אור ברסלב
שות אמרי כהן ח"א סימן א

שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר

ח"א סימן א

ח"א הקדמה

כ"ח מ"ז למסבנ"י תרצ"ב לפ"ק טארנא יע"א:

שוכט"ס לכבוד ידנ"פ הרב הגאון הגדול המפורסם וכו' כש"ת מו"ה שלום יוסף הלוי פייגענבוים שליט"א (ז"ל) אבד"ק לאקאטש בעמח"ס שו"ת משיב שלום:

אחדשכ"ג כראוי וכנכון. יקרתו לנכון קבלתי ביום ש"ק העבר וקראתי לשבת עונג בקראי את דבריו היקרים לי מאוד ונתכבדתי מאת כ"ג בדבר אשר רוצה לשמוע חו"ד העני' במילי דהלכה אשר נשאל עליהם מר הי"ו ואם כי ידענא בנפשאי שלא הגעתי לזה ומר לא לדידי צריך מ"מ מלאתי רצונו ועיינתי קצת בד' כ"ג והנני להציג בזה מה שעלתה במצודת עיוני בזה בס"ד: בראשונה נשאל מר האיך הדין בהדליקו שמן לנ"ח בכלים שמשתמשים בהם בביתו אי צריכין ליבון או הגעלה כי הרי בלעו ע"י אור משמן שהוקצה למצותו ע' בפרמ"ג יו"ד בשפ"ד סוס"י צ"ב וכ"ג השיב דא"צ שום הכשר דאפי' לד' הב"ח והובא במג"א (סי' תרע"ז סק"י) דבנותן שמן סתם הקצהו למצותו כולו היינו משום דמסתמא להתבער קאי וכלשון הר"ן שהביא המחציהש"ק שם שכ' לחלק בין עצי סוכה שנשארים לאחר החג ובין שמן דנ"ח ופתילה שדרכן להתבער וכי יהיב להו בנר לגמרי מקצה להו כו' אבל מה שדרכו בהכרח להתבלע בכלי שמדליק בו שא"א להדליק בלא כלי וידוע שיתבלע בהכרח איך נאמר דמסתמא להתבער קאי ומקצה למצוה זה שיתבלע ורק שנאמר אין ברירה ואפשר זה שנבלע הי' ראוי להתבער ומשהו אחר יתבלע הא בדרבנן יש ברירה עכדכ"ג ודבריו נאמרו בצדק אבל בעיקר השאלה מצאתי לאחד קדוש מדבר ה"ה הריא"ז שעה"ג הרי"ף שבת פ' במה מדליקין שכתב וז"ל נ"ח שכבה אסור להדליקו לעשות בו חפציו שכבר הוקצה למצותו כל ח' ימי חנוכה וכן השמן הנשאר בנר אסור להשתמש ממנו כדין אתרוג שהקצהו למצותו כל ימי החג אבל אחר שעברו כל ח' לילות שכבר עבר זמן מצותו לגמרי מותר ליהנות בין בנר בין בשמן הנשאר עכ"ל ע"ש, ובס' חידושי מהרצ"א על ה' חנוכה מהגאון הקדוש מדינוב זצ"ל הביא ד' הריא"ז הנ"ל וכ' עליו וז"ל וזאת לדעת דמשמע מדבריו דגם בהנר שמדליק בו היינו הכלי שמדליק בתוכו אסור להשתמש בתוכו תשמיש אחר כל ח' ימי חנוכה אבל ודאי לאחר ח' ימי חנוכה מותר להשתמש בהכלי דומיא דעצי סוכה לאחר החג ובהכי מדיוק לשון הגאונים שהביא הר"ן אם כבתה ונשאר שמן בנר דהאי ונשאר שמן בנר הוא מיותר וכמו שדקדק הרב בש"ש אשאילתות ולדידן ניחא דאם כבתה קאי אאיסור הכלי אפילו לא נשאר שמן ונשאר שמן בנר קאי אאיסור שמן, ואם נשאר שמן ביום אחרון ולא כתבו אם כבתה כי ביום האחרון הנר היינו הכלי חוזר להיתירו רק השמן באיסורו עומד עכ"ל יעייש"ה, מבואר מדבה"ק דהכלי שמדליק בו נ"ח אסורה בשימוש אחר כל ח' ימי חניכה ואח"כ מותרת ופירושו מוכרח בלשון הריא"ז הנ"ל שהתחיל לכתוב נר חנוכה שכבה אסור כו' ואח"כ כתב וכן השמן הנשאר בנר משמע דנר שכתב מעיקרא היינו הכלי שמדליק בו:

ועי' ברש"י יומא (כ"ד:) בד"ה שסידר את המנורה ודכירנא שראיתי בתשובות אבני נזר מהגה"ק מסאכיטשוב זצ"ל חאו"ח ח"ב בה' חנוכה שכ' להלכה דנר מיקרי הכלי שמדליקין בו וצריך להדליק נ"ח בכלי ע"ש ואינו תח"י לעיין בו:

והנה בחי' מהרצ"א שם הקשה ע"ד הריא"ז הנ"ל דדבריו הם דלא כהרי"ף ודלא כהגאונים והניח בצ"ע ע"ש וכונתו נראה דהא לשי' הרי"ף שם אם כבתה נ"ח מותר להסתפק מהשמן אפי' בחנוכה ולד' הגאונים הובא בר"ן שם אם נשאר שמן מנ"ח אפי' לאחר חנוכה עושה לו מדורה ושורפו במקומו ואסור ליהנות ממנו וכ"כ השאילתות בפרשת וישלח וא"כ הריא"ז כמאן אמרה לשמעתתי' דהוא ז"ל אוסרו בתוך חנוכה ומתירו לאחר חנוכה והוא קושי' גדולה. וע' בלשון הריא"ז לעיל מינה שם מש"כ לישב דלא פליגי הרי"ף והגאונים כלל ע"ש:

ולחומר הנושא נלפע"ד לישב ד' הריא"ז דהכריע כן להלכה מטעם דמספק"ל להלכה אי נאסר מותר השמן לאחר הדלקה בנ"ח אי הלכה כרי"ף או כהגאונים דבפשיטות משמע דפליגי בזה כמו"ש הר"ן ולכן כתב דבחנוכה שיש לו היתר להשמן להדליקו לנ"ח וכן להכלי שהדליקו בו נ"ח יש היתר להדליק בתוכו נ"ח הו"ל כדשיל"מ דאסור בי' אפי' ספיקא דרבנן כמבואר בש"ע יו"ד (סי' ק"א) וה"ה הכא דאסור להדליקו לדבר אחר מכח ספיקא הנ"ל אע"ג דהוא רק ספיד"ר. ואע"ג דקיי"ל בש"ע יו"ד שם דבכה"ג לא מיקרי דשיל"מ כיון דלאותו דבר שנאסר אין לו היתר כעין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דיש לו היתר לצלי ואם נתערב ברוב קיי"ל דבטיל דל"מ דשיל"מ משום היתר לצלי כיון דלאותו דבר לא נאסר מעולם ע"ש בש"ך (ס"ק י"א) מ"מ הלא הרבה דיעות ס"ל דכה"ג מיקרי דשיל"מ ובשר ששהה ג"י אינו בטיל ע' ברמ"א שם בס"ב שהביא כן בשם י"א. וא"כ י"ל דגם הריא"ז הכי ס"ל ולכן אוסר בתוך חנוכה לד"א מספק אבל לאחר חנוכה דאין לו שוב מתירין להכלי והשמן הנשאר מנ"ח והא דיש לו מתירין לשנה הבאה בחנוכה זה לא מיקרי דשיל"מ כמו"ש הרמ"א ביו"ד שם ולכן מתיר הנותר לאחר חנוכה דהו"ל ספיקא דרבנן דהוקצה למצותו הוא רק איסד"ר ולקולא ודו"ק, ועי' במג"א (סוס"י תרע"ז) ובמחציהש"ק שם בעני"ז:

וכ"ז כתבתי לד' הריא"ז אבל מה שהגה"ק מהרצ"א ז"ל העמיס בלשון הגאונים ז"ל שכ' דאם כבתה ונשאר שמן בנר דקאי לאסור גם הכלי שמדליקין בה משא"כ ביום האחרון ל"כ רק אם נשתייר שמן אסור להסתפק ממנו אבל הכלי שהדליקו בתוכו שריא לאחר חנוכה כנ"ל זה צ"ע לפע"ד דממנ"פ קשיא אי אמרי' דהוא מקצה למצותו כל השמן שנותן להדלקה אפי' מה שיתבלע בהכלי א"כ יותסר הכלי להדליק בתוכה אפי' כשעבר חנוכה כמו השמן שבלוע בתוכה דמ"ש הכלי מהשמן הבלוע בה דאסור הנותר מהשמן גם לאחר חנוכה לשיטתם ואי נימא דלא הוקצה למצותו מה שעומד להתבלע בכלי וכמו"ש כ"ג א"כ לישתרי הכלי גם בתוך חנוכה להשתמש בה שאר דברים כיון דאמרי' דהשמן הבלוע בה הוא חולין ולא הקצהו למצותו כלל וצע"ג: והנה כבוד גאונו שיחי' מייתי ראי' לדבריו הנ"ל מהא דפי"א דתרומות שאין מחייבין לטפח הכלי שעירה ממנו שמן תרומה ובירושלמי שם משמע דאיירי בתרומה בזמה"ז דרבנן והיינו דאע"ג דאפשר לטפח:

לגמרי מ"מ סתמא לאו אורח ארעא ולא הוקדש לתרומה רק כאורח ארעא ואי דא"ב הרי תרומה בזמה"ז דרבנן ובדרבנן י"ב עכ"ד ולפע"ד א"ר משם דבפי' הר"ש משנ"ץ שם כ' וז"ל ומיהו כוס שפינו ממנו יי"נ לא שרי למרמי בי' חמרא אע"ג דתנן גבי חבית תרומה ולא חייבוהו לטפח ל"ד דההוא לא מיירי ברוצה לתת לתוכה חולין ולהאכיל לזרים אלא לענין איסור תרומה איירי ולא חייש במה שמתייבש כוס של שמן הולך וכלה, ועוד הי' ראוי לפרש בשנשפכה לארץ כעין טיפוח דמס' שבת בפ' חבית (קמ"ג:) אי לאו משום דלא קתני הכא חבית שנשברה כדקתני התם עכ"ל הר"ש שם משנה ח' עש"ה, וא"כ מתבאר מדבריו ז"ל דאין ההיתר בכאן משום דלא הוקדש לתרומה דא"כ הי' מותר לתת לתוכה חולין ג"כ וכמובן רק דלא חייבוהו לטפח ול"ח במה שהולך לאיבוד מעט הנשאר. ומזה ראי' דליכא העשה דמשמרת תרומתי רק במאבד תרומה כזית או במשקה רביעית ובפחות מכשיעור אין איסור, ועי' בס' תורת האשם סי' ג' שנסתפק בזה עש"ה שלא הביא מהמפורש בכאן דשרי: ובאמת צ"ע לפע"ד דלמה לא יהי' מותר גם לתת חולין לתוכה ומאי שנא מהא דקתני ברישא דמתני' במגורה שפנה ממנה חוטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכו חולין ופי' הר"ש משום דאין כונתו לבטל התרומה שרי ע"ש, וה"ה הכא בחבית של תרומה לישתרי ליתן לתוכה שמן של חולין מטעם דאין כונתו לבטל השמן הנשאר בחבית, ואדרבה הכא דלח בלח הוא קיל טפי ע' בפרש"י ותוס' חולין (צ"ט.) מ"ש לענין ביטול תרומה בס' בלח בלח דל"ד ליבש דצריך מאה. וכן לענין אין מבטלין איסור לכתחילה חמיר טפי יבש ביבש כמו"ש הנובי"ת חיו"ד (סי' מ"ה) ע"ש וצ"ע:

ובעיקר הדבר שחידש כ"ג שי' דמה"ט א"ח לטפח חבית של תרומה משום דלא הקדישו לתרומה אותו משהו הנשאר וכ"ש הבלוע שנבלע בכלי דלא נתקדש בתרומה לפי"ד כ"ג שיחי' דהרי דן מזה לצדד בנ"ח דלא הוקצה הבלוע בכלי, וא"כ צ"ע מש"ס ערוך דחולין (צ"ז) דאמרי' שם תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנו"ט ע"ש וא"כ מפורש מזה דגם בתרומה נתקדש כלי ואפי' מה שנבלע בכלי, ושו"ר שיש לקיים ד' כ"ג דהרי כ"ג הי"ו כ' זה רק בתרומה דרבנן דאמרי' יש ברירה דהוברר הדבר דזה המעט הוא שלא הקדישו לתרומה וכנ"ל, אבל בש"ס דחולין שם מיירי בתרומה דאורייתא דאין ברירה ואמרי' דהתרומה נבלע ולכן אוסר בנו"ט:

והנה הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' תרומות הי"ט כ' וז"ל קדרה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנו"ט ואם שטף הקדרה במים או ביין הר"ז מותר לבשל בה עכ"ל. ובהשגת הראב"ד ז"ל השיג עליו דלא מצינו שטיפה אלא בצונן וזה צריך הגעלה בחמין ואח"כ שטיפה בצונן כו' ע"ש. ובכ"מ הביא שנשאל כבר רבינו מחכמי לוני"ל ע"ז והשיב שסמך בזה על המשנה ששנוי בסוף תרומות המערה מכד לכד נוטף ג' טיפין ונותן לתוכו חולין הרכינה ומיצת הר"ז תרומה וזהו פירושה המערה כד שהי' בו שמן או יין של תרומה עד שנתרוקן ונפסק כל הניצוק והתחיל המשקה לנטף טיפה אחר טיפה א"צ להמתין עד שיפסקו כל הטיפין אלא כיון שירדו ג' טיפין טיפה אחר טיפה דיו ונותן לתוכה חולין מיד, ואין הצחצוחין הנשארים מדמעים וכו' שמענו ממשנה זו שאין הקדירה שנתבשל בה תרומה צריך הגעלה אלא שטיפה בלבד וק"ו הדברים ומה אם היין או השמן הנשאר בדפני הכד אינו מדמע אע"פ שאילו הרכין הכד על צידה הי' מתמצה ממנה תרומה המדומעת וכל הצחצוחין הנשארים הם עצמם של תרומה ק"ו לקדירה שנבלע תרומה בחרסי' שיעלה על הדעת שיצא אותו שנבלע וידמע שזה הנבלע בחרסי' אין בו ממש ולא הוא כעין התרומה אלא המים שנתבשל בהם התרומה הם הנבלעים בקדרה ואין לאותו היוצא אם יצא ממש אלא טעם ולפיכך אנו אומרים שאין הקדרה צריכה אלא רחיצה בלבד ולא הצרכתי רחיצה אלא מפני שהוא ע"י האור להחמיר אבל ליתן לה חולין ע"י צונן א"צ רחיצה כמו המערה מכד לכד זה דעתי בד"ז ומפני הלכה י' לא הוצרכתי הגעלה לתרומה עכ"ל ע"ש. ובראש יוסף לחולין שם הביא התשו' הנ"ל וכ' עלה וז"ל ול"ז להבין דבריו הקדושים במ"ש לחכמי לוני"ל ראי' ממתני' דתרומות המערה כו' כו' והתשו' ההוא תבהיל כל שמעיה דודאי דבר שנתבשל ע"י רוטב הוא נבלע בדופני הקדירה וצריך לשער נגד כל הקדירה דלא ידעינן כמה בלע ואמאי נאמר דמים נבלעים בקדירה ולא תרומה גם מ"ש ראי' ממערה מכד לכד דנוטף ג' טיפין לא ידענא האיך שייך זה לקדירה שבישל בה תרומה דהוא בנו"ט כמבואר כאן בגמ' ואין ענין לשם עכ"ד הרא"י שם עייש"ה:

והנלפע"ד בישוב ד' רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דהנה בש"ס חולין שם וכן בר"מ ז"ל איתא דקדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בה בנו"ט ותמוה לכאו' דמדוע אסור לבשל בה חולין אח"כ ואטו אם ירצה כהן לבשל חולין בקדירת תרומה ולאכלו בקדושת תרומה נאסר לו לעשות כן בתמי' וכמדומה שכבר ראיתי בראשונים שעמדו ע"ז וסגי לי' למימר אם בישל הוא בנו"ט ולמה לי' למימר לא יבשל בה חולין, ואך י"ל דהר"ז כללא הוא בכמ"ק דאסור לבטל איסור לכתחילה [ולכמ"פ מדאורייתא הוא ולרוה"פ הוא מדרבנן] ולפי"ז בקדירה שבישל בה תרומה הרי נבלע בהכלי טעם תרומה ולמ"ד טעם כעיקר מה"ת הרי הטעם קדוש מה"ת כתרומה והנה מדאורייתא קיי"ל דתרומה בטילה ברוב במב"מ כמו כל איסורין עי' תוס' תמורה (ד'.) ד"ה מלאתך כו' ותוס' נדה (מ"ז.) ד"ה אתי דימוע דרבנן מ"ש בזה. וא"כ איכ"ל דמה"ט אסור לבשל בהקדירה ההוא של תרומה חולין אח"כ דמסתמא יהי' בו רוב חולין (וע' בש"ך יו"ד (סי' צ"ג סק"א) דמשכח"ל לפעמים ס' במה שנתבשל בכלי נגד הכלי ע"ש) וא"כ מה"ת הרי נתבטל הבלוע של תרומה ברוב חולין ואסור לבטל איסור לכתחילה ואע"ג דמדרבנן צריך מאה או ס' ואין מבטלין איס"ל הוא רק מדרבנן מ"מ י"ל כיון דמה"ת נתבטל ברוב עושה איסור בזה שמבטלו בביטול תורה, כעין שכ' הר"ן בפ"ב דפסחים לענין דשיל"מ בחמץ לאחה"פ אע"ג דאסור מדרבנן לאחה"פ חשוב דשיל"מ בפסח כיון דשרי מה"ת לאחה"פ אע"ג דדשיל"מ דרבנן הוא עכ"ד ז"ל ולכן אמר דקדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין משום אין מבטלין איסור לכתחלה ודו"ק:

והנה דעת הרמב"ם בפט"ו ממא"ס ה"ג דטעם כעיקר דרבנן וא"כ לדידי' לכאו' נדחו דברינו הנ"ל בטעם איסור בישול חולין בקדירה של תרומה משום דאסור לבטל הבלוע דתרומה ברוב חולין דבטיל מה"ת דהא לדידי' טעם כעיקר דרבנן ומה"ת אין:

הטעם אוסר כלל ומדרבנן ליכא ביטול כלל דצריך ס' לבטל:

ואך ברש"י חולין (צ"ח:) ד"ה לטעכ"ע כ' דמאן דס"ל דטעכע"ק מדרבנן הוא משום ביטול ברוב שנתבטל הטעם ברוב ע"ש ועיי' בחו"ד יו"ד (סי' צ"ח סק"ג) מ"ש בזה, ולפי"ז דצריכין לבוא לביטול ברוב לטעם אפי' למ"ד טעכע"ק דרבנן שוב אסור לבטלו מטעם אין מבטלין איסל"כ כמובן, ואך י"ל דאפי' א"נ דלמ"ד טעכע"ק דרבנן צריך לבטלו ברוב ז"ד טעם ממש אבל טעם הנבלע בכלי דקיל טפי א"צ לבטלו כלל למ"ד דטעכע"ק דרבנן ע' בפרמ"ג יו"ד (סי' צ"ג בשפ"ד סק"ג) שצידד דאפי' למ"ד טעכע"ק מה"ת בטעם הנבלע בכלי הוא דרבנן ע"ש ומכ"ש די"ל הכי למ"ד דטעכע"ק דרבנן דבכלי אין הטעם אוסר כלל וא"צ לבטל אפי' ברוב משא"כ למ"ד דטעכע"ק מה"ת אסור גם בטעם הבלוע בכלי אוסר לדידי' שאין חילוק וכמובן:

ואחרי עלות כ"ז י"ל בביאור כונת רבינו ז"ל בתשו' לחכמי לוני"ל דיליף ממתני' דהמערה מכד לכד ונטף ממנו ג' טיפין דמותר לתת לתוכה חולין הרי שלא חיישינן שנשאר ממשות התרומה וידמע השאר וע"כ דאין כוונתו לבטל התרומה ומשוה"כ שרי וכמ"ש התוי"ט שם וה"ה הכא בכלי שבשל בו תרומה אם שטף הקדירה במים או ביין דליכא כבר ממשות התרומה על הכלי מותר לבשל בו חולין אח"כ וליכא בזה משום מבטל איסור לכתחילה אע"ג דנבלע בכלי תרומה מבישול שנתבשל בה מכ"מ לית לן בה משום שזה הנבלע אין בו ממש ולא הוא כעין התרומה אלא המים שנתבשל בהם התרומה הם הנבלעים בקדירה וכו' ע"ש בלשונו הזהב. וכונתו בד' ז"ל אלו דלכאו' הי' מקום לחלק דהכא גם בלא נתכוין לבטל איכא איסורא לפימ"ש האבני מלואים בתשו' שבסוה"ס (סי' ח"י) דתרומה אסור לבטל מדאורייתא לכ"ע משום דע"י הביטול מפקיע התרומה מקדושתה ועובר בעשה דמשמרת תרומתי עש"ה וא"כ אפי' באין מתכוין לבטל הו"ל לאסור אטו מתכוין לבטל וכמו"ש החו"ד ביו"ד (סי' צ"ט סק"ד) דבמקום שאין מבטלין איסל"כ מדאוריי' גם בשוגג אסור דקנסוהו אטו מזיד ע"ש ומעתה אם הי' הטעם תרומה היוצא מכלי אסור מדאורייתא וצריך לידי ביטול ברוב הרי אין לבטל לכתחילה מה"ת הכא לפי"ד האבנ"מ הנ"ל וא"כ גם באין מתכוון מהראוי שיותסר וכנ"ל ועז"כ שזה הנבלע בחרסי הכלי אין בו ממש ולא טעם והיינו דאע"ג דטעם גמור גם להרמב"ם ז"ל דסובר דטעכע"ק מדרבנן מ"מ ביטול ברוב צריך עכ"פ וכד' רש"י הנ"ל ז"ד בטעם היוצא מאוכל לאוכל שזה טעם גמור אבל לא טעם היוצא מן הכלי וכמושכ"ל וא"צ לבוא בטעם כזה לביטול ברוב מה"ת דאיקלש הטעם בכלי וזה שהוסיף רבינו בלשונו "ולא הוא כעין התרומה אלא המים שנתבשלו בהם התרומה הם נבלעים בקדירה" אין כונתו בזה לומר דרק מים נבלעים ולא טעם של תרומה רק כונתו לומר בזה דבכלי לא נבלע טעם גמור מהאוכל שיצא אח"כ לאסור דבאמת איקלש הטעם שנבלע בכלי רק כמו מים נבלע בקדירה ויוצאים כמו שהם משום דמים אין בהם טעם של עצמו כלל רק מה שמקבל ממקו"א וכמו"ש הטו"ז באו"ח (סי' ר"ה סק"ה) וכיון דאין טעם גמור יוצא מחרסי הכלי א"צ לבטלו כלל מה"ת למ"ד דטעכע"ק דרבנן נחתינן בזה חד דרגא ואמרינן דטעם היוצא מכלי שרי מה"ת לגמרי וכנ"ל, וא"כ איכא בטעם כזה רק איסור דרבנן וא"כ באין מתכוין לבטל הטעם שרי לבשל בקדירה זו חולין ואין בו משום מבטל איסור לכתחילה וק"ו הוא ממערה מכד לכד ונטף ממנו ג' טיפין דאע"ג דיש לומר דיש עוד ממשות התרומה ע"ג הכלי דהא הרכינה ומיצת הר"ז תרומה ואעפי"כ אמרינן דאם אין מתכוין לבטלו שרי ליתן בתוכו חולין מכש"כ בכאן דליכא בודאי ממשות התרומה ששטפו במים ואיכא רק טעם הבלוע בכלי דשרי באין מתכוין כיון דליכא רק איסד"ר וככל הנ"ל:

ועפי"ז מדויק מאוד לשון רבינו ז"ל שכתב ואם שטף הקדירה במים או ביין ה"ז מותר לבשל בו ול"כ דבר והפוכו דשרי התבשיל שנתבשל בתוכו דהרי מעיקרא כתב דאם בשל בנו"ט והו"ל לאשמועינן עתה דהתבשיל מותר ולא משערינן בנו"ט. ולדרכינו הנ"ל א"ש לעולם התבשיל שנתבשל בהקדירה דין תרומה עליו מדרבנן עכ"פ משום טעכע"ק דאסור מדרבנן אפילו טעם היוצא מהכלי ורק דהשמיענו רבינו ז"ל דלית בי' כה"ג משום מבטל התרומה לכתחילה ולכן כתב דמותר לבשל בה דייקא וסרו מהר כל השגות הנ"ל מעל דבריו ז"ל ונתבארו ד' רבינו בתשובתו לחכמי לוני"ל שתמה עליהם הראש"י הנ"ל ודו"ק:

ועפידר"ז י"ל קו' הראב"ד ז"ל בהשגותיו שם ע"ד רבינו ז"ל מש"ס ערוכה בזבחים פרק דם חטאת דמשמע דצריך הגעלה בחמין לכלי שבישל בה תרומה ע"ש בזבחים (צ"ו:). ולפי הנ"ל לק"מ דבאמת אם רוצה להכשיר הכלי מתרומה הבלוע בה שלא יאסור אח"כ החולין שיבשלו בה בנו"ט אז צריך הגעלה בחמין דוקא גם לד' רבינו הרמז"ל ושם הרי קתני ואם בישל בנו"ט וא"כ להזהר מזה צריך הגעלה בחמין, ורבינו ז"ל חידש רק דלענין שיהא מותר לבשל אח"כ חולין ולא יהי' משום מבטל איסור לכתחילה מועיל ההכשר דשטיפה במים או ביין משום דליכא כבר בעין של תרומה על הכלי וכנ"ל: ובד"א ראיתי בלשון הראב"ד ז"ל בהשגות שם שכתב בזה"ל וזה צריך הגעלה בחמין ואח"כ שטיפה בצונן משמעתא דזבחים פרק דם חטאת עכ"ל ויפלא לכאו' דמנ"ל להוכיח מש"ס שם דבעינן אחר הגעלה שטיפה בצונן והא מפשטות ד' הגמרא שם משמע איפכא דממעטינן תרומה משטיפה וא"צ רק הגעלה בחמין וכ"כ התוס' שם להדיא בד"ה לא צריכא כו' ללמוד משם דלאחר ההגעלה א"צ לשטפן בצונן ועיי"ש. ושו"ר דבתוס' ע"ז (דף ע"ו) בד"ה מכאן ואילך כתבו בסוה"ד בשם י"מ דהא דקאמר בש"ס דזבחים שם דשטיפתא יתירתא א"צ בתרומה היינו שתי שטיפות בצונן ובתרומה ליתא דסגי בשטיפה אחת וסיימו שם התוס' דלשון יתירתא משמע כן והיינו דאי הי' כונתו רק לשטיפה אחת ל"ל למינקט יתירתא הול"ל שטיפה בלבד דבתרומה א"צ השטיפה בצונן וע"כ דגם בתרומה צריך שטיפה א' אחר הגעלה רק דשטיפתא יתירא א"צ וא"כ מוכח מש"ס הנ"ל דצריך לשטוף בצונן אחר הגעלה ולזה כוון הראב"ד ז"ל בד' הנ"ל, וע' באו"ח (סי' תנ"ב סעי' ז'):

עוד נשאל כ"ג במי שמתו אחיו מחמת מילה קודם שנמול הוא עצמו מפני סבה דאונס או במזיד לא נמול ונולדו אחריו ב' אחים ונמולו ומתו מח"מ מהו למול את זה שלא נמול, וכ"ג הי"ו השיב דצריך למולו וא"צ להמתין עד שיגדל ויחזק כחו כיון דבשעה שנולד לא הוחזקו המולידים שימותו בניהם מח"מ אין לנו אלא משעת חזקה ואילך ולא למפרע והרי במת א' מח"מ אכתי חייב למול הב' משום דלא הוחזקו עוד בתרי זימני ול"ח לספק סכנה אע"ג דא"ה בפקונ"פ אחר הרוב:

מ"מ רוב זה עדיף טובא כי א' מאלף שימותו מח"מ ורק אחר שהוחזקנו אסור למול ואפי' אם הוחזקו אם אח"כ מלו ב' שלא ברשות וחיו נעקרה החזקה כמו בוסתות ש"מ דלא אמרי' קביעות לחזקה זאת שלא תשתנה וה"נ מכח הרוב דאלים טובא אמרי' השתא הוא דאיתרעי ומתו ב' מח"מ ומקמי הכי לא עכדכ"ג, והנה בעיקר דבריו שהעיר דלמה במת א' מלין הב' ול"ח לספק סכנה הא א"ה בפקונ"פ אה"ר כבר הרגיש הגאון בעל חת"ס ז"ל בתשו' חיו"ד (סי' רמ"ה) שהקשה כן בכל מילה וז"ל שוב הקשה גם אמילה דעלמא כיון דעכ"פ איכא מיעוטא דמתו מחמת מילה איך ציוה הקב"ה למול בח' הא אין הולכין בפקונ"פ אה"ר ומזה הוליד חדשות דגזיה"כ הוא בכל מילה דניזול במילה בתר הרוב בסכנ"פ דמחמתה הנה מ"ש דבסתם איכא מיעוט המתים איברא כ"מ בש"ס גיטין (נ"ז:) וברש"י שם ד"ה זו מילה וכו' והנה עינינו רואות שאפי' א' מאלף ישראלים אינו מת מחמת מילה וצ"ל מצוה מגינה ומצלי אבל ע"פ דרך הטבע הי' מיעוט מתים ח"ו ואפי"ה ציוה הקב"ה למולו ש"מ הולכים בפקונ"פ אחר הרוב לענין מילה עכ"ל ע"ש, וא"כ שפיר י"ל כד' כ"ג דאצל הילד הא' של"ה עוד ריעותא הולכים בי' אחה"ר ילדים שאינם מחים מח"מ כיון דבמילה הולכין אחה"ר אף בפקונ"פ:

ולפימ"ש רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מילה הלכה י"ח דלכן אין מלין אלא ולד שאין בו שום חולי שסכנ"פ דוחה הכל ואפשר למול לאח"ז וא"א להחזיר נפש א' מישראל לעולם ע"ש דמשמע מד' דלולי זאת שאפשר למול לאח"ז ל"ה מצות מילה נדחית מפני פקונ"פ וא"כ לק"מ קו' החכם השואל בחת"ס הנ"ל דהא אם ל"ה הולכין אחה"ר במילה הרי יתבטל מצות מילה לגמרי וכמו שהק' באמת הנ"ל ובכה"ג הרי ל"מ אפי' פקונ"פ לדחות מילה לגמרי וכמובן ואך בעיקר ד' הרמב"ם ז"ל כבר הרגיש החת"ס בתשו' שמה דלמ"ל טעם זה משום שאפשר למול לאח"ז והא פקונ"פ דוחה כה"ת כולה חוץ מג' עבירות וא"כ בלא"ה מילה נדחית מפני פקונ"פ ע"ש מש"כ בזה ולפי הנ"ל י"ל דמקור ד' רבינו ז"ל הי' באמת מכח קושי' הנ"ל והבן ולפלא על מרן בעל החת"ס ז"ל שלא הרגיש בכ"ז אחר שהוא ז"ל בעצמו הביא ד' הרמז"ל לעיל מינה ודו"ק היטיב:

והנה יש לדון בנ"ד להתיר המילה להבן הנולד בראשונה דהרי יש סברא דלא מהלינן בהוחזקו למות מח"מ משום דאיכא משפחה דרפי דמא ע' בש"ס יבמות (ס"ד:) וא"כ איכ"ל דזה נתהוה לאשה זאת אחר לידה ראשונה שרפי דמי' מחמת הלידה ומחמת זה מתו ב' ילדי' הנולדים אח"כ מח"מ משא"כ בן הנולד ראשון וכעי"ז מצינו ברמ"א יו"ד (סי' קפ"ז ס"י) לענין רדמח"ת ע"ש ותבין:

וראיתי בתשו' חסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד (סי' נ"ט) שנשאל באשה שילדה ב' בנים זאח"ז ומלו אותם וחיו ועודם בחיותם כמה שנים ואח"כ ילדה ב' בנים אחרים זאח"ז ומתו שניהם מח"מ אי מותרת למול כעת הבן החמישי הנולד אי נחוש לה כדין אשה שמתו בני' מח"מ והשיב הגז"ל דצריך למול הבן החמישי הנולד כעת ודייק לה מברייתא דנקיט מלה בנה הראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול כיון דהוחזקה זו דרפי במי' ויולדת בנים שא"ר למול ולחיות אבל אשה זו שנולדו לה בנים ומלו אותם וחיו אף שאירע אח"כ שמתו ב' בנים מח"מ ל"ח שנעשה בה קילקול שתוליד בנים שא"ר לחיות מח"מ דחזקה דמעיקרא עדיפה עכ"ד ע"ש שהאריך בזה ולכאורה יש ללמוד ק"ו מהתם לנ"ד שלא נימא דהוחזקה אשה זו גם למפרע שימותו בני' מח"מ אבל יש לחלק דנידון דהחסל"א עדיף מנ"ד דשם הרי חזינן שמלה האשה שני בנים הראשונים ולא מתו מח"מ רק שאח"כ מחו ב' בני' מח"מ אזי אמרי' דחזקה דמעיקרא עדיפה ואזלינן בחרה אבל בנ"ד הרי לא הוחזקה כלל שיהא לה בנים ויחיו אחר מילתם ואמנם זאת יש ללמוד משם דלפי"ד החסל"א דהברייתא שנקטה מלה בנה ראשון ומת וכו' הוא בדיוק דדוקא במלה בנה הא' ומת וכן הב' ומת אז אמרי' דהוחזקה להיות לה בנים שימותו מח"מ לא באופן אחר וא"כ גם בנדון שאלתינו דל"ה כן דבן הראשון עודנו חי ל"א דהוחזקה למפרע וכמובן וכ"ז כתבתי רק לפילפולא לרצון כ"ג אבל להלכה מסתפינא להקל בענין חמיר כזה הנוגע לסכנ"פ וכ"ג בדעתו הרחבה יעשה כמו שדעתו דעת תורה נוטה:

ואחתום בברכה יקבל כ"ג חג הקדוש הבע"ל בשמחת הלב כאו"נ ונפש ידידו הדושכ"ג באה"ר:

יחיאל מיכל הכהן האללענדער:

תוכן העניינים

שות אמרי כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה