שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן נה
לכ' ידידי הרב הה"ג החו"ב בכחד"ת מו"ה זאב שאול עטינגער נ"י דימץ' פאדגורזא:
ע"ד השאלה בד"מ שבא לפני' בא' שמכר ביתי לאחר בקנין כסף אדראין שקיבל ממנו סך חמשה ושלשים אלפים כתרים ונתן לו כתב חיוב שעד משך ה' יראים מחיוב למסור הבית להקונה וליתן לו שטר מכירה לטאבילא כנהוג וכעת רוצה המוכר לחזור בו מחמת איזהו טענות שאין בהם ממש רק כת"ר מסופק מחמת דברי הקצה"ח סי' ר"ג דל"מ כלל לשון חיוב על דבר ידוע כיון דאין בזה חיוב אחריות אם נאבד ובנה מי שם חולק עלי' והנה לדינא דברי הנה"מ ברורים וגם במנ"ל פ"ה ממכירה כתב להדיא דמהני חיוב על מכירת שדה זו ומפרש בזה דברי הריב"ש סי' קמ"ה והביאו הקצה"ח סי' ר"ו יפקפק עלי' כפי שטתו הנ"ל. אבל עכ"פ מסתיין שדברי המנ"ל מבוארין כנה"מ וכ"מ להדיא בש"ך סי' ס' ס"ק כ"ה כגון שכתב לו בית זה וכו' אני מחייב עצמי ליתן לך יעו"ש דמבואר דמהני חיוב על בית ידיע ובאמת שבכל מכירה יש ענין חיוב אחריות כשיטרפוהו ממנו אם תמצא גזולה דצריך לשלם מצד חיוב אחריות כמו שהי' שוה בעת הטריפה כמבואר בחו"מ סי' ס"ו סעי' ל"ד ועיי"ש בש"ך ס"ק קי"א ואפילו במטלטלים כן וא"כ פשיטא דשייך בזה חיוב ובמתנה יש מקום קצת לדברי קצה"ח כיון דאין בזה שום אחריות, רק לדעת ריטב"א בפ' הכותב הובא בקצה"ח ס' ס"ו ס"ק כ"א גם במתנה אחריות דנפשי' קיבל עלי' יעו"ש ומדברי ש"ך ס"ק כ"ה הנ"ל נראה דגם במתנה בדבר ידוע מהני התחייבות ולכאורה יש לומר נהי דמהני התחייבות ע"ז שימסור לו השדה, אבל התחייבות שיכתוב לו שטר לא מהני כנראה קצת מלשון הסמ"ע סי' רמ"ג ס"ק י"ט דאין תקנה עד שיבוא השטר ליד המקבל ומשמע דאף התחייבות אינו מועיל, אבל שם שאני דהא כבר נמכר לו הבית בקנין חזקה דקנה בלי שטר כמ"ש הנמי"ו פ' המוכר את הספינה וא"כ אין בשטר זה שום שעבוד נכסי והוי קנין דברים וע"כ גם התחייבות אינו מועיל כמ"ש סמ"ע שם בטעמו אבל הכא הרי אין המקח נגמר כלל בלי השטר כשקיבל עלי' לכתוב לו השטר לא הוי חיוב דברים רק חיוב מכירת השדה שזה היא המכירה ועוד דסמ"ע שם מיירי באמר לעדים זכו וכתבו לו את השטר דבזה ל"מ קנין אבל באמר ללוקח גופא מבואר שם בש"ע סי' ח' דכיון שזכה א"י לחזור, וא"כ הכא הרי כתב לו ללוקח גופא והוי כאמר לו וכיון שעכ"פ מחיוב למסור לו הבית ויקנהו הלוקח בחזקה חייב נמי בשטר. וגם גוף הדבר שכתבתי להוכיח מדברי סמ"ע דגם התחייבות אינו מועיל, וכן כתבתי באורך במ"פ לחו"מ בשירי מנחה לס' ר"ט אינו מוכרח כ"כ דאפשר הסמ"ע לא נחית הכי לדין התחייבות רק לקנין דהוי ק"ד אבל התחייבות אפשר דמועיל וגם נראה דבכל ענין כשזכה במקח הא דמבואר בש"ע דחוזר בשטר היינו כשנותן טעם לדברי' אבל בסתם כשחוזר הרי כופין על מידת סדום כמ"ש ש"ך בחו"מ סי' ס' ס"ק כ"ד בשם רש"ל ואף לענין שטר הלוואה מכ"ש לענין שטר מכר:
אחת היא שיש לדון קצת דכיון דהלוקח הי' צריך עוד להשלים כסף קניית ודאי הי' על אופן זה כשיסלק כל המעות הוי כחיוב על תנאי שכ' ש"ך חו"מ סי' מ' ס"ק ד' דבכה"ג דמי לערב דהוי אסמכתא ול"מ שטר רק קנין יעו"ש ובנ"ד לא הוי קנין. אמנם נראה כיון דבערב גופא בשעת מתן מעות מהני משום בההוא הנאה דמאמין, וכן במתנה ש"ח להיות כשואל כתב נמי הש"ך סי' ש"א דמהני רק משום בההיא הנאה דקמיהני לי' אבל מטעם התחייבות ל"מ כיון דהוי חיוב על תנאי אם יאבד יעו"ש ואפ"ה בההיא הנאה דמיהמן לי' מהני וה"נ הכא כשמוכר בכסף מלא וגם קיבל כסף אדראן מהני שפיר משום בההיא הנאה שפיר מסלק דין אסמכתא. ושו"ר בש"ך שם נראה דסובר לחלק בין מתנה ש"ח להיות כשואל כיון דהוא מכלל השומרים אבל בשטרות שאין בהם דין שמירה ל"מ בההיא הנאה רק קנין ממש אבל הרי בערב מבואר דמהני בההיא הנאה והרי שורש דברי וגם קיבל הש"ך סי' מ' הוא מערב ובערב גופא מועיל ההיא הנאה א"כ ה"ה כסף דמהני וגם בבית מאיר אה"ע סי' כ"ט צידד דמהני בערב שלא בשעת מתן מעות כשנתן לו שו"פ יעו"ש ועכ"פ בכסף מלא ודאי דיש לומר דמשעבד נפשי' וגם נראה דהש"ך לא כתב כן רק בתנאי שאין ביד הלוקח דכה"ג הוי כעין אסמכתא וכמו בערב שמא יעני הלוה ולא ישלם וכן במתנה להתחייב בשמירת שטרות שמא יאבדו ותנאי זה הוא כעין אסמכתא ולכך בעינן קנין אבל הכא התנאי כשיתן הלוקח המעות וזה בידו ממש אין בזה שום אסמכתא וכמו תנאי ב"ג וב"ר. ואף לרמב"ם שהובא בחו"מ סי' ר"ז סעי' י"ג דכל התנאים אף שביד הלוקח לקיימי הוי אסמכתא היינו כשעיקר כוונת המוכר על התנאי רק שהלוקח אין חפץ לקיים התנאי בלתי מכירת השדה כמ"ש סמ"ע ס"ק ו' אבל הכא הרי עיקר הוא מכירת הבית ועי"ז צריך הלוקח ליתן המעות ואין בזה שום ענין אסמכתא ול"ד כלל לערב וע' בה' רמב"ן לנדרים דף כ"ט דערב הוי אסמכתא דסמ"ד דהלוה לא ירצה להיות רשע וישלם וגם הרי קונס עצמו להתחייב בדבר שאינו חייב יעו"ש וכ"ז ל"ש בנ"ד ונראה פשוט דמהני מדין התחייבות ולא הוי כלל כחיוב על תנאי ושו"ר בתשו' תשורת שי' סי' רס"ד עובדא כעין נ"ד דהמוכר נתן לו שט"ח שיתן לו הבית וטאבולא דפשיטא לי' טובא דמהני מדין התחייבות ולא העיר כלל מהא דמחי ב על תנאי ולדינא נראה שיפה כיון וכה ראיתי עוד בתשו' תשורת שי סי' תקנ"ד לענין תנאים נכתבו בלשון חיוב שדן שם דבלא קנין לא מהני כיון דהחיוב הוא ע"מ שישא אותה הוי כחיוב על תנאי דבעי קנין יעו"ש ולהנ"ל יש לומר דזה לאו אסמכתא כלל כיון דבידו לישא אותה וגם לא קנס עצמו במידי ועכ"פ בנ"ד דיש עוד לצרף בההיא הנאה דכסף גמר ומשעבד נפשי' נראה לדינא דמחיוב המוכר לקיים מצד התחייבות והנלע"ד כתבתי: