אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קמ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קמ

סימן קלט

לכבוד הרב החו"ב וכו' מו"ה אהרן שמואל ליכטיג נ"י בקראקא:

ע"ד שאלתו בחרצנים מיי"נ שמביאין אותן מאונגארין ומייבשין אותן ואח"כ שורפין אותן בתנור כמו ששורפין קאווי ועושין מזה אח"כ משקה קאווי אם מותר לשתות הקאוי הנעשה מחרצנים הנ"ל, והנה מעכ"ת כתב דיבוש בתנור אינו מועיל כמבואר ביו"ד סי' קכ"ג אבל אפשר לומר דכשנקלה באור עדיף טפי ונתייבש טעם היין שבו ושרי כמו חרצנים ונשתהו י"ב חודש דשרי מה"ט לכ"ע דאין מרגישין טעם יין כלל בזה הקאווי אבל בחדושי חת"ס לע"א דף ל"ד מתרץ קו' ט"ז סי' קכ"ג על ר"ת דל"מ ישון י"ב חודש רק בנתמדו במים מהא דחולין ק"י דצלה כחל ע"ג פורצני דפריך ודלמא מיי"נ הוי ומשני לאחר י"ב חוד ודלמא לא תמדן דיש לומר דישן י"ב חודש ואח"כ נתייבשו בתנור שפיר מועיל כמו י"ב חודש בתנור לאחר שנתמדע ומכש"כ שם שנשרפו בתנור יעו"ש ומוכח דעכ"פ שריפה גופא בתנור אינו מועיל ומכש"כ הכא דאינו שריפה רק נקלה באור אבל יש לומר דשם שאני דכששרף הפורצני וצלה עליהם הכחל הרי יש שבח עצים בפת ותבשיל וכמו בישל בעצי ערלה דאסור כשאבוקה כנגדו השבח באה מהעצים וה"נ השבח באה מהחרצנים והיין שבתוכם ועי' תוס' שבת כ"ה דשמן ותבואה הוא בעין טפי מעצים עיי"ש ובמ"א סי' תמ"ה אבל הכא כשלקלו קודם בתנור ואח"כ אחר הקליל אולי מכלה לגמרי טעם יין נסך שבתוכם כמו ישן י"ב חודש לאחר שנתמד, ובאמת ענין שבח עצים בפת ותבשיל ל"ש רק באיסה"נ ולא באסירי אכילה כמ"ש תוס' בפסחים כ"ז וזה בסתם יינם שבזמן הש"ס שהי' אסור בהנאה אסור כשצולה בפורצני מטעם שבח עצים בפת וה"נ שבח היין הנבלע בפת אבל בזמנינו שסתם יינם מותר בהנאה ול"ש כלל שבח עצים בפת ואין לדון רק מצד איסור אכילת היין שנבלע בחרצנים ואפשר דבנקלה באור כלה כל היין שבתוכו ודבר זה צריך ראי' ואין להתיר מספק דהוי ספק חסרי"ד והנה בתשו' חת"ס יו"ד סי' קי"ז בדבר השאלה משמן שעושין משקדים של החרצנים מיי"נ כתב להתיר דאין לאסור משום כח היין שבו שנעשה שמן דנשתנה לדבר המותר ושרי כדברי הח"י סי' תס"ז וגם אין לאסור משום טעם יין שהרי אין מרגישין כלל שום טעם יין בשמן הנ"ל והביא שם מתשו' הרמ"א דאפילו על טעימת גוים סמכו יעו"ש:

ולכאורה גם בנידן דידן יש היתר זה שהרי אין מרגישין בו שום טעם יין וגם נשתנה לקאווי ובס' פתחי תשובה ליו"ד סי' קכ"ג ס"ק הביא דברי הח"ס הנ"ל וכתב דצ"ע מהגה סעי' כ"ד שם דיי"ש שעושין מיי"נ מהזיעה אסור כמו היי"נ אף דנשתנה לדבר אחר ואין בו טעם יין, והנה מקור דברי הרמ"א שם מריב"ש סי' ת"ה ובריב"ש שם מתחילה דאף שנשתנה לגמרי אסור וז"ל דאם בחטים של שכר הבאת סתם יינם אסור האפר אחר שריפה כ"ש בסתם יינם עצמם שאסור בהנאה אף לאחר שנשתנה לצורה אחרת במראיתו וטעמו יעוי"ש ובודאי לפי הנ"י דסתם יינם אסור בהנאה ל"ש כלל לומר דנשתנה לדבר המותר דכל דין נשתנה לדבר המותר הוא רק באיסורי אכילה אבל באיסורי הנאה ל"ש שינוי דעדיין הוי הנאה כמ"ש רש"י בע"ז ד' מ"ו אבעיא אם יש שינוי בנעבד יעו"ש וא"כ לדידן דסתם יינם מותר בהנאה י"ל דנשתנה לגמרי שרי כהחת"ס הנ"ל:

אבל הרי הרמ"א סתם דאסור ושום א' מהחברים לא העיר דלדידן דסתם יינם שרי בהנאה יש להתיר היי"ש הנעשה מזיעת סתם יינם אמנם הדבר נכון דשם בתשו' הריב"ש באמצע התשו' כתב וז"ל אבל אלו המים שעיקר הוא היין וגם טעם היין וריחו נשאר בו קצת ולזה אסורין אפילו בהנאה יעו"ש הרי מבואר מדברי הריב"ש דהי"ש יש בו קצת טעם וריח מיין וע"כ שפיר סתם רמ"א לאסור אף לדידן דמתירין סתם יינם בהנאה כיון דלא נשתנה לגמרי אבל בעובדא דחת"ס דנשתנה לגמרי לשמן שפיר י"ל דשרי בסתם יינם לדידן, ועכ"ז בנידן דידן צ"ע אם דמי לנידון החת"ס הנ"ל, דבחידושי חת"ס לחולין דף ק"כ כתב ע"ד. המקו"ח בס' תס"ז שכ' מכריתות ה'. דלחם לא יליף מקלי משום דליתא בעינא והיינו משום דנשתנה וכתב עלי' החת"ס דל"ש שינוי רק ממשקה לאוכל או מאוכל למשקה אבל שם מאוכל לאוכל הוא יעו"ש א"כ ה"כ בנ"ד אף שנשתנה החרצן לקאווי הוי מאוכל לאוכל אבל שם בשמן שעושין מחרצנים הוי מאוכל למשקה אבל צ"ע דהא קו' מג"א על דבש אף שנפל לתוכו משום שנהפך מהא דדם נעכר ונעשה חלב חידוש הוא אף שנשתנה לדבר המותר, וע"ז מתרץ הח"י דשם עדיין לא אישתרי כלל דחלב הוי דבר המותר והרי שם נשתנה ממשקה למשקה אפ"ה הוי שינוי ומותר: ואפשר גם כוונת החת"ס הוא רק בכה"ג דעשה מחטים פת דעדיין טעם חטים בו בכה"ג מאוכל לאוכל לא הוי שינוי כלל אבל היכא שנשתנה לגמרי בטעמו וממשו כמו מדם לחלב שפיר הוי שינוי אף דמעיקרא משקה והשתא משקה וה"ה הכא אם נשתנה לגמרי טעם החרצן ע"י הקלא באור ונעשה כמו קאווי שרי. ומכ"מ אין לדמות זה לדברי החת"ס הנ"ל לענין שמן דהוי שינוי גמור וגם אין בו רק כח החרצן אבל הכא שנעשה מגוף החרצן קאווי אפשר דאין זה שינוי כ"כ, ועכ"ז אם הי' הדבר ברור שנקלו באור ושלט האור בכולם מסתבר להתיר כיון דשלט האור בכולו מסתמא כלה כל היין לגמרי ועדיף טפי מתמדן ויבשו בתנור ובפרט כשיש להסתפק דלמא תמדן במים מקודם דפשוט דשרי דתמדן ואח"כ נתייבשו בתנור ודאי מותר כמו ישן י"ב חודש לאחר תמודה ומכש"כ כשנקלו באור דעדיף מיבוש, וליתן הקאווי הנ"ל למים לבשל כמו קאווי יש עוד צד להקל דמסתמא יש במים ששה נגד הקאווי ואף דאין מבטלין איסור לכתחילה כיון דעכ"פ הקאווי מעורב בהיתר דהיינו גוף החרצן דהא רק היין שבו אסור אבל החרצן מותר ולדעת המחבר ביו"ד סי' צ"ט באיסור של דבריהם שנתערב מותר להוסיף עליו ולבטלו. והרוצה לעשות לכתחילה הקאפע מהגרעינן הנ"ל הי' נראה להתיר כשנתמדן במים תחילה ואח"כ לקלותן באור כמ"ש לעיל. ולקנות הקאווע שנעשה מגרעינן הנ"ל הי' נראה דאם יש עוד להסתפק דלמא נתמדו הגרעינין מקודם יש מקום להקל ואם בבירור לא נתמדו צ"ע ויש להתיישב עוד בדבר:

ב) ובדבר השאלה בא' מאנשי חיל הצבא שבא עתה להתגייר אם יקבלו אותו שהרי אנוס הוא לחלל שבת ועוד כמה איסורים בהיותו בצבא משום פק"נ וא"כ למה לנו לגרום שיצטרך אח"כ לעבור משום סכ"נ מוטב שלא יתגייר ולא יצטרך לדחיות. והנה לפי הכרעת ש"ך יו"ד ס"ס רס"ו דמותר למול מילה שלא שלא בזמנו ביום ה' הן לקטן הן לגר אע"ג שיצטרכו אח"כ לדחות עליו שבת וכמו דמפליגין בספינה לפני השבת לדבר המצוה יעו"ש וא"כ גם בנ"ד משום מצוה מותר לקבלו ואם אח"כ יהי' אנוס לחלל שבת הרי פק"נ דוחה. ואף לדעת השאילת יעב"ץ דבגר כיון דעדיין אינו מחיוב בדבר אין מלין ביום ה' היינו דווקא בגוונא דאפשר להמתין איזה ימים אבל הכא שאין אתנו יודע עד מה יאריך המלחמה הדבר פשוט שאין למנוע לקבל הגר הבא להתגייר מחמת חשש הנ"ל וראי' לזה מהא דאיתא במס' גרים פ"א ה"א הרוצה להתגייר וכו' אומרים לו מה לך להתגייר והלא אתה רואה את האומה הזאת נמוכה וכפופה שפילה מכל האומות ונהרגין על המילה ועל הטבילה ועל שאר כל המצות ואינם נוהגים בפרהסיא כשאר כל האומות יעו"ש ומשמע דבשעת גזירה היא שאין מניחין לישראל לקיים מצות ולכך אמרים לו דברים הנ"ל ואעפ"כ אם רצה מקבלין אותו והרי בשעת גזירה יהי' מוכרח לפעמים לעבור על עשה ול"ת מאימת האומות רק דשרי משום סכ"נ ואעפ"כ גם בזמן כזה מקבלין אותו לכתחילה, ודוחק לומר דבשעת השמד אף על מצוה קלה יהרג ואל יעבור וא"כ באמת לא יעבור כלל על שום מצוה דהא זה רק בל"ת אבל בעשה יעבור ואל יהרג כדאי' בסי' קנ"ז ואפ"ה מותר לקבלו אף שיצטרך לעבור על עשה ועוד דהא יתכן נמי שיעבור על לאוין כגון שאין הגזירה להעביר על דת רק להנאתן ועי' ש"ך דבכה"ג אף בשעת גזירה יעבור ואל יהרג יעו"ש וע"כ דאין משגיחין כלל ע"ז אם רוצה לקבל עליו גירות: ג) וע"ד שאלתו באיש הנ"ל הרוצה להתגייר והוא כבן שלשים שנה אם מותר לעשות המילה למשוח אותו מקום מקודם בסם שיצטנן הבשר למען לא ירגיש צער כ"כ בשעת המילה. הנה ענין הסם כבר הי' ידוע לרבותינו ז"ל מאז שהרי בב"ק ר"פ החובל מבואר דאפשר לקטוע ידו בסם שלא ירגיש שום צער ומסתמא גם הסם לצנן הבשר הי' ידוע ואעפ"כ לא מצינו כלל בשום מקום שעשו ע"י שם, ונהו דגוף המילה אי אפשר ע"י סם דלשון המול משמע כריתה ביד או בסכין ולא בסם שיכרת ממילא ע"י משיחת הסם ועי' יו"ד סי' רס"ג בכל מוהלין בציר ובזכיכות ובכל דבר הכורת ומשמע בסם לא, ועי' קדושין כ"א מאי מיעוט מיעוט סם וברש"י שם שלא יתן סם על אזנו וינקבנה דהא ל"ד למרצע שאינו נוקב מכח אדם אלא מאליו יעו"ש אבל עכ"פ הי' אפשר לצנן הבשר ע"י סם וככרות אח"כ בסכין וכיון דעד עכשיו לא נהגו כן ולא ראינו זאת מעולם נראה דהוי קי"ל לחז"ל דהמילה צריכה להיות ע"י צער דווקא ובמדרש רבה פ' לך איתא נימול אברהם א"ר לוי מל אברהם אין כתיב כאן אלא נימול, בדק א"ע ומצא עצמו מהול א"ל ר' אבא בר כהנא לר' לוי שקרנא כזבנא אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפיל הקב"ה שכרו יעו"ש הרי תחילת ענין המילה הי' דווקא עי' צער הכריתה בלי פעולת אחרות וח"ו לחדש חדשות שלא נהגו מעולם ובדבר כזה הוי לא ראינו ראי' כמ"ש הפוסקים בכ"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה