אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן ח

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן ח

ח"א סימן ז

ב"ה ועש"ק לס' ואת אשר יבחר בו יקריב אליו תרצ"ה. שלו' וברכה ברבי' והמשכה לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים בתורתו וצדקתו על ישראל הדרתו וכו' וכו' כש"ת מו"ה אברהם יעקב הלוי הורויטץ שליט"א האב"ד ור"מ בק"ק פראביונא:

אחדשמעכ"ג כמשפט, לאשר שבאחד השיחים עם מעכ"ג הי"ו בבעלזא שמעתי מפי מעכ"ג שהתפלא בד"מ ששמע מאת כ"ק מרן אדמו"ר הקדוש שליט"א שאמר בעת הנתינה בעש"ק לטעום דגים שיש בו שיעור לברך ומשמעות ד"ק הי' על הברכה שלפני' היינו שי"ב שיעור לברך ברכה שלפני' והתפלא דהא קיי"ל דברכה שלפני' א"צ שיעור כלל וצריך לברך אפי' אכ"ש עכדמעכ"ג. לפעד"נ דיפה כיוון מרנא הקדוש שליט"א שכבר ישב על מדוכה זאת הגאון בעל חות יאיר ז"ל בתשובותיו (סי' ק"ס) ולאשר שיש לי לדון בדבריו ז"ל אעתיק לשונו וז"ל ועל אשר שאלתני בטועם בע"ש דג או דגים מדגים קטנים משום טועמי' חיים זכו ואין בהם כזית המחויב לברך ברכה אחרונה אמרו חכמים הפלוספים שאלת החכם חצי חכמה כי מתוך ששאלתני בברכה אחרונה מכלל דברכה ראשונה לא נסתפקת אף כי קיי"ל דמטעמת א"צ ברכה סבירא לך דקיי"ל כד' ר"ח ורא"ש דס"ל דהא דמטעמת א"צ ברכה דוקא בטועם ופולט ודלא כהרי"ף והרמב"ם ז"ל דסתמו דבריהם ומשמע דס"ל דאפי' טועם ובולע וא"כ הי' מקום ללון אחריך מי שמך לאיש להכריע נגד עמודי הגולה ונגד הכרעת הרמ"א דכתב בהגה"ה סוס"י ר"י לספק ברכות להקל ומ"מ באשר ידעתי כי אין דבר נעלם ממך אמרתי לדונך יפה דס"ל דאפי' לדעת הסוברים דמטעמת אפי' בולע א"צ ברכה עד רביעית דוקא במשקים משא"כ באוכלים לכ"ע כל דבלע אפי' כ"ש צריך ברכה אפי' בטועם דאכילה חמירא טפי וגם בזה אף כי אין הכרח לומר כן מ"מ אין הכרח ג"כ לסתור זה די"ל בכמה פנים דאכילה חמירא דברכת אכילה מצינו בהדיא בקרא וכו' וגם מסברא יש לחלק ולומר דבשתי' דרך לשתות כדי שתי' לפחות שהוא רביעית בפ"א לכן כל דטעם פחות מרביעית ניכר קצת שאינו רק טועם לכן א"צ ברכה אף כי שותה לרוות צמאון אפי' כ"ד ודאי חייב לברך משא"כ באוכל דדרך ללעוס מעט מעט ולבלוע לא מינכרא בפחות מכזית דאינו אלא טועם ומ"מ בזה אינני מסכים ולא משיג ומי שדעתו יפה יכריע ואפשר עוד דס"ל דאין הכרח לומר דד' הרי"ף והרמב"ם דאפי' בולע עכ"ל החו"י שם עש"ה הרי שהגאון ז"ל הניח הדבר בספק אם לברך ברכה ראשונה על טעימת דגים בעש"ק ולא החליט הדבר לברך אפי' באכילה ואם כי רבינו המג"א אשר אלקי אברהם בעזרו הכריע (בסוס"י ר"י סק"י) דצריך לברך בבולע אפי' מעט ועיי"ש מכ"מ מידי ספיקא דפלוגתת הפוסקים לא נפקא כיון דהטור וב"י ורמ"א לא נחתי לזה וסברי דהוא מחלוקת הראשונים ז"ל ולד' הרי"ף והרמב"ם ז"ל במטעמת אפי' בבולע ממש א"צ לברך לא לפני' ולא לאחרי' והחו"י דבתראה הוא לא הכריע א"כ בודאי דשפיר עביד מרן שליט"א ליתן שיעור לברכה כדי להוציא עצמו מפלוגתת הפוסקים בטעימה אי מברך בפחות מכשיעור: ומ"ש החו"י ז"ל לחלק בין משקים לאוכלים דבאוכל אפי' מטעמת פחות מכשיעור צריך לברך במכתה"ג אשתמטתי' לפ"ש דברי מרן הכ"מ בפ"א מה' ברכות ה"ב שכ' לתת טעם על הא דטועם א"צ לברך אפי' בבולע וז"ל ואפשר לתת סמך לדבר דטעמא משום דכתיב ואכלת ושבעת וברכת שיהא לו כונת אכילה משמע ורביעית אע"פ שהיא מטעמת כונת אכילה יש לה וכ"פ הר' מנוח עכ"ל הכ"מ ע"ש הרי דכל עיקר הדבר דמטעמת א"צ ברכה ילפינן לה מקרא דאכילה דכתיב ואכלת ושבעת וא"כ האיך נוכ"ל דבמידי דאכילה צריך לברך גם במטעמת כד' החו"י אתמהה וצ"ע:

עוד ראיתי בכ"מ שם שכ' ואע"ג דהאי קרא לענין ברכה אחרונה מיירי מ"מ יש לסמוך למקרא זה ברכה ראשונה עכ"ל. ולכאורה צ"ע דהא חזינן דאין ללמוד ברכה ראשונה מברכה אחרונה דבברכה אחרונה צריך שיעור ובברכה ראשונה א"צ שיעור וא"כ ה"ה לענין מטעמת פחות מכשיעור האיך נילף מברכה אחרונה וראיתי בס' כל"ח עה"ת (פ' עקב) שהניח את ד' הכ"מ בצע"ג מה"ט ע"ש ולפעד"נ דלק"מ דהכ"מ לשיטתו אזיל שכ' בפ"ג מה' ברכות הי"ב דלכך אמרו דבתחלה יברך אפי' על כ"ש שמא ימלך ויאכל כשיעור ונמצא שהי' צריך ברכה לפניו ואין בידו לתקן אבל לאחריו אוקמוהו אדינא שאם אכל כשיעור יברך ואם לאו לא יברך עכ"ד ז"ל והתינח באוכל עכ"פ בכוונת אכילה אף אם הוא פחות מכשיעור מכ"מ חזי לאיצטרפי לכשיעור ויתחייב לברך מדינא ומשוה"כ חייבוהו לברך לפניו אפי' בכ"ש אבל באוכל בלי כוונת אכילה דאפי' באוכל בדר"ז שיעור שלם א"צ לברך לד' הכ"מ הנ"ל א"כ ל"ש לומר שמא יאכל עוד ויהא כשיעור דהא גם בשיעור בכה"ג פטור מלברך וא"כ שוב פטור גם מברכה ראשונה באוכל בלי כוונת אכילה אע"ג דעל כ"ש מברך וצדקו ד' הכ"מ ודו"ק:

עוד נראה להוכיח דהא דמטעמת א"צ ברכה הוא גם במידי דאכילה ולאו דוקא במשקים כמו שעלה ע"ד הג' בעל החו"י ז"ל הנ"ל מד' הרוקח (בסי' ר"ט) והובא במג"א (סי' ר"י סק"ו) שהביא ד' האגדת שמואל עה"כ ויפדו העם את יהונתן וגו' מפני שאמרו מטעמת א"צ ברכה ע"ש ובמחצית השקל שביאר הד' באורך. והיערות דבש (ח"ב דרוש ד') כתב דטעימת יהונתן ע"י שטבל מטהו בחלות דבש דייקא ולא בדבש הזב ע"פ השדה כדאיתא בקרא שהי' דבש זב ע"פ השדה משום דמבואר בש"ס דב"ב פ' המוכר את הספינה דחלות דבש הוא אוכל אבל דבש הזב ממנו:

ונפרד משעוה הוא משקה מז' משקים כנודע ושאול וב"ב אוכלי טהרות היו כדמשמע בקרא וכיון דיהונתן הי' אז טמא למת כי הכה מצב הפלשתים ותרד לאכול בטהרה ומה עשה אכל פחות מכביצה שאינו מקבל טומאה רק אילו לקח מהדבש הזב מהחלות והלך ע"פ השדה זה קרוי משקה כמו"ש התוס' והרשב"ם ובמשקים אין שיעור וא"כ כשיגיע לפיו יטמאנו ולכן לקח מהחלות שהם קרוים אוכל ובעי שיעור כביצה והוא לקח פחות מזה ונתנו לתוך פיו ועיי"ש בד' בארוכה דפח"ח סו"ד נשמע מזה דגם באוכל שייך ד"ז דמטעמת א"צ ברכה דהא ע"ז אמרו לשאול דמטעמת א"צ ברכה ואע"ג דאוכל הוי וכנ"ל וכ"כ הפרמ"ג באו"ח שם בא"א סק"ו בפשיטות דאין חילוק בין אוכל למשקה ובתרווייהו פחות מכשיעור א"צ לברך גם לפניו לדיעה הא' בש"ע שם מכח דמטעמת א"צ ברכה ע"ש:

אכן עיקר הדבר שדן הגאון בעל חו"י ז"ל בטועם דגים בעש"ק לאחר בישולם מכח טועמי' חיים זכו דהו"ל כמטעמת דא"צ ברכה דמסתמא איירי לאחר שנגמר בישולם כראוי לידע אם טובים המה כמו שנוהגין עכשיו עדיין תליא בפלוגתא דרבוותא אם ד"ז מיקרי מטעמת בכלל דהא המג"א שם הביא מחלוקת רש"י והרוקח מהו נקרא מטעמת דד' רש"י ז"ל בברכות (י"ד.) מטעמת נקרא שטועם לידע אם צריך מלח או תבלין אז א"צ ברכה ומשמע דבאוכל קצת ממנו לאחר הבישול לידע אם הוא טוב מיקרי אכילה וצריך לברך אבל לד' הרוקח משמע דאפי' כוונתו לאכילה דומיא דיהונתן רק כיון שטעם רק מעט ורצה לאכול יותר הר"ז מטעמת שא"צ ברכה והמג"א סיים שם דסברא שני' נ"ל עיקר ופי' ביד אפרים לאו"ח שם מהגאון רז"מ ז"ל דכונת המג"א דסברת רש"י בפי' מטעמת נ"ל להמג"א עיקר ונמצא לפי"ז דבטועם דגים בע"ש לאחר בישולם אין ספק שצריך לברך דהא ל"ה בכלל מטעמת להנ"ל אבל המחציהש"ק שם מפרש ד' המג"א הנ"ל במש"כ שסברא שני' נ"ל עיקר היינו סברא שני' בש"ע דדוקא בטועם ופולט א"צ לברך מכח מטעמת עש"ה ונמצא לפי"ד דהמג"א לא הכריע בין רש"י להרוקח ועדיין נשאר בספק בטועם לאחר הבישול אם צריך ברכה מכח מטעמת שא"צ ברכה והבן: ואמנם לפי"ז דהדבר תלוי בפלוגתא אם טועם התבשיל לאחר שנגמר בישולו מיקרי מטעמת דלד' רש"י ל"ה זה בכלל מטעמת ולד' הרוקח ג"ז מיקרי מטעמת הי' מקום לדון דאם טועם ובולע התבשיל לאחר גמר בישולו אפי' פחות מכשיעור צריך לברך אפי' לד' הרמ"א שהניח הדבר בספק (בסוס"י ר"י) וכ' דהו"ל ספק ברכות להקל מכ"מ בכאן הרי איכא ספק ספיקא להחמיר היינו שצריך לברך עליו שמא הלכה כד' הפוסקים דרק בטועם ופולט א"צ לברך אבל בטועם ובולע מברך אפי' בכ"ש והוא דיעה השני' בש"ע שם שהוא דעת ר"ח בתוס' ברכות שם ואת"ל דגם טועם ובולע הוא בכלל מטעמת וא"צ לברך בכ"ש עדיין יש ספק בטועם מהתבשיל לאחר גמר בישולו שצריך לברך דשמא הלכה כדעת רש"י דטועם היינו לידע אם צריך מלח או תבלין אבל בטועם קצת לאחר הבישול כמו שטועמין דגים בעש"ק משום טועמי' חיים זכו לא מיקרי מטעמת ושוב צריך לברך אפי' בכ"ש וא"כ איכא ס"ס שצריך לברך: ואך גם בכ"ז אין הדבר פשוט שצריך לברך דהפרמ"ג בפת"כ בפתיחה לה' ברכות או"ק ד' עלה ונסתפק בהא דקיי"ל ספק ברכות להקל האיך הדין במקום דיש ס"ס בחיוב ברכה אם צריך לברך ול"א בי' ספק ברכות להקל או לא שנא בין ספק א' לב' ספיקות ובכל גווני אמרינן ספק ברכות להקל וכתב דלמדס"ל דספיקא דרבנן להקל מקילינן גם בס"ס ה"ה דא"צ לברך אפי' במקום שיש ב' ספיקות בברכה כיון דחיוב ברכה הוא מדרבנן ע"ש ובמשל"מ פ"ח מאה"ט ה"ה מש"כ לענין ס"ס בדרבנן והביא מד' התוס' דעירובין (ל"ה) ד"ה ספק לא טבל דמשמע מד' דאפי' בס"ס אזלינן לקולא בדרבנן ע"ש:

ועוד יש לדון בניד"ז כיון דהשני ספיקות הם מכח ספק פלוגתא דרבוותא אם זה מיקרי ס"ס עיי' בש"ך יו"ד (סי' ס"ו סוסק"י) ובפמ"ג שם מש"כ בשם המנ"י וע"ע בפמ"ג לאו"ח (סי' תפ"ט) בא"א ס"ק י"ג שצידד לומר דס"ס מכח פלוגתא דרבוותא הוי כס"ס משם אחד דל"ה ס"ס ועיי"ש הגם שמד' הפמ"ג ליו"ד (סי' ק"י) בסופו בחידושי דינים שבשפ"ד אות ג' משמע דעתו להלכה דס"ס ע"י פלוגתא דרבוותא הוי ס"ס ע"ש מ"מ הנך רואה שיש חולקים בדבר וס"ל דלא מיקרי ס"ס בכה"ג וא"כ עדיין יש צדדים לומר דגם בטועם דגים בעש"ק לאחר הבישול פחות מכשיעור לא יברך דאע"ג דהוי ס"ס בפלוגתא דרבוותא שיברך כמשכ"ל מ"מ י"ל דזה לא מיקרי ס"ס כלל ואפי' נימא דהוי ס"ס בכזה עדיין יש להסתפק אם צריך לברך במקום שיש ס"ס להחמיר בברכה ול"א גם בזה ספק ברכות להקל כמ"ש הפמ"ג הנ"ל וכיון שכן יפה עשה מרן שליט"א ברוב חסידותו שלא רצה לכנוס בפלוגתא דרבוותא בטעימת דגים בעש"ק ונתן שיעור כזית שיצטרך לברך אליבא דכ"ע אפי' א"נ דהו"ל כמטעמת כמובן:

ובעמדי בהאי ענינא נלפע"ד לעורר ענין חדש וגדולה היא אלי בעיקר תקנת חז"ל שתיקנו לברך ברכת הנהנין על כל מין ומין לפניו וכן לאחריו אם שלפי המסקנא בסוגי' דר"פ כיצד מברכין (דף ל"ה.) נראה שזה היא מכח שאסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה דכל הנהנה מן העוה"ז בלי ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים יעיי"ש מכ"מ נראה דאין זה בלבד עיקר הטעם על ברכת הנהנין דאי משום הא בלבד הא סגי בברכה שלפני' הרי כבר יצא מידי מעילה כיון שבירך פ"א ולמה כשאכל או שתה תיקנו שיברך גם מלאחריו בשיעור אכילה ושתי' וע"כ דמלבד הטעם של מעילה הנ"ל הי"ל לחז"ל עוד טעמים בתקנתם ברכת הנהנין ובשגם דבש"ס ברכות הנ"ל מפורש עוד טעמים להצריך ברכה מלפניו ולא אידחי לגמרי עייש"ה וע"כ צ"ל דכיון שכבר תקנו חז"ל לברך ברכת הנהנין מלפני' מכח מעילה שאסור לאדם שיהנה מהעוה"ז בלא ברכה שוב תיקנו לברך אף במקום דליכא משום מעילה מכח טעמים אחרים שהי' להם וכמובן וזה נראה הטעם שהצריכו חז"ל לברך על כל מין ומין ברכתו הראוי' לו דייקא אינו משום זה דאי לא"ה הי' מעל דאי לטעמא דמעילה היינו שאסור לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה לא הי' צריך לברך על כל דבר ברכתו הראוי' לו והי' סגי לברך על הכל ברכת שהכל, וכמו"ש הרבינו יונה בברכות רפ"ו בד"ה מאי תקנתי' וז"ל וה"ה שאפי' שאם לא יברך אלא ברכת שהכל יצא בה מידי מעילה דתנן ועל כולם אם אמר שהכל יצא אלא שצריך ללמוד כדי שיברך:

הברכה הראוי' לכל דבר ודבר עכ"ל ע"ש מבואר דבברכת שהכל הי' סגי לאפוקי מידי מעילה וא"כ הא דצריך לברך על כל דבר ברכתו הראוי' לו הוא משום חובת הברכה שתיקנו חז"ל מטעם אחר לא משום מעילה וכנ"ל: ואמנם כ"ז רק באוכל או שותה כשיעור אכילה ושתי' אבל הא דקיי"ל דצריך לברך מלפני' אף באוכל או שותה כ"ש נראה שזה היא רק מטעם שאסור לו לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה ולכן אסור לו ליהנות אפי' בכ"ש בלי ברכה וצריך לברך עליו משא"כ מכח טעמים אחרים שתיקנו חז"ל לברך על הכל זה ל"ש באוכל ושותה כ"ש כמו דברכהמ"ז דאורייתא אינו חייב כ"א כשאוכל כדי שביעה ולא בכ"ש כן ל"ה תקנת חז"ל בברכה כ"א באכילה כשיעור רק מכח שאסור לו ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה דז"ש אפי' בכ"ש לכן חייב לברך ומה"ט לא תיקנו ברכה אחרונה באכילת כ"ש כיון שלברכה אחרונה ליכא טעמא שאסור לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה דהא כבר בירך מלפני' לכן באמת ל"צ לברך אכ"ש שהוא מברך עליו רק מטעם זה וכמו"ש הצל"ח בחי' לפ"ו דברכות שם בד"ה אר"י א"ש כל הנהנה כו' דלסברא זו דאסור לאדם ליהנות מהעוה"ז בלי ברכה גם כ"ש אסור דהנאה היא וגם לענין מעילה דבעינן שו"פ ה"ד לענין קרבן מעילה או מלקות בזדון אבל איסורא איכא גם בפמשו"פ דקיי"ל כריו"ח דח"ש אסור מה"ת ע"ש, וכן מוכח מלשון הרי"ף ברכות (פ"ו) שכ' וז"ל אבל היכא דליכא כזית תחילה בעי ברכה שאסור לאדם ליהנות מן העוה"ז כלום בלא ברכה עכ"ל, וכ"ה לשון רש"י בסוכה (כ"ו:) בד"ה נטלו במפה בסוה"ד אבל לפניו בכ"ד בעי ברכה שהרי נהנה ואסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה עכ"ל, הרי שדקדקו לכתוב בטעם חיוב ברכה אכ"ש שהיא מטעם דעכ"פ הוא נהנה ואסור לו ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה דא"נ דאין חילוק בטעמא בין כ"ש לשיעור שלם למ"ל הטעם הנ"ל הול"ל בקיצור שצריך לברך אכ"ש כמו בשיעור שלם ואנן ידעינן ממילא דהוא מטעם המפורש בר"פ כיצד מברכין בטעמא דברכת הנהנין וע"כ דאשמעינן דעל כ"ש ל"ה צריך רק מטעם שאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה משא"כ בשיעור שלם איכא עוד טעמי אחריני במה שצרך לברך עליו וכנ"ל: ועפיכ"ז יומתק הבנת דעת רבינו יונה ז"ל בחי' לפ"ו דברכות והובא ביתה יוסף לאו"ח שם שכ' דעל פירי פחות מכשיעור מברך לפני' שהכל ע"ש ויפלא להבין דמה נשתנה אם הוא פירי פחות משיעור לברך עליו שהכל ולהנ"ל ניחא דכיון דעל פחות מכשיעור ליכא חיובא לברך לפניו כ"א מכח מעילה וכ"כ בשם הרבינו יונה ז"ל דלאפוקי מידי מעילה סגי בברכת שהכל והא שצריך לברך על כל מין ברכתו הראוי' לו הוא רק משום תקנת חז"ל בברכות וזה ל"ש בפחות מכשיעור דלית בה חובת ברכה רק מצד איסה"נ מהעוה"ז בלא ברכה ולזה שוב סגי בברכת שהכל להר"י ז"ל לשיטתו:

והנה כ"ז כתבנו בישוב ד' הר"י ז"ל אבל אנן לא קיי"ל כוותי' וכמו"ש הב"י שם דמוכח מד' הראשונים ז"ל שאין חילוק בין פירי פחות מכשיעור לפירי שי"ב שיעור לעולם מברך על כל דבר ברכתו הראוי' לו ולכאו' הי' מוכח מזה דאנן פליגי ג"כ אסברתו הנ"ל דבפחות מכשיעור ליכא חיוב ברכה מצד עצמו כ"א משום מעילה ואכן כבר הוכחנו שכ"מ גם מד' הרי"ף ורש"י ז"ל דעל פחות מכשיעור ליכא חיובא לברך כ"א מכח שאסור לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה ולא מצינו מי שיחלוק ע"ז ואך י"ל דבאמת כ"ע מודים בזה דבכ"ש לא תיקנו חז"ל שיברך מצד עצמו כ"א מכח מעילה והא דקיי"ל דגם על פירי פחות מכשיעור מברך בפה"ע וכיו"ב אף דלענין לאפוקי ממעילה הוי סגי בברכת שהכל וכנ"ל הוא משום שלא פלוג חז"ל בתקנתם כיון שכבר תיקנו שיברך על פחות מכשיעור מכח מעילה ועל פירי שי"ב שיעור הצריכו לברך ברכתו הראוי' לו כמו בפה"ע לכן ציוו לברך גם על פירי פחות מכשיעור אותה הברכה עצמה שלא יהא חילוק במטבע הברכות בין פחות מכשיעור לשיעור שלם אבל לעולם י"ל דגם אנו מודים לסברא זו שיש חילוק בין חובת הברכה על ח"ש לשיעור שלם דבח"ש החיוב נצמח רק מכח שאסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה ובשיעור שלם איכא חיובא לברך מלבד מה שאסור לאדם ליהנות מעוה"ז בלא ברכה:

ועפי"ז יובן מש"כ הרמ"א באו"ח (סי' קס"ז סעי' א') שצריך ליתן מן הפרוסה לכ"א כזית וכו' ובמג"א שם בסק"ז פיקפק עליו דלמה צריך לאכול כזית בשעת הברכה וכ' שם בדגול מרבבה מהגאון בעל נוב"י זצ"ל וז"ל והא ודאי דאפי' אוכל פחות מכזית בעי ברוכי המוציא וכמבואר בש"ע (סי' קס"ח ס"ט) אלא שאם דעתו לאכול יותר ועיקר ברכת המוציא קאי על מה שאכל תיכף לברכה ומה שאכל אח"כ הוא נגרר ונפטר אחר אכילה זו אף שכבר מפסיק בשיחה ושאר דברים בזה איכ"ל שאם אכל בשעת המוציא פחות מכזית אין אכילה זו חשובה שיגרר אחריו מה שיאכל אח"כ לפוטרו מן הברכה עכ"ל ע"ש וד' ז"ל מחוסרין תבלין דכיון דחז"ל הצריכו לברך גם על פחות מכזית מלפניו כמו על כזית מדוע נימא דלא חשיב אכילה זו של ח"ש לגרור את מה שיאכל אח"כ אפי' אם יאכל אח"כ כזית הא לענין ברכה שלפני' אין חילוק בין כ"ש לשיעור שניהם שוים שצריכין ברכה מלפניו ואכן לפי דברינו מובנים ד' הדגומ"ר היטיב דכיון דברכה על פחות מכשיעור לא באה רק לאפוקי מידי מעילה שאסור לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה משא"כ על אכילת כזית מלבד האיסור מעילה רובץ עלה חיוב ברכה מצד עצמו כנ"ל אינו בדין שיהא הברכה שבירך על פחות מכזית שהוציאה מידי מעילה בלבד ולא יותר יגרור אחרי' את אכילת כזית של אח"כ ולפוטרה גם מצד חיובא דברכה מטעמים אחרים של מעילה דהא הברכה זו על ח"ש לא עשתה פעולה רק לאפוקי מידי מעילה דעיקר הברכה קאי על מה שיאכל תיכף כמו"ש הדגמ"ר הנ"ל והוא לא אכל תיכף רק ח"ש ולכן צריך לאכול תיכף כזית כדי שהברכה יפטור גם חובת הברכה שהטילו חז"ל על אכילת כזית חוץ מכח מה שאסור ליהנות מהעוה"ז בלי ברכה ולכן כתב הרמ"א ז"ל דצריך ליתן לכ"א כזית שלם בשעת הברכה וכדברי הדגמ"ר הנ"ל ודו"ק היטיב בכ"ז:

ומעתה אחרי עלות כל הנ"ל נוכ"ל הטעם בהא דקיי"ל דמטעמת א"צ ברכה ולחד דיעה בש"ע אפי' טועם ובולע א"צ ברכה כנ"ל ודוקא בפחות מכשיעור אבל בשיעור שלם גם מטעמת צריך ברכה ומה חילוק יש בין ח"ש לשיעור שלם בזה וכבר הרגיש בזה הכ"מ שם ע"ש ולדרכינו איכ"ל דעיקר הטעם במטעמת שא"צ ברכה הוא משום שכיון שלא נתכוין לאכול רק לטעום ל"ח הנאה כלל ולכן א"צ:

לברך עליו וכדמשמע מש"ס דברכות שם דמדמינן מטעמת לענין ברכה למטעמת בתענית שמותר לו לטעום בתעניתו דל"ח הנאה שיבטל התענית וה"ה דל"ח הנאה לענין שצריך לברך עליו ומשוה"כ במטעמת דכ"ש שעיקר החיוב לברך אכ"ש הוא רק משום שאסור ליהנות מעוה"ז בלי ברכה ולכן בטועם דל"ח הנאה א"צ לברך עליו אבל במטעמת דכזית דיש חיוב ברכה אכזית בלא"ה לא משום מעילה דהנאה בלבד כ"א מטעמים אחרים כנ"ל אין חילוק ואפי' במטעמת דל"ה הנאה כ"כ הוצרכו לברך עליו סו"ד דלכל הפוסקים לא מצינו שיחלקו בין אוכל למשקה לענין מטעמת ותרווייהו שוים הם לדינא וכל היכא שא"צ לברך בטעימה במשקה ה"ה באוכל וכמשכ"ל בשם הפרמ"ג שם שכ"כ לד"פ ותל"מ:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה