שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קסג
לכ' הרב המאוה"ג החו"ב חו"פ בנש"ק מו"ה ארי' ליביש רוביו נ"י אבד"ק טאמאשוב:
ע"ד שאלתו בביה"כ שיש על אה"ק כמו כרובים לפאר ועתה נתנו על לבם להסירם כאשר ראו שיש מפקפקים ע"ז שבמקום שמתפללים שם בקבעות לא יהי' צורות כמ"ש ברכי יוסף יו"ד סי' קמ"א אם יוכלו טה"ע למכרם ולהוציאם לחול או כיון שהם נטפלים לאה"ק ומחוברים לו קדושת אה"ק עליהם ואי אפשר להוציאם לחול, וכ"ת כתב כיון דלא חזו מחמת איסור לא חל עליהם קדושה כלל כמו באה"ק שהספרים מתקלקלין באו"ה סי' קנ"ד הנה שם במג"א ס"ק ד' מבואר דעכ"פ קדושת ביהכנ"ס על הארון ובס' מ"פ שם הערותי מהאו"ז דמבואר דמותר לנתצו משמע דאין עלי' קדושה כלל אמנם נ"ד ל"ד לשם כי באמת משורת הדין אין איסור בזה כאשר באמת ברוב ביהכנ"ס יש להם כרובים כאלה, ומה שהביא כת"ר מרש"י פ' משפטים בשם המכילתא בעשה די' כרובים הוי כעשה לו אלקי כסף ל"ד דשם כרובים צורת אדם נינהו והכהו אסורין בעשי' מה"ת. וגם אם עבר ועשאן אסור להשהותן משום חשדא לקצת פוסקים דגם ברבים איכא חשדא וגם לדעת מהר"ם מראמכבורג הובא בר"ן פ"ג דע"א שמשמשים שבמדור העליון אסור מה"ת להשהותן יעו"ש, אבל הנהו כרובים של ביהכנ"ס אינם צורת אדם רק צורת ארי' או נשר וכדומה ובהנהו ליכא איסורא כלל כמבואר סי' קמ"א רק בביהכנ"ס יש מפקפקים ושפיר י"ל דחזי להכי ובקדושתייהו קיימי. אמנם גם תשמישי קדושה כמו אה"ק אף דמג"א סי' קנ"ג ס"ק י"ג סתם דתשמישי קדושה א"א למכרם ולהוציאן לחול כדעת רמב"ן ורשב"א אבל כבר העיר הפרמ"ג שם דביו"ד סי' רפ"ב סעי' ט"ז מבואר דגם תשמי"ק נמכרין ויוצאין לחול, ועי' בתשו' חס"ל או"ח סי' ט"ז האריך בזה להתיר להוציא לחול תשמי"ק בביה"כ של כפרים ע"י טה"ע במא"ה וגם בס' גה"ק יו"ד סי' רפ"ב ס"ק ו' כתב דהדבר במחלוקת שנוי דלדעת רמב"ם וראב"ד וטוש"ע יוצאין לחול כמו ביהכנ"ס רק דלהרמב"ם צריך להוציא מעות המכר לקדושה חמורה ובמק"מ ס"ק כ"ה פוסק כן להלכה, אף שלענ"ד קשה לסמוך ע"ד נגד המג"א ועי' מ"ש בס' שו"ת א"י ח"א סי' מ"ה אך בנ"ד כיון דאינהו גופייהו לאו תש"ק הם רק מחוברים לאה"ק וגם סניף הוי דלדעת המחמירין לא חזו לזה, ע"כ עכ"פ יש להקל למוכרן ע"י זט"ה לחול והמעות יעשו קדושה חמורה:
ב) וע"ד שאלתו במחט שנמצא במעי העוף הסתומים דאפשר גם להמכשירין מחט בדקין הכא טריפה כיון דשם מינח נייחו ואין כו מקום לצאת דמי למחט במרה. הנה גם במחט במרה דעת הפר"ח וכנפי יונה להתיר והכא ל"ד למחט במרה ועי' בפרמ"ג במ"ז מ"ו ס"ק ד' כתב דמרה איכא טעמא דשמא דרך הוושט קאתי וגם מחמת שקני הכבד דחוקים ודלמא בכניסתו ניקב וגם לית לי' דוכתא למיפוק יעו"ש, והרי תרי טעמא קמאי ליתא במעיים הסתומים וגם אפשר דהוי כיכול למיפוק משם ולחזור לדקין כמו המאכל שעפ"י הרוב יוצא משם וחוזר לדקין ע"כ המקיל בה"מ במחט בדקין גם במעיים הסתומים כן: