שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר
ח"א סימן ב
נשאלתי בדבר התפילין שניתנו להגי' לסופר א' מפה"ק ונמצא בתפילין של יד שלא נכתבו כמנהג הסופרים במדינתינו שנוהגין להניח בסו"פ שמע ריווח פחות מט' אותיות קטנות וגם בתחילת פ' והי' אם שמוע מניחין ריווח פחות מט' אותיות קטנית ובתפילין ש"י הנ"ל יש ריווח בסו"פ שמע יותר מט' אותיות קטנות וכן בתחילת פ' והח"ש יש ריווח כט' אותיות קטנות והתפילין הנ"ל נכתבו מסופר מומחה א' ממדינת פולין גדול ושאל אותי האיש בעל התפילין הנ"ל שדר כעת בפה"ק אם יצא יד"ח מצות תפילין עד עתה ואם רשאי להניחם מכאן ולהבא:
תשובה: מקור הדבר בש"ע או"ח (סי' ל"ב סעי' ל"ו) כ' המחבר יעשה כל פרשיותי' פתוחות חוץ מפ' אחרונה הכתובה בחורה שהיא והא"ש שיעשנה סתומה ואם שינה פסול והרמ"א כ' ויש מכשירים בכולם פתוחות ובמדינות אלו נוהגין אף פ' והא"ש בראש השיטה כשאר הפרשיות כו' עכ"ל, והנה טעמו של הרמ"א ז"ל שכ' שנוהגין לעשות במדינות אלו הכל פתוחות לכתחילה אע"ג דכ"ע מודי דעדיף לעשות פ' והא"ש סתומה הוא כמו"ש הפוסקים דבתפילין א"א לעשות סתומה אליבא דכ"ע כיון שפ' והא"ש צריך להתחיל מראש הדף ולכן נהגו לעשותה ג"כ פתוחה עי' במג"א (ס"ק מ"ח) ובמחצית השקל שם וכבר צווח ככרוכיא על המנהג הלז הלבוש ז"ל דלמה לא נעשה פ' והא"ש סתומה כד' הרמב"ם ז"ל דהיינו להניח ריווח בתחילת השיטה ולרא"ש ז"ל שזה פתוחה הוא ג"כ כשירה בדיעבד ומחמת כ"ז לצאת מכל החששות המציא הטור"ז באו"ח שם (ס"ק כ"ו) לעשות באופן שיהא סתומה אליבא דכ"ע דהיינו להניח בסו"פ שמע ריווח פחות מט' אותיות וגם בתחילת פ' והא"ש:
יניח ריווח פחות מט' אותיות באופן שאם נצרף יחד שני הרווחים יהי' ריווח כדי לכתוב ט' אותיות וזה מיקרי סתומה אליבא דכ"ע בין לד' הרמב"ם ז"ל כיון שאינו מתחיל לכתוב פ' והי' אם שמוע בראש השיטה ובין לד' הרא"ש ז"ל כיון שאין במקום אחד חלק כשעור לא מיקרי פתוחה וסתומה הוי ועייש"ה וכן נוהגין הסופרים במדינתינו לכתוב כד' הטו"ז שיוצא בזה אליבא דכ"ע ואם שהמחציהש"ק שם פיקפק ע"ד הטו"ז דאם יניח בצירוף ב' הרווחים יחד כדי ט' אותיות גדולות יהי' במקום אחד עכ"פ כדי ט' אותיות קטנות דהיינו יודי"ן ובדיעבד סגי להניח כדי ט' יודי"ן והוי פתוחה להרא"ש ז"ל כבר כ' הפרמ"ג שם בא"א (ס"ק מ"ט) שמשום זה יניח בסו"פ שמע ריווח פחות מט' יודי"ן וכן בתחילת פ' והא"ש יניח פחות מט' יודי"ן ובצירוף יחד יהי' כשיעור ט"א קטנות דהיינו יודי"ן וכ"כ הג' ר"ש ג"פ ז"ל בס' קסהס"פ (בסי' כ' סעי' ז') שכ"ה מנהגינו וסיים שמ"מ אם באיזה מקום המנהג כאחד מדעות הראשונות אין לשנות בזה שום מנהג עכ"ד ע"ש:
וראיתי בס' ערוך השלחן או"ח (סי' ל"ב סעי' ס"ג) שכ' שברוב תפוצות ישראל נהגו כהטו"ז ואח"כ כתב שסופרי רייסין נהגו עפ"י הגר"ז להניח כשיעור ט' אותיות בסו"פ שמע וכשיעור ט' אותיות בתחילת והא"ש ובכל המדינות לא נהגו כן אלא כסברת הטו"ז וכמו"ש והגר"ז בש"ע שלו לא הזכיר מזה דבר וכ' כהט"ז עכ"ל ע"ש ותמהני מאוד איך העיד בשמו של הגר"ז זצ"ל שהוא הרב התניא בש"ע שלו שפסק כהט"ז והא איפכא מבואר מד' הש"ע של הרב התניא שז"ל באו"ח שם (סעי' נ"ב) אבל אם לא הניח כדי ט"א בסיום פ' שמע ולא בהתחלת פ' שלאחרי' אעפ"י שבצירוף שניהם יחד יהא כדי ט"א ויותר אין מצטרפין זע"ז והרי אין כאן פתוחה כלל כיון שאין ריוח ט"א במקום אחד ויש מי שאומר שמצטרפין זע"ז ונעשה עי"כ פ' שלאחרי' סתומה להרמב"ם ואפשר גם להרא"ש ולכן יש לעשות כן לכתחלה כדי לצאת ידי שניהם לפי דבריו אבל יש לחוש לסברא הראשונה שלא להכניס א"ע לספק תפילין פסולין שהרי לפי סברא הא' שאין כאן פ' כלל הן פסולין אליבא דכ"ע אפי' בדיעבד משא"כ כשעשאה פתוחה העיקר כהמכשירים בדיעבד עכ"ל ועיי"ש הרי מתבאר להדיא שהרב זצ"ל הביא ד' הטו"ז ודחאה דאין לעשות כן שאיכא חשש פסול אפי' בדיעבד אם לא נימא כהטו"ז והאיך כתב הנ"ל שהרב הסכים להטו"ז:
אמנם עכ"פ הנך רואה שרוב האחרונים הסכימו לעשות כהטו"ז ולא חשו למש"כ הרב ז"ל שיש חשש תפילין פסולין וע' בערוה"ש שם שהביא סיעתא לד' הטו"ז מירושלמי ובלשכת הסופר (סי' כ' סוסק"ה) הביא ראי' מד' הרא"ש בהל' מזוזה ע"ש וגם בתשו' חתם סופר חאו"ח (סי' ד') משמע להדיא דמאן דעביד כהטו"ז בכתיבת הפרשיות שפיר עביד ומשמע קצת מד' דיש לעשות כן לכתחלה עש"ה וע"ע בלשכה"ס (סי' ט"ו סק"ד) מ"ש בד' הט"ז הנ"ל ע"ש:
ומש"כ בערוה"ש שם שסופרי רייסין נוהגים עפ"י הגר"ז להניח כשיעור ט"א בסו"פ שמע וכשיעור ט"א בתחילת והא"ש וכתב שבש"ע שלו לא נזכר מזה דבר עכ"ד אמת נכון הדבר שבש"ע הרב לא הזכיר מזה כלום אבל בקו"א לש"ע הרב כתב וז"ל אמר הכותב ידוע ומפו' לכל הסופרים מובהקים דמדינתינו שהנהיג הרב להניח ריווח דוקא בסו"פ שמע כשיעור ט"א וגם קודם התחלת פ' והא"ש להניח כשיעור ט"א בין בתפילין בין במזוזות אלא שבתפילין הריווח שבסו"פ וכן קודם התחלת והא"ש כשיעור ט"א גדולות דהיינו כשיעור ג"פ אשר ובמזוזה א"צ להיות הריווח רק כשיעור ג' יודי"ן סו"פ שמע וכשיעור ג' יודי"ן קודם התחלת פ' והא"ש עכ"ל ע"ש והנה מה שהצריך הרב ז"ל להניח קודם התחלת פ' והא"ש כשעור ט"א גדולות ריווח כפיה"נ כוונתו ז"ל משום דזה הוא תואר סתומה לדעת הרמב"ם ז"ל כשאינו מתחיל לכתוב בראש השיטה וקיי"ל כוותי' דהרמז"ל לגבי הרא"ש ז"ל במחלוקת זאת וכמבואר בש"ע יו"ד (סי' ער"ה) וכיון דמעיקר הדין הרי צריך לכתוב פ' והא"ש בתפילין סתומה ולשי' הרמב"ם ז"ל אם שינה וכתב בתפילין פ' והא"ש כפתוחה פסול אף בדיעבד וע' בטו"ז שם (ס"ק כ"ה) שה"ר מש"ס דמנחות לשי' הרמז"ל הנ"ל יעיי"ש ומחמת שלהרב התניא ז"ל לא נראה עצת הטו"ז הנ"ל לכתוב בדרך שיהי' סתומה אליבא דכ"ע וכמושכ"ל בשמו ז"ל ולכן אין עצה כ"א לכתוב בדרך שיהי' סתומה עכ"פ כפי ד' הרמב"ם ז"ל דפסקינן כמותו והיינו להניח ריווח בתחילת שיטה קודם התחלת פ' והא"ש וכמו"ש המחבר בש"ע שם וכ"ה ד' הלבוש הובא במג"א שם:
ואכן מה שהצריך הרב ז"ל שיניח ריווח בסו"פ שמע כשעור ט"א אנכי בעניי לא זכיתי להבין דעת קדושים בזה מדוע הוצרך לעשות כן דאע"ג שאמת כ"ה שאם הניח כשעור ט"א ריווח בסוף הפרשה והתחיל לכתוב הפרשה שלאחרי' באמצע השיטה או אפי' כשהניח מעט ריווח קודם הכתיבה היא פרשה סתומה לדעת הרמב"ם ז"ל שסובר שסימן סתומה היא כשאינו מתחיל לכתוב בראש השיטה אבל מכ"מ הרי כתב הרמב"ם ז"ל להדיא בריפ"ח מה' ספ"ת דאם גמר לכתוב בסוף השיטה יניח ריווח כשיעור ט"א בהתחלת השיטה של הפרשה שאחרי' והו"ל סתומה (וזה היא צורת סתומה השלישי לדעתו ז"ל והובא בטו"ז שם ובש"ך יו"ד שם (סק"ה) עש"ה] וא"כ בפ' והא"ש בתפילין שהצריך הרב ז"ל להניח קודם התחלתה ריווח כשיעור ט"א א"כ כבר היא סתומה לד' הרמז"ל וא"כ למה יניח עוד ריווח שיעור ט"א בסו"פ שמע שזה היא סימן לפתוחה לפ' שלאחרי' כשמתחיל לכתוב בראש השיטה לד' הרמז"ל ואי לד' הרא"ש ז"ל בין כך ובין כך פתוחה היא שהרי הוא ז"ל סובר דכל שהניח ריווח בראש הפרשה הו"ל פתוחה מתחילה והיא פתוחה א"כ לא יושיענו כלום ד"ז שמניח ריווח בסו"פ שמע דליהוי סתומה וצ"ע:
גם מה שמחלק הרב ז"ל בין תפילין למזוזות כנ"ל צ"ע דהרי אנן קיי"ל דגם במזוזה צריך לכתוב פ' והא"ש כסתומה לכתחילה וכמבואר בש"ס דמנחות (ל"ב.) וכ"פ בש"ע יו"ד (סי' רפ"ח סי"ג) וכיון שא"א לכתוב שם סתומה אליבא דכ"ע לכן צריך לכתוב תואר סתומה לפי"ד הרמז"ל כמו"ש הש"ך שם בסק"י ע"ש וא"כ למה במזוזה הוצרך ריווח רק כשיעור ט' יודי"ן ובתפילין כשיעור ט"א גדולות הרי תרווייהו דינם שווים שצריך בהו פ' והא"ש להיות סתומה ובודאי שהי"ל להרב הגאוה"ק זצלה"ה טעמו ונימוקו בכ"ז רק שלפי קוצר דעתי ל"ז להבין וצ"ע:
ועתה נבוא לנדון שאלתינו הנה כפיה"נ הסופר הזה שכתב תפילין אלו הנזכר בר"ד שאלתינו כתב לפי דעת הרב התניא ז"ל הנ"ל בקו"א רק ששינה: קצת ממ"ש הרב ז"ל שיניח בסו"פ שמע ובהתחלת פ' והא"ש כשיעור ט"א גדולות דהיינו כשיעור ג"פ אשר והסופר הזה לא הניח בשניהם ריווח רק כשיעור ט' יודי"ן כפי"מ שמדדתי השיעור לפי הכתב של התפילין אלו שכן צריך לשער וכמו"ש בקסה"ס (סי' ט"ו ס"א) ובפ"ת ליו"ד שם (סק"ה) ע"ש ואכן בדיעבד כשהניח ריווח כשיעור ט' יודי"ן סגי כמו"ש הש"ך ביו"ד (סי' ער"ה סק"ד) ע"ש ובפרט דכאן ממנ"פ כשר דא"נ דזה ל"ח שיעור רווחא א"כ נצרף שיעור שני הרווחים מה שהניח בסו"פ שמע ובתחילת פ' והא"ש ויהי' בין הכל כשיעור ט' אותיות גדולות דהא לד' הטו"ז ז"ל מצרפינן הרווחים יחד להיות כשיעור הפסק בין פרשה לפרשה וכנ"ל:
וכה ראיתי בלשכת הסופר (סי' ט"ו סק"ג) שכ' וז"ל אבל אם נשאר כשיעור הפסק פרשה וגם כדי לכתוב תיבה אחת והוא לא כתב שם את התיבה אעפ"י שהניח מעט ריווח בראש שיטה שני' לא מהני לעשותה סתומה ע' תשו' מהרש"ל (סי' ל"ז) וע' בס' מלא"ש עכ"ל ע"ש. והנה ספרים אלו שהביא אינם מצויים תח"י לעיין בהם וד' ז"ל צ"ע לפע"ד דכיון דלהרמב"ם ז"ל העיקר תלוי ליהוי סתומה במה שאינו מתחיל לכתוב בראש השיטה רק שמניח ריווח לפני' הו"ל סתומה וכמו"ש להדיא בפ"ח מספ"ת ה"ב ע"ש א"כ למה ישתנה דינו בהניח בסוף הפרשה שלפני' ריווח כשיעור ט"א וגם לכתוב תיבה אחת ואח"כ הניח קצת ריווח בשיטה שני' והתחיל לכתוב פ' אחרת דלא ליהוי סתומה והא הרמז"ל כ' שם בהדיא דאם הניח ריווח בסו"פ כדי ט"א יניח מעט ריוח מראש שיטה ויתחיל לכתוב מאמצע השיטה הפרשה הסתומה באמצע השיטה השני' ע"ש דמשמע שסגי בכזה להניח מעט ריווח בראש השיטה ויקרא הפ' סתומה וא"כ מדוע נימא דבנשאר בסוף הפרשה ריווח גדול כשעור ט"א וגם לכתוב תיבה אחת אפי' אם מניח אח"כ ריווח בראש השיטה הב' לא מיקרי סתומה וכ"נ בפרמ"ג או"ח שם במשבצות (ס"ק כ"ו) שכ' בתו"ד בזה"ל ומ"ש להרמב"ם סתומה הטעם שאין חלק כשיעור במקום אחד קשה להרמב"ם כל שאין מתחלת בראש השיטה אף שיש במקום א' יותר מט"א סתומה היא גם מ"ש להרמב"ם הטעם בסתומה בהניח חלק ט"א לחוד ולא כדי שיכתוב תיבה אחת שזהו שיעור סתומה משו"ה כשמניח בשניי' מעט חלק הוי ע"י צירוף לא אבין לה דנראה טעם הרמז"ל דכל שאין מתחלת מתחילת שיטה הוי סתומה עכ"ל ע"ש הרי להדיא דאע"ג דהניח במקו"א יותר מט"א ומשמע אף כדי לכתוב תיבה אחת ג"כ מ"מ כל שאינו מתחיל לכתוב בראש שיטה השני' מיקרי סתומה לד' הרמז"ל דקיי"ל כותי' ואכן מד' הטו"ז שם משמע כד' הלשה"ס הנ"ל דהרי כ' דטעם הרמז"ל דהוי סתומה משום שלא הניח ריווח לבסוף כ"א כדי ט"א ולא כדי לכתוב תיבה א' משמע דאם יניח ריווח כ"כ כשיעור ט"א וגם לכתוב תיבה ל"ה סתומה אף אם יניח אח"כ ריווח בראש השיטה השני' ואך עכ"פ ל"ה לו להג' בעל הלשה"ס לסתום דבריו הנ"ל והו"ל להביא שזה תלוי במחלקות הט"ז עם הפרמ"ג ומצד הסברא נראה דהצדק עם הפרמ"ג דהעיקר תלוי כל שמניח ריווח בראש השיטה ומתחיל לכתוב אח"כ הו"ל סתומה וכנ"ל. וכ"מ מד' הב"י ליו"ד שם בד"ה והרמב"ם ז"ל כ' וכו' יעייש"ה ולכן דין הנ"ל שכ' הלשה"ס צ"ע לע"ד:
וכ"ז כתבתי רק לפלפל בדינו של הלשה"ס הנ"ל אבל בנד"ד אין נפק"מ בכ"ז דהלשה"ס שם איירי רק בהניח ריווח בסו"פ כשיעור ט"א גדולות כמו ג"פ אשר שהצריך רבינו הרמז"ל להניח ריווח כזה לכתחילה וגם כדי לכתוב תיבה אחת אז ל"מ מה שהניח ריווח מעט בשיטה השני' והתחיל לכתוב הפרשה להיות פרשה זו סתומה לפי"ד הלשה"ס הנ"ל אבל באם הניח ריווח כדי ט"א קטנות ולכתוב תיבה אחת ואח"כ בפרשה השני' הניח ריווח בראש השיטה בודאי דמודה הגז"ל הנ"ל דבכה"ג מיקרי סתומה דהא רבינו ז"ל כתב בה' ספ"ת שם דאם ליכא ריווח כשיעור ולכתוב תיבה אחת בסוף השיטה אזי יעשה סתומה בדר"ז דהיינו שיניח הכל פנוי ויניח מעט ריווח מראש השיטה ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע השיטה השני' ע"ש בד' ז"ל ורבינו ז"ל הרי בודאי איירי משיעור הנחת ריווח לכתחילה דהיינו כמו ג"פ אשר שכ' רבינו בפ"ז מה' ספ"ת דצריך להיות כשיעור ריווח הזה בין פרשה לפרשה וא"כ קשה אפי' ליכא ריווח כ"כ יעשה הפסק כשיעור ט"א קטנות ויתחיל לכתוב תיבה אחת ויהי' סתומה וא"כ כיון שיכול לעשות כן שוב ל"ה סתומה אפי' אם יניח הכל פנוי ויתחיל לכתוב בשיטה השני' באמצעה לפי"ד הלשה"ס הנ"ל וע"כ דגם הלשה"ס הנ"ל ל"כ כנ"ל רק באופן שאיכא ריווח הרבה כ"כ כשיעור ט"א גדולות וגם לכתוב תיבה אחת אבל באם ליכא ריווח רק כשיעור ט"א קטנות וגם לכתוב תיבה אחת אז יניח הכל פנוי ויניח מעט ריווח בראש שיטה השני' ויכתוב אח"כ הפרשה ויהי' סתומה ודו"ק:
ומעתה בנדון שאלתינו דליכא בסו"פ שמע ריווח אפי' כג"פ אשר א"כ מילתא דפשיטא דאם מניח אח"כ ריווח בראש שיטה השני' דמיקרי פרשה סתומה לדעת הרמב"ם ז"ל ולפי"ז תפילין אלו ממנ"פ כשרים דלשי' הרמב"ם ז"ל שמצריך לכתוב בתפילין פ' והא"ש כסתומה ואם שינה לכותבה כפתוחה נפסלו כמושכ"ל בשמו ז"ל הרי לשיטתו היא סתומה כיון דלא התחיל לכתוב בראש השיטה והניח ריווח מלפני' ואי לד' הרא"ש ז"ל דזה מיקרי פ' פתוחה אין לפסול תפילין אלו דהא הרמ"א מסיק דיש מכשירים אפי' בפ' והא"ש שיהי' כפתוחה וכ' שכן נוהגין לכתוב הכל כפתוחות וכ"פ המג"א וכנ"ל ואפי' להניח התפילין אלו מכאן ולהבא לכתחילה נלע"ד דשרי להניחם דמעיקר הדין קיי"ל כהרמז"ל דזה היא פ' סתומה וא"כ כשרים גם לכתחילה ואע"ג דליכא ריווח במקום אחד כשיעור ט"א גדולות מ"מ הרי לד' הטו"ז מצרפינן הרווחים של סו"פ שמע והתחלת פ' והא"ש וא"כ איכא כשיעור ט"א גדולות ואדרבה דלפי"ז אם נצריך לצרף ב' הרווחים יחד הרי היא סתומה אליבא דכ"ע כמו"ש הטו"ז שם ובפרט דבדיעבד סגי כשיעור ט' יודי"ן כמוש"פ הש"ך ז"ל וא"כ אף א"נ דלכתחילה אין לכתוב תפילין בדר"ז מ"מ אין לפוסלם מלהניחם לקיים המצוה דאין לך דיעבד גדול מזה להביא תפילין לידי גניזה שזה אסור כמו להוריד מקדושה חמורה לקלה וכמו"ש בגדיה"ק ה' ספ"ת (סי' רע"ד סק"ו) ובבי"ש חאו"ח (סי' כ"ד) לענין ביהכנ"ס ע"ש ובפרט בנד"ד שכפיה"נ הסופר הזה כתב כפי ד' הרב התניא זצוקללה"ה שציוה לכתוב כזה וידוע כמה נפיש חילי' דהרב זצ"ל בודאי דיש לסמוך להלכה דשרי להניח תפילין אלו מכאן ולהבא ומקיים המצ"ע של הנחת תפילין והנלפע"ד כתבתי בס"ד:
באעה"ח אור ליום ג' שמות תרצ"ג טארנא יע"א. יחיאל מיכל הכהן האללענדער: