שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן צב
לכ' הרב הגדול החריף ובקי וכו' מו"ה מרדכי קאלינא נ"י בק' קינצק: ע"ד שאלתו בכלה לפני חופתה אם מותרת לטבול בשביעי והביא כת"ר דברי הגאון באבני נזר סי' ר"ן שכתב דאסורה לטבול בשביעי אף שלא תבוא לבעלה עד הערב עפי"ד הראב"ד בבעה"נ שהובא בנוב"י מה"ת יו"ד סי' קכ"ה, שביאר הא דנדה דף ס"ז דנשי דידן אסורות לטבול בשביעי דנהי דזבה מותרת לטבול בשביעי אבל עכ"פ אסורה לשמש ע"כ בנשים דידן שהן ספק נידות עשו איתן ככדות שאין טובלת בשביעי כלל מדינא. א"כ אין נ"מ כלל אף שלא תבוא לבעלה וכהש"ך, ולפענ"ד עיקר דברי הראב"ד חידוש גדול דהא באמת ממנ"פ מותרת לטבול דאם הוא זבה מותרת ואם היא נדה א"צ לנקיים וכבר כלו שבעה שלה מאז, ואף דאשכחן כה"ג לענין ראתה יום א' דיש מחמירין דלא מהני הפסק טהרה רק בין השמשות אף דממנ"פ אם נדה הוא א"צ הפס"ט כמ"ש החוו"ד סי' קצ"ו ס"ק א' אמנם אין הכרח כ"כ מזה דהא מ"ש החוו"ד דנדה ל"צ הפס"ט אין כוונתו דנדה ל"ב הפסק טהרה כלל דזה וודאי אינו כמ"ש החוו"ד גופא ס"ק ג' ובאמת אדרבא עיקר הפס"ט בנדה שנוי במשנה דף ס"ט ועי' רש"י נדה דף ס"ט ד"ה והכא ובמהרש"א שם דמנדה ילפינן לזבה דג"כ בעיא הפס"ט וכ"ה בתוס' שם אלא דכוונת חוו"ד דהא אם נדה א"צ לז' נקיים וסגי בהפסק טהרה שבודקת ביום לספירתה ממנ"פ. אך לשיטת הרמב"ן שהובא בנוב"י מהד"ק יו"ד סי' מ"ו דרק בדיקת הפסק טהרה בעי חו"ס אבל בדיקת יום ראשון לנקיים ל"ב שוב ליכא ממ"נ כלל ולשיטות אלו הוצרך הרשב"א לומר דסגי בבדיקה באותו יום אף שלא ביה"ש כי גם לנדה סגי בהכי, והמחמירין שהביא הרשב"א שם יתכן דסברי כנ"ל דרק הפס"ט בעי חו"ס ויום ראשון לא ולכך מחמרי דסברי דלנדה בעינן הפרשה ביה"ש וממנ"פ ליכא בנשי דידן מטעם הנ"ל ואין ראי' להחמיר בדבר שהוא ממנ"פ מותר, וע"כ גם הראב"ד גופא שהחמיר אסברי' בנוב"י שם דכיון דאין הפסד כלל במה שנאסרה לטבול כיון דאסירה לשמש וא"כ גם לראב"ד אם יש הפסד בזה לא אסרינן דבר שמותר מטעם ממנ"פ, ע"כ בכלה בשעהד"ח שלא תוכל לטבול בלילה לבטל ב"מ יש לומר דמודה הראב"ד דלא משוינן לה כנדה ובפרט דדעת כל הפוסקים דזבה ג"כ אסורה לטבול בשביעי משום גזירה שלא תשמש כמ"ש כל הפוסקים ובש"ע אין הכרח כלל לחדש דבר זה דנשי דידן גריעי טפי דעשאוה כנדה וכיון שכבר נתפשט המנהג להקל בכלה בשעת הדחק, לפע"ד אין להחמיר בזה ועי' דגמ"ר סי' קצ"ו, כי הדבר קשה מאוד להחמיר בדבר שממנ"פ מותר ובפרט בדבר גזירה ואף דאשכחן בירושלמי יבמות פי"ג ה"ו וכי אומרים ממנ"פ בעריות יעוי"ש מכ"מ אין לדמות נדה לזה, וגם שם כתב הרמב"ן במלחמות דשיטות ש"ס דילן באמת קטנה קנוי ואינה קנוי ואומרים ממנ"פ יעוי"ש במלחמות פ' ב"ש ובגוף דין הפס"ט מצאתי דבר חדש באו"ז ה' נדה סי' של"ח בחזקת טהורה היא מה"ת אלא שחכמים החמירו בשביל שמעיינה פתוח יעו"ש. משמע דכל ענין הפס"ט רק מדרבנן ואולי כוונתו רק דבדיקת הפס"ט סמוך לביה"ש חומרא דרבנן אבל בדיקת הפס"ט גופא בנדה דאורייתא היא אבל לשונו לא משמע כן ובתשו' חת"ס יו"ד סי' קמ"ד ד"ה והנה כתב דנדה כ"ב הפס"ט רק נשי דידן ספק זבות נינהו ובכי הפס"ט וכתב שיש לדייק כן ממשנה נדה ס"ח מרישא וסיפא יעו"ש. וכוונתו דמהא דבדקה עצמה שחרית ומצאה טהורה ומשמע דבעינן בדיקה בנדה היינו משום שמצאה אח"כ טמיאה וסיפא דנקט משום דבדקה אח"כ ומצאה טהורה בזה בעינן הפרשה והפס"ט כיון דבאותו יום ראתה אבל הדבר תמוה מאוד לומר דהא כל זבה בעיא הפס"ט אף שלא ראתה בו ביום ולא מצאה טמיאה וא"כ ה"ה ומכ"ש נדה דלא חמירא כדה מזבה בזה וכן באשכול ה' נדה מבואר דנדה וזבה שוין דתרווייהו בעיין הפס"ט ואכמ"ל יותר בזה:
ובדבר השאלה בענין אשה שראתה אחר טבילה תיכף ובעלה בעיר שבתשו' מעיל צדקה מתיר שתמנה ז' נקיים וא"צ להמתין ו' עונות ובנוב"י פליג ע"ז המקיל יש לו ע"מ לסמוך בחומרא כזו שהוא רק מנהג, אבל כת"ר כתב שהמנהג בפולין להחמיר, ואם המנהג כן ודאי אין להורות שם נגד המנהג: סי' צ"ג:
לכ' הרב הה"ג הצדיק בנש"ק מו"ה מנחם מענדיל הארבערשטאם נ"י אבד"ק פריסטוק:
לתשו' שאלתו ע"ד ששה אנשים בכפר שקנו ס"ת מכיסם למנין שהי' להם בכפר שדרו אז ביחד ועתה ארבעה מהנ"ל קבעו דירתם במק"א ותובעים חלקם בהס"ת, והנתבעים אומרים כי הי' תנאי באם א' ירחק נדוד א"צ ליתן לו חלקו והתובעים, מודים לזה רק תובעים שזה התנאי הי' רק כשיחיד יעקור דירתו, אבל עתה הרבים עקרו דירתם ונשארו מהקונים רק שני בע"ב והנתבעים אומרים שנדבו סתם עבור המנין ועתה יש ג"כ מנין ע"י שני הבעלי בתים ובניהם ועוד איזה אנשים שלא נתנו מעות. והכה בלא התנו כלל מבואר בט"ז סי' קנ"ד סעי' ט"ו שאף שא' הרחיק נדוד א"צ לשלם לו וישאר הס"ת שם כמו בתחילה, אך נראה דזה דוקא בנשתיירו רוב מאותם שקנו הס"ת שם אבל באם כשארו רק מיעוט יוכלו הרוב לתבוע חלקם, וכ"כ בהגהות מהרש"ם ז"ל שבס' אורחות חיים סי' קנ"ד סעי' ט"ו בהשמטות שכ"כ לי אבקת רוכל. ומ"ש שם בשם רשד"ם דאפילו הרוב נפרדו אינם יכולים לתבוע חלקם. לפענ"ד הרשד"ם מיירי רק כשרוצים ליפרד ובזה יכולים המיעוט לטעון לא נפרוד אבל כשהרוב העתיקו דירתם משם הדבר ברור דהרוב יכולים לתבוע חלקם. ועי' תשו' תשורת ש"י תנ"ה שהאריך בענינים אלו והביא מרשד"ם ומכמה פוסקים מענין זה אבל הכל ברוצים ליפרד לביהכ"נ אחר באותו עיר אבל לא בהעתיקי דירתם דבזה וודאי הרוב יכולים לתבוע חלקם ובנ"ד כראה דהרוב נחשב רק אותן שנתנו לס"ת המעות, וא"כ הכא שהרוב מהנותנים העתיקו דירתם יכולים לתבוע חלקם אף שהי' תנאי מכ"מ לא הי' התנאי רק על יחיד או יחידים ולא על הרוב. ואף דהיחיד בלא"ה אי אפשר לו לתבוע חלקו ולא הי' צריכים להתנות מכ"מ א"א כומר שהתנאי הי' גם על רבים כיון שהי' בפירוש על יחיד ועי' בב"י חו"מ סי' ס"א בסופו מתשו' רשב"א דהא דלישנא יתירא לטפוי אתא אין כומר כן רק מקום שאמרו חז"ל יעו"ש ועוד דבנ"ד דאינו מנין קבוע כ"כ יש לומר דלולי התנאי גם יחיד הי' יכול לתבוע חלקו, ול"ד להא דטו"ז סי' קנ"ד שהי' ביהכנ"ס קבוע, וע"כ אם ארבעה בע"ב העתיקו דירתם שהם הרוב יוכלו לתבוע חלקם אף אם העתיקו דירתם בזאח"ז בראה דג"כ הוי רובא אף דבחולין דף ס"ח אמרינן או דלמא רובא בב"א בעינן כבר כתבו תוס' שם דהיינו לענין זה שיהי' המיעוט כילוד יעוי"ש, אבל רוב מיהו הוי ועכ"פ אף שאינם נחשב לרוב אבל בכלל יחידים לא הוי ועמ"ש בספרי על תורה שם ואף אם הי' ספק בלשון התנאי כראה דהדין עם התובעים כיון דכל זכותם הוא מכח לשון התנאי וכל שהדבר מסופק הדין עם התובעים כמ"ש בנה"מ בכללי תפיסה סעי' י"א בספק בלשון מחילה אף שהנתבע מוחזק לא מהני דכל שרוצה לזכות מכח מחילה בעינן לשון מבורר:
אך בדבר שאמרו הנתבעים שנדבו סתם על ס"ת עבור המנין הכה דבר זה סתום וכפי הנראה הם אומרים כי נדרו הששה בע"ב הנ"ל לקנות ס"ת עבור המנין בפירוש. הנה אם באמת אמרו כן יש לומר דזכו כר המנין אף אותן אנשים שכא נתנו להס"ת מדין נדר כמו בנדב לקנות קרקע עבור ביהכנ"ס לצבור דכ' מרדכי דהוי נדר גמור אף שהם עשירים כמ"ש המרדכי הנ"ל ועי' חת"ס יו"ד סי' רמ"ב בזה וא"כ יש לכל המנין שהתפללו אז חלק בהס"ת וממילא דאם נשארו רוב מהמתפללין אין ארבעה הבע"ב יכולים לתבוע חלקם כיון דנדרו בפירוש ס"ת עבור המנין. אך זה צריך בירור שיבררו הנתבעים טענתם ואם הארבעה בעה"ב יכחישו זאת נראה דצריכין לישבע היסת או עכ"פ לקבל בחרם חמור שלא נדרו עבור המנין רק סתם נדרו לקנות ס"ת ויוכלו לתבוע חלקם, כי הבעה"ב הנ"ל המה המוחזקים כי מסתמא לא התנדבו עבור המנין וכל הנותנים ס"ת לביהכנ"ס מסתמא אינו מקדישו לציבור ועי' באו"ח סי' קנ"ג סעי' כ' דמסתמא הס"ת בחזקת בע"ב שנתנו ואם באפשר לבצע ביניהם מה טוב שלא להעמיד על ד"ת: