אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן י

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן י

ח"א סימן ט

בעזה"י ערב סוכות תרצ"ה:

נתתי אל לבי לעיין בדבר המצוי בדין לולב שנקטם ראשו היינו העלה האמצעי שעל השדרה אם נקטם ממנה כ"ש אם הוא כשר וראוי לברך עליו וכן בספק אם הוא נקטם כ"ש מהו דינו:

תשובה. הנה בד"ז רבו הדיעות ומקור הדבר במשנה ר"פ לולב הגזול איתא נקטם ראשו כו' פסול ובתוס' שם ד"ה נקטם ראשו כתבו וז"ל לכאורה מיירי בשני עלין האמצעיים היוצאין מראש השדרה אבל קשיא דבגמ' קאמר ריב"ל ניטלה התיומת פסול והן אותן העלין האמצעיים והא אפי' בנקטם ראשו פסול כש"כ נטול לגמרי וצ"ל דנקטם ראשו מיירי ברוב העלין העליונים א"נ איצטריך לי' לריב"ל לאשמעינן ניטלה דס"ד דחשיב הדר טפי מנקטם א"נ ניטלה אחת מן התיומת דבנקטמה לא נפסלה אא"כ נקטמו שתיהן עכ"ל ע"ש. והנה בעיקר קו' התוס' הי' מקום לומר לפימ"ש הב"י באו"ח (סי' תרמ"ה) בשם המרדכי שכ' בשם הרא"מ דהא דנקטם ראשו פסול היינו לכתחילה קאמר ויחזור אחר אחר ואי ליכא אחר יברך עליו ואשכחן דקתני פסול במקום דדיעבד כשר עכ"ד ע"ש וא"כ איכ"ל דשפיר אשמעינן ריב"ל דניטלה התיומת פסול לגמרי ואפי' בדיעבד אין ראוי לברך עליו משא"כ מטעם נקטם ל"ה מיפסל בדיעבד ובליכא אחר מברכינן עליו ומדלא תירצו התוס' הכי ש"מ דדעת התוס' דגם הא דקתני במתני' דנקטם ראשו פסול הוא בדיעבד ג"כ ואפי' בדליכא אחר אין ראוי לברך עליו ושפיר הקשו מהא דריב"ל ותי' כנ"ל:

והנה מג' תירוצי התוס' הנ"ל יוצא נפק"מ לדינא דלתי' הא' לא מיפסל נקטם ראשו רק ברוב העלין העליונים ולא בעלין האמצעיים היוצאין מראש השדרה אבל לפי ב' תירוצים האחרונים בנקטם העלין האמצעיים לחודיי' נפסל הלולב וכמובן ובדעת הרא"ש ז"ל האיך נוטה להלכה בנקטם העלין האמצעיים היוצאין:

מראש השדרה נחלקו הב"י והב"ח באו"ח שם עמש"כ הטור שם וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל פי' דברוב קטימת העלין העליונים מיפסל עכ"ל ודעת הב"י לפרש דהיינו העלין האמצעיים ובנקטם רוב מהם נפסל דרובו ככולו והב"ח חולק עליו ומפרש בד' הרא"ש בטור הנ"ל דהיינו רוב העלין של כל הלולב שראשיהן עולה למעלה ממקום שכלה גוף השדרה אז נפסל בנקטם ראשו אבל בנקטם העלין האמצעיים לא נפסל לד' הרא"ש, ז"ל ע"ש טעמם ונימוקם בד' הרא"ש ואם כי באתרא דזיקוקין דנורא ובעירא דאשא שנחלקו רבותינו הב"י והב"ח ז"ל מאן ירהיב בנפשו לעייל לתמן להכריע מכ"מ לפע"ד ד' הב"י צ"ע בזה דמלשון הטור בשם הרא"ש שכ' דברוב העלין העליונים מיפסל משמע להדיא דלא קאי אעלין האמצעים שעל ראש השדרה כ"א ארוב של כל העלין דכן נקרא בד' התוס' הנ"ל בתי' הא' העלין העליונים היינו רוב עלין של כל הלולב ולא עלין האמצעיים דוקא וכ"נ מד' הרא"ש שכ' כד' התוס' בר"פ לוה"ג ע"ש:

ואמנם כפי הנראה שגם הב"י בעצמו חזר בו ולכן סתם בש"ע או"ח שם בסעי' ו' דנקטם ראשו היינו שנקטמו רוב העלין העליונים פסול והרמ"א כ' ע"ז ואם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה פסול וכ' הטו"ז שם בסק"ו דלא דק בלשון שהי"ל לכתוב וי"א אם נקטם כו' שהרי זה חולק עמש"כ הש"ע רוב העלים דלאותה דעה אין חומרא בזה באמצעי יותר משאר העלין עכ"ד הטו"ז ע"ש א"כ משמע דד' הב"י לפרש דרוב העלין העליונים היינו של כל הלולב וכן פי' בד' הרא"ש בטור הנ"ל דאל"כ ל"ה סתים להיפך מד' הרא"ש והטור ותוס' אחרי שלא הביא ראשונים אחרים רבים שנחלקו עליהם בזה ואמנם קו' הטו"ז בזה שהק' דהו"ל לרמ"א לכתוב בלשון וי"א י"ל לק"מ דאפי' אם נפרש דלד' המחבר לא נפסל בנקטם העלה האמצעי שבראש השדרה מכ"מ לא כ' הרמ"א ע"ז לשון וי"א כיון דאיכא לפרושי לשון המחבר שכ' העלין העליונים היינו באמת העלין האמצעיים שיוצאים מראש השדרה וכמו שפי' המחבר עצמו בב"י לשון הטור בשם הרא"ש הנ"ל משוה"כ אע"ג דלקושטא דמילתא אין כוונת המחבר כן בש"ע דכ"מ מסתימת לשונו וכד' הטו"ז מכ"מ בכזה שוב אין דרכו של רמ"א לכתוב לשון וי"א כיון שאין המחלוקת מבואר להדיא ויל"פ גם ד' המחבר הכי וכמו"ש הסמ"ע בחו"מ בכ"ד וכידוע וע' בפרמ"ג במ"ז שם שהרגיש קצת אבל לא ביאר כל הצורך ע"ש ולפע"ד נראה כמו שכתבתי:

והנה אדונינו הרמ"א ז"ל סיים בסוף ההג"ה הנ"ל ודוקא דאיכא אחר אבל ליכא אחר מברכין עליו עכ"ל והשיגו הב"ח ומביאו המג"א שם בסק"ו דלא דק בזה דהמרדכי כ"כ אהדס דוקא דהא כ"כ בשם היראים ז"ל ובהדיא איתא בס' יראים אהדס אבל לולב פסול לכ"ע עכ"ד ז"ל ע"ש ובא"ר הובא בפרמ"ג בא"א שם כתב לישב דהרמ"א לא הכשיר אלא בנקטם עלה העליונה דרוב מכשירין אבל נקטמו רוב עלין פסול אף דליכא אחר עכ"ד ז"ל. ולפי דרכו דהא"ר הי' מקום לומר דהרמ"א קאי גם אנקטמו רוב עלין דכ' המחבר מכ"מ כשר לברך עליו בדליכא אחר דסמך עצמו בשעת הדחק אדעת הראב"ד ז"ל שהובא ברא"ש וטור בסי' זה שסובר דהא דנקטם ראשו פסול בלולב ה"ד בנקטם גם מעט מן השדרה דזה הוא שנקרא לולב בכ"מ אבל בנקטמו העלין בלבד לא נפסל בנקטמו עכ"ד ז"ל ולכן בלא נקטם ראש השדרה עצמו יש לסמוך בשעה"ד אד' הראב"ד ז"ל וליטלו לצאת בו כ"ה מקום לומר לפי"ד הא"ר ז"ל הנ"ל. ואמנם לענ"ד לא נהירא דברי הא"ר מש"כ בישוב ד' הרמ"א דאאפ"ל דסמך עצמו ע"ד הפוסקים דמכשירין בנקטם העלה האמצעי ולא משום סמיכת ד' המרדכי, דהא המעיין יראה שמקור ד' הרמ"א נובעים מדבריו שבדרכי משה שציין ע"ד המרדכי שכ' דאי ליכא אחר יברך על הנקטם והב"י חולק ע"ז וכ' דל"י מי הכריחו לרא"ם לפרש כן ומד' כל הפוסקים לא משמע הכי וע"ז כ' הרמ"א בד"מ אבל במנהגים שלנו כתב דנוהגים כד' המרדכי עייש"ה דאיירי בדיני לולב ולא בדיני הדס ומשמע דמזה יצא מ"ש הרמ"א בהג"ה הנ"ל דאי ליכא אחר מברכין על הנקטם וכמו שנרשם באמת המ"מ במרדכי פ"ג ומנהגים וא"כ אין מקום לומר בישוב ד' הרמ"א כמו"ש הא"ר הנ"ל:

וכשאני לעצמי תמי' לי מאד מלבד התמי' שתמה הב"ח והמ"א דהמרדכי לא כ"כ אלולב כ"א אהדס דהאיך אפש"ל כן דהא דקתני נקטם ראשו פסול בלולב היינו רק לכתחילה אבל בדיעבד כשר דהא במתני' קתני ביחד נקטם ראשו נפרצו עליו פסול ובחדא מחתא מחתינהו וא"כ כמו דתימא דמלת פסול היא רק לכתחילה בנקטם ראשו כן מוכרח, לומר בנפרצו עליו דא"א להפסקינהו בסכינא חריפא כיון דעל תרווייהו תני חד לשון פסול וזה אינו בודאי ומשמע דגם הרמ"א עצמו מודה בנפרצו עליו שפסול ואפי' בליכא לולב אחר אין מברכין עליו מדכתב ד"ז דאי ליכא אחר מברכין עליו בנקטם ראשו שהוזכר בש"ע להלן בסעיף ו' ולא כ"כ לעיל מינה בס"ב משמע דלעיל פסול ואין לו תקנה גם בליכא אחר. ובפרט לפימש"כ הרמ"א (ברסי' תרמ"ה) דמצוה מן המובחר בלולב שאין עליו פרודות לגמרי והקשה בטו"ז בסק"א דכיון דהמשנה אמרה בפי' כשר מה לנו יותר ותי' דאפש"ל כשר בדיעבד לאפוקי ממ"ש שם נפרצו עליו דפסול אף בדיעבד עכ"ד ז"ל, א"כ מפורש יוצא מזה דד' הרמ"א ז"ל להלכה בנפרצו עליו דפסול גם בדיעבד וא"כ גם בליכא אחר אין מברכין עליו דהא ליכא לפרש כמוש"כ הרא"ם במרדכי דפסול היינו רק לכתחילה וא"כ למה בנקטם ראשו מפרשינן דהוא רק פסול לכתחילה האיך אפשר להפסיק מלת פסול בסכינא חריפא וצע"ג:

והנה בשיעור הקטימה כמה הוא דעת הר"ן בר"פ לולה"ג דהוא בכ"ש והובא ביתה יוסף ובטו"ז בסק"ז ע"ש ובמחצהש"ק סוסק"ו העיר ע"ז דא"כ קשיא כקו' הטו"ז בס"ק ד' דלחשבי' במס' חולין (י"ז:) בהדי ג' פגימות הן דחשיב שם ר"ח אף פגימת סכין וא"נ דקטימה פוסל בלולב בכ"ש נחשוב נמי הא עכ"ק ע"ש שלא מצא תי' על זה. ואמנם בעיקר קושי' הטו"ז שהקשה דא"נ דבנחלק המתאים אפי' בכ"ש פסול וא"כ גם בחגירת צפורן פסול א"כ לחשבי' בהדי ההיא דחולין הנ"ל וכן קו' המחצהש"ק בקטימה הנ"ל לפעד"נ דלק"מ דהא כבר הוכיחו הרשב"א והר"ן מד' הרי"ף שלא הביא בספרו דברי ר"ח דאף פגימת סכין משום דס"ל דלית הלכתא כר"ח מדאשכחן בש"ס דבדקי בשמשא ומיא ואבשרא ואטופרא אלמא דאפי' פגימה כ"ש מעכבת והסכימו כן לדינא וכ"ד הרמב"ן ז"ל א"כ מבואר מדבריהם ז"ל דכדי שתחגור בו צפורן לאו היינו כ"ש דתחגור היא שיעורא רבה שיכנס הצפורן לתוך הפגם אבל בדיקה דאמרו אבשרא ואטופרא היא הרגשה בעלמא וכמו"ש הדרישה על הטור יו"ד (סי' י"ח או"ק א') ע"ש וא"כ ל"ק דליחשב בהדי' נחלקה תיומת הלולב וכן נקטמה ראשו דלולב דאדרבה לולב:

שאני דפוסל בו אפי' נחלקה ונקטמה במשהו בעלמא משא"כ הני דחשיב בחולין שם צריך עכ"פ שיעור דכדי שתחגור בו צפורן שהוא שיעור היותר גדול מכ"ש כנ"ל ואפי' לד' הרא"ש החולק ע"ד הרשב"א הנ"ל והובא בטיו"ד שם ודעתו דקיי"ל כר"ח והבדיקה דאבשרא ואטופרא היינו הא דתחגור בו צפורן וכל פגימה שהוא מרגיש בצפורן היינו כדי שתחגור בו צפורן עיי"ש ניחא דכבר הוכיח הגאון בעל תבו"ש ז"ל ביו"ד שם סק"ה דא"א לומר דס"ל להרא"ש דפגימה כ"ש נרגשת בצפורן כיון דס"ל דהיינו הא דר"ת א"כ מאי קאמר ר"ח שיעורה כפגימת המזבח כמה כו' הול"ל פגימתו בכל שהוא וכדמשמע להדיא בבכורות (ל"ז:) דקאמר וכמה שיעור פגימה כדי שתחגור בו צפורן אלמא דזה שיעור הוא דאל"כ הי"ל לומר דאין לו שיעור ואפי' כ"ש עש"ה באריכות דבה"ק וא"כ ממילא ל"ק מקטימת ראשו דלולב ומנחלקה העלה דלולב שפוסל בו אפי' במשהו בעלמא וא"צ שיעור דחגירת צפורן כלל וצ"ע על אדוננו בעל הטו"ז ז"ל שלא הרגיש בתי' זה על קשייתו:

אבל אחרי כל זה נלפע"ד לומר בזה ד"ח להלכה בס"ד בהא דנקטם ראשו בכ"ש, שהרי הרב המגיד בפ"ח מה' לולב ה"ג כפיה"נ מד"ק נסתפק בזה אי נפסל בכ"ש וכמו"ש ויש מי שאומר שאינו פסול אא"כ נקטם רובו ויש לחוש אפי' בכ"ש עכ"ל ע"ש ואך הר"ן כתב דמיפסל אפי' בכ"ש לפי שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג דכ"ש פסול בו עכ"ד ז"ל וא"כ כיון דכל פסול נקטם ראשו בכ"ש נלמד מחוטמו של אתרוג בודאי לא עדיף מחוטמו של אתרוג, ומעתה נראה לפימ"ש המג"א לקמן (בסי' תרמ"ח ס"ק י"ח) דהא דשינוי מראה פוסל מחוטמו של אתרוג ולמעלה בכ"ש דוקא כשנראה להדיא לרוב בנ"א ובא"ר כתב בשם המבי"ט שאם אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל אין זה כ"ש שפסול וע' בשע"ת שם סקי"ט שביאר בשם הפמ"א דכיון דחוטמו הטעם ששם אדם רואה יותר מבשאר מקומות משא"כ כשצריך עיון והסתכלות ומרחוק אין נראה אף בחוטמו אינו פסול עכ"ד עש"ה, א"כ ה"ה בראשו של לולב אינו פסול רק בנראה להדיא לרוב בנ"א שהוא נקטם דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וא"כ בספק אם הלולב נקטם בראשו ואינו ניכר בו שהוא נקטם בודאי יש להכשירו בודאי דאפי' את"ל שבאמת הוא נקטם בראשו מכ"מ כיון דלנו הוא ספק ולא ניכר לרוב בנ"א שהוא נקטם בודאי הו"ל אינו נראה להדיא שלא פסול בזה להנ"ל, וכעין שכ' החוו"ד ביו"ד (סי' צ"ה ס"ק י"ב) לענין קליפה דבספק איסור מיקרי לא ניכר הקליפה ע"ש ה"ה בני"ד בספק הו"ל כלא ניכר הקטימה דאינו פסול ובפרט בד"ז דנקטם ראשו של העלה האמצעי בלולב דאיכא כמה סניפים להקל: א' משום דרוב הפוסקים מכשירין בזה ורק בנקטמו רוב העלין לדידהו הוא נקטם ראשו כמו"ש הא"ר הנ"ל, ב' דאולי אינו פסול רק בנקטם רוב ארכו של עלה זה ולא בכ"ש כמו"ש הה"מ הנ"ל בשם י"א עי' בש"ע הרב סי' זה (סעי' י"ז), ג' ד' הראב"ד דאינו פסול רק בנקטם קצת השדרה ג"כ אז הו"ל נקטם ראשו ולכן בספק נקטם כ"ש מראש העלה האמצעי בודאי יש להקל לברך בלי שום פיקפוק כלל וכלל כנלפע"ד להלכה. בס"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה