אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קסה

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קסה

סימן קסד

לכ' ידי"נ הרב החו"ב יקר הערך מו"ה דוד זיידמאנן נ"י בוויען: ע"ד שאלתו בא' אשר אמו קללה ואסרה א"ע אם בנה ילך לבית חמי' והדבר קשה עליו למלאות רצונה וגם חושש שעי"ז יושבת השלום בית אם מותר לילך. והנה מ"ש כת"ר דמצד כיבוד אם אינו מחיוב לשמוע בקולה כמ"ש תוס' יבמות דף ו' ד"ה מה להלן דל"ש כיבוד רק בדבר שיש לאב הנאה, אמנם ביו"ד סי' ר"מ סעי' ט"ז איתא במי שציוה לבנו שלא ידבר עם פלוני ולא ימחול לו אין לחוש לצוואתו וכתב ט"ז שם דהטעם משום דאסור לשנוא שום אדם מישראל והוי כמצוה לעבור עד"ת יעו"ש ומוכח דאי לאו האי טעמא מחיוב לשמוע בקולו אף שאין בזה הנאה לאב. ובנ"ד שלא ילך לבית חמיו אין זה שנאה ולא ידבר עם פלוני הוי ענין שנאה וכמ"ש בסנהדרין איזה שונא כל שלא דיבור עמו ג"י מתוך איבה יעו"ש אבל שלא ילך לבית פלוני אין זה איבה. אך בנ"ד שהציוי היה לבל ילך לבית חמי' שחייב בכבודו כדאי' ביו"ד סי' ר"מ אף אם נימא דהוי רק מצוה דרבנן ג"כ אין חייב לשמוע בקולה דלבטל אפילו מצוה דרבנן אין שומעין לאב ואם. אך בזה צע"ק דנהי דמצד כיבוד חייב ללכת לפרקים לחמי' כגון ברגל וכדומה אבל ללכת תדור אינו מחיוב מצד כיבוד חמי' וא"כ עכ"פ הוי מהראוי שהבן יזהר מלכת שמה רק לפרקים, אבל יש לומר כיון דהציוי הי' שלא ילך ככל לבית חמיו וזה א"א בטלה דיבורה לגמרי כדאשכחן לענין כמה דברים דדיבור שבטל מקצתו בטל כולו ומכ"מ צ"ע בזה אך עכ"פ ביש לחוש שעי"ז יובטל השלום בית בזה אינו מחיוב לשמוע לה:

ומה שחש כת"ר כי ארור הוי שביעה כדאי' ביו"ד סי' רל"ז א"כ הוי כנשבע ע"ז אף דהוי כשבועת שוא מכ"מ הרי איתא ביו"ד סי' רל"ו אם קיימו דבריו הרי אלו משובחים ואולי בבן הוי חיוב גמור כדי שלא תעבור על השבועה לפי שיטת הרמב"ם ז"ל שם דהדבר מיתלו תלוי וקאי אם יקיימו לא הוי שוא ועי' בהגר"א ז"ל שם ונראה דארור דהוי שבועה הוי רק בכיון לשם שבועה אבל בסתם ל"ה ענין שבועה וכ"מ מלשון רש"י במס' שבועות דף ל"ו ד"ה ארור ואם אמר אדם לחבירו לשם שבועה וכו' יעו"ש וכן מצאתי בר' ירוחם נתיב י"ד חלק שני וז"ל ועוד אמרו ארור וכו' בו שבועה ופירש הדבר על ענין שכתבנו שאם בא לקבל עלי' בשבועה וכו' וכן במושבע בלשון ארור מפי אתר וכן אם הוציאו בלשון שבועה ונתכוין לה יעו"ש ובזה"ז מסתמא אין הכוונה לשם שבועה. וגם אם הי' הכוונה לשם שבועה נראה דאין הבן מחיוב לשמוע אם עי"ז יש חשש ביטל השלום בית. שהרי אין הבן עושה כלום ואין זה קרוי אפילו גורם כיון שאין הבן עושה דבר. לכן גם מה שחש כת"ר כיון שקללה א"ע אם לא ישמע הבן לקולה א"כ הוא גורם קללה לאמו וזה אסור כמבואר בי"ד סי' רמ"א דמי שנתחייב שבועה לבנו בב"ד אינו משביע באלה שהרי הוא בא לקלל אביו יעו"ש דשם הוא בא להשביעו הוי גורם ממש אבל הכא הוא רק כשוא"ת ועי' ט"ז שם דבכה"ג שיש לו תביעה על אביו ימסרנו לאחרים יעו"ש הרי בזה הוי ג"כ גורם דהלוקח ישביענו וע"כ כיון דהוא בא בא להשביעו אינו עושה איסור א"כ מכ"ש הכא שאינו עושה כלום. ויש לומר דשם הטעם דהוי כגורם דגורם דפטור לכ"ע כמ"ש ש"ך חו"מ סי' שפ"ו. מיהו לכמה פוסקים שהובא בקצה"ח למאן דדאין דינא דגרמי גם גורם דגורם חייב וכיון דט"ז מתיר לכתחלה מוכח דלא אסרו רק בבא הבן להשביעו ולא בגרמא א"כ בנ"ד דאינו עושה מעשה כלל אין לחוש באופן אם יש חשש בזה ביטל. השלום בית יש להתיר ותל"מ:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה