שות אמרי כהן· רבי יחיאל מיכל הכהן הולנדר
ח"א הקדמה
ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו. עי' בטור או"ח (סי' קל"ט) שכתב לפרש דתורת אמת היא תורה שבכתב, וחיי עולם נטע בתוכינו היא תורה שבע"פ, דכתיב (קהלת י"ב) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים ע"ש. ויש להוסיף ביאור עפי"ד רבינו המהר"ל מפראג זצ"ל בספרו באר הגולה שכתב דכמו שיש בעולם שני הנהגות, הנהגה ניסיית והנהגה טבעיי' והנה הניסיית הוא משפטו יתברך מבלי התלבשות בטבעים בכוכבי השמים וכסיליהם הממונים להנהיג הטבע, והנהגה הטבעיית הוא ג"כ בהשגחתו הנפלאה וכחו ויכלתו ית"ש המתלבשת בטבעיים להנהיגם כרצונו, כן התורה שהיא אור חכמתו ית"ש אחת זו שמענו מפיו בסיני מבלי התרגשות ועוד שנית לתורה שנשתלשלה חכמתו ית"ש להתלבש בשכליות אישי הישראלים ומיילדים חכמת התורה בכל דור והנה זה נקרא כעין התלבשות חכמתו בטבעיים עכדב"ק ולפי"ז יומתק מה שנקרא תורה שבע"פ בשם חיי עולם דהא החיי עולם הוא מה שמתנהג העולם בטבע וזה הוא כענין תורה שבע"פ לפי הנ"ל והבן: ועפי"ז אמרתי לפרש מה דאיתא במדרש עה"כ שלח נא ביד תשלח ביד ר' עקיבא והוא פרא ולפי הנ"ל י"ל דהנה זה ידוע דבכל מקום למעט בניסא עדיף ובש"ס שבת (ל"ב.) אמרי' לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו אר"ח מאי קרא קטנתי מכל החסדים ומכל האמת פרש"י הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית וגו' ע"ש וע' בברכות (ס'.) ובבכור שור בחי' לשבת (כ"א:) מ"ש שם בעני"ז והנה משה רבינו ע"ה הי' היסוד של תורה שבכתב שע"י ניתנה לישראל ור"ע הי' היסוד שר תורה שבע"פ כדאמרי' ביבמות (ס"ב:) והי' העולם שמם עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור"ש וראב"ש והם הם העמידו תורה אותה שעה וע' בפרש"י ריש מגילה (ב'.) שפי' אהא דאמרי' זו דברי ר' עקיבא סתימתאה דכל הסתומין תלמידיו היו כדאמר בסנהדרין (פ"ו) סתם משנה ר"מ סתם תוספתא רבי נחמי' סתם סיפרא ר' יהודה וכולהו סתומאי אליבא דר"ע ע"ש. ומעתה י"ל דלכן גאולת ישראל ממצרים הי' בנסים ונפלאות משום שנגאלו ע"י מרע"ה שהוא יסוד תודה שבכתב שכנגדו היא הנהגה הניסיית אבל אם הי' הגאולה ע"י ר' עקיבא שהוא יסוד תורה שבע"פ ולנגד זה הוא הנהגה הטבעיית הי' הגאולה ג"כ בהתלבשות בטבע שהי' פרעה שלחם ממצרים וכיו"ב ולא ע"י נסים ונפלאות יוצאים מהיקש הטבע כמו שהי' בגאולת מצדים באמת וזה הי' טענת מרע"ה להקב"ה דשלח נא ביד תשלח ביד ר"ע היינו דיהי' הגאולה ע"י ר"ע ולא ע"י נסים ונפלאות וזה עדיף שהוא למעט בניסי וכנ"ל:
ועפי"ד אלו יובנו דברי המד"ר עה"כ ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח א"ר חייא הגדול אמר לפניו רבש"ע בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם שעשה אותך אדון על כל בריותיך שלח נא ביד תשלח וכו' וכו' ע"ש סיום דברי המדדש ויל"פ ג"כ דטענת מרע"ה הי' בזה שאמר בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם וכו' דיפלא להבין דאטו ע"י מרע"ה אינו מתאים לגאול בניו של אברהם אע"ה ולדרכינו הנזכר י"ל דהנה השלה"ק על הפרשיות סו"פ לך כתב על הא דאמר אברהם אבינו ע"ה אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם כי כבר הבטחני הקב"ה על העושר כפרש"י שם וקשה היעשה השי"ת ארובות בשמים וימטר לו כסף וזהב אלא ודאי השי"ת יזמין לו סיבה להעשירו א"כ זהו הסיבה אלא הענין שכל הנצחון של ה' מלכים הי' מחוץ לטבע ממעשה ניסים ובודאי אין כוונת הקב"ה ע"ז עכדבה"ק ועפי"ז אמרתי בישוב ד' הש"ס דברכות (ט'.) עה"כ דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. דאין נא אלא לשון בקשה א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחר כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ע"ש והוא תמוה דאטו רק כדי שלא יאמר אותו צדיק ציוה כן שישאלו מאת המצריים והרי בל"ז ג"כ בודאי הקב"ה מקיים הבטחתו שהבטיח כן לאאע"ה וכבר צווחו בי' קמאי דקמאי ולפי הנ"ל י"ל דבאמת הרי הי' להם לישראל ביזת הים שהי' עוד יותר מביזת מצרים כדאי' במד"ר שה"ש עה"כ תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים כשם שהפרש בין כסף לזהב כך יש שבח ממון הים מביזת מצרים וכו' ע"ש וא"כ הי' יכול להתקיים הבטחת הקב"ה ואחר כן יצאו ברכוש גדול בביזת הים ואך הרי ביזת הים הי' ממעשה ניסים דהרי קרי"ס הי' נס גדול יוצא מהיקש הטבע ועיד"ז הי' ביזת הים ואף דישראל לקחו ביזת הים ומשמע שנהנו ממנו אע"ג דאסור ליהנות ממעשה ניסים כבר כתב בהגהו' מצפה איתן מנחות (ס"ט:) דהא דאסור ליהנות ממעשה ניסים אינו איסור מדינא כלל רק מידת חסידות בעלמא והוכיח כן מכ"ד ע"ש ואך אצל אברהם אבינו ע"ה אנו רואין שהי' מרחק עצמו מליהנות ממעשה ניסים כמו שלא ליקח מרכוש שלקח במלחמת ה' מלכים מה"ט לפי"ד השלה"ק הנ"ל וזהו כוונת מאמר הש"ס הנ"ל שלא יאמר אותו צדיק אברהם אע"ה דייקא שהוא לא רצה ליהנות ממעשה ניסים וא"כ ביזת הים שהוא ע"י מעשה ניסים לא נחשב אצלו לרכוש וא"כ יאמר ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחר כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ולכן ציוה שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ואח"כ לא יחזירום ויהי' להם רכוש מזה ג"כ שזה לא נחשב מעשה ניסים ויתקיים ואחר כן יצאו ברכוש גדול ברכוש שלא ע"י מעשה ניסים:
היוצא לנו מכ"ז שאברהם אבינו ע"ה הי' מרחק עצמו ממעשה ניסים ולא רצה ליהנות ממעשה ניסים וזהו כוונת המד"ר הנ"ל שאמר מרע"ה רבש"ע בי אתה רוצה לגאול בניו של אברהם שעשה אותך אדון על כל בריותיך שלח נא ביד תשלח והיינו לפי הנ"ל דמשום שהי' הגאולה ע"י מרע"ה שהי' היסוד של תורה שבכתב שכנגד זה הוא הנהגה הניסיית משו"ה הי' גאולת מצרים בניסים ונפלאות יוצאים מהיקש הטבע ואברהם אע"ה הי' מרחק עצמו מדברים ניסיים ומשו"ה טען מרע"ה שאין מהראוי לגאול בניו של אותו צדיק אאע"ה על ידו רק שלח נא ביד תשלח ע"י אחר ולא יהי' הגאולה בניסים ונפלאות רק יהי' הגאולה מלובש בטבע וכנ"ל:
אמרתי לפרש מאמר המשורר בתהלים ק"ה ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל וגומר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו והיינו דכבר כתבתי דביזת הים הי' מעשה ניסים והי' איסור ליהנות ממנו ועכ"פ ממדת חסידות צריך להתרחק מזה ואך בס' מרכבת המשנה על המכילתא פ' בשלח כתב לחלק דהא דאסור ליהנות ממעשה ניסים היינו דוקא לזה שנעשה הנס בשבילו אבל לאחרים שלא נעשה הנס בשבילם מותר ומשו"ה כתיב אצל אאע"ה דענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם דל"ש בהו אסור ליהנות ממעשה ניסים ע"ש וכ"כ בגבורת ארי לתענית (כ"ח.) ע"ש. ולפי"ז י"ל דמה"ט הי' מותר לישראל ליהנות מביזת הים אע"ג דהי' מעשה ניסים כיון:
דהנס של קרי"ס לא הי' בזכותם כ"א בזכות אבותיהם שהבטיח הקב"ה לגאול אותם ממצרים ובכה"ג ל"ש אסור ליהנות ממעשה ניסים לפי"ד המרכבהמ"ש הנ"ל וזשאמה"כ "ויוציאם בכסף וזהב" היינו ביזת מצרים והים שנקראים כסף וזהב כדברי המד"ר הנ"ל "ואין בשבטיו כושל" היינו מכשול דאיסור הנאה ממעשה ניסים ומסיים הקרא דלכן לא הי' מכשול משום "כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו" והיינו דכיון דכ"ז הי' בזכות אברהם אע"ה שהבטיחו הקב"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ולא בזכות ישראל עצמן ל"ש בזה אסור ליהנות ממעשה ניסים וכנ"ל:
עוד יש לפרש נוסח ברכת התורה שאנו מברכין על קריאת התורה לאחרי' אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו. דהנה בש"ס דשבת (פ"ח:) אמרי' אריב"ל בשעה שעלה משה למרום (פי' לקבל התורה) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה ליליד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמדה גנוזה וכו' אתה מבקש ליתנה לב"ו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים א"ל הקב"ה למשה החזיר להן תשובה אמר לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם א"ל אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה כו' אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים א"ל למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם שוב מה כתיב בה לא יהי' לך אלהים אחרים בין עמים אתם שרויין שעובדין ע"ז שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות וכו' וכו' קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם מיד הודו לו להקב"ה שנא' ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו' ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב וע' במהרש"א בח"א שפירש דטענת מה"ש היתה שאין ראוי ליתן נסתרות ליליד אשה מפני שאינו מוכן לקבל נסתר של התורה שהוא דבר רוחני אבל תנה הודך שהוא נסתר התורה למה"ש שהם מוכנים לקבל דברים הרוחנים וא"ל הקב"ה חזור להן תשובה וא"ל מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל וכו' ר"ל שינצחוני בהבל פיהם שהוא כולו רוחני מוכן יותר להשיג דבר רוחני מבן אדם המוטבע בחומר וא"ל הקב"ה אחוז בכסא כבודי ר"ל גם שהאדם מוטבע בחומר הגוף כי הוא ב"ו מ"מ מצד שהוא אחוז בכסא כבודו שנשמות הצדיקים צרורות בצרור החיים תחת כסא הכבוד מוכן הוא לקבל דברים הרוחניים ומושכלים גם דברים נסתרים כו' ומעתה בא משה בטענה מאחר שדרך הנסתר של התורה ראוי ג"כ לבן אדם שוב ראוי ליתן לו התורה יותר מליתנה על השמים למה"ש מצד הנגלה דמה כתיב בה אנכי וכו' ולכן הודו לו מה"ש שראוי ליתן התורה לישראל יותר מליתן הסוד בשמים משום חלק הנגלה דאינו שייך בשמים שנא' ה' אדונינו וגו' ואילו תנה הודך וגו' עכ"ד ז"ל ע"ש וע' בחי' חת"ס לשבת שם מ"ש בביאור ד' הש"ס ופלא שלא ראה שכבר קדמו המהרש"א בעיקר דבריו יעיי"ש:
ועפי"ז נלפע"ד לפרש המשך ד' הש"ס בשבת שם להלן (פ"ט.) מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנא' עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות ופרש"י באדם בשכר שחרפוך וקראוך אדם נוצר מאדמה לשון שפלות עכ"ל ע"ש וצ"ע דאטו משום זה הודו לו מה"ש ונעשו לו אוהבים בשביל שקראוהו אדם הרי מה שנעשו לו אוהבים בשביל תשובתו שהשיבם שהם אינם ראויים לקבל התורה כמו ישראל וא"כ מה זה דאמרי' בשכר שקראוך אדם וצ"ל דכיון שקיבלו תשובת מרע"ה שא"ר לקבלת התורה שוב נתחרטו על מה שקראוהו בתחילה לשון אדם שהוא לשון שפלות ולכן נתנו לו מתנות לפייסו אבל בעיקר הדבר שכ' רש"י ז"ל דאדם הוא לשון שפלות יל"ע דהא אדרבה אמרי' ביבמות (ס"א.) דרק ישראל נקראים בשם אדם ולא אומה"ע וא"כ משמע דזהו מעלה וחשיבות ולא שפלות ולפי הנ"ל יל"פ דבאמת בשם זה שנקרא אדם מרומז תשובת מרע"ה דלמה ישראל ראויין לקבלת התורה יותר ממה"ש עפי"ד כ"ק אא"ז הגאוה"ק רשכב"ה מרן נפתלי מראפשיץ זצוקללה"ה זי"ע ועכ"י שאמר דלכן נכתב בויקרא אלף זעירא משום דהאדם יש בו ב' כוחות כח הנמשך מדם והוא המביאו לתאוות העוה"ז וכח הנמשך מלמעלה הרוצה לדבק בו ית"ש ויתעלה ולזה רומז תיבת אדם א' הרומז על אלופו של עולם הרוצה לדבק באלופו ש"ע ית"ש ויתעלה ודם המרומז על כח המושכו לתאות העוה"ז ולכן בפרשת קרבנות שקאי על מי שחטא והוצרך להביא קרבן והיינו משום שנתגבר הדם שבו ונקטן בעיניו אלופו ש"ע כביכול התחילה פ' קרבנות באלו"ף זעירא עכדבה"ק ודפח"ח ומעתה הרי תשובת מרע"ה למלאכה"ש על מה שישראל קודמין לקבל התורה ולא הם משום שיכולים לקבל שניהם החלק הנסתר מצד שהם חצובים מתחת כסה"כ וגם מצד שהם בעולם העשי' ויש להם יצה"ר יכולים לקיים התורה בחלק הנגלה ג"כ וכפי' המהרש"א הנ"ל וכ"ז נרמז בתיבת אדם דאלו"ף של אדם הרומז על חלק אלקי שנמצא באדם ומצד זה ראוי לחלק הנסתר ודם היינו החומר ויש לו יצה"ר ומצד זה ראוי לקיים חלק הנגלה להתגבר על יצרו וכיו"ב וע' בספה"ק זרע קודש מכ"ק אא"ז זצוק"ל בפ' ויקרא בעני"ז ומכח זה נצחינהו מרע"ה למלאכה"ש וכנ"ל וזה שאמר בגמרא בשכר שקראוך "אדם" לקחת מתנות והיינו דמשם זה שקראוהו מלאכה"ש השיב להם מרע"ה תשובה שהתורה ראוי' לינתן יותר לישראל מלאכה"ש ובשביל זה לקח מהם מתנות דהרי הודו לו מלאכה"ש לתשובתו והבן:
ומעתה יל"פ דזה הוא הכוונה בברכת התורה שאנו מברכין לאחרי' אשר נתן לנו וכו' דהרי בברכת התורה שמברכין מלפני' אנו מברכין אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו והיינו שהקב"ה בחר בנו מכל העמים בנתינת התוה"ק ובברכה שאנו מברכין לאחרי' הוא מדבר במעלה שבחר השי"ת ליתן התוה"ק לנו ולא למלאכי מעלה וז"ש אשר נתן "לנו" תורת אמת היינו "לנו" דייקא שנשמות ישראל חצובים מתחת כסא הכבוד וראויים לתורת אמת היינו לחלק הנסתר של התורה ג"כ וחיי עולם נטע בתוכינו היינו מכח זה ראויים לקיים חלק הנגלה בתורה לא כן המלאה"ש שא"ר לקיים החלק הנגלה משום שאינם בחיי העולם הזה משוה"כ לא זכו לקבל התוה"ק ממנו ית"ש ויתעלה:
המורם מזה שכתבנו למעלה דיש באדם ב' כוחות כח הנמשך מלמעלה הוא חלק אלקי שאינו מושכו לחטא וכח הנמשך מחומר של אדם הוא מדם שמושכו לתאוות העוה"ז אשר ע"ז רומז שם אדם וכנ"ל וכשאמחז"ל בש"ס דנדה דשלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו וכו' ואיתא בספה"ק בשם רבינו הקדוש אביר הרועים הרבי ר' בער המגיד ממעזריטש זצוקללה"ה זי"ע ועכ"י לפרש הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם איש אמו ואביו תיראו היינו מצד החלק אלקי שנמצא בכם תוכלו להיות קדושים אך העיקר צריך שמירה לקדש גם החלק של אביו ואמו הנמצא באדם וז"ש קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם היינו החלק אלקי הנמצא בכם מצד זה תהיו קדושים אבל איש אמו ואביו תיראו היינו מחלק אביו ואמו הנמצא בכם תיראו ולראות לקדש גם:
זה עכדבה"ק ויל"פ עפי"ז דזה הוא כוונת הש"ס בקדושין (דף ל':) ארשב"ל יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו וכו' ע"ש והיינו דבכל יום מתגברין עליו חלק הדם שנמצא באדם מצד אביו ואמו ומושכין אותו לתאוות רעות ר"ל וזהו ומבקש להמיתו ואלמלא החלק אלקי שנמצא באדם שמושכו להיפך ל"ה יכול לו וזהו אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו:
ועפ"י הני מילי מעליותא אמרתי בביאור דברי המד"ר בפרשת תזריע עה"כ אשה כי תזריע וילדה זכר הה"ד חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי עש"ה וצ"ב ונל"פ דהנה במד"ר אמרי' עה"כ אשה כי חזריע וגו' א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חי' ועוף במעשה בראשית כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חי' ועוף ע"ש והובא ברש"י עה"ת. ויש להתבונן דלפי"מ דמפרש בש"ס דסנהדרין (ל"ח.) הטעם שנברא אדם בע"ש כדי שלא יהו אומרים שותף הי' להקב"ה במעשה בראשית ע"ש א"כ התינח לענין יצירה של אדם אבל לענין תורתו של אדם דל"ש ה"ט מ"ט לא אקדמי' לאדם ברישא דהוא עיקר הבריאה ואך נראה דהנה בכלי יקר עה"ת שם האריך לבאר דעיקר טומאת נדה של אשה שגזרה התורה הוא נמשך מחטא הקדום של חוה שהי' מקור נפתח לדמים טמאים וכדאמרי' במס' עירובין בפ' המוצא תפילין עה"כ הרבה ארבה עצבונך ארי"צ אלו ב' טיפין דמים דם נדה ודם בתולים כו' וכ"מ בירושלמי פ' במה מדליקין שחטא של חוה גרם לדם נדה יעיי"ש שנתן טעם לפי"ז על ז' ימי טומאה דלידת זכר וי"ד דנקבה. וכבר הקדמנו דעיקר החטא שחוטא האדם נגד יוצרו ובוראו הוא רק מצד חלק החומר שי"ב משא"כ הנשמה שהוא חלק אלקי אינו מושכו לחטא והנה באמת עיקר המעלה והעדיפות שיש לו לאדם על הבהמה הוא רק מצד חלק הנשמה שהיא חלק אלקי ממעל שנמצא בו משא"כ בבהמה אבל החומר חלק הדם שי"ב אין לו לאדם יתרון על הבהמה וכמו שאנו אומרים בכל יום בנוסח התפילה ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה וכו':
ומעתה יובן מה שתורתו של אדם נתפרשת אחר תורת בהמה חי' ועוף כמו יצירתו אך דל"ש הכא אותו הטעם דהתם כנ"ל משום דהכא בפ' תזריע הרי איירי בדיני נדה של אשה שזה בא ע"י חטא של חוה שעדיין לא נתקן עד עתה והחטא הרי בא מצד החומר של האדם שהתגבר על הצורה שיש באדם וכנ"ל ובזה אין לו לאדם מעלה על הבהמה כי בחומר תרווייהו שוים המה ואדרבה אדם גרוע אם חוטא כידוע ולכן הקדימה התורה פרשת בהמה חי' ועוף לאדם להורות לנו ד"ז שאין לו לאדם עדיפות על הבהמה חי' ועוף רק אם מגביר אצלו הצורה על החומר הנשמה על הגוף משא"כ אם חוטא ח"ו אז הבהמה חי' ועוף קודמין לו:
ומעתה יובנו לנכון ד' המד"ר הנ"ל שמייתי ע"ז הה"ד חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי דהרי לכן כתיב בכאן בפ' תזריע תורת האדם אחר בהמה חי' ועוף משום שחטא והגביר החלק החומר על הנשמה והתורה ציותה להגביר הצורה על החומר וכח יש לו לאדם לכוף את יצרו הרע ע"י חלק אלקי ממעל שנמצא בו דהיינו הנשמה וכמשכ"ל בפי' ד' הש"ס דקדושין דאלמלא הקב"ה עוזרו ל"ה יכול לו דכיוון לזה כנ"ל וזה שמייתי ע"ז דחיים וחסד עשית עמדי היינו שהקב"ה נפח בהאדם הנשמה שע"י זה הוא חי וכמבואר בש"ס דנדה (ל"א.) דבעת שמגיע זמנו ליפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מניח לפניהם ע"ש והיינו שע"י הנשמה שיש באדם שהוא חלק אלקי ממעל פקודתך שמרה רוחי היינו עיד"ז יכול לשמור פקודי השי"ת ולהתגבר על חומרו משא"כ אם חוטא הוא ח"ו להיפך שמגביר החומר על הנשמה ואם בא לטהר מסייעין אותו ע"י חלק נשמתו שהוא חלק אלקי ממעל והבן:
ובש"ס דפסחים (ס"ח.) אמרינן דרב ששת תלה וקאי בעיברא דדשא ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי ע"ש. ופירש מורי ורבי הרב הגאון האמיתי מופת הדור מוהר"מ אריק זצ"ל האבדפה"ק כי עיקר ענין עבודת השי"ת להגביר מעלת הנפש על הגוף כי הגוף צריך להיות משועבד לנפש לא הנפש לגוף והנה אם לומד אדם לשם שמים בזה משעבד הגוף לנפש כי זה צרכי הנפש באמת לדבק בקונה ע"י תורה ומצות וכמו"ש חז"ל במד"ר קהלת עה"כ וגם הנפש לא תמלא שהנפש אצולה ממרומים לא תשבע ממצות ומע"ט כי זה כל חיותה ע"ש אבל אם האדם לומד תורה כדי שיהי' לו מזה הנאת ממון וכבוד וצרכי עוה"ז א"כ הוא משעבד הנפש להגוף כי הנפש עושה להגוף ובס' קול יעקב להמגיד מדובנא ז"ל פירש בזה התפלה אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו כי זה תוכחת מוסר כי אדם היינו הגוף יסודו מעפר וסופו לעפר והנפש אצולה ממרום והוא דבר נצחי והאדם עושה עיקר מהגוף עד שבנפשו יביא לחמו שבנפשו עושה עבור לחמו צרכי הגוף שהי' מהראוי להיות ההיפוך שהנקלה ישתעבד לנכבד והגוף הוא דבר נקלה לעומת ערך נפש האדם וזה מאמר רב ששת חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי היינו שהי' לומד עבור נפשו לא ע"מ שיהי' לו פרנסה מזה וכדומה לצרכי גופו וזה שתלי עצמו בעברא דדשא כי הדלת והמזוזה הם עדים שאמר הקב"ה לישראל עבדי הם ולא עבדים לעבדים כמ"ש חז"ל עה"כ ורצע אדוניו את אזנו במרצע כדאי' בקדושין (כ"ב) והיינו שאיש הישראלי צריך להיות עבד להשי"ת ולא עבד לעבדים והיינו חדאי נפשאי וכנ"ל כי באם לומד לצרכי הגוף הרי הוא עבד דעבדים עכ"ד ז"ל ויש להוסיף ע"ד מו"ר הרב ז"ל דאף דאמרי' בפסחים (ג':) דלעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אעפ"י שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ע"ש ובפרט עסק התורה חשיב גם שלא לשמה ומקיים בזה המצ"ע דת"ת וכמו"ש הגאוה"ק מוהר"א מסאכטשוב וצ"ל בהקדמתו לספרו אגלי טל בביאור דעת רבינו הרמב"ם ז"ל שהעתיק בפ"ג מה' ת"ת רק דלעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה וכו' ואילו מצות שייר משום דלשיטתי' אזיל שפסק דמצות צריכות כונה וא"י בעושה שלא לשמה ודוקא תורה יוצא בשלא לשמה משום שנהנה ומשמח בלימודה וכמו"ש הטו"ז ביו"ד (סוס"י רכ"א) דבתורה ל"ש מצות לאו ליהנות ניתנו לפי שתורה משמחת הלב ומגיע לו הנאה ע"ש והשמחה שמתענג בלימוד התורה היא ג"כ מכלל המצוה כדאי' בזוה"ק ולכן יוצא המצוה אף בלי כוונה כמו"ש הפוסקים לחלק אליבא דהרמז"ל דבדבר שיש לו הנאה כמו במצ"ע דאכילת מצה פסק דמצות א"צ כוונה משא"כ בשאר מצות וסיים שעוד יגדל הטעם זה במחדש חידושים בתורה עייש"ה ואך י"ל דדוקא רב ששת שיבח א"ע במה שלמד תורה לשמה לצורך נפשו וכד' מו"ר ז"ל הנ"ל דהרי הטעם דמצות א"צ כוונה כתב הטו"א בר"ה (כ"ט) משום דסתמא לשמה קאי כדאמרי' בש"ס דריש זבחים בקדשים דסתמא לשמן קאי עש"ה ובנוב"י קמא חיו"ד (סי' צ"ג) בעני"ז ולפי"ז כתב בס' דרך המלך על הרמב"ם מהגאון מוהרד"ב הכהן רפ"פ אבד"ק ראווא זצ"ל בפ"ג מה' מילה ה"ז דדוקא אם עושה המצוה מי שנצטוה אבל אם עושה המצוה מי שלא נצטוה לכ"ע בעינן כוונה:
דבדידי' אין עומד סתמא לשמה כיון שלא נצטוה עכ"ד ז"ל וא"כ י"ל דאף במקום שנהנה שא"צ כוונה לשי' הרמז"ל הנ"ל ה"ד במי שנצטוה ששייך לומר דסתמא לשמן קאי אבל במי שלא נצטוה בעינן כוונה בכל גווני כיון דל"ש בי' לומר דסתמא לשמה קאי והנה בש"ם דברכות (נ"ח:) אמרי' דרב ששת סגי נהור הוה ע"ש והרי לדעת הרבה פוסקים הלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות שבתורה ע' במג"א או"ח (סי' נ"ג ס"ק ט"ו) וא"כ ל"ש גבי' לומר דסתמא כשמן קאי וצריך כוונה ושפיר אמר רב ששת דייקא חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי היינו שלמד רק לצורך הנפש דקיים מצות השי"ת שזה חיות הנפש כנ"ל והוא לשמה ממש:
איברא דבפירוש הר"ח ז"ל בש"ס דפסחים שם כתב בזה"ל רב ששת הוה אמר חדאי נפשאי כלומר שמחי לך קראתי כדי שתהא שוכנת בטח לעולם הבא עכ"ל ע"ש הרי דלמד ע"מ שיקבל שכרו לעוה"ב והוא דלא כהנ"ל ולכאורה יל"ע לפי' הר"ח ז"ל דהאיך עשה ר"ש כן והא תמן תנינן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבר פרס במס' אבות פ"א מ"ג ואך הד"נ לפימ"ש הר"י אבארבנאל והובא במד"ש שם לחלק דדוקא ע"מ לקבל פרס הגמול הגשמי בעוה"ז לא יעבדו ע"מ לקבל פרס כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל שכר וגמול הנפשיים אפי' שיעבוד ע"מ לקבלו אין בו גנאי ע"ז והוכיח כן מד' רש"י ז"ל בפי' על מס' אבות שכ' וז"ל ע"מ שלא לקבל פרס שלא תאמר אקיים מצות בוראי כדי שיספיק צרכי אלא עבוד מאהבה כו' לפי שאין שכר מצות בעוה"ז שנא' היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם עכ"ל הרי שמפרש ד' המשנה דקאי דוקא על קיבול שכר בעוה"ז ולא מגמול הנפש בעוה"ב כנ"ל עכ"ד ז"ל וא"כ יפה אמר ר"ש שלמד בעבור זה שתהא נפשו שוכנת בטח דעל קיבול שכר זה שרי ללמוד ומכאן ראי' לד' הר"י אבארבנאל הנ"ל:
אכן יש לדחות דאין ראי' מכאן לזה ושאני רב ששת שהי' סגי נהור והי' פטור מכל המצות כנ"ל שפיר הי' יכול ללמוד ע"מ לקבל פרס וכמו"ש בח"א למהרש"א סוטה (י"ד.) דדוקא במצוה שנתחייב בה כבר אמרי' אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב עמלק"פ אבל במצוה שלא נתחייב בה עדיין שפיר מצי לבקש לקיים משום קיבול שכרן ע"ש ומכש"כ מי שאיננו חייב במצות כלל דשרי לעבוד כדי לקבל פרס וע' בעני"ז בהקדמת ספר ים התלמוד מש"כ בשם כבוד אביו הוא חו"ז הגאון הק' מוהרמ"ז א"ש האבד"ק לבוב זצללה"ה יעייש"ה:
ועפי"ד הגה"ק מסאכטשוב זצ"ל הנ"ל דמשו"ה פסק הרמז"ל דמקיים מצ"ע דת"ת שלא לשמה ג"כ משום שיש לו הנאה בלימודו דפקודי ה' ישרים משמחי לב דקאי על ת"ת והיכא דיש לו הנאה פסק רבינו ז"ל דמצות א"צ כוונה כמו שפסק בכפאו ואכל מצה דיצא נלפע"ד לפרש מה שאחז"ל בב"מ (דף פ"ה.) ובנדרים (דן פ"א.) אר"י אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ ד"ז אמרו חכמים ולא פירשוהו אמרו נביאים ולא פירשוהו עד שפירשו הקב"ה בעצמו שנא' ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם אר"י א"ר שלא ברכו בתורה תחילה ופרש"י וכיון דלא מברכי גליא דעתיי' שאינה מתנה חשובה להם עש"ה וכבר תמהו בזה רבים דלמה נענשו כ"כ על זה שחסרו ברכת התורה וד' רש"י ז"ל הנ"ל שכ' דגלי דעתיי' שאינה מתנה חשובה צריכין תבלין דמה גילוי דעת יש בזה שלא ברכו עליו שאינה מתנה חשובה ובר"ן לנדרים שם הביא בשם הרבינו יונה ז"ל לפרש דלפי שהיו עוסקים בתורה תמיד היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ עד שפירשה הקב"ה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עלי' שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה והיינו לא הלכו בה כלומר בכונתה ולשמה עכ"ד ז"ל עש"ה ואמנם עדיין צ"ע לפי פירושו דהרי העיקר חסר מן הספר דהו"ל לש"ס לפרושי מפני שלא עסקו בתורה לשמה כיון שזה עיקר החטא הי' ולא העדר הברכה אכן לפי הנ"ל יומתקו ד' הר"י ז"ל בביאור ד' הש"ס דבאמת אף שלא עסקו בתורה לשמה לית לן בה דאעפי"כ מקיים המצוה דת"ת כיון שיש תענוג בלימודו ומשמח בה כנ"ל הרי ההנאה ג"כ מצוה ומכח זה יוצא המצוה אף בשלא לשמה כפסק הרמז"ל הנ"ל ואמנם הדור הזה שלא ברכו בתורה תחילה בע"כ שלא נהגו כלום מלימוד התורה ואדרבה הי' למשא עליהם העסק בתורה דהרי במזון מצינו שהוצרכה התורה לברך לאחרי' כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת ובש"ס דברכות (ל"ו.) אמרי' דיש ללמוד ק"ו דצריך לברך לפני' במזון דאם כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש ע"ש ובש"ס דברכות (מ"ח:) אמרי' דיש ללמוד ברכת התורה מברכת המזון מק"ו דעל חיי שעה מברך על חיי העוה"ב לא כ"ש ע"ש וא"כ גם על התורה מהראוי שיברך לפני' ג"כ כמו במזון שצריך לברך לפני' מק"ו הנ"ל ותורה הרי איכא ק"ו ממזון שיתחייב לברך עלי' ואך בש"ס דברכות (כ"א.) אמרי' דאיכא למיפרך מה למזון שכן נהנה ע"ש וא"כ ליכא למיליף ברכת התורה מברכת המזון והתינח אם אין הנאה בלימוד התורה שפיר יש למיפרך כנ"ל אבל אם גם בעסק התורה יש הנאה וכד' הטו"ז הנ"ל דבלימוד התורה ל"ש מצות לאו ליהנות נתנו כיון דמשמחי לב שוב קם דינא הק"ו על ברכת התורה מברכת המזון ומדלא ברכו אותו הדור בתורה תחילה ולא למדו לחיוב ברכת התורה מברכת המזון מק"ו דק"ו אדם דן מעצמו בע"כ שדעתם למיפרך הק"ו דמה למזון שכן נהנה והתורה לא חשובה להם הנאה העסק בה וכיון שכן שוב נענשו על מה שלא עסקו בתורה לשמה כיון דקיי"ל מצות צריכות כוונה ואם לאו א"י המצוה ואם היו מברכין בתורה תחילה הי' להם תירוץ על מה שלא עסקו בתורה לשמה משום שההנאה של לימוד התורה הוא במקום הכוונה ומקיים המצ"ע גם בלי כוונה כנ"ל אבל כיון שלא ברכו בתורה תחילה שוב נענשו על מה שלא עסקו בתורה לשמה מכח ממנ"פ וא"ש בס"ד ודו"ק:
היוצא לנו מכ"ז כמה גדלה מעלת עסק בתוה"ק שגם ההנאה שאדם מתענג בלימודו נחשב למצוה שהוא בכלל שמחה של מצוה ומכח זה יוצא המצ"ע דתלמוד תורה אף שלא לשמה משום דהנאה במקום הכוונה ומה מאוד צריך כ"א ואחד להתאמץ בזה בזמנינו ואם אינו יכול ללמוד בעצמו כראוי מחמת טירדות הפרנסה וכובד המסים שמונח על אחב"י בעוה"ר וריחיים בצוארו ויעסוק בתורה קדושין (כ"ט:) העיקר כעת לגדל בניו על ברכי התוה"ק ולהשגיח על הבנים שיעסקו בתוה"ק ולא יחבקו חיק נכרי' חכמות החיצונות המספחת הטמאה ח"ו וזה יהא נחשב לו כאילו למד בעצמו וכ"ז שלא ראה והשגיח על בניו שיעסקו בתורה אפי' אם עוסק בעצמו בתורה לא קיים המצ"ע דת"ת שרמיא עליו כמו ושמעתי מפ"ק כ"ק אדמו"ר הקדוש מבעלזא שליט"א בשם כ"ק זקינו הקדוש זצוק"ל זי"ע ועכ"י דמשו"ה לא מנו מוני המצות מצות ושננתם לבניך ולמדתם אותם את בניכם למצ"ע בפ"ע משום: דזה הוא חלק וענף ממצ"ע דת"ת של עצמו וכ"ז שלא קיים ושננתם לבניך לא קיים המצ"ע דת"ת של עצמו וא"כ הוא נכללת במצ"ע של ת"ת שמוטל על כ"א מישראל ללמוד בתורה בכל עת והוא כנ"ל ובפרט בעת האחרונה הזאת שאנו רואין שאומה"ע מתגברים עלינו בגזירות קשות ר"ל ורודפים אותנו מכל צד השי"ת ירחם במהרה על עמו בית ישראל ויאמר לצרותינו די סגולה לבטל זה בהתחזקות לקיים מצ"ע זו של ת"ת וכמו"ש בספר אזור אליהו מכבוד מר זקיני הגאון הצדיק מוהר"א הארשאווסקי האבד"ק דראהביטש זצ"ל בפ' וישלח בשם הקדוש הרבי ר' מנחם מענדיל מרימאנוב זצוק"ל זי"ע ועכ"י שאמר לפרש מה שאמרו חז"ל בברכות (ה'.) דאם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו כו' פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה והקשה דאדרבה הרי בשעת הסכנה אינו ראוי להזכיר עונותיו ותי' הוא ז"ל דהפי' הוא להיפך דאם רואה אדם שיסורים באין עליו יפשפש במעשיו היינו שיחפש במעשיו הטובים כדי שיהו סניגור עליו פשפש ולא מצא סניגור ממעשיו הטובים יתלה בביטול תורה היינו שלא יוכל ללמוד תורה אם ח"ו יסורים באין עליו וזה יהי' לו סניגור עכדבה"ק ולכן גם בזמנינו שאנו רואין שח"ו יסורים באים על הכלל וצריכין לחפש סניגור לבטלם בביטול תורה וכנ"ל א"כ העצה היעוצה שיתחזק כ"א מישראל לראות שבניו יעסקו בתוה"ק וממילא יהי' לנו טענה יפה זו שאם ח"ו יגזרו גזירות ויבואו יסורים עלינו לא נוכל להחזיק ולגדל בנינו על ברכי התורה ויראה ועיד"ז יסורו מעלינו כל גזירות קשות ואף שקשה כעת להחזיק בניו בעסק התוה"ק זה היא חשוב אצל השי"ת שמקיים מצותיו בקישוי והעיקר הבריאה היתה ע"ז לכוף את יצרו הרע ולכן ניתנה התורה למטה ולא למלאכה"ש משום שאין להם יצה"ר ואינם בעולם העשי' וכנ"ל וכמו"ש בספה"ק דברי יחזקאל מהרה"ק משינאווי זצוקללה"ה לפרש החרוז דנעביד לון כתרין במילין יקירין היינו שבדברים שבאים לאדם בקישוי בהם עושה כתר להקב"ה יעיי"ש: ואחתום בברכה ויען כי מזרעי' דאהרן קאתינא אציג בזה מה שאמרתי בס"ד בענין ברכת כהנים בפסוק ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם ובש"ס דחולין (מ"ט.) פליגי רבי ישמעאל ור"ע בקרא ואני אברכם דלר"ע הוא ברכה לישראל מפי הגבורה ולרי"ש הוא ברכה לכהנים ור"ע יליף ברכה לכהנים מואברכה מברכך ואמרי' דישמעאל כהנא מסייע כהני דמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל ע"ש ויפלא דמאי מסייע כהני יש בזה שמוקי לה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל מאי נפק"מ אם למידין ברכה לכהנים ממקום זה או ממקו"א מקרא דואברכה מברכך כמו דיליף ר"ע והנ"ל בזה בהקדם מה שהעיר מורי הגאון מוהר"מ אריק זצ"ל דא"נ דואני אברכם הוא ברכה לכהנים ומשמע דאותה ברכה שציוה הקב"ה לברך את ישראל הבטיח הקב"ה לברך לכהנים כיון דכתיב גביי' וא"כ משמע דהכהנים יתברכו בנשיאות פנים כמו ישראל והרי בש"ס דברכות (כ':) איתא דאמרו מלאכה"ש לפני הקב"ה כתיב אשר לא ישא פנים והאיך אתה נושא פנים לישראל ואמ"ל הקב"ה האיך לא אשא להם פנים אני כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים ע"ע עד כביצה ובתשו' חת"ס ביאר הכוונה דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום אם אוכל קמעא ומתברך במעיו והיינו אפי' פחות מכזית א"כ יכולין היו לברך ברכהמ"ז מה"ת גם בפחות מכזית כיון ששבע מזה ואעפי"כ מדקדקים ע"ע לאכול כזית וכביצה ע"ש ולפי"ד הש"ג ברכות פ"ג כהנים אינן חייבין בברכהמ"ז מה"ת כיון דאין להם חלק בארץ יעיי"ש וא"כ בכהנים לא יתכן לכאורה שהקב"ה יברכם בנשיאות פנים כיון דבהם ל"ש הא דמדקדקים ע"ע עד כזית כו' כיון דהם פטורים לגמרי מברכהמ"ז עכ"ק. והנראה לפע"ד בזה דהנה עיקר ד' הש"ג הנ"ל דכהנים ולוים פטורין מברכהמ"ז מה"ת לפי שלא נטלו חלק בארץ נראה דתליא בפלוגתא דתנאי בפ"ה דמס' מע"ש ה"ט לענין ווידוי מעשר דר"מ ס"ל דכהנים ולוים אינן מתוודין שלא נטלו חלק בארץ (וא"י לומר בהו ואת האדמה אשר נתת לנו) ורבי יוסי אומר דיש להם ערי מגרש (ושפיר מתוודין דקרינן בהו את האדמה אשר נתת לנו ע"ש) וא"כ לר"י בודאי דכהנים חייבין בברכהמ"ז מה"ת כיון דיש להם חלק בארץ ע"י ערי מגרש ושפיר אמר רי"ש דואני אברכם דכהנים באותה ברכה עצמה של ישראל בנשיאות פנים דגם בכהנים שייך נשיאות פנים ע"י שמחמירין ע"ע לאכול עד כזית כביצה:
והנה בירושלמי דמע"ש שם מפרש הפלוגתא דר"מ ור"י הנ"ל דר"מ לשי' אזיל דס"ד במכות (י"ג.) דהרוצחים שגלו לערי מקלט לא היו מעלין להם שכר ללוים וה"ט דס"ל דערי מגרש שניתנו ללוים וכהנים לבית דירה בלבד ניתנה להם ולא שיהא נחלתם ואחוזתם וא"כ לא מיקרי לכהנים ולוים חלק בארץ מה שיש להם ערי מגרש כיון שאינו אחוזתם והרוצחים שגלו לשם ל"ה מעלין להם שכר משא"כ ר' יוסי ס"ל כר"י דהתם דהיו מעלין שכר ללוים והיינו דהוא אחוזתם של הלוים ומה"ט מיקרי הכהנים ולוים יש להם חלק בארץ ע"י מה שיש להם ערי מגרש עש"ה ובפי' הפנ"מ שם ואחרי כ"ז א"ש מה דקאמר דרבי ישמעאל כהנא מסייע כהני במה שדריש קרא דואני אברכם לכהנים ומשמע שגם כהנים יתברכו באותה ברכה של ישראל בנשיאות פנים ועכצ"ל דגם כהנים חייבין בברכהמ"ז מה"ת דאי דא"ה ל"ש נשיאות פנים וכנ"ל וע"כ דגם כהנים יש להם חלק בארץ והיינו מה שיש להם ערי מגרש וא"כ מוכרח מזה דערי מגרש הוא אחוזתם והרוצחים שגלו יהו מעלין שכר להכהנים והלוים וא"כ שפיר מסייע לכהני בהרווחת ממון ודו"ק: עתה אשא כפי לשמים ואתן הודאה בכפליים על אשר בעזה"י מנעורי עד היום הזה שם חלקי מיושבי ביהמ"ד ולא שם חלקי מיושבי קרנות ועוד בימי נעורי יצקתי מים ע"י מו"ר המובהק הרב הגאון האמיתי מופת הדור כקש"ת מו"ה מאיר אריק זצ"ל בעהמ"ח הפרי שו"ת אמרי יושר ומנחת פתים ועוד ספרים יקרים בעת היותו אבדפה"ק ולהבה"ח הייתי חביב אצלו מאוד ועתה ברכי נפשי את ה' לאל גומר עלי שהביאני עד הלום והראה אותי את חידושי שחנני השי"ת יוצאים לאור עולם וקראתי שם הספר "אמרי כהן" לפי שמרומז בו שמי בר"ת באותיות י"מ וגם כי שם הספר "אמרי כהן" עולה בגמטריא כמו "זה יחיאל מיכל הכהן בן חיה" שוה בשוה ואני תפלה כי יוסיף השי"ת חסדו עמדי לב טהור ברא לי אלקים שאזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות כל הימים ולא ימיש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי לעולמים ותחזינה עינינו במהרה בנים שבים לגבולם ברננים אמן כן יהי רצון:
יחיאל מיכל הכהן האללענדער:
ואתחנן אל ה' בעד אבותי היקרים ה"ה כבוד אדוני אבי הגביר הנכבד המופלא ומופלג בתורה פאר היחס כש"ת מ' שלמה הכהן האללענדער שליט"א אשר הוא נכד להגאון המפורסים בעמח"ס איזור אליהו עה"ת האבד"ק דראהביטש זצ"ל אשר שלשלת יחוסו עולה למעלה בקודש עד הטו"ז והב"ח ורבינו רש"י זצ"ל כמבואר בפתיחת הספר הנ"ל וגם מצד אבי אמו הרה"ח המפו' מוהר"י פרענקיל ז"ל הוא נכד להגאון המפו' מו"ה זכרי' מענדיל פרענקיל זצ"ל שהי' בן אחר בן עד להגאון מופת דורו בעל קיקיון דיונה זצ"ל ולמעלה בקודש. גם הי' הגאון מוהרז"ם הנ"ל נכד לרבינו הש"ך זצ"ל. ואמי מורתי היקרה הצנועה מרת חי' תחי' לאוי"ט בת הרב החסיד המופלג בתורה ויראת ה' טהורה כ"ש מו"ה אברהם דוב הכהן פריעדמאן שליט"א מפה ומצד אמה ע"ה היא נכדת הרה"ק ציס"ע מוהר"י ממעליץ זצ"ל בן לרבינו הקדוש מוהר"נ צבי הורוויטץ מראפשיץ זצ"ל זכותם יגן עלינו השי"ת ישלם להם שכרם בעד כל תגמולם עלי מנעורי עד היום הזה ויאריכו ימיהם בטוב ובנעימים ויזכו לראות רב נחת אצל כל בניהם היקרים שיחי' עד עולם אכי"ר:
מנשים באוהל תבורך זוגתי היקרה החשובה מרת מעכה הדס תחי' לאוי"ש ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שנזכה ביחד לגדל את בנינו היקרים שיחי' לתורה ולחופה ולמע"ט לתפארת אבותינו הגאוה"ק נבג"מ מתוך נחת והרחבה א"ס:
הטיבה ה' לטובים ה"ה כבוד חותני יקיר לבבי הרה"ג הנגיד הנכבד איש אשכולות שה"י כש"ת מו"ה בנימין זאב וועקסלער שליט"א בן כבוד הרב הגביר החסיד המפו' ע"פ תבל לשבח ולתהלה כש"ת מו"ה משה וועקסלער זצ"ל מפה בן בתו של הגה"צ מוהר"י העשיל פרענקיל תאומים זצ"ל מקאמארנא בן להרב האי גאון בעל ברוך טעם זצ"ל ומצד אביו נכד להגאון מופת דורו מו"ה מרדכי זאב א"ש אבד"ק לבוב זצ"ל אבי הגאונים האדירים בעלי ישיע"ק וים התלמוד זצ"ל אשר שרשרת יחוסו עולה למעלה בקודש עד מרן החכ"ץ זצ"ל. ומצד אמו הצדיקת המפו' מרת פריידלי ע"ה הוא נכד להגה"ק מוהר"מ מענדיל בעמח"ס שובע שמחות זצ"ל אשר מ"כ בפה"ק זכותם יגין עלינו עם חמותי ה' הצנועה מרת עטיל תחי' לאוי"ט השי"ת ישלם להם בעד מפעלם הרצוי' בעדינו ויאריכו ימיהם בטוב ובנעימים ויחזו רב נחת אצל כל צאצאיהם היקרים שיחי' נצח א"ס:
ועל הטוב יזכרו אחיי היקרים הבחורים המופלאים ומופלגים בתורה המושלמים מר אלי' שיחי' ומר מנחם מאניש שיחי' שסייעו לי בהוצאת ספרי הנוכחי לאור:
מזכרת נצח:
פה מצאתי מקום להזכיר את נשמת זקינתי אם אמי תחי' האשה הצנועה יראת ה' המיוחסת מרת לאה אלטא ע"ה בת הרב החסיד המופלג מו"ה יחיאל מיכל זצ"ל מפה שנפטרה ביום כ"א טבת תרצ"ה בפה אשר רבות עמלה בעבורי מימי ילדותי עד שעה ששל"ח ולא פסקה מלשים עין השגחתה עלי ובכל עוז נפשה התאמצה להטיב לי כדי שאוכל לעסוק בתוה"ק זכרה לה השי"ת לטובה ותנוח בשלום על משכבה ותנצבה"ח ותמליץ טוב בעדינו שנוכל לעסוק בתוה"ק מתוך נחת ולגדל בנינו שי' בדרך התורה ויראה:
מודעה:
כבר נודע שבכל מקום שנזכר שם נכרי עכו"ם וגוי הכונה על אומות הקדמונים לא כן העמים אשר אנחנו שוכנים בצילם עלינו לדרוש שלומם כל הימים: