"ז כקו' הטו"א הנ"ל דלא יוכל לקבל הזמה על עדותן דקיי"ל כר"ע דעדים זוממין קנסא ובקנס בעינן ג' מומחין לכ"ע ובכה"ג הו"ל עדות שאאילה"ז לפי"ד התוס' הנ"ל:

ומעתה אחרי עלות כ"ז א"ש מה דקאמר בש"ס דסיפא איצטריכא לי' דצריך בקידוה"ח בי"ד ולא סגי ביחיד מומחה ולא קאמר דרישא איצטריכא לי' דלקבלת עדות בעינן בי"ד ולא סגי ביחיד מומחה כבדינ"מ ולהנ"ל ניחא דאף דבדינ"מ סגי יחיד מומחה לקבלת עדות ג"כ וכד' הנתיבות אליבא דהרמז"ל מ"מ בקידוה"ח פשיטא דלא סגי לקבל עדות יחיד מומחה דא"כ הו"ל עדות שאאילה"ז וא"צ מתני' לאשמעינן ד"ז רק דסיפא איצטריכא לי' דהו"א דגמר הקידוש בלבד סגי ביחיד מומחה כבדינ"מ קמ"ל מתני' דלא רק דצריך בי"ד מדכתיב ויאמר ה' אל משה וגו' אבל לעולם י"ל כד' הנתיבות דגם לקבל עדות סגי ביחיד מומחה ול"ק מש"ס דר"ה כאן:

ועפ"י כוונה זאת בד' הש"ס דר"ה שם יתיישב לנכון המשך ד' הגמרא להלן מינה דקאמר למימרא דעד נעשה דיין לימא מתני' דלא כר"ע וכו' ולכאורה מאי שייכות לקו' זו השתא ולא מעיקרא ולפי הנ"ל ניחא דמדקאמר הש"ס דסיפא איצטריכא לי' ולא אמר דרישא איצטריכא לי' משמע דברישא פשיטא דצריך בי"ד לקבל עדות בקידוה"ח דאל"כ הו"ל עדות שאאילה"ז וכנ"ל וה"ד אם נוקי מתני' כר"ע דעדים זוממין קנסא הוא א"כ הו"ל עדות שאאילה"ז דל"י לקבל הזמה ביחידי כיון דבקנס צריך שלשה מומחין וכנ"ל ולכן שפיר קשה לימא מתני' דלא כר"ע אבל בל"ז ל"ה קשה כ"כ א"נ דמתני' לא כר"ע והבן. וי"ל עפידר"ז קו' הטו"א שם במקומו ועיי"ש ותבין ואקצר בפרט זה:

ולפי"ד הטו"א האמורים למעלה יש אתי מקום לישב דברי הרי"ף והרא"ש שבפ' זה בורר העתיקו הירושלמי שז"ל מניין שלא יהיו העדים קרובים לדיינים הגע עצמך אם הוזמו לא מפיהם נהרגין ומניין שלא יהיו העדים קרובים זל"ז הגע עצמך שאם הוזם אחד מהם אינו נהרג עד שיוזם חברו ואם אתה אומר כן לא נמצא נהרג על פיו ומניין וכו' כ"ז העתיקו הרי"ף והרא"ש ותמה ע"ז בר"ן פ"ב דכתובות מש"ס דסנהדרין (כ"ח.) דאיתא התם אשכחן בנים להדדי בנים לעלמא מנלן אמר רמב"ח סברא הוא כדתניא אין עדים נעשים זוממים עד שיוזמו שניהם ואי ס"ד בנים לעלמא כשרים נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו א"ל רבא ולטעמיך הא דתנן ג' אחין ואחד מצטרף עמהם הרי אלו ג' עדיות והן עדות אחת להזמה נמצא עד זומם משלם ממון בעדות אחיו אלא הזמה מעלמא קאתי אלא א"כ לכתוב רחמנא ובן וכו' נמצא דאידחי בגמרא האי טעמא דהזמה ואיך השמיטו הרי"ף והרא"ש הטעם הנאמר בגמרא דילן והעתיקו טעם הירושלמי שהוא מימרא דחוי' בגמרא דילן וסלקא בקושיא ע"ש. והנלפע"ד ליישב דהנה בגוף הדבר דאמרי' בש"ס דהזמה מעלמא קאתי העיר בתשו' נוב"י שם דמנלן לומר כן דהא כיון דבשעת עדותן ל"ה עדותן עדות אלא א"כ ראוי להזימם א"כ שייכא הזמה בגוף העדות ול"ה מעלמא אך דמתניתין קשיתי' לרבא דתנן בהדיא והן עדות אחת להזמה ונמצא משלם ע"פ אחיו אלא ודאי דאפי' בכה"ג הוי הזמה מעלמא והיינו אי הוי אמרינן דבדינ"מ בעינן ג"כ עדות שאילה"ז אבל אי בדינ"מ ל"ב עדות שאילה"ז אז אין שום ראי' מדינ"מ לדינ"פ כי בדינ"מ כיון דבשעת העדות אין הזמה תלוי' בעדים כלל הוי הזמה מעלמא אבל בדינ"פ כיון דבעינן בשעת הגדת העדות עדות שאילה"ז ל"ה הזמה מעלמא ושייך לגוף העדות ושפיר פסלינן עדות בנים לעלמא בדינ"פ מטעם דנהרג עפ"י עדות אחיו ונסתר קושי' רבא עכ"ד הנוב"י שם ע"ש ומעתה נראה לומר דרמב"ח ורבא בסנהדרין שם כ"א לשיטתי' אזיל דכבר הבאתי קו' הטו"א דהאיך אפש"ל דמה"ת כשר חד לדון דינ"מ דהא הוי עדות שאי אתה יכול להזימו דהוא לא יוכל לקבל הזמה על העדות למאי דקיי"ל דעדים זוממים קנסא וקנסא בעי לכ"ע ג' מומחין ובעכצ"ל דמזה מוכח דבממון לא בעינן עדות שאילה"ז וכמושכ"ל והנה בסנהדרין (ב':) אמרינן דלמ"ד אין ערוב פרשיות כתיב כאן לא בעינן שלשה ומומחין ורבא מסיק התם בדף (ג'.) דעירוב פרשיות כתיב כאן ובעינן שלשה מומחין בדינ"מ מה"ת רק דחכמים הכשירו ג' הדיוטות משום נעילת דלת ע"ש ולפי"ז רמב"ח לשיטתו דס"ל בב"ק (ק"ז:) דד' שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת דלא ס"ל עירוב פרשיות כתיב כאן עש"ה ולפי"ז מיתכשר גם חד לדון בדינ"מ לדידי' כנ"ל ותיקשי קו' הטו"א הנ"ל דהרי הוא עדות שאאילה"ז וצ"ל דבדינ"מ ל"ב עדות שאילה"ז כנ"ל וא"כ ל"ק אליבא דרמב"ח ממתניתין דהן עדות אחת להזמה דמיירי בדינ"מ דל"ב עדות שאילה"ז ושפיר אמרינן בי' הזמה מעלמא קאתי משא"כ בדינ"פ אבל רבא לשיטתו דס"ל שם דבעינן ג' מומחין בדינ"מ וא"כ אין מקום להוכיח דבממון ל"ב עדות שאילה"ז מכח הקושי' הנ"ל וס"ל באמת לרבא דגם בממון בעינן עדות שאילה"ז כמו בדינ"פ ולכן יפה הקשה ממתני' דג' אחין ואחד מצטרף עמהם כו' והן עדות אחת להזמה דמוכח משם דהזמה מעלמא קאתי ואפי' במקום שבעינן בעיקר העדות שאתה יכול להזימן וא"כ גם בדינ"פ ל"ש לפסול מכח דברי רמב"ח דא"כ נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו וכמובן:

ומעתה אחרי עלות כ"ז מיושב ד' הרי"ף והרא"ש הנ"ל דהא כ"ז לרבא לשיטתו דסובר דמדאורייתא בעינן בדינ"מ ג' מומחין אבל להלכה דקיי"ל בסנהדרין (ג'.) כר"א ברי' דר"א דגם אחד כשר לדון דינ"מ מקרא דבצדק תשפוט עמיתך וכמוש"פ הרא"ש בפ"ק דסנהדרין ע' בסמ"ע חו"מ שם סק"א בזה וא"כ מוכח דבדינ"מ ל"ב עדות שאילה"ז ושוב איכא לחלק בין דינ"מ לדינ"פ לענין הזמה מעלמא קאתי דבדינ"מ אמרי' הזמה מעלמא קאתי משא"כ בדינ"פ וכנ"ל א"כ שפיר העתיקו הרי"ף והרא"ש ד' הירושלמי הנ"ל להלכה דאיירי בדינ"פ ולא אמרי' שם הזמה מעלמא קאתי א"כ שפיר הוכיח דעדים הקרובים לדיינים פסולים מטעם שאם הוזמו לא מפיהם נהרגין וכו': ולכאורה לא יתכן לומר כן רק בישוב ד' הרא"ש ז"ל שפסק כרב אחא דחד כשר לדון:

בדינ"מ אבל הרי"ף שכפיה"נ לא פסק כר"א דבפרק אד"מ פסק כר' אבהו דשנים שדנו אין דיניהם דין ובפ"ק לא הביא ד' רב אחא רק דברי רבא עי' בב"ח חו"מ שם אבל יש לדחוק דגם ד' הרי"ף דמה"ת כשר חד לדון דינ"מ ואעפי"כ פסק כר' אבהו דשנים שדנו אין דיניהם דין דאלמוהו רבנן לתקנתם כמו"ש הכ"מ בפ"ב מה' סנהדרין ה"י בטעם הרמז"ל יעש"ה וכיון שכן ניחא מה דלא הביא ד' רב אחא משום דלא נפק"מ להלכה בזה דהא מדרבנן בעינן שלשה ואפילו בדיעבד לא סגי ביחיד ודו"ק:

ועפ"י יסוד זה יש לישב קו' המנ"ח הנפלאה במצות קידוה"ח על המשנה דר"ה (כ"ב.) במעשה דטובי' הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני בי"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו והרי בנמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטלה ואי נימא דהעבד לא נתכוין להעיד ולכן שפיר קבלו הכהנים אותו ואת בנו דבלא נתכוין הפסול להעיד לא נתבטל עדות הכשרים א"כ כמו"כ קשה על הבי"ד דהאיך קבלו אותו ואת עבדו הא הבן הוא פסול לשיטתם והו"ל נמצא א' מהם קאו"פ וצ"ל דהבן ג"כ לא נתכוין להעיד וא"כ קשה לשי' הש"ך בחו"מ (סי' ל"ו) דאם הכשרים ג"כ לא כיוונו להעיד שוב אפי' אם הפסול לא נתכוין ל"מ ואמרי' דעדותן בטלה א"כ בכאן שמעבד והבן לא כיוונו להעיד א"כ בין להכהנים ובין להבי"ד לא נשאר רק ע"א כשר דהיינו טובי' הרופא עכ"ק והקושי' מפורסמת בעולם התלמודי ולפי דרכנו הנ"ל י"ל דהרי לשי' הכהנים שסברו כר"ש דקרובים כשרים בקידוה"ח להעיד ורק דמיוחסין בעינן כמו"ש התוס' ולכן קבלו אוא"ב צ"ל דס"ל דבקידה"ח לא בעינן עדות שאתה יכול להזימו דהא הירושלמי הנ"ל מסיק דא"א לומר דעדים הקרובים זל"ז כשרים דא"כ נמצא שאינו נהרג עד שיוזם חבירו ונמצא נהרג עפ"י עדות הקרוב אך כ"כ בשם הנוב"י לחלק דדוקא בדינ"פ שייך זה כיון דצריך בי' עדות שאילה"ז ושייך הזמה בעיקר העדות אבל בדינ"מ דל"ב עדות שאילה"ז אין להוכיח מהזמה דהזמה מעלמא קאתי כמבואר בסנהדרין (כ"ח.) וכנ"ל וא"כ אם אתה מכשיר קרובים בעדות החודש עכצ"ל דל"ב בי' עדות שאילה"ז ושייך בי' לומר דהזמה מעלמא קאתי ול"ק קו' הירושלמי א"כ בהוזם יענש עפ"י עדות אחיו וכמובן ולפי"ז נאמר לפימ"ש הפרישה בחו"מ (סי' ל"ח ס"ק י"ד) בטעם הד' דנמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטלה משום דבעינן שכל העדים יהיו ראויין להעיד דאז כולן ראויין להזמה דאי אינן ראויין להעיד כולם ג"כ אינם ראויין להזמה ותנן התם דר"ש אומר מקיש שלשה לשנים מה שנים אין נהרגין עד שיוזמו שניהם אף שלשה וכו' ומנין אפי' מאה ת"ל עדים ולכן בנמצא א' מהם פסול להעיד דא"ר להזמה בטלה כל העדות עכ"ד עש"ה ונמצא דבעדות החודש למדס"ל דל"ב עדות שאילה"ז גם בנמצא קאו"פ לא נתבטלה העדות כולה וא"כ לר"ש דקרובים כשרים בעדות החודש בעכצ"ל לדידי' דל"ב בעדות זה עדות שאילה"ז כנ"ל וא"כ גם בנמצא קאו"פ לא נתבטל העדות וא"כ א"ש מה שהכהנים קבלו אותו ואת בנו ופסלו את עבדו אף דמיירי שהעבד נתכווין להעיד והבן לא נתכוין להעיד מכ"מ ל"א בזה דנמצא א' מהם פסול עדותן בטילה לפי שיטתם דקרובים כשרים לעדות החודש וא"כ ל"ק על הבי"ד ג"כ דהאיך קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו דהא י"ל דהעבד כיוון להעיד והבן לא כיוון להעיד ובכה"ג ל"א נמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטילה גם לשי' הש"ך הנ"ל וא"ש עד"פ בס"ד ודו"ק בכ"ז:

עוד נשאר דיו בקולמסי לומר עפ"י הדברים האמורים לעיל בפי' מה דאמרי' בש"ס דב"מ (י"ג.) דאמר שמואל אומר הי' ר"מ שט"ח שאין בו אחריות נכסים אין גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי. והקשה בחי' הרי"מ לב"מ שם על לישנא דאומר הי' ר"מ מהיכן למד כן מד' ר"מ ואין לומר דבפי' אמר כן דהא ריו"ח פליג ע"ז עכ"ק וכוונתו דאי הי' ר"מ אמר כן בפי' ל"ה פליג עלה ריו"ח (ובאמת י"ל שנחלקו בזה אי ר"מ אמר הכי או לא וכמו שמצינו כעי"ז בשבועות (כ"ו.) דקמיפלגי אליבא דרב אי אמר הכי אי לא עיי"ש) והנ"ל לתרץ דמד' ר"מ שאמר כן במקו"א למד זה שמואל דבשט"ח שאין בו אחריות אינו גובה בו כלל דהנה רש"י בב"מ שם ביאר הטעם אליבא דר"מ שאינו גובה בשטר כזה לא ממשעבדי ולא מבנ"ח וז"ל דשטרא דלא שעבד בה נכסים לא שטרא הוא והוה כמלוה ע"פ ושאין עליו עדים עכ"ל וצ"ב דלמה נחשב כאין עליו עדים וביאר בחי' הרי"מ דבאמת כל עדות שבשטר חשיב עדות שאי אתה יכול להזימו דשמא אחרוהו וכתבוהו וכמו"ש הרמב"ם רק דמדרבנן מהני העדות משום נעילת דלת ולכן בשטר זה שאין בו אחריו' דשדי זוזי בכדי ל"ש נעילת דלת וגם דהוי כמלתא דלא שכיחא וגם כדין מרומה דמסתמא לא שדי איניש זוזי בכדי ומורה זה שלא לוה ולא מהני עדות שאאיל"ז כמו בדין מרומה דצריך דו"ח ולכן מיפסל עדותן ואינו גובה בשטר זה עכ"ד ז"ל ע"ש ואמנם התינח א"נ דבממון בעינן עדות שאילה"ז וכד' הש"ך בחו"מ (סי' ל"ג) אבל לד' הנוב"י הנ"ל דבממון לא בעינן כלל עדות שאילה"ז אין מקום לד' הרי"מ הנ"ל וא"כ מהראוי לגבות גם בשטר שאין בו אחריות אע"ג דהוא עדות שאאילה"ז וכמובן והנה כבר הבאתי קו' הטו"א למ"ד דמדאורייתא חד כשר לדון דינ"מ דהרי הוא עדות שאאילה"ז לד' התוס' בסנהדרין (ט' ובכ"ד דבעינן יכול להזימן בב"ד זה דהא עדים זוממין קנסא ובקנס בעינן ג' מומחין וא"כ אין אתה יכול להזימן אצל זה שדן ביחידי והוכחתי מזה דבממון ל"ב עדות שאילה"ז וכנ"ל:

ואך לר"מ לשי' לק"מ קו' הטו"א הנ"ל אם כי ר"מ ג"כ ס"ל כר"ע דעדים זוממין קנסא כמבואר במכות (ד'.) אבל בקצוה"ח חו"מ (סי' ג' ס"ק ב') כתב לישב קושי' הכ"מ בפ"ב מה' סנהדרין שהקשה לד' הרמז"ל דחד סגי מה"ת לדון דינ"מ מהא דאמרינן בסנהדרין מקשינן ריבים לנגעים אי מה ריבים בשלשה כו' אלמא דמדאורייתא בעי שלשה ותי' הקצוה"ח דהתם דברי ר"מ הוא ור"מ ודאי ס"ל דבעי שלשה דבפ"ק דסנהדרין סובר ר"מ דפשרה בשלשה וחכמים סברי בחד סברוה דר"מ מקיש פשרה לדין ודין בשלשה וכו' ודחי דכ"ע ס"ל דדין בג' מ"ס מקיש פשרה לדין ומ"ס לא מקיש פשרה לדין וא"כ ר"מ מדסובר פשרה בג' ע"כ ודאי ס"ל דדין בג' וא"כ לר"מ שפיר קאמר ומה ריבים בג' אבל אט לא ס"ל כר"מ וס"ל דדין ביחיד עכ"ד ז"ל ע"ש וא"כ דלר"מ בעינן ג' והיינו מומחין דבודאי ס"ל עירוב פרשיות כתיב ומשם נשמע ג"כ מומחין ושלשה וא"כ לק"מ קו' הטו"א הנ"ל אליבי' ושפיר ס"ל דבממון בעינן עדות שאילה"ז וא"כ לא מהני עדות שבשטר שאין בו אחריות כיון דל"ה עדות שאילה"ז וא"כ א"ש לישנא דאומר הי' ר"מ דהיינו ר"מ לשי' דס"ל דדין בעי ג' מומחין מה"ת וא"כ אין להוכיח דבממון ל"ב עדות שאילה"ז וא"כ הדרן לכללא דבעינן:

עדות שאילה"ז בממון כמו בדינ"פ ולפי"ז ל"מ עדות של שטר שא"ב אחריות משא"כ רבנן דר"מ לשי' אזלי דס"ל דסגי בדין בחד וקשה קו' הטו"א הנ"ל וצ"ל דבממון ל"ב עדות שאילה"ז וא"כ מהני גם עדות שבשטר שא"ב אחריות אע"ג דהוי כדין מרומה ולית בי' דו"ח וכנ"ל:

וכבוד אחי יקירי הוא המל"ת החתן הרב החריף ובקי בכל חד"ת ומוסמך להוראה מר יעקב ארי' שליט"א הערני להוכיח דבעדות החודש לא בעינן כלל עדות שאתה יכול להזימו דהרי קיי"ל דכאשר זמם ולא כאשר עשה ויש פוסקים ס"ל דאפי' בממון שייך ד"ז ולא כאשר עשה והוא ד' הריטב"א בב"ק הובא בתומים לחו"מ (סי' ל"ח) וע' בתוס' ב"ק (ד':) שכ' להיפך מזה ובקידוה"ח הרי יהי' בכל פעם כאשר עשה דהא קיי"ל דאין העדים נעשין זוממין עד שיגמור הדין ובקודוה"ח נקרא הגמר דין בעת שאמרו הבי"ד מקודש ונתקדש החודש כדמשמע בש"ס ר"פ ראוהו בי"ד הנ"ל וא"כ בשעת הגמר הדין כבר הוא אשר עשה ול"ש בי' הזמה וכעי"ז העיר בתומים שם דהאיך הוי עשאילה"ז בממון כשיפטרו הבי"ד ע"י עדותן הרי הוא כבר כאשר עשה ותי' דעדיין לא מיקרי כאשר עשה משום דאפשר בחזרה וזה ל"ש בעדות קידוה"ח דלא יתבטל הקידוה"ח אפי' אם יוזמו העדים דקיי"ל אתם אפי' מוטעין וכמו"ש המנ"ח במצוה הנ"ל להדיא וא"כ לעולם בעדות החודש הוא כאשר עשה ול"ש בי' הזמה וע"כ דבעדות החודש ל"ב כללא דעשאילה"ז עכ"ד ויפה העיר:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה