שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן נו
לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב מו"ה משה בריל. נ"י אבד"ק נאוועסעלעטץ: ע"ד השאלה בעסק עגונה אשת ה' בעריל קאהן שבעלה הי' באמעריקא ובא מכתב משם מאיש אחד ג"כ מעיר נאוועסעליץ שהוא באמעריקא, ושם כתוב כי איש אחד כתב לו כי נהרג ה' בעריל הנ"ל בקאמפף ע"י שפאניער וכת"ר פלפל בזה וכל יקר ראתה עינו ודרש מאתי לחוות דעתי. והנה מצד ע"א במלחמה יפה כתב כת"ר דאין זה מלחמה רק שהי' לו ריב עם שפאביטר אחד והרגו ואין זה מלחמה כמ"ש באה"ט ס"ק קנ"א, וגם מצד ע"א בקטטה אין חשש כיון שלא אמרה גרשתני. אך כת"ר חוכך בזה יען האיש הכותב אף שבעת היותו בנאוועסעליץ לא הי' חשוד לעבור עבירה דאורייתא בפרהסיא אך יש ספק אם גם עתה שם א"ע עבירה דאו' בפרהסיא דיש הרבה אנשים א"ח לעבור עבירה וכשנוסעין לשם עוברים ע' דאו' בפרהסיא וא"כ הוי ספק א"ה פסול לעדות אשה ג"כ כמבואר בש"ע דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה וע"ז צידד כת"ר עפ"י דברי הנמו"י פ' ז"ב דוקא גזלן דהוי רשע דחמס פסול לעדות אשה ולא ברשע לשאר עבירות והנה כן כתוב בס' קהלת יעקב הובא בפ"ת סי' י"ז ס"ק י"ח אבל באמת לא נמצא כלל בנמו"י רק לענין איסורין אבל לענין עדות אשה לא נזכר כלל בנמו"י ושו"ר במנ"ח מ"ע ל"ז שעמד בזה ע"ד הקהי"ע וגם מצאתי בנה"מ סי' מ"ו ס"ק י"ח שכתב כן דהנמו"י לא כתב רק לענין איסורין אבל לא לעדות אשה. ורו"מ הביא מתשו' שו"מ מהד"ק ס' קמ"ד קפ"ה שצידד בכזה עפי"ד רש"י ר"ה כ"ב דדוקא עובר עבירה בפרהסיא נפסל משום דחציף יעו"ש ושם באמעריקא הרי רובם כן ולא מקרי פרהסיא רק בעובר לפני אנשים כשרים. הנה בגוף דברי רש"י כבר העיר הגאון בית מאיר ס' י"ז וכתב דמדברי כל הפוסקים לא נראה כן והבאתי' בספרי מ"פ לחו"מ ס' ל"ד אבל גם לדברי רש"י מה דפשיטא לי' לרו"מ דלא הוי פרהסיא רק בעובר לפני אנשים כשרים לא נהירא דהרי אפילו לענין יהרג ואל יעבור דהיינו בפרהסיא בפני י' ישראלים היינו למעוטי נכרים אבל בעובר לפני רשעים ג"כ מיקרי פרהסיא והא עיקר הלימוד מונקדשתי בתוך בני ישראל ומזה סמכו חז"ל דדבר שבקדושה בעי עשרה והרי גם עוברי עבירה מצטרפין לכל דבר שבקדושה כמבואר באו"ח ס' נ"ה ומכ"ש הכא דגם לשיטת רש"י ודאי דלא בעינין פרהסיא דעשרה כמ"ש הב"מ שם רק בעובר לפני עדים וידע שיש עדים דגם בעובר לפני פסולים הוי בפרהסיא. ומ"ש עוד בשם השו"מ הנ"ל דבמקום שאין כשרים מצוים גם פסולים נאמנים לענין עדות אשה כמ"ש בתה"ד הובא בחו"מ סי' ל"ה הוא תמוה דשם מצד תקנת קדמונים הוא בעניני ממון וקנס אבל לענין ערוה החמורה לא שמענו ומאי קמדמית איסורא לממונא דבממון יוכלו לתקן אבל לא באיסורא. ואף שלדעת כמה פוסקים ע"א בעדות אשה תקנתא דרבנן היא ויש כח ביד חז"ל לעקור דבר מה"ת אף בקו"ע כשיש טעם לדבר כמ"ש תוס' פ' האשה רבה או מטעם אפקעונהו חז"ל לקידושין מיני' כמ"ש רש"י ז"ל בשבת וכ"ז לא שייך במה שתיקנו הקדמונים אחר חתימת התלמיד ובשגם לא נזכר כלל שתקנו רק לענין ממון וקנסות ולא באיסורין. ואף שמצאנו גם בדברי חז"ל בקדושין ע"ג דחיה נאמנת על אחר ובר"ן שם דתק"ח היא משום דעפ"י הרוב אי אפשר יעו"ש ושם גם למלתא דאיסורא הוא אבל לאו כללא הוא ללמוד ממני דבחיה דוקא הקילו דאי אפשר עפ"י הרוב לדעת רק על ידי' וגם זה דוקא על אתר. וע' בירושלמי יבמות בסו"פ האשה בתרא בהא דפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וקאמר עלה בירושלמי דעשו אותה כחיה שנאמנת על אחר והיינו משום שרגל"ד שהוציאה להם מקלו ותרמילו אבל לא בענין אחר דשם ג"כ לא הי' מצוי רק הפונדקית ואפ"ה לא האמוני' רק ע"י שהוציאה מקלו ותרמילו. וע' תשו' דברי חיים ח"א אה"ע כ"ג בשם מ"ב וכנס"י דכל דאיכא אמתלאות שאומר אמת אף עד פסול נאמן וע' נוב"י מה"ק ס' ל"ו בזה ופ"ת סי' י"ז ס"ק מ"ב ולא הזכיר מהמ"ב וככס"י. אך בעיקר החשש הזה לחוש על סתם אנשי אמעריקא שהם פסולים לעדות לא ידעתי מאיזה טעם ובפרט עכשי' דאכשר דרא שם. ובד"ח ח"ב אה"ע ס' ס"ד כתב לענין בעלי מלחמה דאין לחוש להם מסתמא כמו חמרים שרובן רשעים ואפ"ה לא אשכחן דפסולין לעדות רק במוכסן וכדומה יעו"ש ואפילו בעבדים דסתמן אינן כשרים דעת ח"מ דכשרים לעדות אשה ואף שבב"ש כתב דמיירי בהוחזק בכשרות במה"צ הובא בפ"ת ס"ק ט"ו חולק עלי' ופוסק כהח"מ. ואף דלכאורה מבואר כן בירושלמי שבועות והובא בחו"מ סי' פ"ח דעבד שכיר אינו נשבע ונוטל, אבל יש לומר דמשם שאני דלהוציא ממון לא האמינו אותו כמ"ש סברא זו הח"צ בהגהות לטו"ז חו"מ סו"ס פ"ז וכן כתב סברא זו בתשו' הרא"ש כלל נ"ד לענין עדות ואנוסים דבעגונה הקילו ומקבלין עדותן אבל להוציא ממון עפ"י עדותן צריך לדקדק עיי"ש. וע' תשו' רעק"א ס' פ"ז ואינו ת"י כעת אך בזה אני חוכך קצת מחמת שכ' רו"מ כי הכותב הנ"ל בהיותו בנאוועסליטץ לא הי' חשוד לעבור עבירה דאורייתא בפרהסיא דנראה מלשונו דוקא בפרהסיא לא הי' חשוד אבל הכל ידעו שעובר בצנעה ואם הדבר כן יש לחוש טובא כיון דידוע שכן זה הוי כעדות כעין שאמרו בסנהדרין ע"ד והא אסתר פרהסיא הוי ועמ"ש בזה בספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' מ"ח אבל אם רו"מ לא דייק בלישנא במלת פרהסיא וכוונתו שלא הי' מוחזק לעבור עבירה דאורייתא ואם כן אין לנו לחוש עלי' שבאמעריקא נתקלקלו מעשי' כמ"ש לעיל:
ועוד יש לדון אם זה האיש ששמע ממנו הוא נאמן דלמא זה שכתב לו הי' נכרי דאף דמבואר בש"ע סי' י"ז סעי' ה' דעמפ"ע אין חוששין שמא מפסול שמע הנה בהגר"א שם כתב הטעם כמו דאין חוששין לצרה והיינו משום דלא שכיחא ורוב כשרים וזה כשאמר עכ"פ ששמע מישראל, אבל באומר סתם ששמע או שנכתב לו כמו בנ"ד ורוב המקום נכרים יש לחוש דלמא מנכרי שמע. ואף אם נימא דסתימת דברי הש"ע שם אף באומר סתם ששמע ל"ח כלל אף לנכרי ואף שבמקום שרובן נכרים הרי שם יש לומר דהנכרי הגיד לו מסל"ת אבל בנ"ד שנכתב לו מבואר בש"ע סי' י"א דבכתב ל"מ מסל"ת יש לחוש כנ"ל ול"ד לצרה דל"ש. וכן מדברי הב"ש בסעי' י"א מבואר דבעינן שידע שהוא כתב ישראל דאל"כ חיישינן לנכרי ומשמע דלנכרי חשינן ול"ד לצרה ופסול דלא שכיחא אבל נכרים רובא ננהי. אבל בק"ע סי' קי"ב הביא מתשו' רלב"ח דלא חיישינן כלל לנכרי אף בגוונא שאמר השיאו את אשתו דלא הוי מסל"ת יעו"ש וגם יש לומר אף לדברי ב"ש הנ"ל דחייש לנכרי היינו בכתב נכרי אבל הכא שהר' שלמה כתב שנכתב לו מאיש אחד מסתמא הר' שלמה לא יאמר בשם נכרי ובוודאי הוא ישראל. וע' בגיטין י"א בעדים החתומין על הגט ושמותן כשמות נכרים וברא"ש שם דמספקא לי' אם אזלינן בתר רוב ורוב נכרים או אזלינן בתר רוב גיטין דהחותמים ישראלים עיי"ש, דאזלינן לחומרא היינו משום דשמותיהן כשמות נכרים ואיכא ריעותא אבל בסתמא ל"ח כלל לנכרים דמסתמא לא חתמו בגט נכרי אף דבמדינת הים רוב נכרים וא"כ הכא דליכא ריעותא אין לחוש לזה ומסתמא כתב לו ישראל ולפסול אין לחוש בסתמא דהוי כמו לצרה וכמ"ש לעיל. וגם יש לומר נהי דרוב נכרים מ"מ ישראל זה הכותב מסתמא יש לו שיח ושיג יותר עם ישראלים והוי ג"כ רובא וע' בחת"ס יו"ד סי' ס"ג בכעין זה שתלי לה בפלוגתא דר"י וחכמים בפ"ב דמכשירין אם אזלינן בתר רוב אוכלי בשר או בתר המשליכין. ועמ"ש בזה במ"פ ליו"ד סי' נ"ז ומסתבר טפי להקל וקצת יש לדון בנ"ד עפי"ד ב"ש סי' י"ז ס"ק כ"ז דעמפ"ע בכתב ל"מ רק כשכותב לב"ד למעשה ולא לזכרון ובנ"ד לא כתב לב"ד אך ניסח המכתב לגיסו הרב נראה דהוי ככותב לב"ד ועי' בב"מ שהשיג על ב"ש וע' בהגמ"ר פ' האשה קמא מבואר דעמפ"ע בכתב מהני יעו"ש ומשמע אפילו לא כתב לב"ד רק בזאת לבי נוקפי בענין הכותב הר' שלמה אם איננו מוחזק ברשע בהיותו בנאוועסליץ וגם המכתב הראשון מאתו שכ' על ה' בעריל לשון 'פגר' נראה שקל הדעת הוא ועכ"ז בעדות אשה אין כחוש בכזה אך העיקר אם הוא איננו מוחזק בעירו לרשע עובר עבירה דאורייתא ודעת כת"ר להקל הנני מסכים לזה רק באופן שיסכימו עוד בזה שני רבנים מובהקים ונמטי שובא מכשורי ובמ"ש לעיל באדם שידוע שעובר עבירה מצאתי בתשו' ב"ח סי' ק"ב דבר חידוש דנראה מדברי' דאף בעובר עבירה בוודאי כל שלא נפסל בב"ד כשר לעדות זולת במומר לע"א או לחלל שבת בפרהסיא ומשו"ה עבד כשר להביא גט והביא מדברי ר"ח שבר"ן פ"ב דכתובות דגזלן פסולו בב"ד והדבר פלא. וע' בפ"ת בסה"ג ר"מ ר"י ס"ק כ"ז בשם גט מקושר ובב"ח שם הביא מדברי רמ"ח ס' קמ"א סעי' כ"ג ותמהני דשם קמ"ל דמתנכר אין דינו כנכרי אבל לא שיהי' הבדל דמתנכר פסול בלי ב"ד ובשאר עבירות בעינן ב"ד כדברי הב"ח וע' ב"ש שם: